1. בפניי תביעה של התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 1,090.20 ₪ בגין הפרשי שכר שלטענתו לא שולמו לו. 2. ואלה העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מן המסמכים והעדים1 אשר העידו בפניי. 3. התובע הועסק במהלך שנת 2007 (כל הנראה כבר מחודש 2/07 ועד לחודש 6/07) אצל הנתבע המספק שירותי אבטחה ורפואה. 4. מאחר והנתבע מספק לא רק שירותי אבטחה רגילים, כי אם גם שירותים רפואיים, בתקופת העסקתו של התובע, היו קיימים תעריפים שונים להעסקה, למשל: עבור ליווי טיולים כחובש בלבד שילם הנתבע 200 ₪, עבור עבודת מאבטח וחובש שילם הנתבע 220 ₪ כמו כן, שילם הנתבע שעות נוספות בגין דיווח של המאבטח/חובש בסך 20 ש"ח. 5. התובע טוען כי בתאריכים שונים במהלך תקופת העסקתו, לא שולמו לו הסכומים שאמורים היו להשתלם לו בהתאם לתאריכים שעבד, ובהתאם לתעריף המוסכם, לרבות שעות נוספות. 6. כמו כן טוען התובע כי בעת קבלתו לעבודה שאל אם הוא מסכים להורדה של 65 ₪ בחודש לצורך ביטוח במקרה שבו במסגרת עבודתו כחובש יגרום נזק למטופל, והוא הודיע כי אינו מסכים לכך, אך למרות זאת בשכר חודשי מאי 2007 ויוני 2007 נוכו לו 130 ₪ בסה"כ בגין ביטוח כאמור. 7. במהלך הדיון העלה התובע טענה נוספת הנוגעת להחזר הוצאות הנסיעה שלטענתו לא גולמו, כי אם ניתנו בהפחתת מס למרות שהנתבע הוא שביקש מן התובע להגיע במוניות ולהגיש לו את הקבלה. 8. התובע טוען כי בסה"כ בגין כל תקופת העסקתו הגיע לו סך של 4,960 ₪ (20 ₪ יותר ממה שנרשם בתביעה), סכום זה, פחות הסכום שקיבל מן הנתבע הנו 1,090.20 ₪. 9. הנתבע טוען מנגד כי שילם לתובע את כל שכרו, ולשם כך הביא בפני בית הדין את דו"חות העבודה שלו בהתאם לתאריכים שהוצגו בתביעת התובע. 10. עוד טען הנתבע כי לאחר שבדק את התשלומים ששולמו לתובע, גילה כי שולם לו ביתר 300 ₪ ואולם מאחר ושילם את הכסף 'אינו חוזר בו'. הנתבע לא הסביר את פשר ההפרש הנטען על ידו. 11. במהלך הדיון שהתקיים ערכו הצדדים השוואה בין טענות הנטענות בכתב התביעה להפרשי שכר, לבין הטענות הנטענות בכתב ההגנה, בהתאם לתאריכים שהוצגו על ידי התובע וזאת לצורך צמצום מחלוקות ומכך עלה כי המחלוקת היא: א. בין התאריכים 28-30 במרץ 2007- טוען התובע כי הוא זכאי ל-5 שעות נוספות (100 ₪). ב. בתאריך 12.4.07 טוען התובע כי ביצע 2 שעות נוספות (60 ₪). הנתבע מכחיש זאת. ג. יום 6.5.07 טוען התובע כי עבד ולא קיבל כלל שכר בגין יום זה. הנתבע מכחיש כי התובע עבד ביום זה. ד. בין התאריכים 9-10 במאי 2007 - טוען התובע כי עבד 4 שעות נוספות (80 ₪). הנתבע מכחיש זאת. ה. בתאריך 21.5.07 טוען התובע כי עבד ולא קיבל כלל שכר בגין יום זה. הנתבע מכחיש כי התובע עבד ביום זה. ו.בין התאריכים 28-29 במאי 2007 - טוען התובע כי ביצע 5 שעות נוספות (100 ₪). הנתבע מכחיש זאת. ז. בין התאריכים 30-31 במאי 2007 - טוען התובע כי ביצע 2 שעות נוספות (40 ₪). הנתבע מכחיש זאת. 1 מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבעים העיד הנתבע מר אלון הירשלר. יצויין כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 22.4.09 הוסף שמו של מר הירשלר כנתבע, לאחר שהובהר על ידי הצדדים כי 'שחר אבטחה' שנתבעה, אינה חברה בע"מ. כמו כן, במסגרת אותו דיון נתתי החלטתי שלפיה מר מני - סמנכ"ל שעבד בעבר בחברה ונתבע אף הוא, נמחק מן התביעה. = 2 = ח. בתאריך 14.6.07 טוען התובע כי היה מאבטח חמוש וזכאי ל-220 ₪ ואילו הנתבע טוען כי היה מאבטח רגיל וזכאי ל-120 ₪ בלבד. 12. במהלך הדיון טען הנתבע כי היה לתובע חוזה עמו, ואולם חוזה זה נגרס על ידו מאחר והתובע סיים את עבודתו בשנת 2007. 13. באשר לתשלום בגין שעות נוספות, טען הנתבע כי הנוהל היה שלאחר כל סיום טיול מתקשר אליו המאבטח על מנת שיוכל לחייב את המזמין ולזכות את העובד. לטענתו, כאשר לא מתקשרים אליו או נזכרים אחרי תקופה ארוכה שנעשו שעות נוספות הוא אינו יכול לחייב את הלקוח (התנהגות זו ייחס הנתבע לתובע). 14. בסופו של הדיון טען התובע כי יש לו הוכחות נוספות (תמונות) שמהן ניתן לראות כי עבד בימים שהנתבע הכחיש שעבד. למרות שמדובר במועד דיון שני (הדיון הראשון לא התקיים מאחר ולנתבע לא היה את כתב התביעה) ולמרות שהודע לשני הצדדים מפורשות כי עליהם להביא את כל מסמכיהם וראיותיהם לדיון זה, אפשרתי לתובע להביא את הראיות הנוספות בתוך 7 ימים, ואולם התובע לא הגיש לתיק בית הדין דבר. 15. לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו על ידי הצדדים ואת עדויותיהם החלטתי כי דין התביעה להתקבל חלקית, כפי שיפורט להלן: שעות נוספות 16. בעניין זה במהלך הדיון העיד הנתבע: "לגבי הטענה של שעות נוספות, כל עוד שהתובע לא הודיע לי בסיום הטיול לכל המאוחר יום אחרי הטיול, השעות הנוספות אינם. ברגע שעובד מתקבל לחברה, מסבירים לו את הנוהל, אבל זה לא כתוב." 17. סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 קובע כך: "(א)מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, והו יירשמו הפרטים שנקבעו בתקנות." (ב)שר העבודה יקבע, בהודעה שתפורסם ברשומות, את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה." על פי הודעה שפורסמה ברשומות (י"פ 4905 27.7.00 ע' 4328) החובה לנהל פנקס שעות עבודה ומנוחה לפי סעיף 25 (א) לחוק שעות עבודה ומנוחה חלה על כל מי שמעביד עובד לצורך עסק, משלח יד או שירות ציבורי. 18. בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים ואח', ניתן ביום 12.11.08 (להלן: "הלכת ימית"), מגמת הפסיקה בשנים האחרונות הנה להגמיש את כללי נטל הראייה בהוכחת תביעה לשעות נוספות וכבר נקבע כי כאשר מוכח כי מתכונת העבודה הנה קבועה נטל הראייה עובר למעסיק. 19. עוד נקבע באותו עניין כי כאשר מדובר בעובדים הנמנים עם קבוצות העובדים החלשות במשק, הטלת נטל הראייה על העובד להוכיח במדויק את היקף עבודתו בשעות נוספות, מטילה על העובד נטל בלתי סביר, ומשמעותה עלולה להיות סיכול האפשרות של העובד לממש את זכויותיו על פי חוקי המגן. 20. סקירת מגמת הפסיקה בעניין הוכחת עבודה בשעות נוספות במסגרת פסק דין ימית, מלמדת כי מגמת הפסיקה בשנים האחרונות היא הגמשת הכללים בדבר נטל הראייה החלים על התובע גמול שעות נוספות. בין היתר הוגמש נטל הראייה כאשר בית הדין השתכנע כי הטוען לשעות הנוספות אכן עבד בהן, גם אם אינו יכול להראות בדיוק את השעות. 21. במקרה דנן, אמנם לא הוצג בפניי כי מתכונת עבודתו של התובע היתה קבועה, כפי שהיה בעניין ימית, יחד עם זאת, אני מוצאת כי במקרה זה יש להגמיש את נטל הראייה המוטל על התובע בעניין השעות הנוספות וזאת מכמה סיבות: א. הנתבע לא הכחיש במהלך הדיון שהתקיים, שייתכן והתובע ביצע שעות נוספות. כל שטוען הנתבע הוא שהתובע לא יכול היה 'להיזכר' בשעות הנוספות מאוחר אלא עליו היה לעשות זאת בתום הטיול. ב. בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה על הנתבע היה לנהל פנקס שעות עבודה. מן העדויות שהוצגו בפניי עולה כי בנושא השעות הנוספות לא התנהל רישום בזמן אמת על ידי הנתבע. אמנם, הנתבע הציג במצורף לכתב ההגנה את דו"חות העבודה של העובדים עם פירוט שעות, ואולם כפי שהנטען על ידו, נושא השעות הנוספות היה אמור להיות מוסדר בינו לבין העובד לאחר שהעובד היה יוזם פנייה אליו ומדווח אם ביצע שעות נוספות. מן העדות עלה כי אם העובד מאחר, הוא 'נענש' ולא מקבל שכר בגין השעות הנוספות גם אם ביצע אותן מאחר והנתבע לא יכול היה כבר לחייב את הלקוח. ג. יש לציין כי העובדה שהנתבע לא יכול לגבות את השעות הנוספות מן הלקוח לאחר שחייב את הלקוח שהזמין את שירותיו, אינה נוגעת למערכת היחסים שבין התובע לבין הנתבע. המדובר במערכת יחסים שונה לגמרי - לא יחסי לקוח-ספק שירות, כי אם יחסי עובד-מעביד שבמסגרתם חובות וזכויות אחרות ולפיהם התובע זכאי לשכר עבור שעות נוספות שביצע מכוח היותו של התובע עובד של הנתבע. ד. התובע טען בפניי כי "הנתבע אמר לי לתעד את הכל ולהביא לו ואני אומר שאני דיווחתי לו בסוף החודש ולא החתימו אותי על כל טיול." 22. לאור האמור - העדר הכפירה המוחלטת של הנתבע באפשרות שהתובע ביצע שעות נוספות והעדר רישום של השעות הנוספות על ידי הנתבע כקבוע בחוק, ולאור טענת התובע כי פנה אל הנתבע ודיווח על השעות בסוף החודש, אני קובעת כי התובע הרים את נטל הראייה באשר לרכיב זה. ביטוח רפואי 23. מקבלת אני את טענתו של התובע כי הביטוח הרפואי הורד משכרו שלא כדין. הנתבע לא הציג כל אישור לכך שהתובע הסכים להפחתה זו משכרו. אין אני מקבלת את טענתו של הנתבע לפיה התובע "נהנה מהיות פוליסת ביטוח מונפקת" ולכן אין הוא זכאי להחזר. הנתבע לא הראה כי התובע הסכים להפחתה, ולפי כתב התביעה שלא נסתר, עולה כי הביטוח הנו בגין נזקים העלולים להגרם למטופלים במהלך עבודתו של חובש, דבר החושף גם את הנתבע. מאחר ואני סבורה כי ההורדה הנה בניגוד לסעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, הריני מקבלת את תביעתו של התובע ברכיב זה. ימי עבודה שלטענת התובע לא שולם בגינם במלואו או בחלקו ודמי הנסיעה 24. באשר לימי העבודה שהתובע טוען כי עבד בהם ולא קיבל בגינם שכר - התובע לא עמד בנטל הראייה להראות כי עבד בימים אלו. 25. הנתבע הציג את דו"חות העבודה שלו ביחס לתאריכי העבודה של התובע אשר הובאו במלואם במסגרת כתב ההגנה. לאור העדר המחלוקת בין הצדדים באשר לעצם ביצוע עבודה ברוב הימים (המחלוקת בחלק מהימים קיימת בנושא השעות הנוספות) אני מוצאת כי דו"חות העבודה מהימנים לעניין עצם ביצוע עבודה. לפיכך, מאחר והתובע לא הביא כל ראייה לכך שעבד בימים אלו, אני דוחה את תביעתו ברכיב זה. 26. כך גם בנוגע לתשלום הנטען ביום 14.6.07, לא הוכח בפניי כי התובע עבד במתכונת המזכה אותו בתשלום של חובש חמוש. 27. באשר לנושא דמי הנסיעה, הטענה עלתה רק ביום הדיון. מלבד זאת, התובע לא הציג כל קבלה ולא כימת את תביעתו ברכיב זה אלא טען כי "נראה לו שנוכו לו 15 ₪". לפיכך, אני דוחה את תביעתו ברכיב זה. חישוב השעות הנוספות 28. בתביעתו, טען התובע כי לא ייתכן ש-20 ₪ הם 125% "מה שפחות משכר המינימום". 29. סעיף 16 (א) לחוק שעות עבודה ומנוחה מורה כדלקמן: "הועבד עובד שעות נוספות, ישלם לו המעביד בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ-¼1 מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ-½1 מהשכר הרגיל. ..." 30. שכר המינימום השעתי בין 1.4.07 ועד ל-1.7.08 עמד על 19.95 ₪ לשעה. עד לתאריך זה, עמד שכר המינימום השעתי על 19.28 ₪. 31. חישוב השעות הנוספות של חודש 3/07 הנו: 19.28 ₪ +25%=24.1 ₪. 19.28 ₪+50%=28.92 ₪. 24.1X2=48.2 ₪ ; 28.92X3=86.7 ₪. 32. חישוב השעות הנוספות החל מחודש 4/07 ואילך, הנו: 19.95 ₪ + 25% = 24.9 ₪. 19.95 ₪+50%=29.9 ₪. סך כל השעות שערכן 125% החל מחודש 4/07 הנו: 8X24.9 ₪=199.2 ₪. סך כל השעות שערכן 150% הנו: 5X29.9=149.5 ₪. 33. סה"כ: 483.5 ₪. הנתבע ישלם לתובע סך זה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לו פסק הדין וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.7.07 ועד למועד התשלום בפועל. אציין כי אין אני מקבלת את טענת הנתבע כי שילם לתובע ביתר, מאחר וטענה זו לא הוכחה בפניי ונטענה בעלמא. 34. בנוסף, הנתבע יחזיר לתובע את הסך של 130 ₪ שהורד בגין ביטוח לתשלום בתוך 30 ימים מיום שיומצא לו פסק הדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.7.07 ועד למועד התשלום בפועל. 35. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 100 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין. לא ישולמו הוצאות המשפט במועדם, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 36. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. ענף השמירהשעות נוספותעובד אבטחה (מאבטח)