1. לפנינו תביעה לחייב הנתבעת לשלם לתובע הסכומים הבאים: עבור שעות עבודה נוספות 290,561 ₪ הפרשי הצמדה וריבית 93,358 ₪ פיצויים כללים 120,000 ₪ סה"כ 503,919 ₪ זאת בגין יחסי עובד ומעביד שהתקיימו בין הצדדים מ- 1987 והסתיימו ביום 1/12/01 הפיטורים. 2. בכתב ההגנה הוכחשו טענות התובע, נטען כדלקמן: דין תביעת התובע לתשלום פיצויי הלנת שכר להידחות על הסף בשל התיישנות לאור הוראות סעיף 17 א' לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. כן נטען כי דין התביעה, לענין עבודת שעות נוספות, להידחות על הסף או לחילופין להימחק על הסף בשל העדר עילה, עילת התובע מבוססת הלכה למעשה על חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951. החוק לא חל על העבדתו של התובע, זאת בשל הסייג הקבוע בסעיף 30 (6) לחוק. הנתבעת מכחישה שעות העבודה כנטען. יום העבודה של התובע התחיל, בדרך כלל, בשעה 7:00 בבוקר והסתיים בדרך כלל בסביבות השעה 15:30 בצהרים. לעיתים רחוקות ביותר ובמקרים ספורים בלבד (כגון בימים של אסיפות הורים, ישיבות מורים וכיוצא בזה) נאלץ התובע להישאר בבית הספר עד לשעות הערב. במקום העבודה כן היה שעון נוכחות, דא עקא שהתובע היה פטור באופן אישי משימוש בו יום עבודתו של התובע לא התחיל עם יציאתו מביתו, שכן הלכה פסוקה היא כי זמן נסיעתו של עובד, לעבודה וממנה, אינו בגדר שעת עבודה כהגדרתה בחוק. ככל שהתארך זמן הנסיעה הנ"ל בשל משימות נוספות שהוטלו ע"י הנתבעת, אם בכלל, הרי התובע לא הביא על כך כל ראייה או תחשיב. מזה שנים היה התובע מגיע לבית הספר בסביבות השעה 7:00 ועוזב (למעט מקרים חריגים ספורים) בשעה 15:30, ובימי חמישי בשעה 16:30. (כמפורט בכתב ההגנה). יובהר, כי גם הנוסחאות על פיהן נעשה החישוב (ויודגש כי נתוני הבסיס עצמם מוכחשים) שגויות על פניהן. קביעת כמות השעות בכל שנה כמכפלה של שעות נוספות בחודש X 12 חודשים הנה שגויה על פניה מן הסיבה הפשוטה, שבית הספר אינו פועל במשך כל ימות השנה. (כגון תקופת הקיץ, חגים וערבי חגים). בתקופה בה נערכו בבית הספר בחינות הבגרות שימש התובע כאחראי בחינות מטעם משרד החינוך תוך שהוא מבצע פעולה זו בשעות עבודתו אצל הנתבעת, והתמורה נתקבלה ממשרד החינוך. הנתבעת תבהיר כי כן שילמה לתובע תגמול בגין השעות הנוספות שעבד וכי תשלום זה אף נעשה ביתר. (מפנה לדוגמאות לתלושים 12/99 ו- 12/00). המונח "תוספת אחוזית" בה גם הוא לשקף תמורה בגין השעות הנוספות והשם הנ"ל שנקבע לכך מקורו בסיבות היסטוריות. מבלי לגרוע מן האמור לעיל תוסיף הנתבעת ותיטען שהתובע לא עבד לשביעות רצונה המלא של הנתבעת. כך למשל התברר כי התובע עשה שימוש ברכב שהועמד לרשותו למטרות שאינן בקשר לעבודה ואינן לצורכיו הפרטיים. טענת התובע להפרת הסכם מצד הנתבעת כמו גם תביעתו לתשלום בגין שעות נוספות נטענות בחוסר חוסר לב. כך התובע עצמו הודיע באמצעות נציגו המוסמך, מזכיר איגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה כדלקמן: "...בית הספר המקיף עין חרוד ישלם לעובדים מעבר לשכר חודש והודעה מוקדמת שקיבלו עוד 2 חודשי משכורת ובכך לא יהיו לעובדים אלה טענות נוספות או דרישות כנגד בית הספר בעבור תקופת עבודתם". 3. להלן העובדות הנוגעות לענין: א) התובע עבד אצל הנתבעת מ- 1987 ועד לפיטוריו ביום 1/12/01. ב) התובע שימש בתפקיד של נהג בית הספר, במסגרת תפקיד זה בצע הסעות עבור הנתבעת, ככל שנדרש, לרבות איסוף מורים והבאתם לבית הספר וכן החזרת חלק מהם לביתם, זאת בדרכו מביתו במושב רם-און כ- 18 ק"מ מבית הספר, (ראה עמ' 11 שורה 14). ג) לתובע היה סידור עבודה בו פורטו נקודות האיסוף, זאת עשה בדרכו מהבית לבית הספר וחזרה (ראה טבלאות הסעות אשר צורפו לתצהיר התובע - ת/5). ד) מרבית שעות עבודת התובע היתה מחוץ לכותלי בית הספר בהסעות שונות, לרבות נסיעות שלא לצורכי בית הספר. ה) התובע לא החתים כרטיס נוכחות. ו) התובע לא ערך רישום של שעות עבודה ושעות נוספות בכל תקופת עבודתו, וממילא לא נתן לקבוע בודאות שעת הגעה ושעת סיום עבודה (לענין זה ראה לדוגמא עדות גב' הודאי, עמ' 4 שורות 2-4). ז) אין חולק כי בחופשות הקיץ ובחגים התובע לא עבד שעות נוספות והוא מודה בכך (ראה עמ' 11 שורה 13). ח) בד"כ התובע היה מגיע לבית הספר בשעה 7:00 ומסיים בשעות 15:30 - 16:30, כפי שצויין לעיל, בדרכו לבית הספר וחזרה אסף והחזיר מורים. במידה והיו אסיפות מורים או אירועים מיוחדים בבית הספר המתין בבית הספר כדי להסיע אותם מורים הביתה. אם הקדים לצאת מביתו עשה זאת על דעת עצמו (ראה עמ' 19 שורה 33). ט) לעיתים נתבקש ע"י מורה מסוימת להישאר בבית הספר כתוצאה מעיכוב מסוים שלה והוא המתין לה על דעת עצמו, למרות שההנחיה היתה להסיע המורים בשעות שיועדו לכך. (ראה עמ' 20 שורות 11-22). י) במהלך יום העבודה היו לתובע הפסקות בסגנונו "לחטוף משהו אך זה לא נחשב אולי גם קפה" (ראה עמ' 10 שורה 11). יא) לגרסת הנתבע היו פעמים שהתובע נדרש לנסיעה מסוימת ולא ניתן היה לאתרו, (ראה עמ' 22 שורות 8-9, עמ' 20 שורות 27-28, כן ראה סעיף 8 לנ/7). יב) במהלך שנת הלימודים היו אסיפות הורים למורים, התובע היה נשאר בבית הספר כדי להסיע המורים (ראה עמ' 22 שורות 11-12), אך גם בקשר לכך אין כל רישום על משך ההמתנה וזמן הנסיעה. יג) אסיפות המורים ואסיפות ההורים תוכננו מראש בשנתון במועדים מסוימים (ראה ת/2) אך לא תמיד קויימו כמפורט בתכנון, לעיתים סומן שבוע ימים לישיבות אך לא בהכרח בכל יום היתה ישיבה (ראה עמ' 22 שורה 13). יד) היו פעמים ששולמו לתובע שעות נוספות (ראה סעיף 31 לנ/7). טו) כעולה ממכתבו של מר ליברמן (מזכיר איגוד מקצועי), בעקבות סיכום עם מנהלת בית הספר הוענק לכל מפוטר ובכלל זה לתובע שתי משכורות נטו (ראה נספח ה' לנ/7). 4. (1) העידו בפנינו התובע ומספר עדים מטעמו. כמו כן העידו מספר עדים מטעם הנתבעת לרבות מנהלת בית הספר ואחראי ההסעות של התובע, אשר נחקרו חקירה נגדית. כמו כן הוצגו מסמכים שונים בצירוף לתצהיריהם ובלעדיהם, לרבות יומן הסעות ותוכנית עבודה שנתית. (2) בהתאם להלכה הפסוקה תביעה לשעות נוספות הנה תביעת ממון ועל התובע רובץ הנטל להוכיח תביעתו, ולענין זה אין די בציון שעור ממוצע או כללי אלא יש לפרט ימים ושעות, דבר שלא הוכח בעניינינו (ראה דב"ע 98/78 וסאם גאנם ואח' נ. צאם מוצרי מזון בע"מ). (3) יש לדחות טענת התובע כי מגמת הפסיקה הנה להגמיש (מפנה לב-3/32 פרומוביץ נ. בראדון , פד"ע ד' 39), הדבר אינו עולה מהפסיקה המאוחרת. (4) בראיות שהוצגו ע"י התובע ועדיו, הם לא יכלו לתת תשובות על מקרים ספציפיים המעידים על הכלל. לענין זה ראה עמ' 4 שורות 1-4: "אני נשאלת שוב, באיזה שעה הגיע התובע לעבודה ב- 10/10/96.אני משיבה: אני לא זוכרת בכל יום ספציפי. זה נכון שאני לא יכולה לתת תשובה לגבי כל יום מה קורה. אני נשאלת אם היה לי רישום של שעות נוספות לתובע. אני משיבה: אין לי רישום כזה. נכון שלא קבלתי מהתובע שום רישום של שעות נוספות כטענתו". כן ראה עדות התובע עמ' 10 שורות 18-24: "אני נשאל שוב לגבי היום הספציפי הזה אם אוכל לומר בודאות. אני משיב: בשנת 97, 13/11, אני יכול לומר לך מתי סיימתי, בשעה 17:30, אני נשאל אם יש לי רישום על כך. אני משיב: אין לי רישום לגבי יום זה. זה ברור ובטוח. אני נשאל לגבי 23/9/96, אני נשאל אם הייתי באותו יום בעבודה, אני משיב: בטח שהייתי בעבודה. אתה אומר לי שביום זה זה יום כיפור, אני משיב: לא הייתי בעבודה. ביום כיפור לא הייתי וגם בשבת לא". (5) תביעת התובע הוגשה על פי הערכה (ראה ס' 7-8 לתביעה) זאת בניגוד להלכה הפסוקה כאמור לעיל. בהתייחס להערכת שעות זאת נכללו באמדן השעות גם חופשות מחלות וכו' (ראה עמ' 10 שורות 25 - 34). אין גם חולק שהתובע יצא להפסקות או היה בהפסקות אף אם לגרסתו "זה רק לחטוף" והפסקות אלו גם לא נלקחו על ידו בחשבון. (6) בסיכומיו התייחס ב"כ התובע להלכה כפי שנפסקה בדיון לג-2/4 אברהם רון נ. מצפה רמון לענין עבודה מחוץ לחצרים. עניינינו שונה תכלית השינוי מהעובדות בפס"ד רון ולו מהטעם העיקרי, שבעניינינו אין כלל רישום על מה שנעשה הן בחצרים והן מחוץ לחצרים של בית הספר. (7) לענין פיצויי כללי - (1) גם באשר לסעד זה התובע לא הרים הנטל מוטל עליו להוכיח שהוא זכאי לפיצויים מעבר לתשלומים שקיבל על פי דין. (2) להבדיל מהגרסה הכללית בתצהיר התובע, לפיו, הוא תובע פיצויים כלליים משום שפוטר מהיום למחר ומבלי שנתנה לו זכות שימוע. גב' פרג פרטה סיבות הפיטורים. (ראה ס' 36, 37 לתצהיר נ/7). ממכתבו של מר ליברמן עולה כי התובע קבל בנוסף 2 משכורות זאת כתוצאה מהתערבות האיגוד המקצועי (ראה נספח ה' לנ/7). 5. המסקנה מכל האמור לעיל כי דין התביעה להידחות. 6.דיני חינוךשעות נוספותמורים