תביעה זו עניינה תשלום הפרשי שכר בגין החזר קיזוז זמני ההפסקות וחישוב מוטעה של השעות הנוספות, דמי חגים והחזר ניכויי שכר (בנוגע לתובעת 1 בלבד), תוספת עבודת לילה (בנוגע לתובעת 2 בלבד), וכן השבת הוצאות חוות דעת חשב השכר. מנגד, הגישו הנתבעות תביעה שכנגד בגין תשלום ביתר של שעות עבודה במוצאי שבת, תשלום ביתר בגין הפסקות, וכן תשלום עודף בגין שעות עבודה. רקע עובדתי 1. התובעות היו תושבות העיר אילת בתקופה הרלוונטית לתביעה זו. הגב' צ'נוב מרגריטה היא התובעת בתיק עב' 3097/08 (להלן: "התובעת 1"). הגב' יפימנקו לריסה היא התובעת בתיק עב' 3092/08 (להלן: התובעת 2"). 2. הנתבעות 1 ו-2 הינן חברות בע"מ, אשר הפעילו מיני-מרקט במרכז מסחרי "מ.ש.ל" ברחוב ששת הימים בעיר אילת, במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה ( להלן: "החנות"). 3. התובעת 1 עבדה אצל הנתבעות כקופאית בחנות ברציפות החל מחודש 4/2000 ועד למועד התפטרותה, וזאת במועד המאוחר להגשת התביעה בתיק זה (23/09/08). יצויין כי לתובעת 1 הונפקו תלושי שכר על ידי הנתבעת 1 מחודש 4/2000 ועד לחודש 12/2000, והחל מחודש 1/2001 הונפקו לתובעת תלושי שכר על ידי הנתבעת 2. 4. התובעת 2 עבדה אצל הנתבעות כקופאית בחנות ברציפות החל מחודש 8/2000 ועד למועד הגשת התביעה (23/09/08), והמשיכה לעבוד בחנות אף לאחר הגשת התביעה. יצויין כי לתובעת 2 הונפקו תלושי שכר על ידי הנתבעת 1 מחודש 8/2000 ועד לחודש 12/2000, והחל מחודש 1/2001 הונפקו לתובעת 2 תלושי שכר על ידי הנתבעת 2. 5. התובעות השתכרו שכר שעתי, כעולה מתלושי השכר אשר צורפו לכתבי התביעה. הליכי התביעה בבית הדין 6. ביום 23/09/08 הגישו התובעות, תביעות נפרדות כנגד הנתבעות. 7. התובעות הגישו תצהירי עדות ראשית, וכן הוגשה מטעמן חוות דעת של חשב השכר - מר אשר ארז, עליה מבססות התובעות את תביעותיהן, על כל רכיביהן. 8. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של מר ממן יוחנן מנהל הנתבעות 1 ו-2, מר אברהם שאולי חשב השכר בנתבעות 1 ו-2 ומר יהושע לילוף מנהל תפעולי של החנות. המחלוקות 9. הצדדים חלקו בשאלות הבאות: (א). זכאות התובעות להפרשי שכר בגין החזר קיזוז זמני הפסקות וחישוב מוטעה של השעות הנוספות. (ב). זכאות התובעת 1 לדמי חגים. (ג). זכאות התובעת 1 להחזר ניכויי שכר. (ד). זכאות התובעת 2 לתוספת עבודת לילה. (ה). זכאות התובעות להשבת הוצאות חוות דעת חשב השכר. (ו). התביעה שכנגד - זכאות הנתבעת 2 להחזר כספי בגין תשלום ביתר של שעות עבודה במוצאי שבת, תשלום ביתר בגין הפסקות וכן תשלום עודף בגין שעות עבודה. הפרשי שכר 10. התובעת 1 תבעה הפרשי שכר בגין קיזוז זמני הפסקות וחישוב מוטעה של שעות נוספות בסכום נומינאלי של 21,056.92 ₪, וזאת כמפורט בחוות הדעת של חשב השכר - מר אשר ארז, אשר חלקה הארי מבוסס על תלושי השכר של התובעת 1, וכן על מספר דוחות נוכחות אשר המציאה התובעת לחשב. התובעת 2 תבעה הפרשי שכר בגין קיזוז זמני הפסקות וחישוב מוטעה של שעות נוספות בסכום נומינאלי של 23,047.97 ₪, וזאת כמפורט בחוות הדעת של חשב השכר - מר אשר ארז, אשר מבוססת על תלושי השכר של התובעת 2. 11. לטענת התובעות, הפרשי השכר נובעים, בין היתר, מכך שהנתבעות ניכו שלא כדין שכר מהתובעות בגין "הפסקות" ומחישוב מוטעה של השעות הנוספות. 12. טענתן העיקרית של התובעות הינה שבפועל לא הייתה להן הפסקת עבודה וכי בכל מקרה לא הייתה ביכולתן, מבחינה מעשית, לעזוב את מקום העבודה ולצאת להפסקה, ולפיכך נאלצו לאכול תוך כדי ביצוע עבודתן. 13. מנגד, טענו הנתבעות כי הקיזוז נעשה כדין בגין הפסקות אותן נטלו התובעות במהלך עבודתן. 14. סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן: החוק") קובע לגבי הפסקות ביום העבודה של עובד, כדלקמן: "20. (א). ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל- 3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות. ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג ההפסקה היא של חצי שעה לפחות. (ב). הפסקה לפי סעיף קטן (א) לא תעלה על שלוש שעות. (ג). בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה אי הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה". 15. בהתאם להוראות סעיף 20(ג) לחוק, במקרה בו נוכחותו של העובד במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, זמן ההפסקה ייחשב כחלק משעות העבודה. 16. מן הראיות והעדויות שנשמעו בעניין זה, לא הוכחה בפני מסגרת קבועה ואחידה לפיה מקבלות התובעות הפסקה רצופה בת חצי שעה ובוודאי לא של שעה, וזאת במנותק מעבודתן. התובעת 1, אשר שימשה כאמור כקופאית בחנות הנתבעות, העידה בפנינו, כי בפועל לא הוקצה לה זמן מוגדר לצאת להפסקה, לא לחצי שעה ובוודאי שלא לשעה (ראה סעיף 35 לתצהיר התובעת). התובעת 1, העידה כי נהגה לאכול ולשתות ליד הקופה, כאשר לטענתה לא יוחד לה זמן הפסקה מוגדר במסגרתו הייתה פטורה מלבצע משימות הקשורות בעבודתה כקופאית בחנות. התובעת 1, העידה כדלקמן: ש. להכין אוכל איך היית מכינה, תתארי לנו? ת. בעצמי הכנתי סנדוויץ' אולי פעם בחודש, הרבה פעמים לא אכלתי בכלל, לי אין בעיה לא לאכול. הרבה פעמים שכן הכנתי אוכל זה לוקח כמה דקות במטבח ואכלתי במקום העבודה בקופה כי אין קופאית שמחליפה אותי כי אני הייתי לבד הקופה היחידה שהייתה פתוח הייתה על שמי. לא יכולתי לצאת להרבה זמן והדקות האלה שלא הייתי בקופה, אז מישהו אחר היה עובד על שמי, ואני מעדיפה שאף אחד לא יגע כי זו אחריות שלי. הייתי חוזרת מהר. ... ש. כלומר, בשעה שאת אכלת או הכנת אוכל מישהו היה מחליף בקופה? ת. שתיתי תמיד בקופה, הייתי שמה כוס קפה מתחת לקופה ושתיתי בין לקוחות, והייתי אוכלת סנדוויץ' בזמן העבודה, אפילו אנשים היו שואלים מה אני אוכלת... זה לא נעים. גם אין לנו מקום בפנים לאכול, אין לנו שולחן, אין מקום מסודר. ... ש. אני אומר שיש הנחיה של המעביד שאסור לאכול ולשתות בקופה, אי אפשר לאכול ולשתות ליד לקוחות? ת. לא הייתה לי ברירה, ואם לא, לא הייתי אוכלת ושותה בכלל. ש. את אומרת שמישהו בא להחליף אותך? למה שלא תלכי למטבח ותכיני לך קפה? ת. ... עבדתי בחנות נפרדת שמוכרים רק גלידה, וזו הייתה חנות לחלוטין נפרדת, זה היה קרוב למינימרקט, הייתי מתקשרת למנהל ומבקשת שיבוא להחליף אותי, הוא היה אומר לי יש לך דקה, הוא לא אמר לי אף פעם תלכי תיקחי את הזמן, לא אהבתי שעובדים על שמי היו תמיד חוסרים וזה לא נעים. הוא היה תמיד לחוץ. ש. ממה שאני מבין, וזאת הפעם השנייה שאני אומר את זה, היו לך הפסקות ואת פחדת לצאת? ת. לא. אף אחד לא נתן לי הפסקה מסודרת שאני ארגיש נוח. הבעיה של "ההפסקה" שהיו נותנים לי לא יכולתי להרגיש חופשי... לשאלת בית הדין: ש. האם מישהו מטעם הנתבעת הציג בפניך מצג לפיו יש לך חצי שעה מסודרת? ת. לא. להיפך אמרו לי תחזרי מהר אין זמן. והרבה פעמים שהתקשרתי לסניף לבקש שיחליפו אותי, לא ענו לטלפון, אז חיכיתי שמישהו מהלקוחות יכנס שאני מכירה והיו שירותים בפנים ליד המחסן וביקשתי מהלקוחות לשמור על המקום על משנת שאני ארוץ לשירותים. ואחזור בחזרה בשניות, כי לא הייתה לי ברירה, שעות לא מחליפים אותי." (פרוטוקול מיום 27/6/10, עמ' 3, ש' 24 - עמ' 5, ש' 12). התובעת 2 העידה בעניין זה, כי: "ש. אבל לפני כן את באת למעביד עם החצי שעה הפסקה? ת. אני שאלתי את השאלות בטלפון, התקשרתי ושאלתי בטלפון והוא אמר לי כי זה חוקי חצי שעה להוריד הפסקה ואת אמרת (אני אמרתי, י.כ.). שאפילו חצי שעה הפסקה לא קיבלתי, אני רק הייתי רצה לשירותים, אין מה לדבר על חצי שעה בכלל ובוודאי לא שעה." (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 25 - 22). ובהמשך: "ש. היית מקבלת אוכל מהמעביד? ת. הייתי צריכה לרוץ למטבח להכין אוכל, הרבה פעמים אין פשוט אפשרות. ש. לאן היית הולכת למטבח? ת. כן. יש פינה קטנה שזה המטבח, שאי אפשר אפילו לשבת שם. אף אחד לא היה מחליף אותי. ... ש. ואת היית מכינה לעצמך אוכל? ת. אם יש לי זמן, כי לפעמים כשהייתי נכנסת היו אומרים לי שיש אנשים. עד שהייתי מכינה את הסנדוויץ' הייתי צריכה לצאת מספר פעמים מהמטבח. ש. בואי נתחיל ביום, כשעבדת ביום היו עוד אנשים, עוד קופאיות? ת. רק ביום שישי שתי קופות עבדו. כל השבוע עובדים לבד בשתי משמרות,או מהבוקר עד הצהריים או מהצהריים עד הערב. ש. את עבדת בסופר נכון, ביום את היית לבד בסופר? ת. יש גם עובדים כלליים אבל הם לא עובדים בקופה, הקופה על שמי אם חלילה חסר משהו זה על שמי. ש. ומה עם מנהל התיפעול הוא לא החליף אותך? ת. היו פעמים שהוא החליף לכמה דקות כאשר הייתי צריכה לשירותים. ש. כשהיית צריכה אוכל הוא גם החליף אותך? ת. לכמה דקות, זה לא חצי שעה וגם לא שעה. ש. איפה את היית אוכלת? ת. בקופה. ש. אבל יש הנחיה של המעביד שאסור לאכול בקופה? ת. מאיפה אני יודעת על זה." (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 7-31). 17. עדות מנהל הנתבעת בפני בית הדין הייתה עדות פתלתלה ומתחמקת, כאשר בכל פעם שנשאל ע"י ב"כ התובעות שאלות בנושא ההפסקות, התחמק ממתן תשובות לשאלות. בעוד שבתצהיר עדותו הראשית קבע מר ממן נחרצות כי התובעות קיבלו הפסקות כדין, כאשר נשאל על כך בבית הדין, התברר כי אינו יודע דבר וחצי דבר בעניין ההפסקות, וכי הוא ניזון משמועות שמסביב וזאת בשים לב כי הוא הבעלים ומנהל הנתבעות. וכך העיד מר ממן בפני בית הדין: "ש. אתה אומר שפתאום החשב החדש גילה שהעובדות יוצאות לשעה הפסקה ובעצם כל העובדים, זה נכון שהוא גילה רק אחרי שנים? ת. הוא פה ותחקור אותו על כך, אני לא אתן תשובה במקומו. ... ש. כתוב שולמו לעובדי הנתבעת ת. בא חשב חדש שיודע חוקים יותר טוב ממני וגילה את זה. ש. לטענתך לא ידעת שעשרות עובדים שלך נמצאים בשעת הפסקה? ת. זאת שאלה קשה ואני לא מבין אותה. ש. אתה אומר שהדבר תוקן החל מאפריל 2008, איך תוקן? ת. אל תשאל אותי, הוא יבוא תשאל את החשב. ש. בעניין של צנוב כתוב, התובעת זעמה על תיקון הטעות, האם אתה יודע על זה משהו? ת. לא. לשאלת בית הדין: ש. אז למה אתה מצהיר על זה? ת. ככה שמעתי מסביב." (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 19 - עמ' 13 לפרוטוקול ש' 6). ובהמשך, למרות שהעיד בתצהירו כי התובעות קיבלו הפסקות כדין (ראה עמ' 2 לתצהיר מר ממן, סעיף 5), הרי שבחקירתו הנגדית העיד כדלקמן: "ש. לגבי הפסקות, אתה היית נוכח פיזית כשמישהי מהתובעות יצאה להפסקה? ת. לא." (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 29-30). בתשובה לשאלת ב"כ התובעות כמה זמן יוצאים העובדים להפסקה, השיב מר ממן: "לא יודע, תשאל את החשב". (עמ' 14, ש' 21-22). 18. הנתבעות, הגדישו את הסאה, שעה שגם העד העיקרי מטעמן - חשב השכר, אליו הפנה כל העת מנהל הנתבעת את השאלות בנושא ההפסקות, לא הוסיף דבר בעניין זה. למעשה טענת הנתבעות הינה כי לתובעות יוחד זמן מסויים - שעה שלימה, לצורך יציאה להפסקות, אך מלבד טענה כללית לא הובאה כל ראיה לתמוך בגירסה זו. יתירה מזו, מעדות חשב השכר עולה כי הנ"ל כלל לא טרח לבדוק בעצמו אם הפחתת שעת ההפסקה משכר התובעות, תואמת את המציאות בשטח. מר שאולי העיד בתצהירו כי הוא זה שגילה שעובדי הנתבעות מקבלים בפועל שעת הפסקה מידי יום, ולמרות זאת נוכתה בחישוב השעות שלהם חצי שעה בלבד. לפיכך, החשב מצא לנכון לנכות לתובעות שעת הפסקה ליום, וזאת החל ממשכורת חודש אפריל 2008. (סעיפים 3 ו-4 לתצהירו של מר אברהם שאולי). וכך העיד מר שאולי בפני בית הדין בעניין זה: "ש. אתה בדקת אחד אחד שהם באמת יוצאים לשעת הפסקה? ת. מהדיווחים שקיבלתי, אני לא בשטח. ש. לפני כן הורידו חצי שעה שעת הפסקה, אתה יודע שחצי שעה יצאו או לא יצאו? ת. אני משיב את אותה תשובה קודמת, אין לי תשובות להגיד לך אם לא הייתי שם." (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 25-28). יודגש שוב, כי הנתבעות לא טרחו להביא כל ראיה לתמוך טענתן כי התובעות יצאו להפסקה של שעה ואף לא של חצי שעה; כאשר אותם "אנשי שטח" שכביכול דיווחו לחשב השכר על כך שהתובעות יוצאות להפסקה של שעה, לא העידו בפני בית הדין וגירסתם לא נמסרה. כך למשל, כאשר נשאל החשב האם יש לו רשימה של העובדים שהחליפו את התובעות בזמן ההפסקות, השיב מר שאולי: "לא. אין לי מושג. אני לא המנהל בשטח". (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 28). הנה כי כן, אין בידי הנתבעות כל אסמכתא או ראיה התומכת בטענתן כי התובעות יצאו להפסקות של שעה מידי יום, ואף לא של חצי שעה. 19. לא זאת אף זו, מעדותו של מר שאולי עולה כי החל לעבוד בשירות הנתבעות רק מחודש ינואר 2008 (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 13), דהיינו, חשב השכר אינו יכול להעיד מאומה על התקופה שקדמה למועד תחילת עבודתו בנתבעות. 20. מר יהושע לילוף, המשמש כמנהל תפעולי של החנות בה עבדו התובעות, העיד בפנינו שהוא החליף לפעמים את התובעות, כדי שהן תצאנה ל"הפסקה" (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 21-30). עדות זו של העד מטעם הנתבעות, תומכת דווקא בגרסת התובעות שלא ניתן היה לצאת להפסקה מסודרת, והראיה שהמנהל התפעולי של החנות בעצמו היה צריך להחליף את התובעות כדי שהן תוכלנה לצאת ל"הפסקה". מכאן, עולה כי נוכחותן של התובעות בשטח החנות הייתה הכרחית, שאם לא כן, לא היה צורך שמנהל התפעולי של החנות בעצמו יחליפן בקופה. יש בכך כדי להעיד כי המדובר בשעות עבודה ולא בזמן הפסקה. בהמשך עדותו מציין מר לילוף את הדברים הבאים: "ש. אתה יודע מה היא עשתה בהפסקה? ת. הביתה אף אחת לא הלכה, הן היו הולכות ואוכלות וחוזרות עם הסנדוויץ' והכוס תה, לא התעסקתי באיך הן מעבירות את ההפסקה. אין לי רישום לגבי ההפסקה. ... אני לא ערכתי רישומים". (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 1-6). הנה כי כן, גם עד זה כמו כל יתר עדי הנתבעות לא מסר כל רישום ו/או אסמכתא על ההפסקות וההחלפות שנעשו ועל אורכן. עוד התברר מעדותו של מר לילוף, כי הוא החל לעבוד בנתבעות משנת 2006 והוא עבד עד השעה 22:00. אשר על כן, עד זה אינו יכול להעיד על תקופות הקודמות לתחילת העסקתו, ואינו יכול להעיד לגבי התובעת 2 אשר עבדה במשמרות לילה החל מהשעה 22:00. 21. אחד המאפיינים של "זמן הפסקה" הקבוע בסעיף 20(ג) לחוק, הוא היות העובד חופשי לעשות כרצונו בזמן זה, בין אם מדובר באכילה, מנוחה ובין אם מדובר ביציאה לסידורים אישיים כאלו ואחרים. בזמן ההפסקה, על העובד להיות נתון לרשות עצמו, להיות משוחרר מחובתו כלפי מעסיקו, ובפרט על המעסיק להיות אדיש לנוכחותו או לאי נוכחותו של העובד במקום העבודה. 22. מאפיין נוסף של "זמן הפסקה", הקבוע בסעיף 20(ג) לחוק, מוגדר באמצעות המילים "אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו". במקרה כזה העובד אינו חופשי לעשות כפי רצונו בזמן ההפסקה, בו הוא ממשיך להיות קשור לעבודה. 23. התובעות טענו, וטענתן לא נסתרה, שנוכח תפקידן כקופאיות בחנות הייתה להן אחריות בלעדית לכספים שבקופה ושתיהן הוסיפו כי נהגו לאכול ולשתות ליד הקופה, כאשר לא יוחד להן זמן הפסקה מוגדר. התובעות הסבירו כי כאשר הלכו לשירותים או הכינו סנדוויץ', עשו זאת תוך זמן קצר מאוד, וזאת הן בשל אחריותן הבלעדית לכספים שבקופה (כאשר הוחלפו), והן בשל לחץ בעבודה. עדויותיהן של התובעות היו קוהרנטיות ומפורטות. התרשמנו כי תיארו את הדברים כהוויתם. עדויותיהם של התובעות משתלבות ותומכות אחת בשנייה ולפיכך אנו מקבלים אותן במלואן. 24. התמונה העולה מן האמור היא, כי גם אם ניתנה לתובעות אפשרות לאכול, לא יוחד לכך זמן הפסקה מוגדר, כאשר הדבר נעשה בחיפזון, וכאשר "הפסקות" אלה לא היו קבועות ומסודרות וגם במהלכן נדרשו התובעות לעמוד לרשות המעביד, באופן שהתובעות אוכלות ליד הקופה ועליהן לחזור מהר לעמדתן לאחר שהן מכינות את האוכל. 25. לענייננו ולאור ההלכה שנקבעה בפסיקתו האחרונה של בית הדין הארצי לעבודה, כפי שהובאה בע"ע 131/07 גלעד גולדברג ואח' - אורטל שירותי כ"א בע"מ ( מיום 13.5.09), אין לראות באתנחתאות שהיו לתובעות כאלה שאינן בגדר שעות עבודה. 26. במכלול נסיבות המקרה, הגענו לכלל מסקנה, כי התובעות לא קיבלו הפסקה רצופה של חצי שעה ובוודאי לא של שעה, והרי אין האתנחתאות שניתנו לתובעות, ככל שניתנו, בגדר הפסקה כאמור בסעיף 20 לחוק. על כן, קיזוז חצי שעת הפסקה משכרן של התובעות שנעשה עד חודש 3/08, ובוודאי קיזוז שעת הפסקה שנעשה משכר חודש 4/08 ואילך, נעשה שלא כדין. נטל ההוכחה 27. התובעות מבקשות לסמוך את תביעתן להפרשי שכר בגין קיזוז ההפסקות, על חוות דעתו של חשב השכר - מר אשר ארז. אין חולק על כך שמר אשר ארז ביסס את חוות דעתו על תלושי השכר של התובעות, ובנוגע לתובעת 1 - ביסס את קביעותיו גם על מספר דוחות נוכחות, אשר צורפו לתביעה. 28. הנתבעות טוענות כי התובעות לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהן. אליבא דנתבעות, בנסיבות שהתבררו במהלך הדיון, עלה כי הנתבעות ניהלו מעקב אחר שעות העבודה של התובעות, כעולה מדוחות הנוכחות שהוגשו לתיק בית הדין (נ/4, נ/5), ולפיכך אי הצגת השעות המדוייקות בהן עבדו התובעות, כאשר קיימות ראיות מפורטות לכך, פועלת כנגדן. הנתבעות מבקשות לדחות את חוות דעתו של מר אשר ארז, המבוססת בעיקרה על תלושי השכר. הנתבעות חוזרות ומדגישות כי מדובר בתביעה מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדן או לפי תלושי השכר, כפי שעשה מר אשר ארז בחוות דעתו. 29. לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות המקרה, אין בידינו לקבל את טענות הנתבעות, כפי שפורטו לעיל. בפסק הדין המנחה של בית הדין הארצי לעבודה בנושא תשלום עבור הפסקות, בפרשת גלעד גולדברג, המוזכרת לעיל, התווה בית הדין את הדרך הראויה בה יש לבחון את נטל ההוכחה בעניין תשלום עבור הפסקות. בית הדין הארצי הסביר בהאי לישנא, כי אין בהעדר תיעוד של העובד של מועדים מדוייקים בהם עבד כשלעצמו, כדי להביא לדחיית תביעתו. על כן, די כי העובד יוכיח את מספר ימי העבודה ושכרו לשעה כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו ברכיב זה של תביעתו, וככל שיעמוד העובד בנטל זה, יעבור נטל ההוכחה למעסיק. ככל שהמעסיק יטען כי היו מקרים בהם לא מגיע לעובד שכר בעבור זמן הפסקה, למשל, בימים בהם עבד העובד פחות מ-6 שעות עבודה ליום (סעיף 20(א) לחוק), על המעסיק הנטל להראות את המועדים המדוייקים לכך. ברי, שככל שהיו ימים בהם התובעות עבדו פחות מ-6 שעות עבודה ליום, אין הן זכאיות לשכר עבור הפסקה באותו יום. (ראה ע"ע (ארצי) 131/07 גלעד גולדברג - אורטל שירותי כח אדם בע"מ, שם עמ' 26-27 לפסק הדין). 30. מן הכלל אל הפרט - מר אשר ארז, סומך יתדותיו בחוות דעתו על תלושי השכר של התובעות, וכן על מספר דוחות נוכחות של התובעת 1. 31. את חישוב התשלום עבור הפסקות שנוכו לתובעות, משתית מר ארז על מספר ימי העבודה של התובעות בכל חודש עבודה, החל מחודש 7/01 וכלה בחודש 4/08, וכן על מחיר שעת עבודה לחודש הרלוונטי. ניטול לדוגמא את חודש 7/01, בנוגע לתובעת 2. מעיון בתלוש השכר לחודש זה עולה כי התובעת 2 עבדה באותו החודש 23 ימים. מר ארז הכפיל את מספר ימי העבודה לאותו החודש בחצי שעת הפסקה שנוכתה שלא כדין מהתובעת, והתוצאה שהתקבלה הינה 11.5 שעות הפסקה. מר ארז הכפיל את הערך הנ"ל במחיר שעת עבודה (17.56 ₪), והתוצאה שהתקבלה = 201.94 ₪, מהווה את הפרש השכר בגין הפסקות לחודש 7/01. 32. לטענת הנתבעות, אין לקבל את חוות דעתו של מר ארז. אליבא דנתבעות, הן לא ניכו משכרן של התובעות הפסקות במוצאי שבת ובימים בהן התובעות עבדו פחות מ-6 שעות ליום, וזאת בהתאם להוראת סעיף 20(א) לחוק, דבר שכלל לא בא לידי ביטוי בחוות הדעת של מר ארז. 33. בחקירתו הנגדית של מר ארז, הציג בפניו ב"כ הנתבעות את דוחות הנוכחות של התובעת 1 לחודשים 8/01 ו-12/01 (נ/2, נ/3), ומר ארז השיב לשאלות כדלקמן: "ש. בוא ניקח את דו"ח חודש 8/01 כמה שעות הפסקה אתה חישבת? ת. 15.5 שעות. ש. אני מציג בפניך את דף הנוכחות של 8/01, כמה שעות הפסקה נוכו בפועל באוגוסט 2001? ת. לפי הדו"ח נוכחות 13.5. ש. וכמה אתה חישבת? ת. 15.5. אבקש להוסיף כי דו"ח הנוכחות הזה לא היה בפני. ש. מציג בפניך את דו"ח חודש 12/01? ת. אני חישבתי 15.5 שעות ובדו"ח הנוכחות כתוב 13. שוב אציין שדו"ח הנוכחות לא היה בפני. ש. כלומר אנחנו רואים שהחישובים התיאורטיים שלך אינם נכונים? ת. לא. על פי החומר שהיה לי החישובים האלה מדוייקים." (פרוטוקול מיום 27/06/10, עמ' 9, ש' 13-25). רק נוסיף, כי מעיון בדוחות הנוכחות הנ"ל עולה לדוגמא, כי בחודש 8/01 התובעת 1 עבדה 31 ימים, מתוכם 4 ימים במוצאי שבת. הנתבעות ניכו חצי שעה הפסקה באותם 27 הימים בהם התובעת 1 עבדה יותר מ-6 שעות עבודה ביום, אולם לא נוכו הפסקות בארבעת הימים בהם עבדה התובעת 1 במוצ"ש, כאשר בימים אלה עבדה התובעת פחות מ-6 שעות ליום. עניין זה לא נלקח בחשבון בחוות הדעת של מר אשר ארז. 34. חרף האמור, לאחר שקיבלנו את עמדת התובעות לפיה קיזוז ההפסקה שנעשה ע"י הנתבעות בשכרן היה שלא כדין, ולאחר שבחנו את תלושי השכר של התובעות, וכן את דוחות הנוכחות שהגישו הנתבעות במעמד דיון ההוכחות (נ/4, נ/5), אין ספק כי ניתן לכמת את הפרשי השכר בגין קיזוז ההפסקות. ככל שיש בדוחות הנוכחות לסתור את תלושי השכר, בכל הנוגע להפסקות, אזי יקבעו הפרשי השכר בהתאם לדוחות הנוכחות, ככל שלא יהיה בדוחות הנוכחות כדי לסתור האמור בתלושי השכר, אזי אין כל סתירה, וניתן לקבוע הפרשי השכר בהתאם. 35. אשר על כן, התובעות זכאיות להפרשי שכר בגין קיזוז ההפסקות כדלקמן: התובעת 1 חודש הפסקותלפי תלוש הפסקות לפידו"ח הנוכחות מחירשעת עבודה סה"כ הפרש השכרבגין ההפסקות שנוכו 7/01 13.5 13.5 17.56 237.06 8/01 15.5 13.5 17.56 237.06 9/01 13.5 10.5 17.56 184.34 10/01 14.5 11.0 17.56 193.16 11/01 13.0 12.0 17.56 210.72 12/01 15.5 13.0 17.56 228.28 1/02 15.5 - 17.56 272.18 2/02 14.0 - 17.56 245.84 3/02 14.0 - 17.56 245.84 4/02 14.5 12.0 17.56 210.72 5/02 15.0 12.5 17.56 219.50 6/02 14.5 12.0 17.56 210.72 7/02 15.0 13.0 17.56 228.28 8/02 14.5 10.0 17.56 175.60 9/02 13.5 10.0 17.56 175.60 10/02 15.0 13.0 17.56 228.28 11/02 15.0 12.5 17.56 219.50 12/02 15.5 13.5 17.56 237.06 1/03 15.0 12.5 17.93 224.125 2/03 13.5 11.5 17.93 206.195 3/03 14.5 12.0 17.93 215.16 4/03 13.5 11.5 17.93 206.195 5/03 15.0 11.0 17.93 197.23 6/03 13.0 12.5 17.93 224.125 7/03 2.0 2.0 17.93 35.86 8/03 12.5 12.0 17.93 215.16 9/03 11.0 11.0 17.93 197.23 10/03 13.5 12.0 17.93 215.16 11/03 13.0 12.0 17.93 215.16 12/03 14.0 11.5 17.93 206.195 1/04 14.0 13.0 17.93 233.09 2/04 12.5 12.0 17.93 215.16 3/04 14.0 13.5 17.93 242.055 4/04 - - - - 5/04 - - - - 6/04 - - - - 7/04 - - - - 8/04 13.5 10.0 17.93 179.3 9/04 12.5 8.0 17.93 143.44 10/04 14.5 12.0 17.93 215.16 11/04 15.0 11.5 17.93 206.195 12/04 15.5 13.0 17.93 233.09 1/05 13.0 12.0 17.93 215.16 2/05 11.5 11.5 17.93 206.195 3/05 13.5 13.0 17.93 233.09 4/05 12.5 12.0 17.93 215.16 5/05 14.0 13.0 17.93 233.09 6/05 11.5 11.0 17.93 197.23 7/05 13.0 12.5 17.93 224.125 8/05 13.5 13.5 17.93 242.055 9/05 11.5 11.0 17.93 197.23 10/05 10.5 10.5 17.93 188.265 11/05 13.0 13.0 17.93 233.09 12/05 14.0 12.5 17.93 224.125 1/06 13.0 13.0 17.93 233.09 2/06 12.0 11.5 17.93 206.195 3/06 13.5 13.5 17.93 242.055 4/06 11.5 11.5 18.58 213.67 5/06 12.5 11.5 18.58 213.67 6/06 12.5 12.5 19.28 241.00 7/06 13.0 13.0 19.28 250.64 8/06 13.5 13.5 19.28 260.28 9/06 12.0 12.0 19.28 231.36 10/06 11.5 11.5 19.28 221.72 11/06 13.0 13.0 19.28 250.64 12/06 14.0 12.5 19.28 241.00 1/07 12.0 11.5 19.28 221.72 2/07 11.5 11.5 19.28 221.72 3/07 12.5 12.0 19.28 231.36 4/07 11.5 11.0 20.00 220.00 5/07 12.0 9.5 20.00 190.00 6/07 10.5 5.0 20.00 100.00 7/07 - - - - 8/07 3.0 2.5 20.00 50.00 9/07 11.5 10.5 20.00 210.00 10/07 13.0 12.5 20.00 250.00 11/07 13.0 13.0 20.00 260.00 12/07 14.5 13.5 20.00 270.00 1/08 13.0 12.5 20.00 250.00 2/08 12.5 12.0 20.00 240.00 3/08 13.0 12.0 20.00 240.00 4/08 26.0 25.0 20.00 500.00 5/08 26.0 25.0 20.00 500.00 6/08 24.0 24.0 20.00 480.00 7/08 25.0 24.0 20.00 480.00 8/08 25.0 22.0 20.00 480.00 סה"כ 18,757.00 ש"ח יש לזכור כי התביעה הוגשה ביום 23/9/08 ולכן הפרשי השכר שנתבעו בגין החודשים 7/01 - 9/01, התיישנו. לפיכך, זכאית התובעת 1 לתשלום הפרשי שכר בגין קיזוז הפסקות בסך 18,095.5 ש"ח. משהעמידה התובעת 1 את סכום תביעתה ברכיב זה על סך 16,378.60 ש"ח, הרי שזהו הסכום שייפסק לתובעת בגין הפרשי שכר עבור קיזוז הפסקות. התובעת 2 חודש הפסקותלפי תלוש הפסקות לפידו"ח הנוכחות מחירשעת עבודה סה"כ הפרש השכרבגין ההפסקות שנוכו 7/01 11.5 9.5 17.56 166.82 8/01 14.0 12.0 17.56 210.72 9/01 11.5 8.0 17.56 140.48 10/01 11.5 8.5 17.56 149.26 11/01 14.5 12.0 17.56 210.72 12/01 15.5 13.0 17.56 228.28 1/02 13.0 - 17.56 228.28 2/02 13.0 - 17.56 228.28 3/02 14.5 - 17.56 254.62 4/02 14.5 11.5 17.56 201.94 5/02 8.5 10.0 17.56 175.60 6/02 14.0 12.5 17.56 219.50 7/02 14.5 13.5 17.56 236.06 8/02 - - 17.56 - 9/02 13.5 11.5 17.56 201.94 10/02 7.0 6.0 17.56 105.36 11/02 4.5 4.5 17.56 79.02 12/02 14.0 13.5 17.56 237.06 1/03 12.5 11.5 17.93 206.195 2/03 11.5 11.5 17.93 206.195 3/03 12.5 11.0 17.93 197.23 4/03 15.0 11.5 17.93 206.195 5/03 13.5 12.5 17.93 224.125 6/03 12.5 12.5 17.93 224.125 7/03 11.5 11.5 17.93 206.195 8/03 13.0 12.5 17.93 224.125 9/03 12.0 11.5 17.93 206.195 10/03 12.5 12.0 17.93 215.16 11/03 7.5 7.5 17.93 134.475 12/03 14.5 13.5 17.93 242.055 1/04 13.0 13.0 17.93 233.09 2/04 12.5 12.5 17.93 224.125 3/04 12.0 11.0 17.93 197.23 4/04 12.5 11.5 17.93 206.195 5/04 12.5 12.5 17.93 224.125 6/04 13.00 13.00 17.93 233.09 7/04 13.0 12.5 17.93 224.125 8/04 13.5 13.5 17.93 242.055 9/04 12.0 11.0 17.93 197.23 10/04 13.0 12.5 17.93 224.125 11/04 12.5 12.5 17.93 224.125 12/04 14.0 13.5 17.93 242.055 1/05 12.5 12.5 17.93 224.125 2/05 12.0 12.0 17.93 215.16 3/05 13.0 13.0 17.93 233.09 4/05 - - 17.93 - 5/05 14.5 13.0 17.93 233.09 6/05 13.0 12.0 17.93 215.16 7/05 - - 17.93 - 8/05 - - 17.93 - 9/05 - - 17.93 - 10/05 12.5 10.0 17.93 179.30 11/05 15.0 12.0 17.93 215.16 12/05 15.5 13.0 17.93 233.09 1/06 15.5 13.5 17.93 242.055 2/06 12.5 10.5 17.93 188.265 3/06 13.0 11.0 17.93 197.23 4/06 11.0 7.5 18.58 139.35 5/06 13.5 11.0 18.58 204.38 6/06 12.0 10.0 19.28 192.80 7/06 13.5 11.0 19.28 212.08 8/06 13.5 11.5 19.28 221.72 9/06 12.0 9.5 19.28 183.16 10/06 11.0 10.0 19.28 192.80 11/06 - - 19.28 - 12/06 12.5 10.0 19.28 192.80 1/07 12.5 12.5 19.28 241.00 2/07 12.0 11.5 19.28 221.72 3/07 9.0 9.0 19.28 173.52 4/07 12.0 12.0 20.00 240.00 5/07 13.0 13.0 20.00 260.00 6/07 - - 20.00 - 7/07 13.5 13.5 20.00 270.00 8/07 11.5 11.5 20.00 230.00 9/07 12.0 11.5 20.00 230.00 10/07 13.0 13.0 20.00 260.00 11/07 - - 20.00 - 12/07 12.5 12.5 20.00 250.00 1/08 13.0 13.00 20.00 260.00 2/08 12.0 12.00 20.00 240.00 3/08 13.5 13.0 20.00 260.00 4/08 27.0 25.0 20.00 500.00 5/08 27.0 25.0 20.00 500.00 6/08 27.0 8.0 20.00 160.00 7/08 27.0 27.0 20.00 540.00 סה"כ 17,190.435 ש"ח יש לזכור כי התביעה הוגשה ביום 23/9/08 ולכן הפרשי השכר שנתבעו בגין החודשים 9/01 - 7/01, התיישנו. לפיכך, זכאית התובעת 2 לתשלום הפרשי שכר בגין קיזוז הפסקות בסך של 16,672.415 ₪. התביעה להפרשי שכר בגין שעות נוספות 36. התובעות טוענות כי מגיע להן תשלום הפרשי שכר בגין שעות נוספות. את תביעתן זו משתיתות התובעות על חוות דעתו של חשב השכר - מר אשר ארז, אשר מבסס את קביעותיו על מספר השעות כפי שצויין בתלושי השכר של התובעות. התובעות טוענות כי מתלושי שכרן עולה כי בחלק מהתלושים מצויין כי התובעות עבדו בהיקף משרה העולה על 186 שעות המהווה מסגרת משרה מלאה, וכי הן זכאיות לתגמול בגין מספר השעות העולה על 186 שעות לאותם החודשים (סעיף 6 ו-8 לסיכומי התובעות). 37. לגרסת הנתבעות, התובעות לא הוכיחו את תביעתן ברכיב זה. הנתבעות תוקפות את חוות דעתו של מר אשר ארז. הנתבעות סבורות כי יש לדחות את ממצאיו של מר ארז. הנתבעות עמדו על כך שהתובעות לא ידעו לומר ולא הוכיחו פרטנית, באילו ימים עבדו שעות נוספות. הנתבעות חזרו והדגישו כי מדובר בתביעה מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדן או לפי תלושי השכר, כפי שעשה מר ארז בחוות דעתו. לטענתן, אין המדובר במבחן חודשי אלא במבחן יומי, ומשהתובעות לא הוכיחו פרטנית כי עבדו מעבר ל-8 שעות ביום, דין תביעתן להידחות. גם כאן טענו הנתבעות, כי בנסיבות שהתבררו במהלך הדיון, עלה כי הנתבעות ניהלו מעקב אחר שעות העבודה של התובעות, כעולה מדוחות הנוכחות שהוגשו לתיק בית הדין (נ/4, נ/5), ולפיכך אי הצגת השעות המדוייקות בהן עבדו התובעות, כאשר קיימות ראיות מפורטות לכך, פועלת כנגדן. 38. לעניין תביעה לגמול עבודה בשעות נוספות נפסק במפורש, כי - "התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב". (דב"ע לב/3203 מרלן פרומוביץ - ישראל בר אדון, פד"ע ד', עמ' 43-2; ע"ע 300360/98נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג(23), 32; ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג(79), 28). הלכה היא שעל התובע לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי, ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם - ובמיוחד - את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך. (ראה: דב"ע לב/3-32 לעיל; דב"ע לה/2-12 עיזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנהויסר, פד"ע ו 307; ע"ע 1059/02עמיר אבילאה - מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג (95), 38). 39. אכן, מעיון בעדויותיהן של התובעות עולה כי הן לא הוכיחו פרטנית, באילו ימים עבדו שעות נוספות. התובעות, באמצעות חוות הדעת של מר אשר ארז, מבקשות לסמוך על פירוט חודשי של מספר שעות העבודה שעבדו כפי שנמצא בתלושי השכר שלהן. התובעות מבקשות לקבל את תביעתן להפרשי שכר בגין גמול שעות נוספות בעד השעות שעבדו מעבר ל-186 שעות בחודש. להלן נעמוד על המחלוקת הנטושה בעניין זה בין הצדדים. 40. כבר עמדנו על הכלל, לפיו על התובע גמול שעות נוספות מוטל הנטל להוכיח את העובדה שעבד בשעות נוספות, ואת מספר השעות הנוספות שעבד בפועל, מששבוע עבודה עומד על 43 שעות שבועיות, ובהתאמה לכך, חודש עבודה עומד על 186 שעות. 41. עיון בתלושי השכר של התובעת 1 מלמד כי במהלך עבודתה של התובעת 1 היו מספר לא מבוטל של חודשים בהם עבדה למעלה מ-186 שעות, בהתחשב בתקופת ההתיישנות, להלן הפירוט: דצמבר 2001 - 199.75 שעות, ינואר 2002 - 204.63 שעות, אוקטובר 2002 - 195.08 שעות, חודש דצמבר 2002 - 205.12 שעות, ינואר 2003 - 188.52 שעות, מרץ 2003 - 189.09 שעות, נובמבר 2003 - 191.39 שעות, דצמבר 2003 - 194.14 שעות, פברואר 2004 - 188.27 שעות, מרץ 2004 - 207.52 שעות, נובמבר 2004 - 192.18 שעות, דצמבר 2004 - 201.09 שעות, מרץ 2005 - 197.14 שעות, מאי 2005 - 199.49 שעות, יולי 2005 - 196.19 שעות, אוגוסט 2005 - 207.07 שעות, נובמבר 2005 - 199.56 שעות, ינואר 2006 - 196.56 שעות, מרץ 2006 - 200.16 שעות, יוני 2006 192.20 שעות, יולי 2006 - 201.28 שעות, אוגוסט 2006 - 208.25 שעות, נובמבר 2006 - 196.04 שעות, דצמבר 2006 - 195.33 שעות, אוקטובר 2007 - 198.07 שעות, נובמבר 2007 - 189.10 שעות, דצמבר 2007 - 197.28 שעות, ינואר 2008 - 187.27 שעות, אפריל 2008 - 191.28 שעות, מאי 2008 - 189.53 שעות ואוגוסט 2008 - 188.37 שעות. 42. עיון בתלושי השכר של התובעת 2 מלמד כי במהלך עבודתה של התובעת 2 היו מספר חודשים בהם עבדה למעלה מ-186 שעות, בהתחשב בתקופת ההתיישנות, להלן הפירוט: יולי 2002 - 190.36 שעות, דצמבר 2002 - 188.50 שעות, יוני 2004 - 188.5 שעות, אוגוסט 2004 - 187.3 שעות, מאי 2005 - 189.57 שעות, נובמבר 2005 - 189.29 שעות, דצמבר 2005 - 201.31 שעות, ינואר 2006 - 210.53 שעות, אפריל 2998 - 198 שעות, מאי 2008 - 202.28 שעות, יולי 2008 - 216 שעות ואוגוסט 2008 - 202.28 שעות. 43. צודקות התובעות בטענתן כי עבודה שהיא מעבר ל-186 שעות בחודש, הינה בבחינת עבודה בשעות נוספות. הוכיח עובד כי עבד מספר שעות העולה על מספר השעות כאמור, יהיה זכאי לגמול שעות נוספות בגינן (ראו סעיפים 3.1 ו-16 לחוק שעות עבודה ומנוחה). בכך שאין העובד מצביע על ימים ספציפיים שבהם עבד שעות נוספות אין כדי לשלול, שהרי אך ברור הדבר, כי משעבד למעלה מ-186 שעות חודשיות, כי אז ודאי שעבד, באיזה מן השבועות שבאותו החודש, מספר שעות שהוא מעבר ל-43 שעות שבועיות, או מעבר למספר שעות העבודה הקבוע ליום עבודה, על פי החוק וההסכמים הרלוונטיים בעניין קיצור שעות העבודה בשבוע. 44. יש לחשב גמול השעות הנוספות עבור השעות שעבדו התובעות, שהן מעבר ל-186 שעות בחודש, בשיעור של 25% עבור כל שעה נוספת. שכן, בכל מקרה, אין לפנינו כל הוכחה בדבר זכאות לגמול בשיעור 50% עבור אותן שעות. מתלושי השכר שצירפו התובעות, אכן עולה כי הן עבדו בחלק מהחודשים בהיקף העולה על 186 שעות. מן התלושים גם עולה כי הנתבעות שילמו לעיתים גמול (חלקי) בגין שעות נוספות. הנתבעות לא הכחישו את העולה מתלושי השכר, וממילא, האמור בתלושים הוא בבחינת הודאת בעל דין מטעם המעסיקות. הנתבעות לא הציגו תחשיב מטעמן לסתור את חישובי התובעות, אומנם הנתבעות הציגו את דוחות הנוכחות של התובעות, אולם לא טענו באיזה אופן יש לחשב את השעות הנוספות. בנסיבות אלה, מקובלת עלינו טענת התובעות כי עמדו בנטל להוכיח כי הן זכאיות לגמול שעות נוספות בשיעור 25% עבור אותן שעות שעבדו, שהן מעבר ל-186 שעות בחודש. לעניין זה ראה: ע"ע (ארצי) 402/07 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ - יאיר חודאדי ואח', מיום 19/1/10. 45. נוכח קביעתנו בדבר זכאות התובעות לגמול שעות נוספות בגין כלל השעות שמעבר ל-186 שעות לפי המפורט בתלושי השכר, ובהתאם למפורט בסעיפים 41 ו-42 לעיל: התובעת 1 זכאית לגמול שעות נוספות בסך של 1,522.05 ₪. התובעת 2 זכאית לגמול שעות נוספות בסך של 629.15 ₪. תביעת התובעת 1 לדמי חגים 46. התובעת 1 טוענת, כי היא זכאית לדמי חגים מכוח סעיף 7 לצו ההרחבה הכללי במשק, המזכה כל עובד לקבל חופשה בתשלום בימי חג בגין 9 ימים בשנה. התובעת 1 העמידה את תביעתה בגין רכיב זה בסך של 2,084 ₪, בגין 14 ימי חג, כמפורט בחוות דעתו של מר אשר ארז. הנתבעות טענו, כי התובעת 1 קיבלה את כל התשלומים בגין החגים ויותר מכך. לטענת הנתבעות בימי העצמאות התובעת 1 עבדה וקיבלה שכר חג (150%). באפריל 2003 התובעת לא הייתה זכאית לתשלום יום חג אחד כי היא לא עבדה בסמוך לחג. בחודש אוקטובר 2003 התובעת 1 דרשה 3 ימי חג, כאשר בפועל שולם יום אחד, אף על פי ששני ימי סוכות נפלו בשבת. בחודשים אפריל-מאי 2004 שולמו ימי חג. בחודש ספטמבר 2006 חג אחד נפל בשבת, ולכן לא הייתה זכאית לתשלום. 47. הלכה פסוקה היא, כי אף אם עבד העובד ביום חג, זכאי הוא לתשלום עבור אותו יום כיום עבודה, בצירוף הגמול עבור עבודה בחגים, כנקוב בחוק, בהסכם הקיבוצי או בצו ההרחבה, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לתשלום עבור יום החג עצמו. זאת, בהתייחס כאמור, לטענת הנתבעות כי בימי העצמאות התובעת 1 עבדה וקיבלה שכר בשיעור 150%. (דב"ע מג/3-91 מולה נוהד - חברת אל וו בע"מ, פד"ע טו 163). 48. עוד נפסק כי הנטל להוכיח תשלום דמי חג, מוטל על כתפי המעסיק (ע"ע 778/06איוון מטיאשצ'וק - שלג לבן, נתן ביום 28/05/07). 49. בחקירתו הנגדית, נשאל מר אשר ארז לגבי רכיב דמי החגים שבחוות דעתו, והשיב כדלקמן: "ש. על סמך מה אתה טוען שלא שולמו לתובעת חגים בשנת 2004 בחודש אפריל? ת. (מעיין בתלושים) ... לאחר עיון בתלושים משיב, שולמו 2 ימים והיו צריכים לשלם 3 ימים. כלומר צריך להוריד מהסך הכל של 4/04 את הסכום של 2 ימי חג. ש. מה לגבי חודש 5/04? ... ת. גם לגבי תלוש 5/04 אני רואה ששילמו יום חג, לכן יש לבטל את דרישתנו לתשלום יום חג לחודש. ש. החשב מטעמנו הגיש תצהיר שמתייחס גם לנושא ימי החג, וציין כל מיני עובדות, האם התייחסת לתצהירו? ת. לא. ש. למשל הוא מציין שהעובדת לא עבדה בסמוך לחג הפסח באפריל 2003? ת. כתוב בחוק יום לפני ויום אחרי החג אלא בהסכמת המעביד, היות והמעביד הסכים אז היא לא עבדה בערב חג. ש. איך אתה יודע? ת. אם לא הייתה באה היה מפטר אותה. ... ש. בדקת את הטענה למשל ששני ימי סוכות נפלו בשבת בחודש אוקטובר 2003? ת. לא. ש. אבל אתה בעצמך מציין בחוות הדעת שאם חג נופל בשבת לא צריך לשלם? ת. לא בדקתי." (פרוטוקול מיום 27.06.10, עמ' 12 ש' 11 - עמ' 13 ש' 23). 50. לאחר החקירה הנגדית של מר אשר ארז, ולאחר עיון בדוחות הנוכחות ובתצהיר עדותו של חשב הנתבעות, הגענו לכלל מסקנה, כי לתובעת 1 מגיעים ימי חג בתשלום כדלקמן: 2 ימי חג סוכות אוקטובר 2001, 1 יום חג אפריל 2002, 1 יום חג העצמאות מאי 2005, 1 יום חג העצמאות מאי 2006, 1 יום חג ראש השנה ספטמבר 2006, 1 יום חג אפריל 2007, ובסך הכל 9 ימי חג. 51. הנתבעות חייבות בתשלום 9 ימי חג לתובעת 1 לפי ערך יום עבודה במועדים הרלוונטיים, בסך של 1,314.64 ₪. תביעת התובעת 1 להחזר ניכויי שכר 52. התובעת 1 טוענת כי הנתבעות הפחיתו משכרה שלא כדין כספים שהוגדרו כ: "מפרעות", "קניות", "חוסרים" בסכום נומינלי כולל של 1,641.49 ₪ (נטו), וזאת ללא הסכמתה. התובעת מצרפת בתמיכה לתביעתה זו את חוות הדעת של מר אשר ארז (סעיף 4 לחוות הדעת). 53. הנתבעות טענו כי התובעת 1 רכשה במשך השנים קניות בחנות וקיבלה מפרעות שונות שהורדו משכרה והדבר מופיע בתלושי השכר. 54. חשב השכר של הנתבעות, מר אברהם שאולי, השיב לשאלות ב"כ התובעת 1, בכל הנוגע לרכיב זה, כדלקמן: "ש. לגבי מפרעות וקניות, אתה יודע מידע אישי, יש לך מסמכים? ת. אחד לאחד? יש לי רישום, כל עובד יש לו כרטסת שם נערכות כל הרשימות גם של ארוחות וגם של הקניות. ש. האם אתה יכול להציג כעת? ת. לא". (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 27/6/10, ש' 21-25). 55. סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, התשל"ב - 1972, אוסר על ביצוע ניכויים ממשכורתו של עובד פרט לאלה שצויינו בו במפורש. החוק אינו מתיר ניכוי שכר שאינו בגדר סכום קצוב ומוכח ושהעובד לא נתן הסכמתו לקיזוזים (המ' 213/61 גוסטב פשייר - מפעלי טקסטיל נצרת בע"מ פ"ד טו (1) 844). 56. סעיף 25(ב) מתיר קיזוז חוב שעובד חייב למעביד, אך פסיקת בתי הדין לעבודה גורסת, כי גם חוב זה עניינו חוב קצוב בלבד, אשר עובד התחייב לשלמו למעביד ולא חוב בלתי קצוב שר המעביד תובעו והעובד מכחישו (דב"ע שנ' 119-3 חבק עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי פד"ע כב' 303), שהרי לא יעלה על הדעת, כי המחוקק יאפשר למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב ומדוע ולנכות כל סכום משכרו כיישר בעיניו. זאת ועוד, תנאי נוסף לקיזוז הסכום הקצוב, הוא שתהא התחייבות בכתב של העובד למעביד (תב"ע (ת"א) לט' 14-1 דנה מרטין - פנחס שפלמן, פד"ע יא', כו'). מכאן, שנדרשים שני תנאים לצורך התרת קיזוז משכר - התחייבות בכתב וסכום קצוב ומוכח. 57. בנסיבות העניין הננו סבורים, כי הניכויים שבוצעו בשכרה של התובעת 1, כמפורט בחוות דעתו של מר אשר ארז, נעשו בניגוד להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר. 58. הנתבעות לא צירפו כל מסמכים המוכיחים לכאורה את הסכומים שבגינם טוענים לקיזוז. לא הובאו ראיות כלשהם מהם ניתן ללמוד על בסיס מה בוצעו הניכויים כאמור. חשב הנתבעות לא הציג בפני בית הדין כל רישום, כרטסת ו/או רשימות של "קניות", "מפרעות" או "חוסרים". כמו כן לא ניתנה כל הסכמה בכתב של התובעת לביצוע הניכויים כאמור. מהתמונה שנפרשה בפנינו עולה כי למעשה הניכויים בוצעו בניגוד לדין ולפסיקה בנושא דנן. 59. יש לזכור כי התביעה הוגשה ביום 23/9/08 ולכן הניכויים שנתבעו בגין החודשים 10/2000 ו-3/2001, התיישנו. לפיכך, זכאית התובעת להשבת ניכויי השכר שבוצעו בשכרה בסך של 1,409.64 ₪. תביעת התובעת 2 לתוספת עבודה לילה 60. התובעת 2 טוענת כי הנתבעות החסירו משכרה בגין תוספת עבודה לילה סכום נומינלי של 4,452.56 ₪, כמפורט בחוות דעתו של מר אשר ארז. 61. מעיון בתלושי שכרה של התובעת 2 עולה כי החל מחודש 11/05 החלה לעבוד בחנות כקופאית בלילות, ולטענתה על פי סיכום עם המעביד קיבלה 2.07 ₪ לכל שעות העבודה (כולל שעות נוספות). התובעת מציינת כי קיבלה את התוספת במשך חודשיים, בחודשים 11-12/05, וזאת עבור כל שעות העבודה. אליבא דתובעת 2, בחודש 1/06 שינה המעביד את שיטת התשלום באופן שתוספת הלילה תשולם רק עבור שכר היסוד, התובעת טוענת, כי הפחתה זו מהווה פגיעה בתנאי עבודתה, ונמשכה עד לחודש 6/08. לאחר מכן, במשך כחודשיים, בחודשים 6-7/08, הושבה שיטת החישוב הקודמת ושולמה התוספת עבור כל שעות העבודה, ומחודש 8/08 שב המעביד לשלם את תוספת הלילה רק בעבור שעות הבסיס (עמ' 8 לחוות הדעת של מר אשר ארז). 62. מנגד, טענו הנתבעות, כי מעולם לא הובטח דבר לתובעת בעניין תוספת הלילה, ולא היה כל סיכום או התחייבות בעניין זה כלפי התובעת. אליבא דנתבעות, מדובר במענק רצוני שניתן מעת לעת לפי שיקול דעת הנהלת המעביד ללא כל הבטחה או התחייבות. 63. מנכ"ל הנתבעות, מר ממן יוחנן, נשאל בחקירתו הנגדית האם הייתה התחייבות לתשלום תוספת לילה, וכך השיב: "ש. לגבי התובעת לריסה, זה נכון שהובטח לה עבור עבודה בשעות הלילה תוספת של 2.7 ₪? ת. לא הובטח כלום, זאת הייתה הפתעה, כשראיתי לנכון לתת תוספת לשעות הלילה כשעבדה יום לא קיבלה. ש. אז למה ביטלתם את התוספת? ת. תראה אם עבדה לילה וביטלו." (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 27/6/10, עמ' 14, ש' 23-27). 64. לאחר עיון בטענות הצדדים, אנו בדעה כי התובעת 2 לא השכילה להוכיח זכאותה להפרשי שכר שתבעה בגין תוספת לילה. 65. אין לדעתנו בסיס לחישוב שערך מר אשר ארז לגבי רכיב זה בחוות דעתו, התובעת לא הפנתה למקור משפטי או חוזי להוכחת אופן החישוב הנ"ל. העובדה כי הנתבעות שילמו בשנת 2005 ובשנת 2008, במשך חודשיים, את תוספת הלילה עבור כל שעות העבודה, אין בה די. התובעת 2 לא השכילה להוכיח כי הייתה זכאית לתוספת הלילה ולשיעורה על פי חישוביו של מר אשר ארז, ולא הצליחה להרים את נטל ההוכחה כי הייתה התחייבות ו/או סיכום בעניין זה כלפיה. בנסיבות אלה, דין התביעה ברכיב זה להידחות. התביעה שכנגד 66. הנתבעת 2, הגישה ביום 7/12/08 תביעה שכנגד וטענה כי מגיעים לה החזרים כספיים עבור תשלומי יתר בגין הפסקות, תשלומי יתר של שעות עבודה במוצאי שבת, וכן תשלום עודף בגין שעות עבודה. 67. הנתבעות שכנגד טענו בכתב התשובה כי התביעה שכנגד וכל הקשור בה לא היו "באים לעולם" אם הנתבעות שכנגד לא היו מגישות את כתב התביעה כנגד התובעת שכנגד. הנתבעות שכנגד טענו כי כל מטרתה של התובעת שכנגד לנסות וליצור "משקל נגדי" לתביעת הנתבעות שכנגד, ואף לנסות להפחיד את הנתבעות שכנגד ולגרום להן לסגת מהתביעות אותן הגישו. 68. באשר לתביעה להחזרים כספיים עבור תשלומי יתר בגין הפסקות, טענה התובעת שכנגד, כי נפלה טעות בחישובי השעות של הנתבעות שכנגד, כאשר נוכתה הפסקה בת חצי שעה ביום בלבד, כאשר בפועל קיבלו הנתבעות שכנגד שעת הפסקה מדי יום, ולפיכך היה צורך בניכוי של שעה ולא כפי שנעשה בטעות. 69. הנתבעות שכנגד חזרו על טענותיהן כפי שפורטו בכתב התביעה הראשי, כי המעסיקות ניכו שלא כדין שכר מהנתבעות שכנגד בגין "הפסקות" אותן הנתבעות שכנגד כלל לא קיבלו. הנתבעות שכנגד חזרו והדגישו כי לא זו בלבד שלא קיבלו כספים "שלא כדין", כטענת התובעת שכנגד, אלא קיבלו את שכרן בחסר. 70. משקבענו בנושא ההפסקות, כי הנתבעות שכנגד לא קיבלו הפסקה רצופה בת חצי שעה ובוודאי לא של שעה, ומשהגענו למסקנה כי אין האתנחתאות שניתנו לתובעת ככל שניתנו, בגדר הפסקה כאמור בסעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, הרי ש"נשמטת הקרקע" מתחת לתביעה שכנגד ברכיב זה, ודינה להידחות. 71. באשר לתביעה להחזרים כספיים עבור תשלומי יתר בגין עבודה במוצאי שבת, טענה התובעת שכנגד, כי בטעות שולם לנתבעות שכנגד תשלום של 150% בגין שעות בהן עבדה לאחר צאת השבת, במוצאי שבת, בגינם אין חובה לשלם אלא 100% מהשכר. 72. הנתבעות שכנגד טענו כי התובעת שכנגד איננה יכולה לדרוש מהן כספים ששולמו להן כדין במהלך כל שנות עבודתן, ובוודאי שלא כאשר חלף זמן כה רב ממועד התשלום ועד מועד הדרישה שבאה אך ורק כדי להוות משקל נגד לתביעה אותה הגישו הנתבעות שכנגד. הנתבעות הכחישו את התביעה שכנגד לעניין התשלומים לאחר צאת השבת ואת תחשיבן. 73. על פי הוראת סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, המנוחה השבועית המגיעה לעובד היא בת 36 שעות. ולגבי יהודי - כוללת את יום השבת. כמו כן, על פי הוראת החוק, עובד שעבד בשעות המנוחה השבועית, זכאי לגמול בשיעור 150%. בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה נקבע, כי את המונח "שבת" יש לפרש בזיקה למורשת ישראל, כך שה"שבת", לעניין זכויות עובדים, מסתיימת עם צאת השבת, ועבודה במוצאי השבת איננה כשלעצמה עבודה בשבת [ע"פ (ארצי) 1002/02 מדינת ישראל - עיוב יעקוביאן, פד"ע לח 363 (2002), רע"פ (עליון) 7264/02 עיוב יעקוביאן - מדינת ישראל, (לא פורסם, 31/11/02)]. עם זאת ברור הדבר כי הרצפה של שלושים ושש שעות המנוחה השבועית כמתחייב על פי הוראת החוק "היא מעבר למתחייב מאיסור שבדת לעבוד בשבת ומעבר ליום המנוחה השבועי לנוצרים מוסלמים או דרוזים...", וזאת מן הטעם שמסגרת המנוחה השבועית "נקבעה משיקולים סוציאליים מובהקים" (דב"ע מג/3-20 יהושע מילפלדר - איגוד איזור נתניה (שירות כבאות) פד"ע יד 197, 209, להלן פסק דין מילפלדר, וכן ראו במאמרו של יצחק אליאסוף "עבודה במנוחה שבועית", ספר גולדברג, הוצאת סדן (התשס"ב - 2001) 116, בעמ' 125). בקשר לזכות למנוחה שבועית, ועבודה במוצאי שבת נקבע כי: "ייתכנו מקרים שעבודה במוצאי שבת תחשב כעבודה במנוחה השבועית, אם לא קדמה לה הפסקה רצופה של 36 שעות כדרישת סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה. שילוב של עבודה ביום שישי אחר הצהריים ועבודה במוצאי שבת יכול, בתנאים מסויימים, להיחשב כעבודה במנוחה השבועית, אלא שעניין זה טעון - כפי שפסק בית הדין האזורי - הצגת תמונה מפורטת ומדויקת לגבי שעות העבודה בכל מועד רלבנטי" [ע"ע 1038/00שלמה מנחם - שאול יוסף (לא פורסם, 19/12/02) ההדגשה שלי, י.כ.)]. הנה כי כן, אין לקבל את טענת התובעת שכנגד כי המנוחה השבועית לעובד היהודי מסתיימת בהכרח עם צאת השבת, אם לא קדמה לעבודה במוצאי שבת הפסקה רצופה בת שלושים ושש שעות, כי אז תחשב העבודה במוצאי שבת כעבודה במנוחה שבועית. 74. עיון בדוחות הנוחות שהציגה התובעת שכנגד (נ/4, נ/5), מצביע על כך, כי במקרים רבים לא קדמה לעבודת הנתבעות שכנגד במוצאי שבת הפסקה רצופה בת שלושים ושש שעות. ניטול מספר דוגמאות: הנתבעת שכנגד מס' 1, עבדה ביום שישי ה-13/7/01 משעה 09:34 ועד 19:22 וביום שבת ה-14/7/01 החלה עבודתה בשעה 20:13, דהיינו לא הייתה הפסקה רצופה בת 36 שעות. דוגמא נוספת: הנתבעת שכנגד 1 עבדה ביום שישי ה-14/12/07 משעה 09:06 עד השעה 16:43 וביום שבת ה-15/12/07 החלה עבודתה בשעה 17:42, הנה כי כן אנו רואים שוב כי לא הייתה הפסקה רצופה בת 36 שעות. כך גם לגבי הנתבעת שכנגד 2, ניטול דוגמא יום שישי ה-24/5/02, עבדה הנתבעת הנ"ל משעה 12:00 עד השעה 19:00 וביום שבת ה-25/5/02 החלה לעבוד בשעה 20:00, עינינו הרואות כי גם כאן לא הייתה הפסקה רצופה בת 36 שעות, הדוגמאות הן רבות ולא נוכל להביא את כולן. 75. למעלה מן הדרוש נציין עוד, כי אין כל אפשרות אמיתית לבדוק האם קיבלו הנתבעות שכנגד תעריף של 150% בגין עבודתן במוצ"ש. מר אשר ארז נשאל על כך בחקירתו הנגדית, והשיב כדלקמן: "ש. שעות מוצ"ש, תסכים איתי שהעובדות האלה קיבלו במוצ"ש 150%? ת. אני לא יודע. ש. יש לך דפי נוכחות היו לך גם דפי נוכחות על פי טענתך? ת. אני לא יודע אם בתלוש השעות של 150% מתייחסות לימי שבת דווקא. לא כתוב בדו"ח הנוכחות תעריף השעה. ש. תראה לי את דוחות הנוכחות שהיו בידך? ת. איפה כתוב תעריף השעה במוצ"ש? ש. אני מפנה אותך לדף הנוכחות 12/01 של צ'נוב מרגריטה, כתוב 5 שבתות, 17 שעות ו-15 דקות, תעריף 150%? ת. נו. אז מה? זה לא אומר הרבה, לא ברור מתוך הנתון הזה מה שולם כשעות שבת או כשעות נוספות. הנתונים האלה עוברים לתלושי השכר, אבל אני לא יודע ביום ספציפי. ש. אז מה המשמעות של שעות שבת 150%? ת. אני לא מנפיק את דו"ח הנוכחות, מה שאני בודק זה תאריך, שעת כניסה ושעת יציאה". (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 27/6/10, ש' 1-14). 76. מעבר לכל המפורט לעיל, ובהתייחס גם לתביעה לתשלום עודף בגין שעות עבודה, יש לדחות התביעה שכנגד על כל רכיביה, שכן נקבע לא אחת כי תשלום או טובת הנאה שניתנה לעובד במהלך תקופת העבודה, אין המעסיק רשאי "להתחשבן" עם העובד בתום תקופת יחסי עובד ומעביד. ראה: ע"ע 1260/00מרקוביץ - אקורד הנדסה בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 5/8/02. אשר על כן, דין התביעה שכנגד על כל רכיביה להידחות. אחרית דבר 77. התביעה העיקרית מתקבלת ברובה, הנתבעות 1 ו-2 תשלמנה ביחד ולחוד לתובעות את הסכומים הבאים: לתובעת 1: (א) הפרש שכר בגין קיזוז הפסקות בסך 16,378.60 ₪ (ב) גמול בגין שעות נוספות בסך 1,522.05 ₪ (ג) דמי חגים בסך של 1,314.64 ₪ (ד) החזר ניכויי שכר בסך של 1,409.64 ₪ הסכומים המפורטים בסעיפים א' - ד' יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23/9/08 ועד לתשלום המלא בפועל. לתובעת 2: (א) הפרש שכר בגין קיזוז הפסקות בסך 16,672.41 ₪ (ב) גמול בגין שעות נוספות בסך 629.15 ₪ הסכומים המפורטים בסעיפים א' - ב' יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23/9/08 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף תשלמנה הנתבעות 1 ו-2 ביחד ולחוד לכל אחת מהתובעות הוצאות משפט כדלקמן: לתובעת 1 - הוצאות משפט בסך 7,500 ₪; לתובעת 2 - הוצאות משפט בסך 6,500 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. בסכום ההוצאות שנפסקו נלקחו בחשבון הוצאות התובעות בפועל בנוגע לחוות דעת חשב השכר וכן דחיית התביעה שכנגד, אשר הוגשה בסכום גבוה ובשים לב כי רוב תביעות התובעות התקבלו בסופו של יום. 78. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. שעות נוספות