בפני תביעה להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, בימי שבת ובשעות הלילה. פסק הדין שניתן על ידי הוא חלקי בלבד, מטעמים שיפורטו בהמשך, ומתווה את הדרך שבה על הצדדים לערוך את חשבונותיהם. 1. העובדות: א. הנתבעת הינה עמותה לשירותי רווחה, ובין היתר מפעילה מעונות לילדים שהוצאו מביתם בשל היותם מצויים בסיכון במשפחותיהם. התובעת עבדה כמדריכה באחד ממעונות אלו, למעלה מארבע שנים, מנובמבר 1997 ועד ינואר 2002, ושכרה האחרון של התובעת לשעת עבודה רגילה, היה 20.56 ש"ח. ב. התובעת עבדה במשמרות שכללו גם משמרות בשבתות ובלילות, לרבות משמרות כפולות. התובעת קיבלה תוספת בת 50% עבור שעות לילה במהלך השבוע החל מהשעה הראשונה שעבדה בלילה, כן שולמה לתובעת תוספת שבת בת 75% ותוספת ערבי שישי וחגים בת 125%. ג. אין חולק כי לא שולמה תוספת נפרדת בגין שעות נוספות. ד. יודגש כי גם אין מחלוקת על היקף עבודתה של התובעת והשעות שעבדה בפועל, והתובעת אף בחרה להסתמך על רישומי הנתבעת בענין זה , כפי שהם עולים מנספח ב' לתצהיר התובעת. ה. 2. המחלוקות: 1) האם זכאית התובעת לשכר בגין שעות נוספות במשמרות לילה, מעבר לתוספת שהתובעת קיבלה עבור משמרת לילה. 2) האם התובעת עבדה במשמרת הלילה או ישנה. 3) האם התובעת זכאית לתוספת בגין שעות נוספות, בגין שישי שבת מעבר לתוספת שישי-שבת שקיבלה. 4) ככל שיקבע כי התובעת זכאית לתשלומים נוספים בגין שעות נוספות, האם יש לחשב אותן לאחר 8 שעות או לאחר 8.5 שעות עבודה. 3. הכרעה: א. על פי ההלכה שנפסקה בדב"ע לט/324 בתי זיקוק לנפט נ' זאב למפל (פד"ע 421) ואושרה בבג"צ, את גמול השעות הנוספות בעד עבודת לילה יש לשלם על בסיס השכר המוגדל, כולל תוספת לילה. כלשונו של השופט ברק (כתוארו אז): חוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי עובד המועסק בשעות נוספות זכאי לגמול אשר שעורו לא יפחת מ 1.25 מהשכר הרגיל (סעיף 16). "השכר הרגיל" כולל כל התוספות שמעביד משלם לעובדו (סעיף 18). לדעתי, תוספת משמרת לילה הינה אחד ממרכיביו של השכר הרגיל לענין חוק שעות עבודה ומנוחה. הביטוי "שכר רגיל" מופיע בספר חוקי עבודה (ראה למשל, סעיף 10 (ב) לחוק חופשה שנתית, תשי"א 1951). בכל אחד מהחוקים בהם מופיע ביטוי זה יש לפרשו על פי המטרה החקיקתית הניצבת מאחורי אותו חוק. על כן עשוי הביטוי "שכר רגיל" לקבל פירושים שונים בחוקים שונים (ראה ל/1-1 פד"ע כרך ב' עמ' 155 ; בג"צ 148/71 פד"י כ"ו,1, 18). המטרה החקיקתית בשעות עבודה ומנוחה לא היתה להגדיל את הכנסתו של העובד, אלא לפצות את העובד על המאמץ המיוחד הכרוך בשעות נוספות מזה. הבסיס לתגמול עבור השעות הנוספות חייב להיות אותו השכר המשתלם לעובד עבור הנורמה הרגילה, דהיינו, השכר המשתלם עבור יחידת זמן ויחידת העבודה שאינה שעה נוספת. תוספת המשמרות, ותוספת משמרת הלילה בכלל זה, משתלמת לעובד עבור כל שעת עבודה במשמרת. אין היא תוספת המשתלמת עבור השעות הנוספות בלבד. זו תוספת המשתלמת לעובד עבור יחידת הזמן ויחידת העבודה הרגילות. על כן יש לראות תוספת זו כחלק מהשכר הרגיל. אן זו אף הוראתו של סעיף 18 לחוק שעות עבודה למנוחה אשר בא להבהיר כי "שכר רגיל" כולל כל תוספת אשר מעביד משלם לעובדיו. המסקנה המתבקשת מניתוח זה הינה, כי התגמול עבור השעה השמינית אינו יכול להיות פחות מתוספת של 25% על שכרו של העובד, כאשר שכר זה כולל בחובו את תוספת המשמרת". (בג"צ 613/79 בתי זיקוק לנפט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד לד (2) 317). ב. הנתבעת מנסה בסיכומיה לטעון כי תוספת הלילה ששולמה לעובדיה והתובעת בתוכם, הייתה תוספת בגין שעות נוספות ולא "תוספת בגין משמרת" (עמ' 3 לסיכומי הנתבעת). בטענה זו אין ממש. בכתב ההגנה לא נטענה טענה זו, ובתצהיר של גב' אתי כהן-ראובני, מנהלת משאבי אנוש של הנתבעת, גם הובהר כי התוספת היא תוספת לילה ולא שעות נוספות. (ראה סעיפים 4-9). לא נטען מעולם כי עובד שעבד רק משמרת לילה, ולא התחילה ברצף לאחר משמרת היום, לא קיבל תוספת זו, אלא זו תוספת המשולמת לכל עובד במשמרת הלילה. מכאן שטענה זו של הנתבעת נדחית, ואני קובעת כי תוספת 50% היא "תוספת לילה" ומשכך היא חלק מ"השכר הרגיל" כמשמעותו בחוק שעות עבודה ומנוחה. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי היות ושילמה תוספת של 50% בגין כל משמרת הלילה יש לפטור אותה מתוספת השעות הנוספות שהיא רק 25% בשעתיים הראשונות ו-50% החל מהשעה השלישית. טענה זו אין לה על מה לסמוך. משבחרה הנתבעת, מסיבה זו או אחרת לשלם תוספת לילה, אין היא יכולה לטעון כי תוספת זו היא במקום תוספת שקבוע בחוק קוגנטי. ג. האם שהות התובעת במקום העבודה במשמרת הלילה היא עבודה? התובעת הצהירה כי במשמרת הלילה אכן היתה יכולה לישון, ועמדו לרשותה התנאים לכך, אך בפועל בשל מצבם הקשה של הילדים העירו אותה פעמים רבות בלילה. לטענת התובעת יש לראות אותה כמי שעמדה לרשות העבודה בכל שעות הלילה, ועל כן היא זכאית לשכר בגין כל שעות משמרת הלילה. הנתבעת טוענת כי התובעת היתה יכולה לישון בשעות הלילה, ורק לעיתים נדרשה לקום ולסייע לילד לשוב לישון, ולפיכך אין לראות בשעות אלו שעות עבודה. ההלכה היא כי לינה במקום העבודה, כשלעצמה, איננה נחשבת כעבודה לצורך שעות עבודה ומנוחה. (דב"ע לד/4-3 יקואל נ' פלד, פד"ע ה' 328; דב"ע מה/22-3 אגד נ' קרץ, פד"ע י"ז' 21). יש לבחון אם מדריך שנשאר במעון עם הילדים בלילה נדרש לבצע עבודה. במקרה דומה של מדריכים שעבדו עם נוער עבריני ששהה במעון, נקבע כי מהשעה שבה נפסקת הפעילות, והנערים הולכים לישון, המבחן אינו אם העובד עמד לרשות העבודה, אלא אם נדרשה ממנו עבודה (דב"ע שן/84-3 מדינת ישראל נ' רון ראובן ואח' עבודה ארצי, כרך כג(2), 379). מנהל המעון מר ישראל לקס העיד כי בשעת ההשכבה לוו הילדים שהיו 7 עד 15 במספר, בארבעה מדריכים, אך לאחר שהילדים שכבו לישון נותר רק מדריך אחד. מר לקס העיד בנוגע לעבודה הנדרשת בלילה כי: "ש. מה קורה כשילד כזה מתעורר באמצע הלילה? ת. המדריך אמור לטפל ברמה הפיזית והנפשית. ש. אתה יכול להעריך כמה זמן אם בכלל לוקח לטפל בילד כזה? ת. זה תלוי, בקשר של המדריך עם הילד, אם יש ביניהם קשר טוב, הילד היה יכול להיכנס עם המדריך למיטה ולשון. ש. יכול להיות מצב שייקח שעה שעתיים להרגיע את הילד? ת. כן. (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 2.6.05). בהמשך עדותו פירט מר לקס כי מדריך שנשאר בלילה היה צריך להחליף מצעים לילד שהרטיב במיטתו, לקלח לעיתים ילד, ולעזור לילדים שמתקשים להירדם, לשוב ולישון. מנהל המעון לא זכר מה הייתה שעת ההשכבה של הילדים בשעתו, אך הצהיר כי מהשעה 23:00 ועד 6:00 יכול היה מדריך הלילה לישון. התובעת העידה כי בערך בשעה 21:00 היו רוב הילדים הולכים לישון כאשר על פי רוב ילד אחד או שניים היו ערים עד השעה 22:00-23:00. התובעת העידה כי בשל מצבם הנפשי של הילדים והיות והיו מספר ילדים כל הזמן במעון, מספר היקיצות בלילה היה רב יותר מאשר היקיצות בבית עם ילדים רגילים (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 20.4.05). התובעת אף הודתה כי גם אם היו מצבים שנדרשה לקום כל שעה אלו לא קרו כל לילה. למעשה אין סתירה בין עדותו של מר לקס לעדותה של התובעת ואין חולק כי מדריך במשמרת לילה רשאי היה לישון, ישן בפועל, אך מפעם לפעם העירו אותו. מקרה זה דומה למקרים המתוארים בפסקי הדין בעניין מלכה בן-נון נ' אור שלם (דב"ע נד/125-3, עבודה ארצי כרך כח (2), 120) , וגם בדב"ע שן/84-3 מדינת ישראל נ' רון ראובן ואח'. גם שם נתבעו שעות נוספות בגין עבודה בלילה, כאשר מותר היה לישון, אך ברור היה כי בשל מצב החוסים ישנן השכמות בלילה. שני פסקי דין אלו קבעו כי השהות בלילה אינה בגדר עבודה, וזאת גם בשים לב לשכר הגבוה ממילא ששולם בגין שעות אלו. כך גם ראוי לקבוע במקרה שבפני. התובעת קיבלה בגין כל שעות הלילה תוספת של 50% שאינה תוספת של מה בכך. לפיכך אני קובעת כי שעות הלילה שבין השעות 23:00 לשעה 6:00 אינן שעות שנדרשה בהן עבודה מהתובעת ותביעתה לפיצוי בגין שעות נוספות בשעות אלו נדחית. ד. האם התובעת זכאית לתוספת בגין שעות נוספות, בגין עבודה ביום שישי ושבת מעבר לתוספת שישי-שבת שקיבלה. לאור כל האמור לעיל הרי שבשישי שבת, כאשר עבדה התובעת שעות נוספות היא זכאית לשכר בגין שעות נוספות, כפי שתבעה, על בסיס השכר הרגיל שלה ללא תוספת שישי שבת. (עב 911930/99 (ת"א) יצחק מור נ' מאסטרו שירותי רכב (1996) בע"מ). מובן כי בשעות הלילה שבין 23:00 ל 6:00 בבוקר, בשישי שבת, לא זכאית התובעת לשכר בגין שעות נוספות. ה. האם יש לחשב את השעות הנוספות כשעות שהתובעת עבדה מעבר ל 8 שעות או רק מעבר ל-8.5 שעות? על פי תחשיבי התובעת היא תבעה שעות נוספות החל מהשעה התשיעית, וכך גם נוסחה הפלוגתא בענין זה. הנתבעת טוענת כי שבוע עבודה אצלה הוא בן חמישה ימים ועל כן יש לחשב את השעות הנוספות רק לאחר 8.5 שעות. בסיכומיה טענה התובעת כי יש לחשב את השעות הנוספות החל מהשעה השביעית כי זו עבודה במשמרת לילה. טענה זו דינה להדחות שכן מה שמוגדר כמשמרת לילה אצל הנתבעת במעון לילדים אינו עבודת לילה כהגדרתה בחוק. (וראה גם ד"מ 1867/02 שמואל אהרון נ' מלון דן אילת בע"מ, עבודה אזורי, כרך יז, 665). בתצהירה טענה התובעת כי על פי ייעוץ משפטי שקיבלה גם ביום ו' היא זכאית לשכר בגין שעות נוספות החל מהשעה השביעית. טענה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה והנתבעת לא התמודדה עימה. מנגד, התובעת לא הסבירה מדוע חישוביה היו החל מהשעה התשיעית ולא התייחסה לפלוגתא זו כלל, ועל כן אני קובעת כי די בהסכם שהציגה הנתבעת לפיו שבוע העבודה אצלה הוא בן חמישה ימים כדי להוכיח את טענתה כי יש לחשב את השעה הנוספת רק מעבר ל 8.5. שעות. ו. לבסוף טוענת הנתבעת כי שגתה התובעת כאשר חישבה את תביעתה על בסיס השכר השעתי האחרון ששולם לה ולא על בסיס שכרה כפי שהשתנה מעת לעת. טענה זו נכונה שכן שעות נוספות מחושבות על יסוד השכר הרגיל ומשזה משתנה משתנה גם ערכה של כל שעה נוספת. היות והתובעת לא העידה בעניין זה, ועדותה של גב' כהן לא נסתרה, אני קובעת כי שכרה השעתי של התובעת השתנה כמפורט בסעיף 10 לתצהירה של הגב' כהן. 7. טעות נוספת נפלה בחישובי התובעת והיא שהתובעת חישבה את הפיצוי בגין השעות הנוספות ששיעורו 50% תוספת החל מהשעה הראשונה, ולא החל מהשעה השלישית כפי שקובע החוק. סיכומו של דבר התובעת זכאית לתוספת בגין שעות נוספות בכפוף לכל האמור לעיל. היות וכל צד הגיש תחשיבים אשר אינם מביאים בחשבון את הקביעות דנן, לצורך השלמת פסק הדין הזה יגישו הצדדים תחשיבים חדשים. תחשיבי הצדדים יערכו בהתאם לכל קביעותי דלעיל. התובעת תגיש תחשיביה עד ליום 1.10.05 והנתבעת תגיש אותם תוך 30 יום מיום שתקבל לידה את תחשיבי התובעת. בית הדין ממליץ לצדדים לנסות ולהגיע לפשרה בתיק וזאת בשים לב לפסק הדין הזה אשר צמצם משמעותית הן את גובה סכום התביעה והן את המחלוקות בתיק. עבודת לילהשעות נוספות