כללי 1. התובע עבד כשוטף כלים וטבח במסעדה בקיסריה מאז חודש 10/04 ועד ליום 12/12/08. הנתבעת הייתה מעסיקתו של התובע במסעדה החל מחודש 11/06 אולם נטלה על עצמה לשלם לתובע זכויותיו בהתחשב בותק עבודתו במסעדה החל מ- 10/04. 2. בתביעה זו שבפנינו תובע התובע מהנתבעת הפרשי שכר וזכויות סוציאליות המגיעות לו, לטענתו, בגין תקופת עבודתו, ובכלל זה תשלום תמורת עבודה בשבתות ובשעות נוספות, פדיון חופשה, הבראה ונסיעות. כמו כן טוען התובע כי יחסי העבודה הסתיימו בשל פיטוריו ע"י הנתבעת, ולפיכך תובע הוא גם תשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. לטענת הנתבעת, התובע התפטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת אותה יש לקזז מיתרת פדיון ימי החופשה המגיעים לו. 3. להלן נדון בתביעותיו של התובע, אחת לאחת, תחילה בתביעותיו להפרשי שכר וזכויות סוציאליות ובהמשך נדון בנסיבות סיום עבודתו של התובע ובשאלת הזכאות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות 4. לטענת התובע בתביעתו, במשך תקופת עבודתו אצל הנתבעת לא קיבל כל תוספת עבור עבודה בשעות נוספות. התובע העמיד תביעתו על בסיס עבודה בשעתיים נוספות מידי יום, בממוצע, במכפלת 24 ימי עבודה בחודש ולפי חישוב ערך שעה של 125% מערך שעה רגילה. תביעתו של התובע מסתכמת בסך של 24,545 ₪ וזאת לאחר הפחתה של 401 שעות נוספות בגינן שולמה לו, על פי התלושים, ערך שעה רגילה. 5. לטענת הנתבעת, עם תחילת עבודתו של התובע אצלה, הוסכם עימו על תשלום שכר גלובלי, הכולל תשלום עבור עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית, וכנגד הסכמה זו הועלה שכר השעה של התובע לעומת השכר השעתי ששולם לו קודם לכן לפי תעריף שכר מינימום (19.28 ₪ לשעה). תחילה הועלה השכר בשיעור של 7.5% ל- 20.70 ₪ לשעה, ובהמשך עלה ב- 15% נוספים ל- 23 ₪ לשעה. לטענת הנתבעת, לנוכח הסכם זה מנוע התובע מלדרוש תוספת בגין שעות נוספות. מוסיפה וטוענת הנתבעת כי התובע ניפח תביעתו, וכי מספר השעות הנוספות שעבד מופיע במדויק בתלוש השכר. התובע מעולם לא הלין על גובה שכרו או על אי קבלת השכר המגיע לו. לטענת הנתבעת, אם ייפסקו לתובע סכומים בגין שעות נוספות, יש לקזז מהם את סך התוספת הגלובלית ששולמה לו בתקופת עבודתו עבור רכיב זה. 6. אין למעשה חולק, כי בפועל התובע עבד בשעות נוספות. המחלוקת הינה בהיקף השעות הנוספות בהן עבד התובע (אשר לטענת הנתבעת משתקפות במספר שעות העבודה המצוינות בתלושי השכר) ובשאלת זכאותו לגמול נוסף בגינן לנוכח ההסכם שנחתם בין הצדדים (להלן "הסכם השכר הכולל"). היקף השעות הנוספות בהן עבד התובע 7. במסגרת גילוי מסמכים הועברו לתובע כרטיסי הנוכחות בעבודה. התובע הודה בעדותו כי כרטיסים שאין בהם מחיקות משקפים נתונים אמינים ואמיתיים של שעות הנוכחות. לתובע הוצגו בחקירתו כרטיסי נוכחות והוא הודה שאינו רואה כל מחיקות עליהם. התובע לא הציג את כרטיסי הנוכחות, לא צירפם לתצהירו ולא ביסס עליהם את תחשיב השעות הנוספות. 8. כרטיס נוכחות בעבודה שהוצג בפנינו לחודש 11/08 (חלקי) מפריך טענת התובע כי עבד מידי יום שעתיים נוספות. באפשרות התובע היה, כאמור, לבסס תחשיבו על כרטיסי הנוכחות המשקפים שעות עבודתו האמיתיות אולם הוא בחר שלא לעשות כן. אשר על כן, אין לקבל את תחשיבי התובע המבוססים על הערכה כוללת של עבודה בשעות נוספות מידי יום. 9. עם זאת, מתלושי השכר עולה מספר השעות הכולל בו עבד התובע מידי חודש, בהתבסס על כרטיסי הנוכחות. השעות העודפות על 186 שעות חודשיות ייחשבו לצורך העניין כשעות נוספות. על פי האמור, ולפי טענת התובע שלא נסתרה, עבד התובע בתקופה הנתבעת (12/06 - 11/08) 457 שעות נוספות. עבור 281 שעות קיבל שכר שעה רגילה בסך 20.7 ₪ לשעה, וההפרש של 0.25% משכר השעה מסתכם ב- 1454 ₪, ועבור 176 שעות קיבל שכר שעה רגיל בגובה 23 ₪, וההפרש לפי תעריף שעה נוספת בשיעור 125% משכר שעה מסתכם ב- 1012 ₪. השאלה אם יש לחייב הנתבעת בתשלום הפרשים אלה לתובע או, כפי שטוענת הנתבעת, שאינו זכאי להם שכן קיבל תמורת תשלום במסגרת שכרו הכולל, תידון להלן. תוקף ההסכם לשכר כולל 10. במסמך "תנאי עבודה" עליו חתמו הצדדים ביום 29/11/06 נרשם כדלקמן: " הנדון: תנאי עבודה הריני להודיעך כדלקמן: הינך מועסק במסעדת ג'קו מאכלי ים קיסריה, בתפקיד טבח ושוטף כלים. החל מיום 1.11.06 החברה המעסיקה אותך הינה פיקו ניהול מסעדות בע"מ (להלן: "פיקו"). כל זכויותיך הסוציאליות מתקופת העסקתך עד 31.10.06 על ידי מול הים קיסריה בע"מ, נשמרות והן מיום 1.11.06 באחריות פיקו. שכרך בפיקו יעמוד על 20.7 ₪ ברוטו לשעה, בתוספת החזר הוצאות נסיעה. מובהר בזאת כי השכר דלעיל, כולל תוספת עבור שעות נוספות ועבודה בימי מנוחה, ימי שבתון, שבתות וחגים." טענת הנתבעת, כי השכר השעתי הועלה ביחס לשכר ששולם לתובע קודם לכן ובהעלאה זו יש כדי לשקף את התשלום בגין השעות הנוספות ושעות השבת, אינה מופיעה בהסכם . 11. ואולם, אפילו היה נרשם בהסכם כי השכר השעתי הועלה במטרה לכלול בחובו תשלום בגין שעות נוספות ועבודה בימי שבת וחג, ממילא אין להסכמה זו תוקף בהיותה מנוגדת לסעיף 5 לחוק הגנת השכרהקובע איסור קביעת שכר עבודה הכולל גמול שעות נוספות כחלק מסך גלובלי, ואשר זו לשונו: " עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951 חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה שבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א- 1951...רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי...וההסכם אושר לעניין זה על ידי שר העבודה והרווחה". הסדר של העלאת התעריף הבסיסי של השכר כנגד "ויתור" על גמול שעות נוספות - אינו כדין. הוא נוגד הן את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה והן את הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר שהינן הוראות קוגנטיות ובלתי ניתנות לויתור. 12. דינה של דרישת הנתבעת לקזז את הסכום "העודף" שהוסף לתעריף השעה כנגד העבודה בשעות נוספות ובשבתות להדחות אף היא הן מן הטעם כי לא הוכח כלל שהוסכם כי העלאת תעריף השעה בשיעור כזה או אחר היא כנגד התשלום בגין שעות נוספות והן מן הטעם כי הדבר עומד בניגוד להוראת סעיף 5 לעיל הקובעת מפורשות כי השכר שנקבע ייחשב כשכר הרגיל. לנוכח האמור, תביעת התובע להפרשי תשלום שעות נוספות מתקבלת בחלקה. התביעה לגמול עבודה בשבתות 13. לטענת התובע בתביעתו, במשך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת עבד הוא בשבתות, ללא קבלת תוספת שכר בגין כך. תביעת התובע מתבססת על ההנחה כי עבד 4 שבתות בכל חודש, בכל תקופת עבודתו. 14. לטענת הנתבעת, הסכם השכר הגלובלי כולל תשלום עבור עבודה בשבת. עוד טוענת היא, כי יום המנוחה של התובע, שהוא מוסלמי, הוא יום שישי ולא שבת. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי אם עבד התובע בימי המנוחה השבועית הדבר היה בהיקפים קטנים מאלה הנתבעים על ידו, ודבר זה ניתן לבירור על יסוד כרטיסי הנוכחות בעבודה. 15. יפים דברינו האמורים לעיל בנוגע לתוקף הסכם השכר הגלובלי גם על זכאות התובע לתשלום עבור עבודה בימי שבת וחג וטענת הנתבעת בעניין זה דינה להידחות. אולם, התובע לא הוכיח בכמה ימי מנוחה עבד, אף על פי שקיבל לידיו את כרטיסי הנוכחות, ולא טרח אף להגישם כתמיכה לטענותיו. מאחר שכך, לא הוכיח התובע תביעתו לתשלום תמורת עבודה בימי שבת ותביעתו ברכיב זה נדחית. התביעה לפדיון חופשה 16. בישיבת הדיון המוקדם הסכימו הצדדים כי התובע זכאי לפדיון 17.35 ימי חופשה אם כי הנתבעת טענה לקיזוזם כנגד אי מתן הודעה מוקדמת ע"י התובע. שווי פדיון החופשה הינו בסך 3192 כעולה מתלוש 12/08. באשר לשאלת הזכאות לקיזוז נדון בהמשך. התביעה לדמי הבראה 17. הצדדים הסכימו כי במהלך כל תקופת עבודתו קיבל התובע 17.5 ימי הבראה. לטענת התובע זכאי הוא ל-6.5 ימי הבראה נוספים, כאשר את הימים שקיבל יש לזקוף על חשבון תקופת עבודתו הראשונה לפני 11/06. 18. עבור שתי שנות עבודתו האחרונות של התובע, לגביהן לא התיישנה תביעת התובע ברכיב ההבראה, זכאי היה התובע ל-13 ימי הבראה. משהודו הצדדים כי התובע קיבל 17.5 ימים בתקופה 2006-2008, הרי שתביעתו להפרש דמי הבראה לשנת עבודתו הראשונה התיישנה ודינה להידחות. התביעה להפרש דמי נסיעות 19. התובע טוען, כי קיבל דמי נסיעות בסך 15 ₪ ליום בלבד, סכום הנמוך מהמגיע לו על פי צו ההרחבה ומההוצאות שהוציא בפועל. לטענתו, הפרש הנסיעות המגיע לו לכל תקופת עבודתו עומד על סך של 25,704 ₪ לפי 36 ₪ ליום, 24 יום בחודש. 20. לטענת הנתבעת, בכל מקרה לא זכאי התובע לדמי נסיעה מעל לתקרת צו ההרחבה. לגופו של עניין, התובע הודה כי לא נסע בתחבורה ציבורית, וכי חלק מן הנסיעות היו עם קרוב משפחתו שקיבל מהנתבעת בגין כך דמי נסיעות מוגדלים. לגבי יתרת הנסיעות, התובע לא הוכיח בראיות קבילות את עלות הנסיעות ממקום מגוריו לעבודה. הנתבעת לא הסבירה על בסיס איזה תחשיב שילמה לתובע 15 ₪ ליום החזר נסיעות. 21. התובע הודה בחקירתו, כי ב-8 חודשי עבודתו הראשונים נסע עם בן דודו לעבודה. כן הודה, כי לאחר תקופה זו נסע עם בן דודו כמחצית מימי העבודה, ובמחציתם הגיע לעבודה ברכבו. 22. תשלום דמי הנסיעות משמעו החזר הוצאות בפועל שנגרמו לעובד בשל הצורך להגיע למקום העבודה. מעדות התובע עולה כי בכמחצית מהימים לא נגרמו לו הוצאות נסיעה כלל, וזאת בנוסף לתקופה של 8 חודשים בהם לא נדרש לכל הוצאות נסיעה. הזכאות מוגבלת בתקרת הוצאה על פי צו ההרחבה. התובע לא הוכיח כי הוא נדרש ל-2 אוטובוסים על מנת להגיע ממקום מגוריו למקום העבודה. כל שהגיש התובע הוא אישור בכתב יד בדבר תעריפי נסיעות בקו בקה אל גרביה-חדרה וחדרה - קיסריה. התובע אף לא הוכיח כי עמד הוא בתנאים לקבלת החזר בגין 2 קווי אוטובוס לפי הנדרש בצו ההרחבה. משכך, לכל היותר התובע זכאי היה להחזר נסיעות בגובה הסכום הקבוע בצו ההרחבה עבור ימים בהם נזקק להוצאות נסיעה בפועל. 23. התובע זכאי על כן להשלמת החזר הוצאות נסיעה לפי 12 יום לחודש במכפלת 43 חודשים. נכון למועד סיום עבודתו, עמד גובה ההחזר היומי לפי צו ההרחבה על סך 22.06 ₪ ליום. ההפרש ליום הינו על כן 7.06 ₪. התוצאה המתקבלת הינה, כי התובע זכאי להפרשי נסיעות בסך כולל של 3643 ₪ נכון למועד סיום עבודתו. נסיבות סיום עבודת התובע והזכאות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת 24. לטענת התובע בתביעתו, ביקש לצאת לחופשה לשלושת ימי חג הקרבן שחלו בדצמבר 2008, אולם אושרו לו יומיים בלבד, לא ברצף. בתצהירו טען כי ביקש לצאת לחופשה מרוכזת של יומיים ונענה בסירוב, ובסוף הוסכם על 2 ימי חופש לא רצופים. במכתב ב"כ התובע לנתבעת מיום 25/12/08, בו מופיעה גרסתו הראשונה של התובע נכתב, כי הנתבעת לא נענתה לבקשת התובע לחופשת חג הקרבן בצורה מסודרת (עמ' 1 למכתב). בישיבת 8/3/10 נרשם מפי התובע: "...בשבוע הזה היה לנו חג וביקשתי יומיים חופש, ביקשתי את שלישי ורביעי והיה לנו חג ביום שני עד חמישי, אמרו לי שאי אפשר לתת לי את החופש ביום רביעי...ואמר לי שיתן לי חופש לימים שלישי וחמישי. בחמישי הוא שם אותי לעבוד בשטיפת כלים...התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני מאחר ואמרתי לו שאני רוצה לדבר איתו כי עבדתי אצלו בזול. כשהגעתי ביקשתי ממנו לדבר והוא סירב לדבר איתי ואמר לי שאם אני לא רוצה שאלך הביתה...בשעה 23:30 בלילה קיבלתי הודעת טקסט לנייד שאני גורם לנתבעת נזקים ויש עובד ממלא מקומי ואני לא הבנתי את ההודעה. למחרת ביום שישי בבוקר הלכתי לעבודה וראיתי מישהו אחר במקומי שאמר שהוא נתבקש לעבוד במקומי...". 25. לאחר ששמענו ראיות הצדדים, והוצג בפנינו סידור העבודה לשבוע הרלוונטי, שוכנענו כי התובע ביקש חופשה לשני ימי חג אולם הנתבעת, מאילוצי העבודה, אישרה לתובע חופש ביום חג אחד בלבד, יום רביעי. הדבר מוצא ביטוי בסידור העבודה. ביום חמישי שובץ התובע לעבודה וכפי שהעיד שובץ בשטיפת כלים. התובע אישר בדבריו בישיבת 8/3/10 כי הוא התקשר והודיע כי הוא מאחר, משמע, ידע כי עליו להתייצב למשמרת. 26. התובע התייצב באיחור וביקש לשוחח עם מנהל הנתבעת על תנאי עבודתו כתנאי לתחילת העבודה. בין אם דרש התובע לשוחח על תנאי השכר, כגרסת הנתבעת, או על תנאי עבודתו ואפלייתו מול עובדים אחרים שקיבלו 2 ימי חופשת חג, כגרסת התובע, מכל מקום, אין חולק כי התובע דרש כתנאי לתחילת עבודתו לשוחח עם מנהל הנתבעת. לטענת התובע, מנהל הנתבעת הלין על כך שהוא מתלונן והורה לו ללכת הביתה. לעומת זאת, לטענת הנתבעת, התובע נדרש להתחיל לעבוד ולהדביק הפיגור שנוצר בעבודה עקב האיחור, סרב, והלך. התובע הודה כאמור, כי קיבל מסרון שהוא גורם לנתבעת נזקים. עדותו זו תומכת בגרסת הנתבעת כי התובע הוא זה שעזב את עבודתו לאחר שמנהל הנתבעת סירב לשוחח עמו טרם תחילת העבודה. עם זאת, הנתבעת הודתה כי הודיעה לתובע שלא להתייצב למשמרות העבודה להן שובץ בימים 12/12 ו- 13/12. התובע התייצב בכל זאת ביום 12/12 ונוכח לדעת כי עובד אחר הוצב לעבודה במקומו. 27. הנתבעת לא הוכיחה כי שיבצה את התובע לשבוע העבודה שלאחר מכן, על אף שסידורי העבודה נעשים בסוף כל שבוע. לאחר שביטלה מיוזמתה את שיבוץ התובע למשמרות ביום שישי ובשבת הנתבעת לא שיבצה את התובע מחדש ואף לא התקשרה אל התובע לדרוש ממנו כי יתייצב לעבודה במועד כלשהו , אף שהתובע, מצידו, גילה נכונות לכך והתייצב לעבודתו ביום 12/12. בהתנהגותה זו של הנתבעת יש כדי להוות מעשה פיטורים, בגינו זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. ונוסיף, כי הנתבעת לא טענה כי התנהגותו של התובע ביום 11/12 מהווה התפטרות מצידו. הנתבעת בחרה לנקוט במעשה פיטורים מצידה משהודיעה לו לא להתייצב לעבודה גם ביומיים שלאחר מכן ולא שיבצה אותו למשמרות עבודה בהמשך. 28. הנתבעת טענה כי התובע הוא זה שהתפטר בשל כך שלא חזר ופנה אליה לאחר מכן וביקש להשתבץ לעבודה, ולטענתה, מעשיו של התובע היו מתוכננים עקב כך שכבר מצא עבודה אחרת בה התחיל לעבוד ביום 1/12/08. לראיה, הציגה הנתבעת תלוש שכר לחודש 12/08 ממקום עבודה אחר, בו נרשם כי מועד תחילת העבודה הוא 1/12/08. מעדיפים אנו את גרסת התובע כי תחילת עבודתו במקום החדש היתה רק לאחר פיטוריו ע"י הנתבעת. ראשית, התובע גילה רצון לחזור לעבודה משהתייצב לעבודה ביום 12/12/08 עפ"י סידור העבודה שנקבע מראש. שנית, מהימנה עלינו עדות התובע כי רישום מועד תחילת העבודה בראשון לחודש אינו משקף יום תחילת העבודה בפועל, ויעידו על כך מס' השעות המועט והמשכורת החלקית ששולמה באותו החודש. מקבלים אנו גרסת התובע כי אותן שעות משקפות שעות שעבד מאמצע החודש, לרבות שעות רבות יחסית בסוף 12/08 בשל אירועי ה"סילבסטר". 29. הנתבעת הציעה לתובע לחזור לעבודתו אצלה רק לאחר פניית בא כוחו בסוף החודש, ולאחר שהתובע כבר מצא מקום עבודה אחר, ובכך אין כדי לבטל את מעשה הפיטורים. 30. לנוכח כל האמור, משקבענו כי סיום עבודתו של התובע היה בעקבות פיטוריו ע"י הנתבעת, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 23375 ש"ח ולתמורת הודעה מוקדמת בסך 5500 ₪, סכומים עליהם לא חלקה הנתבעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12/12/08 ועד התשלום בפועל. לסיכום 31. התביעה מתקבלת בחלקה. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. הפרשי שעות נוספות בסך של 2466 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתאריך ממוצע 1/12/07 ועד התשלום בפועל. ב. הפרשי נסיעות בסך 3643 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12/12/08 ועד התשלום בפועל. ג. פדיון חופשה בסך 3192 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12/12/08 ועד התשלום בפועל. ד. פיצויי פיטורים בסך 23,375 ש"ח ותמורת הודעה מוקדמת בסך 5,500 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12/12/08 ועד התשלום בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. 32. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. תביעות מטבחיםשעות נוספות