1. לפנינו תביעה לתשלום דמי הבראה, דמי חגים, פדיון ימי חופשה, תוספת יוקר, הפרשות לקופת גמל, גמול שעות נוספות, תוספת ותק ופיצויי הלנת שכר. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כעולה מן התיק: א. הנתבעת הינה חברה המנהלת ומפעילה מלונית בירושלים. ב. התובע עבד אצל הנתבעת כפקיד קבלה בשתי התקופות: האחת - מ- 8/00 ועד 03/01 (להלן - תקופה א'), השניה - מ- 1/02 ועד 5/04 (להלן - תקופה ב'). ג. על הנתבעת חל ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות (להלן - ההסכם הקיבוצי, נספח נ' לתצהיר התובע). 3. בדיון מיום 29/9/05, הוסכם כי ישולמו לתובע הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 6,525 ₪. דמי חגים בסך של 3,640 ₪. תוספת יוקר בסך של 706 ₪. תוספת ותק בסך של 878 ₪. הפרשה לקרן השתלמות בסך של 2,430 ₪. דמי הבראה בסך 2,466 ₪. הצדדים נותרו חלוקים בשאלת שיעור פדיון החופשה וגמול השעות הנוספות שלהן זכאי התובע. כמן כן חלוקים הצדדים בשאלה האם זכאי התובע להפרשות בגין דמי גמולים עבור שנת עבודתו הראשונה, לאור לאמור בסעיף 30 להסכם הקיבוצי. 4. הפרשות לקרן פנסיה: סעיף 30 להסכם הקיבוצי קובע, כדלקמן: ”(1) בכפוף לחריגים שיפורטו להלן בסעיף קטן (4) כל בית מלון יבטח את עובדיו בקרן פנסיה מקיפה של מבטחים. (2) בית המלון והעובדים ישלמו למבטחים עבור קרן פנסיה מקיפה סכומים בשיעורים כמפורט להלן: א). בית מלון - 12% ממשכורתם של העובדים. ב). העובדים - 5.5% ממשכורתם הכוללת. ... (4)(א) בית מלון לא יבטח בקרן פנסיה מקיפה עובד אלא לאחר שהשלים 12 חודשי עבודה רצופים בבית מלון ונתמלאו בו תנאי הכשירות להתקבל כחבר קרן הפנסיה המקיפה של מבטחים... (5)(א) עובדים שאין חובה לבטחם בקרן פנסיה מקיפה של מבטחים או שאינם כשירים להיות מבוטחים בקרן פנסיה מקיפה של מבטחים, יבוטחו בקרן פנסיה יסוד של מבטחים. (ב)בית מלון והעובדים ישלמו למבטחים החל מ-1.2.89 עבור קרן פנסיה יסוד סכומים בשיעורים כמפורט להלן: בתי מלון - 6% ממשכורתם הכוללת של העובדים. העובדים - 5.5% ממשכורתם הכוללת." כאמור חלוקים הצדדים בשאלה האם זכאי התובע להפרשות לקרן פנסיה בשיעור של 6% עבור 12 חודשי עבודתו הראשונים, לאור האמור בסעיף 30(4)(א) להסכם הקיבוצי. מאחר שהוסכם כי התובע יקבל פיצויי פיטורים, והתביעה הינה להפרשות בשיעור של 6% בלבד, היינו למעשה הפרשות לפנסית יסוד בלבד, הרי שס"ק 5 קובע את זכאותו של התובע להפרשות אלה, מבלי להיזקק כלל לשאלה האם זכאי התובע לפנסיה מקיפה גם עבור 12 החודשים הראשונים לעבודתו. סעיף 30 להסכם הקיבוצי קובע כי עובד זכאי להפרשות לפנסיה מקיפה לאחר 12 חודשי עבודה (סעיף 30(4)(א), עם זאת, עבור 12 החודשים הראשונים זכאי העובד לפנסיית יסוד. כך עולה מלשון ס"ק 5 הקובע כי עובדים שאין חובה לבטחם בקרן פנסיה מקיפה, היינו עובדים שטרם השלימו 12 חודשי עבודה, זכאים להפרשה לפנסיית יסוד. לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,698 ₪ (2,700* 6% *29 חודשים) בגין הפרשות לקרן פנסיה. 5. גמול שעות נוספות: בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי לגמול שעות נוספות בסך של 3,000 ₪. לא צורפה לכתב התביעה ראיה כלשהי או פירוט של השעות הנוספות. לאחר שלב גילוי מסמכים, הגיש התובע תצהיר ובו בקשה לגמול שעות נוספות בסך 16,000, אך הוגש פירוט רק לגבי סך של 4,085.62 ₪. התובע טוען כי עבד במשמרות ערב ולילה בתבנית קבועה וידועה מראש אשר נקבעה ע"י הנתבעת (נספח י' לתצהיר התובע) ולפיכך הוא זכאי לגמול שעות נוספות בעבור כל תקופת עבודתו. בעניין נטל ההוכחה בתביעה לגמול שעות נוספות נפסק: ”התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב" [ראה: דב"ע לב/32-3 מרלן פרומוביץ - ישראל בר אדון, פד"ע ד' 42-43; ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג(23), 32;). ועוד נפסק כי: ”על התובע גמול שעות נוספות להביא בפני בית הדין את כל הנתונים העובדתיים הצריכים לקביעת הסכום המגיע, ולהוכיחם (דב"ע לז/1-2 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט, פד"ע ח 343). מכאן שעל התובע לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי, ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם - ובמיוחד - את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך (דב"ע לב/32/3 הנ"ל; דב"ע לה/12-2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנהויסר, פד"ע ו 307; ע"ע 1059/02 עמיר עבילאה - מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג(95),38). 6. התובע טוען כי עבד במתכונת קבועה וידועה, אך לא עלה בידו להוכיח את טענתו זו. במסמך שעליו מסתמך התובע מצויינות רק המשמרות של מנהל הנתבעת, עודד ניב (נספח ט' לתצהיר התובע), ואין ללמוד ממנו על המשמרות של התובע. יש לדחות גם את טענותיו האחרות של התובע בעניין זה. לא מצאנו סתירה בין האמור בתצהיר גילוי המסמכים של מר טל לבין האמור בתצהיר התשובות לשאלון, ומכל מקום אין בכך כדי לסייע בידי התובע להרים את הנטל שהוטל עליו. לא שוכנענו כי בידי הנתבעת רישומים של שעות העבודה של התובע, וכי פעלה במתכוון כדי להסתירם מן התובע ומבית הדין. זאת ועוד. הטענה בדבר היזק ראייתי הינה טענה מתחום דיני הנזיקין, אשר אינם מצויים בתחום סמכותו של בית דין זה, ועל כן אין בכוחה להסיר את נטל הראיה מעל כתפי התובע. משכך, הוכיח התובע כי הוא זכאי לגמול שעות נוספות רק עבור השעות שלגביהן הוצג לפנינו רישום (נספח י' לתצהיר התובע). לגבי השעות האחרות אין מדובר אלא באומדנא, ואין די בכך להוכחת עבודה בשעות נוספות. על כן על הנתבעת לשלם לתובע גמול שעות נוספות בסך של 4,086 ₪. 7. פדיון חופשה: על-פי סעיף 23 להסכם הקיבוצי ולצו ההרחבה בענף המלונאות, זכאי התובע בגין כל שנת עבודה ל-12 ימי חופשה, ולא ל-14 ימי חופשה כפי שנטען בסעיף ד' לסיכומיו. הצדדים חלוקים גם בשאלת היקף משרתו של התובע. מנספח ג'2 לתצהירו של התובע עולה כי היקף משרתו של התובע הינו 64% ולא 70% כפי שכתב התובע עצמו ביום 3/1/04: ”...החישוב מבוסס על 100% משרה בשבעת החודשים הראשונים לעבודתי ולפי 64% משרה לשאר התקופה. אחוז המשרה הוא לפי 156 ש' חודשיות כמשרה מלאה, מצאתי כי אני ועבד בממוצע לחודש כ-100 ש' ולכן 64% = 100 * 100 156 משכך מקובל עלינו החישוב שנעשה ע"י הנתבעת. על כן, על הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסך של 3,968 ₪. 8. פיצויי הלנה התובע טוען כי יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי הלנת שכר. רק אחד מרכיבי התביעה נושא פיצויי הלנה. זכות תביעה לתשלום פיצויי הלנה בגין אי תשלום לקופת הגמל נתון לקופת הגמל בלבד, ולא לעובד התובע בבית הדין (דב"ע נא/3-2 שפרה צח נ' דחף בע"מ פד"ע כב 462; דב"ע נו/62-5; נו/62-7 תע"ש - תעשיות לישראל בע"מ נ' קרן השתלמות למהנדסים בע"מ וקרן השתלמות למהנדסים בע"מ נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ פד"ע לא 449). גם פדיון חופשה אינו בבחינת שכר מולן (דב"ע לה/22-3 פולקה בע"מ - פרוינדליך, פד"ע ו' 241). לגבי גמול עבודה בשעות נוספות, איננו רואים מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר. בין הצדדים הייתה שנויה מחלוקת של ממש בעניין זה. לפיכך ישולמו הסכומים שנפסקו בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, גמול שעות נוספות ופדיון חופשה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/6/04. אף על-פי כן, סבורים אנו כי מן הראוי לחייב את הנתבעת בהוצאות גבוהות, וזאת משום שהנתבעת עשתה כל שביכולתה, הן במהלך תקופת עבודתו של התובע, והן במסגרת ההליכים בתביעה זו, כדי למנוע מן התובע את זכויותיו מכוח ההסכם הקיבוצי. אף כי הנתבעת חברה בהתאחדות המלונות כבר מיום 1.4.00 (נספח ח' לתצהיר התובע), טענה התובעת בכתב ההגנה כי: ”במקרה זה לא חלים הוראות ההסכם הקיבוצי וצווי ההרחבה לענף המלונאות" (סעיף 7, וראו אף דברי ב"כ הנתבעת בדיון ביום 7.9.05, ע' 1 ש' 4-5)). לא ניתן כל נימוק לטענה תמוהה זו. הנתבעת אף הגדילה לעשות, וניסתה להחתים את התובע, במהלך תקופת עבודתו, על מסמך על פיו הוא עובד על פי הסכם אישי בלבד, ולא חלים עליו ההסכמים הקיבוציים בענף המלונאות (סעיף 22-23 לתצהיר התובע, נספחים ג' ו-ד' לכתב התביעה). מכאן שהנתבעת היתה מודעת היטב לחלותם של הסכמים אלה על התובע, ואף על פי כן ניסתה לשלול ממנו זכויות אלה. לפיכך, תשלם הנתבעת הוצאות שכר טרחת עורך דין לתובע בסך של 4,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. שעות נוספותפנסיה