1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת לתשלום הפרשי שכר ופדיון חופשה. 2. התביעה להפרשי שכר עילתה בטענת התובעת, כי שכרה לא שולם לה על פי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות (להלן: "ההסכם הקיבוצי") החל על הצדדים ברכיבים שונים שפורטו בחוות דעתו של חשב השכר אשר ארז. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ודחתה תביעת התובעת בטענה, כי קיבלה את מלוא זכויותיה. התובעת עבדה כמלצרית במשמרות של שעות מוגדרות ועל פי שעות המשמרות נערך חישוב שכרה. אין לערוך החישוב על פי שעות הכניסה והיציאה שבכרטיס הנוכחות של התובעת, שהודפס לעתים קודם לתחילת המשמרת או לאחר סיומה, כפי שהדבר נעשה על ידי חשב השכר אשר ארז בחוות דעתו. 4. בדיון המוקדם נקבע על ידי שופט המוקד, כי כתב התביעה שהוגש בטופס, מקשה מאוד את בירור התביעה שכן פורטו בו סכומים ללא פרוט העובדות המקימות את עילת התביעה ולפיכך, על מנת להקל על בירור התביעה ועל מנת להימנע מתיקון כתב התביעה, הורה על הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת. 5. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה וצרפה לו "חוות דעת" מטעם חשב השכר אשר ארז. 6. לאחר הגשת התצהיר ויתרה הנתבעת על הגשת ראיות מטעמה לרבות תצהירי עדות ראשית או חישוב נגדי, בטענה, כי תצהיר התובעת וראיותיה אינם מבססים עילת תביעה נגד הנתבעת ממנה ניתן להסיק, כי התובעת זכאית לסכום כלשהו. צויין, כי חוות הדעת מלווה בעובדות שלא הוכחו בתצהיר (דיון מיום 19/2/06). בעקבות כך נקבע התיק לשמיעת ראיות. 7. טרם שמיעת הראיות הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני לפיו: מבלי לפגוע בזכות הצדדים לטעון טענות משפטיות כנגד ראיות התובעת וקבילותן ומבלי שהסכמה זו תחשב כהסכמת הנתבעת לתוכן חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, מוסכם כי הנתבעת מוותרת על חקירת עדי התובעת. במסגרת ההסדר הדיוני בוטל בהסכמה מועד דיון ההוכחות והצדדים התחייבו להגיש סיכום טענות. הסכם זה קיבל תוקף של החלטה. העובדות 8. התובעת עבדה כמלצרית בנתבעת בשתי תקופות עבודה: מיום 7/12/99 עד 30/4/01 (התקופה הראשונה). מיום 4/2/02 עד 28/2/03 (התקופה השנייה). 9. מספר שעות העבודה של התובעת השתנו מידי חודש (סעיף 5 לתצהיר התובעת). 10. שכרה השעתי האחרון היה בשיעור 19.34 ₪ לשעה. 11. על יחסי העבודה שבין הצדדים חלים ההסכמים הקיבוציים בענף המלונאות, לרבות צווי ההרחבה הרלבנטים. 12. התובעת עבדה במשמרות לפי סידור עבודה (סעיף 7 לתצהיר). 13. התובעת הגיעה למלון בהסעה של העובדים, הלכה לאכול כחצי שעה ולאחר מכן החלה בעבודתה סעיף 8 לתצהיר). לעתים היתה מתחילה לעבוד ורק לאחר מכן מקבלת הפסקה של חצי שעה (סעיף 9 לתצהיר). 14. התובעת תובעת תשלום הפרשי שכר כדלקמן: לתקופה הראשונה בסך 10,013.57 ₪ (סעיף 11 לתצהיר). לתקופה השנייה בסך 5,649.41 ₪ (סעיף 13 לתצהיר). התובעת תובעת פדיון חופשה בגין שתי תקופת העבודה בסך של 1505.07 ₪. חוות הדעת 15. חשב השכר, אשר ארז, בחוות דעתו מפרט את המסמכים שהיו בפניו, היינו דוחות נוכחות של הנתבעת (צורפו לכתב התביעה), 24 תלושי שכר, ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות וצווי ההרחבה ופסיקת בית דין זה. 16. חישוב שעות העבודה לסוגיהן נערכו על פי שעות הכניסה והיציאה בדוחות הנוכחות של התובעת (להלן: "שעות שהייה"). 17. חשב השכר הדגיש בחוות דעתו, כי לצורך עריכת החישוב הפריד בין הרכיבים השונים שמופיעים בתלושי השכר בצורה מאוחדת בנושא של תשלום שעות שבת ושעות חג לרבות תמורת חג, כל זאת לצורך עריכת חישוב מפורט ועדכני יותר בגין כל רכיב ורכיב לרבות בגין גמול עבור עבודה בשעות נוספות ומציין, כי הצליח לאחרונה לפתח תוכנה לחישובים הנ"ל (סעיף 5 לחוות דעתו). 18. עוד יודגש, כי מעיון בטבלאות שצורפו לחוות הדעת עולה, כי אשר ארז הפחית זמן הפסקות מחישוב "שעות שהייה". לעתים שעה אחת ולעתים מחצית השעה, תוך ציון העובדה, כי זמן ההפסקות נלקח בחשבון לאור האמור בסעיף 11 (4) להסכם הקיבוצי, כאשר במקום בהם ניכתה הנתבעת הפסקות קצרות יותר, נוכתה אף בבדיקה הפסקה קצרה יותר ובכל מקרה הפסקה שאינה ארוכה מן ההפסקה שנלקחה בפועל על ידי התובעת. אשר ארז ציין, כי התובעת הבהירה לו שההפסקות שקיבלה הן לארוחות בלבד ולעתים החתימה את כרטיס העבודה לאחר שסיימה את ארוחת הבוקר ולמרות זאת ניכו ממנה שעת הפסקה. שעות העבודה 19. התובעת בתצהירה אינה חולקת על העובדה, כי עבדה במשמרות והיתה מגיעה בהסעה סמוך לתחילת המשמרת. 20. עוד הצהירה, כי שעות העבודה החודשיות שלה השתנו כל חודש. 21. הנתבעת לא הגישה תצהיר נגדי אולם בכתב ההגנה ציינה, כי רוב משמרות התובעת כמלצרית היו משמרות מפוצלות. כך גם עולה מכרטיסי הנוכחות של התובעת שהונפקו על ידי הנתבעת (צורפו לכתב התביעה), כאשר משמרת הבוקר החלה בשעה 07:30 ומשמרת הערב בשעה 17:30. הנתבעת טוענת בסוגיה זו, כי אין לחשב את שעות העבודה של התובעת שפורטו בכרטיסי העבודה מזמן הדפסת כרטיס הנוכחות בכניסה ועד להדפסת כרטיס הנוכחות ביציאה אלא על פי שעות המשמרת בלבד. חשוב השעות כפי שנערך על ידי התובעת, היינו, ממועד הדפסת כרטיס הנוכחות מוסיף על שעות עבודתה בפועל כ-40 דקות לכל משמרת (דוגמא של יום 19.8.00 - ס' 1ד' לכתב ההגנה). 22. התובעת לא חלקה בתצהירה, כי עבודה במשמרות, היינו בשעות מוגדרות וכן לא חלקה על שעות המשמרת שפורטו בכתב ההגנה באשר למועד תחילת משמרת הבוקר ומשמרת הערב ולמעשה לא פרטה מהן שעות המשמרות שלה. 23. יצויין, כי בימים בהם עבדה התובעת משמרת אחת עולה מעיון בדוחות הנוכחות, כי עבדה או משמרת בוקר או משמרת ערב בשעות זהות לשעות המשמרת שפורטו בכתב ההגנה של הנתבעת ולו באשר למועד תחילת המשמרת אם כי מועד סיום המשמרת לא הוכח כמועד קבוע. לעתים סיימה התובעת בשעה 22:00 או סמוך לה ולעתים בשעה 23:00 או סמוך לה. כן עולה מעיון בדוחות הנוכחות, כי לעתים התובעת עבדה במשמרת אחת רצופה וארוכה יותר (10/2000, 9/2000), היינו משעות הבוקר עד שעות אחר הצהריים המאוחרות או שעות הערב (3/02, 2/02). 24. התובעת לא הצהירה מפורשות מתי הדפיסה את כרטיס הנוכחות שלה אלא פרטה באופן כללי את השיטה (ס' 9 לתצהיר). לא הובחנו ולא פורטו ימי העבודה המתייחסים לטענה זו. כמו כן, ציין מר ארז בחוות דעתו, כי על פי ייעוץ משפטי שקיבל ולאור פסק דין בתיק ע"ע 1511/02 במקרה של ארימלנדה לאחאטו (מטפלת סיעודית) יש לחשב את כל השעות בהן עמדה העובדת לרשות העבודה כשעות עבודה. ובמקרה שלפנינו, מעת שהתובעת הגיעה למלון בהסעה (סעיף 7.10 לחוות הדעת). 25. יצויין כבר בשלב זה, כי אין להסיק מהאמור בפסק הדין בתיק ע"ע 1511/02 למקרה שלפנינו, שכן מדובר במערכת עובדות שונה בשתי התביעות. התובעת בסיכום טענותיה טוענת, כי הנתבעת לא הציגה כל סידור עבודה פרטני המתייחס לתובעת ולשעות המשמרת שלה ולא הציגה חישוב או רישום אחר ממועד תחילת העבודה וסיומה המתייחס לכרטיסי הנוכחות של התובעת ולא קיימה כל מעקב בדבר מעשיה של התובעת החל ממועד בו הדפיסה את כרטיס הנוכחות ולפיכך יש לחשב שעות עבודתה כשעות הכניסה והיציאה בכרטיס הנוכחות ולראותן כשעות שעמדה לרשות העבודה. 26. אמנם, צודקת התובעת, כי אכן זכאית לשכר בגין השעות בהן עמדה לרשות העבודה על פי הוראת סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 אולם, לא הוכחה גרסתה, כי זכאית לקבלת שכר בגין השעות שהדפיסה בכרטיס הנוכחות בכניסה וביציאה, כאשר עבדה במשמרות. 27. נטל הראיה מוטל על התובעת להוכיח תביעתה ושעות עבודתה לצורך חישוב הפרשי השכר שתבעה בתביעתה. מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי את שעות העבודה וזמני העבודה על פי הם יש לערוך החישוב הם בהתאם לסידור העבודה של התובעת הנהוג במקום העבודה ועל פי משמרות העבודה שעבדה בפועל ולא על פי "שעות השהייה" (בקיזוז הפסקות של שעה או חצי שעה) שציין מר ארז בחוות דעתו. 28. במספר רב של פסקי דין של בית דין זה לרבות של החתומה מטה נדחו חישוביו של מר ארז שהיו מבוססים על "שעות שהייה" בלבד ונקבע, כי חישוב תשלום שעות העבודה אינו נגזר משעת ההגעה והיציאה בכרטיס הנוכחות אלא שעות העבודה מחושבות על-פי סידור העבודה ועל פי המשמרות שנקבעו על ידי המלון (סעיף 10 (2) להסכם הקיבוצי וכן סעיף ג' (3) לתקנון העבודה בהסכם הקיבוצי). 29. צדדים להסכם קיבוצי רשאים לקבוע בהסכם כל תחום שעות שהוא למשמרת [דב"ע מח/13-2 עזרא לוי נ' שירותי תעופה בע"מ פד"ע כ' 103, 106; דמ (ב"ש) 1368/05 פרח יוליה נ' קלאב הוטל ניהול (1996) אילת]. 30. כן נקבע, במספר בלתי מבוטל של פסקי דין שאין ספק שמר ארז מודע להם, כי אין לכלול את הדקות, אשר התייצב עובד קודם לתחילת משמרת או לאחריה, בחישוב שעות עבודתו לצורך חישוב השכר. נקבע, כי חובתו של העובד להיות מוכן ומזומן לעבודתו בשעה היעודה לתחילת המשמרת כפי שנקבע מראש. 31. כן נקבע, כי תביעה להפרשי שכר בגין דקות אלה ואשר עומדת על שיעורים מזערים הינה חסרת תום לב (דמ 1867/02 שמואל אהרון נ' מלונות דן; עב (ב"ש) 1762/02 אלי חי נ' פתאל מלונות בע"מ; עב (ב"ש) 2832/03 פאניצקי אניטה נ' מלון שלום פלאזה). 32.די באמור לעיל כדי לקבוע, כי חישוביו של מר ארז בחוות דעתו נערכו על בסיס שעתי - עובדתי שגוי. נדגיש, כי לאחרונה אישר בית הדין הארצי לעבודה את פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בתיק עב 2825/03 שדן בסוגיות שבפנינו (כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם) מטעמיו (ע"ע 541/05 סקוק לריסה נ' קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ - פסק דין מיום 23/3/06). 33. עוד יצויין, כי בית דין זה חיווה דעתו באשר לאופן חישוב שעות העבודה שפרט חשב השכר מר ארז במגוון חוות הדעת שהוצגו לבית הדין ודחה מספר בלתי מבוטל של תביעות בגין חישוב מוטעה ושגוי. האמור בפסק הדין מקובל עלי (ראה: עב (ב"ש) 1762/02 אלי חי נ' פתאל מלונות בע"מ. למותר לציין, כי גם הח"מ פרטה במספר בלתי מבוטל של פסקי דין עמדה זהה. 34. האמור בפסקי הדין הנ"ל יפה גם לענייננו. למרות האמור לעיל, לא מצאתי כל עילה לדחות את מלוא תביעות התובעת וכפי שיפורט להלן. תוספת ערב 35. בחוות הדעת התייחס מר ארז לתוספת ערב כדלקמן: "ככל שסיימה העובדת את עבודתה בשעה שלאחר 19:00 ושלוש מתוך שעות עבודתה נמצאו בין השעות 16:00 ל- 23:00 הוספו בטור שעות ההשלמה 10 דקות (0.17 עשרוני) עפ"י סעיף 3 להסכם הקיבוצי, שנחתם בתאריך 14/3/99, וכן חושבו שעות נוספות לאחר 7:50 ש' בתקופת 6 החודשים הראשונים לעבודתה. לאחר 6 חודשים נבדקו התלושים כך שביום ששלוש משעות עבודתה היו בין השעות האמורות זוכתה בבדיקה בתוספת בת 40 דקות ושעות נוספות חושבו לאחר 7:20 ש'. (כך בשתי תקופות עבודתה)". 36. סעיף 11 (2) ל"ההסכם הקיבוצי" קובע כדלקמן- "כעבודה במשמרת ערב תחשב משמרת שלפחות 3 שעות ממנה הן בין השעות 16:00 ל- 23:00. " זכאות התובעת לחישוב שכר כמי שעבדה "במשמרת ערב" פורטה בסעיף 11 ל"הסכם הקיבוצי". ה"הסכם הקיבוצי" בסעיף 11 (1)(ה) קובע את שעות העבודה של עובד בתקופת הניסיון (6 חודשים ראשונים לעבודתו) וסעיף זה תוקן בסעיף 3 להסכם מיום 14.3.99 לפיו: "עובדים בששה חודשים הראשונים לעבודתם והמשובצים בשלוש הדרגות הראשוניות כמפורט בנספח 2 להסכם זה יעבדו במשמרת ערב 7 שעות ו-50 דקות במקום 7 שעות ו-20 דקות... שעות אלה יחלו על העובדים כאמור גם אם עבודתם כרוכה ביום עבודה מפוצל". צודקת התובעת בטענתה, כי לאחר תום תקופת הניסיון זכאית היתה לחישוב השכר בגין עבודה במשמרת ערב, בכפוף לתנאים שפורטו בסעיף 11 (2) ל"הסכם הקיבוצי" היינו לתוספת של 40 דקות על פי סעיף 11 (1) ד ל"הסכם הקיבוצי". 37. עיון בדוחות הנוכחות של התובעת כפי שהפיקה הנתבעת מלמד, כי התובעת נהגה לעבוד ימים רבים ברציפות, לרבות בשעות שחלקן נכלל בשעות "משמרת לילה". במקרה הטוב עבדה במפוצל מהבוקר 07:00 עד 12:00 - 13:00 ולאחר מכן מ- 17:30 - 22:00 - 23:00. בחוות הדעת רוכזו התוצאות בטבלה שכותרתה "חלוקת שעות השלמה בין המשמרת", שלוש העמודות הראשונות מתייחסות לתוספת משמרת ערב המגיעה לתובעת מידי חודש והתוספת ששולמה לה בפועל. 38. מאחר והחישובים מבוססים על יומני הנוכחות של התובעת כאשר מהחישובים שנעשו מידי חודש הופחת גם זמן ההפסקות ולא הוגש כל חישוב נגדי מטעם הנתבעת או כל ראיה אחרת ממנה ניתן להסיק, כי אכן שולמה התוספת מצאתי לקבוע, כי ברכיב זה הוכיחה התובעת את תביעתה ויש לזכותה בתוספת בשיעור 480 ₪ שתבעה בתביעתה. תוספת לילה 39. במספר רב של פסקי דין שניתנו בבית דין זה נקבע, כי אין להקיש מהגדרת "עבודת לילה" שבחוק שעות עבודה ומנוחה לעניין זכאות התובעת לשכר ותוספת בגין "משמרת לילה" על פי סידור העבודה של הנתבעת, כאשר מדובר בשעות עבודה מוגדרות. (דמ (ב"ש) 1867/02 שמואל אהרון נ' מלון דן אילת בע"מ; עב (ב"ש) 2606/04 אבוטה ג'ון נ' חברת מלונות דן בע"מ; עב (ב"ש) 4852/03 דוד כהן נ' נווה נופש אורכידאה בע"מ; עב 2390/04, בוריס קוגן נ' מלונות דן בע"מ). בפסקי הדין הנ"ל פורטה הפסיקה לרבות ניתוח הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ולא מצאתי בטענות התובעת בסוגיה זו טענות בגינן יש לסטות מההלכות הנ"ל. גם האמור בפסק הבוררות, אליו מפנה התובעת בסיכום טענותיה אין בו כדי להוות עילה לקבלת התביעה בסוגיה זו 40. לפיכך, דין התביעה ברכיב זה - להידחות. תוספת עבור יום עבודה מפוצל 41. התובעת תובעת תוספת בשיעור 1,095.69 ₪ בגין עבודה במשמרות מפוצלות. הסכום פורט בנספח לחוות הדעת בשם "חלוקת שעות השלמה בין המשמרות". 42. הזכאות לתשלום עבור יום עבודה מפוצל נקבעה במסגרת סעיף 11(1)(ד) ל"הסכם הקיבוצי" ובהגדרת יום עבודה מפוצל בסעיף 11(3) ל"הסכם הקיבוצי" 43. לגרסת מר ארז, הנתבעת שילמה רק בחלק מהמקרים את התוספת ובחלק לא שילמה (סעיף 3.1 לחוות הדעת). 44. אמנם לא הוגש חישוב נגדי מטעם הנתבעת אך לאור נוסח חוות הדעת, לרבות טענת הנתבעת, כי תוספת הפיצול שולמה באופן אוטומטי על פי שעות המשמרות שעובדי הנתבעת עבדו בפועל ואכן בכרטיס הנוכחות קיימת חלוקה בין שני סוגי המשמרות שעבדה התובעת, לא מצאתי כל מקום להיעתר לתביעת התובעת ולזכותה בתוספת פיצול שתבעה מעבר לתוספת שנטען, כי שולמה לה. 45. לפיכך, התביעה בעילה זו נדחית. תמורת חג 46. התובעת תובעת תמורת חג על פי סעיף 20 ל"הסכם הקיבוצי" ובסך של 2,395.20 ₪. 47. בחוות הדעת צויין, כי מדובר בתביעה לתמורת חג בגין תקופת ה"הסכם הקיבוצי" הרגיל והסכם החרום, תוך ציון העובדה, כי התובעת זכאית לתמורת חג אף בגין יום חג בו עבדה (סעיף 4 לחוות הדעת). 48. הנתבעת אינה חולקת על גרסת התובעת, כי התובעת היתה זכאית לתמורת חג גם אם עבדה בחג - אך טוענת, כי בתקופת הסכם החרום נשללה זכאותה. 49. אין ספק, כי ה"הסכם הקיבוצי" הייטיב עם העובדים והתובעת זכאית לקבלת תמורת חג, "חופשת חגים", כלשון "ההסכם הקיבוצי", בין אם עבדה בחג בין אם לאו ובין אם מדובר בחג שחל בשבת. מסקנה זו עולה מפסיקת בית הדין לעבודה באשר לפרשנות הוראת סעיפים 20 ו-21 ל"הסכם הקיבוצי" (דמ 1638/05 פרח יוליה נ' קלאב הוטל ניהול (1996) אילת; עב 2832/03 פניצקי אניטה נ' מלון שלום פלאז'ה. 50. מעיון בכרטיסי הנוכחות של התובעת תוך השוואתם לתלושי השכר עולה, כי התובעת קיבלה בנוסף לשכר בגין עבודתה בחג תשלומים נוספים במשכורותיה שנקראו "חג 150%" או "חג 212%" (ב- 4/02 או ב- 10/2000). כמו כן עולה מתלושי השכר, כי התובעת קבלה תשלום עבור חג גם במועד בו לא עבדה בחג. (5/2000 - 5 שעות). אשר ארז בחוות דעתו כלל יום זה בחישובו. 51. צודקת הנתבעת בטענתה, כי בתקופת החרום התובעת לא היתה זכאית לזכויותיה על פי הוראת סעיף 20 ל"הסכם הקיבוצי". מדובר בשלילה זמנית של הזכאות. (סעיף 5 ל"הסכם הקיבוצי" הכללי - הסכם המשבר מיום 19/2/02 - פורסם בהסכמים קיבוציים/כרך ראשון/12.4.2). 52. בחוות הדעת נתבעה תמורת חג בגין כל ימי החג לתקופת עבודתה של התובעת, לרבות בגין יום בו לא עבדה ששולם לה, לרבות בגין תקופת החרום. בניגוד לתביעות קודמות בהן נטען על ידי המעביד, כי העובד לא היה זכאי לתמורת החג כאשר עבד בימי חג. במקרה הנדון מודה הנתבעת בזכאות התובעת אולם טוענת, כי תמורה זו שולמה. 53. לאור האמור בתלושי השכר והתשלומים הנוספים ששילמה הנתבעת לתובעת בגין עבודה בחגים ושלא נזקפו על חשבון שעות נוספות, התובעת לא השכילה להוכיח גרסתה או לסתור גרסת הנתבעת, היינו, כי לא קיבלה תמורת חג במשכורותיה ולפיכך דין תביעתה ברכיב זה - להידחות. שעות נוספות בשבת 54. בחוות הדעת נטען, כי הנתבעת אינה משלמת שעות נוספות בשבת על פי החוק והפסיקה. הנתבעת טענה בסיכום טענותיה, כי אכן שילמה לתובעת שעות נוספות בשבת ובחג על פי הדין וטוענת, כי למעט הנתונים המספריים בחוות דעתו של חשב השכר אין כל הסבר לחישובי התובעת. 55. יש לדחות את טענת הנתבעת בסוגיה זו ולו מהטעם, כי לא הוכח ולו בראשית ראיה או בחישוב כלשהו או בדוגמא אחת ויחידה, כי אכן התובעת קיבלה גמול בגין עבודה בשעות נוספות עבור עבודתה בשבת. מעיון בתלושי השכר שצורפו לתיק לא ניתן להסיק, כי התובעת אכן זוכתה בשכר העולה על שיעורו של השכר הרגיל, על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, בגין שעות נוספות שעבדה בשבת (ראה: דמ 1644/99 כהן יוליה וזנבורק מקונן נ' מלון שלום פלאז'ה (אילת) בע"מ; דב"ע עב (ב"ש) 4852/03 דוד כהן נ' נווה נופש אוריכידאה בע"מ. 56. התובעת תובעת הפרשי שכר בגין שעות עבודה בשבת, כולל שעות נוספות, בשיעור של 3,183 ₪ על פי הסיכום שבחוות הדעת באשר לתקופה שלפני הסכם החרום ולאחריו. 57. עובד הטוען ומוכיח לכאורה, כי לא שולם לו מלוא שכרו, עובר הנטל למעביד להוכיח, כי אכן "פרע" את חובותיו לעובד. 58. אמנם, נקבע בפסק דין זה, כי הבסיס השעתי עליו ביסס מר ארז את חישוביו הינו שגוי ומוטעה אולם, למרות האמור לעיל, לא מצאתי כל מקום לדחות את מלוא תביעתה של התובעת בעילה זו ולו מהטעם, כי מדובר בזכות מוגנת ומהטעם, כי לא הוכח מפי הנתבעת בראיה כלשהי, כי אכן שילמה בפועל לתובעת גמול בגין עבודה בשעות נוספות בשבת. בחוות הדעת נערך סיכום כולל של גמול בגין עבודה בשבת הן בגין שעות רגילות, שעות עודפות ושעות נוספות. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי יש לפסוק לזכות התובעת ברכיב זה חלק מהסכומים שתבעה. 59. לפיכך הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,500 ₪ בגין גמול עבור עבודה בשעות נוספות בשבת. שעות נוספות בחג 60. על פי חוות הדעת, הנתבעת אינה משלמת שעות נוספות בחג בערך העולה על מחיר השכר הרגיל. התובעת תובעת סך של 2,166.66 ₪ עבור עבודה בשעות רגילות ושעות נוספות בחג. 61. האמור בפרק הקודם שעניינו "שעות נוספות בשבת" יפה גם לסוגיה זו. בפסקי הדין שצוטטו לעיל נקבע, כי יש להוסיף על השכר הרגיל של עבודה בחגים גמול בגין עבודה בשעות נוספות. במקרה זה יש להוסיף לגבי שעות נוספות בחג על תעריף השכר הרגיל בשיעור 212.5% - 125% ו- 150%. ב- 19/2/02 נחתם הסכם קיבוצי על פיו הופחת שיעור הגמול עבור עבודה בשבת ובחג והועמד על 150% החל מ- 1/2/02. 62. הנתבעת לא הוכיחה, ולו בראיה כלשהי, כי אכן התובעת קיבלה גמול בגין שעות נוספות עבור עבודתה בחגים. לא הוכח, כי התוספות ששולמו בגין "חג" בתלושי השכר הינם על חשבון שעות נוספות שכן הנתבעת טענה, כי שילמה לתובעת תמורת חג וגרסה זו התקבלה. 63. גם במקרה הנוכחי החישוב בחוות הדעת הינו חישוב כולל של שעות רגילות, שעות עודפות לרבות שעות נוספות (ראה: "סיכום תוצאות בדיקה"). 64. לאור האמור לעיל ולאור הבסיס השגוי של שעות העבודה שנלקחו בחשבון בחוות הדעת הנני מאמצת באופן חלקי את חישובו של אשר ארז שפורט בסיכום טענותיה של התובעת ופוסקת, כי יש לזכות את התובעת בגמול בגין שעות חג (נוספות) בסך של 2,000 ₪. התביעות הנוספות 65. רכיבי שכר נוספים שפורטו בחוות הדעת דינם להידחות ולו בשל אופן החישוב השגוי של שעות העבודה ששימשו בסיס בחוות הדעת. 66. באשר להפרשי השכר שנתבעו בגין עבודה ביום כיפור ובליל הסדר - התובעת לא השכילה להוכיח זכאותה לקבלת פיצוי נוסף בגין עבודה בימים אלה. מעיון בתלושי השכר עולה, כי התובעת קיבלה פיצוי עבור עבודה ביום כיפור (תלוש 10/00) ובאשר ל"ליל הסדר" מדובר בהפרשים, אשר חשב השכר ערך החישוב על פי יעוץ משפטי שקיבל וקבע, כי יש לזכות התובעת בשכר שעתי של 250% בגין כל שעות עבודתה ביום כיפור. כפי שנפסק במספר בלתי מבוטל של מקרים אין זה מסמכותו של החשב לפרש את הוראות ה"הסכם הקיבוצי". גם מעיון בסיכומי התובעת אין להסיק, כי התובעת אכן הוכיחה טענתה, כי זכאית לגמול שתבעה ברכיב זה. מדובר במחלוקת משפטית. הנתבעת בסיכום טענותיה טוענת, כי אכן שילמה לתובעת את הפיצוי בגין עבודה בליל הסדר וביום הכיפור על פי הוראות סעיף 22(3) ל"הסכם הקיבוצי". 67. די באמור לעיל כדי לדחות את יתרת העילות שבתביעת התובעת הפרשי שכר. התביעה לפדיון חופשה 68. בחוות הדעת נערך חישוב הפדיון ללא כל הסבר או פירוט. התובעת בסיכום טענותיה חזרה על האמור בחוות הדעת. 69. הנתבעת חלקה על גרסת התובעת וטענה, כי נערך לתובעת גמר חשבון בתלוש השכר של אפריל 2001 ובתלוש השכר של פברואר 2003. 70. התובעת לא הוכיחה טענתה ויש לדחות תביעתה בעילה זו. סוף דבר 71. הנתבעת תשלם לתובעת הסכומים הבאים: א. תוספת ערב בסך של 480 ₪. ב. גמול בגין עבודה בשעות נוספות בשבת בסך של 2,500 ₪. ג. גמול בגין עבודה בשעות נוספות בחג בסך של 2,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 30/3/05 (מועד עריכת החישובים בחוות הדעת) עד לפירעון המלא בפועל. 72. יתר תביעות התובעת להפרשי שכר ולפדיון חופשה - נדחות. 73. בשל תוצאות פסק הדין - כל צד ישא בהוצאותיו. 74. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. ערבים (ערבות)שעות נוספותשעות עבודה ומנוחה