1. הנתבעת, רנואר רשת חנויות אופנה בע"מ, הינה חברה העוסקת במכירת בגדי אופנה ולה חנויות בכל רחבי הארץ (להלן: "הנתבעת"). 2. התובעת עבדה בסניפי דימונה ובאר שבע של הנתבעת החל מיום 5.3.07 ועד ליום 17.11.08. תחילה כמוכרת בחנות בדימונה וכמנהלת משנה, ובחודשים האחרונים לעבודתה כמנהלת חנות בבאר שבע. 3. התובעת הודיעה על התפטרותה מעבודתה ביום 19.11.08, לדבריה, התפטרה עקב אי תשלום שכרה כדין, ולאחר ששעות נוספות רבות שעבדה, לא שולמו לה, למרות כל פניותיה. 4. ביום 23.11.08, מסרה התובעת מכתב התפטרות (נספח 2 לכתב התביעה), במסגרתו ביקשה בין היתר "להכין לי גמר חשבון סופי הכולל מפרט ימי עבודה, דמי הודעה מראש - חודש בתשלום, מפרט ימי חופשה והבראה". 5. לאחר עזיבתה, פנתה התובעת באמצעות בא כוחה אל הנתבעת וביקשה לקבל זכויות אשר לא שולמו לה לטענתה בגין עבודתה אצל הנתבעת. 6. הנתבעת בחנה את טענותיה של התובעת והשיבה לה ביום 30.12.09 כי מצאה שאכן נפלו טעויות בגמר החשבון שנערך לה וצירפה המחאה בסך של 4,835 ₪ בגין הפרש גמול שעות נוספות, הפרש אי הודעה מוקדמת והפרש דמי הבראה (מכתבה של הנתבעת וההעתק ההמחאה שנשלחה לתובעת צורפו כנספח ג לכתב ההגנה ). 7. התובעת לא הסתפקה בהפרשים ששולמו לה והגישה את התביעה דנן כאשר טענתה המרכזית היא שלא שולם לה גמול שעות נוספות בסך כולל של 27,000 ₪. יצויין כי התובעת לא ציינה בתביעתה כי הנתבעת שילמה לה סך של 4,835 ₪ ביום 30.12.09 , ואף לא קיזזה סכום זה מרכיבי תביעתה השונים. טענות התובעת: 8. התובעת טענה כי עבדה שעות רבות אצל הנתבעת גם בימי המנוחה השבועית, אולם לא קיבלה תמורה בעד אותן שעות נוספות. 9. לדבריה, פנתה למנהליה על מנת לקבל את המגיע לה, בחלק מהפעמים אף פנתה בכתב, אולם למעט הפרשי שעות בודדים אשר שולמו לה, לא קיבלה גמול בעד מלוא השעות אותן עבדה. 10. התובעת טוענת כי גם שעות רגילות רבות לא שולמו לה ובחישוב שערכה בגין כל שעות עבודתה בפועל בקיזוז התמורה בגין השעות שעבדה עולה כי הנתבעת חבה לה סך כולל של 27,437 ₪ בגין הפרשי שכר עבור שעות נוספות שלא שולמו לה. התובעת לא צירפה החישוב שערכה דרכו הגיעה לתוצאה זו. 11. כן טענה התובעת כי הנתבעת העסיקה אותה בשבת מבלי שהיה בידה אישור העסקה בשבת, והתובעת לא קיבלה 36 שעות מנוחה כנדרש בחוק ואת היום הנוסף בתשלום המגיעה לה בגין אותן תקופות עבודה. התובעת טענה שנדרשה לעבוד בשבת למרות שביקשה שלא לעבוד בשבת. התובעת לא כימתה את תביעתה בגין רכיב זה. 12. הנתבעת טענה כי מגיעים לה הפרשי הבראה בסך כולל של 4.6 ימי הבראה, 14.2 ימי חופשה שלא שולמו לה, 12 ימי חג. 13. על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים וזאת לאחר שלטענתה, התפטרה בשל הרעת תנאי שכרה. כן טענה התובעת כי הנתבעת לא שילמה לה מלוא ימי ההודעה המוקדמת הנדרשים שכן לאחר שהתפטרה סירבה הנתבעת לאפשר לה לעבוד בזמן ההודעה המוקדמת. 14. התובעת תובעת פיצויים בגין הפרת הסכם עבודה, עוגמת נפש ופיצוי בגין העובדה שלא הצליחה למצוא עבודה גם כחודש לאחר ניתוק יחסי עובד מעביד בינה לבין הנתבעת. 15. לבסוף תובעת פיצויי הלנת שכר בסך של 30,000 ₪ וכן פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪ וזאת בשל העובדה שהנתבעת לטענתה, לא מסרה לה מדי חודש את דו"ח שעות העבודה שלה, אלא היא נאלצה לקחתם לבדה מדו"ח שעון העבודה בסניף. טענות הנתבעת 16. הנתבעת טענה כי התובעת קיבלה את מלוא הזכויות להן היתה זכאית במהלך תקופת עבודתה, וכי לאחר שפנתה באמצעות ב"כ נבדקו טענותיה ונמצא כי יש לשלם לה סך כולל של 4,835 ₪, אשר שולם לה בחודש 12/09. 17. לטענת הנתבעת התובעת הודיעה על עזיבתה ביום 17.11.08 מבלי שנתנה לנתבעת הודעה מוקדמת מראש, רק לאחר שמנהלת האזור דרשה מהתובעת להוציא מכתב התפטרות נאותה התובעת לעשות כן. 18. הנתבעת איננה מחויבת לצרף דו"ח שעות לתלושי השכר. התובעת ידעה כי היא רשאית להוציא ולקבל דו"ח שעות בסוף החודש, והיא אכן מימשה זכות זאת ועשתה כן והראיה היא שדו"חות הנוכחות החודשיים אכן צורפו לתביעתה והם תואמים את דו"חות הנוכחות שבידי הנתבעת. 19. כל שעות העבודה שהועסקה בהם התובעת, לרבות שעות השבת, היו בהסכמתה ובתיאום עימה. לאחר שהתובעת ביקשה להפסיק לעבוד בשבתות היא חדלה לעבוד בשבתות. 20. הנתבעת טענה כי היתה תקלה בתכנת המחשב אצלה במסגרתה חושבו שעות העבודה הנוספות כשעות עבודה רגילות. לאחר שהתקלה תוקנה, שולם לה סך כולל של 1,348 ₪ בהתאם לחישוב הבא: 89.22 שעות נוספות בשיעור של 125% ועוד 77.92 שעות נוספות בשיעור של 150%. 21. הנתבעת שילמה לתובעת דמי הבראה מלאים כאשר הפרש בשיעור של 3.6 ימי הבראה שולם לה במהלך חודש 12/09. התובעת ניצלה ימי חופשה המגיעים לה בפועל ויתרת ימי החופשה שלא נוצלה שולמה לה במשכורת 11/08. באשר לדמי חג, שולמו לתובעת 6 ימי חג המגיעים לה. 22. באשר לפיצויי פיטורים, טוענת הנתבעת כי התובעת התפטרה מרצונה ועל כן, אין היא זכאית לפיצויי פיטורים. תנאי שכרה של התובעת לא הורעו כלל וכלל ובמכתב ההתפטרות שכתבה אף ציינה התובעת כי היא מודה מקרב לב על תקופת עבודתה. 23. באשר לתמורת הודעה מוקדמת טוענת הנתבעת כי שילמה לתובעת 16.5 ימי הודעה מוקדמת - 8 ימים במשכורתה האחרונה ו 8.5 ימים נוספים כחלק מהתשלום שנשלח לבא כוחה בחודש 12/09. 24. באשר לשאר רכיבי התביעה (עגמת נפש, הפרת הסכם עבודה, אי מציאת מקום עבודה חדש) טוענת הנתבעת כי רכיבים אלה לא פורטו ומטרתם אך ל"נפח" את התביעה ולהוציא מהנתבעת כספים שלא כדין. 25. לבסוף, טוענת הנתבעת כי לתובעת לא מגיעים כספים כלשהם וכי גם אם יסתבר כי היא זכאית לכספים כלשהם הרי שמדובר בטעות כנה או מחלוקת בתום לב, ואין לחייבה בפיצויי הלנה. הראיות 26. מטעם התובעת הוגש תצהירה וכן תצהירה של הגב' דדון אודליה מריה, עובדת לשעבר של הנתבעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר רן פלדמן, שהינו מנהל רשת אצל הנתבעת. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וסיכומי הצדדים הוגשו בכתב. דיון והכרעה: דמי הבראה: 27. במסגרת כתב התביעה שהגישה טענה התובעת כי הנתבעת לא שילמה לה עבור 4.5 ימי הבראה ובסך כולל של 1,430 ₪. יחד עם זאת בסיכום טענותיה, טענה התובעת כי הנתבעת זכאית להפרש של 1.15 ימי הבראה בסך של 380 ₪ בלבד וכן הפרש הלנה בגין 4.75 ימי הבראה שלא שולמו לה. 28. התובעת עבדה אצל הנתבעת משך שנה ושמונה חודשים ולכן היתה זכאית לסך כולל של 9 ימי הבראה (5 ימי הבראה בשנה הראשונה לעבודתה ועוד 4 ימים עבור השנה השניה בה לא עבדה שנה מלאה). 29. מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת שילמה לתובעת 4.5 ימי הבראה בסך כולל של 1,431 ₪ במסגרת משכורת מרץ 2008 וכן שולמו לה עוד 3.6 ימי הבראה במסגרת גמר חשבון שנערך לה בחודש 12/09 . סה"כ שולם לתובעת 8.1 ימי הבראה, ויש להשלים לה סך של 280 ₪ בגין 0.9 יום הבראה. 30. דמי הבראה אינם בגדר "שכר מולן" כהגדרתו בחוק הגנת השכר, ולכן אין הנתבעת חבה בתשלום פיצוי הלנת שכר בגינם. 31. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל 280 ₪ בגין השלמת דמי הבראה. פדיון חופשה 32. במסגרת כתב התביעה שהגישה, טענה התובעת כי על הנתבעת לשלם לה סך כולל של 2,499 ₪ בגין 14.2 ימי חופשה שצברה ואשר לא שולמו לה, כאשר עזבה את עבודתה. 33. מנגד, טענה הנתבעת כי התובעת ידעה מדיניותה היא שלא לאפשר צבירת ימי חופשה משנה לשנה וכי כל העובדים נדרשים לנצל את ימי החופשה המגיעים להם עד לתום שנת העבודה הקלנדרית. 34. הנתבעת אף טענה כי הדבר מופיע בספר הנהלים של הנתבעת שמוכר לתובעת לאחר שעברה הכשרת ניהול הכוללת לימוד ספר הנהלים של הנתבעת (סעיף 24 לתצהיר רן פלדמן מטעם הנתבעת). 35. אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה על פי נהליה החופשה השנתית אינה ניתנת לצבירה, וזאת מאחר ולא הוכח בפניננו כי אכן קיים נוהל שכזה. הנתבעת טענה כי הנוהל מופיע בספר הנהלים שלה, והתובעת היתה מודעת לנוהל זה, אולם לא צירפה העתק מספר הנהלים הנטען על ידה ועד הנתבעת אף לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא צורף ספר הנהלים לראיות הנתבעת (עדות רן פלדמן עמ' 21 לפרוטוקול מול השורות 1-7). 36. זאת ועוד, גם על פי עדותה של התובעת, לא עולה כי היתה מודעת לנוהל שכזה וכפי שהעידה: "אני לא שמעתי אף פעם שאי אפשר לצבור ברנואר ימי חופשה משנה לשנה. לא נתקלתי בנוהל כזה" (עמ' 10 לפרוטוקול מול השורות 17-18). 37. אכן, מעסיק רשאי להגביל צבירת ימי החופשה של עובד וזאת בהתאם להוראת סע' 7 לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951. יחד עם זאת, במקרה שלפנינו, לא הוכח מפי הנתבעת כי הנוהל היה ידוע לתובעת או כי נתנה לעובדת את האפשרות לצאת לחופשה, אך היא סירבה לקחתה [דב"ע לא/3-1 ישראל בר אדון - שמחה ג'רד, פדע ב 121], ועל כן, יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה לא ניתן היה לצבור את החופשה השנתית. 38. התובעת עבדה אצל הנתבעת שנה ושמונה חודשים, ולכן זכאית היתה ל - 20 ימי חופשה עבור כל תקופת עבודתה אצל הנתבעת. 39. לטענת הנתבעת, התובעת ניצלה בשנת 2008 - 8 ימי חופשה, ויתרת ימי החופשה שלא נוצלה - 1.8 ימי חופשה שולמה לה באמצעות משכורת נובמבר 2008. 40. הנתבעת לא ציינה כמה ימי חופשה, אם בכלל, ניצלה התובעת בשנת 2007. מדוחו"ת הנוכחות שצורפו כנספח א' לתצהיר רן פלדמן עולה כי התובעת נטלה בשנת 2007 5 ימי חופשה - 2 ימי חופשה בחודש אוקטובר, 2 ימי חופשה בחודש נובמבר ויום חופש אחד בחודש דצמבר. 41. כאן המקום לציין כי התובעת תבעה בכתב התביעה תשלום פדיון חופשה בסך של 2,499 ₪ בגין 14.2 ימי חופשה שצברה, אולם במסגרת סיכום טענותיה שינתה את תביעתה ברכיב זה והעמידה אותה על סך של 3,564 ₪ בגין 13.2 ימי חופשה לפי תעריף של 270 ₪ ליום. 42. על פי העדויות שהובאו בפנינו וכן מעיון בתלושי השכר, עולה כי הנתבעת שילמה לתובעת עבור 14.8 ימי חופשה (5 ימים בשנת 2007 ועוד 9.8 ימים בשנת 2008). התובעת היתה זכאית ל - 20 ימי חופשה שנתית בגין תקופת עבודתה (12 ימי חופשה בשנה הראשונה ועוד 8 ימי חופשה עבור החלק היחסי של תקופת העבודה בה עבדה בשנה השנייה) ועל כן, על הנתבעת לשלם לה עוד 5.2 ימי חופשה. 43. כאן המקום לציין כי במסגרת כתב התביעה תבעה התובעת ימי החופשה לפי תעריף של 176 ₪ ליום, ורק במסגרת סיכום טענותיה תבעה לפי תעריף של 270 ₪ ליום עבודה. מאחר והטענה בדבר תעריף בסך של 270 ₪ ליום עבודה לא בא זכרו אלא במסגרת סיכום טענותיה, אין לקבלו ויש לפסוק לתובעת תשלום ימי חופשה לפי התעריף ליום עבודה בסך של 176 ₪ כפי שנתבע במסגרת כתב התביעה. 44. על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 915.20 ₪ בגין 5.2 ימי חופשה. דמי חגים 45. בכתב התביעה טענה התובעת כי על הנתבעת לשלם לה סך 2,112 ₪ בגין 12 ימי חג שלא שולמו לה (על פי תעריף של 176 ₪ ליום). 46. במסגרת סיכום טענותיה טענה התובעת כי שולמו לה 4 ימי חג בכל תקופת עבודתה ועל כן חבה לה הנתבעת עוד 11 ימי חג ובסך כולל של 2,970 ₪ (לפי תעריף של 270 ₪ ליום). 47. מנגד, טענה הנתבעת כי בכל תקופת עבודתה אצל הנתבעת היו מגיעים לתובעת 6 ימי חג בלבד, ואלה שולמו לה, ועל כן, אין היא זכאית לתשלום נוסף בגין דמי חג. 48. הזכאות לדמי חגים הוסדרה בצו ההרחבה שהרחיב את הוראות הסכם המסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות, דמי חגים וימי אבל (י"פ 4462 התשנ"ז עמ' 707) ובו נקבע כי עובד שהשלים 3 חודשי עבודה אצל מעסיקו יהא זכאי לתשלום מלא עבור 9 ימי חג בשנה. עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת. 49. אם הוכחה עבודה סדירה במשך שנים אצל המעביד חזקה כי העובד זכאי לדמי חג והנטל להוכיח כי נעדר בימים הסמוכים לימי חג מוטל על המעביד (ע"ע (ארצי) 778/06 מטיאציק - שלג לבן (1980) (לא פורסם) 28/5/07). 50. מעיון בתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה עולה כי לתובעת שולמו דמי חג כדלקמן: 3 ימי חג בספטמבר 2007, 1 יום חג בספטמבר 2008 ועוד 1 יום חג באוקטובר 2008 וסה"כ 5 ימי חג. 51. לא הוכח ולא נטען כי התובעת עבדה בימי חג. מעיון בלוח השנה עולה כי בתקופת עבודתה אצל הנתבעת (מרץ 2007 עד נובמבר 2008) נפלו 14 ימי חג, כאשר 2 ימי חג נפלו על יום שבת (יום כיפור 22.9.07 וחג פסח 26.4.08) ובניכוי 5 ימי חג ששולמו לתובעת נותר לנתבעת לשלם לתובעת 7 ימי חג. 52. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,232 ₪ בגין 7 ימי חג ובתעריף של 176 ₪ ליום כפי שנתבע על ידה בכתב התביעה. גמול שעות נוספות 53. התובעת תבעה סך כולל של כ- 27,000 ₪ בגין שעות נוספות שלא שולמו לה לטענתה על ידי הנתבעת. התובעת לא הציגה תחשיב כלשהו המסביר כיצד הגיעה לסכומים הנטענים על ידה. התובעת צירפה לתביעתה תלושי שכרה וכן דוחו"ת נוכחות שהנפיקה מקופת החנות, מהם טוענת כי ניתן ללמוד שעות נוכחותה בעבודה. 54. מנגד, טענה הנתבעת כי שילמה לנתבעת עבור כל שעות עבודתה, ולתובעת לא מגיעה תשלום נוסף כלשהו בגין עבודתה אצל הנתבעת. כן טענה הנתבעת כי אמנם נפלה תקלה במחשביה שעה שלא שולם לתובעת גמול שעות נוספות והשעות הנוספות שעבדה שולמו לה כשעות עבודה רגילות, אולם תקלה זו טופלה והפרשי השכר שולמו לה במסגרת השלמת הפרשי שכר מחודש דצמבר 2009. 55. אכן, הנתבעת שלחה לתובעת ביום 30.12.09 המחאה בסך כולל של 4,835 ₪, כאשר סכום של 1,348 מתוכם שולם לתובעת בגין הפרש גמול שעות נוספות לפי הפירוט הבא: שעות נוספות 125% - 89.22 שעות = סך של 490.70 ₪. שעות נוספות 150% - 77.92 שעות = סך של 857 ₪. 56. הנתבעת אף צירפה טבלה המסכמת את שעות העבודה ששולמו לתובעת בפועל, וממנה ניתן ללמוד לטענתה כי הנתבעת איננה חבה לתובעת תשלום שעות נוספות כלשהן מעבר למה ששולם על ידה (נפסח א' לתצהיר פלדמן). 57. כאמור, התובעת לא הציגה תחשיב כלשהו לסכום תביעתה ואין כל הסבר בכתבי טענותיה לסכום השעות הנוספות הנטען על ידה. יתרה מזאת, במסגרת עדותה הודתה התובעת כי איננה יודעת להסביר כיצד הגיעה לסכום של 27,000 ₪ שעות נוספות וכי את החישובים ערך עורך דינה (עמ' 10 לפרוטוקול מול השורות 8-9). 58. בית הדין הפך והפך במסמכים וכתבי הטענות שצירפה התובעת אולם לא ניתן ללמוד מהם כיצד לטענתה, נותרה הנתבעת חבה לה תשלום בסך של 27,000 ₪ כגמול שעות נוספות. 59. בית הדין בחן את דוחו"ת הנוכחות שהגישה הנתבעת אל מול תלושי שכרה של התובעת וכן בהשוואה לטבלה נספח א' לתצהיר פלדמן. מן המסמכים הנ"ל ניתן ללמוד שהנתבעת לא לקחה בחשבון בחישוב גמול השעות הנוספות המגיע לתובעת את שעות הנוספות שעבדה מדי יום ביומו, אלא בחנה את השעות הנוספות בראיה חודשית. לדוגמא: בחודש 8/07 טענה הנתבעת כי התובעת עבדה 185 שעות ועל כן לא שילמה לה שעות נוספות שכן לכאורה לא עבדה מעבר ל - 186 שעות משרה מלאה, וזאת למרות שביום 2/8 עבדה 10:45 שעות עבודה ביום כאשר 2:45 מתוכם הם שעות נוספות שיש לשלם לתובעת עליהם 2:00 לפי תעריף של 125% ועוד 45 דקות לפי תעריף של 150%. ביום 8.6 עבדה התובעת 13:24 שעות כאשר על הנתבעת היה לשלם לה 2 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 3:24 שעות לפי תעריף של 150%. 60. התובעת עבדה במהלך מרבית שנת 2008 ממוצע של 12 שעות עבודה ליום. כך למשל בחודש 2/08 עבדה התובעת למעלה מ 12 שעות עבודה ליום (למעט ביום 5/2) במשך 20 ימי עבודה, כאשר הנתבעת שילמה לה בתלוש השכר עבור 237 שעות רגילות בלבד. אין ספק, כי מן הנתונים שהוצגו בפני בית הדין, לא שולם לתובעת מלוא גמול שעות נוספות כנדרש. יחד עם זאת, לא הוכח מפי התובעת כי הנתבעת לא שילמה לה שכר רגיל עבור כל שעות עבודתה לרבות השעות הנוספות ולפיכך נותרה במחלוקת על פי הראיות בפנינו השאלה האם שולמה לתובעת התוספת בגין השעות הנוספות בשיעור 25% או 50%. 61. על פי החישובים שערך בית הדין בהתייחס לדוחו"ת הנוכחות שהגישו הצדדים ובהתייחס לתלושי השכר ושאר העדויות עולה כי התובעת ביצעה בכל תקופת עבודה שעות נוספות כדלקמן: להלן פירוט השעות הנוספות שביצעה התובעת במהלך עבודתה אצל הנתבעת: בחודש 6/07 ביצעה התובעת 2.29 שעות נוספות - מתוכן 2 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 29 דקות לפי תעריף של 150%. בחודש 7/07 ביצעה התובעת 13.67 שעות נוספות - מתוכן 9.98 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 3.69 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 8/07 ביצעה התובעת 7.95 שעות נוספות - מתוכן 4.26 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 3.69 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 9/07 ביצעה התובעת 2.02 שעות נוספות לפי תעריף של 125%. בחודש 10/07 ביצעה התובעת 10.15 שעות נוספות - מתוכן 4.53 שעות לפי תעריף של 125% ועוד5.62 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 11/07 ביצעה התובעת 35.38 שעות נוספות - מתוכן 16.07 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 19.31 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 12/07 ביצעה התובעת 26.81 שעות נוספות - מתוכן 10 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 16.81 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 1/08 ביצעה התובעת 11.44 שעות נוספות - מתוכן 5.85 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 5.59 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 2/08 ביצעה התובעת 77.97 שעות נוספות - מתוכן 32.51 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 45.46 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 3/08 ביצעה התובעת 19.71 שעות נוספות - מתוכן 8 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 11.71 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 4/08 ביצעה התובעת 38.65 שעות נוספות - מתוכן 16.39 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 22.26 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 5/08 ביצעה התובעת 6.08 שעות נוספות - מתוכן 1.55 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 4.53 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 6/08 ביצעה התובעת 4.48 שעות נוספות - מתוכן 2 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 2.48 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 7/08 ביצעה התובעת 9.37 שעות נוספות - מתוכן 4 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 5.37 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 8/08 ביצעה התובעת 4.82 שעות נוספות - מתוכן 2.23 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 2.59 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 9/08 ביצעה התובעת 11.14 שעות נוספות - מתוכן 5.52 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 5.62 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 10/08 ביצעה התובעת 11.93 שעות נוספות - מתוכן 6.35 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 5.58 שעות לפי תעריף של 150%. בחודש 11/08 ביצעה התובעת 9.1 שעות נוספות - מתוכן 4 שעות לפי תעריף של 125% ועוד 5.1 שעות לפי תעריף של 150%. סה"כ עולה כי השעות הנוספות שביצעה התובעת היו: שעות עבודה לפי תעריף של 125% - 137.26 שעות. שעות עבודה לפי תעריך של 150% - 165.7 שעות. 62. הנתבעת שילמה לתובעת שעות עבודה רגילות אולם לא תוספת גמול עבור השעות הנוספות ועל כן, על הנתבעת להשלים לתובעת גמול שעות נוספות כדלקמן: 137.26 X 0.25 X 23 ₪ (תעריף לשעה לפי תלוש שכר אחרון) = 789.24 ₪. 165.7 X 0.5 X 23 = 1,905.55 ₪. סה"כ 2,694.79 ₪ עבור גמול שעות נוספות ובניכוי התשלומים ששילמה הנתבעת לתובעת ביום 30.12.09 בסך של 1,348 ₪ בגין גמול שעות נוספות עולה כי על הנתבעת להשלים לתובעת גמול שעות נוספות בסך של 1,346.79 ₪. 63. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,346.79 ₪ בגין גמול שעות נוספות . שעות שבת 1. מעיון בתלושי השכר של התובעת עולה כי כל השעות שעבדה במנוחה שבועית (שבת) שולמה לה בשיעור של 150%בלבד. מדובר בשיעור שכר רגיל לעבודה בשבת. 2. בחודש 11/07 עבדה התובעת - 2 שעות נוספות לפי תעריף של 187.5% ו-2 שעות לפי תעריף של 225%. 3. בחודש 12/07 עבדה התובעת - 2 שעות נוספות לפי תעריף של 187.5% ו - 4.5 שעות לפי תעריף של 225%. 4. בחודש 01/08 עבדה התובעת - 2 שעות נוספות לפי תעריף של 187.5% ו - 3 שעות לפי תעריף של 225%. 5. בחודש 2/08 עבדה התובעת - 6 שעות נוספות לפי תעריף של 187.5% ו - 6 שעות לפי תעריף של 225%. 6. בחודש 3/08 עבדה התובעת - 2 שעות נוספות לפי תעריף של 187.5% ו - 2 שעות לפי תעריף של 225%. 7. בחודש 4/08 עבדה התובעת - 2 שעות נוספות לפי תעריף של 187.5% ו - 2 שעות לפי תעריף של 225%. 8. בחודש 5/08 עבדה התובעת - 6 שעות נוספות לפי תעריף של 187.5% ו - 4.5 שעות לפי תעריף של 225%. 9. בחודש 6/08 עבדה התובעת - 1 שעות נוספות לפי תעריף של 187.5%. סה"כ 23 שעות x 0.87 x 34.5 ₪ = 695 ₪. סה"כ 24 שעות x2.25 x 34.5 ₪ = 1,863.5 ₪. 64. סה"כ תוספת שעות עבודה נוספות עבודה בשעת שזכאית התובעת לקבל 2,558.5 ₪. פיצויי פיטורים 65. אין חולק כי התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת. 66. לגרסת התובעת התפטרה בשל הרעת תנאי שכרה. לגרסת התובעת, נאלצה לעבוד שעות רבות מבלי שקיבלה גמול שעות נוספות עבור שעות עבודתה, וכל פניותיה לצורך תשלום שכרה בעד השעות הנוספות שביצעה נתקלו בחומה בצורה ללא כל מענה. 67. התובעת טענה כי פנתה לא רק בעל פה אלא גם בתרשומות כתובות למחלקת משאבי אנוש אצל הנתבעת, אולם כל פניותיה הושבו ריקם ועל כן, החליטה לעשות מעשה ולהתפטר מעבודתה, כאשר התפטרותה נבעה בעקבות הרעת תנאי שכרה ובשל הלנות השכר הקבועות בהן בחרה לנקוט הנתבעת. 68. התובעת טענה למעשה, כי בשל התנהלותה של הנתבעת שעה שלא שילמה לה את מלוא זכויותיה הרי שהתפטרותה נעשתה סביב הרעת תנאי השכר ועל כן, יש לראות בה כמתפטרת בדין מפוטרת. 69. סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כך : "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". 70. "את השאלה אם התקיימו התנאים האמורים בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, יש לבחון לפי מצב הדברים עובר להתפטרות, עת נותנים את הדעת לנתונים שפעלו למעשה ולא לנתונים רדומים אשר יכלו לפעול, אך לא הם היו אלה שמחמת קיומם התפטר העובד" (דב"ע לו/123-3 מדינת ישראל נ' שלום לבבי, פד"ע ח', 261). 71. עיכוב בתשלום שכרו של עובד או פגיעה ברמת השכיר יכולים להביא ל"התפטרות בדין מפוטר". עיכוב חוזר ונשנה, משמעו הרעת תנאי עבודתו של העובד או נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך את עבודתו (י' לובוצקי סיום יחסי עבודה" הוצאת ניצן מהדורת 2007 פרק 9 עמ' 8). כך פסק בית הדין לעבודה: "התפטרות בנסיבות של פיגורים חוזרים ונשנים בתשלום משכורת דינה כפיטורים... זכותו היסודית של עובד היא לקבל שכרו ולקבלו במועד" (דב"ע נו/3-299 אריה לוי ושרה לוי נ' סומיה גונזגה סעיף 11 לפסק הדין מיום 3.6.97) 72. אין ספק כי מגליונות הנוכחות של התובעת עולה שעבדה שעות רבות (למעלה מ - 12 שעות עבודה בממוצע ליום), כאשר עבור השעות הנוספות שעבדה לא שולם לה גמול עבודה בשעות נוספות אלא שולם לה שכר עבור שעות עבודה רגילות (דוחו"ת הנוכחות צורפו כנספח א לתצהיר רן פלדמן מטעם הנתבעת). 73. גרסתה של התובעת, לפיה פנתה מספר רב של פעמים למחלקת משאבי אנוש אצל הנתבעת בבקשה שישולם לה גמול שעות הנוספות המגיע לה, לא נסתרה: "התלוננתי בפני כל מנהלי האזור שלי שיש פה בעיה. רכזת משאבי אנוש בשם רונית אבוקרט, בפני שטחתי את תלונותי, למה אני צריכה כל הזמן לבקש את השעות כאשר עבדתי בחנות אחרת. כל הזמן העלתי את זה בפני המנהלים שלי ותמיד הייתי בציפייה שנמצא לזה מענה. מדובר גם בפרנסה שלי. ראיתי באתי וטענתי בפני שלושת מנהלי האזור שלי. אני באתי ואמרתי שאני עוזבת, שוחחתי עם אריאנה, קיבלתי עלון לחנות שאני צריכה לדווח לעובדים שיקבלו 18 ₪ לשעה, שוחחתי איתה ואמרתי שהגיעו מים עד נפש, אמרתי זאת לאריאנה, למחרת הייתי צריכה להיות בחופש. אמרתי לאריאנה שאני עוזבת בגלל ההרעה והסכומים והשעות שאני לא מקבלת." (עמ' 8 לפרוטוקול מול השורות 19-28). 74. הנתבעת לא הביאה לעדות את הגב' אריאנה, עימה נוהלו השיחות עליהן העידה התובעת. המצהיר מטעם הנתבעת, רן פלדמן, טען כי התובעת לא התפטרה בשל אי תשלום השעות הנוספות, אלא כי התובעת לא עמדה ביעדים שהוצבו לה (עמ' 19 לפרוטוקול מול השורה 15), אולם הודה כי לא היה נוכח בשיחה שניהלה התובעת עם אריאנה ואף לא הסביר באופן משכנע מדוע לא הובאה עדותה של הגב' אריאנה שהיתה יכולה לשפוך אור על טענותיה של התובעת (עמ' 19 מול השורות 26-27, 30-31). זאת ועוד, מר פלדמן הודה בתצהירו כי: "בשעתו היתה תקלה בתכנת המחשב אצל הנתבעת, על פיה חושבו שעות העבודה והשעות הנוספות. ואולם, תקלה זו תוקנה, כאשר כל ההפרש המגיע לתובעת בגין התקלה מסתכם בסך של 1,348 ₪ בלבד" (סעיף 14 לתצהירו). 75. היינו, הנתבעת מודה כי במשך תקופת עבודתה, לא שולם לתובעת גמול שעות נוספות, וטענותיה של הנתבעת נמצאו מוצדקות, כאשר ההפרש בגין גמול שעות נוספות שולם לה רק ביום 30.12.09 לאחר פניית בא כוחה אל הנתבעת. 76. ממכתבה של ב"כ הנתבעת אל ב"כ התובעת אליו צורף התשלום בגין השעות החסרות (נספח ג' לתצהיר פלדמן) עולה כי "חלה טעות בביצוע גמר ההתחשבנות עם מרשתך". הנתבעת אף הודתה כי לא שילמה לתובעת גמול שעות נוספות עבור 89.22 שעות לפי תעריף 125% ועוד 77.92 שעות לפי תעריף 150%. 77. הנה כי כן, הנתבעת הודתה במפורש כי טעתה בחישוב שכרה של התובעת ולא שילמה לה גמול שעות נוספות עבור 167 שעות נוספות, ועל כן, לא פלא שהתובעת חשה כי "הגיעו מים עד נפש" וביקשה לעזוב את עבודתה, שהרי טענותיה התבררו רק לאחר שהתפטרה ופנתה לנתבעת באמצעות בא כוחה. למותר לציין כי גם קביעתנו שהנתבעת לא שילמה לתובעת גמול שעות נוספות כנדרש מעידה על כך שהתובעת לא התפטרה אלא בשל אי תשלום זכויותיה כנדרש. 78. הרקע להתפטרותה של התובעת עולה במרומז גם ממכתב ההתפטרות שמסרה לנתבעת. במכתב התפטרות שצורף כנספח 2 לכתב התביעה ציינה התובעת כדלקמן: הנדון: הפסקת עבודה "בהמשך לשיחתנו הטלפונית מיום 19.11.08 עם הגברת אריאנה. הודעתי כי סיום עבודתי בפועל תהיה מיום 19.12.08. על פי הודעתה של הגברת אריאנה מנהלת אזור בעניין אי ביצוע עבודה בהודעה מראש בפועל. הנני מבקשת להכין לי גמר חשבון סופי הכולל: א. מפרט ימי עבודה. ב. דמי הודעה מראש - חודש בתשלום. ג. מפרט ימי חופשה והבראה. 4. אני מודה מקרב לב על תקופת עבודתי בחברתכם ומבקשת לקבל את המגיע לי עם קבלת מכתב זה" בכבוד רב שירן שוקרון. 79. ממכתב ההתפטרות ניתן להתרשם כי אכן התובעת שוחחה עם אריאנה והודיעה לה כי היא מבקשת להפסיק את עבודתה, וכן ניתן ללמוד כי נושא שעות העבודה ותנאי השכר היה בנפשה והטריד את התובעת כבר בשלב זה, שעה שביקשה כי יוכן לה "מפרט" ימי עבודה, חופשה ועבודה. 80. טוענת הנתבעת כי מסעיף 4 למכתבה של התובעת ניתן ללמוד כי לא היו לתובעת כל טענות שכן ציינה שהיא "מודה מקרב לב" על תקופת עבודתה (סעיף 7 לסיכום טענות הנתבעת). איננו סבורים כי יש להסיק מניסוח זה שלא היו לתובעת טענות כלפי הנתבעת, בייחוד לאור העובדה שבאותה שורה מציינת התובעת כי היא "מבקשת לקבל את המגיע לה". 81. גם מעדותה של הגב' דדון אודליה, מטעמה של התובעת ניתן ללמוד כי היו לעובדים תלונות אודות שכרם: "כל חודש היו לי תלונות על הלנת שכר. אני כן רציתי לעבוד בהתחלה, אך כאשר הבנתי שזה נגרר כל חודש ואני לא מקבלת את ההפרש לשכרי, אז פשוט התפטרתי כי התייאשתי." (עמ' 11 מול השורות 10-11). 82. לאור האמור לעיל, שוכנענו כי הנתבעת לא שילמה לתובעת את כל מרכיבי שכרה כדין, ויש לראות בתובעת כמתפטרת בדין מפוטרת ולפסוק לה פיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. 83. התובעת תבעה במסגרת כתב התביעה סך כולל של 10,783 ₪ בגין פיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתה של התובעת ובמסגרת סיכום טענותיה טענה התובעת כי יש לשלם לה 11,379 ₪ בגין פיצויי פיטורים, לפי שכר ממוצע של 6,437 ₪. 84. תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד- 1964, אינה מונה ברכיבי השכר שיובאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים שעות נוספות המשולמות, לתובעת או כל תוספות אחרות שאינן חלק משכר היסוד. 85. מאחר והתובעת עבדה על בסיס שעתי, אולם השכר השעתי הממוצע ששימש בסיס לחישוביה כולל בחובו גם גמול בגין עבודה בשעות נוספוץ אנו בדעה כי יש לחשב את בסיס שכרה של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים כדלקמן: 186 בחודש X 23 ₪ לשעה בהתאם לתלוש השכר האחרון = 4,278 ₪ לחודש. יצויין כי לקחנו בחשבון 186 שעות לחודש וזאת מאחר ומעיון בדוחו"ת הנוכחות של התובעת עולה כי התובעת עבדה לכל הפחות 186 שעות נוכחות בחודש. 86. ומאחר ויש לשלם לתובעת פיצויי פיטורים עבור 20 חודשי עבודה = 4,278 ₪ X 20 / 12 = 7,130 ₪. 87. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 7,130 ₪ כפיצויי פיטורים. תמורת הודעה מוקדמת 88. התובעת טענה כי עם התפטרותה הציעה לעבוד חודש ימים כהודעה מוקדמת, אולם הנתבעת סירבה וביקשה מהתובעת שלא להתייצב לעבודה ושילמה לה עבור 8 ימי הודעה מוקדמת בלבד לפי תעריף של 270 ₪ ליום (סעיף 35 לכתב התביעה). התובעת תבעה סך כולל של 2,970 ₪ בגין 11 ימי הודעה מוקדמת. 89. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובעת התפטרה לאלתר, מבלי שנתנה הודעה מוקדמת, ולמרות זאת, שילמה לתובעת 16.5 ימי הודעה מוקדמת - 8 ימים במשכורתה האחרונה של התובעת ועוד 8.5 ימים שולמו כחלק מתשלום שנשלחה לה ביום 30.12.09. 90. נאמר כבר עתה כי שוכנענו כי הנתבעת היא זו אשר סירבה להעסיק את הנתבעת בתקופת ההודעה המוקדמת וזאת על אף שהתובעת הביעה את רצונה לעבוד בתקופה זו. הדבר עולה הן ממכתב ההתפטרות של התובעת במסגרתו ציינה כי היא מודיעה שסיום עבודתה בפועל יהיה ביום 19.12.08 (חודש לאחר התפטרותה) וכי אריאנה הודיעה לה כי אינה צריכה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת (סעיפים 1,2 למכתב ההתפטרות נספח 2 לכתב התביעה). גם העובדה שהנתבעת בחרה לשלם לתובעת עבור תקופת ההודעה המוקדמת מצביעה על כך, שהנתבעת בחרה שלא להעסיק את התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת. 91. סעיף 4 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001 קובע כי עובד בשכר זכאי להודעה מוקדמת במהלך שנת עבודתו השנייה של 14 ימים בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה. התובעת עבדה 20 חודשי עבודה אצל הנתבעת, היינו היתה זכאית להודעה מוקדמת של 19.5 ימים. 92. מאחר והנתבעת שילמה לתובעת עבור 16.5 ימי הודעה מוקדמת על הנתבעת לשלם לתובעת בגין 3 ימי הודעה מוקדמת נוספים 270 X 3 = 810 ₪. 93. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 810 ₪ בגין 3 ימי הודעה מוקדמת שלא שולמו לה. תביעותיה הנוספות של התובעת 94. התובעת תבעה בתביעתה תשלום בגין עגמת נפש בסך של 1,000 ₪, פיצוי בגין תקופות מעבר בין עבודות ופיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר. 95. תביעותיה אלה של התובעת לא הוכחו מפיה אלא נטענו בעלמא, ולא מצאנו מקום לפסוק בגינן תשלום כלשהו לחובת הנתבעת. 96. הלכה פסוקה היא כי פיצויים בגין עגמת נפש ביחסי עבודה יינתנו במקרים חריגים ובנסיבות קיצוניות. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים בדבר השתלשלות העניינים והנסיבות שהביאו לסיום עבודת התובעת בנתבעת, לא מצאנו כי יש בנסיבות אלה משום הצדקה למתן סעד חריג זה. 97. באשר לפיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר, התש"יח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), התובעת לא השכילה להוכיח זכאותה לקבלת הפיצוי שתבע בשים לב למועד תחולתו של סעיף 24 לחוק הגנת השכר בעקבות תיקון מספר 24 - התשס"ח 2008 (ספר חוקים תשס"ח 612). פיצויי הלנה 98. התובעת תבעה פיצויי הלנה בגין אי תשלום גמול שעות נוספות, הפרשי הלנה בגין ימי הבראה שלא שולמו וכן פיצויי הלנה בגין דמי חופשה ודמי חג. 99. אין מקום לפסוק לתובעת פיצויי הלנה בגין פדיון דמי הבראה ופדיון חופשה שלא שולמו לה, באשר אין מדובר בשכר הנושא פיצויי הלנה בהפרת תשלומו. 100. באשר לתביעה לפיצוי בגין הלנת גמול שעות נוספות, לא מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצויי הלנה, באשר הוכח בפניננו כי התובעת טעתה טעות כנה ותמת לב בחישוב שעות עבודתה של התובעת. 101. טענתה של הנתבעת לפיה בשל תקלה בתכנת המחשב אשר חישבה את השעות הנוספות, לא שולמו אלה לתובעת, לא נסתרה (סעיף 14 לתצהיר פלדמן). כן עולה מן המסמכים כי הנתבעת בחנה את טענותיה של התובעת ומצאה לנכון לשלם לה הפרשים בסך של 4,835 ₪ עוד בטרם הוגשה התביעה דנן. 102. אשר על כן, תביעותיה של התובעת לעניין פיצויי הלנה נדחות. לסיכום: 103. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הנ"ל: א. פדיון דמי הבראה בסך של 280 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.11.08 ועד לתשלום המלא בפועל. ב. פדיון דמי חופשה בסך של 915.20 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.11.08 ועד לתשלום המלא בפועל. ג. דמי חג בסך של 1,232 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.11.08 ועד לתשלום המלא בפועל. ד. הפרשי גמול שעות נוספות בסך כולל של 1,346.79 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.11.08 ועד לתשלום המלא בפועל. ה. הפרשי גמול בגין שעות נוספות בשבת בסך כולל של 2,558.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/11/08 ועד התשלום המלא בפועל. ו. פיצויי פיטורים בסך של 7,130 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.11.08 ועד לתשלום המלא בפועל. ז. דמי הודעה מוקדמת בסך של 810 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.11.08 ועד לתשלום המלא בפועל. 104. הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 1,000 ₪. הסכום הנ"ל נקבע בשים לב לעובדה שהתובעת לא צירפה תחשיבים כלשהם לתביעתה ובית הדין נאלץ ללכת כברת דרך ארוכה על מנת לחלץ את הנתונים מהמסמכים שהגישו הצדדים. 105. כל צד רשאי להגיש ערעור בזכות על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום. 106.שעות נוספות