1. ביום 12/12/94 הגיש התובע שמונה תביעות כנגד הנתבע (תיקים נה/15 2961 עד נה/15-2968); בשש מהן עתר כי בית הדין יחייב את הנתבע בתשלום שכר מולן עבור חודש אחד, בסך -.6,175 ש"ח (בגין החודשים שממרץ 1994 ועד אוגוסט 1994), בשביעית עתר לתשלום שכר מחצית חודש ספטבמר 1994 ובתביעה השמינית - לתשלום תמורת הודעה מוקדמת. 2. התיקים נידונו בפני כב' הרשמת שפר, אשר נתנה ביום 2/2/95 פסק דין, בהעדר הנתבעת וחייבה אותה לשלם את הסכומים הנתבעים (למעט עבור חודש מרץ 1994, שלגביו הודיע ב"כ התובע כי השכר שולם. 3. במסגרת דיון בבקשה לביטול פסק הדין (בתיק נה/14-130) הוסכם בין הצדדים שפסק הדין יבוטל, כל התביעות תאוחדנה לתביעה אחת בסדרה "3" (כתוצאה מכך נפתח התיק הנוכחי) ואף קויים דיון מוקדם ממצה בתביעה המאוחדת. 4. לטענת התובע, היה בין הצדדים הסכם עבודה לתקופה קצובה אשר הופר על ידי הנתבעת עם פיטוריו בתום חודש מרץ 1994 ולפיכך הוא זכאי לשכרו עד לתום התקופה (15/9/94) ואילו הנתבע טוען כי על פי פרשנותו הנכונה של הסכם העבודה, היה הנתבע זכאי לפטר את התובע במועד בו פוטר. מעבר לכך יש לנתבע טענות עובדתיות (השנויות במחלוקת) באשר לסיבות שהביאו את הנתבע לפטר את התובע. 5. בדיון בפנינו ביום 21/1/96, הוסכם בין הצדדים כי הדיון יפוצל, כך שנדון תחילה במחלוקת המשפטית בין הצדדים באופן שאם יתברר שהדין הוא עם הנתבעת, תיוותר רק המחלוקת בדבר יתרת ההודעה המוקדמת ובענין זה הסמיכונו הצדדים לפסוק לפשרה על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט וסעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה. לעומת זאת, אם יתברר שהדין עם התובע, יהיה צריך לשמוע ראיות בכל הנוגע לטענות העובדתיות של הנתבע על העילה לפיטורים. אישרנו את ההסכמה בין הצדדים ופיצלנו את הדיון. על פי הסכמתם, הגישו הצדדים סיכומים ב+כתב לענין המחלוקת המשפטית שביניהם על פרשנותו של הסכם העבודה. 6. ההסכם והפיטורים ההסכם בין הצדדים נוסח באנגלית ולהלן נביא קטעים רלוונטיים ממנו: I AGREE TO WORK ... STARTING 15/9/1993. THIS AGREEMENT" IS FOR A PERIOD OF ONE YEAR DEPENDING ON A PERFORMANCE IT IS RENEWABLE AFTER ONE YEAR DEPENDING UPON THE .EVALUATION ... I AGREE TO GIVE THE HOSPITAL ONE MONTH NOTICE IN" ADVANCE OF MY LEAVING WORK ... ALSO, THE NAZARETH HOSPITAL AGREES TO GIVE ME ONE MONTH NOTICE BEFORE ".TERMINATING MY EMPLOYMENT 7. למרות שההסכם נוסח בגוף ראשון, כביכול מפיו של התובע, הרי שהוא נחתם על ידי שני הצדדים. התובע, כאמור לעיל, פוטר על ידי הנתבע ביום 31/3/94. 8. תמצית טענות ב"כ התובע א. על פי לשונו של ההסכם, מדובר בחוזה עבודה לתקופה קצובה, גם בשל כך שמופיע בו המשפט: "‎."THIS AGREEMENT IS FOR A PERIOD OF ONE YEAR ב. אף אם ייקבע שלשונו של ההסכם אינה ברורה מספיק, הרי שיש להעדיף את פרשנותו של התובע; יש לפרש את ההסכם כנגד מנסחו, הסעיף הופיע בדפוס כחלק מחוזה אחיד שנוסח על ידי הנתבע. ג. במקרה של ספק - יש לפנות לפרשנות על פי קני מידה הנובעים מטיב החוזה או מנסיבות עשייתו, יש לבחון את האינטרס של כל צד ואת מטרת ההתקשרות. 9. תמצית טענות ב"כ הנתבע א. נקודת המוצא בהסכמי עבודה היא שהם אינם לתקופה קצובה. התובע, טוען אחרת, ועליו הנטל להוכיח זאת. על פי ההלכה הפסוקה, כל ספק בענין הפרשנות יטה את הכף לכיוון היותו של חוזה עבודה חוזה לתקופה בלתי קצובה. ב. יש להעדיף פרשנות המביאה להעדר סתירה בין הוראותיו של ההסכם. לפיכך, כל תנאי העבודה המופיעים בהסכם (דרגה, שכר וכיו"ב) תקפים לתקופה של שנה אך אין הדבר מונע מהצדדים להפסיק את יחסי העבודה ביניהם, בהודעה של חודש מראש לאחר תקופת שלושת החודשים הראשונים. ג. תפקיד הרופא בביה"ח הוא קריטי ומצריך התאמה מלאה של הרופא לעבודתו. לא יהיה זה סביר לפרש את ההסכם כך שביה"ח יהיה מחוייב להמשיך להעסיק רופא בכל מקרה. ד. לא ניתן לפרש את ההסכם כאילו חובת ההודעה מראש חלה רק בתקופת שלושת החודשים הראשונים. ה. לחלופין, אף אם יראו את ההסכם כחוזה עבודה לתקופה קצובה, הרי שהוא ניתן להתרה טרם תום תקופתו, בשל הערכה שלילית של תפקוד התובע. אין לקבל טענה שניתן לבצע את ההערכה האמורה רק בתקופת שלושת החודשים הראשונים. 10. נראה לנו שלשונו של ההסכם בין הצדדים, אף אם אינה מושלמת, הינה ברורה מספיק כדי שיהיה אפשר לפרש את ההסכם מתוכו, כך שכוונתם המשותפת של הצדדים, תשתמע ממנו באופן שאינו דו-משמעי. אין אנו סבורים שניתן לטעון כלל כי הנתבע היה חייב לבצע את ההערכה ("EVALUATION") בתוך תקופת שלושת החודשים הראשונים לעבודה. בפיסקה הראשונה שצוטטה לעיל נאמר במפורש שההערכה תיעשה לאחר שלושה חודשים, ואף החידוש של ההסכם מעבר לשנה אחת תלוי בהערכה זו. משפט המפתח הוא זה: ONE YEAR DEPENDING ON A PERFORMANCE EVALUATION TO BE DONE AFTER" THREE MONTHS. IT IS RENEWABLE AFTER ONE YEAR DEPENDING UPON THE EVALUATION )ההדגשות - לא במקור). מהמשפט המצוטט כאן מסתבר שמדובר על אותה הערכה שמכחה יחליט ביה"ח אם להפסיק את תקופת ההעסקה בטרם תום שנה או לחדש את ההסכם עם תום השנה. הערכת תפקודו של התובע על ידי הנתבע, היתה אמורה להיות לאחר שיחלפו לפחות 3 חודשי עבודה. באותה תקופה (שהיא מתום 3 חודשים עד שנה אחת) אמור הנתבע לגבש את ההערכה ולפי אותה הערכה יוחלט אם להפסיק את העסקת התובע או אם לחדש את תקופת ההסכם מעבר לשנה אחת. ברור, על כן, שאין מדובר על ארוע חד-פעמי של ביצוע "הערכה" אלא ה"הערכה" היא בחינה מתמשכת של אופן תפקודו של התובע, בחינה שאורכה לא מוגדר בזמן אך יש לבצעה בין תום 3 חודשים לבין תום שנה אחת מתחילת עבודתו. 11. לפיכך, נראה לנו כי את הפיסקה הראשונה של ההסכם יש לראות כקובעת כלל, של עבודה למשך שנה. באותה פיסקה נקבעו מראש גם יוצאים מן הכלל, שייתכנו על סמך ה"הערכה". יוצאים מהכלל אלה הם הפסקה בטרם תום השנה ולאחר תום 3 חודשים או חידוש החוזה לתקופה נוספת לאחר תום שנה, הכל בהתאם ל"הערכה". 12. אם נשאל את עצמנו האם לאור פרשנותנו לפיסקה הראשונה של ההסכם יש לראות את ההסכם כחוזה עבודה לתקופה קצובה, נידרש להלכה הפסוקה אותה אזכר ב"כ הנתבע בסיכומיו, מדב"ע מט/3-123 פנקס - ישקר בע"מ נהריה (פד"ע כא 343, 346): "יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד משמעי, וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות שהם נוטלים על עצמם. כל ספק בענין זה יטה, איפוא, את הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה חוזה לתקופה בלתי קצובה". נראה לנו שהכלל של פרשנות מסמך כנגד מנסחו אמור לסגת מפני ההלכה הפסוקה בענין חוזה עבודה. כמצוטט לעיל, לשם קביעה שיש חוזה עבודה לתקופה קצובה צריך שתשמע מההסכם הסכמה מודעת של הצדדים לחיובים שהם נטלו על עצמם. פרשנות שתטה את הכף לכיוון של היות חוזה עבודה חוזה לתקופה קצובה, רק בגלל שהיא פועלת נגד המנסח, תתעלם מהדרישה לראות את מודעותם של הצדדים להתחייבויות שהם נוטלים על עצמם בהסכמה לחוזה כזה. לפיכך, ומשהכלל של חוזה עבודה לשנה בא בהסכם יחד עם היוצאים מן הכלל על סמך ה"הערכה", נראה לנו שיש לקבוע שהנתבע היה זכאי להפסיק את תקופת העבודה גם בטרם שנה, על סמך ה"הערכה" אותה היה הנתבע יכול לעשות לאחר שחלפו 3 חודשי עבודה. 13. כאמור לעיל, יש בהסכם פיסקה נוספת, המדברת על מתן הודעה מראש, בת חודש ימים, בטרם הפסקה של העבודה ביוזמת אחד הצדדים. הוראה המאפשרת סיום חוזה עבודה במתן הודעה מראש אינה בלתי אפשרית גם בחוזה עבודה לתקופה קצובה. זאת ניתן ללמוד הן מן ההגיון והן מסעיף 11(ד) להצעת חוק חוזה עבודה, התשמ"ה-1985 (ה"ח התשמ"ה 129), העוסק במפורש בהוראה שבחוזה עבודה לתקופה קצובה המרשה לכל צד לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו. לכאורה, השאלה אותה היה עלינו לבחון היא האם יש לראות את פיסקת ההסכם העוסקת במתן הודעה מראש, כמאפשרת לנתבע להפסיק את עבודת התובע בטרם תום שנה מתחילת עבודתו, אולם, לאור מסקנתנו בסעיף 12 לעיל, אנו סבורים שאין צורך לדון בשאלה זו שכן הנתבע היה זכאי להפסיק את עבודת התובע אצלו אף בטרם תום שנה. הפיסקה האחרונה להסכם מכפיפה זכאות זו לחובה ליתן הודעה מוקדמת בת חודש אחד, חובה שהנתבעת אינה כופרת בה. 14. אשר על כן, ומאחר שקבענו שהנתבע היה זכאי, על פי ההסכם, להפסיק את עבודתו של התובע אחרי תום שלושה חודשים ובטרם תום שנה לתחילת עבודתו, אין צורך להיזקק לשמיעת ראיות באשר לעובדות אותן טוען הנתבע כי הביאוהו לפטר את התובע, ונותרת המחלוקת על ההודעה המוקדמת העודפת על זו שבכתב, מחלוקת שבה הוסמכנו לפסוק לפשרה. כאמור לעיל, אין מחלוקת שהתובע היה זכאי להודעה מוקדמת בת חודש ואין מחלוקת שהתובע לא קיבל הודעה מוקדמת בכתב, בטרם זו של יום 17/3/94. המחלוקת מצטמצמת לתקופת הודעה מוקדמת של 16 ימים, כשלטענת הנתבע ניתנה הודעה מעין זו - בעל-פה. לאחר ששקלנו את נסיבות הענין ובהן: א. נטל ההוכחה להוכיח את מתן ההודעה המוקדמת בעל-פה, ב. העובדה שסעיף 6ה' לתצהירו של ד"ר בישארה מטעם הנתבע אינו כולל מועד מדוייק של מתן ההודעה המוקדמת בעל-פה לתובע, ג. שכרו של התובע, ד. השפעת הפרשי הצמדה וריבית, ה. שכ"ט עו"ד בגין ההודעה המוקדמת, אנו מחייבים את הנתבע, לשלם לתובע, בפשרה, סך של -.3,200 ש"ח, בגין תביעתו לתמורת הודעה מוקדמת. אם הסכום האמור לא ישולם עד ליום 15/6/96, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/96 ועד התשלום בפועל. 15. כל צד זכאי לערער על פסק דין זה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום שפסק דין זה יומצא לו. חוזה עבודהחוזהפרשנות חוזהרפואה