1. לפני תביעה בדיון מהיר לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בגין עבודתה בחודש יולי 2002. 2. בכתב ההגנה הוכחשו טענות התובעת - נטען כי התובעת אכן עבדה אצל הנתבעת בחודש יולי 2002, אולם נטען שהיקף עבודתה הנכון היה חמש שעות ליום עבודה וששכרה שולם לה בהתאם ובצורה מלאה, עוד נטען כי התובעת עבדה רק תשעה ימים (תשע משמרות) ולא עשרה ימים כפי שטענה בכתב תביעתה. 3. להלן העובדות הנוגעות לעניין: א. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת בחודש יוני 2002, באשר בחודש זה עבדה רק יומיים וקיבלה את מלוא שכרה. ב. התובעת עבדה אצל הנתבעת גם בחודש יולי 2002, כמלצרית. ג. המסעדה בה עבדה הנתבעת שירתה גם את אורחי כפר הנופש בחוף דור, באופן שסיפקה לנופשים ארוחות בוקר ובעת הצורך גם ארוחות צהרים וארוחות ערב וזאת מעבר להיותה מסעדה ששירתה אורחים מחוץ לכפר הנופש. ד. שכרה של התובעת נקבע ל-17.56 ש”ח לשעה. ה. התובעת התגוררה, בתקופה הרלוונטית לתביעה, בעפולה, המרוחקת כ-40 דקות נסיעה ממקום העבודה. ו. מרבית הימים הגיעה התובעת לעבודה עם מר אלי, אשר שימש כמנהל אצל הנתבעת (להלן: "מר אלי"), ואף חזרה עימו לביתה. ז. הנתבעת ניהלה רישום שעות העבודה של עובדיה, לרבות של התובעת. 4. הבסיס לתשלום בגין שעות נוספות א. חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 הוא המקור המשפטי המתייחס לנושא השעות הנוספות. ב. בסעיף 16 לחוק קבע המחוקק את התעריף שעל מעביד לשלם לעובד בגין כל שעה נוספת אותה עבד. ג. סעיף 16(א) לחוק קובע: "הועבד העובד שעות נוספות, ישלם לו המעביד בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ-1.25 מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ-1.5 מהשכר הרגיל". ד. בסעיף 17 לחוק קבע המחוקק את התעריף שעל מעביד לשלם לעובד שהועבד בימי המנוחה כשפסק דין ע"ע 300175/97 דניאל כהן נ. עיריית נהריה, עבודה ארצי, כרך ל"ג (37) 29, הובהר אופן חישוב התעריף הנכון לשעות נוספות שנעבדו ביום המנוחה. 5. על מי מוטל נטל ההוכחה ומה יש להוכיח א. כלל יסודי בדיני הראיות הוא כי בעל דין, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה (ראה אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמ' 200 וההפניות שם). התובעת, המבקשת סעד, נושאת בנטל השכנוע שהתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה - דהיינו, אותן עובדות בהן מתנה הדין המהותי את מתן מבוקשה, מכח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". ב..כידוע, נטל ההוכחה בענין שעות נוספות מוטל על התובע, ובעניינינו על התובעת. וכבר קבעה הפסיקה: "התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב" (דב"ע לב/32-3 מרלן פורימוביץ נ. ישראל בר-אדון, פד"ע ד 39; דב"ע נז/7-3 נחום לבון נ. מ.ת.מ תעשיה ומלאכה בע"מ פד"ע לב 584). מכאן שהתובעת היא שצריכה להוכיח לא רק שאכן עבדה שעות נוספות אלא גם את מספר השעות בהן הועבדה. 6. האם הוכיחה התובעת את תביעתה? א. התובעת, הגישה לבית הדין, העתק מרשימה שערכה של הימים והשעות בהן עבדה אצל הנתבעת, רשימה זו סומנה כת/2. ב. התובעת התייחסה מספר רב של פעמים, במסגרת עדותה, לת/2, וכך אמרה: 1. "אני מבקשת להגיש את הדף עליו רשמתי את שעות העבודה שלי" - עמ' 5 שורה 13 לפרוטוקול. 2. "לשאלת בית הדין אני מדגישה שאת שעות העובדה רשמתי בזמן אמת, כלומר, כל יום, כשיצאתי מהמסעדה רשמתי את השעות בהן עבדתי באותו יום" - עמ' 5 שורות 14-15 לפרוטוקול. 3. "אתה שואל אותי כיצד יתכן שהרישום ....נרשם כולו באותה עט ואני משיבה בחיוב. היה לי עט שחור" - עמ' 6 שורות 1-2 לפרוטוקול. 4. "אתה שואל אותי כיצד יתכן שהרישום נראה כה נקי ומסודר ואני משיבה ששמרתי אותו בתוך נילון מקופל" - עמ' 6 שורות 3-4 לפרוטוקול. 5. "..אני רוצה לציין שהשעות הרשומות בדף שהגשתי זהות לאלו שרשם אלי ברישומיו" - עמ' 6 שורות 11-12 לפרוטוקול. 6. "ערכתי את הרישום בשביל השקט הנפשי שלי...האמנתי שהשכר ישולם לי בהתאם לשעות בהן עבדתי בפועל" - עמ' 6 שורות 13-14 לפרוטוקול. 7. "לשאלתך אני משיבה שהרישום של אלי נעשה כל יום לפני שהסיע אותי הביתה, במשרד, לא תמיד ראיתי מה הוא רשם אך באותם מקרים הוא אמר לי" - עמ' 6 שורות 16-17. ג. התובעת חזרה ואמרה כי מעבר לרשימה שהיא ערכה, התנהל במסעדה רישום של שעות עבודתה (כמו של שאר העובדים), רישום שנעשה על ידי מר אלי - עמ' 6 שורות 6-7, 11-12, 16, 22 לפרוטוקול. ד. התובעת אף הבהירה מדוע לא דרשה שהרישום שהיא ערכה, ייחתם מידי יום על ידי משהו מאצל הנתבעת באומרה: "אני רוצה להדגיש שסמכתי על מקום העבודה ועל המנהל שלי אלי והסתפקתי בזה שראיתי שכל יום אלי רשם ברישומיו את שעות העבודה שלי וחתם עליהן ולכן לא דרשתי שיחתמו לי גם על הרישום מהפרטי שלי..." - עמ' 6 שורות 9-11 לפרוטוקול. ה. נציגה של הנתבעת לא הכחיש שהנתבעת דאגה לבצע רישום של שעות עבודת התובעת, כפי שהיא מחוייבת, למעשה, על פי חוק באומרו: 1. "..אני משיב שעבדת בדיוק לפי הרישומים הנמצאים אצלנו" - עמ' 8 שורות 16-17 לפרוטוקול. 2. "לשאלת בית הדין אני משיב כי אין לי את הרישומים של שעות העבודה כפי שנעשו במסעדה, אולם אלו תואמים לשעות העבודה שבגינן קיבלה התובעת שכר" - עמ' 9 שורות 3-4 לפרוטוקול. ו. נציגה של הנתבעת,חזר על טענת הנתבעת כפי שהיא הועלתה בכתב ההגנה לפיה משמרתה של מלצרית במסעדה היתה בהיקף של 5-6 שעות (עמ' 8 שורה 11 לפרוטוקול. עדותו זו נסתרה על ידי עדות התובעת ועל ידי עדותו של עד התביעה - מר אוהד סקזי אשר אמר מפורשות: "לשאלתך משמרת של מלצרית נמשכה בין 8 שעות ל - 12 שעות" - עמ' 7 שורה 14 לפרוטוקול. נציג הנתבעת אף טען, במסגרת עדותו כי בגלל מקום מגוריה הרחוק של התובעת ובשל העובדה שנסעה עם מר אלי, אשר משמרתו היתה על פי רוב, ארוכה ממשמרתה (אך גם לא של 12-11 שעות), יש והיתה צריכה להמתין במסעדה שעות, אולם באותן שעות לא עבדה. כשהתובעת שאלה את נציג הנתבעת האם זה הגיוני שתסע למקום עבודה שעה וחצי (הלוך חזור) תעבוד רק חמש שעות ותמתין עוד שש שעות לטרמפ שלה, השיב כי זה הגיוני לנוכח העובדה שמלצרית מקבלת גם טיפים ולכן זה כנראה היה לה כדאי - עמ' 8 שורות 18-20 לפרוטוקול. ז. לנוכח כל האמור לעיל התרשמתי כי התובעת דיברה בכנות ותיארה את העובדות כהוויתן לא זאת היתה התרשמותי מהצד השני וזאת בין היתר לנוכח הנימוקים הבאים: 1. העובדה שנציג הנתבעת בחר שלא להביא את הרישומים שנערכו במסעדה בכל הקשור לשעות העובדה של התובעת, הגם שכאמור לעיל הודה בקיום רישומים אלו. שכן למרות שהנטל להוכיח כי עבדה בשעות להן טוענת, רובץ לפתחה של התובעת הרי שבנקל יכול היה נציג הנתבעת להטיל ספק בגירסת התובעת לו היה מביא רישומים הסותרים את רישומיה. 2. העובדה שהתובעת כתבה את שעות עבודתה באותו עט, אינה יכולה לפגוע במהימנות הרשימה שכן מדובר על תקופה קצרה ועל כן אין זה בלתי סביר שהתובעת השתמשה לאורך תקופה קצרה זו באותו עט. 3. גם העובדה שרשימתה של התובעת נשמרה בצורה מסודרת ויפה איננה יכולה להחליש מהימנותה וזאת לנוכח האופן בו שמרה עליה התובעת (מקופלת בניילון). 4. העובדה שהרשימה לא נחתמה על ידי גורם מאצל הנתבעת אף היא אינה פוגעת במהימנותה וזאת לנוכח דבריה המשכנעים של התובעת, אשר לא נסתרו, בכל הנוגע לעריכת רשימה חתומה אצל הנתבעת. 5. מעבר לעדות התובעת ולעדות העד מטעמה, בכל הנוגע להיקף משרת המלצרית אצל הנתבעת הרי שגם השכל הישר מתקשה לקבל את גירסת נציג הנתבעת לפיה משמרתה של מלצרית הינה של 6-5 שעות בלבד. 6. תלוש שכר חודש יוני 2002, חודש אשר במהלכו עבדה התובעת יומיים בלבד, מתוכן יום אחד שבת. מהתלוש עולה כי בסך הכל עבדה התובעת 21 שעות - דבר התואם בדיוק את רישומיה לגבי חודש זה ובכך מחזק את אמינות הרישום שערכה התובעת. 7. העובדה שמדובר במסעדה המשרתת גם את אורחי כפר הנופש מחזקת את גירסת התובעת בכל הקשור לתחילת שעת העובדה, בימים בהם עבדה משמרת בוקר. 7. חישובי השכר המגיעים לתובעת א. משקבעתי כי התובעת הוכיחה כי עבדה שעות נוספות, בהתאם לרישומיה יש לקבוע לאילו הפרשי שכר היא זכאית. ב. מכיוון שקיבלתי את גירסת התובעת הריני קובעת כי היקף משרתה הרגיל של מלצרית הינו של 8 שעות ועל כן מעבר לכך יש לשלם לה גמול שעות נוספות, בהתאם לחוק. ג. התובעת הבהירה במסגרת עדותה כי היא תובעת שעות נוספות בהתאם לחוק, וכי לכך התכוונה בסעיף 4 לכתב תביעתה ועל כן לא נותר לי אלא לחשב את השכר הנכון, על פי חוק, לו היתה זכאית התובעת. ד. להלן חישוב השכר הנכון שהיתה צריכה לקבל התובעת, בכל הנוגע לימי החול בחודש יולי 2002: תאריך מס' שעות רגילות שעות נוספות - 125% שעות נוספות - 150% (17.56 ש”ח) (21.95 ש”ח) (26.34 ש”ח) 4/7/02 8 2 - 5/7/02 8 2 1 7/7/02 8 2 - 8/7/02 8 1 + 30 ד' - 16/7/02 8 2 - 17/7/02 7 - - 18/7/02 8 2 2+45 ד' 19/7/02 8 1 - סה"כ 63 12+ 30 ד' 3 + 45 השכר בגין שעות רגילות: 1,106.28 ש”ח. השכר בגין שעות נוספות 125%: 274.375 ש”ח. השכר בגין שעות נוספות 150%: 98.775 ש”ח. סה"כ שכר בגין ימים רגילים: 1,479.43 ש”ח. ה. להלן חישוב השכר הנכון שהיתה צריכה התובעת לקבל בגין שתי השבתות בהן עבדה בחודש יולי 2002: תאריכים חישוב לפי 150% חישוב לפי 175% חישוב לפי 200% 6/7/02 8 2 1 20/7/02 8 - - סה"כ 16 2 1 השכר בגין שעות שבת רגילות (125%): 421.44 ש”ח. השכר בגין שעות שבת נוספות (175%): 61.46 ש”ח. השכר בגין שעות שבת נוספות (200%): 35.12 ש”ח. סה"כ שכר בגין ימים רגילים: 517.58 ש”ח. ו. סה"כ השכר לו היתה זכאית התובעת, כחוק, בגין עבודתה בחודש יולי 2002 הוא:1,997 ש"ח, מסכום זה יש להפחית סך של 900 ש”ח (ברוטו) אותו קיבלה התובעת במועד ומכאן שהנתבעת חייבת לשלם לתובעת סכום נוסף של 1,097 ש”ח. 8. זכאותה של התובעת לפיצויי הלנת שכר כחוק התובעת חזרה והדגיש את תביעתה לפיצויי הלנת שכר כחוק. על פי סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח -1958, רשאי בית הדין להפחית פיצויי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש לדעת בית הדין. הנתבעת לא ביקשה בכתב הגנתה להפחית או לבטל פיצויי הלנת שכר, אם כי היא הכחישה באופן גורף את כל הטענות שהועלו כנגדה בכתב התביעה, בנוסף לא תמיד נדרשת בקשה מפורשת על כך. לנוכח העובדה שנציג הנתבעת לא ניהל באופן יום יומי ושוטף את ענייני המסעדה, בתקופה הרלוונטית אלא מר אלי, הרי שהגם שקיבלתי את גירסת התובעת בכל הקשור לשעות בהן עבדה בפועל הנני קובעת כי יש מקום להפחית את פיצויי הלנת השכר וזאת גם בשל העובדה שבחודש יוני 2002 שילמה הנתבעת לתובעת את מלוא השכר שהגיעה לה וגם לנוכח העובדה שמשעמדה הנתבעת על טעותה בקשר לתשלום בגין השבתות שלחה לתובעת שיק על סכום של 100 ש"ח, אשר לשיטתה כיסה את יתרת התשלום המתחייב על פי חוק. אני קובעת כי לשכר המולן (סך של 1,097 ש”ח) יתווסף סך השווה ל - 50% מהשכר המולן כפיצויי הלנת שכר, אשר ישולם בתוך 30 יום מיום שיומצא פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יצטרף לסכום זה פיצויי הלנת שכר כחוק מהמועד הנ"ל ועד ליום התשלום המלא בפועל. 9. לסיכום לאור האמור לעיל הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,097 ש"ח ש”ח בגין יתרת שכר חודש יולי 2002 אשר לא שולם לה בצירוף פיצויי הלנת שכר כחוק בשיעור של 50% מהשכר המולן אשר ישולם בתוך 30 יום מיום שיומצא פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יצטרף לסכום זה פיצויי הלנת שכר כחוק מהמועד הנ"ל ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 300 ש”ח בגין הוצאות המשפט, מסכום זה תעביר התובעת לעד שהופיע מטעמה סך של 150 ש”ח. בכל הקשור לבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בגין הגעתה המיותרת לישיבת הפישור שהיתה קבועה ליום 22/12/02 ובהתחשב בכך שהנתבעת נאלצה להגיע לדיון מהיר נוסף ביום 27/5/03 בשל העובדה שהתובעת ביקשה להביא עד מטעמה, הריני קובעת שהוצאות התובעת מתקזזות עם הוצאות הנתבעת במקרה זה ועל כן אינני מחייבת מי מהצדדים בהוצאות בגין האמור לעיל. 10. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 ימים מתאריך המצאת פסק הדין. מלצריםשעות נוספות