1. העובדות ורקע כללי התובע, מהנדס אלקטרוניקה, הועסק בנתבעת מיום 1.8.04 בהתאם להסכם עבודה אישי (נספח א' לכתב התביעה) לאחר שקודם לכן עבד במסגרתה כקבלן מיום 1.4.04. בחודש 12/04 הפחיתה הנתבעת 15% משכרו של התובע, כמו גם משכר עובדים אחרים בחברה בהתאם להודעתה של הנתבעת לתובע מיום 8.12.04 בענין "שינויים בתכנית השכר בחברה" (נספח ב' לכתב התביעה). עקב כך התפטר התובע מעבודתו בסוף חודש 1/05, אף על פי כן יצא התובע לבקשת החברה, מטעמה, לפרוייקט ברומניה מיום 4.2.05 עד 6.2.05. בתביעתו עותר התובע לתשלום הפרשי שכר עבודה שהופחת וזכויות סוציאליות בגין עבודתו בסך כולל של -.34,000 ₪. הנתבעת, חברת הייטק, טענה בכתב ההגנה כי נקלעה לקשיים תזרימיים בסוף שנת 04' כתוצאה מעיכוב בביצוע פרוייקטים ובקבלת כספי המדען הראשי במשרד המסחר והתעשיה. על-מנת להמנע מפיטורי עובדים פנתה הנתבעת לעובדיה בבקשה לדחות תשלום חלק משכר העבודה. בפועל, הופחת שכרו של התובע במסגרת התכנית האמורה, ומשלא התקיימו התנאים לתשלום הסכומים אשר נוכו משכרו - התובע אינו זכאי להשבתם. זכויותיו האחרות של התובע הוכחשו אחת לאחת. אתייחס אליהן כסדרן. 2. הפרשי שכר עבודה שהופחת מדובר ביתרת שכר בגין החודשים 12/04, 1/05 ו- 2/05 בצירוף הפרשי ביטוח מנהלים. אין מחלוקת כי הסכומים נוכו משכרו של התובע באופן חד-צדדי ע"י הנתבעת כ"שינויים בתכנית שכר בחברה" במסגרתם נדחה תשלום 15% משכרו החל מחודש 12/04, לרבות הפרשות סוציאליות, כמצויין בנספח ב' לכתב התביעה. יודגש, כי המסמך האמור אינו חתום ע"י התובע במקום המיועד לכך. הרקע לשינוי השכר כפי שעולה מעדות רו"ח הנתבעת, צליל פקר, אשר התייחס למשבר הכלכלי אליו נקלעה החברה, בעקבותיו הוחלט על קיצוץ במשכורות העובדים והשבת הפרשי השכר בהתקיים התנאים: קבלת מענק ממשרד המדע, מצד אחד, וקבלת פרוייקטים לביצוע בשווי מיליון דולר לפחות עד יום 31.3.05, מהצד האחר, תנאים שלא התקיימו לטענת העד. עוד הוסיף וציין כי כספי המדען הראשי התקבלו בפועל בסוף חודש 4/05, אף על פי כן בוצעה השבת ניכויי השכר לחלק מעובדי החברה בהתאם לשיקולי ההנהלה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר התיק אני קובעת: על-פי סעיף 25 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958, אין לנכות משכר עבודה אלא סכומים שחובה לנכותם עפ"י חיקוק אחר, או סכומים שניכויים הותר במפורש. על-פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד ניתן לנכות חוב מהשכר, וכאשר נותקו יחסי העבודה רשאי המעביד לנכות משכרו של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו (סעיף 25 (ב)), ובלבד שהסכום קצוב, כפי שנפסק ע"י בתי הדין לעבודה. במקרה דנן, ניכויי השכר בשל מצבו הכלכלי הקשה של המעסיק, שלא בהסכמת העובד-התובע לביצועם, מנוגדים הן לחוק הגנת השכר והן להסכם העבודה האישי. יחסי עובד ומעביד הינם יחסים חוזיים בהם קיימת קדושת החוזה והחובה לקיימו בדרך מקובלת ובתום לב מעבר לתום הלב הנהוג והמקובל בחוזים מסחריים אחרים. עקרון תום הלב דורש שכל צד ידאג לאינטרסים של עצמו מבלי לפגוע באינטרסים של זולתו (דב"ע נז/68-3 אריק שקד נ' הסוכנות היהודית מיום 21.5.98). הפחתת שכר עבודה באופן חד-צדדי, אשר מלכתחילה נועדה לפרק זמן מסויים, בתנאים שלעובד אין שליטה עליהם, ובנסיבות בהן היתה השבת הפרשי השכר שנוכה נתונה לשיקולי המעסיק בלבד- מהווה פגיעה בעובד. אשר על כן זכאי התובע להשבת יתרת שכר עבודה וההפרשות הסוציאליות לחדשים הרלבנטיים, כטענתו. הסכומים ייפסקו לו. 3.גמול שעות נוספות התובע דורש תשלום בגין שעות נוספות לחודש 1/05, במהלכו עבד לפי דו"ח שעות 158 שעות; ולחדש 2/05, במהלכו עבד 162 שעות. בהסתמך על הסכם העבודה, ולאור הבטחה חוזית של הנתבעת, זכאי התובע, לטענתו, לגמול שעות נוספות. דרישת התובע אינה עולה בקנה אחד עם הפחתת היקף משרתו, לבקשתו, לשיעור 60%, כפי שהתובע העיד בדיון. מנהל הנתבעת, דוד לוי, העיד מנגד כי בשלב ראשון, כאשר התובע עבד משרה מלאה, אכן זכאי היה לגמול שעות נוספות. ואולם מהשלב בו הפחתה משרתו לבקשתו עקב לימודיו - לא הגיע התובע למכסת השעות המזכה בתשלום שעות נוספות. עדות זו נתמכה בעדות רו"ח החברה, צליל פקר. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני קובעת: אין מחלוקת כי שולם לתובע מלוא השכר לפי תעריף רגיל בגין שעות עבודתו בחדשים הרלבנטיים, כמצויין בתלושי השכר. בהסכם העבודה האישי בין התובע לבין נרקור בע"מ, נספח א' לכתב התביעה, אשר מוסכם כי הוא המסמך הקובע את תנאי העסקתו של התובע בנתבעת - אין התייחסות לתשלום גמול שעות נוספות תמורת שעות עבודה עודפות, אלה העולות על שעות העבודה החוזיות כפי שהוסכם עליהן בין הצדדים - אך אינן חורגות מגדר השעות שנקבעו בחוק. הלכה פסוקה קובעת כי הגמול המיוחד בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עבודה בשעות עודפות (דב"ע לב/24-3 מרכז החינוך העצמאי נ' יצהרי, פד"ע ה' 281). אין תשתית ראייתית לגירסת התובע בענין "ספק הבטחה" לתשלום הגמול הנדרש, טענתו נסתרה בעדויות ההגנה. המסקנה לאור האמור היא כי דין התביעה ברכיב זה להדחות. 4. הבונוס התובע טוען בכתב התביעה כי הובטח לו בונוס בסך -.4,500 ₪, ואולם מוותר הוא על הסכום לצורך אגרה. די בכך על מנת לקבוע שהתביעה ברכיב זה תידחה. עם זאת, לאור התייחסות התובע לרכיב זה בסיכומיו, אוסיף מעבר לנדרש כי בהתאם לעדות מנהל החברה, דוד לוי, התנאי לתשלום הבונוס הוא השארותו של התובע בחברה, כדבריו: "אין תשלום בונוס למי שעוזב ופוגע בחברה". זאת ועוד. טענה בדבר הבטחה טעונה תשתית ראייתית עובדתית ברורה ומפורטת לענין יסודותיה על מנת שתתגבש להסכם מחייב (עע 170/03 יוסי עזרא נ. יה"ב פרוייקטים ומחשוב 1991 בע"מ ואח'); בונוס מעצם מהותו מותנה בתנאי ונתון תמיד לשיקול דעתו של המעסיק (עע 97/ 5- 30017 דניאל כהן נ' עירית נהריה). אין מחלוקת כי התובע התפטר. משכך, התובע לא הוכיח גיבוש הסכם מחייב לתשלום הבונוס. לא בכדי ויתר התובע על רכיב זה כמצויין בכתב התביעה. לפיכך התביעה לתשלום הבונוס תידחה. 5. הוצאות נסיעה התובע טען כי לא שולמו לו הוצאות נסיעה. לטענת הנתבעת ידע התובע היטב עם חתימתו על הסכם העבודה כי הוצע לו שכר גלובלי, כולל את התוספות עפ"י כל צו הרחבה, כנהוג וכמקובל בתחום הסטרטאפ וההייטק, כפי שהעיד מנכ"ל החברה, דוד לוי. בסיכומי הנתבעת נאמר כי התובע לא פנה בדרישות בענין במהלך עבודתו. לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בחומר התיק אני קובעת: הזכות להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה מעוגנת בצו ההרחבה, שהחיל את ההסכם הקיבוצי הכללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה, אשר נחתם בין האירגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית. אין פסול בתשלום הוצאות נסיעה כחלק ממשכורתו הכוללת של העובד בתנאי, שהסדר כזה היה ידוע ומוסכם על שני הצדדים במהלך ביצוע העבודה (ר' י. לובוצקי/ חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 16, עמ' 6). הסכם ל"שכר כולל" יאומץ באם יוכיח המעביד קיומו של הסכם כזה (עב (ת"א) 98/ 2221-3 משה פטלון נ. אגודת בני יהודה, מיום 2.4.01), ויחסום את הדרך לתביעת הוצאות החזר נסיעה ובלבד שההסכם מפורש וחד-משמעי (דב"ע 98/ 63-3 א.א.צ. גלי בובליל נ. שירותים משפטיים בע"מ, מיום 26.7.98). במקרה דנן, לא הוכיחה הנתבעת קיומו של הסכם מפורש וחד-משמעי בין הצדדים לתשלום שכר כולל, או קיומו של נוהג מקובל בענף כטענתה, אשר נסתרה בעדות התובע. משלא שולמו לתובע הוצאות הנסיעה בהתאם לכרטיס חודשי מוזל - קמה לתובע הזכאות להשתתפות המעסיק בהחזרן (דב"ע נו/61-3 דב"ע נו/64-3, צדוק ויולט נ. גאולה בלדב ואסתר קורנפיין, מיום 10.9.96). מאחר ודמי נסיעה נמנים על הזכויות הנלוות שיש לשלמן מדי חודש כהחזר תשלומים, קיימת לתובע הזכות לפדיונם גם לאחר ניתוק יחסי העבודה. בהעדר גירסה מטעם הנתבעת בענין שיעור שונה של הוצאות הנסיעה - גירסת התובע ברכיב זה לא נסתרה. התוצאה היא שהתובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה. הסכום ייפסק לו. 6. פדיון חופשה התביעה ברכיב זה נזנחה ע"י התובע בדיון ובסיכומיו. משכך, ונוכח טענת הנתבעת בגין תשלומי יתר אשר שולמו לתובע, התביעה ברכיב זה תידחה. 7. הפרש תשלום ביטוח מנהלים התובע הצהיר בחקירה הנגדית: "אני מאשר שקיבלתי את ביטוח המנהלים ואת קרן ההשתלמות". בנסיבות אלה, אין מקום לפסיקת סכומים נוספים ברכיב זה מעבר להפרשים היחסיים המתחייבים בגין השבת הפרשי שכר עבודה לחודשים הרלבנטיים לתביעה. 8. סוף דבר לאור האמור, אני פוסקת כי הנתבעת, אינטרניטו נטוורקס בע"מ, תשלם לתובע כדלקמן: (א) יתרת שכר עבודה לחודשים 12/04 עד 2/05 - סך כולל של --.9,965 ₪. (ב) הפרשות יחסיות לביטוח מנהלים בגין החודשים האמורים - סך --.1,100 ₪. (ג) הוצאות נסיעה - סך --.2,851 ₪. הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.05 עד מועד התשלום המלא תוך 30 יום ממועד קבלת פסה"ד. התביעה ברכיבים האחרים נדחית. משהתקבלה התביעה בחלקה - תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסך -.1,500 ₪ . פסה"ד יישלח לצדדים ע"י המזכירות. שעות נוספות