1. רקע כללי עניינה של התביעה בתשלום יתרת שכר עבודה וגמול שעות נוספות בגין חודש 6/03 והפרשי גמול שעות נוספות לחדשים 2/03 עד 5/03. התובע, הועסק במוסך הנתבע במשך ארבע וחצי חודשים בשכר חודשי בסך -.3,350 ₪, והתפטר ללא הודעה מוקדמת. משכרו האחרון נוכה סכום בשיעור שכר ארבעה ימי עבודה. לטענת הנתבע שולם גמול השעות הנוספות במלואו, בהתאם לכרטיסי נוכחות ותלושי השכר הנספחים לכתב הגנה. תמורת 11 ימי עבודתו של התובע בחדש 6/03 שולם סך -.910 ₪. השאלות במחלקת: זכאותו של התובע להפרש שכר עבודה וגמול שעות נוספות, ובאיזה שיעור. אתייחס אליהן אחת לאחת. 2. יתרת שכר עבודה לחודש 6/03 התובע הודה בדיון במעמד הצדדים כי התפטר בהודעה בכתב מיום 15.6.03 (ת/1). המסמך נמסר לנתבע במועד המצויין בו, יום לאחר הפסקת עבודתו של התובע בפועל. חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 קובע כי חובה על עובד ליתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות של יום אחד בשל כל חודש עבודה במהלך שישה חודשי עבודה ראשונים. משלא נתן התובע הודעה מוקדמת להתפטרותו, כאמור, רשאי המעסיק-הנתבע לנכות משכרו האחרון של העובד-התובע תמורתה במסגרת יתרת חוב שהעובד חייב לו, בהתאם לסעיף 25 לחוק הגנת השכר, אשר תחושב באופן הבא: מהשכר החדשי היחסי האחרון בסך -.1,474 ₪ בגין 11 ימי עבודה בחדש 6/03 ינוכה סך -.536 ₪ בגין אי מתן הודעה של ארבע ימים מראש להתפטרותו של התובע. התוצאה היא שהתובע זכאי לשכר עבודה בסך -.938 ₪. מששילם הנתבע סך -.910 ₪, נותר הפרש בסך -.28 ₪, סכום זה ייפסק לו. 3. גמול שעות נוספות בטופס כתב התביעה טען התובע לגמול שעות נוספות לחדשי עבודתו בשיעור 125%. בדיון הבהיר התובע, לעומת זאת, כי מדובר בהפרש המגיע על בסיס שכר בשיעור 150%. אין מחלקת בשאלת היקף השעות הנוספות שביצע התובע בחודשים 2/03, 3/03 ו- 4/03 כמצויין בכרטיסי הנוכחות, תלושי השכר ובמסמך מנהל החשבונות מטעם הנתבע, מר לבני (נ/1) אשר העיד בדיון. לטענתו, נערך חישוב הגמול האמור לאחר קיזוז העדרויותיו של התובע מעבודתו. עיון בכרטיסי הנוכחות הרלבנטיים מראה כי היו ימים שבהם עבד התובע היקף שעות אשר מזכה בתוספת המבוקשת, מנגד היו ימים בהם לא מילא התובע מכסה של שמונה שעות עבודה ביום. נתונים אלה לא נסתרו בעדות התובע בדיון. עוד נטען כי מדי חודש שולמה לתובע פרמיה גלובלית כמצויין בתלושי השכר. ערה אני לכך שהתובע איננו מיוצג משפטית. גירסתו בדיון לא פורטה בכתב התביעה, כמו גם במכתבי הדרישה, נספחים לכתב התביעה בהם לא צויין דבר בענין גמול שעות נוספות בגין החודשים האמורים. התובע לא הצליח להסביר מדוע לא דרש תשלום עבור השעות הנוספות במהלך עבודתו. התוצאה היא שהעדפתי בסוגיה זו את גירסת הנתבעת, לפיה יש לקזז מתשלום השעות הנוספות סכומים בגין העדרויותיו של התובע מעבודתו בהתאם לכרטיסי הנוכחות וכפי שבוצע בפועל. דין התביעה ברכיב זה להדחות. שונה הדין בענין חודש 5/03. התובע עבד לשיטתו 34 שעות נוספות במהלך החודש. הנתבעת מנגד טוענת להיקף עבודה של 31.5 שעות נוספות, בכללן שעה וחצי בשכר של 150%. עיון בכרטיס הנוכחות הרלבנטי מראה היקף שעות בהתאם לגירסת הנתבעת ואולם באשר לשיעור השכר לא הובא נימוק המצדיק תשלום בשיעור 125% למרות שהתובע עבד בפועל 19 שעות נוספות בשכר של 150%. יודגש, כי מדובר בגמול מכח חוק מגן, לא מכח הסכם, לכן אין רלבנטיות בנסיבות אלה להעדר דרישה קודמת מצד התובע (ר' ספרו של השופט י. לובוצקי / חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 13, עמ' 17). טענת הנתבעת לפיה תשלום הפרמיה נועד, כביכול, לפצות בגין טעויות בחישוב גמול השעות הנוספות, אינה מקובלת עלי. עיון בתלושי השכר מראה כי מדובר בתשלום חודשי קבוע. התוצאה היא שהתובע זכאי בגין חודש 5/03 לגמול שעות נוספות בסך 794.25 ₪. מששולם לתובע סך -.715 ₪, ייפסק לו ההפרש בסך 79.25 ₪. אשר לחודש 6/03 - התובע טוען להיקף עבודה של 30 שעות נוספות. לשיטת הנתבעת מנגד עבד התובע 17.5 שעות בשכר של 125% ועוד שעה נוספת בשכר של 150%. עיון בכרטיס נוכחות מחדש 6/03 מראה כי התובע, שעבד מעבר ל- 10 שעות עבודה ביום, בלא שנעדר מעבודתו, זכאי לגמול בשיעור 150% משכרו תמורת 10 שעות נוספות, ולגמול בשיעור 125% משכרו תמורת 20 שעות נוספות. סה"כ זכאי התובע לסך -.720 ₪. סכום זה ייפסק לו. 4. סוף דבר הנתבע, שבתאי מזל - מוסך כפיר יהוד, ישלם לתובע כדלקמן: (א) יתרת שכר עבודה לחדש 6/03 -סך --.28 ₪. (ב) גמול שעות נוספות לחדש 5/03 -סך -79.25 ₪. (ג) גמול שעות נוספות לחדש 6/03 -סך --.720 ₪. סה"כ ישלם הנתבע סך 827.25 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.03 עד מועד התשלום המלא תוך 15 יום. הנתבע ישא בהוצאות משפט בסך -.200 ₪. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין. מוסךשעות נוספות