1. זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' הנשיא גורן) בה קיבל את בקשת המשיבה למנות בורר שידון במחלוקת שהתגלעה בינה לבין המבקשת. 2. הרקע להליך שנפתח בבית המשפט המחוזי קשור בהסכם שנקשר באוקטובר 2003 בין המבקשת (להלן - המדינה) לבין המשיבה (להלן - החברה) בעקבות זכייתה של האחרונה במכרז להפעלת קווי שירות בבאר שבע. ההסכם כלל הוראה ליישוב מחלוקות באמצעות בוררות, שזה נוסחה: "25. יישוב מחלוקות ובוררות 25.1 כל צד רשאי לבקש בכתב כי בעניין מחלוקת כל שהיא בין הצדדים בנוגע לביצועו של הסכם זה או לפרשנותו יתקיים ברור בין המנהל הכללי של מפעיל השירות או יו"ר הדירקטוריון שלו, לבין בא כח הממשלה (להלן - "נציגי הצדדים"). 25.2 לא הגיעו נציגי הצדדים להסכמה תוך 30 ימים מיום הבקשה, רשאי כל צד להעביר את המחלוקת לבוררות של בורר יחיד ששני הצדדים יסכימו עליו. 25.3 לא הסכימו הצדדים על זהות הבורר בתוך 21 ימים מיום שאחד הצדדים הציע לראשונה בורר, ימנה מנכ"ל משרד התחבורה את הבורר. 25.4. הבורר ינמק את פסקו. בכל עניין אחר יחולו על הבוררות הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968". 3. בתחילת 2005 התגלעה מחלוקת בין הצדדים, כאשר החברה דרשה מהמדינה להפחית את תשלומי התמלוגים המשולמים לה, לאור הירידה שחלה במספר הנסיעות בקווי השירות המופעלים על ידי החברה. לטענת החברה, "אירועים חריגים" שונים שאירעו, ואשר פורטו על ידה, מצדיקים על פי סעיף 11 להסכם את הפחתת התמלוגים שהיא נתחייבה בהם כלפי המדינה. מאחר שהמדינה לא נענתה לדרישתה, ביקשה החברה להעביר את הנושא לבוררות על פי סעיף 25 להסכם. 4. המדינה התנגדה להעברת הענין לבוררות בטענה כי לדרישתה של החברה אין עיגון בהסכם, וכי תניית הבוררות בהסכם אינה חלה על הסכסוך האמור. לגישתה, ההסכם אינו כולל הוראה המזכה את החברה בהפחתת תמלוגים המגיעים ממנה, ולכן, לטענתה, המחלוקת בין הצדדים כלל אינה קשורה "לביצועו של ההסכם או לפרשנותו" כנוסחה של תניית הבוררות שבסעיף 25 להסכם. עוד הוסיפה המדינה, כי הסכסוך בין הצדדים מערב ענין בעל חשיבות ציבורית רבת השלכות, המשפיע על תחומים רבים, ומן הראוי כי יידון, במידת הצורך, בתביעה משפטית ולא בבוררות, תוך הפעלת כללי סדר הדין המקובלים והחלת הדין המהותי. 5. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה, כאמור, על מינוי בורר. בנימוקיו, קבע כי, ככלל, פרשנות הסכם בוררות הינה מרחיבה, על רקע המדיניות המבקשת לעודד הסדרים חלופיים להתדיינות בין בעלי דין. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לענין ביצועו או פרשנותו של ההסכם, ולכן היא ראויה לדיון בבוררות. לפיכך, מצא בית המשפט כי נושא הפחתת התמלוגים מצוי במסגרת תנאי הבוררות. עוד הוסיף, כי אכן ייתכנו מקרים בהם אופייה של השאלה שבמחלוקת עשוי אמנם להצדיק הכרעה שיפוטית להבדיל מבוררות, וזאת כאשר הענין מעלה היבטים עקרוניים החורגים מגבולות המקרה הספציפי; אולם אין זה המקרה. שיקול הדעת בענין זה נתון לבית המשפט, ובנסיבות מקרה זה הוא לא ראה להורות כן. 6. על החלטה זו מתבקשת רשות הערעור. עיקר טענת המדינה בבקשה הוא כי הצדדים הסכימו להעביר לבוררות רק מחלוקות בענין ביצועו או פרשנותו של ההסכם, ואילו בקשת החברה להפחית תמלוגים בגין אירועים חיצוניים לחוזה אינה מעוגנת בתחומי החוזה ואינה נכללת בגדר הביצוע או הפרשנות של ההסכם. הדרכים לשינוי התמלוגים מוגדרים בסעיף 14 להסכם, והטעמים להפחתה הנטענים על ידי החברה אינם כלולים בהם. גם סעיף 11 להסכם אינו נוגע, לטענת המדינה, לסוגיית התמלוגים. משאין הוראה חוזית המתייחסת לתמלוגים אותה יש לפרש, ממילא לא עולה שאלה פרשנית של החוזה אותה יש להעביר לבוררות. עוד טוענת המדינה כי במתן פרשנות רחבה לתניית הבוררות יש משום פגיעה באומד דעת הצדדים ובחופש ההתקשרות שלהם. מתן פרשנות מצמצמת מתיישבת עם חשיבות זכות הגישה לערכאות, ובמיוחד כך ביחס למדינה, שמתן פרשנות רחבה לסעיף הבוררות אינו מתיישב עם כוונותיה ומטרותיה. כן נטען, כי הפחתת התמלוגים אשר היוו שיקול מכריע לזכיית המשיבה במכרז, אינה יכולה להיעשות על ידי בורר שאינו כפוף לדין המהותי, ובכלל זה לדיני המכרזים, ויש בכך משום טעם מיוחד לאי העברת המחלוקת לבוררות. טעם נוסף לכך נעוץ בעניין הציבורי שיש בענייננו לפרשנות המושג "אירוע חריג", העשויה להשליך על גופים רבים שהמדינה קשורה עימם בהסכמים ואשר עניינם חורג ממחלוקת זו. 7. החברה טוענת בתגובה, כי בבקשת המדינה אין טעם המצדיק מתן רשות ערעור, משאין מדובר בשאלות בעלות אופי משפטי-ציבורי מיוחד החורגות מעניינם של הצדדים למחלוקת. כן, אין הצדקה להתערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. עוד נטען, כי מניסוחו של סעיף 25.1 להסכם עולה כי סמכות הבורר רחבה ביותר, ונוגעת לכל מחלוקת הקשורה בביצועו או פרשנותו של ההסכם. טענות המדינה ביחס לפרשנות סעיף 11 להסכם ההפעלה בדבר "ארועים חריגים" מקומן בהליך הבוררות עצמו ולא מחוצה לו. ניסיון המדינה להשתחרר מהתחייבויותיה החוזיות עומד בניגוד לעקרון היסוד כי יש לקיים הסכמים, ועל המדינה, ככל צד להסכם, לקיים כלל זה. 8. דין הבקשה להידחות. כלל הוא, כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי, החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית משפט בענייני בוררות, והגבילן לערעור ברשות בלבד. ריסון זה מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים (סעיף 38 לחוק הבוררות; ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פד"י נז(5) 933, 942; רע"א 9041/05 "אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל (טרם פורסם); רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן (טרם פורסם)). עקרונות אלה חלים גם בתניות בוררות שהמדינה צד להן. אמנם, כעניין של מדיניות, המדינה אינה נוהגת להרבות במתן הסכמה ליישב מחלוקות בבוררות על שום אופי הליכי הבוררות וגמישותם בענייני סדרי דין ודין מהותי. משום כך גם נדרשת בדרך כלל הסכמת היועץ המשפטי לממשלה ליישוב סכסוכים שהמדינה צד להם בבוררות. הסכמה זו ניתנת במקרים חריגים ונדירים (הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 6.1204 מיום 14.9.03 ו-6.1000 מיום 15.5.03; השווה גם רע"א בעניין שלפנינו לא מתעוררות שאלות בעלות אופי המצדיק מתן רשות ערעור (ע"א 5097/06 ערוצי הזהב ושות' נ' ד.ס.ת. אחזקות בע"מ (טרם פורסם)). 9. מעבר לנדרש, אוסיף כי נראית לי פרשנותו של בית המשפט המחוזי את תניית הבוררות שבין הצדדים, גם לגופה. המדינה בטיעוניה עירבה בין טענות הנוגעות להיקף התפרשותה של תניית הבוררות לצורך השאלה אם היא חלה על הנושא שבמחלוקת, לבין טענות המתייחסות לגוף המחלוקת בראי ההסדר החוזי בין הצדדים. תניית הבוררות חלה על כל ענין שבמחלוקת בין הצדדים הנוגע לביצועו של ההסכם או לפרשנותו. הנושא הנדון בין הצדדים בענייננו נוגע לפרשנות ההסכם, ומשליך ממילא על ביצועו. סעיף 11 להסכם קובע כדלקמן: "11. אירועים חריגים 11.1 ארע אירוע חריג שבשלו חלה ירידה תלולה במספר הנוסעים בקווי השירות של מפעיל השירות, רשאי מפעיל השירות להגיש למפקח על התעבורה דרישה להתאמת רמת השירות לירידה במספר הנוסעים. 11.2 אישר המפקח על התעבורה את הדרישה כאמור, תותאם רמת השירות תוך 7 ימים מיום האישור. 11.3 מוסכם בזה בין הצדדים, כי אין בהתאמת רמת השירות על ידי המפקח על התעבורה כדי למנוע ממפעיל השירות למצות כל הליך אחר העומד לרשותו לפי הסכם זה, ובכלל זה לבקש להגדיל את הסובסידיה, להעלות תעריפי נסיעה או שניהם עקב כך". סעיף זה, ובמיוחד סעיף 11.3, מעלה את השאלה הפרשנית האם דרישת החברה להורדת התמלוגים מוצדקת לאורו. סעיף זה אמור להתפרש גם על רקע הוראות רלבנטיות אחרות בהסכם, אשר בהצטברותן עשויות ללמד על אומד דעת הצדדים בנושא הנדון. 10. פרשנות אומד דעת הצדדים בשאלה שבמחלוקת מצויה בגדרה של תניית הבוררות, בתורת עניין הקשור בפרשנות החוזה, ומידת תחולתו על תשתית העובדות הנטענות על ידי החברה. על פרשנות הסכם בוררות חלות ההוראות הכלליות של פרשנות חוזה (ע"א 708/88 שלמה שפס ובניו בע"מ נ' בן יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פד"י מו(2) 743). פרשנות זו ניזונה מלשון ההסכם ומאומד דעת הצדדים לו. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד דעת זה יש ללמוד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פד"י מט(2) 265). כללי פרשנות אלה הוחלו גם על סעיפי בוררות (ראו ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל (מהד' 4, תשס"ה), בעמ' 43-42). בנסחם את סעיף 25 להסכם התכוונו הצדדים כי כל מחלוקת הקשורה בביצוע ההסכם או בפרשנותו תוכרע בבוררות. היקף התפרשותו של סעיף 11 להסכם, כשהוא נקרא על רקע יתר הוראות ההסכם, והשלכתו על המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים היא שאלה פרשנית הנכללת בתניית הבוררות. טענת המדינה לפיה, על פי המדיניות הנהוגה אצלה, העברה לבוררות מדינה טעונה אישור היועץ המשפטי לממשלה, אינה פוטרת אותה מלכבד הסכם בוררות שהיא צד לו. זאת, כל עוד לא הותנתה תניית הבוררות בתנאי מוקדם מפורש של קבלת אישור היועץ, כאמור. שאלה אחרת היא, האם דרישת החברה מהמדינה להפחית תמלוגים מוצדקת לגופה לאור הוראות ההסכם בין הצדדים. על שאלה זו יידרש מענה במסגרת הבוררות. 11. בנסיבות הענין, צדק בית המשפט המחוזי גם במסקנתו כי מקרה זה אינו מעלה ענין ציבורי מן הסוג שעשוי היה להצדיק, חרף קיומה של תניית בוררות, הכרעה שיפוטית במחלוקת. 12. לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית, ועימה בקשת המדינה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי. המדינה תשלם לחברה את שכר טרחתה בסך 7,000 ₪. תניות בחוזהחוזהיישוב סכסוכיםתניית / סעיף בוררותבוררות