תביעות המוגשות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975, הינן בעלות השלכות על הציבור כולו. לעיתים יש להותיר פרסום על כנו אף כאשר אין מדובר "באישיות ציבורית", חרף הפגיעה הנטענת בפרטיות. המבקש בבקשה שלפני נפגע בתאונת דרכים ביום 9/1/10, עת רכב על אופנוע המבוטח על ידי המשיבה. ביום 7/5/12, הגיש המבקש תביעה נזיקית כנגד המשיבה. עתה מבקש המבקש לאסור את פרסום שמו ופרטיו המזהים בהליך. טענות המבקש 1. לטענת המבקש, איסור הפרסום דרוש לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיותו. שכן מידע אודות מצבו הרפואי והבריאותי מתייחס לעניינים המצויים במרכזה של הזכות לפרטיות. גילויו של מידע שכזה וחשיפתו ברבים, ללא הסכמת בעל המידע מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו. זאת בשים לב, כי הנגישות הגבוהה לתוכנן של החלטות שיפוטיות במאגרי מידע שונים ובמנועי החיפוש באינטרנט מעצימה את הפגיעה החמורה בפרטיות. 2. לשיטתו, סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). משקף נקודת איזון בין עקרון פומביות הדיון לביו הזכות לפרטיות. האיזון יעשה כך שפגיעה בעקרון הפומביות תותר לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות כגון במקרה דנן. 3. עוד טוען המבקש, כי חשיפת שמו ופרטיו המזהים בכל הקשור לתביעה זו אינה באה בגדרו של "עניין ציבורי". שכן המבקש אינו דמות ציבורית. יתרה מכך, הסכסוך בתיק זה, הינו סכסוך שגרתי בין נפגע תאונת דרכים לבין חברת ביטוח. משכך אין בפרסום שמו ופרטיו של המבקש תועלת ציבורית של ממש. 4. המבקש מדגיש, כי אין איסור פרסום גורף על ההליך כולו כאיסור פרסום חלקי המוגבל לשמו ופרטיו המזהים של המבקש. הותרת ההליך המשפטי, למעט שמו של המבקש, לעיונו של הציבור ממזערת את עוצמת הפגיעה בעקרון פומביות הדיון. 5. המבקש התייחס ארוכות לפסק דינו של בית המשפט העליון מפי השופט זילברטל ברע"א 482/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מירה רפאל (23/4/13), שם החליט בית המשפט לחסות את שמו של התובע מנימוקים של פגיעה בפרטיות, חוסר עניין לציבור ופגיעה מזערית בפומביות הדיון. 6. לסיכום, טוען המבקש, כי האיזון בין הזכות לפרטיות לבין עקרון פומביות הדיון שעה שהפגיעה בפרטיות חמורה בעוד הפגיעה בעקרון הפומביות מזערית, מובילה אלי מסקנה כי יש לאסור פרסום שמו ופרטיו של המבקש. בהעדר נסיבות מיוחדות אין לפגוע בזכותו של התובע לפרטיות. זאת בשים לב, כי אין באיסור פרסום שמו של המבקש כדי לגרום נזק בלתי הפיך. טענות המשיבה 7. מנגד, מתנגדת המשיבה לבקשה. לשיטתה, אחד מאבני היסוד של מערכת המשפט הינו חשיפת האמת. פועל יוצא של חשיפת האמת הנו עקרון פומביות הדיון, ממנו נגזרת הזכות לפרסם את אשר נאמר בבית המשפט והמתרחש בו. 8. לטענתה, סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, קובע את הכלל לפיו בית המשפט ידון בפומבי, כאשר כל בקשה לאיסור ו/או הגבלת פרסום מהווים חריג לכלל. המקרה דנן אינו נופל במסגרת החריגים לכלל פומביות הדיון. 9. פסיקת בית המשפט העליון מלמדת, כי סטייה וחריגה מעקרון פומביות הדיון אינה עניין של מה בכך. המשיבה מפנה לע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318 ואל על"ע 1368/04 מרדכי אפרתי נ' לשכת עורכי הדין, תק-על 2004(4), 290. שם נקבע כי מקום בו נתון לבית המשפט שיקול דעת לאסור פרסום: ... "לעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון". 10. המשיבה מוסיפה, כי פרטיותו של אדם אכן ראויה להגנה, ברם זכות הפרטיות אינה עומדת לבדה. מנגד לה ניצב עקרון פומביות הדיון הטומן בחובו משמעויות ציבוריות רבות, כדוגמת ערך חשיפת האמת. 11. המשיבה אף הפנתה אל ע.א 2319/08 [תל - אביב] פלוני נ' פלונית (1.6.11), שם נדונה בהרחבה סוגית עקרון הפומביות אל מול הזכות לפרטיות. באותה פרשה נאמר, כי עקרון הפומביות יגבור על הזכות לפרטיות עת יש עניין ציבורי בפרסום פסק הדין. 12. תביעות המוגשות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975, הינן בעלות השלכות על הציבור כולו. לעיתים יש להותיר פרסום על כנו אף כאשר אין מדובר "באישיות ציבורית", חרף הפגיעה הנטענת בפרטיות. 13. בתחום הפרטי קימת חשיבות לחשיפת הפרטים במקרים בהם קובע בית המשפט קביעות בדבר מהימנות, רשלנותו של בעל מקצוע, התנהלות שלילית של מתדיין זה או אחר בעסקיו, טענה לקבלת תמורה שלא דווחה בתיקי נזיקין, קביעה של בית משפט כי אדם התחזה, לרבות בתיק נזיקין, כסובל מנכות כזו או אחרת וקביעה כי הוסתר הליך משפטי קודם . קל וחומר, כי חשיבות זו גוברת בעניינים אשר בתחום הפלילי. 14. לשיטתה, לו סבר המחוקק כי פרסום מידע רפואי, המהווה חלקה תביעת נזיקין, אמור היה להיות חסוי, חזקה עליו כי היה מוסיף סוגי תביעות אלה לרשימת החריגים לכלל פומביות הדיון. עובדה היא כי לא עשה כן. 15. בסופו של עניין, טוענת המשיבה, כי פגיעתו של המבקש הינה אורטופדית גרידא וכי אין במידע שיחשף אודותיו, כל פגיעה חמורה בפרטיות כטענת המבקש. דיון 16. הסוגיה באשר לאיסור פרסומים של פרטים הנוגעים, לעניינים הנמצאים בעיצומו של הליך שיפוטי או לקראתו, מעוררת שאלה שנדונה כבר רבות בבתי המשפט - מהו האיזון הראוי בין עקרון פומביות הדיון אל מול הזכות לפרטיות. עקרון פומביות הדיון מעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה וסעיף 68 לחוק בתי המשפט. פרסום החלטותיהם של בתי-המשפט ופרסום שמותיהם של הנוטלים חלק בהליך המשפטי הם חלק מעקרון הפומביות, הדיון. בתי משפט כבר הרחיבו רבות בדבר מעמדו של עקרון זה כבעל מעמד חוקתי, על-חוקי, בשיטתנו המשפטית (ראו למשל פסק דינו של השופט מלצר ב-רע"א 3788/06 יפת נ' ידיעות אחרונות בע"מ (19.1.2012) ). בע"א 2800/97 נתן ליפסון נ' זרח גהל, פ"ד נג(3) 714, 718 - 719 (1999) הודגשה חשיבות ההקפדה על עיקרון הפומביות לשם תקינות ההליך השיפוטי: "עקרון פומביות המשפט הינו מרכיב מרכזי במשטרנו הדמוקרטי. הקפדה מירבית עליו מהווה תנאי הכרחי לשמירה על תקינות ההליך השיפוטי ועל אמון הציבור בבתי-המשפט. ראו דברי השופט מצא בע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 444, בע' 451-450; ודברי השופט חשין בע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט (1) 318 (להלן: ע"א מרום), בע' 341-340 והאסמכתות המובאות שם. עקרון פומביות הדיון אף כולל את החופש לפרסם ברבים את הנעשה בבית-המשפט. כלומר, ביסודו עומד גם חופש הביטוי, שהוא עצמו ניצב בראש החירויות שעליהן מבוססת תשתיתה הדמוקרטית של המדינה". 17. ככלל, אין פוגעים בעקרון פומביות הדיון, אף לא על דרך של איסור פרסום פסק-דין, אלא על-יסוד הוראה מפורשת בחוק או על-פי החלטת בית-המשפט מכוח עילות מפורשות שנקבעו בסעיף 68(ב) או בסעיף 70 לחוק בתי המשפט, כאשר אף חריגה מכוח הוראות מפורשות תיעשה במשורה, לאחר שקילה זהירה ועל דרך הצמצום (ראו ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 341 (1995) בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל ( 1.8.2004)). נקודת המוצא היא, כי בהעדר הוראה כאמור, תהא ידו של עקרון פומביות הדיון על העליונה וידו של מבקש איסור הפרסום על התחתונה (בש"פ 1659/11 חיים שטנגר נ' מדינת ישראל (26.4.2011)). עקרון זה מבוסס על ההכרה בחשיבותה של זכות הציבור לדעת, ערובה לאיכות ההחלטה הניתנת בסיום ההליך, ועל הידוק אמון הציבור במערכת המשפט על ידי שקיפות ההליך. 18. כנגד עקרון זה, ניצבת לה איתנה זכותו של אדם לפרטיות, המעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו. נקודת האיזון בין עקרון הפומביות והזכות לפרטיות נמצאה לנו בסעיף 70 (ד) לחוק בתי המשפט הקובע: "(ד) בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם". מלשונו של סעיף זה אנו למדים, כי עקרון הפומביות ייסוג אל מול הזכות לפרטיות רק מקום בו קיים חשש לפגיעה חמורה בפרטיות, או לשם הגנה על בטחונו של בעל דין. בכל הקשור לזכות לפרטיות, פירשה הפסיקה הוראה זו בצמצום יחסי ונקבע שבעקרון, תינתן הבכורה לעקרון פומביות הדיון על פני הזכות לפרטיות. שכן, ברוב המקרים הזכות "הרגילה" לפרטיות - הגם שאף היא זכות יסוד - נסוגה מפני עקרון הפומביות (ע"א 4963/07 ידיעות אחרונות נ' פלוני (27.2.2008); רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס, פ"ד נו(6) 592, 598) ע"א 2763/09 ניסים לוי נ' כונס הנכסים הרשמי (21/2/13). ואכן עיון בפסיקה, אף בזאת שאוזכרה על ידי המשיבה, מעלה כי בתי המשפט דחו בעבר כבר בקשות דומות לאיסור פרסום. בתיקי נזיקין בפרט קימת התפיסה, כי תביעות נזיקין, אומנם כרוכות בחשיפה אישית, באי נעימות ואף בפגיעה מסוימת בצנעת הפרט, עם זאת, אין מדובר בפגיעה חמורה בפרטיות אשר בעטייה ידחה עקרון פומביות הדיון. שכן תביעות מסוג זה, מטבען כרוכות בחשיפת עניינים בריאותיים (ת.א. 412/07 דר רון כרמלי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) (10/1/2012). 19. ברם, נראה כי בכל האמור לחשיפת מידע רפואי והפגיעה בזכות לפרטיות מסתמן לאחרונה בפסיקה שינוי מגמה. ברע"א 482/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מירה רפאל (23/4/13), קבע כבוד השופט זילברטל, כי מידע רפואי מצוי בליבת הזכות לפרטיות וגילויו ללא הסכמת בעל המידע מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו: "ראשית, נראה כי הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיותו של המשיב עקב חשיפת שמו ופרטיו ברבים, היא חמורה. כידוע, מידע אודות מצבו הבריאותי של אדם הוא היבט מובהק ומרכזי של צנעת חייו (ראו: סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; סעיף 19 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996; רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' מירב לוין, פסקאות ב' ו-ה' לפסק-דינו של השופט א' רובינשטיין (13.10.2009); בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז, פסקה 20 לפסק-דינה של השופטת א' חיות (14.5.2008)). מידע שכזה מצוי בליבת הזכות לפרטיות, וגילויו ללא הסכמת בעל המידע, מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו. בהקשר זה לא למותר לציין, כי הפגיעה החמורה בפרטיות העלולה להיגרם עקב פרסום זהותו של בעל דין מועצמת נוכח הנגישות הגבוהה (ההולכת ומתעצמת) לתוכנן של החלטות שיפוטיות (של כלל ערכאות השיפוט), בין במאגרי המידע המשפטיים השונים, בין במאגרי המידע הכלליים ובין במנועי החיפוש רבי העוצמה הנגישים לכול ברשת האינטרנט. בענייננו, כאמור, סבורני כי הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיותו של המשיב היא חמורה, מעצם העובדה שמדובר במידע בדבר מצבו הרפואי. מידע זה חוסה, ככלל, תחת כנפיחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996; רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' מירב לוין, פסקאות ב' ו-ה' לפסק-דינו של השופט א' רובינשטיין (13.10.2009); בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז, פסקה 20 לפסק-דינה של השופטת א' חיות (14.5.2008)). מידע שכזה מצוי בליבת הזכות לפרטיות, וגילויו ללא הסכמת בעל המידע, מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו. בהקשר זה לא למותר לציין, כי הפגיעה החמורה בפרטיות העלולה להיגרם עקב פרסום זהותו של בעל דין מועצמת נוכח הנגישות הגבוהה (ההולכת ומתעצמת) לתוכנן של החלטות שיפוטיות (של כלל ערכאות השיפוט), בין במאגרי המידע המשפטיים השונים, בין במאגרי המידע הכלליים ובין במנועי החיפוש רבי העוצמה הנגישים לכול ברשת האינטרנט. בענייננו, כאמור, סבורני כי הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיותו של המשיב היא חמורה, מעצם העובדה שמדובר במידע בדבר מצבו הרפואי. מידע זה חוסה, ככלל, תחת כנפי הסודיות הרפואית, בה מחויבים מוסדות רפואיים וגורמי רפואה אחרים על-פי חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, ולפיכך אין הוא אמור לצאת מידי הגורמים הרפואיים האמורים. לעניין זה אין בדין אבחנה בין מידע רפואי העוסק בעניינים שמטבעם קשורים באופן עמוק לצנעת הפרט (כגון מצב נפשי או עניינים הנוגעים לחיי המין) לבין כל מידע רפואי אחר". 20. הנה כי כן, קובע כב' השופט זילברטל, כי ככלל - פרסום מידע רפואי מבלי לקבל הסכמת בעל המידע הינה פגיעה חמורה בפרטיות כלשונו של סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט. מכאן צא ולמד, כי בתביעות נזיקין, אשר מעצם טיבען וטיבן כרוכים בהן עניינים הדורשים חשיפת מידע רפואי, מתייתר הצורך בעשיית איזון שבין עקרון פומביות הדיון אל מול הזכות לפרטיות, שכן ידה של האחרונה על העליונה. בבסיס גישתו עומדת התפיסה, כי "בשל ההכרה בזכות לפרטיות בכל הנוגע למצבו הרפואי של האדם, אין להלום מדוע ייגרע חלקו של מי שנאלץ לפנות לערכאות ולחשוף שם את מצבו הרפואי לצורך התדיינות משפטית, לעומת מי שאינו נזקק לערכאות, הסובל אף הוא מבעיה רפואית כלשהי, גם אם יש בה כדי להשליך על תפקודו וגם אם הוא ממלא תפקיד שיש לו השפעה ברורה על אחרים (נהג רכב ציבורי, רופא, מורה, שופט וכו')". כב' השופט זילברטל אף ציין, כי הוא ער לכך כי עמדתו עשויה להביא לכך שלכאורה, ככלל, יהיה מקום לאסור פרסום שמות תובעים בתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף לסוגיהן, אם הדבר יתבקש על ידי בעל הדין וכי תוצאה זו ראויה ביסודה. עוד ציין, כי בכל מקרה קונקרטי בהתאם לנסיבותיו, רשאי בית המשפט להגיע למסקנה שונה כאשר האינטרס שבפומביות הדיון יגבר על הזכות לפרטיות נוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה. 21. על כן, לאור כל האמור ובשים לב לכך, כי אין עוצמת הפגיעה באיסור פרסום שמו של המבקש דומה לפגיעה באיסור על פרסומו של ההליך כולו, אני מקבל את בקשת המבקש. 22. לסיום אעיר, כי כפי האמור בפרשת אליהו, החלטה זו נכונה לשעתה אך לא מן הנמנע כי במהלכו או בסיומו של ההליך יחול שינוי נסיבות, אשר ישנה את האיזון ויצדיק ביטולה של החלטה זו ואת פרסום שמו של המבקש. שינוי כאמור יהא מוצדק כפי טענת המשיבה במקרים בהם יתגלה כי הצד ששמו נחסה ניצל לרעה את איסור הפרסום; או, למשל, כאשר הערכאה הדיונית קובעת קביעות מהימנות קשות בעניינו של אותו בעל דין. אכן, התמונה המלאה הקיימת בסיום ההליך מאפשרת לעיתים לקבל החלטה מושכלת יותר בסוגיה זו של איסור פרסום. כך למעשה פתוחה הדרך, בפני המשיבה, בנסיבות מסוימות, לבקש את הסרת החיסיון מעל שמו ופרטיו של המבקש. 23. לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת. אני מטיל חיסיון על פרסום שמו של המבקש ועל פרסום כל פרט מזהה אחר. איני מורה על נעילת דלתות בית המשפט. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בבקשה זו, ללא קשר לתוצאות המשפט, בסך 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. עקרונות משפטייםפיצוייםפומביות הדיוןתאונת דרכים