עניינה של תביעה זו בפרשנות המונחים "התנגשות" או "התהפכות" בפוליסה לביטוח מטענים בהעברה. ואלו העובדות המוסכמות בין הצדדים והצריכות לענייננו 1. התובע מנהל עסק של הובלות וביטח את המשאית שבבעלותו (להלן: "המשאית") אצל הנתבעת, בפוליסת ביטוח "מטענים שבהעברה" (להלן: "הפוליסה"). 2. בתאריך 5.6.97 בשעה 00:05 או בסמוך לכך, נהג עובד של התובע במשאית והעביר תרנגולי הודו מלול במושב גמלא ברמת הגולן אל מפעל 'עוף טוב' בבית שאן. במהלך הנסיעה בדרך עפר המובילה מהלול לכביש הראשי, נכנס הנהג לשיפוע חד ועקב כך עלתה המשאית על אבנים שהיו בכביש. המשאית הטלטלה בצורה קשה וכבל הקשירה של הכלובים נקרע. עקב כך, התהפכו שמונה כלובים שהכילו הודים ונפלו ארצה. הכלובים וההודים שבתוכם נפגעו (להלן: "האירוע"). 3. כתוצאה מאבדן העופות, חוייב התובע לשלם למפעל 'עוף טוב' את הנזק שנגרם. הצדדים העמידו נזק זה, לצורך הדיון, על הסך של 20,337 ש"ח. הנתבעת סירבה לשפות את התובע על הנזק הנ"ל בטענה כי האירוע אינו מכוסה על פי הפוליסה. 4. הצדדים הגיעו להסכם דיוני בדבר העובדות המוסכמות דלעיל והותירו לבית המשפט להכריע במחלוקת המשפטית אם הפוליסה מכסה את האירוע נשוא התביעה. נשים פעמינו אל הפוליסה ונציג את עמדות הצדדים. הוראות הפוליסה וגדר המחלוקת 5. סעיף 1 לפוליסה מגדיר מהו מקרה הביטוח המכוסה על ידי הפוליסה כלהלן: "מקרה ביטוח: אבדן או נזק תאונתי שייגרמו למטענים של המבוטח, המתוארים ברשימה, או לחלק מהם, בעת הובלתם בכלי הרכב המתוארים ברשימה, כתוצאה מהסיכונים המפורטים להלן: 1. אש. 2. ברק. 3. התפוצצות. 4. התנגשות או התהפכות של כלי הרכב בו מובלים המטענים (הדגשה שלי - י.ע.). נחלקו הצדדים באשר לפרשנות סעיף 1 (4) לעיל. אציג, בקליפת אגוז, את עמדות הצדדים. 6. לטענת התובע, האירוע נופל בגדרו של הסעיף. זאת, לאור הפירוש המילולי של המילים "התנגשות" או "התהפכות" במילון ספיר (מילון עברי - עברי אנציקלופדי בשיטת ההווה בעריכת איתן אבניאון) כלהלן: "התנגשות" - פגיעה מתוך תנועה, כגון של שני כלי רכב זה בזה או כלי רכב בעמוד וכדו' (כרך שני בעמ' 704). "התהפכות" - עמידה בניגוד למצב הטבעי או הקודם, השתנות גמורה: וההתהפכות היא התנועה אל צדדים שונים ו (שם, עמ' 687). עוד טען התובע כי במקרה של ספק בפרשנות, יש ליישם כללי הפרשנות 'נגד המנסח ונגד המבטח'. 7. הנתבעת טענה כי "התנגשות" משמעה "מגע פתאומי בעוצמה רבה בין שני גופים נעים" (א. אבניאון "לקסיקון ביטוח" (תשמ"ד) עמ' 154) ואם רק אחד הגופים הוא גוף נע, התוצאה היא "נגיחה". עוד הפנתה הנתבעת לפירוש המונח "התנגשות" במלון אבן שושן (המלון החדש מהד. משולבת) כלהלן: "התקלות, מגע שני גופים זה בזה מתוך דחיפה חזקה, התנגחות". הנתבעת גרסה כי הרחבת המונח התנגשות באופן שיכלול עליית כלי רכב על אבן אינה מתאימה לשימוש הלשוני והביטוחי של המונח "התנגשות" בשפה העברית. שאם לא כן, תאמר כי כל עליה על אבן או מהמורה בכביש, תהווה אירוע ביטוחי הכלול תחת ההגדרה "התנגשות". לטענתה, גם לגדר המונח "התהפכות" לא נכנס המקרה שלפנינו. אימוץ הפירוש המוצע על ידי התובע מביא למסקנה כי כל נסיעה בשיפוע תהווה "התהפכות" של כלי הרכב, למרות שכל נסיעה בשיפוע מהווה מצב טבעי של הרכב כל עוד ארבע הגלגלים אוחזים בקרקע. לכן, לשיטתה של הנתבעת, "התהפכות" משמעה שינוי מוחלט, מקצה לקצה, כפי שעולה מהגדרת המונח במילון אבן שושן כלהלן: "ההפכות, העשות הפוך, התהפך הסולם, התהפכות הקערה על פיה. השתנות, התחלפות מוחלטת ממצב למצב". הוסיפה הנתבעת וטענה כי כל פירוש אחר לאותם מונחים יביא למצב אבסורדי היות ואין מדובר בסיכון שחברת הביטוח התכוונה לקחת על עצמה. את הכלל 'נגד המנסח' יש להחיל רק במקרה של ספק בפרשנות, אך במקרה דנן מדובר בלשון מפורשת של הפוליסה ואין כל אופציה פרשנית אחרת. פרשנות טקסט משפטי ופרשנות חוזה ביטוח 8. עודנו באים להכריע בין עמדות הצדדים, נקדים מילים מספר אודות פרשנות בכלל ופרשנות חוזי ביטוח בפרט. נהרות של דיו נשפכו, קולמוסין נשברו ומקלדות נשחקו עד דק בנושא הפרשנות במשפט. לכן, לא נרחיב בדברים ונאזכר בקצרה מספר תמרורים שיורונו את דרכנו בהמשך. 9. המסגרת הנורמטיבית בפרשנות טקסט חוזי היא הוראת סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973. הלכת אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים פ"ד מט (2) 265) חידשה לנו כי ניתן לנטוש את תורת השלבים בפרשנות הסכם וכי עקרון תום הלב יכול וישמש גם כלי עזר פרשני וגם כמנוף להשלמת חסר בחוזה. 10. בהירותה של הלשון צריכה להיקבע בסוף התהליך הפרשני ולא בתחילתו (אפרופים, לעיל). כיום, יודעים אנו כי המסקנה כאילו ולשון החוזה ברורה ומובנת, היא עצמה פרי פרשנות. כך לדוגמה, נאמר בבג"ץ 846/93 יעקב ברק נ. ביה"ד הארצי לעבודה פ"ד נא (1) 3: "אין טקסט שאינו זקוק לפרשנות. כל טקסט נקלט בנו לאחר שפרשנו אותו (במודע או שלא במודע). אין לקבל את הדעה, שהוצגה בפנינו על-ידי בא-כוח העותר, כי הדיבור "מכל סיבה" הוא ברור, ועל כן אינו זקוק לפרשנות. טקסט אינו מדבר "כשלעצמו". אין לטקסט משמעות קדם-פרשנית. טקסט משיב לשאלות שאנו שואלים אותו, והוא מדבר אלינו באמצעות פרשנותו. כל הוראה מחייבת פרשנות" 11. כלל יסוד בפרשנות חוזים הוא, שהחוזה יפורש "לפי אומד דעתם של הצדדים". בפסיקה מצינו כי הביטוי "אומד דעת" ו"תכלית" החוזה משמשים בערבוביה, כאשר אומד דעת התפרש כתכלית העסקית - מסחרית הסובייקטיבית והאובייקטיבית אותה ביקשו הצדדים להשיג (לדוגמה, ע"א 5795/90 סקלי נ. דורען בע"מ פ"ד מו (5) 811). כאשר החוזה הוא בעל מטרה כלכלית או מסחרית נקבעת התכלית האובייקטיבית על פי ההגיון הכלכלי - מסחרי (לדוגמה, ע"א 757/82 חברת החשמל לישראל נ. דוידוביץ פ"ד לט (3) 220 ו- ע"א 5657/85 גד נ. נביאי פ"ד מב (49 422,430). 12. המקרה שלפנינו מעורר שאלה של פרשנות במובן הצר. איננו נזקקים לצאת מדלת-אמות הטקסט המשפטי כדי לעמוד על תכליתו, כמו גם איננו צריכים ליתן ללשון הטקסט משמעות שהיא אינה סובלת על מנת להגשים תכליתו. עניינה של הפרשנות במקרה דכאן הוא מתן מובן משפטי למגוון המשמעויות הלשוניות של הטקסט החוזי. מקום בו יש מספר אופציות לשוניות, 'נשלוף' אותה משמעות התואמת את התכלית המונחת ביסוד הטקסט. זו פרשנות צרה במובן זה "שאינה מוסיפה או גורעת מלשון הטקסט וכל כוחה אינו אלא במתן מובן לטקסט נתון" (אפרופים, לעיל, סעיף 22 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק). 13. לכך יש להוסיף את הכלל כי במקרה של ספק בפרשנות הגדרת מקרה הביטוח או החריגים, הספק פועל לרעת המבטח. זאת, מכח ארבעה כללי פרשנות שהשתלבו זה בזה עד שהיו לאחד: ( - ) 'נגד המנסח' - ראה, לדוגמה, ע"א 769/86 רובינשטיין נ. זמרן פ"ד מב (3) 581 , 586 והאסמכתאות שם. ( - ) 'נגד המבטח' - ראה, לדוגמה, ע"א 779/89 יעקב שלו נ. סלע חברה לביטוח פ"ד מ"ח (1) 221 וכן ע"א 631/83 המגן נ. מדינת הילדים פ"ד לט (4) 561, 573-572. ( - ) 'נגד הצד החזק' - ע"א 4651/95 בני סעיד חמודה נ. מועצה מקומית עראבה פ"ד נ (5) 81 (דברי כב' השופט טירקל). [במאמר מוסגר נציין כי כלל זה, כוחו יפה במיוחד ביחסים בין חברות ביטוח למבוטחים, נוכח אופיו הצרכני של חוק חוזה ביטוח התשמ"א-1981. ראה, לדוגמה, ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. ישר מנשה פ"ד מט (2) 749]. ( - ) חוזי ביטוח, ככלל, הינם חוזים אחידים והכלל 'נגד המנסח' כוחו יפה עוד יותר מקום בו מדובר בחוזה אחיד. ראה, לדוגמה, ע"א 83/83 מדינת ישראל נ. אבידן פ"ד לט (1) 211. עמד על כך השופט חשין בלשונו הציורית בע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת גן נ. סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ (3) 281. "חוזי ביטוח הינם, ככלל, חוזים אחידים ....ניסוחם הוא בידי חברות הביטוח - שמא נאמר: בידי אנשי-המיקצוע של חברות הביטוח - ובמהלך הדברים הרגיל אין למבוטחים כל השפעה על תוכנם. פלוני שיבקש לבטח עצמו כנגד סיכון זה או אחר, יונח חוזה ביטוח לפניו (על דרך הכלל - לאחר כריתתו של החוזה) וכך ייאמר לו: קח - או הנח אם לא ייקח, ויניח - לא יקום ביטוח ופלוני יישא בסיכון בעצמו, ואילו אם יילך אצל מבטח אחר, יחזור ויישנה המחזה שהיה בחברת הביטוח הראשונה. אכן, חברת הביטוח והמבוטח-בכוח אין הם שווי-כוחות: זו מן הנפילים והוא מקטני-ארץ. וקטני-ארץ, חכמים מחוכמים ככל שיהיו, אין בכוחם לעמוד כנגד הנפילים. וזו הדרך לכריתתו של חוזה ביטוח. בתי-המשפט היו ערים מאז-ומקדם למיפגש זה בין מי-שאינם-שווים לעת כריתתו של חוזה ביטוח, ועל-כן עשו ככל-יכולתם לעיונן של כפות המאזניים לעת פירושו של החוזה. ובמסעם זה לנסות ולעזור למבוטח נקטו בתי-המשפט בטכניקות מטכניקות שונות. כך, למשל, נקבע כלל, כי תניות-פטור מחיוב או תניות המצמצמות חיוב - והן תניות המיטיבות עם חברות הביטוח - תפורשנה באורח מצמצם, לאמור, לטובתו של המבוטח". 14. משהזכרנו את רע"א 3128/94 הנ"ל נוסיף ונצביע על כלל פרשנות נוסף שחידש לנו בית המשפט העליון בפסק דין זה והוא: "בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח". באותו מקרה, נדונה גניבה מבית כנסת, כאשר הגנב טיפס על גבי הקיר החיצוני של המבנה וחדר לבית הכנסת דרך חלון צדדי לא נעול (שלא הוכח לגביו אם היה סגור או פתוח). למרות שבאותה פוליסה ההגדרה של 'פריצה' למבנה המבוטח הוגדרה כחדירה "בכוח" נפסק כי לא מידת הכוח היא הקובעת אלא מהות הפעלת הכוח ובית המשפט הדגיש את הציפיה הסבירה של המבוטח. דהיינו, מקום שלשון החוזה בגזרה השנויה במחלוקת הינה רב משמעית, כשאחת מהמשמעויות הנסבלות מבחינה מילולית היא זו אשר לה טוען המבוטח, יוביל יישומו של עקרון כיבוד הציפיות הסבירות של המבוטח לפירוש החוזה בהתאם לנטען על ידו, בדומה לכלל בדבר פרשנות מסמך נגד הצד שניסח אותו (שם, עמ' 297). 15. ל'ארסנל' כללי הפרשנות של חוזי ביטוח ניתן להוסיף שתי דוקטרינות המוכרות בארה"ב בנושא זה. הראשונה היא דוקטרינת ה- IMPLIED WARRANTY במובן של אחריותו המשתמעת של המבטח שהפוליסה תתאים באופן סביר למטרתה המיועדת. הדוקטרינה השנייה מבוססת על עקרון ה- UNCONSCIONABILITY. דהיינו, רשאי בית המשפט לבטל תנאי בפוליסה, שלאור מהותו, לאור הנסיבות ולאור יחסי הכוחות בין הצדדים הוא לא הוגן ולא מוסרי (רע"א 3218/94 הנ"ל עמ' 299-298). כעת, לאחר שמילאנו כרסנו בכללי פרשנות של חוזים וכללי פרשנות של חוזי ביטוח, נבחן עמדות הצדדים. מן הכלל אל הפרט - יישום כללי הפרשנות במקרה שלפנינו 16. לצורך פסק דין זה, אחזור ואתהלך בנתיבות סללו ראשונים - עוד טרם הלכת אפרופים - ואבדוק תחילה את לשונו של הטקסט ולאחר מכן את תכליתו של ההסכם. נזכיר את האמירה הידועה כי מילים אינם מבצרים שיש לכבוש בעזרת מילונים. עם זאת, המילון הוא כלי עזר חשוב לפרשן, באשר מילות הטקסט הן נקודת המוצא של הפרשן. 17. האם המילים "התנגשות" או "התהפכות" בשפה העברית, משתרעות אך ורק על התנגשות בין שני עצמים בתנועה, או התנגשות חזיתית, ואך ורק על התהפכות של הרכב על גגו או על צידו ? לדעתי, התשובה לכך היא שלילית. אכן, המובן הראשוני, המובן הטבעי והרגיל של מילים אלו, הוא כפשוטו של מקרא כפי שטענה הנתבעת. אך אין זה המובן היחיד. המילים "התהפכות" ו"התנגשות" סובלות את הפירוש המוצע על ידי התובע כפי שצוטט לעיל מתוך מלון ספיר. גם במלון אבן שושן עליו הסתמכה הנתבעת, המונח "התהפכות" מוגדר גם כ"השתנות, התחלפות מוחלטת ממצב למצב: "וההתהפכות היא התנועה אל צדדים שונים" (הדגשה שלי - י.ע.) 18. לאחר שהגענו למסקנה זו, איזה מובן לשוני עלינו 'לשלוף' מתוך המובנים האפשריים, כדי לתת למילים "התנגשות" או "התהפכות" את המובן המשפטי? התשובה היא על פי התכלית העסקית שהפוליסה נועדה להגשים (ע"א 631/83 הנ"ל) על פי המאטריה הביטוחית שהיא באה לשקף (ע"א 124/89 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. כהן פ"ד מו (2) 372, 379). ומהי אותה תכלית ? מטרתה של הפוליסה היא ביטוח של מטען בעת הובלתו בכלי רכב. נכון הדבר, כי הפוליסה אינה מתיימרת לכסות כל נזק שנגרם למטען. היא לא מכסה נזק שאירע כתוצאה 'טבעית' של ההעברה, כגון, שבירת חפץ בעת העמסתו או אבדן מטען שלא ניתן ליחסו לאירוע מסויים. המטרה העיקרית בניסוח מקרה הביטוח היא להבהיר ולהגביל את מושג "התאונה" העומד ביסוד הפוליסה. דהיינו, רק מקרה המהווה 'אירוע' נופל לגדרו של הביטוח. באנלוגיה להבחנה בין ביטוח תאונות אישיות לבין ביטוח חיים יש להבחין בין נזק המתרחש במהלך הטבעי או הרגיל של הדברים, לבין נזק המתרחש במהלך אירוע 'תאונתי'. 19. המקרה שלפנינו, מזכיר את סוגיית הפרשנות שנדונה בע"א 779/89 הנ"ל. שם פסק בית המשפט כי המונח "אלימות" לצורך ביטוח תאונות אישיות, כולל גם מי שנפגע עקב אלימות מילולית. בפסק הדין, מזכיר כב' השופט ברק, בהסכמה, פסיקה שהכירה בכך שהדיבור "אמצעי אלימות" אינו דורש שהנזק ייגרם על ידי אדם אחר. לכן, מי שנפגע עקב מאמץ יתר שלו עצמו (כגון טביעה, שאיפה של רעלים) או תוך כדי פעולה תאונתית, כמו פלוני שעיקם את ברכו תוך כדי שהתכופף להרים חפץ, נחשב כמי שנפגע כתוצאה מ"אמצעי אלימות". באנלוגיה לענייננו, את המונח "התנגשות" אין לפרש בהכרח כהתנגשות בין שני כלי רכב. עליית המשאית על האבנים והיטלטלותה הקשה עקב כך, נופלת בגדר התנגשות. כפי ש'אלימות' יכול ותהא על ידי המבוטח 'כנגד עצמו' כך גם 'התנגשות' יכול ותהא בדרך של התנגשות המכונית בעץ, בעמוד או - כמו במקרה שלפנינו - באבנים על הדרך. ובלבד, שאותה התנגשות חורגת ממהלך הנסיעה הרגיל. לא אכחד כי פירוש זה מוקשה משהו, לאור ההגדרה המילונית של המילה "התנגשות". קל יותר להכניס המקרה שלפנינו לגדר המונח "התהפכות". ראינו כי מבחינה לשונית, הביטוי סובל את הפירוש של "עמידה בניגוד למצב הטבעי או הקודם". פשיטא כי לא כל עמידה כזו תביא להחלת הכיסוי הביטוחי. רק עמידה שהיא בגדר אירוע החורג ממהלך הדברים הרגיל תכנס לגדרו של המונח. לכן, אין מקום לחשש שהעלתה הנתבעת כאילו וכל נסיעה בשיפוע עלולה להחשב כ"התהפכות". 21. לאותה תוצאה ניתן להגיע גם באספקלריה של ציפיות המבוטח. התובע, כמבוטח סביר, דאג לבטח את המטען מפני כל תאונה - להבדיל מתהליך טבעי של שבר או אבדן - בעת העברת המטען. הנתבעת מצידה, כללה בפוליסה תנאי שכותרתו "אמצעים להקלת הסיכון" ולפיו מתחייב המבוטח לקשור היטב את המטען ולכסותו כיאות והכל בהתאם לסוג המטען המובל, לתנאי השטח וההובלה. ציפייתו הסבירה של התובע הייתה, ללא ספק, כי משעשה ביטוח למטען ומשנקט האמצעים הנדרשים להקלת הסיכון (הנתבעת לא העלתה הטענה כי הכלובים לא נקשרו כיאות), הוא יכול להסיר דאגה מלבבו ולהיות סמוך ובטוח כי אם יינזק המטען תוך כדי העברתו ממקום למקום, הנזק יכוסה על ידי הנתבעת. 22. ואם נותר ספק בליבנו, נקרא לעזרתנו את כללי הפרשנות שהזכרנו לעיל - ובמיוחד את הכלל 'נגד המנסח' - ונתיר את הספקות. הנתבעת יכולה הייתה לכלול הגדרה מדוייקת יותר של התנגשות, כגון "התנגשות בין שני כלי רכב". הנתבעת יכולה הייתה להגדיר בצורה בהירה יותר "התהפכות" ככוללת רק מצב בו הרכב התהפך על צידו או על גגו וכיו"ב. משלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה. 23. למעלה מן הצורך, נסגור את המעגל בדוקטרינת ה IMPLIED WARRANTY שהוזכרה לעיל. דהיינו, אחריותו המשתמעת של המבטח שהפוליסה תתאים באופן סביר למטרתה המיועדת. דוקטרינה זו טרם זכתה להכרה של ממש בפסיקה, למעט דעתו של כב' השופט בך ברע"א 3128/94 הנ"ל, אך לטעמי, היא מתאימה לענייננו. עם זאת, ראוי לעגן דוקטרינה זו בעקרון תום הלב שהחליף את תורת ה'תנאי מכללא' במשפטנו. צא ולמד כי התובע ביקש ביטוח שיכסה אותו כנגד נזקים שייגרמו כתוצאה מאירוע בעת העברת המטען. מבחינתו של התובע, מה לי מטען שנשמט בעקבות התנגשות עם רכב ומה לי מטען שנשמט בעקבות התחמקות מהתנגשות, או בשל התנגשות בעץ או בשל התנגשות באבן על הדרך, או בשל היטלטלות חדה של הרכב בנסיון למנוע התהפכות או כדי להתחמק ממכשולים על אם הדרך. אם הנתבעת לא השכילה לספק לתובע את המוצר שביקש עליה לשאת בנזקו. סוף דבר 24. האירוע נופל בגדרם של המונחים "התנגשות" וגם "התהפכות" של הרכב, ולמיצער, בגדרו של המונח "התהפכות" בלבד, כפי שמוגדר מקרה הביטוח בפוליסה. התובע זכאי אפוא לתגמולי הביטוח, בהתאם לסכום הנזק עליו הסכימו הצדדים. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 20,337 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3.6.96 ועד התשלום בפועל ובניכוי ההשתתפות העצמית בסך של 3,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10.2.96. בנוסף, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע אגרת המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח בצירוף מ.ע.מ. פוליסה