1. מבוא זהו פס"ד בעניין זכאותו של התובע לתשלומים שונים מאת הנתבעת (לרבות קידום בדרגה) מכח הסכם פשרה בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית דין זה ביום 27/8/01 (להלן:"הסכם הפשרה"). 2. העובדות הרלוונטיות לעניינו : א. התובע עבד בשירות הנתבעת החל מחודש אוקטובר 1992 עד ליום 14.10.01, מועד בו פרש לגמלאות. בהסכם הפשרה שבין הצדדים, נקבע, כדלקמן: "...הצדדים באו ביניהם בדברים והגיעו לידי הסכם בדבר המחלוקת ביניהם כדלקמן: "התובע יפרוש לפנסיה מעבודתו בקק"ל החל מיום 14/10/01 ויחולו עליו הכללים החלים על גמלאי קק"ל הפורשים לפי דין קשישים ויקבל גמלה בשיעור של 27%. לתובע ישולמו הפרשי שכר בין העלאה לדרגה 460 החל מיום 1.4.99. עם פרישתו יועלה התובע לדרגה 461, ובהתאם לכך תשולם גמלתו. התובע יהיה זכאי לתשלום פדיון ימי חופשה ופדיון ימי מחלה ולשחרור כספי הקרנות, כמקובל לגבי פורשים עפ"י דין קשישים בקק"ל. לתובע תשולם כל תוספת שכר בהסכם שיכרת, ככל שיכרת, תוך שנתיים מיום חתימת הסכם זה ואשר יחול רטרואקטיבית על עובדים במעמדו בתקופת עבודתו בקק"ל..". ב. בתחילה עתר התובע לבית הדין לקבל גם פסק דין הצהרתי, על פיו יש להכליל במשכורתו הקובעת לפנסיה גם את "גילום הוצאות רכב", אולם בעקבות פסיקת בג"צ מיום 17/1/05 (בג"צ 4838/03 קק"ל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פד"י נט (5) 241), בו התובע מעתירתו ביחס לרכיב זה. ג. לפיכך, נכון למועד כתיבת פסק דין זה, נותרו בפני בית הדין להכרעה שאלות לעניין אופן יישום הסכם הפשרה בנקודות אלו: זכאותו של התובע, ע"פ הסכם הפשרה, להעלאתו לדרגה 461 + ותשלום גמלתו בהתאם. תשלום הפרשים (בגין העלאה בדרגה הנ"ל) בגין פדיון ימי חופשה ומחלה. שחרור הכספים שנצברו בקופת התגמולים (חלק המעביד). גובה המשכורת הקובעת של התובע, והאם יש לכלול בה מרכיב של "שעות נוספות" (גלובאלי), לצורך חישוב הפנסיה. ד. מטעם התובע העידו התובע עצמו ומר גיל פנר, יו"ר ועד עובדי קק"ל. מטעם הנתבעת, העידו מר יחיאל לקט, יו"ר דירקטוריון הקק"ל, ומר יוסף איל, מנהל חטיבת משאבי אנוש ומינהל בקק"ל. 3. טענות התובע, בתמצית: א. עפ"י הסכם הפשרה, זכאי התובע לכל תוספת שכר, הנובעת מהסכם שיכרת תוך שנתיים מיום חתימת הסכם הפשרה, ושיחול רטרואקטיבית, על עובדים במעמדו בתקופת עבודתו. העלאה בדרגה הינה תוספת שכר לכל דבר ועניין ולכן זכאי התובע להעלאה בדרגה (לדרגה 461+), כפי שהועלו כל העובדים בקק"ל בחודש אפריל 2001, מכח הסכם מחודש 12/01(אם כי במהלך ההליך המשפטי טען התובע כי הוא זכאי לזכות זו מכח הסכם מיולי 2002). ב. התובע זכאי להפרשים בתשלום פדיון ימי חופשה וימי מחלה, הנובעים הן מהעלאה בדרגה (לדרגה 461+) והן מהעלאה בדרגת הפרישה כאמור (לדרגה 461- בעקבות הסכם הפשרה). ג. התובע זכאי למלוא כספי התגמולים (חלקי העובד והמעביד) ולא רק לחלקו של העובד. ד. תשלום השעות הנוספות ששולם לתובע, היה תשלום גלובלי, קבוע ובלתי מותנה באופן שיש לראות במרכיב זה כנכלל במשכורתו הקובעת של התובע לעניין תשלום גמלתו. 4. טענות הנתבעת, בתמצית: א.יש בהעלאת טענה חדשה (הסכם מיולי 2002), במהלך ההליך המשפטי, אשר אינה מוזכרת בכתב התביעה ו/או ברשימת הפלוגתאות והמוסכמות, משום הרחבת חזית, שאין להתירה. ב.לגופו של עניין זכאותו של התובע לתוספת שכר, מכח הסכם הפשרה, מותנית בהתקיימם של מס' תנאים מצטברים והם: תוספת שכר. מכח הסכם שנכרת תוך שנתיים מיום חתימת הסכם הפשרה. תחולה רטרואקטיבית של ההסכם. הסכם שיחול על עובדים במעמדו של התובע בקק"ל. התובע לא עמד בתנאים אלו, באופן מצטבר, ועל כן ממילא אינו זכאי לתוספת שכר. ג.התובע אינו זכאי לתוספת שכר, ועל כן אינו זכאי גם להפרשים כלשהם הנובעים ממנה. מכל מקום, גם לו היה זכאי להעלאה כאמור, הרי שמדובר בהעלאה בדרגה (דרגת פרישה) ועל כן יש לה משמעות אך ורק לצורך קביעת הגמלה ותשלומה. היא אינה בעלת משמעות כלל ביחס לתשלומים שונים, המשולמים עפ"י דרגת השכר האחרונה של העובד, ערב הפרישה לגמלאות (כמקובל לגבי פורשים עפ"י דין קשישים בקק"ל וכפי שצוין בסעיף 3 להסכם הפשרה). ד.בהתאם לאמור בסעיף 3 להסכם הפשרה, התובע זכאי לשחרור כספי הקרנות כמקובל לגבי פורשים עפ"י דין קשישים בקק"ל, דהיינו, התובע זכאי בפרישתו לקבלת חלקו של העובד מכספי התגמולים ולא למלוא הכספים (הכוללים גם את חלקו של המעביד). ה.לתובע נקבעה מכסה חודשית של שעות נוספות. לתובע שולמו שעות נוספות, אשר נועדו לייתר את הדיווח היומיומי. תשלום זה שולם בהתאם להצהרתו של התובע, מדי חודש בחודשו, באופן שלא ניתן לראות בתשלום זה כתשלום אוטומטי ו/או גלובאלי ובוודאי שאינו פיקטיבי, אלא משולם בגין שעות נוספות שבוצעו ע"י התובע במהלך החודש ועפ"י הצהרתו כאמור. לפיכך, אין להכליל מרכיב זה כרכיב פנסיוני לעניין חישוב משכורתו הקובעת של התובע. 5 . דיון והכרעה: 5.1 הרחבת חזית א.עיון בכתבי טענותיו של התובע וברשימת הפלוגתאות והמוסכמות, כפי שגובשו בדיון המוקדם, בפני כב' הרשמת דורית פיינשטיין , מיום 6/7/04, מעלה כי אכן התובע סמך את טענתו בדבר הזכאות להעלאה בדרגה, על הסכם מחודש דצמבר 2001. ב.הפלוגתא הרלוונטית לעניינו, הינה פלוגתא מס' 1, כדלהלן: "מכוח מה הוענקה תוספת הדרגה באפריל 2001. האם היא מכוח הסכם מחודש 12/01 , כטענת התובע, או מכוח נוהג ולאור ההכרעה בפלוגתא זו, האם חל בעניינו סעיף 4 להסכם הפשרה". ג.רק עם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובע, הוזכר לראשונה הסכם מחודש יולי 2002. ד.אמנם, בהתאם להלכה הפסוקה, רשימת הפלוגתאות והמוסכמות אינה רשימה סגורה או סופית. יחד עם זאת בית הדין לא יטה להרחיב את מסגרת הפלוגתאות שנקבעה, כאשר השאלות הנוספות אינן עולות מכתבי הטענות, שכן הרחבה מעין זו עשויה להתפרש הלכה למעשה כתיקון כתבי טענות. ראה: י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, פרק 11 עמ' 5. ה.היות ובמקרה שבפנינו, מדובר בחריגה ברורה ומפורשת מכתבי טענותיו של התובע, אשר הנתבע התנגד לה, ולא הוגשה כל בקשה לתיקון כתב התביעה, הרי שמדובר בהרחבת חזית שאין מקום להתירה. (ראה גם: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה חמישית מעודכנת, עמ' 65). לפיכך, ההתייחסות בפסק דין זה תהיה לטענות הצדדים, כפי שהן נוגעות להסכם דצמבר 2001 בלבד. 5.2 העלאת התובע בדרגה לדרגה 461+ א. עיון בהסכם הפשרה מעלה כי תשלום תוספת שכר לתובע, מותנית בקיומם של מספר תנאים מצטברים. 1. תוספת שכר 2. הסכם שנכרת תוך שנתיים מיום חתימת הסכם הפשרה 3.תחולה רטרואקטיבית של ההסכם 4.הסכם שיחול על עובדים במעמדו של התובע. רק במידה והתקיימו כל התנאים במצטבר - יהיה זכאי התובע להעלאה בדרגה. לאור זאת יבחנו להלן התנאים שבהסכם הפשרה. ב. לטענת התובע יש לראות בביטוי "תוספת שכר" ככולל בתוכו בהכרח גם העלאה בדרגה. טענה זו, דינה להידחות, כפי שיפורט בהמשך. אמנם, מטבע הדברים, כפועל יוצא מהעלאת עובד בדרגה, קיימת גם השלכה על שכרו (בדמות "תוספת בשכר"). אולם, מדובר בתוספת שהיא שונה במהותה מתוספת שכר גרידא (למען הנוחות תקרא להלן: "תוספת שכר ישירה"). ג.העלאה בדרגה, הינה במהותה, פררוגטיבה של המעביד, באופן שאינה ניתנת אוטומטית (בשונה מתוספת שכר ישירה) והיא מלווה, ככלל, בהמלצת הממונה (וכתנאי להעלאה). זאת, גם במקרים, כמקרה שלפנינו, בו נטען ש"כל העובדים" קיבלו העלאה בדרגה. הדברים עולים בקנה אחד גם עם העדויות הן מטעם התובע והן מטעם הנתבעת בעניין זה. וכך העיד מר פנר, מטעם התובע, עמ' 17 לפרוטוקול: "ש. כל העובדים באופן גורף קיבלו. ת. אם היה דבר כזה של חוות דעת שלילית, אנו כוועד היינו שואלים על מה החוות דעת הזאת , והיה ויכוח, לגבי מקרה ספציפי של מקרה משמעתי חריף, שאלנו על מה , ואם אותו עובד היה בבית דין משמעתי הסכמנו." וכן בעדותו של מר לקט, מטעם הנתבעת, (עמ' 33 לפרוטוקול באמצע): "ש.כשאתה אומר תוספת ישירה, מה אתה מתכוון לתוספת ישירה, תוספת ישירה זה כולל מתן דרגה. ת. כשאני אומר תוספת ישירה זה לא קשור למתן הדרגה. ש. למה זה לא קשור. ת. מכיוון שאם אכן מגיעה לו דרגה אז הוא אמור לקבלה, ואם לא מגיעה לו הוא לא אמור לקבל אותה. זה לא עניין של התוספת. ש. אבל הדרגה נובעת מההסכם, הוספת הדרגה. ת. נובעת מההסכם הקיבוצי, אף אחד לא קיבל אותה אוטומטית." (הדגשות אינן במקור-י.ש.) ובעדותו של מר איל, אף הוא מטעם הנתבעת (עמ' 48 לפרוטוקול למעלה): "ת. חצי דרגה ניתנה, ולא באופן אוטומטי אלא על בסיס המלצות מנהלים." ג.הדברים נכונים במיוחד במקרה של התובע, אשר עוכב בעבר בדרגה: ש. לטענתך היית זכאי לקבל דרגה ב-99. ת. נכון. ש. למה לא קיבלת. ת. כי רצו לפטר אותי, זו הסיבה... ד.יתרה מזאת, התובע, כידוע הינו גמלאי, אשר בהתאם להלכה הפסוקה, כלל אינו יכול להתקדם בסולם הדרגות. ראה: ע"ע 60015/98 שמואל דורנר - הממונה על תשלום הגמלאות, תקדין-ארצי 200 (3). מעדותו של מר איל בבית הדין, עולה כי נהגו כך גם בנתבעת (ראה עמ' 50 לפרוטוקול). ה. זאת ועוד, הצדדים, אשר היו מיוצגים שניהם בעת עריכת הסכם הפשרה סיכמו מפורשות כי : "1. התובע יפרוש לפנסיה מעבודתו בקק"ל...ויחולו עליו הכללים החלים על גמלאי קק"ל הפורשים לפי דין קשישים...". (הדגשות אינן במקור-י.ש.) ו. גם מן הטעם הזה, נראה כי אין בסיס לטענה כי התובע זכאי להעלאה בדרגה, כפי שנוהגים עם כלל הפורשים לפי דין קשישים בקק"ל. ז. כמו כן, דרגתו של התובע, הועלתה, עם פרישתו, לדרגת 461, אשר הינה דרגת יא בתפקידו (מדורג בדירוג המח"ר). לפיכך כלל לא ניתן היה להעלותו בדרגה. לעניין זה העיד מר איל, בעמ' 44 לפרוטוקול (ההדגשות אינן במקור - י.ש.) כי : "ש. בין היתר בא הסכם שנחתם והיתה התייחסות לנושא הדרגות. ת. כן של 2002. ש. בהסכם הזה של 2002 דובר גם בהוספת דרגה לסולם, נכון. ת. לא תוספת דרגה לסולם. סולם הדרגות הוא קבוע. ש. בדרגה העליונה למי שנמצא נותנים לו תוספת שהייה נכון. ת. לא, אין דבר כזה. ובעמ' 48: "ש. מי שהגיע לשיא הדרגה ושהה בה שנתיים מקבל תוספת לדרגה העליונה שבה הוא היה כסכום ההפרש הכספי לבין הדרגה העליונה לזו שמתחתיה. ת. לא ש. אבל זה מה שאתה אומר בסעיף 40 לתצהיר שלך. ת. צריך לקרוא את הסעיף מתחילתו. יש דוגמאות לשני עובדים שקיבלו, וזה נכון. הם פרשו פרישה מרצון. ש. אתם נתתם להם את התוספת . ת. כן, בפרישה מרצון ואותו הסדר שהיה איתם. תוכניות פרישה מעמידות תנאים מיוחדים לפרישה.....". ובהמשך: "ש. עובדה היא שאתה אמרת שאין אף מקרה כזה. ת. במתכונת של פרישה כזו אין, אבל פרישה מרצון זה משהו אחר. ח. כפי שעלה מעדותו של מר איל בפני בית הדין, במקרים בודדים וחריגים ביותר (כגון במקרה של פרישה מרצון), הוענקה דרגה זו: "ש. אתה אומר שהיו רק שני מקרים, ולא מצאתם אחרים ולא ניתן לאף עובד אחר וגם לא לרדיאן. ת. נכון." ובהמשך (עמ' 49 לפרוטוקול): ש. יש כללים למי נותנים ולמי לא. ת. לא. זה חלק מפרישה מרצון, זה חריג. ט. לאור האמור, לו ביקש התובע לבסס זכאותו לדרגה 461+, היה עליו להוכיח כי מתקיימים לגביו נסיבות מיוחדות, המצדיקות כי תינתן לו באופן חריג, דרגה 461+, דבר אשר אין מחלקות כי בנסיבותיו של התיק, לא נעשה. י. יודגש כי עסקינן בנתבעת, אשר הינה גוף דו-מהותי, עליה חלות נורמות הן של המשפט הפרטי והן של המשפט הציבורי. בצד זכותה הבסיסית, להתקשר בהתקשרויות חוזיות שונות (כגון: התקשרות עם התובע בהסכם פשרה), מוטלת עלה החובה לעשות כן, בתום לב, בסבירות ובמידתיות. יא. לפיכך, לא ניתן לקבל את הטענה כי התובע זכאי, אוטומטית, לתוספת, הנובעת אך ורק מהעלאה בדרגה, תוך חריגה משמעותית מן הכללים הנהוגים אצל הנתבעת ומבלי שזכות זו עולה מפורשות מלשון הסכם הפשרה. יב. בכל מקרה יובהר, כי במקרה שלפנינו, לשון הסכם הפשרה, הינה ברורה דיה, באופן אובייקטיבי, כך שאין להוסיף ולהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים או פרשנותו התכליתית של החוזה כפי שנקבע בפסיקה . ראה:ע"א 4628/93 מדינת ישראל - אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 ; והחיזוק לו שניתן לאחרונה בפסק הדין דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 11.5.06. יג. אף שדי היה בכך כדי לדחות את הטענות לעניין תוספת הדרגה, יבדוק בית הדין האם נכרת הסכם תוך שנתיים מיום חתימת הסכם הפשרה. כאמור, ההסכם הרלוונטי לעניינו, הינו ההסכם מדצמבר 2001 בלבד , אשר לא מכוחו הוענקה אותה זכות להעלאה בחצי דרגה (או דרגה בהתאם לתפקידו של העובד), כטענת התובע - ועל כן גם תנאי זה אינו מתקיים בענייננו. יד. תנאים אלו, מתקיימים לכאורה, בהתאם להסכם מיולי 2002 , אולם כאמור, בית הדין יתייחס במסגרת פסק דין זה להסכם דצמבר 2001 בלבד, ועל כן לא עומד התובע גם בתנאי זה. טו. מכל האמור לעיל עולה כי התובע לא עמד בתנאים המצטברים שנקבעו בהסכם הפשרה, ולפיכך לא זכאי להעלאה בדרגה ולהפרשים הנובעים מהעלאה זו, מכח הסכם הפשרה. 5.3 תשלום הפרשים בגין פדיון ימי חופשה ומחלה א. לאור ההכרעה דלעיל, לפיה אין התובע זכאי להעלאה בדרגה לדרגה 461+, אתייחס להלן אך ורק לטענות התובע, כפי שהן מתייחסות לתשלום הפרשים בגין העלאה לדרגה 460 (בעקבות הסכם הפשרה). ב. בסעיף 3 להסכם הפשרה, נקבע כאמור, מפורשות, כי התובע יהא לתשלום פדיון ימי חופשה ופדיון ימי מחלה ולשחרור כספי הקרנות כמקובל לגבי פורשים עפ"י דין קשישים. ג. מהעדויות שהובאו בפני בית הדין בעניין זה, ושלא נסתרו, עולה, כי בהתאם לדין קשישים, נהוג לחשב את חישובי מענקי פרישה ופדיונות על פי דרגת השכר האחרונה, ורק לאחר מכן מוענקת דרגת פרישה, אשר זו האחרונה מתייחסת אך ורק לחישוב גמלת הפנסיה החודשית. דבר זה עולה מעדותו של מר איל, עמ' 50 לפרוטוקול, סיפא אשר העיד כי: "ש. אני מדבר על המשכורת האחרונה של העובד, דרגת הפרישה שניתנה לו. ת. דרגת הפרישה זה לגימלה. ש. פנסיונרים עולים בדרגה. ת. לא. ש.ת. רק בפרישה מרצון אישרו שהדרגה שניתנה היא משכורת אחרונה. לגבי גמלאים רגילים כמו התובע זה לא קיים. ש. אבל אתם (כך במקור-צ"ל "אתה"-י.ש.) אומר שבגמלה לא מעלים בדרגה. ת. היה פה הסכם פשרה שהיה כתוב שהגימלה שלו תשולם לפי שכר של 461. ש. אבל שיחילו עליו כל הסכם. ת. לא, כי הדרגה הזאת לצרכי גימלה ולא לתשלום זכויותי במתכונת של פדיון ימי חופשה ומחלה." ד. הוראות החוקה הנ"ל מתיישבות אף עם הוראת סעיף 8 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, שם מוגדרת משכורתו הקובעת של עובד : "...לעובד שדרגתו כדרגה שהייתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות". ה. יודגש כי גם מלשון הסכם הפשרה עצמו, מתחזקת המסקנה כי העלאת התובע בדרגה (במסגרת אותו הסכם) הייתה לצורך תשלום הגמלה בלבד: "עם פרישתו יועלה התובע לדרגה 461, ובהתאם לכך תשולם גמלתו." (הדגשות אינן במקור-י.ש.) ו. מיד בסעיף שלאחר מכן (סעיף 3), אשר נכתב כסעיף נפרד (במובחן מעניין תשלום הגמלה), ואשר עוסק בפדיון ימי חופשה ופדיון ימי מחלה, נקבע, כאמור כי תשלומים אלו ישולמו "כמקובל לגבי פורשים עפ"י דין קשישים בקק"ל". ז. לאור כל האמור, התובע לא הוכיח כל בסיס חוקי ו/או הסכמי לפיו זכאי הוא להפרשים כלשהם בגין העלאה בדרגה לדרגה 460 ועל כן נדחית תביעתו באשר לרכיב תביעה זה. 5.4 קבלת מלוא כספי התגמולים (חלק עובד ומעביד) א. גם בעניין זה יש להתייחס לתובע, כפורש עפ"י דין קשישים, כפי שסוכם בין הצדדים בהסכם פשרה . ב.המקור התחיקתי הרלוונטי לעניין זה הוא חוקת הפנסיה אצל הנתבעת (נספח יח' לתצהירו של מר איל). סעיף 10 ד' לחוקת הפנסיה קובעת: "עובד כי יצא לפנסיה מחזירים לו את כל הסכומים שעומדים לזכותו בקופת התגמולין מתוך חסכונותיו הוא בניכוי הסכומים הרשומים לחובתו."(הדגשות אינן במקור - י.ש.) ג.אפשרות מעין זו של קבלת מלוא כספי התגמולים שמורה למי שמפוטר או מתפטר או חלילה נפטר, כפי שמצוין בסעיף 17 לחוקת הפנסיה: "א. עובד... פחות מ-15 שנה ומת, יקבלו שאירו... את ההפרשות מהמשכורת לקופת התגמולין (5% של העובד + 5% של ההנהלה) ... ב. העובד המפוטר או המתפטר שאינו זכאי לפנסיה, יקבל או לא יקבל את הפיצויים המגיעים לו... ויקבל את ההפרשות לקופת התגמולין (5% של העובד + 5% של ההנהלה)..." ד.מתוך עדויות והתובע עצמו בפני בית הדין, ואף עדות הנתבעת עולה כי הוראות חוקת הפנסיה כאמור, אכן יישמו הלכה למעשה. וכך העיד (עמודים 51 רישא ו 53 רישא): "ש. היו מקרים ששיחררו את החלק של המעביד בקופת הגמל לאנשים שפרשו. ת. בהחלט כן, לאנשים שפרשו במסלול של פיצויים ולא במסלול של פנסיה. ש. במסלול של פנסיה לא היה אף מקרה. ת. לא היה אף מקרה. ש.מכוח מה אתם נוהגים כך. אלה כספים שהם בחשבונו של העובד. ת. על פי חוקת העבודה. ובהמשך, בחקירה החוזרת: ש. כשדיברת על חוקת העבודה, היא כוללת גם את חוקת הפנסיה. ת. ודאי , היא חלק בלתי נפרד." וכן, מתוך עדותו של מר פנר (עמ' 20 לפרוטוקול): "ש. זכור לך אם עובדים שפורשים בדין קשישים יכולים לקבל את חלק המעביד בקופת הגמל. ת. ידוע לי שחלק גדול מהעובדים שפורשים לא מקבלים את חלק המעביד , היו חריגים שקיבלו." ז. גם בעניין זה התובע לא הוכיח (וגם לא ניסה להוכיח) כי במקרה שלו היו נסיבות חריגות, אשר בגינן אושר לו כדין ע"י הנתבעת, לקבל גם את חלקו של המעביד בכספי התגמולים. ו. אשר על כן, גם באשר לרכיב זה, דינה של תביעת התובע להידחות. 5.4 תשלום שעות נוספות כרכיב פנסיוני א. לתובע שולם בשנים האחרונות שעות נוספות בכמות של 75 שעות נוספות בחודש. זאת כתחליף לדיווח יומיומי של השעות הנוספות המבוצעות בפועל. לטענת התובע, עצם העובדה שהתובע נדרש לדווח בדו"ח נוכחות, באופן כללי, וללא פירוט השעות המדויקות לצורך חישוב השעות הנוספות בפועל, יש בכך כדי לבסס טענתו שמדובר בתשלום שקיבל התובע ללא תנאי וללא קשר להיקף עבודתו בפועל. עוד מוסיף התובע, לחיזוק טענתו זו, כי גם כאשר עבר התובע מתפקידו כמנהל אגף מערכות מידה ומחשבים, לתפקיד יועץ המחשב והטכנולוגיה של יו"ר קק"ל, שולם מרכיב זה כחלק ממשכורתו הרגילה. ב. ראשית, יובהר, כי העובדה שתשלום השעות הנוספות נותר בעיינו גם כאשר עבר התובע לתפקיד של יועץ, אין בו כדי להעיד דבר על עצם מהותו של התשלום ועל היותו חלק אינטגרלי משכרו של התובע (ולפיכך על כך שיש לסווגו כרכיב פנסיוני). ג. שנית, כפי שעולה מהתכתובות בין הצדדים ומעדותו של מר לקט, יו"ר הדירקטוריון בקק"ל, התובע הועבר לתפקיד יועץ, מתוך התחשבותה של הנתבעת, בנסיבות אישיות מיוחדות של התובע, ועל מנת להיטיב עמו. לפיכך סוכם כי תנאי שכרו לא יפגעו כלל, לרבות תשלום שעות נוספות (על אף שסוכם עימו שגם יוכל לעבוד מביתו והדברים נעשו, ככל הנראה, על בסיס אמון אישי בין הצדדים. עדות זו לא נסתרה. ד. מכל מקום, התובע נדרש, להמשיך ולדווח על ביצוע שעות מדי חודש בחודשו, וזאת במסגרת דו"חות הנוכחות, ואף לחתום על הצהרה בזו הלשון: "הריני מצהיר בזה כי בחודש זה עבדתי שעות נוספות, נא לשלם לי התמורה. ה. התובע טוען כי מילא הצהרה זו, באופן גורף, ומבלי שהדברים תאמו את המציאות בפועל ואת ביצוע השעות הנוספות על ידו. טענה זו, אף אם היא נכונה, אינה יכולה להוות מקור לזכות, ובודאי לא לאדם במעמדו של התובע. מכל מקום, בית הדין לא ייתן ידו לכך שבשל דיווח שאינו אמת, כגירסתו, תצמח זכות, שאין מקורה בדין. יתרה מכך, מן הראוי היה שהתובע יסב את תשומת ליבה של הנתבעת לעובדה זו במהלך עבודתו - אולם הוא העדיף, מסיבותיו, שלא לעשות כן. לאור זאת, וכאמור, לא ניתן להכיר בזכות, שאינה מוקנית לו במישור התחיקתי ו/או ההסכמי. ו. גם בעובדה, שהנתבעת בחרה להתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע, ואפשרה לו לעבוד מביתו, אינה משנה דבר לעניין זה. על כך גם העיד מר לקט, (עמ' 25 לפרוטוקול באמצע כדלקמן): "ת. אני אגיד מה ידוע לי. מנהל אגף בקרן קיימת לישראל מקבל שעות נוספות גלובאליות על סמך הצהרתו שהוא עבד אותן והממונה עליו חותם על טופס ההצהרה. אני מתוך אמון בתובע, הוא הגיש לי הצהרה שהוא עבד את השעות הנוספות האלה, ואני הייתי חותם על פי הצהרתו, בעיקר בגלל שהוא עבד מהבית. ש. אני אומר לך שאתה ידעת, אתה טוען בתצהיר שלך גם אומר שהוא לא עבד בכלל באותה שנה. ת. אני אומר שהיו לו מטלות מסויימות , הוא לא עבד במשרד אלא מהבית, והמטלות האלה לא מולאו. הוא לא היה אמור לבוא כל יום למשרד. ש. אם המטלות לא מולאו, והוא לא היה אמור לבוא למשרד, אז מדוע לא שאלת אותו אם הוא עובד שעות נוספות. ת. עובד בדרגה כזו שחותם שהוא עבד את השעות האלה, לי לא היתה סיבה לפקפק." ז. כך עולה גם מעדותו של מר איל (עמ' 37 לפרוטוקול): "ת. שילמנו תמיד בהתאם להצהרתו של העובד. במקרה אם היה 75 שילמנו, כי זה על בסיס אמון בהצהרתו של מנהל האגף. ש. בדקת או לא בדקת לגבי התובע. ת. לא נדרשתי לבדוק, כי התשלום הוא על בסיס הצהרת העובד. ובהמשך: ת. אני חוזר על תשובתי. מנהל אגף אצלנו זה בעל משרה שיש לנו אמון מלא בעשייתו, ולכן הצהרתו שהיא גם נחתמת על ידי הממונה עליו, מהימנה עלינו. אם העובד הצהיר על שעות שלא עבד אותם, דיווח דיווח (כך נכתב במקור-י.ש.) כוזב". ח. יתרה מזאת, אף אם לא מולאו דו"חות אלו, לא היה בכך כדי לשנות מסקנתי בעניין זה. יפים לעניין זה דבריו של בית הדין האזורי, אשר דן בטענה דומה, כפי שצוטטו בדב"ע נז/3-2 דוד ישראל נ' עירית ירושלים, עבודה ארצי, כרך ל (4) , 83, כדלקמן: "אפילו תאמר, כי התובע אכן לא מלא טפסים של דו"חות לגבי השעות הנוספות אותן עבד, עדיין אין בעובדה זו, כשלעצמה, או ליתן דיוק - אין במחדל זה כדי להקנות זכות כלשהי לתובע. היעלה על הדעת , שעובד לא ימלא את חובתו במשך שנים ויבקש ליצור ממחדלו זה זכות שלא היתה מוקנות לו אילו פעל כדין? לשון אחרת, מהעובדה שהתובע עצמו וגם אחרים לא מילאו את חובתם למלא טופס כנדרש ולדווח במדויק על השעות שאותן עבד, הוא ואחרים , אין ללמוד כי המדובר בתוספת "גלובלית". לכל היותר יש בעובדות מצערות אלה כדי להביא למסקנה שעל העיריה מוטלת החובה ולחלופין לעיריה עומדת הזכות (ככל שלא הוגלבה בהתיישנות) לדרוש החזרים מאותם עובדים שלא מלאו חובתם בדיוח נכון ומדויק ואפשר שנהנו שלא כדין מכספי ציבור". (ההדגשות לא במקור - י.ש.). ט. ודבר נוסף, תשלום זה בגין שעות נוספות, נועד בראש ובראשונה, על מנת לשלם לעובד בגין שעות העבודה הנוספות, אותן הוא מבצע בפועל, או אפילו מוכן לבצע (שעות בהן נכון הוא לעמוד לרשות המעביד), מתוקף תפקידו הבכיר, דבר שלא מתקיים בענייננו. י. הנה כי כן, מדובר בתשלום, המותנה במהותו, בתנאי, לביצוע שעות נוספות, באופן שלא ניתן לראות בו כלל תשלום פיקטיבי ו/או מהווה חלק אינטגרלי משכרו הרגיל של התובע. יא. יובהר כי אין בעובדה שהתשלום בוצע באופן "גלובלי" כדי לפגוע במהות התשלום כאמור. מדובר בחישוב שעות, שנעשה, ככל הנראה, מתוך ניסיון העבר ו/או הערכה גלובלית, לאמוד את מכסת השעות הנוספות הנעשות ע"י עובדים בתפקידים בכירים, כתפקידו של התובע (עוד טרם הועבר לתפקיד יועץ ליו"ר הנתבעת), באופן שלא ניתן לייחס תשלום זה ולראותו כתשלום פיקטיבי. יב. יחד עם זאת, מן הראוי לבחון האם מדובר בתוספת קבועה, בהתאם למבחנים השונים שנקבעו בסוגיה זו בפסיקה, ואשר העסיקה רבות את הערכאות השיפוטיות השונות. יג. בע"ע (ארצי) 249/03 קאהן - מדינת ישראל מיום 9.12.2004 (להלן:"פס"ד קאהן"), הבהיר כב' הנשיא אדלר כי הלכה מושרשת היא שתשלום בעד עבודה בפועל, נוספת, הינה בבחינת "תוספת", פשוטו כמשמעו, דהיינו מותנית בתנאי, ועל כן אינה מהווה חלק משכרו הרגיל של העובד. יד. הלכה זו השתרשה עוד בדב"ע לד/7-3 (ארצי) ביטמן - מדינת ישראל פד"ע ה 421 , (1974) , פסקה 9 (להלן: "פס"ד ביטמן"), שם נקבע כי תוספת למשכורת הינה "תשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר, מתקיים בו אות תנאי או גורם" . טו. הלכה זו שבה ונשנתה גם בפסיקה מאוחרת יותר, ב - ע"ע 1542/04 אחמד נימר ואח' נ' עיריית ירושלים (מיום 28/11/05 -טרם פורסם) (להלן:"פס"ד נימר"), שם נאמר בעמ' 6 לפסה"ד: "...יתירה מכך. אין די בכך שהיא שולמה עבור עבודתם של המערערים בשעות עבודה רגילות כדי לקבוע שהיא פיקטיבית. שכן, גם תמריץ עבור הסכמה למאמץ יתר באותן שעות עבודה רגילות, המשולם רק בתנאי המאמץ ולא בשגרת עבודתו של העובד, לא בהכרח , לחלק משכר וייחשב". יז.יפים לעניינו, דבריו של כב' הנשיא אדלר, בפס"ד קאהן, שם ביקש הנשיא להבהיר ולהסדיר את נושא הגדרת התוספות השונות, המשתלמות בפועל לעובד ואת הגיונה של הפסיקה, המבחינה בין תוספות קבועות לתוספות מותנות, בראש ובראשונה, בהקשר התעשייתי. וכך נאמר, בפסקה 8,9 לפסה"ד: "...ביום 10.8.1995 נחתם הסכם קיבוצי בין המדינה לבין מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות, הסוכנות היהודית והמוסדות להשכלה גבוהה בו נקבע, כי החל מיום 1.1.1995 יופרשו על ידי המעסיקים והעובדים לקרן פנסיה צוברת חדשה 5% "מרכיבי השכר והתשלומים שאינם פנסיוניים" כפי שהוגדרו בנספח ב' להסכם כ: שעות נוספות; עבודה נוספת, כולל כוננויות, תורניות, משמרות, וכל תשלום בגין עבודה נוספת אחרת)... צא ולמד, העקרון שאומץ על ידי הצדדים לפיו המעסיקים והעובדים יפרישו אחוז מסוים מהשכר המוגדר של העובד לטובת קרן פנסיה צוברת, שבבוא היום תפצה את הגמלאי בגין אותם 20% מהכנסתו ששולמו לו כתוספות, הובילה להרחבת הבסיס לתשלום הפנסיה, הן לעובדי המגזר הציבורי הנהנים מפנסיה תקציבית והן לעובדים בעלי פנסיה צוברת. כך גם הובטח שהגמלה תחושב על בסיס מלוא ההכנסה, למעט החזר הוצאות. לשון אחרת, תוצאת ההסדרים הללו במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי היא שהעובדים יקבלו פנסיה על בסיס כ - 80% מהכנסתם במקום כ - 60% מהכנסתם... אין זה מתקבל על הדעת לדרוש מהמעסיק הציבורי (או הפרטי), שיחויב להפריש כספים פעמיים (הדגשה במקור) עבור הרכיבים שלא היו פנסיונים עד לשנים 1993 - 1995 (20% מהכנסת העובדים, כפי שבואר לעיל), וזאת הן אצל מקבלי פנסיה תקציבית והן אצל מקבלי פנסיה צוברת. יתר על כן, לטעמי, טוב יעשה בית הדין אם יפסוק ככל הניתן בהתאם להקשר התעשייתי ולהסכמות בין הצדדים ליחסי עבודה מאורגנים" (ההדגשה אינה במקור - י.ש.) יח.לאור כל האמור, הרי שגם במישור המהותי, גם במישור ההסכמי, גם במישור התעשייתי וגם במישור התחיקתי, אין מקום לקבל את טענת התובע, לפיה תשלום השעות הנוספות נכלל במשכורתו הקובעת לצורך חישוב הפנסיה. סוף דבר: א.התביעה נדחית על כל מרכיביה. ב.התובע ישא בשכר טרחת הנתבעת בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין . ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. שעות נוספותפנסיה