בפנינו תביעת מעסיק לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו עקב הפרת הנתבעת (העובדת) את הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים, משלא קיימה חובתה ליתן הודעה בת שלושה חודשים להפסקת ההתקשרות וביטלה התחייבותה ימים ספורים לפני תחילת העבודה בחוסר תום לב וללא כל צידוק ענייני. בכתב ההגנה נטען כי תקופת ההודעה המוקדמת בת 3 החודשים הקבועה בהסכם העבודה בלא קשר לתקופת העבודה, חורגת מהוראות חוק הודעה מוקדמת, בלתי סבירה ובלתי מידתית, אשר מקפחת את הנתבעת ביחס לתובעת; הנתבעת עמדה בחובתה על פי כל דין הן לאור העובדה כי במועד סיום ההתקשרות טרם החלה תקופת ההעסקה הקבועה בהסכם העבודה ולחלופין, חובתה היתה, לכל היותר, ליתן הודעה מוקדמת כקבוע בחוק הודעה מוקדמת; התביעה הוגשה בשיהוי רב ובחוסר תום לב; עירוב בין התובעת 1, החברה, לבעליה, הנתבעת 2 תמוה לאור דוקטרינת האישיות המשפטית הנפרדת; הנתבעת נאלצה להפסיק את ההתקשרות עקב נסיבות משפחתיות וכלכליות קשות שהתובעת 2 היתה מודעת להן; לתובעת היו 5 ימים תמימים למצוא מחליפה לנתבעת כאשר אף העסיקו מראש גננת מחליפה ועל כן הנזקים הנטענים הם מופרכים ומדומים "יש מאין". התובעת הגישה תביעה שכנגד לתשלום שכר עבור שני ימי עבודה בצרוף פיצויי הלנת שכר. בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד נטען כי התובעת 2 חתומה על הסכם העבודה כאורגן בלבד, בעל זכות חתימה בנתבעת 1, ועל כן יש למוחקה מכתב התביעה שכנגד. על פי הסכם העבודה וכתנאי לו, זכאית התובעת שכנגד לשכר עבודה אם תעבוד בתקופת העבודה הקבועה בהסכם, ובמידה ולא, אין היא זכאית לכל שכר שהוא, שכן ימי הניסיון והלמידה, עובר לתקופת ההעסקה, שלובים בהתחייבות התובעת שכנגד לעבוד כגננת בשנת הלימודים. 5. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם התובעות והנתבעות שכנגד הוגשו תצהיר התובעת 2 ותצהיר מר דב שטאובר (להלן: "דב"). מטעם הנתבעת והתובעת שכנגד הוגשו תצהירים של מר אורן X, בעלה של הנתבעת (להלן: "אורן") והגב' מלי X, אימו של אורן (להלן: "מלי"). תשתית עובדתית 6. התובעת 1 הינה חברה פרטית (להלן: "החברה") המצויה בבעלות התובעת (להלן: "שריק") ובעלה מר דב שטאובר, אשר משמשים כמנהלי החברה. החברה מפעילה גן ילדים וצהרון בגן יבנה (להלן: "הגן") כאשר שריק ובעלה מפעילים ומנהלים את הגן. הגן קיים מזה 13 שנה (עדות שריק בעמ' 6 לפרוטוקול). הגן מעסיק ברגיל צוות של 5 גננות, 13 סייעות, 2 אנשי מטבח ו- 8 אנשי צוות לצהרון. בתקופה הרלבנטית מנה הגן למעלה מ- 100 ילדים (בחלוקה לפי גילאים) וכ- 70 ילדי צהרון. 7. הנתבעת/התובעת שכנגד (להלן: "X") מתגוררת באשדוד עם בעלה אורן, קצין קרבי בתפקיד מפקד גדוד בגבעתי, ולבני הזוג 6 ילדים (בתקופה הרלבנטית היו הורים ל- 4 ילדים בגילאים 1-7 שנים). 8. X, גננת בהכשרתה (בכפוף למחלוקת באם היתה גננת מוסמכת), עבדה בעבר, בין היתר, כגננת בצהרון באשדוד במשך שנתיים וכגננת מחליפה בגנים ציבוריים בעיר אשדוד, באופן זמני ולא קבוע. 9. בחודש 7/07, בעקבות מודעה שפורסמה בעיתון, פנתה X לגן ולאחר ראיון עבודה שנערך ע"י שריק התקבלה X לעבוד בגן בתפקיד גננת. בתאריך 20.7.07 נחתם הסכם עבודה בין הצדדים (להלן: "ההסכם"), בו נקבעה, בין היתר, תקופת העסקה קצובה בת שנתיים החל מיום 1.9.07 ועד ליום 31.8.09 (סעיף 1 להסכם). סעיף 3 להסכם קובע: "במקרה של עזיבה תינתן התראה של שלשה חודשים ראש". במעמד חתימת ההסכם רשמה הנתבעת את בנה הצעיר נבו לכיתת התינוקות בגן (עמ' 13 לפרוטוקול). 10. בתאריך 26.8.07 הודיעה X לשריק טלפונית, כי "אין לה סידור" לשלושת ילדיה בשנה הקרובה ועל כן היא מבטלת את ההתקשרות ולא תתייצב לעבודה ב- 1.9.07. עוד באותו ערב, התקשר דב אל X וביקש לקבל הסבר על ביטול ההתקשרות ולמצוא פתרון לבעיה שנוצרה (עדות התובעת בעמ' 16-17 לפרוטוקול). מאז אותה שיחה לא היה קשר נוסף עם בני הזוג שטאובר. 11. בתאריך 26.11.07 הוגשה תביעה לבית הדין. דיון והכרעה 12. התובעת חתמה על הסכם העבודה ביום 20.7.07, כאשר מספר ימים קודם לכן נטלה את ההסכם לעיון בביתה. עובר לחתימת ההסכם היתה X מודעת לבעייתיות שעלולה להיווצר ב"סידור של ילדיה" מבחינת שעות העבודה וההסכם, אשר בין יתר תנאיו, קובע גם לעניין זה. טענת X כי לא ידעה או הבינה או בחנה את הוראות ההסכם הקצר (בן עמוד אחד) בטרם חתימתה, אלא רק לאחר הגשת התביעה ובעקבות יעוץ משפטי, היא תמוהה ובלתי סבירה. 13. אין חולק שביום 26.8.07, 4 ימים לפני פתיחת שנת הלימודים, הודיעה X לשריק שאין לה "סידור לילדיה" שתואם את שעות עבודתה בגן ועל כן היא מבטלת את ההתקשרות ולא תתייצב באופן מיידי לעבודה ביום פתיחת שנת הלימודים. התובעים משתיתים תביעתם לפיצוי בגין נזקים שנגרמו עקב הפרת ההסכם ע"י X על שני אדנים: האחד - ביטול חד צדדי של ההתקשרות בין הצדדים והפרת ההתחייבות לעבוד בגן; והשני - אי מתן הודעה מוקדמת כלל להפסקת ההתקשרות ובפרט אי מתן הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים כמתחייב מסעיף 3 להסכם. הלכה פסוקה היא כי הרעיון העומד מאחורי הצורך במתן הודעה מוקדמת לפיטורים היא שלעובד תהיה האפשרות לחפש עבודה אחרת כשהוא עדיין עובד ועדיין מקבל משכורת, ומצד שני, חובת העובד למתן ההודעה המוקדמת מיועדת "לאפשר למעסיק למצוא מחליף ולהתארגן לקראת מועד סיום יחסי עובד-מעביד" (ע"ע 142/08 כרמלה שולמן נ' טעם וצבע קייטרינג (2002) בע"מ). נושא ההודעה המוקדמת לפיטורים ולהתפטרות מוסדר כיום בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"). בענייננו אין מדובר בהתפטרות אלא בביטול התקשרות על ידי X באופן מיידי וחד צדדי. ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 20.7.07 אך במועד ביטול ההתקשרות ע"י X, ביום 26.8.07, טרם החלה תקופת ההעסקה הקבועה בהסכם, היינו 1.9.07. במצב דברים זה, למעשה אין תחולה להוראות חוק הודעה מוקדמת על ענייננו, שכן מערכת יחסי העבודה בין הצדדים טרם החלה במועד ביטול ההתקשרות על ידי X. לעניין זה יוער כי תקופת ההודעה המוקדמת, על פי חוק הודעה מוקדמת, נובעת ישירות מתקופת העבודה בפועל, אשר בענייננו, כאמור טרם החלה, במועד הפסקת ההתקשרות. לפיכך אין התובעים זכאים לתמורת הודעה מוקדמת על פי דין, וככל שקיימת להם זכאות כאמור, המדובר בזכאות מכח הסכם בלבד. 14. סע' 3 להסכם קובע: "צד א' מצהירה שידועה לה חשיבותה במעון הילדים כגננת וכי עזיבתה/התפטרותה או הפרה של אחד מסעיפי ההסכם במהלך שנת העבודה מהווה נזק לילדים, להורים ןנזק תדמיתי קשה לצד ב'. במקרה של עזיבה תינתן התראה של שלושה חודשים מראש." מלשון הסעיף משתמע שההודעה המוקדמת הארוכה נועדה למנוע נזק המתואר ברישא הסעיף, היינו עזיבה או התפטרות במהלך שנת העבודה. בענייננו הנתבעת ביטלה את ההתקשרות עוד לפני תחילת שנת העבודה, כך שנראה שסעיף זה אינו חל בעניינה. לפיכך לא הוכחה זכאות התובעים לפיצוי בגובה 3 משכורות, מכח הוראת סע' 3 להסכם. למעלה מן הנדרש נציין כי גם לו הגענו למסקנה כי סע' 3 להסכם מתייחס גם לביטול התקשרות לפני תחילת שנת העבודה, ולא רק להפסקת העבודה במהלך השנה, הרי שעל פי מהותו ותוכנו של סעיף זה, המדובר למעשה בהוראה בדבר "פיצויים מוסכמים", כמשמעותה בסע' 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 (להלן:""חוק התרופות"). בהתאם להוראת סע' 15(א) לחוק התרופות, על הפיצוי המוסכם, ללא הוכחת נזק, להיות מידתי ביחס לנזק שנגרם כתוצאה מההפרה. בענייננו פיצוי בגובה של שלוש משכורות, בנסיבות בהן התובעת כלל לא החלה את עבודתה בגן, אינו עומד ביחס סביר לכל נזק שיכול היה להיגרם כתוצאה מביטול ההתקשרות על ידה, לפני תחילת שנת הלימודים. 15. מלבד הפיצוי בהתאם להוראת סע' 3 להסכם עותרות התובעות לפיצוי בגין הנזקים אשר נגרמו להן בפועל עקב ביטול ההתקשרות על ידי הנתבעת. הזכות לפיצוי כאמור מעוגנת בהוראת סע' 10 לחוק התרופות. בענייננו לא הוכח כי נגרם לתובעות נזק כלשהו כתוצאה מביטול ההתקשרות על ידי הנתבעת. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת 2, כי סמוך לביטול ההתקשרות על ידי הנתבעת, נמצאה גננת בשם אירית, אשר החליפה את התובעת בתפקידה ואשר מועסקת בגן עד היום (עמ' 5 לפרוטוקול). התובעת 2 אישרה כי הינה מרוצה מאד מעבודתה של אירית (עמ' 6 לפרוטוקול). מתלושי השכר של אירית (נספח ב' לתצהירי התובעות) עולה כי החלה את עבודתה בגן ביום 1/9/07, היינו מתחילת שנת הלימודים. בהמשך חקירתה הנגדית אישרה התובעת 2 כי לא היו ילדים שעזבו את הגן בעקבות ביטול ההתקשרות על ידי הנתבעת (עמ' 7 לפרוטוקול). אשר לטענת התובעות לפיה נגרם להן נזק עקב ביטול הרישום של בנה הצעיר של הנתבעת לכיתת התינוקות - ככל שאכן נגרם נזק זה לנתבעות - אין מקום לייחסו לביטול הסכם העבודה בין התובעת לבין הנתבעות. אף שבמקרה דנן, רישום בנה של הנתבעת לכיתת התינוקות בגן, נבע מכוונתה לעבוד כגננת בגן - הרי שמדובר בהתקשרות נפרדת בינה לבין הנתבעות, שאין לכרוך אותה בהסכם העבודה בין הצדדים. הדבר אף לא מוזכר בהסכם העבודה. ככל שנגרם לנתבעות נזק בשל ביטול הרישום כאמור, זכאותן לפיצוי עקב כך קיימת מכח ההסכם בעניין רישום הילד לגן ולא מכח הסכם העבודה בינן לבין הנתבעת. כך, אף לו החלה הנתבעת בעבודתה בגן, יכולה היתה לבטל את רישום בנה לגן, ללא קשר להסכם העבודה. אשר לטענת התובעות בדבר העובדות שנאלצו לשכור עקב ביטול ההתקשרות על ידי הנתבעת - בבחינת חומר הראיות שהוצג בפנינו, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין העסקת העובדות המוזכרות לבין ביטול ההתקשרות על ידי התובעת. הגננת אירית אכן נשכרה במקומה של הנתבעת, ואולם השכר ששולם לה למעשה בה במקום השכר שאמור היה להשתלם לנתבעת, ומשכך הרי שלא נגרם כל נזק עקב העסקתה. אחת העובדות, שתלושי שכרה צורפו לתצהירה של התובעת 2, החלה את עבודתה בגן רק בחודש 10/07, ומשכך לא הוכח כי העסקתה היתה קשורה לעזיבתה של הנתבעת. התובעות לא טרחו לזמן לעדות את העובדות המוזכרות, על מנת שיעידו על התפקיד אותו נדרשו למלא. בתצהירה טענה התובעת 2 כי נאלצה לשמש במשך תקופה בת שלושה חודשים כגננת נוכחת בכיתת הבוגרים בגן, לתמיכה בטענתה כי נאלצה להעסיק עובדות אחרות במקומה. בניגוד לכך, בחקירתה החוזרת טענה כי שימשה בתפקיד זה במשך כ"חודש - חודשיים" (עמ' 11 לפרוטוקול). טענת התובעות כי נאלצו להעסיק שלוש עובדות נוספות, עקב אילוצה של התובעת 2 לשמש כגננת נוכחת במשך תקופה של "חודש חודשיים", אינה סבירה בנסיבות העניין. 16. בנסיבות המתוארות, משלא הוכח כי נגרם לתובעות נזק כלשהו עקב ביטול ההתקשרות על ידי הנתבעת - לא קמה להן הזכאות לפיצוי בגין הפרת חוזה. אשר לתביעה שכנגד 17. התובעת 2 אישרה כי הנתבעת עבדה בפועל מספר ימים בעבודות הכנת הגן לקראת שנת הלימודים, לפני שביטלה את התקשרותה עם התובעות (עמ' 9 לפרוטוקול). אין חולק כי לנתבעת לא שולם שכר עבודה עבור ימים אלה. 18. ככלל, עובד זכאי לשכר עבודה גם בגין עבודתו בימי ניסיון ו/או התלמדות, ולפיכך אין לקבל את טענת התובעות לפיה אין הנתבעת זכאית לשכר עבודה כלשהו בגין "ימי ניסיון ולמידה". 19. ואולם בנסיבות העניין, הגענו לכלל מסקנה כי אין לחייב את התובעות בתשלום שכר עבודה לנתבעת, בגין ימי עבודתה לפני תחילת שנת הלימודים, וזאת בשל ביטול ההסכם על ידי הנתבעת. אין חולק כי התובעת 2 היתה מעוניינת בעבודתה של הנתבעת בגן, וכי הנתבעת היא זו שיזמה את הפסקת ההתקשרות בין הצדדים בסמוך לתחילת שנת הלימודים. שכרה של הנתבעת עבור ימים אלה היה אמור להשתלם במשכורתה הראשונה על פי ההסכם (עמ' 17 לפרוטוקול). ההסכם בוטל על ידי הנתבעת לפני תחילת שנת הלימודים. בהתאם להוראת סע' 9 לחוק התרופות, בנסיבות של ביטול חוזה עקב הפרתו - חייב הצד המפר, להשיב לנפגע את מה שקיבל על פי החוזה. כאמור ההסכם בוטל ביוזמת הנתבעת, לפני תחילת שנת הלימודים. בענייננו, לא שולם לנתבעת שכר בפועל מכח ההסכם, ואולם עצם זכאותה לשכר עבודה עבור שני הימים בהם עבדה לפני תחילת השנה, היא בגדר זכות חוזית שקמה לתובעת כתוצאה מן ההסכם. לפיכך משהופר ההסכם על ידי הנתבעת, ומכח זכות ההשבה העומדת לתובעות כתוצאה מהפרת ההסכם כאמור, על הנתבעת "להשיב" זכות זו שניתנה לה מכח ההסכם. במסגרת תרופות המגיעות להן בשל הפרת החוזה, זכאיות התובעות להשבת המצב לקדמותו, כפי שהיה לפני חתימת ההסכם, בו לא קמה לנתבעת הזכאות לשכר עבודה. לא בכדי, בפתח כתב התביעה שכנגד, מציינת הנתבעת כי כלל לא היתה מגישה את התביעה לשכר עבודה, לולא התביעה שהוגשה כנגדה על ידי התובעות. סוף דבר 20. שתי התביעות נדחות בזאת. 21. נוכח תוצאת ההליך אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. הפרת חוזהחוזהגננות (גן ילדים)