השופט שמואל צור 1. בבית הדין האזורי ובפנינו עמדה לדיון השאלה האם יש לכלול את רכיב השכר "כוננות מבצעית" ב"משכורת הקובעת" של המשיבים 1 ו- 2 (להלן- המשיבים) לצורך חישוב הפנסיה ולצורך חישוב חודשי הסתגלות, הודעה מוקדמת, דמי פדיון חופשה וימי מחלה. בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בחיוב ומכאן ערעור הממונה על השכר במשרד האוצר. הרקע 2. המשיבים הועסקו באיגוד ערים אזור באר שבע (המשיב 3; להלן- איגוד ערים) כמפקדי תחנות כיבוי אש, עד פרישתם לגמלאות ביום 31.12.2005. המשיב 1 החל את עבודתו באיגוד ערים בחודש אפריל 1980 ובמהלך שנת 1984 מונה לתפקיד אחראי על תחנת המשנה "תמר" בחוף ים המלח. המשיב 2 החל את עבודתו בחודש יוני 1971 ובחודש אפריל 1973 קיבל מינוי בפועל לתפקיד אחראי על תחנת המשנה בנתיבות. 3. במשך שנים קיבלו המשיבים בשכרם תוספת "כוננות וניהול" אשר לימים שונה שמה ל"כוננות מבצעית" (להלן - תוספת כוננות). המשיב 1 קיבל תוספת כוננות החל מחודש יולי 86 ואילו המשיב 2 החל מחודש מרץ 85. תוספת הכוננות שולמה למשיבים מכוח החלטת מועצת איגוד ערים משנת 1985 "עבור המאמץ הנוסף הנדרש מהם לצורך מילוי תפקידם, הכולל קיום הכוננות בכל שעות היממה וניהול התחנות" (סעיף 8 להחלטה מיום 17.2.85; נספח ג' לסיכומי הממונה על השכר). תחילה שולמה תוספת הכוננות בגובה של 12.5 שעות לפי 150% משכר שעה רגילה. החל ממרץ 1989 ועד לפרישתם של המשיבים לגמלאות הוגדלה התוספת ל- 20 שעות לפי אותו בסיס. תוספת זו שולמה למשיבים ללא דיווח ואף בתקופות של חופשה ומחלה ובתקופות השתתפותם בקורסים ובהשתלמויות, במהלכם לא יכלו להיות בכוננות בפועל. 5. להשלמת התמונה נציין כי בהסכם קיבוצי משנת 2004 נדרשו העובדים הנהנים מפנסיה תקציבית להשתתף בהוצאות המעביד בפנסיה בשיעור של אחוז מהשכר הפנסיוני. לימים הוגבל שיעור זה ל-2%. מכוח הסכם קיבוצי זה מנכה איגוד הערים את השתתפות המשיבים בפנסיה התקציבית בשיעור המתאים גם מרכיב תוספת הכוננות. 6. בשנת 2003 פרשה קבוצה גדולה של כבאים, ובכללם מפקדי תחנות משנה. מר שמואל נחמני, סגן הממונה על השכר, בחן את תנאי פרישתם של עובדים אלה ואישר את הכללת הרכיב תוספות הכוננות במשכורת הקובעת שלהם. בקשר לכך טען הממונה על השכר כי אישור זה נעשה בטעות ואין הוא יכול לחול במקרים עתידיים, כמו עניינם של המשיבים. 7. בבית הדין האזורי בבאר-שבע התבררו, במאוחד, שתי תביעות שהגישו המשיבים למתן סעד הצהרתי הקובע כי התשלום עבור תוספת כוננות מהווה חלק משכרם הקובע וככזה יש לכלול אותו בבסיס השכר לצורך תשלום גמלה, כמו גם לצורך תשלום מענק הסתגלות, הודעה מוקדמת, דמי פדיון חופשה ומחלה. המשיבים טענו כי תוספת הכוננות ששולמה להם במהלך עבודתם היא חלק מ"השכר הרגיל" שלהם, בלא שנדרשה מהם תמורה נוספת כלשהי עבור אותו תשלום. 8. איגוד ערים טען כי הוא פנה לראש מינהל השירות במשרד הפנים בבקשה לכלול את תוספת הכוננות במשכורת הקובעת של המשיבים ונענה בסירוב. הממונה על השכר בדק סוגיה זו ועמדתו היא שתוספת הכוננות ששולמה למשיבים היא "תוספת" לכל דבר ולכן אין להכיר בה כ"תוספת קבועה" ואין לכלול אותה בחישוב "המשכורת הקובעת". אשר לאישור שנתן הממונה בעבר, נטען כי היה מדובר באישור מוטעה ואין בו כדי לחייב את הממונה לגבי מקרים עתידיים, כמו זה של המשיבים לפנינו. פסק דינו של בית הדין האזורי 9. בית הדין האזורי (השופט משה טוינה; תיק עב' 2166/06 ו- 2167/06) קיבל את תביעותיהם של המשיבים וקבע כי הם זכאים להכללת תוספת הכוננות במשכורת הקובעת לפנסיה ובבסיס השכר. בית הדין האזורי קבע כי, ביסוד המערכת ההסכמית המסדירה את כללי העסקתם של המשיבים, עומדת חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות שהעניקה למשיבים זכות לגמלה לפי ההסדר שבחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל- 1970 (להלן- חוק גמלאות). 10. בית הדין האזורי ציין כי הבסיס לתשלום הגמלה לפי חוק הגמלאות הוא "המשכורת הקובעת". סיווגו של רכיב השכר כ"משכורת" או כ"תוספת" נקבע לפי מבחנים אובייקטיבים, כאשר המבחן המועדף בפסיקה הוא מבחן התנאי. לפי מבחן זה, רכיב שכר המותנה בתנאי עבודה נוספת (מאמץ נוסף או גורם מיוחד מעבר לנדרש מעובד במשרתו הרגילה), הינו בגדר "תוספת" וככזה אינו נכלל ב"משכורת הקובעת" לצורך חישוב הגמלה. עוד נקבע כי ביישום מבחן התנאי יש לתת משקל מיוחד להיבט התעשייתי, היינו - לאופן שבו התייחסו הצדדים לרכיב השכר כ"תוספת" או כחלק מהשכר הרגיל. 11. בית הדין האזורי קבע כי, במקרה הנדון, רכיב תוספת הכוננות אינו מותנה בתנאי אלא מהווה תשלום בעד העבודה הרגילה של מפקד התחנה. לדעת בית הדין, דברים אלה עולים מהחלטת מועצת איגוד ערים מחודש פברואר 1985 ומההחלטה להעניק למשיבים את הזכות לתוספת זו, כמו גם מתצהירי המשיבים. בקשר לכך נקבע כי מפקדי התחנות ובכללם המשיבים היו בכוננות מכוח תפקידם לפני תשלום תוספת הכוננות ולאחריו ומבחינה זו השינוי בשכר לא שינה את תנאי עבודתם. מדובר בתוספת ששולמה למשיבים בעד עבודתם הרגילה שמטבעה מחייבת אותם להיענות לקריאה בכל שעות היום ולכן היא איננה בבחינת "תוספת" במובן חוק הגמלאות, זאת בשונה מאותם מקרים שבהם נקבע כי תוספת הכוננות שולמה לעובדים עבור מאמץ מיוחד שהוא בנוסף ומעבר לעבודתם הרגילה. דברים אלה עולים גם מהעובדה שהתוספת שולמה גם בתקופות חופשה ומחלה וגם במהלך השתלמויות, למרות שבתקופות אלה לא יכלו העובדים להיות בכוננות במסגרת תפקידם כמנהלי תחנות משנה. 12.בית הדין קבע כי ההקשר התעשייתי מלמד שהעובדים והמעביד כאחד ראו ברכיב הכוננות המבצעית חלק מהשכר המשולם להם עבור עבודתם הרגילה כמפקדי תחנות. בקביעה זו הסתמך בית הדין האזורי על פרשת דורון (דב"ע מח/5-7 הממונה על הגמלאות - יעקב דורון, לא פורסם, ניתן ביום 2.8.89), בה נקבע כי מקום בו נדרש העובד להיות בכוננות, התשלום עבור כוננות ייחשב כחלק משכרו הרגיל וייכלל בחישוב הגמלה. עוד ציין בית הדין כי תוספת הכוננות הינה רכיב שכר חריג אשר תשלומה "הוכשר" בהסכם חריגות השכר מחודש מרץ 99. טענות הצדדים בערעור 13. הממונה על השכר טוען כי "תוספת הכוננות" אינה בבחינת "תוספת קבועה" לפי חוק הגימלאות ומכל מקום לא ניתן אישור הממונה לכלול אותה במשכורת הקובעת של המשיבים. לטענתו, מדובר בתוספת מותנית, שכן אישור תשלום התוספת ניתן למשיבים בתנאי שיהיו זמינים לקריאות מעבר לשעות העבודה הרגילות, באמצעות קריאה במכשיר הקשר בנוסף לעיסוקיהם הרגילים (נספח ד' לסיכומי הממונה). הדברים עולים גם מהחלטת מועצת האיגוד משנת 1985 המאשרת את תשלום התוספת עבור "המאמץ הנוסף" ומתצהירי המשיבים ומר אבנר מרדכי, מפקד האיגוד, המודים כי ביצעו כוננות בפועל. בנסיבות אלה, כך לטענת הממונה, היה מדובר בתוספת של ממש ולא בפיקציה, אשר שולמה למשיבים ללא קשר לכוננות שביצעו. לטענתו, אין בעובדה שאיגוד ערים לא הקפיד לוודא מדי חודש בחודשו כי התנאים הנדרשים מתקיימים, כדי להעיד על מעמדה הפנסיוני של התוספת. 14. הממונה טוען שנקבע שעם קבלת תוספת הכוננות לא תשולם לזכאים לה תמורה עבור עבודה בשעות נוספות ולכן מדובר בתגמול עבור עבודה מעבר לשעות העובדה הרגילות. לטענתו, גם אמצעי התגמול של 12.5 שעות נוספות מעיד על כך שתוספת הכוננות ניתנה עבור עבודה נוספת. הממונה מוסיף וטוען כי איגוד ערים אישר שתוספת הכוננות שולמה לכבאים מעבר להסכמים הארציים והיא ניתנה להם כתחליף לשעות נוספות. בנסיבות אלה, כך טוען הממונה, אין לראות את תוספת הכוננות כ"תוספת קבועה", כמשמעות מונח זה בסעיף 8 לחוק הגמלאות ואין לכלול אותה במשכורת הקובעת לגמלה של המשיבים. 15. הממונה מוסיף וטוען כי תוספת כוננות הוכרה בפסיקה כתוספת שאינה נכללת במשכורת הקובעת לפנסיה. לטענתו, טעה בית הדין האזורי בכך שהסתמך על פרשת דורון, שכן גישה זו שונתה בפסיקה מאוחרת יותר, בה נקבע כי גם אם תפקידם של העובדים מחייב עובדים להיות בכוננות (כגון - מנהל מחלקה בבית חולים ואחרים), תוספת זו היא בגדר "תוספת" ולא חלק מהשכר הרגיל (ע"ע 439/06 מאיר מן- מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 14.2.08). הממונה טוען כי לא ניתן אישור להכללת הכוננות במשכורתם הקובעת של המשיבים לפנסיה כנדרש בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985. לטענתו, ככל שהמקור ההסכמי לתשלום תוספת הכוננות יושם תוך אי הקפדה על קיום התנאים הרלוונטיים, הרי המדובר בחריגת שכר. עוד נטען כי אומנם תוספת הכוננות הינה תוספת חריגה אשר תשלומה "הוכשר" בהסכם חריגות השכר מחודש מרץ 99, אולם אין בכך כדי להפוך אותה לתוספת הנכללת במשכורת הקובעת לפנסיה. אשר לאישורי שנתן הממונה בעבר לכלול את התוספת במשכורת הקובעת, נטען כי במהלך שנת 2002 פנו מרבית איגודי ערים לכבאות אל הממונה על השכר בבקשה לאשר תנאי פרישה לכבאים תוך פרק זמן קצר. לטענת הממונה, הליך אישור תנאי הפרישה נעשה בצורה מהירה, תוך עמידה בלוחות זמנים דוחקים, דבר שהביא לכך שלא ניתנה תשומת הלב המלאה לבחינת העניין באופן יסודי. בשל כך אושרה בטעות הכללת תוספת הכוננות במשכורת הקובעת לפנסיה של הכבאים שפרשו בעבר. לטענת הממונה, הואיל ומדובר בטעות, אין הוא מחויב להנציחה בעתיד. 18. איגוד ערים מצטרף לטענות הממונה על השכר. לטענתו, על פי הסיכומים שהושגו עם המשיבים, הם ידעו כי תוספת הכוננות אינה נכללת בחישוב הקיצבה לה הם זכאים והם הסכימו לפרישה בתנאים אלה. 19. המשיבים תומכים בפסיקת בית הדין האזורי ומוסיפים כי הכוננות הייתה חלק מהגדרת תפקידם כמפקדי תחנת משנה בכבאות ותשלומה לא הותנה בתנאי. לטענתם, ממכתבו של משיב 2 לאיגוד ערים בדבר החזקת מכשיר קשר עולה כי הכוננות היתה עבודתם הרגילה עוד לפני שאיגוד ערים הכיר בזכאותם לתשלום בעד עבודה זו. לטענתם, הוכח כי ניהול התחנות היה חלק מתפקידם הרגיל ולא היה מדובר במאמץ מיוחד. עוד טוענים המשיבים כי עצם נכונותם לזמינות לתפקיד אינה יוצרת "מטלה נוספת" מעבר לתפקיד הרגיל ויש לבחון את כל מקרה לגופו. לטענתם, גם העובדה שמקור שמו של הרכיב היה "גמול ניהול וכוננות" מצביעה על כך שלא היה מדובר במטלה נוספת וחדשה אלא בעבודתם הרגילה. 20. המשיבים מוסיפים וטוענים כי תוספת הכוננות שולמה להם במשך כ- 20 שנים באופן קבוע, ללא כל תנאי, דרישה או דיווח מיוחד מצידם. לטענתם, שולמה להם תמורה נפרדת עבור עבודה בשעות נוספות ועבור יציאה לקריאות מיוחדות לפי דיווח, ללא קשר לרכיב "תוספת כוננות" (נספחים יב' ו- יג' לסיכומי המשיבים). עוד טוענים המשיבים כי בית הדין האזורי לא ביסס את הכרעתו על מתן אישורים על ידי הממונה בעבר לגבי פורשים אחרים ופסק דינו נכון, אפילו אם תתקבל טענת הטעות של הממונה. דיון והכרעה תוספת כוננות והמשכורת הקובעת 21. השאלה המרכזית העומדת לדון בפנינו היא האם יש לכלול את תוספת הכוננות במשכורת הקובעת לפנסיה כחלק מן השכר הרגיל, היינו - האם מעמדה הוא של "תוספת" או שהוא חלק מן ה"משכורת" הרגילה. כזכור, בית הדין האזורי פסק כי תוספת הכוננות היא חלק מן המשכורת לצורך פנסיה ויש לכלול אותה גם בבסיס השכר לצורך חישובם של רכיבי שכר אחרים. 22. המסגרת הנורמטיבית ברורה: לפי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות החלה על המשיבים, זכויות הפנסיה נקבעות בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל - 1970 (להלן - חוק הגמלאות). פרק ב' לחוק הגמלאות עוסק בגמלאות ושיעורן וסעיף 8 שבו מגדיר את מושג "המשכורת הקובעת" לאמור: "משכורת קובעת", לגבי אדם פלוני בזמן פלוני - שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, כמפורט להלן, לפי העניין, כפי שהוא מעודכן לפי הוראות סעיף 9". ובהמשך - "תוספת קבועה" - תוספת המשתלמת על משכורתו היסודית של עובד ושהוכרה על ידי הממשלה כתוספת קבועה לעניין חוק זה". שילוב הגדרות אלה מעלה שהמשכורת הקובעת לצורך פנסיה לפי חוק הגמלאות מורכבת משני אלמנטים: האחד - "משכורת" או "משכורת יסודית" או אם תרצו "השכר הרגיל" והשני - "תוספת קבועה", היינו - "תוספת" שהוכרה על ידי הממשלה ככזו. הואיל ובענייננו אין חולק כי תוספת הכוננות לא הוכרה על ידי הממשלה כ"תוספת קבועה", הרי הדרך היחידה להכיר בה כחלק מן ה"משכורת הקובעת" היא לראות בה חלק מן ה"משכורת", היינו - חלק מן השכר הרגיל, להבדיל ממרכיב שעל פי טיבו הוא "תוספת". 23. שאלת הגדרתו של רכיב שכר כחלק מן "השכר הרגיל" או כ"תוספת" לשכר נדונה בפסיקת בית הדין הארצי מימין הראשונים. כבר בפרשת "ביטמן" (דב"ע לד/3-7 מרדכי ביטמן - מדינת ישראל, פד"ע ה 421) נקבע כי מעמדו של רכיב השכר ייקבע על פי טיבו ומהותו ולא על פי שמו. באותו פסק דין נקבע גם המבחן הבסיסי לעניין זה בו יש לנקוט, הוא "מבחן התנאי". לפי מבחן זה, אם תשלומו של מרכיב שכר מותנה בקיומו של תנאי או בגורם מיוחד והתנאי או הגורם מתקיים במי שמקבל את התשלום, כי אז מדובר ב"תוספת" ולא בחלק מן השכר הרגיל. מבחן זה מניח שהשכר הרגיל משולם בלא צורך בקיומו של תנאי מיוחד לתשלום שמעבר לתנאי בעבודה הבסיסיים והרגילים, כך שאם רכיב שכר משולם עבור עבודה "רגילה", כי אז מדובר בחלק מן השכר הרגיל ואין מדובר ב"תוספת". המפתח הוא טיבו האמיתי של רכיב השכר. כך, רכיב המוגדר כתוספת אך לאמיתו של דבר על פי טיבו הוא חלק מן התמורה עבור העבודה הרגילה, הרי הוא בבחינת תוספת פיקטיבית ולכן יחשב כחלק מן השכר הרגיל. 24. מבחן התנאי הוא המבחן הבסיסי לענייננו ולצידו ניתן משקל גם להסכמת הצדדים בדבר מעמדה של תוספת פלונית. הסכמת הצדדים יכולה להגדיר מרכיב שעל פי טיבו הוא "תוספת" כחלק מן השכר הרגיל או מן "המשכורת הקובעת" לצורך פנסיה, כשם שהיא יכולה לקבוע כי רכיב מסויים לא יוכר לצורך פנסיה. הסכמות שכאלה הן בנות תוקף ואף הן חשובות לצורך הכרה ברכיב מסויים לצורך פנסיה (ראו ע"ע 1089/02 יוסף ברנע - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ; טרם פורסם). באותה פרשה היה מדובר בתשלום עבור ביצוע כוננות לגביו נקבע כי הוא לא יחשב כ"שכר" לכל דבר ועניין. בקשר לכך נפסק: "י. בסעיף 1(3) להוראות הנוהל נכתב: תשלום עבור שעות כוננות אינו נחשב כשכר לכל דבר ועניין" (להלן - הסייג). הסייג הוא חלק בלתי נפרד מתנאי הזכאות לתשלום דמי הכוננות, ולא ניתן להתעלם ממנו. יא. מקור הזכות לדמי כוננות הוא חוזי. בהסכם, רשאים הצדדים לקבוע את תנאי מתן הזכות, לרבות היקפה ותחומיה. להיקף הזכות לדמי כוננות יש משמעות תקציבית. אילולא התנאי המסייג את היקף הזכות, אפשר שלא הייתה מוענקת הזכות כלל. הפה שהתיר במקרה זה את תשלום דמי הכוננות, הוא גם הפה שגדר את תחומה. מבחינה זו יש לתת תוקף מלא לסייג, כל עוד אינו גורע מזכויות, להן זכאי עובר מכח משפט העבודה המגן, שעליהן לא ניתן להתנות. כל זכות אחרת שמקורה בהסכם, ואין חובה שבדין לתיתה לעובד, אפשר להתנות עליה ולהגבילה." דברים אלה ברורים ומדברים בעד עצמם. 25. מעבר לכך יש לתת את הדעת להקשר התעשייתי במסגרתו ניתנה התוספת. במסגרת זו יש מקום לבחון את הרקע למתן התוספת, את מטרתה, את דרך יישומה לאורך זמן את המדיניות הנקוטה במקום העבודה ואת מכלול הנסיבות האחרות הקשורות בה הנוגעות לעניין. בסופו של דבר עלינו להחליט אם רכיב מסויים, על פי טיבו, הוא בבחינת "תוספת" אמיתית לשכר. פתרון שאלה זו מורכב ממבחנים ומאפיינים שונים והוא ייפסק בכל מקרה נתון על פי נסיבותיו המיוחדות. 26. בענייננו מדובר בתוספת כוננות ששולמה למשיבים בתפקידם כמפקדי תחנות משנה של כיבוי אש. מקורה של תוספת זו בהחלטה של מועצת איגוד ערים אזור באר שבע (שירותי כבאות) מיום 17.2.85 הקובעת לאמור: "תשלום עבור כוננות לקצינים - מפקדי תחנות משנה ... מפקד השרות מבקש את אישור המועצה לפצות את מפקדי תחנות המשנה עבור המאמץ הנוסף הנדרש מהם לצורך מילוי תפקידם הכולל קיום הכוננות בכל שעות היממה וניהול התחנות." החלטה א. המועצה מאשרת תשלום 12.5 שעות נוספת לחודש, מעל להסכמי העבודה הארציים של הכבאים למפקדי תחנות המשנה: באופקים, נתיבות, דימונה וערד החל מתאריך 1.3.85, כגמול ניהול וכוונות. ב. החלטה זו לא תחול על מפקדי תחנות משנה וקצינים אחרים, אלא אם ישררו בתחנותיהם תנאים הזהים לתחנות הנ"ל." (נספח ג' לסיכום טענות הממונה על השכר; ההדגשות אינו במקור). כפי שעולה מן ההחלטה, מדובר בתוספת שכר המשולמת עבור מאמץ נוסף הנדרש מן המשיבים לצורך מילוי תפקידם הכולל קיום כוננות בכל שעות היממה וניהול התחנות. אכן, ניתן לטעון שהמאמץ הנוסף אינו אלא חלק מן התפקיד הרגיל של המשיבים שהרי טיב עבודתם ותפקידם הוא להיות בכוננות גם מעבר לשעות העבודה הרגילות. כך אמנם פסק בית הדין האזורי ועל כך הערעור בפנינו. 27. סבורים אנו שמכלול הנסיבות הקשור לתוספת הכוננות ששולמה למשיבים מלמד שמדובר בתוספת אמיתית לשכר שאינה חלק מן השכר הרגיל. מדובר בתוספת המשולמת עבור מאמץ נוסף הכרוך בקיום כוננות בכל שעות היממה וניהול התחנות. מדובר בתוספת שמעבר ל"שכר הרגיל". קבלת התוספת הותנתה בהימצאות בכוננות עם מכשיר קשר לאחר שעות התפקיד הרגילות ובביצוע כל עבודה "בנוסף לעיסקאות הרגילים שכל כבאי מחוייב בהם" (נספח ד' לסיכומי טענות הממונה על השכר). אין חולק שהמשיבים ביצעו את הכוננות בפועל. על פני הדברים מדובר בכוננות אמיתית שבוצעה בפועל ועבורה שולמה תמורה כספית. מעבר לכך, על פי ההחלטה, מדובר בתוספת שבאה במקום תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, תשלום שעל פי טיבו אינו מוכר כחלק מן המשכורת הקובעת. בנסיבות אלה יש לסווג את התשלום כ"תוספת" לשכר ומכיוון שתוספת זו לא הוכרה על ידי הממשלה כ"תוספת קבועה" לצורך פנסיה, אין מקום להכיר בה כחלק מן השכר הרגיל. 28. בבואנו לבחון את מעמדה של תוספת הכוננות כחלק מן המשכורת הרגילה לצורך פנסיה יש לתת את הדעת גם לכוונת הצדדים להתייחס אליה ככזו. בקשר לכך אין חולק כי לא נקבעה הוראה חוזית מיוחדת הקובעת שתוספת הכוננות תחשב כחלק מן השכר הרגיל או הוראה הקובעת שהתוספת לא תחשב כחלק מן השכר הרגיל. לכאורה מדובר במצב נייטראלי, בו כוונת הצדדים אינה יכולה לתמוך בטענה של צד זה או אחר. אלא שעניין לנו בתפקידים מן השירות הציבורי עליהם חלה חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. שירות זה אינו מנותק מן המציאות השוררת בשירות המדינה הפועל לפי הוראות התקשי"ר. ואכן, בהוראות התקשי"ר מצינו כי תשלום עבור כוננויות אינו חלק מן המשכורת הקובעת לצורך תשלום גמלאות (פיסקה 27.504(ג) לתקשי"ר). אף שאפשר שמבחינה פורמלית הוראה זו אינה חלה במישרין ומכח עצמה על המשיבים, לא ניתן להתעלם מן המציאות הנורמטיבית השוררת בעניין זה בשירות המדינה, התומכת במסקנה שכוננות של אמת אינה חלק מן השכר הרגיל לצורך פנסיה גם ברשויות המקומיות. 29. מסקנה זו משליכה גם על מעמדה של תוספת הכוננות לעניין חישובם של רכיבי שכר אחרים (חודשי הסתגלות, הודעה מוקדמת, פסק דין ימי חופשה וימי מחלה). ככלל, בהעדר הוראה מיוחדת, תוספת כוננות אמיתית שאינה חלק מן השכר הרגיל לצורך פנסיה, אינה צריכה להיות חלק מבסיס השכר גם לעניין תשלום רכיבי שכר אחרים. לכן מסקנתנו לעניין הפנסיה כוחה יפה גם לעניין זה. אישור התוספת על ידי הממונה במקרים אחרים 30. אין חולק כי הממונה על השכר לא אישר את הכללת תוספת הכוננות במשכורת הקובעת לפנסיה של המשיבים. עם זאת הוברר לנו - ועל כך למעשה אין חולק - כי הממונה אישר את הכללת תוספת הכוננות במשכורת הקובעת של קציני כבאות אחרים, הדומים למשיבים, שפרשו לפנסיה בעבר. בקשר לכך טען הממונה על השכר, הן בבית הדין האזורי והן בפנינו, כי בשנת 2002 פנו אליו מרבית אגודי הערים לכבאות בבקשה לאשר תנאי פרישה לכבאים תוך פרק זמן קצר. מסתבר שהבדיקה שערך הממונה בבקשות אלה היתה "מהירה ואינטנסיבית" כדבריו, וכתוצאה מכך אושרה בטעות הכללת תוספת הכוננות במשכורת הקובעת לפנסיה של אותם כבאים. לטענת הממונה הואיל ומדובר בטעות, אין הוא מחוייב להנציחה בעתיד ולכן הוא לא אישר את הכללת התוספת במשכורת הקובעת של המשיבים אשר פרשו מאוחר יותר. 31. קשה לנו לקבל עמדה זו של הממונה על השכר. אם לאמיתו של דבר - וכפי שאף פסקנו - תוספת הכוננות אינה חלק מן המשכורת הקובעת לפנסיה של הכבאים, הרי מדובר בטעות הטעונה תיקון כלפי כולם. ככל שהטעות מונצחת ולא מוצאת את תיקונה כלפי כבאים שפרשו בעבר, אין הצדקה לנקוט גישה שונה כלפי המשיבים דווקא, רק בשל כך שהם שפרשו לאחר גילוי הטעות. מדובר בהפליה שאין הצדקה לקיומה. אכן, מקובל שטעות של רשות ציבורית אינה יכולה להוות בסיס להנצחת הטעות לעתיד לבוא רק כדי לספק את עקרון השוויון (בג"צ 301/69 שמילביץ נגד עיריית תל - אביב, פ"ד כ"ד(1) 302), אך אין הצדקה לתקן את הטעות רק כלפי מי שפרשו לאחר גילוי הטעות, דוגמת המשיבים ולהנציחה כלפי מי שפרש בעבר. תיקון הטעות צריך להעשות, מכאן ואילך, כלפי כל אלה שהטעות מתייחסת אליהם וההבחנה בין אלה שפרשו לפני גילוי הטעות ובין אלה שפרשו לאחריה, אינה מוצדקת (ראו ע"ע 169/08 איתן קופרשטוך - מדינת ישראל; טרם פורסם). לפי זה, כל עוד לא תוקנה הטעות כלפי הפורשים מן העבר הדומים למשיבים, אין הצדקה להפלות לרעה את המשיבים עצמם כלפיהם. 32. לפיכך, על אף קביעתנו העקרונית שתוספת הכוננות ששולמה למשיבים אינה חלק מן השכר הקובע לפנסיה, הרי כל עוד משולמת התוספת במשכורתם הקובעת של הכבאים האחרים שפרשו בעבר מתפקידים זהים או דומים לאלה של המשיבים, אין הצדקה להפלות את המשיבים לרעה ולשלול מהם את אותה תוספת. ככל שיפעל הממונה לביטול תוספות הכוננות מן הכבאים האחרים בדרך המתאימה שימצא לנכון, תחול החלטתו זו גם על המשיבים מאותו מועד ואילך. 33. סוף דבר - ערעור הממונה מתקבל במישור העקרוני במובן זה שאנו קובעים שתוספת הכוננות אינה חלק מן המשכורת הקובעת של המשיבים לצורך פנסיה אך מבחינה אופרטיבית אנו מחליטים שכל עוד משולמת תוספת הכוננות לכבאים שפרשו בעבר מתפקידים דומים או זהים לאלה של המשיבים, תשולם התוספת באופן דומה גם במשכורת הקובעת של המשיבים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. השופט עמירם רבינוביץ 1. אני סובר שפסק דינו של בית הדין האזורי צריך להתאשר מטעמיו. בהגיעי למסקנה זו אני חולק על מסקנת חברי השופט צור, לפיה תוספת גמול ניהול וכוננות (להלן - גמול כוננות) אינה חלק מהשכר הרגיל של המשיבים. 2. המשיבים הם קצינים מפקדי תחנות משנה. הכוננות היא חלק בלתי נפרד מתפקידם. אכן, תפקיד זה כרוך במאמץ מיוחד, הבא לידי ביטוי בכוננות בכל שעות היממה, אך מאמץ זה הוא חלק בלתי נפרד ממהות תפקידם. 3. גמול הכוננות במקרה הנוכחי אכן בא לידי ביטוי בתוספת גלובלית של 12.5 שעות נוספות בחודש. ככלל גמול שעות נוספות אינו נחשב לחלק מן השכר הרגיל. ברם במקרה הנוכחי התוספת הגלובלית של 12.5 שעות נוספות, אינה אלא מעין גמול תפקיד המחושב טכנית על בסיס גמול שעות נוספות, למרות שאיננו במהותו גמול שעות נוספות. 4. השאלה שבמחלוקת היא, האם גמול הכוננות הוא חלק מהשכר הרגיל, או תוספת. התשובה לשאלה זו היא שגמול הכוננות הוא חלק מהשכר הרגיל לפי כל הקריטריונים על פיהם יש לקבוע האם רכיב שכר הוא תוספת או חלק מהשכר הרגיל. הוא שכר רגיל, משום שהוא משולם עבור עבודתם הרגילה של המשיבים הכולל כוננות תמידית וניהול. התנאי היחיד לקבלתו הוא עצם ביצוע עבודתם הרגילה שחלק בלתי נפרד ממנה הם הכוננות והניהול. 5. משהגעתי למסקנה שגמול הכוננות לדעתי איננו תוספת אלא חלק מהשכר הרגיל של המשיבים, מיותר כמובן לדון בשאלה האם היא תוספת קבועה. 6. השכר הרגיל הוא ודאי רכיב במשכורת הקובעת של המשיבים על פי חוק שירות המדינה גמלאות התשל"א - 1971 (להלן - חוק הגמלאות) אכן בפסק דין, יוסף ברנע המצוטט על ידי חברי, השופט צור, הבעתי את דעתי, כי ככל שהזכות לדמי כוננות היא חוזית, ניתן להתנות עלייה ובלבד שלא תהא בכך גריעה מזכויות העובד על פי משפט העבודה המגן. 7. חוק הגמלאות הוחל ברשויות המקומיות מכח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן - החוקה), שהיא הסכם קיבוצי. במקרה הנוכחי לא הוסכם בין הצדדים כי גמול הכוננות לא יהווה רכיב פנסיוני, אך גם אילו הוסכם כך בהסכם רגיל, לא היה בכוחו לגרוע מזכויות שמקורן בהסכם קיבוצי, במקרה זה החוקה, שהיא חלק ממשפט העבודה המגן. 8. לא למותר לציין, כי במקרה הנוכחי הוכשרה תוספת הכוננות כתוספת חריגה על פי הסכם 99. נתון זה בצירוף הנתון לפיו תוספת הכוננות היא לדעתי חלק מהשכר הרגיל - מכשירים תוספת זו גם בהתאם להוראת חוק התקציב. 9. אשר על כן אני סבור שדין ערעור המדינה להידחות כפי שפסק חברי, אך טעמי הם בעיקרו של דבר טעמיו של בית הדין האזורי. השופטת רונית רוזנפלד מקובלת עלי חוות דעתו של חברי השופט שמואל צור, על טעמיה. נציג עובדים מר יצחק שילון אני מסכים לחוות דעתו של השופט צור, על נימוקיה ועל טעמיה. נציג מעבידים מר דוד בן-הרוש אני מסכים לחוות דעתו של השופט צור, על נימוקיה ועל טעמיה. סוף דבר הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט שמואל צור. ערעור הממונה מתקבל במישור העקרוני ונקבע שתוספת הכוננות אינה חלק מן המשכורת הקובעת של המשיבים לצורך פנסיה. עם זאת, מבחינה אופרטיבית הוחלט שכל עוד משולמת תוספת הכוננות לכבאים שפרשו בעבר מתפקידים דומים או זהים לאלה של המשיבים, תשולם התוספת באופן דומה גם במשכורת הקובעת של המשיבים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. איגוד עריםאיגודשעות נוספות