בפני בית הדין תביעת התובע , עובד בבניין, אצל הנתבעת לפיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, תשלום בגין נסיעות, הפרשי שכר בגין שעות נוספות ופיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה. הנתבע טען כי לתובע שולמו כל הסכומים להם הוא זכאי ואף כי שולמו לו סכומים ביתר בשיעור של כ-30,655.4 ₪ וכי יש לקזז סכום זה ממה שיגיע לתובע ובנוסף לקזז הלוואה בסך 5,000 ₪. העובדות התובע החל את עבודתו ב-1.7.07 ועבד עד ליום 31.12.08. התובע השתכר שכר חודשי בסך 4,750 ₪ כמפורט בתלושי השכר. התובע הועסק בעבודות בניין. על יחסי העבודה בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבנייה ועבודות ציבוריות. התובע פוטר מעבודתו ונמסר לו מכתב פיטורים (נספח א' לכתב התביעה). אחרי סיום העבודה קיבל התובע המחאה על סך 4,000 ₪ ואישר בחתימת ידו את קבלת הסכום. 7.לתובע לא הופרש לפנסיה. המחלוקת האם אישר התובע כי קיבל 4,000 ₪ בגין כל המגיע לו כטענת הנתבעת, או שמא האמור בעניין זה הוסף לאחר שהתובע חתם על קבלת הסכום. האם זכאי התובע לכספים נוספים בגין פיצויי פיטורים. בעניין זה, לטענת התובע הוא לא קיבל דבר על חשבון פיצויי פיטורים ולטענת הנתבעת שולמו לו 4,000 ₪ על חשבון כל הזכויות המגיעות לו, בנוסף לכך בפי הנתבעת טענה כללית ולפיה התובע קיבל תשלומי יתר במהלך תקופת העבודה בגין כל זכויותיו לתקופת עבודתו וסיומה. האם זכאי התובע לפדיון חופשה, ליתרת ימי הבראה, להחזר הוצאות נסיעה, ואם כן, באיזה שיעור. בענין זה, לטענת הנתבעת הסכומים המגיעים לתובע קוזזו מתשלומי היתר ששולמו לו. האם עבד התובע בשעות נוספות וככל שכן, האם מגיע לו גמול בגין עבודה בשעות נוספות ובאיזה שיעור. מה הסכום המגיע לתובע בגין היעדר הפרשה לפנסיה. בענין זה, לטענת הנתבעת הסכום התקזז מול תשלומי היתר ששולמו לו. האם הנתבעת זכאית לקזז מכל סכום שייפסק לתובע, ככל שייפסק, סכומים ששולמו לו ביתר וסכומים ששולמו לו כהלוואה לטענתה. הכרעת הדין בהליך זה שנשמע בפנינו, אין לקבוע כי מי מהצדדים במתן עדותו היה מהימן. התובע בחקירתו הנגדית העיד באופן שהעלה אי בהירות לגבי נושאים שונים. לפיכך, אי אפשר לקבל את גרסתו כמקשה אחת, ויש לבודקה בנוגע לכל רכיב לגופו. נציג הנתבעת מר שבתאי פירו נחקר בפנינו ואף עדותו זו לא תאמה את האמור בכתב ההגנה אשר הוא אישר שהוא ערך אותו יחד עם עו"ד בר. לדוגמא בסעיף 1 לכתב ההגנה יש הכחשה לקיום יחסי עובד ומעביד בעוד בפרו' מאשר מר פירו כי היו יחסי עובד מעביד (עמ' 11 שו' 27) וכך גם בנושאים אחרים. משכך, אין מנוס אלא לדון על פי נטלי ההוכחה בכל הנוגע לכל רכיב מרכיבי התביעה. פיצויי פיטורים אין מחלוקת כי התובע פוטר באופן מפורש וחד משמעי במכתב (נספח א' לכתב התביעה), שניתן לו ביום 11/12/08 ובו נאמר: "הנדון: הפסקת עבודה עקב צמצומים בכוח אדם בחברה מצטערים להודיעך כי מיום 1/1/09 סיום העבודה בחברתנו". משכך, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו. מר פירו אישר כי הכתוב בתלוש המשכורת שולם לתובע בפועל וכי התלושים משקפים אמת. (עמ' 12 שו' 6 ושו' 8). על כן, משהוסכם ששכרו הקובע הוא 4,750 ₪, זכאי התובע בגין תקופת עבודתו לפיצויי פיטורים בסך 6,729 ₪. יש לומר כי סכום זה נמוך מהסכום בכתב התביעה אולם הוא משקף את גובה השכר ותקופת העבודה. על כן תשלם הנתבעת לתובע סך של 6,729 ₪ פיצויי פיטורים, סכום זה אינו נושא הלנה מאחר והתביעה הוגשה בחלוף שנה מיום סיום יחסי עובד מעביד. יחד עם זאת, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/1/09 (סיום יחסי עבודה) ועד ליום התשלום בפועל. דמי הבראה התובע תבע דמי הבראה בגין כל תקופת עבודתו בסך 3,159 ₪. על לפי תלושי השכר שצורפו לכתב התביעה על ידי התובע עצמו שולמו לו דמי הבראה כמופיע בתלוש של נוב' 08' בסך 2,482 ₪. על כן, מששולם חלק מתשלום דמי הבראה נותרה הנתבעת חייבת סך של 677 ₪. טענת הנתבעת כי סכום זה שולם במסגרת כלל התשלומים ששולמו לתובע ביתר, דינה להדחות מאחר והפסיקה קובעת מפורשות שחייבת להיות הסכמה מפורשת ובידיעה של עובד על מנת שמעביד יהיה רשאי לכלול סכום זה במסגרת שכרו או תשלום אחר. הנתבעת לא הוכיחה ידיעה כזאת של העובד והוא אף לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית. משכך דין טענה זו של הנתבעת להדחות. עוד טענה הנתבעת כי התובע עבד בחלקיות משרה שכן מתוך 450 הימים שהיה אמור לעבוד נוכח התלושים עבד לפי כרטיסי העבודה 315 ימים ועל כן החישוב של התובע הינו למשרה מלאה ואינו נכון. גם טענה זו דינה להדחות. מאחר והנתבעת עמדה על כך שתלושי השכר משקפים ונכונים. יש לקבל את היקף המשרה המופיע בהם. התובע נשאל לגבי אמיתות כרטיסי העבודה וציין כי אינם משקפים במאה אחוז וכי לעיתים חתמו על הכרטיסים גם לא באותו יום (עמ' 8 שו' 21 , 22, 27, 33, עמ' 9 שו' 9 עד 14). על כן מעדיפים אנו את תלושי השכר לגביהם קמה חזקה של תקינות. משכך, עבד התובע 25 ימים בחודש ועל כך הוא זכאי למלוא דמי הבראה. מאחר וגם התובע וגם מר פירו לא היו עקביים בעדויותיהם כלל, אזי בית הדין מחויב להיזקק לראיות בכתב ולסמוך עליהם. הנתבעת תשלם סך של 677 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/1/09 ועד ליום התשלום בפועל. חופשה לית מאן דפליג כי, חובת הרישום של ימי החופשה מוטלת על המעביד, בעבר על פי הפסיקה וכיום על פי תיקון 24 לחוק הגנת השכר. בתלושי השכר אין כל התייחסות לימי חופשה ואין כל רישום מסוג זה, הנתבעת לא הציגה בפנינו רישום של ימי חופשה. הוגש נספח ב' לכתב ההגנה תדפיס מחשב אשר לא עשה אותו מר פירו כי אם הפקידה במשרד (עמ' 14 שו' 25). "מה שכתוב בטבלה כתוב". מר פירו לא ידע להסביר את הכתוב בטבלה. מהעיון בטבלה עולה כי אין התייחסות לימי חופשה אלא רק לימי עבודה. גם בכרטיסי הנוכחות שצורפו אין גרסה מסודרת לימי חופשה. הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה. חרף האמור בסעיף 16 א' לכתב ההגנה לפיו "התובע נעדר כחמישה חודשים מהעבודה ללא אישור מאת הנתבעת וזאת בנוסף לימי החופשה המגיעים לו לשיטתו, למרות היעדרותו קיבל התובע שכר בגין חודשים מלאים מאת הנתבעת...", הרי שבחקירתו הנגדית אומר מר פירו כי לא מדובר בהיעדרות רצופה של חמישה חודשים אלא "במצטבר נגרעו חמישה חודשים, אם בחודש מרץ עבד שלושה ימים, ובחודש אפריל 10 ימים, זה הימים שלא עבד" (עמ' 13 שו' 9-10). עולה כי גם הכתוב בכתב הגנה אינו נכון, וגם לא נספרו ונרשמו ימי חופשה כנדרש על ידי המעביד. התובע עבד , על פי כרטיסי הנוכחות, 19, 20, 21 יום וכדומה בחודש כך שעבד את מרבית החודשים כמעט במלואם, בנוסף למשרה מלאה המצוינת בתלוש. נוכח האמור מתקבלת התביעה לפדיון 19.5 ימי חופשה בסך 3,705 ₪, על פי משכורתו הקובעת. הנתבעת תשלם לתובע פדיון ימי חופשה בסך 3,705 ₪. אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/1/09. נסיעות בתקופת עבודתו של התובע היה מונח נטל ההוכחה בדבר הוצאות נסיעה על כתפיו. מעדות התובע עולה בבהירות כי עמדה לרשותו הסעה ורק אם אחר לה נדרש לקחת מונית. (עמ' 9 שו' 20 ואילך). ברי מעדותו כי הועמדה לרשותו ולרשות עובדים אחרים, הסעה באמצעות הדוד שלו, מידי יום ביומו וכאשר אחרו ההסעה לא המתינה. עניין זה מאושר בתצהיר מר פתחי חג'זי בסעיף 3 ובתצהיר מר טארק חמד, בסעיף 3, גרסתם זו אף נמצאה נכונה בחקירתם הנגדית, (עמ' 16 שו' 27-28 ועמ' 17 שו' 9-8). באופן כללי עלה כי מר חג'זי הסיע במרבית הנסיעות ולעיתים הסיע מר טארק, בכל מקרה גרסת הנתבעת כי התקיימו הסעות קבועות הוכחה ואף נתמכה בעדות התובע. משכך, נדחית תביעת התובע בגין תשלום דמי נסיעות. שעות נוספות התובע תבע שעות נוספות בכתב התביעה תוך שהוא מפנה לכמות שעות נוספות שבוצעו לכאורה בתאריכים ספציפיים, סה"כ 184 שעות אשר לצורך התביעה חישבה כנושאות 125 אחוז משכר שעה רגילה. תביעה זו לשעות נוספות לא הוכחה. מנגד הנתבעת הוכיחה כי כרטיסי הנוכחות היו בידי התובע בסוף היום, וכי הוא היה ער וידע בוודאות מהם השעות שנכתבו לו ונחתמו על ידי הממונה. (עמ' 8 שו' 15-33). יתר על כן משנשאל בגין העבודה בשעות נוספות מאשר שקיבל תמורה "אתה נתת לי בעצמך כסף לא תמיד אך לפעמים היה נותן לנו והרבה פעמים לא נתן לנו...". (שו' 32, 33). כמו כן לא ידע תאריכים מדויקים (עמ' 9 שו' 2-4). בנסיבות אלה, הוכח בחקירתו הנגדית כי ככל שנשאר לעיתים שעות נוספות שולם לו וכי כלל לא זכר את המועדים בהם עבד. על כן לא הורם הנטל על ידי התובע בעניין ביצוע השעות הנוספות והעדר תשלום בגינם. הנתבעת הוכיחה באמצעות כרטיסי הנוכחות וידיעתו לגבי תוכנם והעובדה שהיו ברשותו וכן הודאתו בתשלום במקצת השעות במסגרת החקירה הנגדית כי לא קמה לו עילה לתשלום שעות נוספות ותביעה זו נדחית. העדר הפרשה לפנסיה מר פירו הודה במפורש כי לתובע קמה זכות להפרשות לפנסיה - "לגבי ביטוח פנסיוני - זה אולי הדבר היחיד שמבחינת חוק יכול להיות. אני אומר שאני לא מבין את החוק יכול היות שמגיע לו. אך האדם ביקש ממני כסף, אדם שאין לו כסף, זקוק לכל שקל, היה מלווה מכל הפועלים, בתחילת העבודה קבל מפרעה, באמצע קבל ממני כסף, כל הזמן היה זקוק לכסף, לא היה מקום לפתוח לו בטוח פנסיוני והעדפתי לתת לו כסף כדי שיחיה הוא קבל את הכסף בידו. למרות שהחוק כפה עלי לא לתת לו, זו עבירה על החוק אך הוא קבל את הכסף, הוא לא יכול לקבל זאת פעמיים. כל התשלום שהוא טוען שנושא פנסיוני עלה, מתי שהלך לתבוע ולא יכול להיות שאחרי שנה וחמישה חודשים תבע ומחליט שמגיע לו ביטוח פנסיוני. נתתי לעובדים הקבועים והתובע היה עובד זמני". (סיכומי נציג הנתבעת עמ' 19 שו' 8-15). ובהמשך "ת. הוא העדיף הכל להכניס לכיס. בעניין הביטוח פנסיוני על פי חוק צריך שפועל יעבוד לפחות שנה לראות אם הוא רציני, לגביו היינו בטוחים שהוא לא רציני לדודו יש ביטוח פנסיוני. העובד הזה אין לו. הוא עובד זמני. ש. מה עם החלק שלך. ת. חלק המעביד הוא קיבל, העדפנו לתת לו למרות שלא היינו צריכים לתת לו כי הוא עבד זמני. לשאר העובדים מהכפר שלו עובדים אתי עד היום ולכולם יש ביטוח פנסיוני". (עמ' 14, שו' 2-7). מעדות מר חיג'זי עולה כי קיבל ביטוח פנסיוני, וציין כי עובד 20 שנה. "ש. כסף לפנסיה הוא נותן ת יש לי ביטוח מנהלים. זה פנסיה. מעביר כסף. הוא שאל אותי הלכנו אני והוא וחתמנו יחד על ביטוח מנהלים". (עמ' 16 שו' 24-26). בנסיבות אלה ברור כי הנתבעת ידעה על החובה המוטלת עליה כדין לבטח פנסיונית את התובע. כפי שהוסכם על יחסי העבודה בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבנייה ועבודות ציבוריות. על כן מתקבלת תביעתו של התובע. נקבע בפסיקה כי בהעדר קופה יועבר הסכום שהיה צריך להיות מועבר אליה לידי התובע ישירות. הנתבעת טענה כי בתלושי המשכורת בעצם קיבל גם את הפרשות מאחר ושולם לו על חודשי עבודה מלאים של 25 ימים שעה שעבד פחות. אין לקבל טענה זו. ככל שהיינו מקבלים טענה זו המשמעות היא כי תלושי השכר פיקטיביים וכי אינם משקפים את המצב ואת הזכויות אשר היה על הנתבעת לשלם לתובע. ככל שבתלושים פורט שכר היסוד של התובע בשיעור 4,750 ₪ למרבית התקופה וסכום של 4,843 ₪ סופה, הרי שהניכוי לקופה צריך להיגזר מסכומים אלה. טענת כפל התשלום נטענה בעלמא לא גובתה במסמכים או בניירת, ואין לה על מה שתסמוך. כפי שציינו לעיל הודה נציג הנתבעת כי הנתבעת חדלה בעניין זה. לאחר שבדקנו את חישובי התובע ואת חישובי הנתבעת בכתבי טענותיהם מצאנו כי על הנתבעת לשלם לתובע בגין הפרשות לפנסיה שלא בוצעו סך של- 4,037.5 ₪. קיזוז הנתבעת טענה כי לתובע שולם סך של 4,000 ₪ בגין כל זכויותיו והוא אף אישר בחתימתו את התשלום. (סעיף 12 בנספח ג' לכתב ההגנה, מוסכמה 6 לפרו' מיום 1/12/10). אכן יש לקזז סכום זה מהסכומים אשר יגיעו לתובע מאחר ויש לראות בתשלום זה תשלום על חשבון מכלול הזכויות שהגיעו לו. הנתבעת טענה כי שלמה ביתר לתובע סכומים של 25,655.4 ₪ בגין משכורות שוטפות. וזאת על פי ריכוז כרטיסי הנוכחות (נספח ב' לכתב ההגנה). טענה זו נטענה בעלמא, הטבלה לא נעשתה על ידי עד הנתבעת "הפקידה מנהלת החשבונות עשתה זאת. נספח א' לכתב הגנה. מה שכתוב בטבלה כתוב". (עמ' 14 שו' 21-26). בהמשך חקירתו הנגדית מעומת מר פירו עם חוסר ההגיון שבתשלום מיום 1/9/09 לעומת החובות הלכאוריים ועונה "לא היה מעניין אותי כמה הוא חייב. (עמ' 14 שו' 21 עד עמ' 15 שו' 11). טענת הקיזוז הזו לא רק שלא הוכחה אלא שבחקירה הנגדית התברר כי היא מופרכת, ועל כן נדחית. הנתבעת טענה כי התובע נשאר חייב לה 5,000 ₪ בגין הלוואה שנטל במהלך עבודתו (סעיף 19 לכתב ההגנה) וסמכה על נספח ג' הצ'ק ששולם ביום 4/1/09. הצ'ק לא שייך להלוואה זו. התובע נחקר בעניין ההלוואה וציין כי החזיר את כל הכסף שהורד משכרו. (עמ' 7 שו' 12-22). אף אם גרסת התובע לא היתה מלאה מכל מקום סתר את גרסת הנתבעת שאף היא כאמור לעיל לא היתה מבוססת (עמ' 12 שו' 18) "הוא קיבל, איך שהתחיל לעבוד, היה בצרות, ביקש 5,000 ₪ לטפל ברישיון הנהיגה , השותף שלי נתן לו, לא יודע איך סיכם אתו לקיזוז, אני באופן אישי נתתי לו 5,000 ₪ בכסף, עד היום לא החזיר את זה. ש. אין אסמכתא על כך, ת. לא יודע. אני יודע מה היה בינינו, הוא קיבל שכר במזומן..." (עמ' 12 ,שו' 31 עד עמ' 13, שו' 5). מעדות עד הנתבעת עולה כי חלק מהסכום נתן השותף ולעד אין ידיעה כיצד הסכימו לקזז כך שמר פירו לא יכול לטעון כי מדובר בהלוואה וגם לגביו באופן אישי אין רישום מפרעות ואין כל אסמכתא. הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה לעניין קיזוז סכום זה. לאור כל האמור לעיל, טענת קיזוז זו נדחית. מכל טענות הקיזוז נתקבלה רק טענת הקיזוז בגין 4,000 ₪ ששולמו לתובע ושאותם אישר. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים מטה: פיצויי פיטורים בסך 6,729 ₪. דמי הבראה בסך 677 ₪. פדיון ימי חופשה בסך 3,075 ₪. הפרשות לפנסיה בסך 4,037.5 ₪. סה"כ 14,518.5 ₪. מסכום זה יש לקזז ,כאמור לעיל, סך של 4,000 ₪. הנתבעת תשלם לתובע סך של 10,518.5 ₪ תוך 30 יום כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/1/09 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הפרשה לפנסיהשעות נוספותפנסיה