1. עניינה של התביעה שבפני הינה בשאלת זכאותו של התובע לתשלום גמול שעות נוספות לתקופה 4/98 - 2/94 וממי מהנתבעים. 2. לרקע העובדתי: א. התובע החל עבודתו בנתבע 1 בחודש 11/77 ושימש במגוון תפקידים בבנק עצמו ובחברות הבת של הבנק, כדלקמן: (1) לתקופה 7/81 - 11/77 - אחראי מחלקת נירות ערך בסניפי הבנק. (2) לתקופה 9/83 - 7/81 - מנהל תיקים בחברת סגולה, חברת בת של הבנק. (3) לתקופה 2/92 - 9/83 - יועץ השקעות בסניפי הבנק. (4) החל מחודש 2/92 - מונה כאחראי קרנות בנתבעת, שהינה חברת בת של הנתבע 1 הנמצאת בשליטתו המלאה ושימש בתפקידו זה, כעובד מושאל כלפי הבנק, עד לחודש 4/98. (ר' נספח ב' לכתב התביעה) ד. בחודש 9/03 עבר התובע את בחינת המבצעים בבורסה לנירות ערך. ה. עד לחודש 1/94 השתייך התובע לדירוג הפקידותי. בחודש ינואר קודם התובע לדירוג הניהולי עקב מינויו והכשרתו כ"מבצע". בהמשך שונו תנאי העסקתו ושכרו למן חודש 6/94. ג. למן חודש 11/94 נשאו תלושי שכרו של התובע את שמה של הנתבעת 2 כמעסיקה, וזאת עקב הוצאתו לחופשה ללא תשלום מעבודתו בנתבע 1 והעברתו לשירותי הנתבעת 2, כמתחייב מהוראות חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד - 1994 (להלן - חוק השקעות משותפות בנאמנות, נספח ג' לכתב התביעה). 3. להלן תמצית טענות התביעה: א. קביעת הנתבעת 2 כמעסיקתו של התובע, כפי שצויין בתלושי השכר של התובע למן חודש 11/94 היא בבחינת שינוי שנעשה ללא ידיעת או הסכמת התובע. יחד עם זאת, שינוי זה לא גרר אחריו כל שינוי מהותי במערכת יחסי העבודה בין התובע לנתבע 1, לא השליך בשום צורה על תפקידו של התובע אותו המשיך התובע לבצע כמדי יום, בכפיפות לאותם גורמים הממונים עליו, ליד אותו שולחן עבודה, ללא שינוי במקום עבודתו הפיזי, תחום אחריותו, רמת הדיווח שלו, רמת הפיקוח על עבודתו ונוהל העבודה במסגרתו עבד. כך, שלמעשה, הנתבע 1 ו/או הנתבעת 2 במשותף ו/או כל אחד לחוד היו במועדים הרלוונטים לכתב התביעה מעבידיו של התובע. ב. לכל אורך תקופת העסקתו עבד התובע בשעות נוספות ובמשך 11 שעות עבודה ביום. בנוסף, עבד התובע בימי שישי במשך כ-5 שעות ביום. כל זאת, על פי דרישת הנתבעים ומעבר להיתר הכללי להעבדה בשעות נוספות החל על כלל עובדי המשק. ג. החל מחודש 2/94 ועד לחודש 4/98 חדל הנתבע לשלם לתובע גמול שעות נוספות. כל זאת, ללא הודעה מוקדמת, חרף העובדה שהתובע המשיך לעבוד אותו מספר שעות ואף למעלה מכך ובניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 ולהוראות ההסכם הקיבוצי שנחתם בין הנתבע לבין מועצת עובדי הנתבע, שתחולתו מיום 1.1.81 (להלן - חוקת העבודה לעובדי הבנק). ד. הנתבעים מעולם לא הודיעו לתובע ולא הגיעו עימו לכדי הסכמה כלשהי לפיה הוא לא יקבל ו/או לא יהיה זכאי לגמול בגין שעות עבודתו הנוספות ו/או להפחתת הגמול בגין השעות הנוספות אותן עבד בשירות הנתבעים. 4. להלן בתמצית טענות הנתבעים: א. דין התביעה להידחות על הסף בהעדר עילה - לתובע שולם גמול שעות נוספות גלובלי אשר כונה בתלושי השכר "פיצול גלובלי". ב. במרבית התקופה הרלוונטית לתביעה הועסק התובע אצל הנתבעת 2. במהלך תקופה זו לא התקיימו בין התובע לנתבע 1 יחסי עובד ומעביד, לא היה בינהם כל קשר מקצועי או כל יריבות שהיא. ג. העברתו של התובע לעבוד בנתבעת 2, באופן ישיר כאשר היא זו שמשלמת את שכרו, נעשתה מסיבות מוצדקות ומתחייבות ולאור חקיקת חוק השקעות משותפות בנאמנות בו נקבע כי עובדי חברה המנהלת קרנות נאמנות יועסקו על ידי החברה עצמה ויקבלו שכר מהחברה בלבד. ד. לתובע היה ברור וידוע כי עובר לעבוד בנתבעת 2 וסיבות העברתו הובהרו לו מספר פעמים על ידי הנהלת הנתבעים. ה. לתובע היה ידוע היטב כי עם הסמכתו ל"מבצע" קיים סיכוי סביר שיקודם לדירוג הנהולי ובהתאם ישונו תנאי שכרו. התובע הסכים לשינוי זה מרצונו החופשי, שאם לא כן לא היה ניגש לבחינה מלכתחילה, שכן דירוג זה אפשר קבלת שכר יסוד גבוה יותר ותנאים נלווים טובים יותר. ו. על העובדים בעלי הדירוג הניהולי חלים תנאי העסקה שונים מאלה הקבועים בחוקת העבודה לעובדי הבנק בעניין תשלום הגמול בגין השעות הנוספות, זאת הואיל ותפקידם דורש מידה מיוחדת של אמון אישי. במסגרת זאת משולם לבעלי הדירוג הניהולי רכיב "פיצוי גלובלי" שהוא במשמעו תשלום תוספת גלובלית עבור שעות נוספות. תשלום זה משולם לעובדים בדירוג הניהולי במקום התשלום ששולם להם כעובדים בדירוג הפקידותי בגין השעות הנוספות. רכיב זה לא נקבע לתובע באופן שרירותי אלא לאחר בדיקה מקיפה של ממוצע השעות שביצע והשעות הרגילות שעבד. ז. שינוי תנאי שכרו של התובע ככל שקשור לשעות הנוספות לא נעשה באופן חד צדדי על ידי הנתבעים אלא הובהר לו בטרם קידומו לדרג הניהולי, לתובע היה ברור וידוע כי תשלום רכיב הפיצוי הגלובלי, שקיבל מדי חודש בחודשו לכל אורך תקופת עבודתו, שולם במקום השעות הנוספות ששולמו לו עד קידומו, התובע הסכים לשינוי זה ואישר אותו בהתנהגותו, משלא פנה לנתבעים במהלך כל תקופת עבודתו ולא טען כל טענה כנגד שכרו ותנאי העסקתו. משכך, אין לתובע על מה להלין. ח. אין כל שחר לטענת התובע כי עם קידומו לדרג הניהולי חלה פגיעה בשכרו, שכן עקב קידומו עלה שכר היסוד ששולם לו, בנוסף קיבל גמול שעות נוספות גלובלי וכן הטבות אחרות שלא ניתנו לו קודם לכן. ט. התעלמותו של התובע מתשלום רכיב הפיצוי הגלובלי במשכורתו הינה חסרת תום לב ובבחינת נסיון להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת. י. טענות התובע בדבר ביצוע השעות הנוספות אינן מבוססות והתובע לא הביא ולו ראשית ראיה לתמיכתן. אף כרטסת הנוכחות שהוצגה על ידו סותרת את טענותיו ומשמיטה הבסיס מתביעתו. יא. התובע נדרש להתייצב בעבודה לא יוקדם מהשעה 07:30, והיה ונהג אחרת, עשה זאת מבחירתו האישית, מטעמיו הוא ובניגוד לסיכום בינו לבין הנתבעת 2. אף אם עבד התובע בשעות נוספות, הרי שעשה כן מרצונו החופשי ובכל מקרה לא עלו שעות עבודתו היומיות על 9.5 שעות. יב. התובע לא הועסק בכל יום שישי אלא עפ"י תורנות, אחת למספר שבועות, וממילא העבודה בימי שישי הופסקה באופן גורף לכלל העובדים במעמדו של התובע, למן שנת 1995 ואילך. 5. במצורף לכתב ההגנה הגישו הנתבעים כתב תביעה שכנגד בו תובעים מהתובע (הנתבע שכנגד) את הסכומים ששולמו לו ביתר בגין קידומו לדרג הניהולי וזאת על יסוד הטענה כי ניסיונו של התובע לנהל, במסגרת התביעה, משא ומתן מחודש על תנאי העסקתו לאחר קידומו בדרגה, מהווה הפרה חד צדדית של החוזה שנערך בינו לבין הנתבעים ולאחר שנהנה מתשלום שכר גבוה ומהטבות שונות שהיו מנת חלקם של עובדי הדרג הניהולי במהלך כל התקופה בה הועסק כחלק מדירוג זה קרי, החל מחודש 1/94. 6. בתשובה לכתב ההגנה וכתה התביעה שכנגד השיב התובע כדלקמן: א. אין ולא היה כל קשר בין גמול השעות הנוספות והפסקת התשלום בגינו לבין רכיב "הפיצול הגלובלי", שהוסף לתלוש השכר של התובע רק לאחר כחצי שנה מיום שעבר לדרג הניהולי וכחצי שנה לאחר שהופסק התשלום בגין השעות הנוספות. ב. טענתם של הנתבעים בדבר חוסר יכולתם לעקוב אחר שעות עבודתו עם מעברו לדרג הניהולי, הינה מופרכת, שעה שלא חל כל שינוי בתפקידו הן מבחינה מהותית והן מבחינה אדמניסטרטיבית והמשיך לבצע את אותה העבודה, בכפיפות לאותם גורמים ממונים ונדרשה ממנו אותה רמת דיווח. ג. במסגרת תביעה להכרה ב"תאונת עבודה" שהגיש התובע לביטוח לאומי, הודו הנתבעים, כי במסגרת עבודתו של התובע כמבצע לניירות ערך, שעות עבודתו היו מ - 06:47 ועד 17:30 ובכך יש משום הודאת בעל דין כי התובע עבד במסגרת השעות לה הוא טוען. 7. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' ג'ני ויס, המשמשת כמנהלת מחלקת משאבי אנוש בנתבע 1 (להלן - הגב' ויס). התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. 8. בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים בדיון מיום 16.6.05 הגישו הצדדים סיכומיהם בהסתמך על חומר הראיות בתיק והמסמכים שצורפו לתצהיריהם ולכתבי טענותיהם וזאת ללא צורך בשמיעת הוכחות. לאחר שבחנו טיעוני ב"כ הצדדים ועיינו בחומר הראיות שבתיק, להלן החלטתנו: 9. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלת פרשנות המונח "פיצול גלובלי", לאמור: האם יש ברכיב זה משום תחליף לגמול השעות הנוספות לו זכאי התובע, האם רכיב זה משקף את מלוא השעות הנוספות בהן עבד התובע, אם בכלל והאם, כטענת התובע, התשלום המכונה "פיצוי גלובלי" שולם לו כתוספת קבועה לשכר, מבלי שהיה מותנה בקיומה של תנאי כלשהו, ובוודאי שלא בדרישה לביצוע שעות נוספות, או שמא, כגרסת הנתבעים, תשלום הרכיב "פיצוי גלובלי" מותנה בביצוען של שעות נוספות בפועל, וניתן לעובדי הדירוג המנהלי על בסיס ההנחה המקדמית כי עובדים בשעות נוספות. האם יש בתביעתו של התובע משום הפרה חד צדדית של ההסכם בינו לבין הנתבעת 2 בגינה עליו לפצותה ולהשיב לה את ההטבות שקיבל, לטענתה, בגין קידומו לדרג הניהולי, ואם כן באיזה סכום. 10. בראשיתם של דברים ובטרם נדון לגופה של המחלוקת, נבהיר כי טענת התובע, לפיה הועבר "לרשות הנתבעת 2" כמעסיקה, ושכרו החל להיות משולם על ידה, ללא ידיעתו, התבררה כבלתי נכונה בעליל. ראשית במכתב מנכ"ל הנתבעת מיום 28.9.94, עוד בטרם נערך השינוי בתלוש משכורתו, הודע לתובע על כניסתו לתוקף של חוק השקעות משותפות בנאמנות החל מיום 2.10.94, ועל ההשלכות הנובעות מכך, כדלקמן: "אחת ממטרותיו העקריות של החוק,... היא להביא לכך שחברה העוסקת בניהול קרנות נאמנות תפעל כחברה העומדת ברשות עצמה....הדרישה היא שעובדי החברה שהיא מנהלת קרנות נאמנות יגבלו שכר מהחברה בלבד. בעקבות החוק החדש לא תוכל חברתנו להמשיך ולהעסיק בעתיד עובדים של בנק המזרחי המאוחד בע"מ." כן הובהר לתובע כי על מנת לא לפגוע בזכויותיו, הגיעה הנתבעת 2 להסדר עם הנתבע 1, לפיו תוענק לתובע חופשה ללא תשלום, משך כל תקופת העסקתו בנתבעת, וכי בכל עת יוכל לשוב לעבודה מלאה בבנק, ובלבד שימסור לנתבעת הודעה מוקדמת של 30 יום. עוד הובהר לתובע כי ההסדר האמור איננו מחייב, ובמידה ואינו רואה לנכון לקבלו, הינו רשאי עד ליום 7.10.94 להודיע על כך לנתבעת, והנתבע ידאג לשבצו בתפקיד הולם אחר במסגרתו הוא. (ר' נספח 2 לתצהיר גב' ויס) בהמשך למכתב זה הוצא לתובע מכתב מאת מחלקת משאבי אנוש בנתבע בו הובהר לתובע בשנית כי זכויותיו שהיו בבנק בטרם כניסת חוק השקעות משותפות בנאמנות לתוקפו, לא תפגענה, וכי, בכל מקרה, הינו רשאי להודיע 30 יום מראש על רצונו להפסיק את החופשה ללא תשלום ולשוב לעבודה מלאה בבנק עצמו. (ר' נספח 3 לתצהיר גב' ויס) לא נטען, כל שכן לא הוכח, כי המכתבים האמורים לא הגיעו לידי התובע. כן לא הוכח כי התובע הביע במועד כלשהו התנגדות להסדר האמור או הודיע על רצונו להפסיק את דפוס העסקה זה ולשוב ולהיות עובד הנתבע. המסקנה המתבקשת מהאמור הינה, כי לתובע היה ברור וידוע בבעוד מועד כי דפוס העסקתו בנתבעת 2 באמצעות הנתבע 1 עומד להשתנות וכי עובר הוא להיות מועסק בנתבעת באופן ישיר, כאשר בין הצדדים יתקיימו יחסי עובד ומעביד ויחסי העבודה בינו לבין הבנק יותלו לתקופת שהותו בחל"ת. כן, הובהר לו מראש הטעם לשינוי זה. משלא הלין על כך, משך כל תקופת העסקתו בנתבעת, מושתק התובע מלטעון טענה כנגד החלטה ו/או מדיניות העסקה זו. 11. מקריאת מכלול המסמכים והראיות שהגישו הצדדים לביה"ד ובחינת פרשנות הצדדים לאמור במסמכים אלה, מצאנו כי הפרשנות שהוצגה על ידי הנתבעים היא זו שיש לאמץ במקרה דנן, פרשנות המתיישבת עם לשון ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, עם מסמכי העמדה שהוצאו בעניין זה משך השנים על ידי הנהלת הנתבעים, אשר הציגו עמדה אחידה וקבועה, אשר היתה ידועה לתובע, ואשר יש בה כדי לשקף את הרציונל העומד ביצירת שני דירוגים נפרדים של עובדים. 12. הוכח בפנינו כי קיימת זיקה ישירה בין תשלום רכיב הפיצול הגלובלי לבין מעבר התובע לדירוג הניהולי, כי התובע ידע, עוד בטרם העברתו לדרג הינהולי, כי תשלום זה, המותנה באישור ביצוע שעות נוספות, הינו התגמול המקובל לעובדי הדרג הניהולי בגין עבודה בשעות נוספות וכי התשלום מותנה בביצוע שעות נוספות בפועל והעברת אישור הממונה על ביצוען. התובע עצמו הוא שפנה לבנק עוד ביום 5.8.94 בעניין הפסקת התשלום בגין השעות הנוספות עקב מעברו לדירוג הניהולי ובלשון, המעידה ברורות על ידיעתו כי קיימת מתכונת "מקובלת" של תיגמול על עבודה בשעות נוספות לעובדי הדרג הניהולי דרש "אבקש לאשר לי את השעות הנוספות כמקובל בדירוג הניהולי." (ר' נספח 4 לתצהיר גב' ויס) ולראיה, בעקבות פניית התובע, פנה מר זכאי, שהיה בשעתו הממונה הישיר על התובע, אל מר אריה לוי, הממונה על מחלקת כח האדם בנתבע בתקופה הרלוונטית, פירט בפניו את שעות עבודתו הנוספות של התובע בחודשים 1/94 - 4/94) וביקש ממנו "לפצות את התובע "בשעות גלובליות כמקובל." (ר' נספח 5 לתצהיר גב' ויס) וכך, בתגובה הודיע מר אריה לוי למר זכאי, כדלקמן: "נדון - פיצוי גלובלי 1. אנו נזכה הנ"ל החל מ 1.5.94 בתשלום "פיצול גלובלי" בגובה 30%. 2. התשלום הנ"ל ניתן למר המלי בגין השעות הנוספות שהוא עובד. 3. אם יתברר לנו בבדיקות שאנו עורכים מדי פעם כי מר המלי לא עובד בש.נ. יבוטל התשלום הנ"ל. 4. אנא העבר תוכן מכתבי זה לידיעתו של מר המלי." הנה כי כן, הנתבע נעתר לבקשתו של התובע לשלם לו את הפיצול הגלובלי, "המקובל בדירוג הניהולי", רק לאחר שנערכה בדיקה ונתקבל אישור כי התובע אכן עבד בשעות נוספות באותם החודשים, ולא ניתן לו באופן אוטומטי. לפיכך, כבר מתכתובת זו, ובהעדר ראיה או טענה אחרת, שממילא לא הועלתה על ידי התובע, כי תשובת מר לוי לא הועברה לידיו, נמצאנו למדים כי התובע ידע שרכיב הפיצול הגלובלי משולם לו כנגד שעות נוספות שביצע ויבצע בפועל, וכי זהו התיגמול המקובל והנוהג בעבור ביצוע שעות נוספות על ידי עובדי הדירוג הניהולי. אילולא היה הסדר זה מקובל על התובע, חזקה עליו כי היה פונה לבירור זכויותיו ו/או זכאותו להפרשי שכר בגין שעות נוספות, כפי שהשכיל לעשות, כאמור במכתבו דלעיל, בעניין תשלום הגמול "המקובל" בגין החודשים 1/94-4/94. העובדה כי לא הלין על הסדר תשלום זה מדברת בעד עצמה. זאת ועוד ההסכם הקיבוצי, משנת 1992, החל על הצדדים, קובע, בפרק "התוספות לדירוג הניהולי", מפורשות כי תוספת "הפיצול הגלובלי" משולמת לעובדי הדירוג הניהולי על פי אישור בגין שעות נוספות, כהאי לישנא: "פיצול גלובלי בין 10% ל - 35% מהשכר המשולב, עפ"י אישור בגין ש"נ..." (ר' נספח 8 לתצהיר גב' ויס) 13. את מסקנתו כי התשלום המכונה "פיצול גלובלי" אינו קשור כלל לשעות הנוספות, אינו מותנה בתנאי כלשהו, ומהווה תוספת קבועה לשכרו, מסיק התובע, בין היתר, מעצם העובדה שממשיך הוא לקבל פיצול גלובלי מאז 1998 ועד היום, וזאת חרף העובדה שאינו מבצע שעות נוספות בפועל. אלא מאי, בהסכם הקיבוצי משנת 1998, בפרק הדן בשעות הנוספות, נקבע: "עובדים בדירוג ניהולי בסניפים יהיו זכאים לתשלום בגין שעות עבודה נוספות על פי המפורט מטה: 5.1 עובדים בדירוג ניהולי בסניפים אשר אינם זכאים לקבל "פיצוי גלובלי" וכן עובידם כנ"ל בעבודה מפוצלת המקבלים "פיצול גלובלי" - יהיו זכאים לקלבל תשלום "שעות נוספות גלובליות" בשיעור של 10% משכרם המשולב..." 5.2 התנאי לקבלת התשלום "שעות נוספות גלובליות" לאור האמור לעיל הוא עבודה של לפחות 10 שעות נוספות לחודש בממוצע.. ... 5.4 עובדים בסניפים בדירוג הניהולי המקבלים "פיצול גלובלי" ואינם עובדים בפיצול - מהווה התשלום "פיצול גלובלי" תמורה עבור שעות נוספות שהם מבצעים." (ר' נספח 9 לתצהיר גב' ויס) הגב' ויס העידה והסבירה בתצהירה כי רכיב הפיצול הגלובלי, כאמור בהסכם הקיבוצי לעיל, משולם לעובדי הנתבע בסניפים בדירוג הניהולי הן כגמול על עבודה בפיצול והן כגמול שעות נוספות גלובליות. לפיכך, במידה ועובד בדירוג הניהולי עובד בשעות מפוצלות הוא מקבל את רכיב הפיצול הגלובלי בגין הפיצול וכך גם אם עובד בסניף, שאינו עובד בפיצול, אך עובד שעות מרובות ונוספות. לאור האמור, הסבירה גב' ויס, והיות ולאחר סיום עבודתו בנתבעת עבד התובע בסניף נתניה - עצמאות, רמת גן, עתידים וחדרה ששלושה מהם הם סניפים בהם העבודה היא מפוצלת, ובסניף הנוסף עובדים שעות ארוכות, ויש בו הסדר נפרד לקבלת תמורה, המשיך התובע לקבל את רכיב הפיצול הגלובלי בשכרו אף ללא ביצוע שעות נוספות בפועל. התובע לא חלק על כך שעבד בסניפי הנתבע, כאמור, ובמסגרת השעות והפיצול האמור ומשכך, אין לומר אלא שהפיצול הגלובלי שהמשיך להיות משולם לו שולם לו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי שחל על הצדדים באותה העת, ואין לראות בכך משום הוכחה להיות רכיב זה תוספת קבועה לשכר ללא קשר לביצוען של שעות נוספות. 14. בנוסף, נסמך התובע במסקנתו, כאמור, על מכתבה של הגב' שרה לייזרוביץ' לגב' ויס, בה מוצגת עמדה לפיה, בעוד שלגבי עובדי הדירוג הניהולי בסניפים קיימת הסכמה מפורשת שהתשלום עבור הפיצוי הגלובלי הוא פיצוי עבור שעות נוספות, אין כל הסכמה כזו לגבי עובדי המטה (כפי שהוגדר התובע בתקופה נשוא התביעה). יובהר, כי המדובר במכתב, שהינו חלק מתכתובת עניפה, שנוהלה בין הגב' ויס, כנציגת הנתבע, לבין נציגי ארגון העובדים בנתבע, מושא מחלוקת הזהה במהותה למחלוקת נשוא התביעה דנן, והיא בשאלה - האם יש לראות בפיצול הגלובלי ששולם לתובע כפיצוי עבור שעות נוספות, אם לאו. (ר' נספח ב' לתצהיר המשלים של גב' ויס) ברי, כי משמדובר במכתב עמדה אין בו כדי לחייב את הנתבעים או מי מהם ואין בו כדי להוכיח כי הפרשנות המוצעת או העמדה המוצגת על ידי ארגון העובדים היא היא הנכונה. יתר על כן, סבורים אנו כי טענת הגב' לייזרוביץ במכתבה כי "כידוע הפיצול הגלובלי מפורט בנספחי ההסכם הקיבוצי מיום 17.1.1991 ואין הוא תלוי בביצוע מכסה מסויימת של שעות נוספות." אינה עולה בקנה אחד עם לשונו המפורשת של ההסכם הקיבוצי, הקובע כי "פיצול גלובלי בין 10% ל - 35% מהשכר המשולב", ישולם "עפ"י אישור בגין שעות נוספות". מכאן, מתבקשת המסקנה, כפי שהובהר לעיל, כי הפיצול הגלובלי שולם על פי אישור כי עבודה בשעות נוספות אכן בוצעה בפועל. יתרה מזאת, בתגובה למכתבה של הגב' לייזרוביץ', השיבה הגב' ויס, ואף העידה על כך בתצהיר, כי מכתבה של הגב' לייזרוביץ' יצא במענה למכתבים שקיבלו עובדי הנתבע המקבלים "פיצול גלובלי" בשכרם ואשר אינם עומדים, על פי בדיקת הבנק, במכסת השעות הנוספות, המהווה תנאי לקבלת אותו רכיב, וכי קיימת הסכמה בין ארגון העובדים לבין הבנק כי רכיב הפיצול הגלובלי, משולם כנגד ביצוע שעות נוספות, וכי עובד אינו זכאי לתשלום כפול, הן של פיצול גלובלי והן של שעות נוספות. כן נאמר במכתבה: "הנושא של התשלום לעובדי המטה נדון ביני לבינך לפני כשנה...ובמהלך הדיונים אף התבטאת ואמרת - בצדק - כי המהלך העקרוני לגיטימי ומקובל עליך...אתם שותפים מלאים לכך כי ה"פיצול הגלובאלי" לעובדי המטה היה תמיד פיצוי בגין עבודה בשעות נוספות, וכאשר הדברים נאמרים במפורש בכתב." התובע לא טרח לזמן לעדות, כל שכן להגיש תצהיר מטעם ועד העובדים, ככלל, ומטעם הגב' לייזרוביץ, בפרט, שיש בו כדי לסתור טענת הגב' ויס, כי אין מחלוקת בין ארגון העובדים לבין הבנק כי רכיב הפיצול הגלובלי משולם כנגד ביצוע שעות נוספות וכי הארגון נתן הסכמתו להסדר זה. בנסיבות אלה, אין במכתבה של יו"ר ועד העובדים כדי לסייע בידי התובע. 15. גם את טענת התובע לפיה, עצם העובדה שהנתבעים הפרישו זכויות פנסיה גם בגין תוספת הפיצול הגלובלי ושתשלום זה הוסיף להשתלם לו גם במהלך חופשה, שירות מילואים, ימי מחלה וכדו' מבלי שביצע שעות נוספות בפועל, מוכיחה כי המדובר ברכיב קבוע המשתייך לשכר הבסיס, אין בידנו לקבל. ראשית, יאמר כי המעסיק והעובד יכולים להגיע לכדי הסכמה אילו רכיבי שכר נוספים מעבר לאלה הקובעים בחוק יכללו בשכר הקובע לצורך ההפרשה לפנסיה, אך אין בכך כדי לקבוע כי רכיב זה הינו חלק מהשכר הקובע לכל דבר ועניין, שהרי ידוע כי לכל חוק תכלית משלו, והחלטה בין צדדים לחוזה עבודה, שהיתה נכונה לעניין חוק ספציפי, אין בה כד לחול, באופן אוטומטי וגורף, על יתר הזכויות הנגזרות משכר היסוד של התובע, המעוגן בחוקים שונים במשפט העבודה. שנית, הגב' ויס העידה כי תוספת זו לא היתה היחידה ששולמה לתובע במהלך תקופות העדרותו. כך, למשל, קיבל התובע גם תשלום בגין תוספת "הקב"ט", שאף לפי עדותו הוא, שולמה לו עקב עבודה נוספת שנטל על עצמו, ושבוודאי לא בוצעה על ידו בימי העדרותו מהעבודה. לא עלה בידי התובע להפריך או לסתור טענה זו של הנתבעים, ולפיכך, ברי, כי הדבר משמיט את הבסיס לטענתו כי יש להקיש מעצם תשלום רכיב הפיצול הגלובלי בתקופות ההעדרות על מהות הרכיב כתוספת קבועה ובלתי מותנית לשכרו. 16. כל אלו ועוד, לא שוכנענו, כטענת התובע, כי בדו"ח הביקורת הפנימי שנערך ע"י רוה"ח א. חלפון בנושאי השכר של הנתבעת ובתגובת מנכ"ל הנתבעת לדו"ח זה, יש כדי לחזק טענתו. הגם שרוה"ח מתח ביקורת על כך שהנתבעת לא קבעה מדיניות לגבי פקידים שאושר להם תשלום "פיצול גלובלי" קרי, האם תוספת זו משולמת ללא התנאה או שמא באה במקום שעות נוספות והעובד נדרש לעבוד שעות נוספות בתמורה, הרי שהתייחסותו היתה לגבי פקידים שהתשלום של רכיב הפיצול הגלובלי אושר להם במסגרת עבודתם בנתבעת, ואילו, בעניינו של התובע, התשלום בגין רכיב זה החל עוד בתקופת עבודתו בנתבע, כשהוא "מושאל" לעבוד בנתבעת, וזאת בהתאם לנהלי הנתבע ולהסכמים הקיבוציים שחלו על הצדדים באותה העת. זכות לתשלום תוספת זו "גרר" עימו התובע מכח היותו עובד הנתבע ש"הושאל" לנתבעת ומכח התחייבותם של מנהלי הנתבעים, כאמור בנספחים 2 ו -3 שצויינו לעיל, לפיה זכויותיו כעובד הבנק לא תפגענה עם מעברו לעבודה בנתבעת. במענה לדוח הביקורת הבהיר מנכ"ל הנתבעת, מר עציוני בלשון מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים כי "תשלום "פיצול גלובלי" ניתן לעובדי עמדה בדירוג ניהולי עבור העבודה ולא עבור שעות העבודה, וזאת מתוך הנחה כי עובדים אלה עובדים הרבה מעבר לשעות העבודה המקובלות בבנק. כלומר, מר עציוני נתן דעתו לכך שהבסיס/התנאי לתשלום רכיב הפיצול הגלובלי מתבסס על התנאי המקדמי כי אותם עובדי דרג ניהולי מבצעים שעות נוספות מרובות ועל כן זכאים לתגמול האמור. 17. אשר ל"הודאת" הנתבע בדבר השעות הנוספות שביצע התובע - הצהרת הנתבע בדבר שעות עבודתו של התובע נעשתה בקשר עם תביעה שהגיש התובע לקבלת דמי פגיעה בגין תאונת עבודה שארעה ביום 30.10.00, כשנתיים וחצי לאחר תום עבודתו של התובע בנתבעת, תוך שמצויין בשאלון כי עבודתו לפני התאונה היתה בבנק המזרחי המאוחד ובעמדה, ולא ניתן לדעת האם שעות העבודה, לגביהן נטען שעבד התובע - 06:47 - 17:30, מתייחסות לעבודתו בנבתעת בתקופה הרלוונטית לתביעה זו (1994-1998) או לתקופת עבודתו בנתבע בשנתיים וחצי שקדמו למועד בו ארעה התאונה. אשר על כן, אין אנו מוצאים בהצהרה זו משום "הודאה" של הנתבעים כי התובע אכן עבד את מסגרת השעות לה הוא טוען. 18. מעבר לכל האמור יצויין, כי עלה בידי הנתבעים להוכיח שהתובע קיבל מלוא התשלום לו זכאי בגין רכיב הפיצול הגלובלי משך כל תקופת העסקתו אצל הנתבעת. הגב' ויס אישרה בתצהירה את טענת התובע כי רכיב הפיצול הגלובלי החל להשתלם לתובע רק למן חודש 6/94 ולא החל מחודש 1/94, מועד קידומו של התובע. עם זאת, הבהירה גב' ויס כי הפיגור בתשלום רכיב זה נבע עקב טעות וזו תוקנה באופן רטרואקטיבי. עיון בתלושי השכר של התובע לחודשים 6/94 ו - 8/94 מעלה כי שולמו לתובע הפרשי השכר להם היה זכאי בגין רכיב הפיצול הגלובלי שלא שולם לו במועדו. (ר' נספחים 10,11 לתצהיר גב' ויס) בנוסף, לא עלה בידי התובע להוכיח כי הגמול בגין מספר השעות הנוספות שביצע התובע בתקופה נשוא התביעה דנן לא גולם במלואו במסגרת תשלום רכיב "הפיצול הגלובלי", ואפילו היה בסיס לטענתו כי זכאי הוא להפרשי שכר בגין שעות נוספות, מעבר למה ששולם לו במסגרת הפיצול הגלובלי, הרי שכמפורט לעיל, לא עלה בידי התובע להצביע על מקור כלשהו, בין בדין ובין בהסכם אחר, המקנה לו זכאות להשלמת תשלום בגין שעות נוספות. 19. סוף דבר, התביעה נדחית. 20. אשר לתביעה שכנגד עילת תביעה זו נעוצה בטענת הנתבעים כי תביעת התובע אינה מהווה אלא ניסיון חסר תום לב וחסר הגינות לנהל מו"מ מחודש על תנאי העסקתו, לאחר שתיקתו רבת השנים. ודוק, ככל שקיימת לנתבעים טענה כנגד התובע בגין נהול הליכי סרק כנגדם, הרי שהנתבעים זכאים להיפרע בגין טענה זו במסגרת ההוצאות שיפסקו בתיק זה, אך אינם רשאים לדרוש השבתם של תשלומים, אשר שולמו לתובע, אף לגישתם, בהתאם לדירוגו הניהולי ובהתאם לתפקידו ולשעות עבודתו בפועל ועל ידי כך לשלול ממנו זכויות להם זכאי היה כדין. אין אנו מוצאים בעצם נסיונו של עובד להגיע לחקר האמת בדבר הזכויות המגיעות לו, כטענתו, ממעבידו, על דרך פניה לביה"ד, משום הפרה חד-צדדית של החוזה שנערך בינו לבין מעבידו, אפילו אם ניסיון זה נעשה בדיעבד. נראה כי כל מטרתם של הנתבעים הוא להעמיד טענת קיזוז כהגנה מפני תביעת התובע, וזאת שעה שבתביעתם שכנגד אין כל ממש. לאור אמור לעיל, משהגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להידחות, נדחית בזאת גם התביעה שכנגד. 21. התובע יישא בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. שעות נוספות