השופט י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור ברשות (דב"ע נז/159 - 9) על החלטת בית הדין האזורי בתל-אביב מיום 6.2.1997 (תב"ע נא/1952 - 3; השופט הראשי רבינוביץ), שעניינה איחוד תיקים. 2. בבית הדין האזורי מתנהלת תובענה של המשיב כנגד המערערת, בה מתבקשת קביעה כר בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד וכן נתבעות תביעות שונות של המשיב, הנגזרות מכך. כתב התביעה הוגש בבית הדין האזורי ביום 6.8.1991. כעבור כשלוש שנים, ביום 3.8.1994, הוגש כתב תביעה מתוקן. בכתב ההגנה המתוקן מיום 2.10.1994 טענה המערערת לקיזוז ולהשבה מאת המשיב לגבי סכומים ששולמו לו ביתר, ככל שתביעתו תתקבל. ביום 24.6.1996 וביום 10.7.1996 ניתנו על ידי בית הדין האזורי החלטות לעניין סכומי התביעה של המשיב. 3. לאחר דיון מוקדם לפני רשם בית הדין האזורי, הוגשו מטעם המשי והמערערת תצהירי עדויות ראשיות וכן חוות דעת בנושאי תביעתו של המשיב. בית הדין האזורי החל בשמיעת הראיות בתובענה ביום 12.1996 .22. 4. לפני כן, ביום 2.12.1996, הגישה המערערת תובענה נגד המשיב (תב"ע נו/1104 - 3), בה עתרה להשבת סכומים מאת המשיב, ככל שייקבע שנתקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין המערערת. בתובענה זו טרם הוגש כתב הגנה. כמו כן, המערערת ביקשה ביום 9.1.1997 לאחד את הדיון בתובענה שהגישה נגד המשיב, עם ההליך בתובענה שהגיש המשיב נגדה ב-תב"ע נא/1952 - 3. 5. המשיב התנגד לאיחוד התיקים כמפורט בתצהירו מיום 26.1.1997, כדלקמן: "1. הנני התובע בתיק נא/3-1952, ועושה תצהירי זה כתגובה לבקשה שהגישה תה"ל לאיחוד תיקים (עם תיק נז/3-1104) . 2. את תביעתי הגשתי כבר באוגוסט 91'. כחודש לאחר מכן הופסקה עבודתי בתה"ל. 3. מאחר שתה"ל הגדירה אותי כ'עצמאי' במשך כל השנים הרי שלא קיבלתי תשלום כלשהו בגין תקופת עבודתי וסיומה. 4. תביעתי עברה גלגולים רבים, ורק עתה החלה להישמע בפני כבוד השופטת מאירי, היינו כחמש וחצי שנים לאחר שהוגשה תביעתי . 5. כעת משסוף סוף עלה בירור תביעתי על דרך המלך , הגישה תה"ל בקשתה לאיחוד התיקים, כשמובן שבכך יהיה בכדי לעכב משמעותית את ההליכים בתביעתי ולבטל את הדיונים הנוספים הקבועים להוכחות (ל-30.3.97 ול-4.5.97) . 6. העתרות לבקשת תה"ל תגרום לי אך עינוי דין ותגרום לסחבת נוספת ומשמעותית בבירור תביעתך. לבטח לא יהיה בכר משום 'ייעול הדיון', אלא תמיכה באינטרס של תה"ל למשוך את הדיון כמה שיותר. 7. לעניין זה אציין כי מצבי הכלכלי אינו טוב, וחשוב לי מאוד שתביעתי תגיע לסיום בהקדם. 8. בנוסף הנני להדגיש, כי לא קיבלתי את כתב התביעה שהוגשה תה"ל. 9. מבקשתה של תה"ל הנני למד, כי כתב התביעה נשלח לרחוב פרנקפורט 13 תל-אביב, כתובת בה איני מתגורר כבר מספר שנים, ומסיבה זו ככל הנראה טרם הגיע כתב התביעה לידי. 10. בשולי הדברים אציין, כי משלוח כתב התביעה לכתובתי משנת 91' כאשר ניתן היה לשולחה לבאי כוחי משרד עו"ד תמר גולן, מצביעה אף היא על התנהגותה של תה"ל לכל אורך הדרך , ועל שאיפתה להאריך את בירור התביעה ככל שניתן. 11. לסכום הנני מבקש מכבוד בית הדין בכל לשון של בקשה, לעשות דין וצדק, ולא להעתר לבקשת תה"ל לאיחוד תיקים, שכן בכך ייגרמו לי עוול ונזק שלא ניתן לפצותם בכסף." 6. לאחר הגשת תגובה של המערערת ביום 5.2.1997, החליט השופט הראשי של בית הדין האזורי בבקשת איחוד התיקים, ביום 6.2.1997, כדלקמן: "1. בתאריך 6.8.91 הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת, שענינה זכויות הנובעות מטענת המשיב לקיום יחסי עובד ומעביד בינו לבין המבקשת במשך 27 שנים, למרות שנכרת בין הצדדים הסכם למתן שירותים. 2. בתאריך 2.2.96 [צ"ל 2.12.96] הגישה המבקשת תובענה שכנגד נגד המשיב, שענינה השבת כספים שקיבל המשיב ביתר, אם יקבע שאכן שררו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים - 3. הדיון הראשון להוכחות (להבדיל מדיונים בבקשות שונות) התקיים בפני מותב, בראשות כב' השופטת מאירי ביום 26.1.97. תזכורת פשרה נקבעה לתאריך 16.2.97, והמשך שמיעת עדי התובע נקבע לתאריכים 30.3.97 ו-4.5.97. 4. המבקשת עותרת לאיחוד שמיעת הדיון בשני התיקים בטענה כי כרוכות שאלות דומות או זהות בשני התיקים (קיום יחסי עובד ומעביד), וכי האיחוד ייעל את הדיון, משום שהעדים ב-2 התיקים יהיו זהים. 5. המשיב טוען, כי 'האיחוד' יגרום לביטול הדיונים הקבועים להוכחות הנ"ל, לעיכוב בהליך שהחל, ולעינוי דין - 6. א. חלוף הזמן הרב שעבר בין הגשת תביעת המשיב כנגד המבקשת, ולבין הגשת התובענה שכנגד הוא שיקול מכריע לדחות בקשת המבקשת. ב. המבקשת, לו חפצה, היתה זכאית להגיש תביעה שכנגד, אך זכות זו 'התעוררה לחיים' רק קרוב ל-5 שנים מאז הגשת תביעת המשיב. ג. אין לזכות ביתרון הדיוני הקיים במקרה של הגשת תביעה שכנגדי צד שבחר להגיש תובענה שכנגד כעבור קרוב ל-5 שנים מאז הגשת התביעה ע"י המשיב (האזכור בכתב ההגנה על טענת קיזוז או השבה אינו כתב תביעה שכנגד). 6. הבקשה נדחית" . 7. הטענות העיקריות של ב"כ המערערת לפנינו הן כדלקמן: (א) קיים קשר הדוק בין שני ההליכים, כך שרק אם ייקבע כי נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, יהיה מקום לטענות שהועלו על ידי המערערת בתובענה שהגישה; (ב) ההליכים בשתי התובענות הם בין אותם צדדים, וכרוכות בהן אותן שאלות של משפט ועובדה. איחוד הדיון בתובענות יביא לייעול ולשיפור הדיון; (ג) רק לאחר גיבוש סכומי תביעתו של המשיב, באמצע שנת 1996, יכלה המערערת להגיש את התובענה מטעמה; (ד) הבקשה לאיחוד הדיון בתובענות הוגשה בשלבים הראשונים של הדיון המעשי בתביעתו של המשיב; (ה) התובענה מטעם המערערת הוגשה בעטייה של פסיקה חדשה של בית הדין הארצי בנושא השבת סכומים ביתר, שקיבל "עובד" שהועסק על פי הסכם קבלני. 8. הטענות העיקריות של ב"כ המשיב לפנינו הן כדלקמן: (א) הבקשה לאיחוד הדיון בתובענות הוגשה בחוסר תום לב, רק על מנת לעכב את בירור תביעתו של המשיב; (ב) התובענה אשר הוגשה על ידי המערערת הינה במהותה תביעה-שכנגד אשר היתה צריכה להיות מוגשת כחלק מכתב ההגנה שהגישה; (ג) אין מקום לתת צו איחוד תיקים לפני הגשת כתב הגנה בהליך השני, וכתב הגנה לא הוגש עדיין ב-תב"ע נ/1104 - 3) (ד) אין להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בהחלטתו בעניין איחוד התיקים; (ה) משמעות איחוד התיקים היא דחיית בירור תביעתו של המשיב לתקופה של לפחות שנה נוספת. לכך יש משמעות גם בשים לב למצב בריאותו של המשיב. 9. העניין הנדון לפנינו אינו מתייחס ל"תביעה-שכנגד", והדיון בה ביחד עם התביעה המקורית, בהתאם לתקנות 36-34 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות סדרי הדין) (ר' דב"ע נז/58 - 3 מדינת ישראל - אורי ארמוני (טרם פורסם)) . התובענה אשר הוגשה על-ידי המערערת היא תובענה נפרדת שהוגשה כשנתיים לאחר הגשת כתב ההגנה המתוקן בתובענה שהגיש המשיב, והיא צוינה על-ידי המערערת כ"תובענה שכנגד". 10. העניין הנדון לפנינו הוא במסגרת תקנה 120 לתקנות סדרי הדין, בו נקבע כדלקמן: "120 ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית דין אחד וכרוכות בהם שאלות זהות או שאלות דומות, של משפט או של עובדה, רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו להורות על איחודם, בין על פי בקשת בעל דין ובין ללא בקשה כזאת, ובתנאים שייראו לו". נוסחה של תקנה זו דומה לנוסח תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 11. ההלכה היא כי תקנה בסדר הדין בבית הדין לעבודה, הדומה בנוסחה לתקנה בסדר הדין האזרחי, תפורש תוך ויפה מירבית לפירוש שניתן לה בסדר הדין האזרחי (ר' דב"ע מט/102 - 3 דוד ביטון - המועצה המקומית מעלה אדומים ואח', פד"ע כ 509, 512) . במסגרת הלכה זו נפסק על-ידי בית הדין הארצי, לגבי תקנה 120 לתקנות סדרי הדין, כי על בית הדין לאפשר לבעל דין לטעון את טענותיו בתגובה לבקשת הצד שכנגד לאיחוד תיקים, בטרם יתן בית הדין את החלטתו. הוא הדין אף כאשר בית הדין מחליט מיוזמתו על איחוד תיקים (ר' דב"ע נו/190 - 3 אילנה בן-עזרא - מדינת ישראל (לא פורסם)). 12. המטרה העיקרית של תקנה 120 לתקנות סדרי הדין הוא חסכון בזמן ובהוצאות בניהול הליכים שיש בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה. יישומה של תפנה זו הוא לא רק כאשר הצדדים בהליכים השונים הם אותם צדדים, אלא אף בהליכים אשר הצדדים בהם הם שונים. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון את המועד שבו הוגשה הבקשה לאיחוד תיקים והשלב שבו נמצא ההליך בכל תיק שלגביו מתבקש האיחוד. 13. תקנה 120 לתקנות סדרי הדין מסמיכה את בית הדין ("רשאי בית הדין") לפעול "לפי שיקול דעתו" בהחלטה בדבר איחוד תיקים. מסגרת זו של הסמכות על-פי שיקול דעת היא רחבה, ולגביה נפסק ב-המ' 207/53 דוד טומשינסק ואח' נ' דוד קוטלרסקי, פ"ד ח 449, 448, כדלקמן: "מן ההכרח הוא להשאיר לשופט בבית המשפט יד חפשית, לפי שיקול דעתו, לגבי נוהל המשפטים אשר הוגשו לפניו. תקנה 309 נותנת לבית המשפט דלמטה, סמכויות רחבות, כמעט בלתי-מוגבלות, להחליט אם לאחד משפטים אם לאו, ורק במקרים נדירים מאוד נתערב בכך". עוד נפסק בנושא זה כי התערבות ערכאת הערעור תיעשה כאשר היא שוכנעה "כי במתן אותה החלטה השתמש השופט בשיפול דעתו שלא כהלכה" (ע"א 5/54 הניה ברנט נ' צבי אבני, פ"ד ח 414, 415). 14. בעניין שלפנינו אכן כרוכות בשתי התובענות הנדונות שאלות משותפות ואף הצדדים בשתי התובענות הם אותם הצדדים. עם זאת, אין אנו יכולים להתעלם מהשלב שבו נמצא ההליך שנפתח על-ידי המשיב. הליך זה נפתח בשנת 1991. כעבור שלוש שנים, בשנת 1221 הוגשו כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן. בשלהי שנת 1996 החל בית הדין בשמיעת הראיות בתובענה, לאחר שהוגשו תצהירי עדויות ראשיות וחוות דעת בנושאי תביעתו של המשיב. איחוד שתי התובענות הנדונות יחייב "פתיחת" ההליך מתחילתו, על מנת לתאמו גם לתובענה השניה שהוגשה על-ידי המערערת. השאלה הנשאלת היא, אפוא, האם יש הצדקה לכך. בית הדין האזורי השיב לשאלה זו בשלילה, ולפנינו עולה השאלה האם עלינו להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי. 15. באיזון שבין גורם יעילות הדיון בשתי התובענות במאוחד, לבין השלב שבו נמצא ההליך בתביעתו של המשיב (דהיינו, לאחר תחילת שמיעת הראיות) 1 נראה לנו כי הכף צריכה לנטות לכיוון המשך הדיון המזורז בתביעתו של המשיב, מבלי לאחדה עם התובענה של המערערת. פירושו של דבר הוא אי-התערבות בשיקול הדעת שמצא ביטוי בהחלטת בית הדין האזורי מיום 6.2.1997. סבורים אנו כי המשיב זכאי לכך שתביעתו תבורר בהקדם, לאור המועד שבו היא נפתחה (שנת 1991) . כמו כן, סבורים אנו כי יהיו נושאים שונים אשר תינתן לגביהם הכרעה עובדתית ומשפטית בהליך התביעה של המשיב, וניתן להניח כי הכרעה זו כוחה יהיה יפה אף לגבי הליך התביעה של המערערת. מבחינה זו, תישמר מידה של יעילות הדיון אף בבירור הליך התביעה של המערערת, על פי החלטות שיתן בית הדין האזורי. 16. לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כי יש לדחות את הערעור. 17. המערערת תשלם למשיב הוצאות הערעור בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ. איחוד תיקים