1. בפני תביעתו של התובע לתשלום הפרשים בגין שעות נוספות לחודשים אפריל-מאי 2008 בסך 535 ₪, שכר עבודה ותשלום בגין שעות נוספות לחודש יוני 2008 בסך 6,625.85 ₪ ושכר עבודה לחודש יולי 2008 בסך 600 ₪ ובסך הכל 7,780.85 ₪. העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:- 2. התובע החל עבודתו במהלך חודש אפריל 2008 וסיים עבודתו ביום 3.7.08. 3. לתובע שולם שכר לחודשים אפריל -מאי 2008 בהתאם לדוחות שעות שהגיש לנתבעת ואשר צורפו לכתב ההגנה. דוחות השעות עולים בקנה אחד עם העתקי הטכוגרפים של המשאית עליה נהג התובע ומשקפים שעות עבודתו. הדוחות נחתמו על ידי התובע ואושרו על ידי סדרן העבודה והיוו תשתית לתשלום שכרו בהתאם לחישוב השכר שערך התובע על גבי הדוחות. על פי החישוב שערך התובע שולמה שעה נוספת החל מהשעה האחת עשרה להעסקתו. מאוחר יותר הגיש התובע דוחות מתוקנים לדוחות הראשונים שהוגשו על ידו בהם נערך חישוב חדש לתשלום שעות נוספות וזאת החל מהשעה התשיעית להעסקתו. 4. כיומיים לאחר שהחל עבודתו בפועל, שולם לתובע סך של 6,000 ₪. טענות התובע 5. הנתבעת לא שילמה לתובע את שכר העבודה ותשלום השעות הנוספות לחודש יוני 2008 וכן את שכר העבודה לחודש יולי 2008. 6. הנתבעת חבה לתובע הפרשים בגין אי תשלום מלוא השעות הנוספות לחודשים אפריל - מאי 2008. דוחות הנוכחות הראשוניים שהגיש התובע לנתבעת על בסיסם חושבו השעות הנוספות לתשלום היו שגויים ועל כן מאוחר יותר הוגשו על ידו דוחות מתוקנים התואמים את הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה. בהתאם לצו ההרחבה בענף ההובלה המפנה להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה היה על הנתבעת לשלם לתובע תשלום שעות נוספות החל מהשעה התשיעית לעבודתו בעוד בפועל ותוך התבססות על חישובו המוטעה של התובע שילמה הנתבעת לתובע תשלום שעות נוספות החל מהשעה האחת עשרה להעסקתו. 7. באשר לטענת הנתבעת לפיה מכל סכום בו תחויב יש לקזז מקדמה בסך 6,000 ₪ שניתנה לו בתחילת העסקתו טען התובע כי סך זה ניתן כבונוס בתמורה לפעולות שינקוט להבאת לקוחות ובתמורה להסכמתו לנהוג ברכב שאינו כשיר על פי חוק ועל כן אין לראות בו שכר עבודה ואין לקזזו כטענת הנתבעת מכל סכום בו תחויב. טענות הנתבעת 8. לתובע שולם שכר בהתאם למפורט בתלושי השכר ובהתאם לדיווחיו ולחישוביו שנרשמו על גבי דוחות השעות שהגיש לנתבעת ונחתמו על ידו. 9. מכל סכום בו תחויב טענה הנתבעת, יש לקזז סך של 6,000 ₪ אותו חב התובע לנתבעת ואשר ניתן לו במועד תחילת העסקתו. סך זה טענה הנתבעת ניתן לתובע כמקדמה על חשבון שכרו העתידי לבקשתו ומפאת מצוקה כלכלית ובהתאם להסכמת הצדדים היה עליה לקזז סך זה בשיעורים משכר התובע. בשל אמון שניתן בין הצדדים ומפאת פרק הזמן הקצר שחלף בין מועד תחילת העסקת התובע לסיומה, נמנעה הנתבעת מלקזז הסך הנ"ל במהלך תקופת העבודה. 10. במסגרת דיון שהתקיים בתיק טענה הנתבעת כי יש לשלם לתובע שעות נוספות החל מהשעה האחת עשרה, בהתאם להסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 28/10/01 בינה להסתדרות. ביחס להסכם זה טענה הנתבעת כי על פיו נקבע שיום העבודה לא יעלה על עשר שעות וכי בעבור עשר שעות העבודה הראשונות ישולם שכר יסוד בלבד וכל שעה עבודה נוספת מעל לעשר השעות הראשונות תזכה את העובד בתוספת בשיעור 125% בעבור השעתיים הראשונות ותוספת בשיעור 150% בעבור כל שעה נוספת מעבר לשעתיים הראשונות. דיון והכרעה: זכאות התובע להפרשי שכר עבודה בגין אי תשלום מלוא השעות הנוספות לחודשים אפריל - מאי 2008 11. התובע טען כי הוא זכאי לתשלום שעות נוספות לחודשים אפריל, מאי 2008 בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף ההובלה המפנה להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. 12. אין מחלוקת בין הצדדים כי השעות הנוספות לחודשים אפריל - מאי 2008 שולמו בהתאם לדוחות שעות ראשוניים שהגיש התובע לנתבעת. בהתאם לדוחות אלה שולמה שעה נוספת החל מהשעה האחת עשרה כאשר לטענת התובע היה על הנתבעת לחשב את תשלום השעות נוספות בהתאם לדוחות נוספים, שהגיש מאוחרים יותר (אשר בהם נערך חישוב מתוקן לחישוב השגוי הראשוני) התואמים את הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה המפנה להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. 13. הכלל הוא שנטל הראיה על התובע ועליו להוכיח את השכר הנתבע, תקופת עבודתו, היקף עבודתו, שיעור השכר שהוסכם ודרך חישובו. 14. במסגרת הדיון שהתקיים בתיק העלתה לראשונה הנתבעת טענה לפיה היא שילמה לתובע שעות נוספות החל מהשעה האחת עשרה, וזאת בהתאם להסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 28/10/01 בינה להסתדרות. ביחס להסכם זה טענה הנתבעת כי על פיו נקבע שיום העבודה לא יעלה על עשר שעות וכי בעבור עשר שעות העבודה הראשונות ישולם שכר יסוד בלבד וכל שעה עבודה נוספת מעל לעשר השעות הראשונות תזכה את העובד בתוספת בשיעור 125% בעבור השעתיים הראשונות ותוספת בשיעור 150% בעבור כל שעה נוספת מעבר לשעתיים הראשונות. 15. קיומו של הסכם זה עלה כאמור במסגרת הדיונים שהתקיימו בתיק, אולם לא הוצג לבית-הדין, ו/או לתובע ובא כוחו עד למועד הגשת סיכומי הנתבעת. ההסכם לא נסתר מעינינו, אולם יש לציין כי לא הובאה כל אסמכתא כי הסכם זה חל גם במועד בו התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעת ובעצם הצגתו במצורף לסיכומי הנתבעת שהוגשו ולא במצורף לכתב ההגנה, ו/או בשלב ההוכחות שהתקיים, לא אפשרה חקירה לגביו. נטל ההוכחה להוכחת הטענה, לפיה הסכם זה חל גם כיום, מוטל על הנתבעת, כאשר בהבדל מהסכם קיבוצי כללי וצו הרחבה, אליהם הפנה התובע, המפנים להוראות החוק שהינן בבחינת ידיעה שיפוטית הסכם קיבוצי מיוחד טעון הוכחה. 16. הנתבעת לא הציגה הסכם מאוחר להסכם זה שהוצג, ו/או אסמכתה כלשהי, ו/או הסכם המאריך תוקפו של הסכם זה ומכאן, ובהעדר האמור, נדחות בזאת טענות הנתבעת לעניין חלות ההסכם. 17. באשר לחישוב השעות הנוספות שערך על ידי התובע יש לציין כי חובתו של בעל דין התובע זכויות ממשפט העבודה להציג בפני הערכאה הדנה תשתית עובדתית, משפטית ומספרית ברורה שעליה מבוססת זכותו לסעדים הנתבעים (ראה: ד"מ (י-ם) 5875/07 שמעיה שי כהן - ע.ד.א.ל תקשורת סלולרית בע"מ, ניתן ביום ה-23/11/08). אומנם לתשלום השעות הנוספות שתבע התובע לחודשים אפריל-מאי 2008 לא ניתנה תשתית מספרית ברורה, שכן לא ניתן פירוט השעות הנוספות הנתבעות מלבד ציון הסך הכולל בגין אלה, אולם החישוב הובהר במסגרת חקירתו הנגדית של התובע ממנה עלה, כי סלע המחלוקת בין הצדדים הינו בשאלה כיצד יש לאבחן את שעות עבודת התובע הנקובות בדוחות הנוכחות שמילא. 18. עיון בדוחות הנוכחות שהגישה הנתבעת מעלה שהשעות הנוספות, אותן אבחן התובע בדוח הראשוני שנחתם על ידו, לא תאמו הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה המפנה להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, כאשר התובע, בדוחות הראשוניים שהגיש, ספר כל שעה נוספת החל מהשעה האחת עשרה לעבודתו. טעות זו של התובע תוקנה על ידו במסגרת דוחות מאוחרים שהגיש לנתבעת בהם נמנתה שעה נוספת החל מהשעה התשיעית. דוחות מאוחרים אלה מעידים על אומד דעת התובע כי לא השלים עם החישוב הראשוני שבצע ואשר על פיו שולם השכר לאחר שהוטעה לחשוב כי ההסכם הקיבוצי המיוחד חל על הנתבעת. 19. אציין, כי לא נערך חישוב מדויק של תשלום השעות הנוספות הנתבע על ידי התובע בעבור החודשים אפריל-מאי 2008. עם זאת, עיון בדוחות הנוכחות בהשוואה אל מול הסך הנתבע, מלמד כי התובע לא הפריז או הגזים בתביעתו האמורה והיא תואמת את הדוחות הנוספים, עליהם הוא חתום כאשר החישוב נערך בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. משכך ולאור האמור לעיל, מתקבלת תביעת התובע לעניין הפרשי תשלום שעות נוספות לחודשים אפריל-מאי 2008 בסך כולל של 535 ₪. התביעה לשכר עבודה ותשלום שעות נוספות לחודש יוני 2008 ושכר עבודה לחודש יולי 2008 20. לכלל של הוכחת התביעה המוטל על התובע יש חריגים, אשר נקבעו על ידי המחוקק בחוקי המגן המסדירים את זכויות העובד ומטילים על המעביד חובות רישומיות. באשר לשכר חודשים יוני-יולי 2008 (לרבות תשלום שעות נוספות לחודש יוני 2008) טען התובע כי שכר זה לא שולם לו כלל ואילו גרסתה הנגדית של הנתבעת היתה כי לתובע שולם השכר שצוין בתלושי השכר. משהוכחש על ידי התובע עצם תשלום השכר מכוח תלושי השכר שהוצאו, עבר הנטל להוכחת תשלום השכר בהתאם לאמור בתלושי השכר לנתבעת, אלא שהנתבעת לא הציגה כל אסמכתא לכך כי שכר חודשים יוני ויולי 2008, שנרשם בתלושי השכר, אכן שולם לתובע. 21. הנתבעת הסתפקה בהצגת כרטסת הנהלת חשבונות, לגביה טען מנהל הנתבעת כי נרשמו בה כל הסכומים ששולמו לתובע. יצוין, כי אין באמור כדי להוות הוכחה לעניין עצם התשלום בפרט כאשר טוען התובע כי השכר הנתבע לא שולם לו. הנתבעת הוסיפה וטענה כי, גם אם חייבת היא בשכר, הרי קיימת לה זכות הקיזוז, שכן התובע קיבל מקדמה בסך 6,000 ₪ בתחילת העסקתו ומכאן שיש לקזז סך זה שניתן לתובע ככל שתחויב בתשלום שכר. אלא שגם טענה זו של הנתבעת נדחית על ידינו, כפי שנבהיר להלן. מכאן שבהעדר אסמכתא לכך כי התשלום ששולם מהווה חלק מהשכר ששולם לתובע, לא ניתן לקבל את גרסת הנתבעת כי השכר שולם ועל כן טענה זו נדחית ותביעת התובע ביחס לאי תשלום שכרו לחודשים יוני יולי 2008 (לרבות אי תשלום שעות נוספות לחודש יוני 2008) מתקבלת כפי שיובהר להלן. טענת הקיזוז 22. אין מחלוקת בין הצדדים כי יומיים לאחר שהחל עבודתו קיבל התובע סך של 6,000 ₪, כאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס למהות תשלום זה ששולם. לטענת התובע הסך ניתן לו כבונוס בשל התחייבותו לפעול להבאת לקוחות ובתמורה להסכמתו לנהוג ברכב לא כשיר ומנגד טענה הנתבעת כי הסך ניתן כמקדמת שכר בשל מצוקה כלכלית של התובע ולבקשתו ונרשמה בכרטסת הנהלת חשבונות פנימית. סך זה טענה הנתבעת היה אמור להיות מנוכה משכר התובע בשיעורים חודשיים, אולם בשל תקופת העבודה הקצרה לא הספיקה לקזז המקדמה/הלוואה שניתנה. 23. יש לציין כי בצד טענה זו שהועלתה ציינה הנתבעת כי לכתב ההגנה צורף אישור בכתב ידו של התובע לעניין ההלוואה/מקדמה שניתנה, אולם בפועל אישור כזה לא צורף לכתב ההגנה ואף לא הוצג לבית הדין בשלב מאוחר יותר. בחקירתו הנגדית המאוחרת, ובסתירה לאמור, טען מר משה לב עד הנתבעת כי כל ההסכמים עם העובדים נעשו בעל פה. התובע, בחקירתו הנגדית, אישר כי קיבל בתחילת העסקתו את הסך הנטען, אולם טען כאמור כי סך זה ניתן לו כמענק בטרם החל עבודתו בתמורה לפעולות שיינקטו על ידו לצורך הבאת לקוחות וכן כשכר שתיקה בתמורה להסכמה שלא לחשוף את העובדה כי רכבי הנתבעת אינם כשירים על פי חוק וכך העיד לעניין זה התובע: "משה ידע שהייתי מרכז משק בקיבוץ החותרים וחבר מועצה אזורית חוף כרמל גם במליאה ושיש לי קשרים בקשרי עבודה ובשיחה איתי עלה הנושא של הבאת לקוחות ותשלום שהוא מעבר לתשלום שכר יסוד, והוא שילם לי את ה-6,000 ₪ בתור מענק שאני מביא לו לקוחות ממספר משקים. דבר שני, למשה לב יש מספר אוטובוסים שהוותק לא מאפשר מבחינת החוק, ומשרד החינוך לעבוד איתם, גם האוטובוס עליו עבדתי לא היה מורשה מבחינת החוק למרות זאת משה ביקש מנהגים מבוגרים ואחראים כמוני שאנו נעבוד על הרכבים האלה ושלח אותנו לעבוד במשרד הביטחון, החינוך וידע שאנו נספוג הערות ועלבונות ולכן היה מוכן לשלם מעבר לשכר מינימום על מנת שדברים אלה לא יחשפו". על גרסה עקבית זו חזר התובע מספר פעמים במהלך עדותו. 24. לציין כי עיון בתלושי השכר שהוצאו לתובע מעלה כי אין כל רישום ו/או התייחסות לכך כי במועד תחילת העסקתו ניתנה לתובע הלוואה ו/או מקדמה על חשבון שכרו והמקום היחיד שרישום זה כן מצא ביטויו היה כאמור במסגרת רישום הנהלת חשבונות פנימי שערך מנהל הנתבעת, ובו רשם את הכספים ששולמו לתובע במהלך עבודתו בנתבעת. מנהל הנתבעת, אשר נחקר בחקירה נגדית העיד כי ברישום בכרטסת הנהלת חשבונות לא נרשם כי המדובר בקיזוז משכר עבודה. רישום זה של הנהלת חשבונות שהציג מנהל הנתבעת אין בו כדי להעיד כי הצדדים ראו בסך זה, אשר ניתן לתובע כחלק משכר העבודה, בפרט כאשר סך זה לא נרשם בתלושי שכרו של התובע ובהעדר אסמכתא נוספת, חתומה בחתימת ידו של התובע, אשר יש בה כדי לאשר האמור - אין לנו אלא לדחות גרסת הנתבעת. 25. בניגוד לגרסתו העקבית של התובע התאפיינה גרסת מנהל הנתבעת, מר לב, בסתירות פנימיות ובחוסר עקביות. תחילה העיד מר לב כי התובע הוא שביקש שלא לקזז את סכום ההלוואה כבר בחודש הראשון להעסקתו (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 24-25), אולם עיון בתלושי השכר מעלה כי גם במהלך החודשים מאי-יולי 2008, להם הופקו תלושי שכר, לא נמצא ביטוי לקיזוז ההלוואה הנטענת. בהמשך עדותו ציין מר לב כי לעובדים המועסקים אצלו ניתנים מענקים בדרך כלל בסכומים של עד מאות שקלים לכל היותר, כאשר האמור מוצא ביטויו בתלושי השכר, כשסוג התשלום מכונה "סתם" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 4-5). עם זאת, לא נמצא ביטוי בתלושי שכרו של התובע לתשלום המקדמה/הלוואה שניתנה שהיתה בסכום הגבוה מסכומי המענקים שניתנו לעובדים אחרים. מר לב הוסיף בעדותו כי הלוואות שמקבלים עובדים נרשמים בכרטיס הנהלת חשבונות (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 21). אולם, בסתירה לאמור העיד מר לב כי בתאריך תשלום המשכורת היה שואל הוא את העובדים לכמה כסף נזקק העובד והאם החברה חבה לו כספים (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 21, 23-24) שהרי אם ההלוואות שניתנו נרשמו בכרטסת הנהלת חשבונות נשאלת השאלה מדוע היה צורך לשאול את העובדים כמה כספים חבה להם הנתבעת, אם בכלל ?. 26. בהמשך לעדות זו ובסתירה לעדותו הראשונית ממשיך מר לב ומעיד כי בכרטסת הנהלת החשבונות לא נרשם קיזוז משכר העבודה (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 30-31). מדוע, אם כן, לא טרחה הנתבעת לציין בתלושי שכרו של התובע את עצם קבלת ההלוואה/מקדמה, בפרט כשלטענתה תשלום זה בסך 6,000 ₪ מהווה חלק משכר עבודה, וזאת בהבדל מבונוסים של עובדים אחרים שעצם התשלום על אלה בסכום הנמוך מהסך שניתן לתובע נרשם בתלושי שכרם. גרסאות סותרות אלה כאמור של עד הנתבעת מעלות הרבה סימני שאלה ביחס לאמינות גרסת הנתבעת ובאשר לאופן התנהלות הנתבעת. עדותו זו של מר לב אינה מהימנה עליי, היתה רצופה סתירות והתאפיינה בתעתועי זיכרון בהתאם לנוחיותו. 27. עובדות אלה, לפיהן הרישום מצא לעיתים ביטוי בספרי הנהלת חשבונות ולא בתלושי השכר (כאשר לחלק מהעובדים תשלומי בונוס שהוענקו מצא ביטוי בתלושי השכר, עם זאת לא תמצא זכר למקדמה/הלוואה ששילמה לכאורה הנתבעת לתובע בתלוש שכרו), אינן מתיישבות עם העובדה כי לטענת מנהל הנתבעת, מר משה לב, הינו רואה חשבון בהשכלתו, אם כי אינו עוסק בכך ולא הוסמך לכך על ידי לשכת רואי החשבון. מן המצופה כי בעל השכלה פורמאלית בתחום הנהלת חשבונות ישכיל לנהל עסקו על פי דין וככל שמדובר בהלוואה/מקדמה הניתנת לעובד ידווח לרשויות החוק בעניין האמור וישולם עליו מס כחוק. 28. גרסת עד הנתבעת, לפיה הוא מעולם לא החתים עובד על נייר כשניתנה הלוואה וכי הרישום היחיד שנערך היה בכרטיס הנהלת חשבונות, כאשר ההסדר עם העובדים היה כזה שמנהל הנתבעת היה שואל את העובדים בסוף כל חודש לכמה כסף הם נזקקים והאם ישנם כספים שהם חייבים לנתבעת, כאילו הרישום שהציג מר לב של כרטסת הנהלת החשבונות אינו משקף בפועל את הכספים שניתנו לעובדים - מעלה הרבה סימני שאלה ביחס לאופן התנהלות הנתבעת ומהימנות גרסתה. כמו כן, גרסת הנתבעת לפיה במהלך התקופה שולמו פיצויי פיטורים, שאיפסו את כרטיס הנהלת החשבונות והעובד היה ממשיך לעבוד, כאשר בונוסים שניתנו לעובדים נרשמו בתלושי השכר, אך לא כך בעניין המקדמה ששולמה לתובע - תמוהה אף היא ומעלה סימני שאלה רבים לגבי אופן התנהלותה של הנתבעת ולגבי השאלה האם להתייחס לגרסה תמוהה זו כמהימנה. סבורים אנו כי על שאלה זו יש להשיב בשלילה - נראה כפי שאמרנו כי עד הנתבעת מתאים גרסתו בהתאם לנוחותו, כאשר גרסתו רצופה סתירות פנימיות. 29. הכלל הוא שנטל הראיה מוטל על טוען הטענה ועליו להוכיח טענתו. במקרה דנא הנתבעת לא עמדה בנטל של הוכחת גרסתה - לא הוצג מסמך כלשהו החתום בכתב ידו של התובע, המאשר כי יש לראות בסך שניתן לתובע בתחילת העסקתו כמקדמת שכר. בנוסף לכך, העדר רישום בתלושי השכר וניהול רישום פנימי, שלאור גרסת עד הנתבעת בעצמו יתכן ואינו משקף את מלוא הכספים שניתנו לתובע, מעמיד אף הוא בספק את גרסת הנתבעת, וזאת בפרט כאשר מעביד אינו מקיים חובות רישומיות מכח החוק (כגון רישום בתלושי השכר) ובפרט לאור טענת עד הנתבעת, לפיה לנ"ל השכלה אקדמאית בתחום ראיית חשבון. יש לציין כי טענות התובע, לפיהן שולמו גם לעובדים אחרים בונוסים בתמורה להסכמתם שלא לחשוף בפני גורמים שונים את העובדה כי הרכבים עליהם נהגו אינם כשירים על פי חוק לא נסתרו על ידי הנתבעת וטענותיה הסותרות, לפיהם מעולם לא שילמה לעובדיה מענקים בעבור הבאת לקוחות, לא הוכחה. 30. עדותו של מנהל הנתבעת, מר משה לב, לא נתמכה בראיות כאלה או אחרות וחקירתו בבית הדין נותרה סתמית, בלתי מגובה ולא משכנעת. כך גם לעניין טענת הנתבעת, לפיה התובע "גנב" 11.5 שעות בחודש מאי 2008, שהועלתה בכתב ההגנה מבלי ליתן הסבר לטענה זו, תוך זניחתה מאוחר יותר בחקירות הנגדיות ובסיכומים. על כן, גרסת התובע לעניין מהות התשלום בסך 6,000 ₪, לפיה המדובר במענק בעבור פועלו לשם הבאת לקוחות, ובעבור הסכמתו שלא לחשוף בפני גורמים שונים את העובדה כי נדרש לנהוג ברכב שאינו כשיר על פי חוק, מהימנה עלי יותר. 31. ניכר בדברי התובע שלא הגזים, או הפריז בתיאור הדברים והשתדל לדייק בדבריו, עובדה שעומדת לזכותו, המביאה למסקנה כי יש לייחס לדבריו מהימנות רבה. לפיכך, טענת הקיזוז שהועלתה על ידי הנתבעת נדחית. אציין כי סיבת הדחייה של טענת הקיזוז לא נעוצה רק בקבלת טענות התובע לעניין הסכום המקדמי שניתן לו, כי אם בהעדר הוכחת טענה זו על ידי הנתבעת. פיצויי הלנה: 32. באשר לתביעה לפיצויי הלנה - טענתה המרכזית של הנתבעת היתה כי השכר שולם ולחילופין, כי יש לקזז מהסך הנתבע סך של 6,000 ₪. ממכלול העדויות, כפי שנשמעו בפני, עולה כי הנתבעת ניהלה את העסק בצורה כאוטית. הרישומים העולים בתלושי השכר לא שיקפו את השכר ששולם לתובע בפועל מדי חודש. מקדמות ששולמו לתובע, לטענת הנתבעת, שעל חלקן אין התובע חולק ביחס לשכר ששולם בשיעורים מדי חודש לא נעשו תוך רישום סדור בתלוש השכר. תלושי השכר לא שיקפו את התשלומים ששולמו לתובע ו/או מקדמות שניתנו לו ואף לא נערכו עם התובע הסכמים בכתב - התנהלות זו נזקפת לחובתה של הנתבעת. 33. ההלכה באשר לפיצויי הלנה היא כי פסיקת פיצויי הלנה ושיעורם נתונה לשיקול דעת בית הדין (ע"ע 300029/98 ב. יעקוב מכון למורות נגד ג'וליה מימון (עבודה ארצי, כרך ל"ג (36) 25); עב (ת"א) 6992/00 ביטש יצחק נ' אדרוקי דליה ואדרוקי יצחק, פסק דין מיום ה-25/5/03, מותב ברשות כב' השופטת רות). 34. בנסיבות העניין ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי פיצויי הלנה יופחתו ויועמדו על 1,500 ₪. סוף דבר 35. התביעה מתקבלת, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה, סך של 7,780.85 ₪ וכן פיצויי הלנה בסך 1,500 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום הפועל. 36. בנוסף לכל האמור לעיל אני פוסקת כי הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 37. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 38. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 15 ימים ממועד שהומצא פסק הדין. 39. מזכירות בית הדין תשלח העתק פסק דין זה לצדדים, ו/או לבאי כוחם. שעות נוספות