לפנינו תובענה לתשלום שכר עבודה, שעות נוספות, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות. העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:- לנתבעת סלון כלות, כאשר הנהלת הנתבעת מורכבת מ-2 שותפים, האחד - מר מכלוף סונגו, אשר הינו השותף הפעיל שנמצא בסלון מידי יום, והשני - מר אלי שרביט, "השותף השקט". התובעת החלה לעבוד בנתבעת בתחילת יולי 2006 וסיימה לעבוד ב-15.6.08. התובעת התקבלה לעבודה כמתלמדת והתקדמה לתפקיד של ספרית. התובעת התפטרה מעבודתה לאחר חלופת מכתבים ארוכה בין בא כוחה לב"כ הנתבעת (המכתבים צורפו לכתבי בית הדין), כאשר לטענת התובעת היא התפטרה בזכאות לפיצויי פיטורים. התובעת היתה עובדת שעתית בשכר מינימום. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בסביבות אפריל 2008 נמסר לתובעת כי היא לא תוכל להמשיך לבצע שעות נוספות, למעט במקרים נדירים וכי התובעת לא היתה מעוניינת לשנות את שעות עבודתה (ס' 11 לתצהירה). כמו כן, אין מחלוקת, כי לאחר סיום עבודתה של התובעת, פנתה התובעת לתמ"ת בטענה, כי הנתבעת אינה משלמת לה שכר עבודתה של שני חודשי עבודה האחרונים. התמ"ת פנו לנתבעת, וככל הנראה לאור הודעת מנהלי הנתבעת כי השיקים ממתינים לתובעת וכי היא יכולה לבוא לקחתם בכל עת - סגר התמ"ת את תלונת התובעת. המחלוקת העיקרית בין התובעת לנתבעת מתייחסת לשעות עבודתה של התובעת, ובמיוחד לעניין זכאותה לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות, כאשר קיימות מחלוקות נוספות לעניין זכויות סוציאליות. עיקר טענות התובעת - לטענת התובעת - היא עבדה בימים א', ג', ד', ה' מהשעה 10.00 עד 20.00, בימי ב' מהשעה 10.00 ועד 17.00 ובימי ו' - מהשעה 10.00 ועד 13.30. לא הופרשו לתובעת כספים לפנסיה לשנת 2008 בהתאם לצו ההרחבה הכללי שחל במשק. התובעת לא ניצלה את מלוא חופשתה השנתית והיא זכאית לפדיון חופשה. התובעת לא קיבלה תשלום בגין עבודתה בשעות נוספות, כאשר היא עבדה באופן קבוע שעתיים נוספות מידי יום. התובעת התפטרה בזכאות לפיצויי פיטורים, בהתאם למכתבי ההתראה ששלח בא כוחה. התובעת קיבלה את שכרה לחודשים מאי ויוני 2008 באיחור, רק לאחר שהגישה את תביעתה. התובעת לא קיבלה תשלום מלא עבור ימי חג בהם היה סלון הכלות סגור. טענות "הנזקים" שנטענו על ידי הנתבעת בכתב הגנתה לא הוכחו, ואין מקום לקזז את נזקי הנתבעת מהסכומים שיפסקו לטובתה. עיקר טענות הנתבעת - לטענת הנתבעת - התובעת עבדה בדרך כלל משמרת בת 8.5 שעות ביום כאשר היו משמרות שהחלו בשעה 10.00 והסתיימו בשעה 18.30 והיו משמרות שהחלו ב-12.00 והסתיימו בשעה 20.30. התובעת כמעט ולא עבדה בימי ו' (על אף שבדיון הראשון מיום 21.4.09 - הוסכם שעבדה 6 ימים בשבוע). כאשר התובעת עבדה שעות נוספות, היא קיבלה תשלום בגינן כפי שמשתקף מתלושי השכר. לאחר שהתובעת פנתה לנתבעת בעניין אי ביטוחה בפנסיית חובה - נמסר לחתימתה טופס לפתיחת קרן פנסיה, ומשהתובעת לא חתמה על טופס זה - לא יכלה הנתבעת לפתוח עבורה קרן פנסיה. לאור התנהלות זו של התובעת, יש לה להלין רק על עצמה, כאשר בכל מקרה - הנתבעת מוכנה להפריש לקרן פנסיה כספים במידה והתובעת תפריש את חלקה שלה. התובעת ניצלה את מלוא חופשתה השנתית כפי שעולה מתלושי השכר, הגם שהנתבעת לא ניהלה פנקס חופשה. לעניין שכר מאי ויוני 2008 - נמסר לתובעת בסמוך לסיום עבודתה כי השיקים נמצאים אצל הנתבעת, אך התובעת בחרה שלא להגיע לסלון על מנת לקחת שיקים אלה. התובעת אף פנתה למשרד התמ"ת לעניין "הלנת" השכר של אותם חודשים וגם בשיחה עם משרד התמ"ת הובהר לתובעת שהיא מוזמנת לקחת את השיקים ולכן משרד התמ"ת סגר את תלונת התובעת בעניין. לתובעת שולם תשלום מלא בגין מלוא ימי החג, כאשר לעיתים התשלום שולם ברכיב "שכר עבודה" ולא ברכיב "ימי חג". התובעת התפטרה ללא זכאות לפיצויי פיטורים, שכן טענותיה כפי שהועלו במכתבי בא כוחה אינן מזכות אותה בתשלום פיצויי פיטורים. התובעת גרמה לנתבעת לנזקים עקיפים בשיעור של כ-50,000 ₪, שכן כלות אשר היו עדות להתנהלות התובעת לא המליצו על שירותי הנתבעת לחברותיהן. דיון והכרעה בטרם נכריע ברכיבי התביעה השונים, יש לקבוע מהו המשקל שיש ליתן לתמלילים שצורפו לתצהיר התובעת - אשר עליהם היא מבססת חלק ניכר מטענותיה. תמלילים כפי שעולה אף מסיכומי התובעת - עיקר תביעתה מתבססת על תמלילים אשר הוגשו על ידה כנספח ז' לתצהירה. מדובר בכ-150 עמודים מתומללים, כאשר לגרסת התובעת מנהלי הנתבעת מודים במסגרת תמלילים אלה, בין היתר, בכך שהיא עבדה 10 שעות מידי יום באופן קבוע. לגרסת התובעת - היא הקליטה שיחות שנוהלו עם מנהלי הנתבעת בטייפ מנהלים קטן, ב- 6 קלטות נפרדות, כאשר בקלטות אלו, בנוסף לשיחות המוקלטות, יש גם מוזיקה וגם הקלטות פרטיות שאינן קשורות לתיק. בכל מקרה, התובעת לא מסרה לנתבעת עותק מהקלטות המקוריות, אלא מסרה לנתבעת דיסק ערוך אשר כולל אך ורק את השיחות המוקלטות. יצויין עוד, כי התמלילים הוגשו שלא על פי הדין וללא תצהיר של מי שתמלל אותם. חשוב להדגיש, כי התמלילים שהוגשו אינם מתוארכים וגם בחקירתה לא ידעה התובעת לציין מועדים מדויקים בהם הקליטה את מנהלי הנתבעת, אלא שיערה שמדובר במאי-יוני 2008. כמו כן - בחלק מהתמלילים לא ניתן לדעת עם מי שוחחה התובעת ואף ברור שחלק מהשיחות לא הוקלטו מתחילתן, אלא רק ממחציתן, ראה לדוגמא - השיחה הראשונה שצוטטה על ידי ב"כ התובעת בסיכומים וכן בעמ' 62 לתמליל. התובעת בסיכומיה טוענת, כי על אף הבעייתיות של התמליל - על בית הדין לקבלו, שכן התמליל יסייע בידו להגיע לחקר האמת בעוד שהתעלמות מהתמלילים תחטא לאמת. כמו כן מזכירה התובעת כי בבית הדין לעבודה לא חייבים לדקדק בכללי הראיות באותה רמה של חומרה ודקדקנות כפי שמחייבים בתי המשפט האזרחיים. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לעניין התמלילים - אנו סבורים שהמשקל שיש ליתן לתמלילים הינו זניח, וזאת בעיקר לאור העובדה שלא ניתן לדעת מתי התנהלו אותן שיחות שהוקלטו. מיותר לציין - שכאשר בית הדין בא לבחון אימרה שנאמרה על ידי אדם מסוים, קיימת רלוונטיות למועד שבו האימרה נאמרה. משפט שנאמר בסיטואציה מסוימת ובזמן מסוים - תהייה לו משמעות שונה מאותו משפט שנאמר בסיטואציה אחרת ובזמן אחר. בהערת אגב יצויין, כי גם לאותם חלקים מהתמלילים שהתובעת ציטטה בסיכומיה, ניתן לייחס משמעות שונה בהתאם למועד שבו אותן שיחות התנהלו. מכל המפורט לעיל - היות ולא ניתן לדעת מתי הוקלטו הקלטות, היות וההקלטות, ברובן הגדול, אינן שלמות, זהות הדוברים לא תמיד ברורה וכן מהימנותו של התמליל לא ברורה בהעדר תצהיר מטעם המתמלל - הרי שלקלטות ולתמלילים משקל זניח בלבד. אמינות העדים: לאור קביעתנו דלעיל כי משקלם של התמלילים הוא זניח, נציין כבר עתה, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את מרבית רכיבי תביעתה. ללא התמלילים - נותרת התובעת עם עדותה בלבד על מנת לתמוך בטענותיה, ואולם, כפי שיפורט להלן, עדותה של התובעת לא היתה אמינה בעיננו. כפי שעולה מחקירתה הנגדית של התובעת - התובעת תבעה עבור שעתיים נוספות מידי יום באופן קבוע וזאת גם בימים בהם לא עבדה כלל (לדוגמא - בימי מלחמת לבנון השנייה, בימים של חגים, בחופשות ומחלות). על אף שמתלושי שכרה של התובעת עולה, כי שילמו לה מידי פעם בגין עבודה בשעות נוספות, כפי שהתובעת העידה בחקירתה הנגדית - היא לא הפחיתה מחישוביה את השעות הנוספות ששולמו לה בפועל - ויש בכך להשליך על תום ליבה ואמינותה. במסגרת חקירתה הנגדית טענה התובעת, כי היא אינה מכירה את זכויותיה החוקיות, כי לא היתה בודקת את תלושי השכר מידי חודש וכי כלל לא פנתה לנתבעת לבקש תשלום בגין עבודתה בשעות נוספות עד למועד שבו הודיעה לה הנתבעת כי בכוונתה להפחית את שעות עבודתה ולהפסיק להעסיקה בשעות נוספות. טענות אלה של התובעת אינן מתיישבות עם אופיה, כפי שהתרשמנו ממנו בדיונים לפנינו, ואף אין בהן כל הגיון, ונבאר. התובעת הינה בחורה אסרטיבית ביותר, אשר עומדת על זכויותיה וניכר עליה כי היא מודעת לזכויותיה עד מאוד. גרסת התובעת כאילו היא אינה מכירה את זכויותיה, לא דרשה תשלום עבור שעות נוספות שהיא ביצעה כשלא בדקה ולא הבינה את תלוש שכרה - תמוהה ביותר. ראשית נציין, כי תלושי השכר קלים להבנה ושנית, כפי שפירטנו לעיל - התרשמנו מהתובעת, שהיא נמנית על אותם אנשים המודעים לכל דבר ועניין שקורה סביבם, וודאי וודאי כאשר מדובר בזכויותיהם שלהם. לא זו אף זו - אם התובעת ממילא, לגרסתה, לא קיבלה תשלום בגין עבודה בשעות נוספות בהן עבדה - מדוע היא "התעוררה" כאשר הפחיתו את שעות עבודתה ומדוע התנגדה להפחתת שעות עבודתה? הרי ההיגיון מלמד, שאם ממילא לא שילמו לה עבור שעות נוספות - היינו מצפים שתשמח שמבקשים ממנה לעבוד פחות שעות בגין אותו שכר ולא לפנות לנתבעת בדרישות שונות ולהתחיל להקליט את המנהלים. העובדה שהתובעת "התעוררה" כאשר הפסיקו להעסיקה בשעות נוספות מלמדת שהתובעת קיבלה תשלום עבור השעות הנוספות שהיא ביצעה (כפי שעולה מתלושי השכר) ושהיא רצתה להמשיך לעבוד בשעות נוספות, תוך קבלת תשלום, כפי שהיה עד לאותו מועד. טענה נוספת שטענה התובעת היתה, כי היא נדרשה לעבוד שעתיים נוספות מידי יום, גם בימים בהם לא הגיעו כלות לסלון. התובעת הוסיפה שמעולם לא שיחררו אותה לפני הזמן, גם אם לא היה מה לעשות בסלון. טענה זו של התובעת אינה סבירה בעיננו. בית הדין בתוך עמו חי ויודע שבחורף מתקיימות פחות חתונות מאשר בקיץ. אשר על כן - אין כל הגיון שיעסיקו את התובעת שעתיים נוספות מידי יום גם בחורף, ללא תעסוקה, רק כדי שתשב בסלון "רגל על רגל". אם לא די בכל האמור , לאור המועד שבו החלה התובעת, לגרסתה, להקליט את השותפים (כ-3 חודשים לפני מועד התפטרותה) ולאור כמות ההקלטות, אנו למדים כי התובעת עשתה את כל המאמצים על מנת "לבנות תיק" וככל הנראה אף התנהגה בצורה מגמתית על מנת שהדברים יוקלטו בצורה שנוחה לה. בעניין זה תוזכר גם פנייתה של התובעת לתמ"ת לאחר סיום עבודתה ולפני הגשת התביעה, אז נמסר לה - לכל המאוחר, (שכן לגרסת הנתבעת עניין זה נמסר לה עוד קודם לכן) כי השיקים בגין שכר מאי ויוני 2008 מוכנים ומחכים לה בסלון. התובעת בחרה שלא לקחת שיקים אלו, אלא לתבוע אותם מהנתבעת במסגרת כתב התביעה, וזאת על מנת להציג את הנתבעת כמי שהלינה את שכרה זמן רב. מכל המפורט לעיל - לא מצאנו כי עדותה של התובעת אמינה והתרשמנו שהתנהגותה לקראת סיום עבודתה היתה מגמית ונועדה לגרום לפיטוריה. באשר לגרסאות עדי הנתבעת - הרי שגרסתו של אלי שרביט היתה מתחמקת והוא לא ענה בצורה משכנעת לשאלות שנשאל, במיוחד בענין התמלילים לגביהם נחקר בחקירתו הנגדית. מנגד, מר מכלוף סונגו היה מהימן בעינינו ונתן הסברים מספקים לעניין תנאי עבודתה של התובעת ולעניין התנהלות התובעת, מבלי שעדותו נסתרה בחקירה נגדית. שעות נוספות כפי שפורט לעיל, לגרסת התובעת - היא עבדה מידי יום שעתיים נוספות באופן קבוע ולא קיבלה בגינן שכר. לגרסת הנתבעת - התובעת עבדה לעיתים שעות נוספות ובמקרים אלה - היא קיבלה שכר בגינן, כפי שמפורט בתלושי השכר. כמפורט לעיל - גרסתה של התובעת כי עבדה מידי יום שעתיים נוספות לא היתה אמינה בעניננו - הן לאור הסתירות שהתגלו בחקירתה הנגדית והן לאור חוסר הסבירות של טענותיה. יתרה מכך - מתלושי השכר של התובעת עולה, כטענת הנתבעת, כי מידי פעם שולמו לה שעות נוספות, כך בתלוש דצמבר 2007 קיבלה התובעת תשלום בגין 24 שעות נוספות, בינואר 2008 - בגין 22 שעות נוספות; בפברואר 2008 - 22 שעות נוספות; במרץ 2008 - 14 שעות נוספות; באפריל 2008 - 24 שעות נוספות; ביוני 2008 - 4 שעות נוספות. עניין זה מלמד אותנו כי הנתבעת עקבה אחרי שעות עבודתה של התובעת ושילמה לה בגין שעות נוספות שהיא ביצעה מעת לעת, כאשר מספר השעות שבוצעו על ידי התובעת - השתנה מידי חודש בחודש. לא נעלם מעיני בית הדין כי חודשים רבים בהם קיבלה התובעת תשלום בגין שעות נוספות היו דווקא בחודשי החורף, החודשים בהם לטענת הנתבעת - פוחתת העבודה בסלון. עם זאת - הסברי מכלוף סונגו, כי בתקופה האחרונה לעבודתה התובעת עברה לגור בדירה שכורה וביקשה ממנו שיעסיק אותה בשעות נוספות על מנת שתוכל לעמוד בתשלומי שכר הדירה - ושהוא השתדל לשבצה בשעות נוספות ככל הניתן - מסבירה עניין זה. מכל המפורט לעיל - התובעת לא הוכיחה תביעתה לעניין עבודה קבועה בשעות נוספות, ותביעתה ברכיב זה - נדחית. פנסיה אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובעת על פי צו ההרחבה החדש במשק לעניין פנסיה. כמו כן - אין מחלוקת שהנתבעת הפנתה את התובעת לסוכן הביטוח שלה על מנת שיחתים אותה על טופס לפתיחת קרן פנסיה וכי התובעת ביקשה לבדוק את המסמך ולא החזירה אותו חתום. עם זאת - אין בעניין זה על מנת לאיין את הוראות הדין בכל המתייחס לתשלום פנסיה. התובעת עבדה בשנת 2008 משרה מלאה מינואר ועד 15.6. משרה מלאה על פי שכר מינימום עומדת על 3,710 ₪ ומכאן - ששכרה הכולל של התובעת בגין שנת 2008 - עמד על 20,405 ₪. בהתאם לצו ההרחבה שחל במשק היה על המעסיקים באותם חודשים להפריש לתגמולים - 0.833% מהשכר, ועל כן - היה על הנתבעת להפריש לתובעת סך של 170 ₪. יצויין, כי בכתב התביעה מתייחסת התובעת ל-6% פנסיה ותגמולים ואולם טענתה זו אינה נתמכת בצו ההרחבה שחל במשק. לאור האמור - על הנתבעת לשלם את כספי הפנסיה של התובעת בסך 170 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום הפסקת העבודה. חופשה שנתית לגרסת התובעת בכתב התביעה - שולמו לה 829 ₪ בגין חופשה בלבד ולכן היא זכאית להפרשי פדיון חופשה. לגרסת הנתבעת - התובעת ניצלה ימי חופשה רבים, כפי שעולה מתלושי השכר, ואף היתה ביתרה של ימי חופשה. על פי חוק - היה על הנתבעת לנהל פנקס חופשה ולא די בציון ימי חופשה בתלושים, מה גם, שמעיון בתלושי השכר החלקיים שהוגשו לנו - אנו למדים, כי לא ניתן לעקוב אחרי יתרת ימי החופשה של התובעת. אשר על כן - משהנתבעת לא ניהלה פנקס חופשה - עליה לשלם לתובעת פדיון חופשה על פי דין. התובעת עבדה שנתיים, ועל כן - על פי דין היתה זכאית לשבועיים ימי חופשה לשנה - דהיינו 4 שבועות בגין מלוא תקופת עבודתה. 43 שעות בשבוע X 19.95 ₪ לשעה X 4 שבועות = 3,431 ₪ בהפחתת הסכום ששולם לה - 829 ₪ זכאית התובעת ל-2,602 ₪ בגין פדיון חופשה, כאשר סכום זה ישא בריבית והפרשי הצמדה מיום סיום עבודתה בפועל. הבראה מהסיכומים עולה, כי מוסכם בין הצדדים כי התובעת זכאית ליתרת דמי הבראה בסך 121 ₪. שכר מאי ויוני 2008 אין מחלוקת כי שכר זה שולם לתובעת לאחר הגשת כתב התביעה וגם אין מחלוקת כי עובר להגשת כתב התביעה - לכל המאוחר במסגרת שיחה שניהלה התובעת, הנתבעת ונציג משרד התמ"ת - נמסר לתובעת כי עליה להגיע למשרדי הנתבעת על מנת לקחת את השיקים שהוכנו לה. מאחר ואין מחלוקת ששכר מאי ויוני שולם - הרי שהמחלוקת העומדת לפיתחנו מתייחסת לשאלת פיצויי ההלנה. בנסיבות המפורטות בתיק זה, כאשר התובעת ידעה שמחכים לה שיקים אצל הנתבעת והיא לא הגיעה לקחתם - אין התובעת זכאית לפיצויי הלנה. חגים לגרסת התובעת בכתב תביעתה - במהלך תקופת עבודתה שולמו לה תשלומים חלקיים בגין ימי חג בסך 599 ₪ ועל כן - היא זכאית להפרשים, כאשר התובעת לא תבעה עבור חגים שחלו בשבת. מסיכומי הנתבעת עולה, כי בשל טעות רישומית - היו חודשים בהם שולמו דמי החגים במסגרת התלוש ברכיב "שכר היסוד" ולא ברכיב נפרד, אך בכל מקרה, טוענת הנתבעת, כי התובעת קיבלה תשלום מלא בגין ימי החג בהם לא עבדה. הנתבעת מפנה לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2007 - אז קיבלה התובעת שכר מלא בגין 183 שעות בחודשים אלה, על אף שהיו חגים בחודשים אלו, בהם התובעת לא עבדה. כאשר מעיינים בריכוז המשכורות של התובעת ומשווים בין החודשים בהם חלים החגים לבין חודשים נטולי חגים, אנו למדים, כי אין כל שוני בין השכר בחודשים השונים. כך בשנת 2006 -שכרה של התובעת בחודשים ספטמבר ואוקטובר (חודשי החגים) זהה לשכרה בחודשים נובמבר ודצמבר; באפריל ומאי 2007 קיבלה התובעת תשלום מיוחד בגין ימי חג; שכרה של התובעת ביוני 2007 - היה מלא וכך גם בספטמבר-אוקטובר 2007, כפי שפורט לעיל. גם בחודשים אפריל, מאי ויוני 2008 - קיבלה התובעת תשלום בגין ימי חג. מכל המפורט עולה, כי לפי תלושי השכר, שולם לתובעת שכר מלא גם בתקופת החגים, הגם אם בחלק מהחגים התשלום שולם במסגרת שכר היסוד ולא במסגרת רכיב נפרד. בכל מקרה - התובעת לא הצביעה על חודש מסוים או על יום חג מסוים שלא קיבלה בגינו תשלום. מכל המפורט לעיל - תביעתה של התובעת לעניין ימי חג נדחית. פיצויי פיטורים כפי שפורט בחלק העובדתי לעיל, לקראת סיום עבודתה של התובעת התנהלה חלופת מכתבים בין ב"כ התובעת לב"כ הנתבעת לעניין ההרעה בתנאי עבודתה של התובעת. ממכתבי ב"כ התובעת עולה, כי תלונות התובעת היו לעניין קרן פנסיה, דמי הבראה, חגים, חופשה והפרשי שכר. כן עלו טענות לעניין כך שהתובעת נדרשה לנקות בסלון. לעניין קרן פנסיה - הרי שאין מחלוקת כי לאחר שליחת המכתב - ארגנה הנתבעת פגישה בין התובעת לבין סוכן ביטוח, ואולם התובעת לא החזירה טפסי פנסיה חתומים. לעניין חגים והפרשי שכר - כפי שנקבע לעיל, בית הדין לא מצא כי התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין רכיבים אלה. באשר לחופשה - משהחוק אינו מאפשר פדיון חופשה במהלך תקופת עבודה אלא רק יציאה לחופשה בפועל, הרי שאין באמור במכתבי ב"כ התובעת כדי להצדיק התפטרות בדין פיטורים. באשר לעניין ההבראה -בישראל משולמים דמי הבראה בחודשי הקיץ בדרך כלל, לאחר שעובד השלים שנת עבודה אחת. אין מחלוקת כי בשנת 2006 - התובעת עוד לא השלימה שנת עבודה ועל כן לא היתה זכאית לדמי הבראה. באוגוסט 2007 - שולמו לתובעת דמי הבראה בגין שנת עבודה (1,590 ₪) ובמאי 2008 - המועד שבו נשלח מכתב ההתראה של ב"כ התובעת, עדיין לא חלף המועד לתשלום דמי הבראה עבור השנה הקודמת (דהיינו - חודשי הקיץ בהם בדרך כלל משלמים דמי הבראה). לאור האמור - אין בטענות התובעת לעניין דמי הבראה במכתבי התראה סיבה מספקת להתפטרות בזכאות לפיצויי פיטורים, כך גם אין ממש בטענות שהתובעת שנדרשה לבצע יותר עבודות ניקיון בתקופה זו - הן נוכח אופי עבודתה של התובעת והן לאור העובדה כי ענין זה לא הוכח בפנינו ואף נראה שהתובעת זנחה טענה זו בסיכומיה. בהקשר זה יצוין עוד, כי לאור המפורט בפסק דין זה - עולה הרושם כי התובעת חיפשה דרך להתפטר בזכאות לפיצויי פיטורים, הגם שלא היתה לכך הצדקה אמיתית. מכל המפורט לעיל - תביעת התובעת לפיצויי פיטורים - נדחית. נזקי הנתבעת לגרסת הנתבעת - התנהלות התובעת גרמה לה נזקים. עם זאת - הנתבעת לא הביאה ראיה כלשהי לנזקים אלה והסתפקה בטענה לאקונית, כי כלות שנתקלו בהתנהגותה של התובעת לא המליצו לחברותיהן על הנתבעת. גרסת הנתבעת בעניין זה לא הוכחה ועל כן - נדחית. סוף דבר מכל המפורט לעיל - התובעת זכאית לתשלום בגין פנסיה בסך 170 ₪, בגין חופשה שנתית בסך 2,602 ₪ ובגין הבראה בסך 121 ₪. סכומים אלו ישאו בהפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.08 ועד ליום התשלום בפועל. יתר רכיבי התביעה - נדחים. בנסיבות מקרה זה ולאור הרכיבים הרבים והסכומים הגבוהים אשר נתבעו בכתב התביעה לעומת תוצאות פסק דין זה - אין מקום לפסוק הוצאות לזכות התובעת. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. שעות נוספות