1. הצדדים הסמיכו את בית הדין, בתום ישיבתו מיום 17.12.2012, לפסוק ביניהם לפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 החל בבית הדין לעבודה מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969. על פי המוסכם פסק הדין יינתן ללא הנמקה, למעט בכל הנוגע לרכיב השעות הנוספות. 2. בטרם נביא הכרעתנו נציין כי יממה לאחר תום הדיון האמור, הגישה הנתבעת "הודעה" במסגרתה ביקשה להפנות את בית הדין להוראות בצו ההרחבה החל על יחסי הצדדים, צו ההרחבה לתעשיית הדפוס על ענפיו, הכריכיה, תעשיית לוחות האופסט והצנטריפוגה למעסיקים יותר מ - 20 עובדים, שעניינן זמני הפסקות והתשלום בעדן - אחת המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים. התובע מצדו התנגד בחריפות למהלך זה וטען כי אין מקום להתיר הגשת ראיות נוספות לאחר שסיימו הצדדים לסכם פרשותיהם, מה גם שלגוף הדברים אין בהם דבר. בתשובה טענה הנתבעת בין היתר, כי הפנתה את בית הדין לצו ההרחבה בסיכומיה וכי התובע מנסה 'להנות מכל העולמות', שלא כדין. דעתנו היא כי למצער ראוי היה לה לנתבעת, כי תטול רשותו של בית הדין להשלים סיכומיה ככל שסברה שהדבר דרוש. מכל מקום, הלכה מושרשת היא כי צווי הרחבה הן בבחינת ידיעת דיינים, ועל כן אף לגוף הדברים תגובתה אינה דרושה ואיננו מתירים אותה. 3. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, למסכת הראייתית שנפרשה בפנינו ולטענות הצדדים בסיכומיהם, הגענו לכלל הכרעה כמפורט מטה. 4. הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים הבאים: [א] פיצויי פיטורים בסך 49,500 ₪. [ב] בגין כל יתר רכיבי התביעה סכום כולל של 17,000 ₪ ברוטו. 5. התובע מחויב בזה לחתום על טופס 161א ככל הנדרש, וזאת בתוך 3 ימי עבודה מיום שיומצא לבא כוחו. למען הסר ספק, הנתבעת רשאית לשלם לתובע את סכום פיצויי הפיטורים, כולו או חלקו, באמצעות שחרור הכספים שנצברו לזכות התובע ברכיב פיצויי הפיטורים בלבד, בקרן הפנסיה. אשר לסכום שנפסק בסעיף 4(ב) לעיל, רשאי התובע להמציא לנתבעת בתוך 14 ימים מיום שיומצא לו פסק דין זה את החלטת רשות המס בדבר שיעור הניכוי או הפטור הימנו. בהעדר הודעה ינוכה מס כדין על פי המידע המצוי בידי הנתבעת בלבד. 6. אשר לרכיב השעות הנוספות - דעתנו היא כי דינו דחייה וטעמנו לכך הרי הם מבוארים מטה. 7. כפי שהתבהר לפנינו, התובע הועסק למן שנת 2004 במשמרות. מתכונת המשמרות שנהגה במפעלה של הנתבעת הייתה זו: משמרת 'יום' בה עובדים בין השעות 06:00 עד 18:00 ומשמרת לילה בה עובדים בין השעות 18:00 ועד 06:00 למחרת. התובע הועסק לסירוגין, שבוע ימים במשמרות יום ושבוע ימים במשמרות לילה. לטענת התובע, קמה לו הזכות לגמול בעד עבודה בשעות נוספות שעבד בשעות הלילה. לטענתו, הנתבעת הודתה כי נהגה לשלם עבור שעות העבודה בלילה, וזאת לגבי כל טווח השעות שבין 18:00 ועד 06:00 למחרת, שכר שעתי בערך של 200% לשעה אך לא שילמה גמול בעד עבודה בשעות נוספות. לפיכך, ובהתאם לנפסק בס"ק (ת"א) 38/03 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מדינת ישראל (משרד הבריאות) (ניתן ביום 20.7.2005) (להלן: משרד הבריאות), על הנתבעת לחשב את גמול השעות הנוספות בגין העבודה בלילה לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. היינו, בעד השעה השמינית והתשיעית על הנתבעת לשלם 250% ובעד השעה העשירית ואילך עליה לשלם 300%. בעניין זה הפנה התובע למשמרת הלילה שחלה ביום 25.9.2008 שבה החל את עבודתו בשעה 23:00 בלילה ובגין כך קיבל שכר שעתי בשיעור של 200% החל מהשעה הראשונה, אולם כשהמשמרת גלשה לשעות שמעבר לשעה 6:00 בבוקר, ירד ערך השעה ל-150%. 8. הנתבעת מצדה טענה כי חל עליה צו ההרחבה לתעשיית הדפוס על ענפיו, הכריכה, תעשיית לוחות האופסט והצינקוגרפיה החל על מפעלים שבהם מועסקים מעל 20 עובדים (להלן: צו ההרחבה) ובו הוראה ייחודית בדבר תשלום שעות נוספות, המיטיבה עם העובדים יותר ממה שקבע חוק שעות עבודה ומנוחה ולכן גוברת על החוק. כך, צו ההרחבה קובע כי עבור השעות הנוספות שמבוצעות בין השעות 23:00-02:00 משולם לעובדים 173% מהשכר השעתי הרגיל ובין השעות 02:00-06:00 משולם לעובדים 200% מהשכר השעתי הרגיל. לטענת הנתבעת, היא אכן נהגה להיטיב עם העובדים ולשלם להם החל מהשעה 23:00 שכר שעתי בערך של 200% מהשכר השעתי הרגיל, אולם אין לראות בהטבה זו כשכר שעתי רגיל לצורך חישוב שעות נוספות. לטענת הנתבעת אין להחיל בעניינו של התובע את שנקבע בפסק הדין בעניין משרד הבריאות מכיוון שהוא עסק בעובדי מדינה ובתשלום בעד שעות נוספות בימי מנוחה ובמועדים. 9. אשר לדעתנו. בראש יאמר, כי מצאנו שלטענות התובע בעניין התשלום בעד העבודה בלילה, ולפיה 'השכר הרגיל' בכל טווח השעות שבין 18:00 ועד 06:00 היה בשיעור 200% אין על מה לסמוך מן הפן העובדתי, וכבר מטעם זה דין חלקה זה של התביעה להדחות. עיון בדוחו"ת הנוכחות של התובע ובתלושי השכר שהונפקו לו מעלה כי השכר ששולם לו בעד משמרות הלילה הורכב משלושה רכיבים נפרדים: בין השעות 18:00 ועד לחזרתו של התובע מההפסקה שניתנה לו ושבגינה נוכו משכרו 50 דקות בכל משמרת, שולם לו שכר שעתי בערך של 100%. בדקות שנותרו בין תום ההפסקה ועד לשעה 23:00 שולם לתובע שכר שעתי בערך של 150% מהשכר הרגיל ואילו בין השעות 23:00 ועד 06:00 שולם לו שכר שעתי בערך של 200% מהשכר הרגיל. אמור מעתה, ההבדל בין רכיבים אלה מעיד על כך שהנתבעת לא התחייבה לתשלום של 200% עבור כל שעות העבודה במשמרת הלילה, ולכן אין כאן נוהג של תשלום של 200% על טווח שעות מסוים ו'כשכר רגיל' או ליתר דיוק כתוספת לשכר הרגיל הנכללת בו, המזכה את התובע בגמול שעות נוספות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה. זאת אפילו אם ניישם את האמור בפסק הדין בעניין של משרד הבריאות ונבאר. 10. בפסק הדין בעניין משרד הבריאות נדון היחס בין הוראת התקשי"ר בנוגע לשעות נוספות לבין חוק שעות עבודה ומנוחה ונקבע כממצא עובדתי כי לעובדים ניתנה 'תוספת משמרות' הכלולה בשכר הרגיל. לעומת זאת בענייננו אין אלו פני הדברים. המדובר בהוראה בצו ההרחבה העוסקת בשעות נוספות אשר מיטיבה עם העובדים מעבר לאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה; שנית, תחולתו של פסק הדין בעניין משרד הבריאות הייתה מצומצמת - היא עסקה בגמול השעות הנוספות של עובדי המגזר הציבורי שהועסקו במשמרת שלישית במוצאי יום מנוחה ובמועדים ולא בעובדים שמועסקים כעניין שבשגרה במשמרות לילה; שלישית, הוראות התקשי"ר הנן כחוזה בין המדינה המעסיקה ובין העובדים, היות שהחוזה עיגן הסדר בדבר תשלום על עבודה במשמרת שלישית, התעוררה שאלת היחס בינו ובין חוק שעות עבודה ומנוחה. לעומת זאת בענייננו, לא הוצגה ראייה המעידה על כך שהשכר הרגיל בשעות הלילה היה שכר כפול ואף אנו שוכנענו, כאמור, שלא כך הוא. בצד האמור נוסיף כי פסק הדין בעניין משרד הבריאות נדון בבית הדין האזורי ולפיכך אינו מחייב בבית דין זה. 11. זאת ועוד. שוכנענו כי על הנתבעת חלות הוראות צו ההרחבה לתעשיית הדפוס על ענפיו, הכריכה תעשיות לוחות האופסט והצינקוגרפיה במפעל המעסיק יותר מ - 20 עובדים (ראו: סעיף 1.2. לתצהיר מר ויס) וכי, דרך כלל, פעלה על פי האמור בו ואף בדרך המיטיבה עם עובדיה. הוראת סעיף ט(3) לצו ההרחבה, שהוא הרלבנטי לענייננו, קובעת כך: "3. שעות נוספות: בעד שעות נוספות ישולם כדלקמן - 50% נוסף על שכר השעה הרגילה, בגמר המשמרת השלישית עד השעה 2.00 בלילה 73%; ומשעה 2 אחר חצות ועד שש בבוקר - 100% נוסף, על שכר השעה הרגילה". לאמור: בהתאם לצו ההרחבה בעד שעות נוספות בשעות היום - היה על הנתבעת לשלם לתובע 150% מהשכר השעתי הרגיל ומבלי שהתאפשר לשלם 125% מהשכר הרגיל; בשעות הנוספות שלאחר תום המשמרת השלישית 173%; בשעות הנוספות בין 02:00 ל-6:00 200% מהשכר השעתי הרגיל. יצוין כי בהתאם לאמור בסעיפים 2 ו-3 לפרק השלישי לצו ההרחבה, המשמרת השלישית במקרה דנא הסתיימה בשעה 24:00 ומכאן שהנתבעת הייתה צריכה לשלם לתובע בכל משמרת לילה גמול שעות נוספות רק בעד 6 שעות. הלכה למעשה שילמה הנתבעת לתובע גמול שעות נוספות בעד 7 שעות בכל משמרת לילה, בדרך כלל החל מהשעה 23:00 ואת אלה שלמה בתעריף אחיד של 200% לשעה. 12. ברי, כי בעניין זה נהגה הנתבעת עם התובע ביד רחבה כך ששכרו עלה על גמול השעות הנוספות לו היה זכאי לפי חוק שעות עבודה ומנוחה ולפי צו ההרחבה. בהקשר זה אף שוכנענו בכנות טענת הנתבעת לפיה הנתבעת המשיכה בנוהגה זה אף שחשבה שאין זה כלכלי מבחינתה ואך כדי שהעובדים יוכלו להגדיל את שכרם בדרך זו. נוהגה זה מקיים את תכלית ההוראה בצו ההרחבה שהיא ליתן פיצוי מיוחד לעובד עבור עבודתו בשעות הלילה. לבסוף נוסיף כי גם בדוגמה שציין התובע - במשמרת של 25.9.2008 בה עבד בין השעות 23:05 ועד 13:00 למחרת ושבה טעתה הנתבעת ושלמה לו שכר שעתי בשיעור 200% החל משעת עבודתו הראשונה, אין כדי לשנות מעמדתנו האמורה. לטעמנו המדובר בהתנהלות 'אוטומטית' שמקורה בתוכנת השכר אליה הוזנו 'כללים' מחייבים רגילים, קרי, מן השעה 23:00 משולם שכר בגובה 200%. כללו של דבר, דין רכיב השעות הנוספות להדחות. 13. סוף דבר - רכיב השעות הנוספות נדחה ובגין יתר הרכיבים תשלם הנתבעת את הסכומים שבסעיף 4 לעיל. בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות ובשכר טרחת בא כוח התובע בסכום כולל של 5,000 ₪. לא ישולמו ההוצאות ושכר הטרחה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לנתבעת פסק הדין יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.שעות נוספות