1. בפנינו בקשה מטעם הנתבעת- כלמוביל בע"מ (להלן- המבקשת) לדחית התביעה על הסף מטעמי התיישנות ביחס לכל העילות והסעדים בכתב התביעה המתייחסים לתקופה שלפני חודש יוני 2001. 2. התובע- אלדד סבן (להלן- המשיב) מתנגד לבקשה. 3. טעמי הבקשה בתמצית - א. כתב התביעה הוגש לבית הדין ביום 5.6.07 וכולל עילות וסעדים בגין תקופה שקדמה ליום 6.6.01; ב. סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן- החוק או חוק ההתיישנות) קובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא שבע שנים ; סעיף 6 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה; ג. מקום בו הוכח כי התביעה התיישנה שומה על בית המשפט המוסמך לדחותה על הסף; ד. בית הדין הארצי לעבודה קבע לא אחת כי הוראות חוק ההתיישנות חלות גם על תביעות שעניינן מימוש זכויות סוציאליות; ה. המשיב שהועסק אצל המבקשת משנת 2000 מעלה את טענותיו רק בסיומם של יחסי עובד מעביד, בחלוף תקופה של שמונה שנים לאחר שהחל קיפוחו כביכול; ו. בישיבת קדם משפט שהתקיימה בתיק זה ציינה ב"כ המשיב כי המשיב ידע על זכויותיו רק במועד בו סיים את עבודתו אצל המבקשת ומשכך החוק לא חל - תוצאת עמדת המשיב הינה כי לטענת ההתיישנות אין מקום בבית הדין לעבודה וכי כל תובע יהא רשאי לישון על זכויותיו בתקופת עבודתו ולבדקן עם סיומן . תוצאה זו אינה הגיונית ואף אינה אפשרית על פי הפסיקה ופוגעת ביכולתו האפקטיבית של מעסיק להתגונן במקרים מעין אלה- טענה דומה נדחתה בעבר פעמים רבות על ידי בתי הדין; ז. סעיף 8 לחוק עניינו "התיישנות שלא מדעת" הקובע, בין היתר, כי במקום בו נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התובענה תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. בית הדין הארצי אימץ את הלכות בית המשפט העליון בשאלת נטל הראיה המוטל על הטוען להתיישנות שלא מדעת ופסק כי התובע המבקש להיבנות מאחד החריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות עליו הנטל לטעון ולהוכיח קיומן של עובדות המצדיקות חריגה כאמור (דב"ע נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח'- הבנק הבינלאומי ואח', פד"ע כ"ז 3, 31) ; ח. בפרשות שונות עמד בית הדין הארצי על משמעות הימנעותם של עובדים מלתבוע ב"זמן אמת" את זכותם על פי חוק והחיל את דיני ההתיישנות חרף טענות ההתיישנות שלא מדעת; ט. כך למשל בפרשת גנדלר פסק בית הדין הארצי כי העובדה לפיה התובע שם אינו יודע קרוא וכתוב בעברית ולא בחן את תלוש השכר שקיבל , אין משמעה כי העובדות "נעלמו" ממנו; י. בפרשת גוניק נפסק כי אין לקבל את הטענה לפיה התובעים שם, סבלי נמל חיפה לא התעניינו במשך 25 שנים בשיעור ההפרשות לפנסיה (דב"ע מג/85-3, פד"ע יט 21; בג"צ 567/87 גוניק ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' , פ"ד מב(4) 693); יא. בענייננו לא נטען כי המשיב לא קיבל תלושי שכר לאורך כל התקופה ו/או לא הבינם. המשיב אשר נטל הראיה מוטל עליו- לא טען כי תלושי השכר שקיבל לא שיקפו נכונה את שקיבל . לאור ההלכות שלעיל לא יכולה להתקבל טענה בדבר התיישנות שלא מדעת; יב. טענותיו של המשיב בגין התקופה הרלוונטית לא מתייחסות לזכויות מורכבות או נסתרות. כך למשל בסעיף 22 לכתב התביעה נרשם כי "מבדיקה של תלושי השכר שברשותו עולה כי החל מחודש ינואר 2001" לא שולמו לו רכיבים מסויימים. דבר לא מנע מהמשיב לערוך בדיקה כאמור במועדים הרלוונטיים ולא ניתן לראות בעצימת עיניו של המשיב (ולגישת המבקשת: בהסכמתו המודעת) לנוכח אי תשלום דמי כלכלה ולנוכח אי תשלום גמול שעות נוספות מצב בו "העובדות נעלמו ממנו מסיבות שלא היו תלויות בו, וכך שאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן"; יג. ראוי לעמת את הנסיבות של מקרה זה עם הרציונל של דיני ההתיישנות- המבקשת נדרשת כעת לבחון את הסדרי השכר שנהגו בה עוד בשנת 2000 , תוך הכבדה קשה הן במישור איסוף הראיות , ליבונן והבנתן והן ההכבדה הכספית של ההתדיינות המשפטית בייחוד לאור העובדה כי נכון להיום אין כמעט עובדי הנהלה שעבדו בתקופה זו; המשיב הינו איש מכירות אחד מיני רבים המועסקים ו/או היו מועסקים במבקשת. האינטרס הציבורי מלמד כי למבקשת צורך בוודאות בדבר זכויותיה ואין היא יכולה להיות חשופה לפרק זמן בלתי מוגבל לסיכון הנובע מכך שאנשי מכירות יחלו לבחון תלושי שכר מלפני עשרות שנים; המשיב אינו זכאי איפוא להסתמך בנסיבות העניין על טענת ההתיישנות שלא מדעת משעניינו בזכויות גלויות לעין כל אשר המשיב שקיבל במועד תלושי שכר ערוכים בשפת אמו (בניגוד לפרשת גנדלר) יכול היה על נקלה לבדקם מבעוד מועד. 4. מנגד טען המשיב - א. המניע מאחורי הגשת הבקשה על ידי המבקשת לדחיה על הסף מטעמי התיישנות של העילות והסעדים המגיעים למשיב בעשרת חודשי עבודתו הראשונים אצל המבקשת הינו ניסיון חסר תום לב של המבקשת לצמצם ככל שיעלה בידה את היקף התשלומים המגיעים למשיב בגין שעות נוספות שעבד בשירות המבקשת בכלל ובתקופה זו בפרט ואשר בגינם לא שילמה לו המבקשת כל שכר בניגוד לכל דין- די בטענות אלה כדי לדחות את בקשתה של המבקשת על הסף; ב. ביום 1.9.00 התקבל המשיב לעבודה אצל המבקשת בתפקיד איש מכירות ונחתם עימו טופס תנאי העסקה לפיו היקף השעות החודשיות שעל המשיב לבצע עומד על 186 שעות; בטופס תנאי העסקה כלל לא צוין כי למשיב משולמות שעות נוספות גלובליות על אף שאופציה זו קיימת בטופס ואף צוין שחור על גבי לבן כי אין לשלם למשיב כל תגמול בגין שעות נוספות; ג. בכל תקופת עבודתו של המשיב אצל המבקשת הובטח לו על ידי המבקשת ו/או מי מטעמה כי זכויותיו על פי הדין משולמות לו במלואן. המשיב הסתמך על המצגים וההבטחות שניתנו לו על ידי המבקשת ולא היתה למשיב כל סיבה לחשוד שהמבקשת מסתירה ממנו מידע חיוני, כמו זכאותו לתשלום בגין השעות הנוספות שביצע בעבודה על פי דין; ד. בגין התקופה הרלוונטית לטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי המבקשת מסרבת המבקשת למסור למשיב דוחות פיזור השעות , המפרטים את מספר שעות עבודתו ושעות עבודתו הנוספת משכך אין ביכולת המשיב לדעת ו/או לוודא האם ביצע שעות נוספות עבור המבקשת בתקופה זו והיקפן. יודגש כי המבקשת נמנעת מלהעביר למשיב את המידע והמסמכים הרלוונטיים בטענת סרק כי הוא אינו זכאי להם וזאת במטרה לסכל את תביעתו בגין רכיב השעות הנוספות . אין לאפשר למבקשת לטעון טענת התיישנות בגין התקופה הנטענת שעה שהיא מעלימה מהמשיב את המידע, המסמכים והעובדות המהוות את עילת התביעה לתשלום שעות נוספות בתקופה הרלוונטית; ה. בחודש יולי 2004 יזמה המבקשת שינויים בתלושי השכר שהנפיקה לעובדיה בניסיון להתאימם לדרישות החוק והפסיקה שהתפרסמה באותה עת לעניין חובת תשלום שעות נוספות לעובדים. על כן שלחה המבקשת למשיב מכתב בו הודיעה על השינויים שיערכו בתלוש השכר; ו. השינויים שנערכו בתלוש השכר עוררו תהיות וחשש אצל המשיב אשר ביקש לתהות על הסיבות והצורך הפתאומי לשינויים כאמור. כאשר פנה המשיב לחשב המבקשת על מנת לברר את העניין פעלה המבקשת ו/או מי מטעמה להפיג את חששות המשיב בהבטחות שווא שמדובר בשינוי קוסמטי בלבד אשר אין בו כדי להשליך ו/או לפגוע בזכויותיו הכספיות הן בתקופת עבודתו והן בסיומה; ז. בדיעבד למד המשיב כי המבקשת פעלה בחוסר תום לב קיצוני ואף הונתה אותו כאשר פיצלה באופן פיקטיבי את שכר הבסיס שלו, על מנת להכליל בו רכיב של שעות נוספות גלובליות , רכיב שלפי טופס העסקתו כלל לא שולם לו עד אותה עת וזאת במקום לנהוג ביושר, לאמוד את השעות הנוספות שמבצע המשיב עבור המבקשת ובהתאם להוסיף לשכרו את התשלום בגין שעות נוספות גלובליות כתוספת לשכר הבסיס. התנהלות זו מצד המבקשת מעידה כאלף עדים על חוסר תום לב קיצוני של המבקשת כלפי המשיב ועל פגיעתה של המבקשת בזכויותיו של המשיב ורמיסתן; ח. מיד עם סיום עבודתו של המשיב בחודש פברואר 08' ומשלמד המשיב על זכותו לקבלת תשלום בגין שעות נוספות פנה הוא למבקשת מספר פעמים על מנת לוודא שיקבל תשלום בגין מלוא זכויותיו. נציגי המבקשת הבטיחו למשיב מספר פעמים כי זכויותיו לפי חוק ישולמו לו במלואם. רק בשלב מאוחר יותר למד המשיב כי לא כך הדבר וביום 17.4.08 שיגר למבקשת, באמצעות ב"כ, מכתב דרישה ובו דרש גם לקבל תשלום בגין השעות הנוספות שביצע; ט. המבקשת התעלמה מפניותיו ודרישותיו של המשיב ולא כיבדה את מכתב דרישתו ומשכך ביום 5.6.08 משלא קיבל כל מענה מהמבקשת הגיש המשיב תביעה לבית הדין. התנהלותה של המבקשת והתעלמותה מדרישות ובקשות המשיב הן שגרמו לעיכוב של כארבעה חודשים בהגשת התביעה, תקופה אשר כעת המבקשת מנסה למחוק בטענת ההתיישנות; י. מהאמור עולה תמונה עובדתית ברורה לפיה המבקשת יצרה מצגי שווא והבטיחה למשיב הבטחות ללא כל כיסוי הן בתקופה עבודתו והן בסיומה , מתוך מטרה יחידה "למשוך זמן" ולנצל את תקופת ההתיישנות באופן ציני; יא. בהתאם לסעיף 7 לחוק - "היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או ההונאה". בנסיבות בהן במהלך תקופת עבודתו של המשיב אצל המבקשת יצרה המבקשת בפני המשיב מצגי שווא לפיו זכויותיו כעובד נשמרות ומשולמות במלואן ואף דאגה להפיג את חששותיו באמצעות מכתב שתוכנו נוגד את הוראות הדין, אין ספק כי במעשים אלה הסתירה המבקשת מהמשיב את זכויותיו באופן מכוון, ניסתה בדרך של תרמית לנשלו מזכויותיו וכיום על מנת לצמצם את חשיפתה מנסה המבקשת בחוסר תום לב קיצוני להתחבא מאחורי טענת ההתיישנות; יב. הלכה פסוקה היא כי מרוץ ההתיישנות על פי סעיף 7 לחוק מתחיל מהמועד בו נודעו למשיב עובדות המהוות את מעשה התרמית וזאת גם אם יכול היה לדעת אותם במועד מוקדם יותר (ע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ ואח' פ"ד מג(4) 861); יג. נוכח המצגים שבחרה המבקשת להציג בפני המשיב לאורך כל תקופת עבודתו גילה המשיב כי נושל מזכויותיו לאורך השנים רק בעת סיום עבודתו אצל המבקשת ומשכך ברור כי לא חלה כל התיישנות על זכויותיו לתקופת עבודתו הראשונה עד לחודש יוני 2001; יד. לחילופין, נוכח מצגי השווא שהוצגו בפניו לאורך כל תקופת עבודתו ולאור העובדה שהמבקשת מסרבת להעביר לידיו את דוחות פיזור השעות לתקופה הרלוונטית לבקשתה (שנים 2000 ו-2001) הרי שנעלמו מהמשיב העובדות המהוות את עילת התביעה מסיבות שאינן תלויות בו ועל כן גם בנסיבות אלה דין הבקשה להדחות; טו. המשיב כלל לא ידע על זכותו לפי חוק לתשלום שעות נוספות מעבר לשכר הבסיס והעמלות אותן שילמה לו המבקשת ובכל מקרה גם אם היה מודע לכך, אין לצפות מעובד לתבוע את מעבידו בגין זכויות המוקנות לו מכח חוקי המגן - זכויות שהוא כלל לא יכול לוותר עליהם, שעה שהוא עדיין מועסק אצל אותו מעביד וזאת מחשש שיאבד את מקום עבודתו. נוכח חוסר תום הלב הקיצוני של המבקשת המתבטא בין היתר בכך שבהתייחס לתקופת ההתיישנות הנטענת טורחת המבקשת לחפש ולמצוא ללא קושי מסמכים המשרתים את טענותיה ולצרפם לתיק , כאשר מנגד טוענת היא בהתייחס לאותה תקופה "להכבדה קשה במישור איסוף הראיות" ככל שמדובר בדוחות המעידים על שעות העבודה של המשיב לתקופה זו; טז. נוכח חוסר תום ליבה הקיצוני של המבקשת שומה על בית הדין לערוך את האיזונים הראויים בין העלאת טענת ההתיישנות לבין עקרון תום הלב ובהתאם לשלול את טענת ההתיישנות (ע"ע 1405/02 עירית גבעתיים - משה ברקוביץ ואח') ; יז. יש לדחות את הטענה בדבר הכבדה במישור איסוף הראיות ו/או הכבדה כספית בניהול ההליך המשפטי , מדובר בטענות הנטענות בעלמא וכלל לא נתמכו בתצהיר; יח. טענת ההתיישנות לא מתייחסת לתקופה ארוכה המשתרעת על פני עשרות שנים אלא מדובר בתקופה זניחה של כ- 10 חודשי עבודה בלבד הקודמת לחודש יוני 2001 , כאשר המבקשת עצמה טוענת כי גם ביחס לתקופה שלא התיישנה קיים מבחינתה קושי לאתר את עובדי החברה וההנהלה אשר עבדו עם המשיב; יט. הלכה פסוקה היא כי סילוק על הסף הינו סעד קיצוני ומשכך בתי הדין נוהגים בזהירות יתירה בבואם להכריע בבקשה מעין זו. לצורך ההכרעה יש לבדוק בקפדנות את העובדות והטענות המועלת בכתבי הטענות על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית. המדיניות הנוהגת היא שיש להעדיף את בירור העניין לגופו ועל כן סעד של מחיקה על הסף ניתן ביד קמוצה ובמשורה ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר; כ. על מנת לברר את טענות הצדדים ובפרט טענות המשיב המייחסות למבקשת בין היתר תרמית, הונאה אי ידיעה ומצג שווא הרי שיש לברר טענות אלה לעומקן במסגרת הליך הוכחות כאשר בסופו של יום תיחשף בפני בית הדין התמונה העובדתית המלאה. בנסיבות אלה כל הכרעה שיפוטית בטענות המשיב כנגד ההתיישנות בשלב מקדמי ובטרם בירור הטענות לגופן יהיה בה בכדי לקפח את זכותו של המשיב למשפט הוגן ותחסום את דרכו הלגיטימית להוכיח את טענותיו. דיון והכרעה - 5. השאלה העולה במקרה זה הינה האם בנסיבות שפורטו יש מקום לדחות את רכיבי התביעה הקודמים לחודש יוני 2001 דהיינו הדרישות לגמול שעות נוספות ודמי כלכלה מחמת התיישנות. 6. בע"א 7401/00 יחזקאלי נ' גלוסקה פ"ד נד(1) 289 , נמנו הטעמים לקיום עקרון ההתיישנות וכך נקבע שם בין היתר- "ההתיישנות של עילות תביעה הינה עיקרון משפטי אשר מוצא את ביטויו בצורות שונות בשיטות משפט רבות. מקובל למנות שלושה טעמים עיקריים לקיומו .... ראשית, נימוק ראייתי, הנעוץ בקושי לשמור משך תקופת זמן ארוכה על ראיות ומסמכים. מבחינה זו, מטרתה של תקופת ההתיישנות היא לתחום את פרק הזמן שבמסגרתו נדרש אדם לשמור על ראיותיו. שנית, חזקה שלפיה שיהוי בהגשת תובענה למשך פרק זמן ארוך דיו מצביע על נכונות לוויתור על הזכות המהותית. בהתבסס על טעם זה רואות חלק משיטות המשפט את הוראות ההתיישנות כהוראות מהותיות המביאות לביטולה של הזכות. אצלנו בחר המחוקק שלא ללכת בדרך זו, ותחת זאת סיווג את הוראות חוק ההתיישנות כהוראות דיוניות שאין בהן כדי לבטל את הזכות גופה (ראו את דברי ההסבר להצעת חוק ההתיישנות, תשי"ז-1957, בעמ' 283 וכן את סעיף 2 לחוק). במאמר מוסגר נציין כי חלק מהוראות ההתיישנות הספציפיות המצויות מחוץ לגדרו של חוק ההתיישנות, מצמיחות התיישנות מהותית (כזו היא, למשל, הוראת סעיף 17א לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. ראו בעניין זה: ע"א 449/67 עירון נ' דוקל, תעשיות מבלטים בע"מ [3] וכן ז' יהודאי דיני התיישנות בישראל - תוך זיקה למשפט האנגלי והאמריקני (כרך א) [34], בעמ' 425. יצוין כי במרוצת השנים עבר נוסחו של הסעיף תיקונים מספר, אולם אין הם רלוונטיים לענייננו). שלישית, הצורך להקנות לנתבע ודאות בדבר זכויותיו וחובותיו ולהגן על אינטרס ההסתמכות שלו. הימנעות מתביעה משך תקופה ארוכה יוצרת מצג אשר הנתבע עלול להסתמך עליו ולפעול על-פיו ובכך לשנות את מצבו. השופט זילברג תיאר טעם זה באופן הזה: "בעולם המסחר המסחרר של זמננו, חייב אדם כל שעה ושעה לדעת, מה הוא האקטיב ומה הוא הפסיב שלו, ומה הם הכספים העומדים לרשותו לשם השקעה בעסקים חדשים. מן הדין הוא, איפוא, כי הוא לא יגרור אחריו, זמן ממושך מדי, את 'סבל העבר' שלו, וכי לא יצטרך לשמור תמיד על רזרבה מתה, לפרעון חובותיו הישנים. זכאי הוא לדרוש גם מאת חברו-יריבו, שלא יתמהמה יתר על המידה במימוש תביעותיו" (ע"א 158/54 הנ"ל [2], בעמ' 695). מלבד שלושת הטעמים אשר הוזכרו לעיל, המתמקדים בבעלי-הדין בלבד, קיים טעם נוסף לעקרון ההתיישנות, אשר נוגע לאינטרס הציבורי. עניינו של טעם זה הוא בכך שזמנם המוגבל של בתי-המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה תחת עיסוק בעניינים אשר אבד עליהם כלח (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ [4], בעמ' 559. כן ראו ע"א 3602/97 נציבות מס הכנסה ומס רכוש נ' שחר [5], בעמ' 325). נוסף על כך, מיועדת תקופת ההתיישנות לתמרץ תובעים פוטנציאליים לתבוע את זכויותיהם בזריזות ראויה וללא עיכובים בלתי סבירים (ע"א 4024/95 לזר נ' מדינת ישראל [6])". כמפורט בהרחבה לעיל, טוען המשיב כי אין להחיל את חוק ההתיישנות נוכח חוסר תום ליבה של המבקשת כמו גם נוכח החריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות לפיו גילוי תרמית או מעשה הונאה עוצר את תקופת ההתיישנות באופן שתקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נודעה לתובע התרמית או ההונאה. הלכה פסוקה היא כי מי שמבקש להיתלות בחריג הקבוע בסעיף 7 לחוק ההתיישנות נדרש לפרט את העובדות הבסיסיות הדרושות ליצירת סיכוי סביר לקיומה של עילה. אלא שבענייננו, טענת התרמית או ההונאה לא הועלתה בכתב התביעה, טענה זו הועלתה לראשונה בתגובת המשיב לבקשה מושא החלטה זו. וכך נרשם, בין היתר, בפרק שעות נוספות בכתב התביעה - "26. ... בטופס תנאי העסקתו אשר צורף כנספח "א" לכתב תביעה זה נקבע כי לא יהיה זכאי לתשלום כלשהו בגין ביצוע שעות נוספות ואף לא נכתב כי השעות הנוספות חושבו ונכללו בשכר .... 28. התובע יוסיף ויטען כי בחודש יוני 2004 , לאחר כארבע שנות עבודה אצל הנתבעת פיצלה הנתבעת באופן שרירותי וחד צדדי את שכר הבסיס של התובע בתלוש משכורתו לשכר בסיס בתוספת שעות נוספות גלובליות כך שבפועל שכרו של התובע לא השתנה ואין המדובר בגמול נוסף על שעות עבודה רגילות שיש תמורה בצידו. 29. התובע יטען כי רכיב השעות הנוספות הגלובליות שהוכנס לתלוש הינו פיקטיבי לחלוטין וכי לא שולם כל גמול בגין השעות הנוספות הרבות שביצע במסגרת עבודתו אצל הנתבעת . ניסיון פסול זה מצד הנתבעת להכשיר את השרץ אין בו כדי למלא אחר הוראות החוק והמסקנה היחידה המתבקשת הינה כי שכרו של התובע היה שכר כולל המנוגד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר". בכתב התביעה לא מוזכרות עילות של תרמית, הונאה או מצג שווא ומכל מקום לא נהיר איזו תרמית התגלתה לאחר סיום יחסי העבודה ושלא היתה ידועה קודם לכן בגינה אין להחיל את הוראות חוק ההתיישנות ולהיזקק לחריגים שבחוק. המשיב עצמו ציין כי בחודש יוני 2004, לאחר כארבע שנות עבודה, פיצלה המבקשת באופן שרירותי וחד צדדי את שכר הבסיס. מכאן, שהדברים כבר היו ידועים למשיב, למצער מאז חודש יוני 2004 כך גם אי זכאותו לתשלום כלשהו בגין ביצוע שעות נוספות היה ידוע לו, לשיטתו, מיום תחילת העסקתו. בתגובתו טען המשיב כי בדיעבד למד שהמבקשת פעלה בחוסר תום לב קיצוני ואף הונתה אותו כאשר פיצלה באופן פיקטיבי את שכר הבסיס שלו, על מנת להכליל בו רכיב של שעות נוספות גלובליות , רכיב שלפי טופס העסקתו כלל לא שולם לו עד אותה עת וזאת במקום לנהוג ביושר, לאמוד את השעות הנוספות שמבצע המשיב עבור המבקשת ובהתאם להוסיף לשכרו את התשלום בגין שעות נוספות גלובליות כתוספת לשכר הבסיס. גם לשיטת המשיב כי המבקשת פעלה שלא ביושר לא ברור מדוע הדברים התגלו לו כהגדרתו "בדיעבד" שהרי מידי חודש בחודשו קיבל המשיב לידיו את תלוש המשכורת, לפיצול שבוצע בתלוש המשכורת היה המשיב מודע עוד מחודש יוני 2004 כמו גם לעובדה שבטופס העסקה נרשם כי המשיב אינו זכאי לתשלום כלשהו בגין ביצוע שעות נוספות. ככל שכוונת המשיב הינה כי המבקשת "ניצלה" סיטואציה בו המשיב לא הכיר את הוראות החוק ומשכך מדובר בתרמית נראה לנו כי המשיב הרחיק לכת מידי שאם נאמר כן הרי כל תובע פוטנציאלי המקבל ייצוג משפטי בשלב כלשהו ובשלב זה מתבהרים בפניו הוראות החוק יטען כי רק במועד זה מתחילה תקופת ההתיישנות. תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת ושמה לאל את הוראות חוק ההתיישנות. זאת ועוד; טענה כפי שעולה בתגובה לבקשה כי המשיב לא היה מודע להוראות החוק וכי פחד לתבוע כל עוד הוא מועסק על ידי המבקשת אין בידינו לקבל. לא רק שטענה זו עלתה לראשונה בתגובה לבקשה אלא בנוסף, ההלכה הפסוקה קובעת כי אי ידיעת החוק אינה מהווה שיקול במערך השיקולים היכולים להקנות זכויות אשר אינן קבועות בחוק. ובאשר לטענות המשיב כי הוא פחד לתבוע אין לנו אלא להפנות את התובע להוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 סעיף 28א' לפיהם- "לא יפגע מעביד בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו, ולא יפטרו מהעבודה, מחמת תביעה שהגיש העובד או ארגון העובדים". 7. באשר לתוספת כלכלה נרשם בכתב התביעה- "התובע יטען כי מבדיקה של תלושי השכר שברשותו עולה כי החל מחודש ינואר 2001 ועד לחודש מאי בשנת 2002 הרכיבים בגין תשלומי כלכלה והוצאות המזון הוכנסו בחישוב שכר הבסיס ולא שולמו לו בתוספת לשכר הבסיס וזאת בניגוד למוסכם בין הצדדים ולמקובל" אף בגין רכיב זה לא מוזכר בכתב התביעה כל גילוי של מעשה תרמית ו/או הונאה בגינו ראוי ונכון לעצור את מירוץ ההתיישנות וכעולה מכתב התביעה לא היתה כל מניעה כי עוד בחודש מאי 2002 יפנה המשיב למבקשת בטענה כנגד השינוי שנעשה בתלוש השכר. 8. לא זו אף זו לא ברורה הטענה כי נוכח המצגים שבחרה המבקשת להציג בפני המשיב לאורך כל תקופת עבודתו גילה המשיב כי נושל מזכויותיו לאורך השנים רק בעת סיום עבודתו אצל המבקשת . לא נהיר לאיזה מצג שווא מתכוון המשיב שעה שהטענות המועלות היו ידועות ופתוחות בפני המשיב מידי חודש בחודשו עת קיבל את תלוש השכר. זאת ועוד; בכתב התביעה לא מצוין גילוי בדבר נישול זכויות במועד סמוך לסיום יחסי העבודה שבין הצדדים . 9. נוסיף עוד כי נוכח העובדה שהדברים היו פרושים בפני המשיב מידי חודש בחודשו מקובלת עלינו עמדת המבקשת כי לא מדובר במקרה בו "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן , תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". 10. באשר לטענות בדבר אי מסירת דוחות פיזור השעות בגין השנים 2000-2004, מקומה של טענה כנ"ל בבקשה לגילוי מסמכים. 11. סכומם של דברים- משבכתב התביעה ובניגוד לתגובת המשיב לא מושם כל דגש על מעשה תרמית ו/או הונאה שנתגלה לאחר סיום יחסי העבודה ושיש בו כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות באופן שתקופת ההתיישנות תתחיל במועד מאוחר יותר (סעיף 7 לחוק ההתיישנות) הרי שדין הבקשה לדחית הרכיבים שמקורם בתקופת עבודה הקודמת לחודש יוני 2001 להתקבל. 12. סוף דבר- הבקשה מתקבלת. 13. המשיב ישא בהוצאות המבקשת בסך 500 ₪ ובנוסף סך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק כשכ"ט עו"ד שישולם בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. לא ישולם הסך הנ"ל במועד ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת ההחלטה ועד לתשלום המלא בפועל. שעות נוספותהתיישנות