1. זוהי תביעה של הרופאים בנתבעת שעיקרה השוואת שכרם והתנאים הנלווים, לשכר הרופאים התיקניים בנתבעת. רקע 2. א. התובעים, אשר עלו לישראל ממדינות חבר העמים בשנות ה-90, הינם רופאים כלליים שאינם מומחים. ב. התובעים הועסקו ביחידה לטיפולי בית (להלן - יט"ב) של הנתבעת, באמצעות חברת כוח אדם, וזאת בתקופות שונות החל מיום 1.1.98. ג. טרם הקמת היט"ב, שירותי אשפוז בית ניתנו למבוטחי הנתבעת באמצעות "כללית בית", אשר פעלה בין השנים 1995 - 1998 כאורגן עצמאי ונפרד מהנתבעת. קודם לכן ניתנו שירותים אלו, במסגרת היחידה להמשך טיפול. ד. תפקידם של התובעים במסגרת היט"ב היה ביצועם של ביקורי בית אצל מאושפזי הבית. ה. התמורה החודשית ששולמה לתובעים בגין ביצוע עבודתם הייתה פונקציה של מספר הביקורים שביצע כל אחד מהם בחודש החולף, במכפלת התעריף שנקבע לביקור, אשר עמד על סך 50 ₪. ו. בחודש אוגוסט 2004, הוחלט על צמצום פעילות היט"ב בשלב הראשון, ובהמשך הוחלט על סגירתה באופן סופי , תוך העברת הפעילות לביצוע על ידי רופאים מומחים במחוז. ז. בעקבות סגירת היט"ב, הוחלט על סיום העסקת התובעים. טענות התובעים 3. א. התובעים טוענים, כי יש לראות בהם כעובדים של הנתבעת, שכן שלילת מעמדם ככאלה נועדה לפגוע בזכויותיהם, תוך ניצול חולשתם בשל היותם עולים חדשים, ותוך ניצול חששם לאבד את מקום העבודה ומתוך שיקולים בלתי הוגנים. שימוש בחברת כוח האדם כצינור להעברת משכורתם היה מלאכותי, ונעשה שלא בתום לב ובכדי למנוע מהם את מלוא הזכויות המגיעות להם כעובדים. ב. לטענת התובעים, הנתבעת לא שילמה להם את הכספים המגיעים להם כדין ובסופו של דבר ביום 15.2.05, פיטרה אותם שלא כדין. טרם פיטוריהם צמצמה הנתבעת את היקף שעות העבודה של התובעים ונמנעה מלשלם להם את הסכומים שהיה עליה לשלמם בגין אותה תקופה. ג. התובעים טוענים, כי מגיעים להם הסכומים הבאים מכוח היותם עובדים של הנתבעת: הפרשי שכר שכן תעריף ביקור בית לרופא עובד הנתבעת הינו 87.57 ₪, אחזקת רכב ונסיעות, שעות נוספות, דמי חופשה והבראה, שעות השתלמות, עצמית, קצובת טלפון, קרן השתלמות, השלמת הפרשות לביטוח מנהלים ע"פ השכר הראוי, תגמול בעד נפשות נוספות לרופא מחליף, מענק חד פעמי, השלמת פיצויי פיטורים וכן פיצויים בגין פיטורים שלא כדין. סכום התביעה של התובעים כולם הינה בסך 8,730,736 ₪. טענות הנתבעת 4. א. לטענת הנתבעת מעולם לא התקיימו יחסי עובד - מעביד בין התובעים לבין הנתבעת. החל מראשית התקשרותם עם הנתבעת הועסקו התובעים באמצעות חברת כוח אדם. התובעים ידעו כי מעסיקתם הינה חברת כוח אדם והסכימו לכך. ב. צורת העסקה זו של התובעים, באמצעות חברת כוח אדם, הייתה מחויבת המציאות נוכח היותה של הנתבעת גוף מתוקצב ונוכח פעילותה ותפקודה של היט"ב וצורכי המחוז. ג. היות ולא נתקיימו יחסי עבודה בין הנתבעת לבין התובעים, אין התובעים זכאים לסכומים הנתבעים על ידם. התובעים הועסקו על פי הסכמים מיוחדים, וזאת תוך החרגתם מתחולתם של ההסכמים הקיבוציים, ההסדרים , הנהלים וכד' החלים על הרופאים התקניים המועסקים על ידי הנתבעת. ד. בתאריך 10.12.04 נחתם הסכם קיבוצי בין כללית לבין ההסתדרות הרפואית בישראל. בהסכם זה הסדירו הצדדים את אפשרות קליטתם ואת תנאי עבודתם של רופאים במעמדתם של התובעים. ה. הנתבעת מכחישה את טענת התובעים כאילו פוטרו שלא כדין וכי הנתבעת התנכלה להם על רקע הגשת תביעתם זו. הנתבעת מדגישה, כי כל רופאי היט"ב פוטרו עם סגירת היחידה. צמצום פעילות היט"ב בשלב הראשון וסגירת היחידה בהמשך, הייתה תכנית שהתגבשה על ידי הנהלת המחוז בלא כל קשר לתביעה, ואף הייתה כורח המציאות מאחר והפעלת היט"ב במתכונתה הייתה בלתי יעילה מבחינה כספית ותפעולית. פיטורי התובעים נעשו במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת ומתוך שיקולים ענייניים, כאשר נערך לתובעים שימוע כדין בטרם יישום ההחלטה על צמצום פעילות היט"ב ובטרם ההחלטה על סגירתה של היחידה. 5. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית וכן חוות דעת מומחה שנערכה ע"י הגב' איה בת עמי בעניין הזכויות הכספיות שלהן הם זכאים לטענתם. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירו של מר יחיאל נרקיס המשמש כמנהל משאבי אנוש במחוז מרכז בנתבעת (להלן- נרקיס), תצהירו של ד"ר אשר אלחיאני המשמש כמנהל מחוז מרכז בנתבעת (להלן- ד"ר אלחיאני) ושל ד"ר ניסן גרהם המשמש כמנהל רפואי של מנהל רנ"ר ( רחובות- נס ציונה וראשל"צ ) (להלן- ד"ר גרהם) . דיון והכרעה יחסי עובד - מעביד 6. השאלה הראשונה העומדת להכרעה הינה, האם נתקיימו יחסי עבודה בין הנתבעת לתובעים, זאת כאשר בפועל הועסקו התובעים באמצעות חברת כוח אדם. על משולש היחסים חברת כוח אדם- משתמש- עובד ועל השאלה האם המשתמש הוא המעסיק האמיתי של העובד, רבה הפסיקה ורבים המבחנים שנקבעו בה. אולם לצורך הדיון שבפנינו אין צורך בהכרעה בה מאחר ובפתח דיון ההוכחות הבהירה ב"כ הנתבעת, כי מטעמי יעילות ולצורכי הדיון, נכונה הנתבעת להצהיר, כי תשא בכל חבות שתיפסק לזכות התובעים כעובדים, ככל שתיפסק, ועל כן ראוי שהדיון יתמקד בשאלת זכאות התובעים לסכומים הנתבעים על ידם, ללא צורך להידרש לשאלת קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים. אשר על כן, נקודת המוצא אשר תעמוד בפנינו היא, כי התובעים היו עובדי הנתבעת וכי התקיימו יחסי עובד - מעביד בין הצדדים. לאור הנחה בסיסית זו , נבדוק אחת לאחת את טענות התובעים באשר לזכאותם לזכויות הכספיות מכוח היותם עובדי הנתבעת. מסגרות העסקת רופאים בנתבעת - כללי 7. התובעים סומכים בטענותיהם בעיקר על חוות דעת המומחה אשר הגישו לביה"ד. בחוות דעת זו סוקרת המומחית את הזכויות הכספיות המגיעות לתובעים מכוח הסכמים קיבוציים, הסדרים ונהלים אשר לטענתה, חלים על עובדי הנתבעת ובהם התובעים. לטענת הנתבעת, המערכת ההסכמית עליה נסמכת המומחית בחוות דעת כלל אינה חלה על התובעים, אשר הועסקו בהתאם להסכמים מיוחדים. 8. ממכלול הראיות והעדויות, שוכנענו כי אכן בין שורותיה של הנתבעת קיימות צורות שונות של העסקת רופאים; כאשר מחד רופאים מומחים נקלטים כעובדים מן המניין במסגרת תקן קיים (להלן - רופאים תקניים), ומאידך העסקתם של רופאים שאינם מומחים, בדרך כלל, נעשית מעבר לתקינה הקיימת, ובמסגרת הסכמים או הסדרים מיוחדים. העיד נרקיס, כי העסקת רופאים במחוז מתבצעת בהתאם לתקנים המוגדרים למחוז ובמגבלות התקציב הקיים למחוז, כאשר אין המחוז רשאי לקלוט רופאים מעבר לתקינה זו. בהקשר זה יש לציין, כי הנתבעת הינו גוף נתמך כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, ומקבלת תקציב מן המדינה, המשולם בעיקרו על בסיס כמות המבוטחים. נוכח זאת, הנתבעת חייבת להפעיל את שירותיה למבוטחים בנסגרת תקציבה ובכפוף לפיקוחו של משרד האוצר. 9. הוכח על ידי הנתבעת, הן בעדותו של נרקיס והן בעדותו של מנהל המחוז ד"ר אלחיאני- עדויות אשר לא נסתרו (התובעים אף ויתרו על חקירתו הנגדית של ד"ר אלחיאני), כי החל משנות ה - 90 קלטה הנתבעת לשורותיה , כרופאים שכירים בתקן, רק רופאים מומחים. עוד הוכח, כי בעשורים האחרונים הפכה ההתמחות לחלק בסיסי ובלתי נפרד מעולם הרפואה, בלעדיה לא ניתן לנצל כראוי את הידע והטכנולוגיה הקיימים בענף הרפואה ולתת שירותי רפואה מתקדמים. מגמה דומה של העסקת רופאים מומחים בלבד קיימת בעולם המערבי. נוכח זאת אימץ שר הבריאות המלצות על פיהן לא יועסקו בקהילה רופאים שאינם מומחים. (סעיפים 4-12 לתצהיר נרקיס, סעיפים 54 - 64 לתצהיר ד"ר אלחיאני). בהתאם הבהירה הנתבעת והוכיחה, כי רק במקרים חריגים ומעטים - כאשר מחד יש צורך בקליטת רופא למחוז על פי תקן , ולא נמצא רופא מומחה לתפקיד, ומאידך המדובר ברופא ברמה מקצועית גבוהה, אשר על אף היעדר המומחיות היה בעל יכולות גבוהות - קלט המחוז לעבודה רופא שאינו מומחה ואף זאת בהתאם לאישור מיוחד של ההנהלה הראשית בנתבעת. (סעיף 16 לתצהיר נרקיס). 10. תנאי העסקתם של הרופאים התקניים מוסדרים חלקם בהסדרים ונהלים שנקבעו מעת לעת על ידי הנתבעת, בין באופן חד צדדי ובין בשיתוף עם ועד רופאי קופת חולים שהוא אורגן של ההסתדרות הרפואית בישראל. חלק אחר מתנאי העסקתם מוסדר במסגרת הסכמים ו/או הסדרים קיבוציים. כאמור, בנוסף לרופאים התקניים, מעסיקה הנתבעת רופאים נוספים, מעבר לתקנים המוגדרים, ככוח עזר נוסף ועודף, וזאת על מנת להשלים פעילות זמנית שאינה קבועה, כגון החלפת רופאים, או לשם ביצוע פעילות מוגדרת וזמנית, כגון פעילות היט"ב ( סעיף 17 לתצהיר נרקיס). התקשרות עם רופאים כנ"ל נעשתה בצורות שונות: בהסכמים אישיים מיוחדים, על ידי העסקתם באמצעות חברות כוח אדם, בהסכמים מיוחדים או כרופאים עצמאיים. לעניין זה מעיד נרקיס: " כשאני אומר זמנית אני מתכוון שבמסגרת הפעלת המרפאות הקהילתיות יש לנו באופן קבוע חסרים שנוצרים אצלנו ואנו נעזרים ברופאים מחליפים שמקור ואופן העסקתם הוא די מגוון. אנחנו עושים את ההשלמות הללו לא עם רופאים יציבים ומומחים כי לא ניתן להשיג אותם ואנו נעזרים במגוון מקורות להעסקת רופאים שממלאים מקום ומתגברים. ...". ובהמשך : " זמני הכוונה הייתה שלפי הוראות פנימיות שלנו העסקנו רופאים לפרקי זמן ויכול להיות מעל שנה למשימות של החלפה ותגבור ותחת הסטאטוס של זמניות" . (עמ' 21-22 לפרוט'). 11. תנאי השכר והעסקה של רופאים בהסכמים מיוחדים נקבעו באופן ספציפי בהתאם להסכמה עימם, כפועל יוצא של מסגרת פעילות היט"ב. פעילות היט"ב מהווה שירות נוסף למבוטחי הנתבעת - שירות שאינו נכלל במסגרת חובותיו של מוסד רפואי, ובהתאם הנתבעת אינה חייבת בהחזקת יחידה נפרדת לביקורי בית. כיום למשל, ביקורי הבית מתבצעים על ידי רופאים מומחים המועסקים במחוז (סע' 70 לתצהיר נרקיס וסע' 32 לתצהיר ד"ר אלחיאני). במהלך השניים, כפי שתואר לעיל, חלו שינויים ותמורות במתכונת בה הופעל שירות ביקורי הבית. בעבר השירות ניתן במסגרת היחידה להמשך טיפול, החל משנת 95' במסגרת חברה עצמאית ונפרדת בשם "כללית בית" ועם סגירתה בשנת 1998, במסגרת היט"ב. משנת 2005 עם סגירת היט"ב מופעל השירות על ידי רופאים מומחים המועסקים במחוז, כחלק מהעסקתם ובנוסף לעבודתם במרפאות. (סע' 63-65, 71 לתצהיר נרקיס, סע' 13-19, 26, 31 לתצהיר ד"ר אלחיאני). 12. הנתבעת טענה, וטענתה לא הופרכה, כי גם עם תחילת הפעלת היט"ב היה לה ברור, כי מדובר במתכונת זמנית, ובמסגרת בחינת המתכונת המתאימה והיעילה ביותר מבחינה כספית ותפעולית, עד למציאת פתרון קבע. (סע' 61 לתצהיר נרקיס וסע' 24 לתצהיר אלחיאני). כן העיד נרקיס: " אמרנו קודם שאצלנו הרופאים במערכת שעובדים על פי הסכם הרופאים אלו הם רופאים מומחים שעברו את כל שרשרת המיון והסינון ומשתלבים לעבודה בתקנים מאושרים ומוסדרים ולא כן התובעים שהם התקבלו לעבודה הספציפית וזה היה מעין ניסיון של הפעלת שירותים בביתו של החולה, כאשר השירותים האלה לא היה ברור המתכונת הסופית של השירותים, וכן במשך השנים היו הרבה שינויים במתכונת זו". (עמ' 23-24). ד"ר אלחיאני הצהיר לגבי התמשכות תקופת ניסיון הפעלת היט"ב : "אינני מתכחש לתקופת הזמן בה נעשתה פעילות באמצעות היט"ב ואולם בהתייחס לגודלה של כללית, לעובדה שעקרון צמצום האשפוז מחד והרחבת הטיפול הקהילתי והמשך הטיפול מאידך, הינם חדשניים בעולם הרפואה, חייבו משך זמן ארוך יחסית על מנת ללמוד את הנושא על היבטיו השונים כך שהפתרון כבר היה ממשי, וחסרונותיו, אם בכלל יהיו מזעריים ככל האפשר" (סע' 34 לתצהיר אלחיאני). 13. זאת ועוד, הוכח כי פעילותם של התובעים, דהיינו ביצוע ביקורי בית וזאת בלבד, הינה פעילות ייחודית ויוצאת דופן במסגרת הנתבעת. בנתבעת לא הועסקו עוד רופאים תקניים אשר כל עיסוקם הוגדר כביצוע ביקורי בית (סע' 107-108 לתצהיר נרקיס וכן עדות התובעת 6 בעמ' 7 ועדות המומחית בעמ' 9). 14. נוכח כל המפורט, קרי מהות פעילותה של היט"ב, היותה פעילות ייחודית במתכונת זמנית ולתקופת ניסיון, היות התובעים רופאים כלליים ללא מומחיות, והעדר תקנים במחוז בעת ההיא והמגמה להעסיק כרופאים תקניים רופאים מומחים בלבד, ברי כי העסקת התובעים במסגרת של הסכמים מיוחדים ובאמצעות חברות כוח אדם היוותה פתרון הולם לאותה העת כאשר האלטרנטיבה הייתה פיטוריהם של התובעים כבר בשנת 1998. המסגרת ההסכמית החלה על התובעים הסכמים קיבוציים 15. הפסיקה קבעה זה מכבר כי, רשאים צדדים להסכם קיבוצי לא לכלול קבוצת עובדים או בעלי מקצועות או בעלי תפקידים בהסכם, או לא להחיל עליהם תנאים מסוימים ואין זה נחשב למעשה פסול או מפלה. "היקפו של הסכם, היינו על מי מהעובדים והמעבידים יחול - הינו מן העניינים בתוכן ההסכם, ובהם לא יתערב בית הדין" (ראה דב"ע מה/109-3 אורדן תעשיות בע"מ נ' אריה צביקל פד"ע יז 428, דב"ע מט/132-3 מדינת ישראל נ' מנשה נבעה פד"ע כא 326) הדיבור "סוג עובדים" הינו רחב ביותר ולכן הצדדים להסכם רשאים לקבוע כי לא יחול על קבוצה כל שהיא, לרבות אלה שאינם מועסקים במפעל ביום חתימת ההסכם אף כי היו מועסקים בחלק מן התקופה שחל בה ההסכם". (דב"ע מא/111-3 תדיראן בע"מ נ' עמוס עטיה פד"ע יג 281). ראו עוד: דב"ע מה/117-3 שירותי תעופה נ' סלע פד"ע ז' 284. דב"ע נד/141-3 גרינפלד נ' חברת מוזיאון ת"א בע"מ, פס"ד מיום 26.5.94). 16. כאמור, הוכח כי משך שנים רבות הועסקו התובעים כרופאים שאינם מומחים במסגרת הסכמית מיוחדת, על פי תמורה שהוסכמה עמם זאת בשל השוני המהותי הקיים באופי פעילותם במסגרת היט"ב, הגדרת תפקידם ותרומתם למערכת של הנתבעת תוך החרגתם מתחולתם של ההסכמים הקיבוציים, ההסדרים , הנהלים החלים על הרופאים התקניים. התנהגות הצדדים משך כל אותן השנים מלמדת גם היא על מצב דברים זה. הנתבעת הציגה הסכמים קיבוציים החלים עליה, אשר גם מהם עולה בבירור, כי אינם חלים על העסקת התובעים. כך למשל נקבע בסעיף 55א' להסכם קיבוצי מיום 15.3.79 (נספח א(2) לתצהירי הנתבעת): "הסכם זה חל על הרופאים הקבועים, הזמניים, הארעיים, המקבלים משכורת לפי דרגה בסולם השכר של הרופאים וכן על רופאים העובדים על פי חוזה מיוחד הקובע כי משכורתם נקבעת לפי דרגה בסולם השכר של הרופאים". כך גם נקבע בסעיף 18.2. לנספח להסכם הקיבוצי מיום 20.6.94 (נספח א(3) לתצהירי הנתבעת): "להסכם יתווספו הסעיפים הבאים: סעיף 17: הסכם זה חל על העובדים הקבועים, הזמניים והארעיים, המקבלים שכרם ע"פ דירוג הרופאים וכן על רופאים העובדים על פי חוזה מיוחד הקובע כי שכרם נקבע לפי דרגה בסולם השכר של הרופאים, אלא אם נקבע אחרת בהסכם זה". וכך גם נקבע בסעיף 32 לזיכרון הדברים מיום 29.11.76 (נספח א(1) לתצהירי הנתבעת). 17. מלשון הסעיפים הללו עולה בבירור, כי הצדדים מכירים בצורת העסקה שעל פי הסכמים מיוחדים וכי אותם רופאים אשר יועסקו על פיהם יוחרגו מתחולת ההסכמים הקיבוציים. הסעיפים שלעיל קובעים מפורשות, כי ההסכמים הקיבוציים חלים רק על רופאים המקבלים שכרם לפי דירוג הרופאים וכן על אלו מבין הרופאים המועסקים בהסכם מיוחד אשר מקבלים משכורתם לפי הדירוג הנ"ל. נמצא, כי ההסכמים הנ"ל אינם חלים על העסקת התובעים בהיותם רופאים שהועסקו בהסכם מיוחד ואשר משכורתם לא השתלמה ע"פ דירוג הרופאים. הנתבעת הפנתה לפסיקתו של ביה"ד הארצי בעניין עיתון הארץ, בה התייחס ביה"ד הארצי לסעיף תחולה בנוסח כמעט זהה לסעיפי התחולה שלעיל, וקבע כי בהתאם לסעיף זה ההסכם הקיבוצי אינו חל על עיתונאי שאינו מקבל שכר ע"פ הדירוג העיתונאי. וכך נקבע - "אשר לסעיף התחולה, זו לשונו: "הסכם זה חל על כל העובדים הקבועים, הזמניים והארעיים, המקבלים משכורת לפי דרגה של סולם הדירוג העיתונאי וכן על העיתונאים העובדים על פי חוזה מיוחד הקובע שמשכורתם משתלמת לפי דרגה מסוימת של סולם השכר הנ"ל". ב) הסעיף קובע במפורש כי ההסכם חל על רק על מי ששכרו משולם לו לפי הדירוג העיתונאי מכאן, שהוא אינו חל על כל עיתונאי העובד בעיתון ". (דב"ע מט/16-4 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, פד"ע כ' 198). 18. הנה כי כן, הוכח על ידי הנתבעת, כי הן בהתאם להסכמים הקיבוציים והן בהתאם להתנהגות הצדדים הלכה למעשה, לא היו זכאים התובעים לזכויות הקבועות בהסכמים קיבוציים. 19. ביום 13.7.2000 נחתם הסכם קיבוצי בין הנתבעת לבין ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן- הסכם 2000) במסגרת סעיף 14 להסכם, התחייבה הנתבעת לנהל מו"מ עם ארגון רופאי הכללית וההסתדרות הרפואית בישראל להסדרת נושא העסקת כוח אדם קנוי: "נושא העסקת כוח אדם קנוי אצל שירותי בריאות כללית יוסדר בהסכם בין שירותי בריאות כללית לבין הר"י, תוך 6 חודשים ממועד החתימה על הסכם זה, על פי ההבנות שיושגו בין הצדדים". (הסכם 2000 צורף כנספח ב' לתצהירי הנתבעת). מו"מ כאמור נמשך מספר שנים ובסיומו נחתם ביום 10.12.04 הסכם קיבוצי בין הנתבעת לבין ארגון הרופאים ( להלן- הסכם 2004) (נספח ג' לתצהירי הנתבעת). בהסכם 2004 הוסדרו אפשרות קליטתם ותנאי עבודתם של רופאי קהילה ראשוניים, שאינם מומחים ואינם מתמחים, אשר עד למועד ההסכם הועסקו במחוזות הקהילה של הנתבעת בצורות העסקה שונות ושלא כרופאים קבועים מן המניין. (סעיף 37 לתצהיר נרקיס וכן סע' 3 ו - 4 להסכם 2004). מתוכן ההסכם ברור, כי זהו ההסכם הקיבוצי הראשון אשר הסדיר את מעמדם של רופאים אשר הועסקו עד אותה עת באמצעות חברות כוח אדם או בהסכמים מיוחדים עם הנתבעת. ההסכם קובע לראשונה את הליכי קליטתם של רופאים אלו כעובדי הנתבעת (סע' 4.1.2 להסכם 2004). ההסכם מגדיר תנאים שרק רופאים העומדים בהם ייקלטו לעבודה בנתבעת, ואף זאת לתקופת ניסיון (סע' 12 ו- 14 להסכם). לגבי רופאים אשר אינם עומדים בתנאים הקבועים בהסכם, נקבעה בו הפררוגטיבה של הנתבעת לסיים את העסקתם (סע' 4.2). כמו כן קובע ההסכם את התנאים על פיהם יועסקו הרופאים שייקלטו בנתבעת, כאשר מדובר בתנאים מוגדרים וספציפיים ולא בכלל התנאים של הרופאים התקניים בנתבעת. כך לדוגמא נקבע, כי רופאים כאמור לא יהיו זכאים לתשלום בגין נפשות נוספות, בגין קרן השתלמות וכד'. כך גם נקבע, כי יהיו זכאים לחופשה והבראה על פי חוק ולא מעבר לכך. באשר לשכר נקבע, כי רופאים כנ"ל יועסקו בדרגה 3 ובוותק 5 שנים ללא קשר ללוח התפקוד החל על רופאי הקהילה (סע' 17 להסכם). 20. הסכם 2004 העניק לרופאים הנ"ל אשר הועסקו עד למועד חתימתו בהסכמים מיוחדים, תנאי שכר פחותים מאלו החלים על רופאי קהילה תקניים. עוד קובע ההסכם כי במידה וכתוצאה מההסכם, נפגעו שכרו או תנאי עבודתו של רופא לעומת אלה שקיבל עובר לחתימתו, עליו לפנות לכללית, ואם טענתו תמצא נכונה, הפגיעה תתוקן לאלתר (סע' 17.7 להסכם). סעיף זה מלמד, כי במצב הפוך בו שכרו של העובד היה נמוך לעומת השכר לאחר ההסכם, לא מצאו הצדדים לקבוע תשלומי הפרשים בגין העבר. בכך יש להעיד על אומד דעתם של הצדדים להסכם, שעד למועד החתימה על ההסכם, רופאים אלו אינם זכאים לתשלומים נוספים מעבר לתשלומים ששולמו להם בפועל. (ראה גם עדות נרקיס בעמ' 24 לפרוט'). גם ממכתב הלוואי להסכם 2004 ניתן ללמוד על כוונת הצדדים, כאשר סע' 1 למכתב יוצר אבחנה ברורה בין רופאים המועסקים ע"פ הסכמים והסדרים קיבוצים שחלו עד כה בנתבעת ובין רופאים המועסקים ע"פ הסכם 2004, וכך נקבע: "החל ממועד היכנסו של הסכם זה לתוקף לא יועסקו רופאים בחטיבת הקהילה שלא ע"פ ההסכמים וההסדרים הקיבוציים החלים על רופאים בכללית, או על פי הסכם 2004 ". (נספח ג' לתצהירי הנתבעת). 21. המסקנה הינה, כי מהתנהגות הצדדים, כמו גם מההסכמים המאוחרים שנכרתו ביניהם, הפרשנות הנכונה של סעיפי התחולה בהסכמים הקיבוציים היא שההסכמים הקיבוציים השונים בנתבעת לא חלו על התובעים, אשר הועסקו בהסכם מיוחד, במסגרתו נקבעה להם תמורה ספציפית ושלא על פי דרגה בסולם השכר של הרופאים. הסדרים קיבוציים 22. ההסדר הקיבוצי העיקרי החל על עובדי הנתבעת היא חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (דב"ע נה/22-3 נצחיה אביב נ' בנק הפועלים בע"מ פד"ע כט' 295). במקרה דנן משהועסקו התובעים על פי הסכמים מיוחדים ושמעולם לא קיבלו איזו מן הזכויות הקבועות בחוקת העבודה ו/או בהסדרים קיבוציים אחרים שחלים על רופאי הנתבעת, היינו לא הוכח, כי הצדדים התנהגו בהתאם להוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, אין הם זכאים לזכויות מכח החוקה (עס"ק 400017/98 בנק לפיתוח התעשייה נ' קוזלובסקי פד"ע לה' 536. עס"ק 1002/04 הסתדרות המהנדסים וארגון עובדי קופת חולים נ' שירותי בריאות כללית פס"ד מיום 13.9.05. ע"ע 1319/00 פונס נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ פס"ד מיום 10.12.03). נהלים ונוהגים 23. בנתבעת קיימים בנוסף להסכמים ולהסדרים הקיבוציים ,אף נהלים או נוהגים שנקבעו על ידה מעת לעת ושלא במסגרת הסדר כלשהו. הנהלים והנוהגים השונים לא הוחלו מעולם על התובעים ועל רופאים אחרים אשר הועסקו ע"פ הסכמים דומים להסכמי התובעים. התובעים לא הוכיחו אחרת ואף לא הצביעו על עילה להחלתם עליהם. חוות הדעת 24. כאמור, תמכו התובעים את תביעתם לזכויות כספיות בחוות דעת המומחית הגב' איה בת עמי. במהלך הדיון, הצליחה הנתבעת לעורר ספק באשר לרמת המומחיות של נותנת חוות הדעת בנושאים הטעונים הכרעה בתביעה זו. ראשית אישרה הגב' בת עמי, כי מעולם לא עבדה במקום המעניק שירותים רפואיים וכי את ידיעותיה בתחום חוות הדעת למדה לראשונה לצורך הכנתה (עמ' 8 לפרוט'). יתר על כן, במהלך חקירתה הנגדית הובהר כי המומחית לא נחשפה לכלל המסמכים והחומר הרלוונטי, הנוגע לתחום חוות הדעת שבנדון: "לא ראיתי תלוש שכר של רופא מן המניין במרפאה של הנתבעת. אני גם לא מכירה את רמות השכר של רופא מרפאות כי לא עסקתי בכך. ... עורכי הדין לא הביאו לידיעתי את דבר קיומו של הסכם קיבוצי משנת 2004. אני יודעת מה זה ביקורי בית ולא למדתי על רופאים בקופה. ... דיברתי עם חלק מהרופאים עצמם ודיברתי עם עורכי הדין וחלק מההנחות על ידי עורכי הדין וחלק מהרופאים עצמם. בסך הכל כולם חזרו על אותו דבר בדיוק כך שזה נראה לי הגיוני. הם לא הציגו לי כל מסמך " . ( עדות הגב' בת עמי בעמ' 9). ובהמשך: " בהסתדרות הרפואית לא שאלתי עם רופא מרפאה מקבל שעות נוספות והם מקבלים תוספת כלולה. אין לי מושג אם שכר כזה מקבלים הרופאים במרפאה". (בעמ' 11). וכן: " אני לא יודעת באופן בסיסי כיצד מתוגמל רופא קבוע במרפאה. אני לא מכירה את המונחים נורמת מטופלים המתייחסת לרופא קבוע... לא ידוע לי שרופא מחליף נכנס לנעלי הרופא המוחלף והנורמה נקבעת לפי הרופא המוחלף " . (בעמ' 12). 25. אל מול חוות הדעת הנ"ל, עמדה עדותו של מר נרקיס, אשר מתוקף תפקידו כמנהל משאבי אנוש בנתבעת, מצוי הוא היטב בנושאים עליהם הוא העיד. יתר על כן מר נרקיס כלל לא נחקר על החלקים בעדותו המתייחסים לרכיבים הכספיים. יצויין, כי עדותו לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית. 26. בבחינת הזכויות הכספיות להן זכאים התובעים, מתבססת המומחית על מספר הנחות יסוד אשר לאורן - כך נטען - יש להשוות את תנאי השכר והזכויות הנלוות של התובעים לאלו של רופאי הקהילה בנתבעת. הנחת יסוד ראשונה - שעות עבודה והיקף משרה 27. הנחת היסוד הראשונה עליה מבוססת חוות הדעת הינה, כי היקף המשרה של התובעים היה בן 8 שעות ליום מן השעה 8:00 ועד לשעה 16:00 ובמסגרת זו היה עליהם לבצע 140 ביקורים וכן ליתן 18 שעות משרד בחודש, אשר הוסכם, יחושבו כביקורים לצורך התשלום. דהיינו היקף משרה של 158 ביקורים לחודש, הנחה נוספת הינה, כי אורכו הממוצע של ביקור בית הוא שעה אחת הכוללת בתוכה גם את זמן הנסיעות הלוך וחזור. הנתבעת מנגד טענה, כי היקף הפעילות עליו הוסכם עם התובעים, לא הוגדרה בהתאם למספר שעות חודשי, אלא בהתבסס על ביצוע ביקורים בהיקף חודשי של 158 ביקורים (140 ביקורים + 18 שעות משרד) אותם עליהם לבצע בין השעות 8:00 ל- 16:00. בחקירתו הנגדית העיד נרקיס: "אני לא זוכר שהיה שיעור משרה בתלוש של התובעים כי השכר נקבע לפי ביקורים. שיעור המשרה לא היה פה אבל של היקף העבודה ואנו ראינו ב- 158 ביקורים היקף מלא..." (עמ' 25). וכן: "הם עבדו ללא שעון וללא מערכת של סידור עבודה לפי שעות והכל היה בהיקף של מטופלים... " (עמ' 22). 28. הנתבעת הוכיחה, כי הגדרת היקף המשרה של התובעים הינה שונה מהגדרת היקף משרה של רופא קהילה, אשר נדרש למשרה מלאה בת 45 שעות שבועיות, קרי 193 שעות חודשיות. התובעת 6 ד"ר רוס, אישרה את הדברים בעדותה: " יכול להיות היקף משרה מלאה הוא 198 שעות של רופא מן המניין במרפאה " (עמ' 5). יתרה מכך, לשיטת התובעים, כאמור, אורכו של כל ביקור נמשך שעה אחת, מכאן שעבדו לכל היותר 158 שעות לחודש. נמצא, כי היקף זה נמוך מהיקף משרה של 186 שעות המהווים משרה מלאה, ובוודאי ביחס להיקף משרה מלאה של רופא בקהילה שהינו, כאמור, בן 193 שעות חודשיות. אף המומחית כשלה מלתת הסבר של ממש להבדלים הללו בהיקף המשרות, וכך השיבה: " 158 ביקורים שווה 186 שעות עבודה מלאות. ........ משרה מלאה של רופאים היא כ - 200 שעות. החישוב שלי מבוסס על 140 ביקורים לחודש ובנוסף 18 שעות משרד כאשר ההערכה הממוצעת לביקור היא שעה... אני טוענת ש - 158 שעות של התובעים שווים ל - 200 שעות של רופא מרפאה " (עמ' 10). הצגת הדברים באופן זה הינה בעיתית, שכן גם אם אנו מקבלים את טענת התובעים כי 158 שעות היוו משרה מלאה עבורם, אך אין לאמר שהיקף משרה זה שווה ערך להיקף משרה רופא קהילה לצורך הערכת התגמול בעד כל משרה. אנו סבורים, כי קיים שוני מהותי בהיקפי המשרות המצדיק גם הבדלים בשכר. 29. מעבר לכך, טוענת הנתבעת כי משכו של ביקור בית ממוצע הוא מחצית השעה ולא שעה שלמה כטענת התובעים. באופן זה עבדו התובעים אף פחות מ- 158 שעות חודשיות. אנו מוצאים, כי יש ממש בטענת הנתבעת. מעדות התובעים ומדו"חות הטיפולים עולה כי החולים בהם טיפלו התובעים היו למעשה חולים קבועים. (ר' עדות התובעת 5 בעמ' 16: "מדובר בחולים קבועים שטיפלתי בהם כל יום או יומיים" וכן עדות התובעת 2 בעמ' 14). בנסיבות אלה בהן התובעים מכירים את החולה, את הרקע הרפואי שלו ואת בעיותיו הרפואיות, עולה כי עיקר עבודתם מתמצה בעריכת מעקב אחר מצבו הרפואי של החולה, כאשר לעיתים נדרשו לבצע פעולות רפואיות נוספות שונות. אף מעדויות התובעים עולה, כי במרבית המקרים כל שנדרש מהם, היה לבצע בדיקה כללית, ללא ביצוע פעולה רפואית מיוחדת. הדברים עולים אף מדו"חות ביקורי הבית. כך למשל במרבית דו"חות הביקורים שצירפה ד"ר רוס נרשם ברובריקת מטרת הטיפול המילה "רגיל". ד"ר רוס הבהירה כוונת הכתוב: "מפנה לספטמבר 2004 - המשמעות ביקור רגיל שאת בודקת חולה במסגרת בית כולל לחץ דם ודופק ומצב כללי שלו. טיפול רגיל הכוונה היא שלחולה לא ניתן טיפול דרך הוריד... בדיקה כללית כוללת תלונות של חולה לבדוק אם יש שינוי במצב החולה לאחר שאני רואה אותו... אם הייתה נדרשת הזרקת חומר הייתי כותבת. בד"כ הייתי כותבת אם לקחתי בדיקת דם... " ( עמ' 6-7). גם התובעת 2, ד"ר מרגולין, הבהירה את משמעות המונח "מעקב" שנרשם במרבית הדו"חות שצרפה : "כשציינתי מעקב הכוונה היא שאני באה ולוקחת בדיקות דם אם צריך ואני רואה שהמצב החמיר. ... שאלתי את החולה אם יש לו תלונות האם שונה מצבו מהביקור הקודם... לבדוק ספירת נוזלים או קוצר נשימה " (עמ' 14, 15). וראה גם עדות ד"ר רוס לעניין זה: "אם את אומרת שהתיאור של הפעולות איננה לוקחת בד"כ שעה שלמה, אני משיבה שיש חולים שהם זקוקים לטיפול דרך הוריד זה קרוב לשעה... ויש חולה אם הוא במצב טוב שזה פחות משעה.. " (עמ' 7). כך עולה אף מיתר הדו"חות שצרפו התובעים, כאשר הרישום הרווח הינו "רגיל" ללא ציון של פעולה מיוחדת. נוכח תיאורי התובעים מהמשמעות של ביקור "רגיל" או "מעקב" התרשמנו כי מרבית הביקורים לא נמשכו לכדי שעה שלמה. נדגיש שוב לרוב בדו"חות הביקורים נרשם ביקור כביקור "רגיל" ללא ביצוע פעולה רפואית כלשהי. 30. גרסת הנתבעת נתמכה אף בעדות של ד"ר גרהם, המשמש בין היתר כרופא משפחה מומחה. ד"ר גרהם העיד כי כרופא משפחה הינו עורך בעצמו ביקורי בית לחולים. אמנם, ציין ד"ר גרהם, כי קיים שוני בין ביקורי התובעים לבין ביקורים במרפאה, ואולם קיים דמיון מבחינת הפעולה של הערכת מצב החולה. יתרה מכך ד"ר גרהם הבהיר, כי במרפאה יש צורך לעבוד עם מחשב , דבר אשר גוזל זמן ואשר אינו קיים בביקורי בית. ד"ר גרהם העיד על משך הזמן הנדרש לביצוע פעולות רפואיות מסוימות כדוגמת הפעולות שביצעו התובעים לעיתים : "חמצן לא צריך לקחת זמן. עירוי צריך להיות 5 דקות... להזריק פוסי עושים את זה וזה לוקח כמה דקות ונחים עוד חמש שער דקות". המשיך ד"ר גרהם וציין: "ביקור בית ראשון יכול וייקח יותר מחצי שעה. כשאני מגיע לסיקור שני וזה תלוי בי אם זו תכנית טיפולית או אם החולה מזמין אותך או באים לפי תוכנית עבודה. הביקור נמשך כחצי שעה אם החולה מזמין... אני בעצמי הייתי לפני חודש ומשהו בשלוש ביקורי בית תוך שעה שחלק מזה היה צריך להיות א.ק.ג"(עמ' 19). 31. עדי הנתבעת העידו על נורמת מספר המטופלים הנבדקים על ידי רופא במרפאה והעומדת על 6 מטופלים לשעה (דהיינו ממוצע של 10 דקות לבדיקה). עדות זו אושרה אף על ידי התובעת 2, אשר שימשה בנוסף לעבודתה ביט"ב גם כרופאה מחליפה (ראה עמ' 14 לפרוט'). בהתבסס על נתון זה ובהתחשב בכך, כי מחד מטופלי התובעים היו מוכרים להם היטב וכי הביקורים אצלם היו חוזרים מדי יום או יומיים ומאידך, כי המדובר במטופלים שמצבם הרפואי קשה יותר, הרי שטענתה של הנתבעת כי משכו של טיפול הינו בממוצע חצי שעה, הינה טענה סבירה והגיונית. הנחת יסוד שניה - שכר יסוד 32. התובעים חישבו את שכר היסוד בתביעתם, על בסיס תעריף ביקור המשולם לרופאי קהילה תקניים בגין ביקור בבית החולה שעמד על סך 87.5 ₪. הנחת בסיס זאת יש לשלול מאחר והוכח כי קיים שוני מהותי בין התפקיד אותו ביצעו התובעים לבין ביקורי בית שמבצעים רופאי קהילה במסגרת עבודתם במרפאות. 33. לפעילותם של התובעים במסגרת עבודתם ביט"ב אשר יוחדה כל כולה לביצוע ביקורי בית וזאת בלבד, אין מקבילה בקרב רופאי קהילה תקניים (סע' 107-108 לתצהיר נרקיס וכן עדות תובעת 6 בעמ' 7 ועדות המומחית בעמ' 9). פעילותו המרכזית של רופא מרפאה תקני הינה קבלת חולים במרפאה, כאשר רק לעיתים רחוקות הינו מבצע ביקורי בית בנוסף וזאת לאחר שעות העבודה. (סע' 108 לתצהיר נרקיס). הנתבעת הציגה נתונים בדבר ביקורי בית במרפאות המחוז (נספח ט' לתצהירי הנתבעת) מהם עולה, כי כמות ביקורי הבית שמבצע רופא מרפאה תקני הינה מועטה ביחס לפעילותו העיקרית שהיא קבלת חולים במרפאה. 34. מסעיף התחולה של נספח א' לחוות הדעת עולה בבירור, כי תחולתו הינה על רופאים במרפאות העירוניות הראשוניות ( תקניים ועצמאיים ) דהיינו רופאים שעיקר עבודתם קבלת חולים במרפאה, ורק לאחר שעות העבודה מבצעים באופן שולי ביקורי בית, וכך נאמר: "חלות: החוזר חל על הנהלות המחוזות, מנהלות אזוריות, רופאים במרפאות העירוניות הראשוניות (רופאי משפחה ורופאי ילדים) וכן על רופאים עצמאיים". כך גם עולה מנספח ה' לחוות הדעת , כאשר בסעיף 2 נרשם: " ביקורי בית רופאי הזכאים ל -5 שעות עבודה ביום יקבלו בעד חצי שעה נוספת ליום תמורת ההתחייבות לבצע ביקורי בית אחרי שעות העבודה... רופאים החייבים ביותר מ- 6 שעות עבודה ביום יבצעו ביקורי בית בתשלום לאחר סיום שעות עבודתם הרגילה בעבודה ". אף המומחית מטעם התובעים אישרה את הדברים: "ידוע לי כי מהות עבודתם של התובעים הינה רק ביקורי בית וכי אין רופא מרפאה אחר לנתבעת שעורך רק ביקורי בית. בהסכם הקיבוצי יש הגדרות של ביקורי בית לרופא קהילתי נספח ה' לחוות הדעת בעמ' השני מדובר על ביקורים לאחר שעות העבודה וזה סוג אחר של רופאים " (עמ' 9 לפרוט'). 35. נמצא, כי קיים שוני מהותי בין ביקורי הבית שערכו התובעים לאלו שערכו רופאי המרפאה. ובהתאם הגיוני כי ביקורים אלו יתומחרו באופן שונה. כל עוד הפעילות של ביקורי בית הינה שולית וזניחה ואף מבוצעת לאחר שעות העבודה , יש הגיון בתעריף גבוה יותר מאשר במקרים שכל פעילותו של הרופא הינה ביצוע ביקורי בית. אכן העיד נרקיס, כי כאשר היה על הנתבעת לקבוע את התעריף הראוי לכל ביקור עבור רופאים כדוגמת התובעים שכל עיסוקם הוא ביצוע ביקורי בית, הרי שהתעריף שנמצא ראוי ונכון ומביא בחשבון את היקף הביקורים הנדרש ואת עלות העסקתם, עמד על סך 50 ₪ לביקור. (סע' 111 לתצהיר נרקיס). 36. מסקנה זו גם עולה בקנה אחד עם מסקנתנו, כי בממוצע ביצעו התובעים שני ביקורים בשעה, כך שעלות שעת עבודה של התובעים הגיעה לכ -100 ₪ בממוצע לשעה. בעניין זה העיד נרקיס: "מפנה לסעיף 111 - בעיקרו של דבר זה היה תעריף רוחבי.. כללית בית עסקה בטיפול הביתי ברמה הארצית והיא קבעה בזמנו תעריפים לרופאים ולאחיות וכו' ואנחנו אימצנו את התעריפים ואת הלוגיקה ואנחנו מצאנו כהוגן ונכון תמורה של 50 ₪ לביקור , כאשר כפי שהעיד ד"ר ניסן וסידור נכון ומאוזן אפשר לבצע שני ביקורי בית לשעה. הרופאים אצלנו השתכרו הרבה פחות מהסכום הזה ותמורה לשעה פחותה בהרבה " (עמ' 24 לפרוט'). ובהמשך : "התובעים קיבלו שכר נאות. יש גם שכר גבוהה מזה. אנחנו סברנו שעבודה מחוץ למרפאה והתרוצצות בין בתים של חולים לרבות הגעה על פי קריאות היא עבודה שמצדיקה שכר גבוה או תמורה גבוהה יותר וכן פעלנו כך" (עמ' 25 לפרוט'). 37. חיזוק נוסף לכך שהשכר שנקבע לתובעים בשיעור של 50 ₪ לביקור הינו שכר ראוי, ניתן למצוא בתעריף ששולם לחלק מן התובעים שביצעו שעות החלפה במרפאות. כעולה מתלושי השכר שהגישו התובעים, התעריף בגין שעת החלפה היה בשיעור שבין 28.5 ₪ - 35 ₪ לשעה. 38. מכאן, שהנחת היסוד שבחוות הדעת באשר לשכר היסוד והשוואת התעריף לתעריף ביקור המשולם לרופא מרפאה, הינו שגוי. אנו דוחים איפוא הנחת יסוד זו וממילא את כל החישובים שנעשו על סמך הנחה זו. הרכיבים הכספיים נסיעות - אחזקת רכב 39. תביעתם של התובעים לאחזקת רכב נסמכת על נוהל "ביקורי בית- רופאים" מס' 02-01-05 אשר צורף כנספח ב' לחוות הדעת. נוהל זה קובע : "רופא המקבל השתתפות בהחזקת רכב, ייסע לביקורי הבית של חוליו ברכב". לגרסת הנתבעת, התעריף שנקבע לתובעים בגין ביקורי בית, כלל בתוכו גם תשלום בגין החזר הוצאות נסיעה. כמו כן טוענת הנתבעת, כי לרופא מרפאות אין משולם תשלום אחזקת רכב, למעט רופאים בעלי תפקיד ניהולי. 40. אנו סבורים, כי התובעים לא השכילו להוכיח כי הנוהל המדובר חל עליהם. ראשית כפי שנאמר לעיל, הנוהל הנ"ל כדוגמת נהלים אחרים מעולם לא הוחל על התובעים, אשר עמם הוסכם על מסגרת העסקה ספציפית. מעבר לכך, ממקרא הנוהל בכללותו עולה, כי הינו חל על רופאים במרפאות, המבצעים ביקורי בית מעת לעת ולאחר שעות העבודה. כך לדוגמה קובע סע' 5.3.1 לנוהל : "פרט למקרים שצוינו בסעיף 4.1 דלעיל, ביקורי בית של רופאים במרפאות ייעשה אחרי שעות עבודתו של הרופא במרפאה ". וכך גם סע' 6.3 נקבע: " בשובו למרפאה, יעתיק הרופא את הנתונים הרפואיים שרשם אל הרשומה הרפואית במסך "ביקורים". כפי שהובהר, מתכונת העסקתם של התובעים הייתה שונה לחלוטין מזו של רופאי המרפאות. התובעים לא ביצעו ביקורי בית באופן שולי ומעת לעת, אלא מהות עבודתם כולה, הייתה ביצוע ביקורי בית. העיד נרקיס באשר לאופן חישוב שכרם של התובעים: "כאשר דובר על היקפי עבודה של עובדים שם היה ארבע רמות של היקף עבודה היה מלא, שלושת רבעי, מחצית ורבע. לכל היקף כזה צורפה באופן אינטגראלי נושא של ישיבות ונושא של נסיעות. שני מרכיבים שצורפו וזה תורגם לביקורים משלימים". (עמ' 27). טיעון זה אף מתיישב עם השכר ששולם לתובעים ביחס להיקף משרתם ולשכר רופאים תקניים של הנתבעת. גמול שעות נוספות 41. לשיטת התובעים ביקורים מעל 158 ביקורים מזכים אותם לגמול בשעות נוספות. טענה נוספת אשר עלתה מעדות חלקם של התובעים הייתה, כי לא שולמה להם כל תמורה בגין כמות ביקורים שבין 158 ל- 175 ביקורים. באין בידינו לקבל טענות התובעים. הלכה פסוקה ומושרשת היא כי תביעה לגמול שעות נוספות הינה תביעת ממון מוגדרת ואין לפסוק בה לפי אומדנה : "התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא, או לפי עקרונות של שכר ראוי. המבקש גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד לכך, על מנת שביה"ד יוכל לפסוק סכום קצוב". (דב"ע לב/32-3 פרוימוביץ נ' בר אדון, פד"ע ד' 39). בחוות הדעת מציינת המומחית כי את חישוב השעות הנוספות ערכה על פי ממוצע שבועי. במסגרת חקירתה העידה: "עשיתי ממוצע שבועי לא אצל כולם. עשיתי בדיקה חודשית וכל מה שמעבר ל- 140 ביקורים נחשב לשעות נוספות. זה נכון שחישוב לפי החוק הוא חישוב יומי אבל במקרה זה לא ניתן היה לקבל נתונים מהגורמים המוסמכים". (עמ' 11). בנוסף העידה המומחית על ידיעתה, כי קיים הבדל בין המונח "שעות נוספות" למונח "שעות עודפות": "אני מכירה את ההבדל בין שעות נוספות לשעות עודפות, שעות נוספות הם מעבר ל -45 שעות שבועיות ושעות עודפות הם שעות מעבר למשרה המלאה עד ל- 45 שעות שבועיות. החישוב של שעות עודפות הוא של 100% "(עמ' 10). יוצא, כי אף לשיטת המומחית ביקורים שביצעו התובעים מעבר למשרתם המלאה שהוגדרה כ- 158 ביקורים שאינם מזכים אותם אוטומטית בשעות נוספות אלא אם עבדו התובעים במסגרת שעות שבועית של למעלה מ- 45 שעות. אין חולק כי התובעים לא עבדו מסגרת שעות שמעל 45 שעות שבועיות. כפי שהוכח כמות של 158 ביקורים עומדת בממוצע על 100 שעות חודשיות. לפיכך אין התובעים זכאים לתשלום בגין שעות נוספות. 42. הנתבעת הוכיחה, בניגוד לטענת התובעים, כי התובעים זכו לתמורה מלאה בעד כל ביקור נוסף שביצעו מעבר ל- 158 ביקורים, כך עולה מעיון בתלושי השכר שהגישו התובעים ביחס לדו"חות הביקורים שהוגשו על ידם. כך למשל התובעת 2 ד"ר רוס, ביצעה בחודש 12/01 על פי רישומיה 165.5 ביקורים והשתכרה סך 8,275 ₪ (מכפלת כמות הביקורים בתעריף של 50 ₪ לביקור). כך גם התובעת, ד"ר סטוביצ'ק ילנה, ביצעה בחודש 12/00 173.5 ביקורים ושכרה עמד על 8,675 ₪. נפשות נוספות לרופא מחליף 43. אחדים מן התובעים - בנוסף לעבודתם ביט"ב - עבדו כרופאים מחליפים במרפאות הנתבעת. במסגרת חוות הדעת נטען כי רופא כללי של הנתבעת, ללא תוספות, מקבל עבור עבודתו כרופא מחליף במרפאות שכר בגין 300 נפשות נוספות על בסיס שכרו . הנחה זו התבססה על חוזר הנתבעת מס' 38/77, (צורף כנספח ג' לחוות הדעת). 44. הנתבעת הסבירה מהם הכללים לתשלום "רכיב נפשות נוספות": הרופאים הראשוניים במרפאות הנתבעת עובדים לפי שיטה של מכסת מבוטחים, המכונה "נפשות" הרשומים על שמו של הרופא. לכל משרה הוגדרה כמות נפשות המהווה את הנורמה לאותה משרה. הנורמה נקבעת בהתאם להיקף משרתו, ויתקו וגילו של הרופא. כמות מבוטחים הרשומה על שם הרופא והעולה על הנורמה קרויה " נפשות נוספות". עבור ה"נפשות הנוספות" מקבל הרופא גמול מיוחד שהוא פונקציה של מספר ה"נפשות הנוספות". רופא מחליף נכנס לצורך תשלום "נפשות נוספות" בנעלי הרופא המוחלף, והתגמול נגזר מתיקיית המבוטחים של הרופא המוחלף. כך גם עולה מנספח ג' לחוות הדעת. במילים אחרות: בכדי לבדוק זכאות לתשלום בגין "נפשות נוספות" עבור רופא מחליף יש לבדוק את תיקיית המבוטחים של כל אחד מן הרופאים המוחלפים על ידי התובעים (אשר כאמור משתנה בהתאם לגיל לוותק ולשיעור המשרה). התובעים לא הניחו תשתית עובדתית בסיסית בעניין זה. בחוות הדעת מחושבות 300 "נפשות נוספות" באופן אוטומטי לכל תובע שעבד כרופא מחליף. אין בידינו לקבל חישוב זה. שעות השתלמות עצמית 45. לטענת התובעים זכאים הם - על פי חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות החלה על הנתבעת - למס' שעות השתלמות וזאת ביחס לוותק שלהם. התובעים מפנים לחוזר מרוכז 24/93 ולחוזר כוח אדם מיום 4.11.92 (נספח ה' לחוות הדעת). על פי נספח ה', חלות החוזר על הנהלות המחוזות, מנהלות אזוריות ורופאי הקהילה במחוזות. כמו כן על פי חוזר זה נדרש כי הרופא יעבוד במשרה מלאה בהיקף של כ- 40 שעות שבועיות וכך נקבע : "למען הסדר הטוב אנו מפרטים בזאת את שעות העבודה היומיות והשבועיות ואת שעות ההשתלמות העצמית של רופאי המרפאה העובדים במחוזות, במשרה מלאה, כפי שנקבעו בהסכמי העבודה כלהלן...". כפי שהוסבר קודם, התובעים לא עבדו במשרה מלאה כפי שנדרש מרופאי המרפאות. כמו כן לא הוכיחו התובעים כי הסכמי העבודה עליהם מתבסס החוזר הנ"ל חלים עליהם. יתר על כן המדובר בנוהל שמעולם לא הוחל על התובעים, אשר כאמור, הועסקו במסגרת הסכמים מיוחדים, ואף הסכם 2004 לא עיגן זכאות לתשלום בגין השתלמות עצמית. קצובת טלפון 46. לטענת התובעים לפי הסכם קיבוצי מיום 23.2.78 (נספח ו' לחוות הדעת) הינם זכאים לתשלום בגין קצובת טלפון לפי חישוב של 150 שיחות לחודש בגין עבודתם סופקו לתובעים מכשירי טלפון נייד, ובהתאם היו זכאים להסדרים מוזלים בגין שיחות הטלפון שנערכו ממכשיר זה. מעבר לכך, התובעים אינם משתייכים לקבוצות הרופאים הקבועים בנספח ו' לחוות הדעת באשר אינם רופאי בתי חולים ואינם רופאי מרפאות וההסכם הקיבוצי אינו חל עליהם. מענק חד פעמי 47. מענק חד פעמי שולם לרופאים תקניים בחודש 8/2000 על פי סע' 4 להסכם 2000. כאמור, הסכם קיבוצי זה אינו חל על התובעים אלא נקבע בו שנושא העסקת כוח אדם קנוי יוסדר בעתיד בהסכם נפרד, ולפיכך הם אינם זכאים למענק מכוחו. קרן השתלמות 48. סעיף 17.7.5 להסכם 2004 שולל במפורש זכאות לקרן השתלמות. כמו כן הוכח כי מערכת ההסכמים הקיבוצית אינה חלה על התובעים, אשר מעולם לא ביקשו להצטרף לקרן השתלמות. דמי הבראה וחופשה 49. התובעים תבעו תשלומי הבראה ופדיון חופשה שנתית על פי חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות. הוכח כי חוקת העבודה , על הוראותיה אינה חלה על התובעים. יתר על כן בהסכם 2004 נקבע מפורשות, כי זכויותיהם של רופאים על פי ההסכם לחופשה והבראה הינן בהתאם לחוק. 50. לענין חישובי דמי הבראה - בחישוביה מתעלמת המומחית מכך שהתביעה לדמי הבראה , לאחר סיום יחסי עבודה, מוגבלת לשנתיים בלבד. מעיון בתלושי השכר כמו גם על פי חוות הדעת, קיבלו התובעים את כל המגיע להם בעד ימי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתם. לענין חישוב פדיון חופשה. גם בחישוב ימי החופשה מתעלמת חוות הדעת מתקופת ההתיישנות על פי חוק חופשה שנתית. כמו כן החישוב נעשה לפי 50 ש"ח לשעה וללא התייחסות לימי עבודה ולשכר ממוצע . גם חישוב ימי החופשה להם זכאי כל תובע אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. בהתחשב במצב זה בו איננו יכולים לקבל את חישובי התובעים בשל הפגמים שנפלו בהם, ובעוד חישובי הנתבעת הגיוניים וסבירים, אנו קובעים כי לתובעים שולם כל המגיע להם על פי חוק בגין חופשה שנתית. ביטוח מנהלים 51. מאחר וקבענו כי התובעים אינם זכאים להפרשי השכר הנתבעים על ידם, אין מקום לפצותם בגין הפרשי תשלומים לקופת גמל. סיום העסקתם של התובעים 52. טוענים התובעים, כי הנתבעת החלה להתנכל להם בשל הגשתם את התביעה דנן. התנכלות הנתבעת באה לידי ביטוי בכך שהחלה לצמצם את היקף משרתם ובסופו של דבר פיטרה אותם שלא כדין. הנתבעת טענה כי צמצום פעילות היט"ב בשלב הראשון ובהמשך סגירתו, הייתה תכנית שהתגבשה על ידי הנהלת המחוז בלא כל קשר לתביעה, ואף הייתה כורח המציאות בשל העובדה כי מתכונת זו הוכחה כלא יעילה מבחינה כספית ותפעולית. 53. משהוכח כי משך השנים חלו שינויים ותמורות במסגרת מתן השירותים אותן העניקה היט"ב למבוטחיה ומשמתכונת פעילות היט"ב הייתה זמנית במהותה, הגם שנמשכה שנים לא מעטות, אנו סבורים שהוכח, כי צמצום היקף פעילותה ובהמשך סגירתה היו כורח המציאות. הנתבעת טענה, בניגוד לטענת התובעים אשר לא הוכחה, כי כל רופאי היט"ב פוטרו וכי כיום שירותי ביקורי הבית מוענקים על ידי הרופאים המומחים התקניים המועסקים במחוזות, בנוסף על עבודתם במרפאות. התובעים לא הביאו כל ראיה של ממש להתנכלות מצד הנתבעת ולא הוכיחו כי ההחלטה על פיטוריהם לא נתקבלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת ומתוך שיקולים ענייניים. 54. על פי הראיות שעמדו בפנינו עולה כי לתובעים נערך שימוע כדין, הן בטרם יישום ההחלטה על צמצום פעילות היט"ב והן בטרם ההחלטה על סגירתה כליל. (נספחים ד-ז' לתצהירי הנתבעת). מאחר והתובעים לא שימשו כרופאים קבועים בנתבעת ולא חלה על העסקתם חוקת העבודה, אין בידינו לקבל טענתם של התובעים בדבר חובת ההיוועצות החלה על הנתבעת בטרם פיטוריהם. זאת ועוד, סיום העסקתם של התובעים נעשה בהתאם להסכם 2004, וכאמור בהסכם זה הוקנתה לנתבעת האפשרות לסיים העסקתם של רופאים כדוגמת התובעים אשר לא עמדו בקריטריונים הקבועים בסעיף 4 להסכם, וזאת ללא חובת התייעצות עם ארגון הרופאים. אין כל בסיס לטענה, כי הסכם 2004 נחתם אך על מנת להצדיק את פיטורי התובעים. הוכח כי עוד משנת 2000 החלו מגעים בין הנתבעת לארגון הרופאים בנושא העסקת כוח אדם קנוי (ראה סעיף 14 להסכם 2000 - נספח ב' לתצהירי הנתבעת). עובדה היא, כי אחת הרופאות, ד"ר בריינין, אשר נמנתה על התובעים בתחילת הדרך, חזרה בה מתביעתה, מאחר שנקלטה לעבודה בנתבעת בהתאם להסכם 2004. לאור האמור אנו דוחים טענה זו של התובעים לפיטוריהם שלא כדין. 55. נוכח קביעתנו, כי התובעים אינם זכאים לתשלומים נוספים מעבר לאלו ששולמו להם, אין לשלם להם תוספת לפיצויי הפיטורים שכבר קיבלו. 56. טענה נוספת הינה, כי ניתנה לתובעים הבטחה להעסיקם כעובדים מן המניין. אנו דוחים טענה זו. ראשית טענה זו נזנחה במסגרת סיכומי התובעים. בנוסף נוכח הסכם 2004, אין בסיס לטענה זו. מעבר לכך - פרט לאמירות כלליות - לא הביאו התובעים ולו ראשית ראיה לקיומן של הבטחות כאמור. סיכום 57. תביעת התובעים על כל עילותיה, נדחית. כל אחד מהתובעים ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד. לא ישולם הסכום במועדו, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל. רפואהרופאיםשעות נוספות