1. בפנינו תביעת התובעת כנגד חברת גלובוס גרופ רשת בתי קולנוע בע"מ (להלן- הנתבעת) לתשלום הפרשי שכר. רקע עובדתי: 2. הנתבעת הינה חברה לניהול רשת בתי קולנוע. 3. התובעת עובדת אצל הנתבעת החל מחודש 6/95 כמקרינה בבית קולנוע בכפר סבא. 4. עד שנת 2003 הוסדרו יחסי העבודה בנתבעת בהסכם קיבוצי כללי מיום 4.11.1972 (להלן- ההסכם הישן). 5. בפברואר 2003 נחתם הסכם קיבוצי כללי חדש בענף בתי הקולנוע (להלן- ההסכם החדש) אשר החליף את ההסכם הישן. 6. החל מחודש 2/03 הופחתו סכומים שונים משכר התובעת. טענות התובעת: 7. החל מחודש 2/03 החלה הנתבעת לפגוע בצורות שונות ובאופן חד צדדי בשכרה , בניגוד לדין ובניגוד להוראות ההסכמים הקיבוציים בין הצדדים לרבות ההסכם הקיבוצי החדש אשר אסר הפחתת שכר העובדים. 8. עד לחודש 1/03 קיבלה התובעת משכורת בסיס בסך 3,605 ₪ ומשכורת י"ג בסך 295 ₪ ובסה"כ 3,900 ₪ (תלוש משכורת לחודש 1/03 צורף כנספח ב' לתצהיר התובעת). החל מחודש 2/03 הופחת סכום המשכורת כולל משכורת י"ג לסך כולל של 3,627 ₪ (תלוש משכורת לחודש 2/03 צורף כנספח ב' לתצהיר התובעת). 9. מחודש 4/03 "העלימה" הנתבעת לחלוטין את רכיבי משכורת י"ג (תלוש משכורת לחודש 4/03 צורף כנספח ד' לתצהיר התובעת). 10. עד לחודש 1/03 היתה התובעת זכאית לסך 48.15 ₪ כתעריף שעות נוספות (נספח ב' לתצהיר התובעת) החל מחודש 4/03 הופחת מחיר שעה נוספת לסך של 32.25 (נספח ד' לתצהיר התובעת). 11. כמו כן, עד לחודש 1/03 היתה זכאית התובעת בגין הצגה רגילה נוספת (בד"כ בחופשים) בסך 72.88 ₪ להצגה שאורכה 2.5 שעות (תלוש חודש 12/02 נספח ה' לתצהיר התובעת) . החל מחודש 4/03 הופחת סכום זה ע"י תרגומו לשעות לפי מחיר שעה של 27.68 ₪ במקום 29.15 ₪ (נספח ד' לתצהיר התובעת). 12. בנוסף, עד חודש 1/03 היתה זכאית התובעת לתשלום עבור הצגות בימי ו' בסך 174.78 להצגה של 2.5 שעות (69.94 ₪ לשעה) (נספח ב' לתצהיר) החל מחודש 4/03 "תרגמה" הנתבעת סכום זה לשעות תוך הפחתת הסכום לסך 55.36 ₪ לשעה (נספח ד לתצהיר התובעת). 13. עיקר עבודת התובעת מתבצעת בלילה ונחשבת לעבודת לילה עפ"י חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א- 1951 (להלן- חוק שעות עבודה ומנוחה. עפ"י המוסכם בין הצדדים היתה התובעת זכאית לתשלום שעות נוספות לאחר 6.5 שעות עבודה. הנתבעת באופן חד צדדי החלה לשלם שעות נוספות רק לאחר 8 שעות בניגוד למוסכם בין הצדדים ובניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה 14. לאחר פניות חוזרות ונשנות הסכימה הנתבעת לפצות את התובעת בסך 8,500 ₪ והתחייבה לפעול על פי ההסכם והחוק. 15. בהתאם להסכם הקיבוצי החדש היתה זכאית התובעת לתוספת ותק בשיעור 0.75% משכר המינימום בגין כל שנת עבודה. הנתבעת שילמה "תוספת ותק" בניגוד להסכם תוך התעלמות משנות הוותק והתייחסה אל התובעת כעובדת חדשה לעניין חישוב תוספת הוותק. 16. התובעת פנתה לאורך כל השנים לתיקון ההפרות החד צדדיות ואולם למעט תשלום 8,500 ₪ בגין ותק ושעות נוספות לא שילמה הנתבעת לתובעת מאומה. 17. התובעת ערכה חישוב חודשי מדויק של הפרשי השכר החל מחודש 5/03 ועד 7/08 בסך 215,636 ₪. 18. מאז חודש 1/06 הנתבעת מלינה את שכר התובעת באופן קבוע ע"י תשלום תשלומים באיחור והתובעת זכאית להלנה שכר בהתאם לטבלה שצורפה בסך 63,327 ₪. 19. הנתבעת מאחרת באופן תדיר בהפרשות לפוליסת ביטוח המנהלים. לתובעת נגרמים נזקים בגין הפיגורים ועגמת נפש בסך 10,000 ₪. מנגד טענה הנתבעת: 20. תקופת עבודת התובעת בחברה היתה ועודנה רצופת בעיות משמעת ולאחרונה התדרדרה התנהגות התובעת עד כדי שימוש בכח כאשר ביום 25.5.09 החליטה התובעת על דעת עצמה למנוע החלפת מקרנים, התיישבה פיסית על המקרן וסירבה להתפנות תוך גרימת נזקים ופגיעה בהתנהלות התקינה של בית הקולנוע. 21. ביום 8.6.09 זומנה התובעת לבירור משמעתי אשר נערך ביום 16.6.09 ובמסגרתו הודתה כי התנהגותה היתה לא תקינה. 22. דרישותיה הכספיות של התובעת הוסדרו במסגרת ועדה פריטטית אשר דנה בעניינה. לאור מכתבי דרישה שהתקבלו מנציגי ההסתדרות בעניין דרישת התובעת לקבלת תשלום בגין תוספת ותק ותשלום שעות נוספות ועבודת לילה, הוחלט לכנס ועדה פריטטית בעניינה אשר תפסוק בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי החדש (נספח ד' לתצהיר הנתבעת). 23. ביום 18.7.07 התכנסה ועדה פריטטית בנוכחות מנכ"ל הנתבעת דאז מר ישראל הורוביץ, מר יצחק עין גיל וגב' ילנה דיקל מטעם ההסתדרות וכן בנוכחות מר דדי לוי והתובעת. 24. הועדה החליטה בהסכמת כל הצדדים לרבות התובעת כי החברה תשלם לתובעת סכום של 8,500 ₪. עוד הוסכם כי קבלת הכספים תהווה סיומה המוחלט של המחלוקת בין הצדדים (נספח ה' לתצהיר הנתבעת). 25. הנתבעת שילמה לתובעת סך של 8,500 ₪ ב- 4 תשלומים שווים החל ממשכורת חודש יולי 2007. 26. התובעת לא זכאית לפיצוי בגין הלנת שכר. בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה הנתבעת, קשיים אשר גרמו בין השאר להלנות שכר העובדים , נחתמו בין הנתבעת לבין ההסתדרות הסכמים קיבוציים על פיהם שולמו לתובעת פיצויים בגין הלנות השכר. (נספח ז' לתצהיר הנתבעת). 27. התובעת משמשת מזה שנים רבות למעלה מ 14 שנה כחברת ועד העובדים וכפועל יוצא מכך ידעה על הסכמים אלה עוד טרם פורסם הדבר ליתר עובדי הנתבעת. עם זאת בחרה התובעת שלא לציין בכתב התביעה את ההסכמים אשר נחתמו בעניין פיצוי בגין הלנת שכר והעובדה כי שולם לה פיצוי בהתאם להסכמים אלה. הדבר נזכר לראשונה רק בתצהיר התובעת ולאחר קבלת כתב ההגנה, כך גם עניין הועדה הפריטטית. 28. בחודש 2/03 החליטה הנתבעת על הפחתת שכר לכלל עובדי החברה, לרבות ההנהלה הבכירה. החלטה זו היתה מחויבת המציאות עקב הירידה המתמשכת בהכנסות החברה הנובעת מירידה משמעותית במספר המבקרים בבתי הקולנוע וללא כל קשר להסכם הקיבוצי החדש. 29. שכר התובעת לאחר הפחתת השכר היה גבוה באופן משמעותי מתעריף השכר אשר נקבע בהסכם הקיבוצי החדש. בנוסף, גם רכיב משכורת 13 לא הופחת משכר העובדים, לרבות לא משכרה של התובעת, אלא נטמע בשכר והפך לחלק ממנו. 30. התובעת המשיכה וממשיכה לעובד בתנאי השכר החדשים כ- 6 שנים מאז השינוי. 31. התובעת לא זכאית לתשלום שעות נוספות לאחר 6.5 שעות עבודה. תשלום עבור השעות הנוספות בגין עבודה במשמרת לילה הינו בהתאם לחוק ולהסכם הקיבוצי החל מהשעה ה- השמינית בסיום 7 שעות עבודה מלאות. 32. לא ברור מאין שואבת התובעת את האמור בדבר הסכמה בין הצדדים לתשלום שעות נוספות לאחר 6.5 שעות עבודה שעה שהתובעת אינה מציינת מהו מקור ההסכמה . העדויות: 33. מטעם התובעת העידה התובעת. מטעם הנתבעת העיד מר דדי לוי - מנכ"ל הנתבעת המשמש בתפקידו משנת 2009 ובתקופה הרלוונטית לתביעה שימש כסמנכ"ל הנתבעת (להלן- מר לוי). דיון והכרעה: 34. במסגרת הדיון בפנינו עולות שתי סוגיות מרכזיות המשליכות על הסעדים הנתבעים. הראשונה - מכח מה הפחיתה הנתבעת את שכר התובעת וכפועל יוצא האם הנתבעת הסכימה להפחתה זו. השניה - החלטת הועדה הפריטטית ותחולתה. נדון בשאלות אלה כסדרן ותוך התבססות על קביעותינו בשאלות אלה נדון בסעדים הנתבעים. הפחתת שכר התובעת: 35. סעיף 12 להסכם הקיבוצי החדש אשר כותרתו "הוראות מעבר" קובע כדלקמן: "הוראות הסכם זה יחולו גם על עובדים אשר החלו לעבוד לפני תאריך 1.1.03 מוסכם, כי בכל מקרה לא יהיה בהוראות הסכם זה כדי להוסיף עלויות באשר לעובדים המקבלים שכר הגבוה מהשכר הקבוע בהסכם זה. יחד עם זאת אין בתחולת הסכם זה כדי להפחית מהשכר המשולם לעובדים". 36. אין מחלוקת כי החל מ- 1/03 הופחת שכר התובעת. לטענת התובעת משהפחתת השכר נעשתה לאחר חתימת ההסכם מדובר בהפחתת שכר אסורה. לגרסת הנתבעת אין בהסכם הוראה האוסרת או המונעת הפחתת שכר מכל סיבה אחרת. ההוראות בהסכם הקיבוצי הישן לא חייבו את המעסיקים בענף מכח ההסכם הקיבוצי הקודם אלא כהוראה אישית שהפכה לחלק מחוזה העבודה האישי בין המעסיק לעובד. החלטת הנתבעת בחודש 2/03 על הפחתת שכר לכלל עובדי החברה לרבות ההנהלה הבכירה, היתה מחויבת המציאות עקב הירידה המתמשכת בהכנסות הנתבעת. 37. סעיף 12 סיפא קובע כי "אין בתחולת הסכם זה כדי להפחית מהשכר המשולם לעובדים" מקובלת עלי בהקשר זה פרשנות הנתבעת כי הדגש בסעיף זה הוא על הפחתה בעקבות תחולת ההסכם דווקא, אך אין בהסכם עצמו הוראה המונעת או האוסרת הפחתה מכל סיבה אחרת. לפיכך עלינו לבחון האם הנתבעת הוכיחה כי שכר התובעת הופחת שלא בעקבות תחולת ההסכם החדש אלא מטעמים אחרים. 38. לטענת הנתבעת שכר התובעת ובכירים נוספים הופחת נוכח ירידה מתמשכת בהכנסותיה . כאשר נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית - "את ידעת שבשנת 2003 וקודם לכן בכלל בכל התקופה הנתבעת היתה בקשיים כלכליים?" השיבה התובעת בחיוב (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 22-24). בחקירתו הנגדית נתבקש מר לוי לאשר כי ההפחתה בשכר בוצעה לכלל עובדי החברה והשיב בחיוב. (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 8-9). בהמשך חקירתו העיד מר לוי: "לצערי הרב נאלצנו להפחית את שכר הבסיס לכל עובדי החברה והטמענו את משכורת 13 לשכר. אולי זה גם מה שיוצא לגבי השאלה לשינוי בשכר אפריל" (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 24-25). ובהמשך העיד- "..החברה עברה תהליך מאד קשה מינואר 03 . חלק ממנהלי בתי הקולנוע נאלצו לעזוב את עבודתם. צמצמנו במערך הניהולי . מנהלי בתי קולנוע נאלצו לעזוב. חלק מזה זה הפחתה בשכר שאני מאמין שברגע שהוא משתנה כל רכיב בשכר משתנה" (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 25-28). 39. יצוין כי מספר פעמים במהלך חקירתו הנגדית נשאל מר לוי האם ההסכם הקיבוצי החדש גרם להפחתה בשכר והשיב בעקביות כי ההסכם הקיבוצי החדש לא גרם להפחתה בשכר אלא ההסכם שינה את שיטת החישוב שהיתה נהוגה עד אז. (ראה למשל - עמ' 10 לפרוטוקול שורות 21-22, עמ' 11 לפרוטוקול שורות 15-18). 40. כמו כן ניתו ללמוד אודות המצב הכלכלי הקשה בו הייתה נתונה הנתבעת מההסכמים הקיבוציים אשר צורפו לתצהיר הנתבעת כנספח ז' ונחתמו בין הנתבעת לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה - איגוד האומנים ועובדי התקשורת אשר צורפו כנספח ז' לתצהיר הנתבעת, בהם נקבע מתן מענק חד פעמי בין היתר "הואיל ונתגלעו קשיים בתשלום משכורות העובדים אצל המעסיק" . 41. לאור האמור ונוכח דברי התובעת מקובלת עלינו גרסת הנתבעת על פיה נקלעה למצב כלכלי קשה ונזקקה ל"תוכנית הבראה", אשר כללה בין היתר הפחתת שכר העובדים ומכל מקום ההפחתה בשכר לא נעשתה בעקבות תחולת ההסכם הקיבוצי החדש. 42. מששוכנענו כי הפחתת השכר לא נעשתה מכח תחולת ההסכם אלא נוכח מצבה הכלכלי של הנתבעת יש לבחון האם מדובר בשינוי חד צדדי אשר יש בו כדי לזכות את התובעת בסעדים הנתבעים . 43. ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי עובד המשלים עם שינוי בתנאי עבודתו ואינו נוקט בצעדים תוך זמן סביר, מסכים בהתנהגותו לשינוי בתנאי העבודה. בעניין דב"ע נד/3-86 יוחנן גולן - אי אל די בע"מ , פד"ע כז 270 נקבעו הדברים הבאים: "בדב"ע מח/2- 3 גנני - 'אמירים' ואח', פד"ע יט 419, התייחסנו למקרים בהם רשאי מעביד לשנות באופן חד-צדדי תנאים בחוזה עבודה אישי, וכן למקרים בהם אין המעביד רשאי לעשות כך. המקרה שלפנינו, בו שונה חד-צדדית שכרו של העובד, נופל לסוג השני של המקרים. מכאן, כי המשיבה הפרה את חוזה העבודה כאשר שינתה את תנאי השכר, והמערער היה רשאי להגיש תביעה להפרשי שכר או להתפטר תוך שהוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים. אולם, המערער לא נקט באף אחת מהאפשרויות שעמדו לרשותו כתגובה להפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה. המערער אכן מחה על השינוי בשכר, אך לא הגיש תביעה ולא התפטר. הוא עבד כשמונה חודשים על פי תנאי השכר החדש, והגיש את התובענה דנן רק כאשר פוטר בנסיבות שצוינו לעיל. האם המשך עבודתו של המערער אצל המשיבה מהווה הסכמתו לשינוי בתנאי העבודה או כריתת חוזה עבודה חדש? האם המערער ויתר על הסעדים שעמדו לרשותו כתוצאה מהפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה? הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חדשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כזה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. על כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהווה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת חוזה עבודה חדש. עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים.... לאור האמור לעיל הגענו למסקנה, כי העובד הסכים לשינוי החד-צדדי בתנאי שכרו, וזאת מן הטעמים הבאים: (א) העובד ידע מיד על הפרת החוזה (עם קבלת שכרו בחודש נובמבר 1988); (ב) מדובר בעובד בעל השכלה; (ג) הגשת התביעה היא תגובה על פיטוריו (ולא רק על מנת לקבל הפרשי שכר). (ד) עברו שמונה חדשים מהמועד בו ידע העובד על ההפרה, ועד הגשת התביעה (וזאת רק לאחר פיטוריו), והדבר מצביע על השלמת המערער עם תנאי החוזה החדש. לפיכך, אנו מקבלים את הערעור בנושא זה ודוחים את התביעה להפרשי שכר". (ההדגשות הוספו - ר.צ). 44. אף בענייננו הנסיבות מלמדות כי התובעת השלימה והסכימה להפחתת השכר. ויודגש בעניין יוחנן גולן נאמרו הדברים מקום בו התביעה הוגשה כ 8 חודשים בלבד מהמועד בו נודע השינוי בתנאי השכר אולם חרף האמור נחשב כמי שהסכים להפחתת שכרו. 45. במסגרת חקירתה הנגדית נשאלה התובעת- "מתי בפעם הראשונה היתה הפחתת שכר והתובעת השיבה "ב- 2003, , פבר'" כאשר נשאלה "מאז ועד היום משלמים לך שכר מופחת" השיבה- כן. לכולם הופחת השכר" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 20-23). במענה לשאלה האם פעלה בסוגית הפחתת השכר לאחר הקמת הועד השיבה התובעת - "בסוגיה של הפחתת השכר פנינו לגלנוס" בהמשך הבהירה כי לא נשלח מכתב להנהלה בעניין זה וכן ההסתדרות לא טיפלה בנושא (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 4-11). 46. מהאמור לעיל עולה כי אין כל ראיה כי התובעת או מי מטעמה פעלו בעניין והביעו מורת רוח מפורשת מהפחתת השכר. ויוטעם; עצם קיומם של הסכמים קיבוציים בעניין הלנות שכר, כפי שיורחב בהמשך (נספח ז' לתצהיר הנתבעת) כמו גם כינוס ועדה פריטטית בעניין שעות נוספות ותוספת ותק שלא שולמו לתובעת, מחלישים מאד את טענת התובעת כי קבלה כנגד הפחתות השכר אולם לא נעשה דבר. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי התובעת כהנה כחברת ועד העובדים (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 1-2). לפיכך התמונה המצטיירת היא כי התובעת הסכימה, לכל הפחות בהתנהגות שלא לומר בשתיקה, להפחתת שכרה. 47. טענת התובעת כי אינה יודעת לכתוב עברית על כן, לא יכלה לכתוב מכתב בעניין הפחתות השכר, אינה מתיישבת עם נספח ב' לתצהיר הנתבעת - מכתב אותו כתבה התובעת בתשובה להליך המשמעתי שהתנהל בעניינה. לטענתה, מכתב זה נכתב בסיועו של דורון קרני- סגנו של גלנוס (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 13-14) לפיכך, ככל שהתובעת אינה יודעת לכתוב עברית המציאות מלמדת כי היה ביכולתה להעזר באנשים אחרים כפי שעשתה בענין ההליך המשמעתי. 48. בנוסף לא מצאנו ליתן משקל לטענת התובעת כי פנתה לישראל פעמים רבות, טענה אשר הועלתה לראשונה בעדותה. כאשר נשאלה מדוע שמו של ישראל לא צוין בתצהירה השיבה כי אינה יודעת (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 19-20). זאת ועוד, כפי שכבר נקבע לעיל ,טענת התובעת כי פנתה לישראל ולא נעשה דבר אינה מתיישבת עם התנהלותה במקרים אחרים בהם פנתה לנתבעת בגין הפחתת שכרה. 49. יחד עם זאת וחרף כל האמור אין להתעלם מעדות מר לוי על פיה יתכן והתובעת פנתה בענין הפחתת השכר למנהל הקולנוע או בישיבות בין הועד לישראל, (עמ' 8-9 לפרוטוקול שורות 12 -22 , 1-2). 50. משכך ולאור האמור מצאנו לבחון האם ככל שהעלאת הטענה בדבר הפחתה בשכר אכן הועלתה ע"י התובעת במשך השנים, יש בדבר כדי לשלול מסקנתנו בדבר הסכמת התובעת לשינוי בשכר. 51. בבג"צ 239/83 יהושוע מילפלדר נ' בית הדין הארצי נקבע כדלקמן בקשר לשינוי חד צדדי של תניה בחוזה העבודה - "ראינו, כי צד לחוזה עבודה אישי אינו רשאי ואינו יכול, על-ידי מעשה חד-צדדי, להביא לשינוי בתניה (מפורשת או משתמעת), בלא להביא את החוזה עצמו לידי סיום. לעמדה עקרונית ישנם מספר "חריגי" - שאינם למעשה חריגים אלא מצבים שאינם נופלים מראש למסגרת הכלל. ראשית, יש שהחוק קובע, כי נתונות לצד לחוזה עבודה אישי הזכות והיכולת להביא לשינוי חד-צדדי בתניה מתניותיו. בהתקיים מצב דברים זה, עשוי לבוא שינוי בתניה בלא שיתוף פעולה של הצד האחר. שנית, יש שהצדדים לחוזה העבודה האישי כורתים ביניהם חוזה חדש, לפיו יחול שינוי בתניה פלונית בחוזה הישן תוך שמירת שאר הוראותיו בעינן. כפי שראינו, זה אינו "חריג" כלל, שכן השינוי בתניה נובע מהסכמת הצדדים עצמם, אם כי הסכמה זו היא מאוחרת לחוזה הישן, וחיצונית לו. הסכמה חדשה זו של הצדדים יכול שתהא מפורשת ויכול שתהא משתמעת (ראה דב"ע לח/3-4 בעמ' 329). לעתים, מעצם התנהגותם של הצדדים על-פי ההסדר החדש ניתן להסיק הסכמה לשינוי בתניה הישנה (ראה דב"ע לז/26-2 בעמ' 107). כמובן, לא יהא מקום להסיק הסכמה במשתמע, מקום שאחד הצדדים מודיע במפורש, כי אין הוא מסכים לשינוי המוצע בתניה". (ההדגשה הוספה ר.צ). 52. ככל שניתן היה לקבל גרסת התובעת (אשר לא הוכחה בפנינו) כי פנתה לישראל בע"פ והלינה על הפחתת השכר, הלכה למעשה המשיכה בעבודתה פרק זמן רב לאחר הפחתות השכר, לא התפטרה ולא הגישה תביעה אלא בחלוף כשש שנים. 53. לשיטתנו התנהלות התובעת מלמדת כי ששקלה את האלטרנטיבות אשר עמדו בפניה, מחד סיום עבודתה בנתבעת עקב ההפחתה בשכר ומאידך, המשך עבודתה בשכר החדש והמופחת ובחרה להמשיך ולעבוד בנתבעת. 54. הימנעותה המתמשכת מ"לעשות מעשה" מהווה ויתור והסכמה בהתנהגות. ויודגש, הדברים נכונים משנה תוקף נוכח העובדה כי במקרים אחרים בהם סברה התובעת כי זכויותיה קופחו בחרה לעשות מעשה. 55. לא ניתן מצד אחד להלין ב"לשון רפה" ומהצד השני להמשיך לעבוד, תוך קבלת הדין והמתנה ל"יום פקודה" בו העובד ידרוש את הכספים חזרה. העובדה כי התובעת המשיכה לעבוד תקופה ממושכת ולא התפטרה מלמדת כי התובעת הסכימה במשתמע לעבוד בתנאי השכר ששונו בתחילת שנת 2003. 56. לאור כל האמור לעיל ,אנו דוחות את תביעת התובעת להפרשי שכר בסך של 215,636 ₪. הועדה הפריטטית: 57. בעקבות פנית רכז האיגוד המקצועי למר דוד גלנוס - יו"ר ארגון עובדי התקשורת (נספח ד' לתצהיר הנתבעת ) התכנסה הועדה הפריטטית לדון בעניינה של התובעת וזוהי לשון ההחלטה: החלטת הועדה הפריטטית בעניינה של גב' לריסה לוזוביק בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף הקולנוע, התכנסה הועדה הפריטטית ביום 18.7.07 לדיון בדרישתה של גב' לריסה לוזוביק כנגד חברת "גלובוס גרופ" בנושא אי תשלום עבור תוספת ותק ובגין גמול שעות נוספות. בדיון הופיעו מר ישראל הורוביץ מטעם "גלובוס גרופ" מר יצחק עין גיל וגב' ילנה דיקל מטעם ההסדתרות וגב' לריזה לוזוביק. לאחר שנשמעו טענותיהם של הצדדים, הגענו להחלטה מוסכמת גם על דעת הצדדים כדלקמן: א) "גלובוס גרופ" תשלם לגב' לריסה לוזוביק סך של 8,500 ₪ ברוטו (שמונת אלפים וחמש מאות) ב) התשלום ישולם במשכורתה של גב' לוזוביק ב- 4 תשלומים שווים, החל ממשכורת יולי 2007 המשתלמת באוגוסט 2007. ג) סכום זה יהווה סילוק מחויבותה של "גלובוס גרופ" לגברת לוזוביק בעניין זה. ד. קבלת הכספים המפורטים בסעיף 3א' לעיל אצל גב' לוזוביק תהווה את סיומה המוחלט של מחלוקת זו שבין שני הצדדים". 58. מלשון ההחלטה עולה כי הנושא הנדון הוא העדר תשלום עבור תוספת ותק וגמול בגין עבודה בשעות נוספות. עוד עולה מההחלטה כי הסכום עליו הוסכם מהווה סילוק חובות הנתבעת כלפי התובעת בעניין זה. 59. לטענת התובעת, הועדה הפריטטית לא עסקה בעניינים נשוא התביעה ובלשון התובעת בתצהירה "הועדה הפריטטית" המוזכרת בכתב ההגנה לא עסקה ברכיב "שעות נוספות" הנתבע בתביעתי. בעניין נשוא הועדה הפריטטית דובר על תשלום שעות נוספות שהיה נהוג בנתבעת רק משעה 9 ואילך למרות שאני עבדתי עבודות לילה. רק לאחר 3 שנים התחילה הנתבעת לשלם החל מהשעה השמינית ואני דרשתי הפרשים בגין אותם 3 שנים ועל כך נקבע הפיצוי בועדה הפריטטית (אשר הופחת בתביעתי)". נבהיר כי בכתב התביעה לא צוין ולא הוזכר קיום הועדה הפריטטית בעניינה של התובעת וכל שצוין בסעיף 6 היה - "לאחר פניות חוזרות ונשנות הסכימה הנתבעת לפצותה בסך 8,500 ₪ והתחייבה לעמוד בהסכם ובחוק". בהמשך בסעיף 8 "התובעת פנתה לנתבעת לאורך כל השנים לתיקון ההפרות החד צדדיות. ואולם למעט תשלום של 8,500 ₪, בגין שעות נוספות כאמור לא שלמה לי הנתבעת כל סכום שהוא". 60. עוד טענה התובעת כי הועדה פסקה סכום מזערי אשר כלל אינו משקף את הסכום לא היתה זכאית בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה וההסכמים הקיבוציים. מנגד טענה הנתבעת כי התובעת אינה תוקפת את החלטת הועדה הפריטטית או טוענת להעדר הסכמה או פגם אחר בהחלטה ,אלא מבקשת לשוב ולהתדיין באותן עילות בדיוק אשר נידונו בועדה. בתביעתה לתשלום שעות נוספות ותשלום תוספת ותק מבקשת התובעת מבית הדין להתערב בהחלטת הועדה הפריטטית בעניינה למרות שהועדה לא חרגה מכללי הצדק הטבעי או מהסמכות שהוקנתה לה על פי דין אין להערב בהחלטה. 61. הלכה פסוקה היא כי משהועדה הפריטטית הינה יציר כפיהם של הצדדים ליחסי העבודה, רבה חשיבותה ומשקלה. הועדה הפריטטית מעצם טבעה מורכבת מנציגי הצדדים להסכם הקיבוצי. העובד, שעניינו נדון בפני הועדה, אינו צד לה, ואולם מכוח עיקרי הצדק הטבעי יש לו זכות לטעון בפני הועדה (נה/3-186 (ארצי) שמעון נ' מדינת ישראל, פד"ע כט' 274; דב"ע לא/3-29 עיריית תל אביב יפו נ' סער ואח', פס"ד ג' 160; דב"ע נה/3-248 סלים חורי נ' בנק ערבי-ישראלי בע"מ, סעיף 6 ו' לפסק הדין, פד"ע כט' 514). החלטת הועדה הפריטטית מחייבת את הצדדים לה, כמו גם את העובד שהופיע בפני הועדה ולא כפר בסמכותה. בהקשר זה קבע בית הדין הארצי ב דב"ע מה/30-3 צביאל נ' הוטל קוסמופוליטן בע"מ, פד"ע יז' 225) כדלקמן: "העובדת הופיעה בפני הועדה, טענה טענותיה לפניה ולא כפרה בסמכותה, וזאת בידיעה כי החברה דורשת את פיטוריה; בכך די כדי לקבוע כי העובדת מנועה מלכפור בסמכות הועדה" (דב"ע לז/2-11, פד"ע ט' עמ' 32,39) והחלטתה מחייבת את העובדת (דב"ע לא/2-3 פד"ע ג' 60,62). זאת ועוד. נזכיר כי בית הדין אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ועדות פריטטיות, אלא מטיל עליהן ביקורת שיפוטית, בדומה לביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות. 62. לאור האמור לעיל, אין לקבל טענתה החילופית של התובעת על פיה הסכום אשר נקבע בהחלטת הועדה הפריטטית הינו מזערי וזאת משלא כפרה בסמכות הועדה והעלתה טענתה כנגד החלטת הוועדה לראשונה במסגרת הסיכומים. בכתב התביעה התובעת לא אזכרה דבר כינוס הועדה הפריטטית בעניינה וממילא לא יכלה לטעון לפגם אשר נפל בהתנהלותה כגון חריגה מכללי צדק טבעי או חריגה מהסמכות שהוקנתה לה. 63. אשר לטענת התובעת כי הועדה הפריטטית עניינה בשעות נוספות בלילה בלבד ואילו התביעה רחבה יותר ועניינה בשעות נוספות ביום ובשעות נוספות לילה. במכתבו של מר יצחק עין גיל נציג ההסתדרות למר דוד גלנוס (נספח ד' לכתב ההגנה) נכתב-"בתאריך 22.11.05 פנינו אל מר ישראל גורביץ מנכ"ל גרופ " בבקשה ליישם את נושא שכר בעבודות לילה עפ"י חוק שעות עבודה ומנוחה מכאן לכאורה , זהו העניין אשר נדון בפני הועדה הפריטטית. בסעיף 9 לתצהירו של מר לוי הוצהר -"לאור מכתבי דרישה שנתקבלו מאת נציגי ההסתדרות באשר לדרישת התובעת לקבל תשלום בגין תוספת וותק ובגין תשלום שעות נוספות עבור עבודת לילה, הוחלט לכנס ועדה פריטטית בעניינה של התובעת, אשר תפסוק בכך בהתאם להוראות ההסכם קיבוצי החדש". 64. אכן תביעת התובעת כוללת הן תביעה בגין שעות נוספות בלילה (סעיף 6 לכתב התביעה) והן תביעה בגין הפחתה בתעריף השעות הנוספות (סעיף 5(ב) לכתב התביעה) ומשכך יש מקום לדון בכל אחד מהרכיבים. 65. אשר להפחתה בתעריף שעות נוספות- משרכיב זה נתבע בגדר "ההפחתות החד צדדיות" ביחס אליהן קבענו כי התובעת נתנה הסכמתה לשינוי החד צדדי הרי שדין תביעה בגין רכיב זה להדחות. 66. שעות נוספות לילה - כאמור לעיל זהו הנושא אשר עמד בבסיס החלטת הועדה הפריטטית. משהתובעת לא כפרה בסמכות הועדה, לא ברור על מה מלינה הי כעת. התובעת עצמה קושרת בסעיף 6 לכתב התביעה את השעות הנוספות בלילה להחלטה לשלם סכום של 8,500 ₪. ויודגש עסקינן בהסכם אשר נחתם ע"י שני הצדדים, כאשר התובעת היתה נוכחת במועד מתן ההחלטה והסכימה לאמור ולא הלינה או כפרה בסמכות הועדה במועד מאוחר יותר ואף במועד הגשת התביעה לא ציינה קיומה של ועדה פריטטית בעניינה אלא טענה כי שולם סכום של 8,500 ₪ לאחר פניות חוזרות ונשנות מצידה. משכך ולאור הפסיקה שהובאה לעיל תביעת התובעת בגין רכיב שעות נוספות לילה עד למועד החלטת הועדה הפריטטית, נדחית. 67. אשר לתקופה שלאחר הועדה הפריטטית טענה התובעת בכתב התביעה (סעיף 6) כי "לאחרונה החלה הנתבעת שוב לחזור לסורה ולשלם שעות נוספות רק מהשעה ה- 8" כאשר לטענתה היתה זכאית לתשלום שעות נוספות לאחר 6.5 שעות עבודה. אנו סבורות כי טענת התובעת כי היה על הנתבעת לשלם שעות נוספות בעבודת לילה החל מהשעה ה- 6.5 לא הוכחה ולא ברור על מה מבוססת היא. 68. מחקירתה הנגדית של התובעת עולה כי חזרה בה מהטענה בדבר זכאותה לתשלום בגין שעות נוספות לאחר 6.5 שעות. כאשר נשאלה האם פנתה לישראל בסוגיה של אי תשלום ש.נ בלילה אחרי 6.5 שעות בלבד השיבה-" פניתי לישראל ולא פעם אחת על אי תשלום ש.נ אחרי 7 שעות כי זה משמרת לילה" וכאשר נשאלה - "איך קפצת ל- 7 שעות" השיבה- "כל ענין ה- 6.5 שעות היה קשור להפחתת המשכורת . מספט' 03 בערך ישראל החליט לשלם ש.נ אחרי 8 שעות למרות שעבדנו משמרת לילה" וכאשר הקשה ב"כ הנתבעת "מה את טוענת שמגיע לך אחרי 6.5 או אחרי 7 שעות" השיבה-"אני טוענת שמגיע לי אחרי ה- 6.5 שעות . 6.5 שעות זה ממוצע, עבדתי 4 ימים 7 שעות וביום שבת בערב 5 שעות, בממוצע יצא 6.5 אבל חישבתי לפי 7 שעות כפי ששילמו לי כמו שסיכמתי מההתחלה". 69. מעבר לאמור לא הוכח על מה מבוססת טענת התובעת כי בעבר שולמו שעות נוספות לאחר 6.5 שעות. במסגרת תצהירה הצהירה התובעת כי טרם כינוס הועדה הפריטטית "ע"פ המוסכם בין הצדדים הייתי זכאית לתשלום שעות נוספות לאחר 6.5 שעות עבודה" ומעבר לכך לא פירשה התובעת. בחקירתה הנגדית העידה התובעת "אין לי חוזה בכתב אבל כך שילמו 9 שנים" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 23-24). 70. זאת ועוד. בנספח ד' לכתב ההגנה שהינו מכתב דרישה לזימון ועדה פריטטית בענין שעות נוספות נרשם בין היתר - "בתאריך 21.11.05 פנינו אל מר ישראל גורביץ, מנכ"ך "גלובוס גרופ" בבקשה ליישם את נושא שכר בעבודת לילה עפ"י חוק שעות עבודה ומנוחה" דהיינו תשלום על פי החוק ללא כל ציון לתשלום שעות נוספות בלילה החל מהשעה ה-6.5. לא נעלם מעיננו כי במסגרת הסיכומים מנסה התובעת להוכיח כי יום עבודה רגיל אצל הנתבעת הוא בן 6.5 שעות בין היתר תוך הסתמכות על תלושי שכר לחודשים 12/02 ו 2/03 אך מדובר בטענה אשר הועלתה לראשונה בסיכומים כאשר ברי כי אין זה המקום לעריכת מקצה שיפורים, שעה שלא ניתן לנתבעת יומה בבית הדין. 71. נוכח האמור סבורות אנו כי התובעת לא הוכיחה תביעתה בגין רכיב זה. ויודגש, ככל שהתביעה ברכיב זה מתייחסת לתקופה שלפני הועדה הפריטטית הרי שהתובעת מיצתה תביעה בגין רכיב זה עד לאותו מועד.ככל שמדובר בתקופה שלאחר הועדה התובעת חזרה בה מהטענה כי היה על הנתבעת לשלם שעות נוספות לאחר 6.5 שעות ואף לשיטתה שעות נוספות לילה משולמות החל מהשעה השמינית כאשר אופן תשלום זה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה הקובע כי "בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה". 72. נציין כי תשלום באופן זה תואם את הוראות ההסכם הקיבוצי החדש אשר קובע בסעיף 6.4 כי "עבור עבודה בשעות נוספות, שבת ובחג יהיו העובדים זכאים לתשלום על פי חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א- 1951". למען הסר ספק , יצוין כי התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי תשלום לאחר 6.5 שעות מקורו בהסכם הקיבוצי הישן. תוספת וותק: 73. באשר לתביעה לתוספת ותק- כאשר נשאלה התובעת האם ערכה את הטבלאות שצורפו תצהיר השיבה בחיוב והוסיפה "גם עשיתי את החישובים". כאשר נשאלה מהו הסכום אותו תובעת היא השיבה- "אין לי סכום בנפרד לתוספת ותק" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 16-19). 74. מנגד כאשר נשאל מר לוי - "במשך שנתיים גם לא שילמתם בכלל תוספת ותק בשנים 2003-2004. השיב - "נעשתה טעות ותיקנו". וכאשר נשאל- "המילה תוספת וותק שמופיעה בועדה הפריטטית עניינה שב- 2003 ו 2004 לא שילמתם בכלל תוספת וותק, נכון? השיב- "אם זה נעשה כנראה שהיתה טעות והיא תוקנה" ... וכאשר ב"כ התובעת מיקד את השאלה ושאל- "הועדה הפריטטית עסקה באי התשלום של השנתיים? השיב העד- "על כל תביעותיה לתוספת ותק. אף אחד לא נגע שם בשנה או תקופה. אמרו לה שזה על כל טענותיה לתוספת ותק" (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 1-3). 75. מלשון החלטת הועדה הפריטטית, כמו גם מעדותו של מר לוי, אשר נמצאה מהימנה בעיננו עולה כי לכל הפחות עד מועד כינוס הועדה הפריטטית שולמו לתובעת הפרשים בגין תוספת ותק ומשתביעת התובעת בעניין זה, כעולה מעדותה, לא מכומתת ולא מפורטת הרי שדין התביעה בגין רכיב זה להדחות. 76. ערות אנו לעובדה כי במסגרת הסיכומים צירפה התובעת טבלאות מפורטות ומכומתות בגין תוספת ותק אך לא מצאנו לקבלם ראשית מאחר והכימות נעשה לראשונה בסיכומים ושנית יצוין כי בטבלאות אשר כאמור צורפו לראשונה לסכומים, נתבע רכיב "תוספת ותק" בגין התקופה שעד מועד כינוס הועדה הפריטטית כאשר לגבי אותה תקופה עולה בבירור מלשון החלטת הועדה כי ההפרשים בגין אי תשלום תוספת ותק שולמו לתובעת. פיצויי הלנה: 77. עוד תבעה התובעת פיצוי הלנת שכר בגין פיגורים במשכורות בסך 63,317 ₪ משלטענתה מאז חודש 1/06 מלינה הנתבעת באופן קבוע את שכרה. לטענת התובעת (אשר הועלתה לראשונה בסכומיה) התביעה להלנת שכר לא התיישנה נוכח הוראת סעיף 17א(ב) לחוק הגנת השכר אשר קובעות התיישנות של 3 שנים מקום בו המעביד הלין שכרו של עובד שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חודשים רצופים. מנגד טענה הנתבעת כי התביעה להלנת שכר התיישנה בהתאם להוראות סעיף 17(א) לחוק הגנת השכר. כן נטען כי בעקבות הלנות שכר נחתם בין הנתבעת לבין ההסתדרות הסכם על פיו שולם לתובעת פיצוי בגין הלנות השכר. 78. נקדים ונציין כי מצאנו לדחות את תביעת התובעת בגין רכיב זה ונפרט: בין הנתבעת לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה - איגוד אומנים ועובדי התקשורת נחתמו שלושה הסכם קיבוציים מיוחדים , בתחילת שנת 2008, בחודש יוני 2009 ובחודש ינואר 2009. מלשון ההסכמים עולה כי נוכח הקשיים בתשלום משכורות העובדים שולמו חלק ממשכורות העובדים לאחר המועד הקבוע בחוק. בשל כך נקבע בהסכמים כי העובדים יקבלו מענקים חד פעמי בגובה 6% מתוך המשכורות הממוצעות עובר לתקופת כל הסכם. 79. בהקשר להסכמים אלה טענה התובעת בסכומיה, כי הפיצוי אשר בא לידי ביטוי בהסכמים אינו הולם את הוראות חוק הגנת השכר ואין בכוחו של הסכם קיבוצי כדי לגרוע מהזכויות אשר ניתנו לעובדים מכח חוק. 80. אשר לדעתנו יאמר כי מעבר להעלאת הטענה לראשונה בסיכומים, בעוד שבכתב התביעה ובתצהיר התובעת לא הוזכרו ההסכמים ,מדובר בהסכמים קיבוציים מיוחדים אשר נחתמו בהסכמת הצדדים בשם לב למצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת על כן, יש לדחות טענות התובעת בעניין זה. 81. טרם נעילה נוסיף כי הלכה ידועה היא כי בית הדין יבחן אם המעביד עשה פעולות אחרות שיש בהן כדי לנצל את מעמדו וכוחו, האם הלין את השכר באופן קבוע, האם עשה זאת במזיד וכדומה. משהוכח כי הנתבעת היתה במצב כלכלי קשה ומשהנתבעת הציגה הסכמים קיבוציים אשר נחתמו בינה לבין נציגי העובדים על מנת לפצות את העובדים בגין הלנת שכרם, מצאנו כי אין לקבל טענות התובעת בעניין זה. פיצוי בגין פיגור בהפרשות לביטוח מנהלים: 82. לטענת התובעת זכאית היא לפיצוי בגין פיגורים בהפרשות לפוליסת ביטוח מנהלים שכן הנתבעת מאחרת באופן תדיר בהפרשות לפוליסת הביטוח וכתוצאה מכך נגרמים נזקים בגין הפיגורים ועגמת נפש בסך של 10,000 ₪. מנגד טענה הנתבעת כי כל שקיימת זכות תביעה בגין הלנת רכיב זה מוקנית היא לביטוח המנהלים ולא לתובעת. בנוסף, לתובעת לא נגרמה כל עוגמת נפש ולפיכך אינה זכאית לקבל פיצוי כלשהו. 83. מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי הזכות לתשלום הלנה בגין רכיב זה מוקנית לגוף המבטח אשר נדרש להגיש תביעה בעניין.בנוסף, עסקינן בטענה אשר לא כומתה ולא פורטה ומטעם זה בלבד יש לדחותה. כמו כן, לא מצאנו ממש בטענות התובעת כי זכאית היא לפיצוי בגין עוגמת נפש. סוף דבר: 84. התביעה נדחית על כל רכיביה. לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות במצבה הכלכלי של התובעת, לא ניתן צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו. שעות נוספות