1. תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע מסוג סיטרואן ברלינגו מ.ר 96-698-04 (להלן: "רכב התובע"). לטענת התובע ביום 2.9.07 בשעה 1:30 אחר חצות, נהג התובע בכביש 70 מכיוון מערב לכיוון מזרח, ובהגיעו לצומת פוריידיס החל לפנות שמאלה באור ירוק, כאשר לפתע הגיע הנתבע, כשהוא נוהג באופנוע מ.ר 96-015-60 נכנס לצומת והתנגש ברכבו של התובע. התובע ציין, בסעיף 6 לכתב התביעה, כי הוגש כנגדו כתב אישום, שמייחס לו "חציית צומת באור אדום" והוא אף הודה, במסגרת עסקת טיעון, בעובדות כתב האישום. מכל מקום, התובע טוען כי הנתבע נהג ברכבו במהירות מופרזת, נכנס לצומת לא פנויה, ועל כן אף אם ייקבע, כי הוא, התובע, חצה את הצומת כאשר דלק ברמזור אור אדום, הרי יש לזקוף לחובת הנתבע אשם תורם מכריע או למצער אשם תורם כלשהו לקרות התאונה. 2. לטענת התובע נגרם לרכבו נזק בכנף קדמית- ימנית, בפח חזית, שמשה קדמית, פנס ראשי ימני, פנס חניה ימני, מראה חיצונית ימנית, מיכל שמן הגה ומיכל מים. עפ"י חוות דעת שאמדה את נזקי התובע, עלות תיקון הנזקים ברכב הינה - 15,232 ₪, ולאור ערכו של הרכב - הוכרז הנזק כ"אבדן מוחלט". לאחר ניכוי ערך שרידי הרכב, בסך 1,600 ₪, נאמד נזקו של התובע בסך 16,900 ₪. 3. כמו-כן תבע התובע את עלות עריכת חוות דעתו של השמאי - סך 1,100 ₪; את עלות גרירת הרכב - סך 577 ₪; וכן פיצוי בגין עוגמת נפש - סך 1,000 ₪. לפיכך, העמיד התובע את תביעתו, לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים הנ"ל, על סך 22,124 ₪. 4. הנתבע טוען כי התובע הודה בעובדות כתב האישום שהוגש כנגדו, ועל כן "מושתק התובע מלטעון אחרת" (סעיף 2 לכתב ההגנה). לטענת הנתבע, הוא נסע בצומת פוריידיס, כאשר בכיוון נסיעתו דלק רמזור ירוק ותוך כדי חציית הצומת, הגיח רכב התובע שלא ציית לאור אדום בכיוון נסיעתו, חסם נתיב נסיעת הנתבע, ועקב כך אירעה ההתנגשות (סעיף 4 לכתב ההגנה). 5. הנתבע אף הכחיש את הנזקים הנטענים. 6. הצדדים העידו בפניי, ולאחר ששמעתי את עדותם ועיינתי במוצגים שהציגו: נ/1 - תשריט ששרטט הנתבע המתאר זירת התאונה; נ/2 - כתב האישום בעובדותיו הודה התובע; נ/3 - "דו"ח בוחן תנועה על תאונת דרכים"; נ/4 - הודעתה של הגב' רויטל סרור במשטרה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה - דחייה, וטוב היה עושה התובע אילו לא הגישה כלל. 7. אין חולקין כי התובע הודה והורשע בעובדות כתב האישום - נ/2 (ראו עדותו של התובע בסעיף 6 לכתב התביעה וכן הודאתו בעמוד 3 שורות 8-10 לפרוטוקול). 8. אף שבית המשפט לתביעות קטנות רשאי "להגמיש" את דיני הראיות, נשמרים הכללים הבסיסיים של דיני הראיות, לרבות הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". בנוסף, לא ניתן להתעלם מהודאת התובע בעובדות כתב האישום. עפ"י הוראות סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א- 1971 "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע אדם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם..." כאשר סעיף 42ג לפקודה קובע כי משהוגשה ראיה כאמור "לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיות לסתור". 9. לא ראיתי לנכון לסטות מן הכלל הנ"ל. נכון אני לראות בטענות התובע - ככל שהן סוטות ממצאי פסק הדין המרשיע - כבקשה לקבלת רשות להבאת ראיות לסתור, ואולם לא ראיתי כל נימוק המצדיק קבלת בקשה מעין זו, ועל כן אני רואה בממצאים שנקבעו בהכרעת הדין כממצאים קבילים בתיק דנן, ולא ראיתי מקום לסטות מהם. 10. נשוב לעובדות כתב האישום - בהן הודה התובע, ועל פיהן הורשע בהכרעת הדין. עפ"י עובדות אלה, "הנאשם נהג בקלות ראש, בכך שחצה את קו העצירה, המשיך בנסיעה ונכנס אל הצומת מבלי שציית לאור האדום, שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, פנה שמאלה לכביש מס' 4 לכיוון צפון, חסם את דרכו של רוכב האופנוע שנסע ממול, ושני כלי הרכב התנגשו" (סעיף 4 לכתב האישום). 11. עפ"י עובדות אלה, שהפכו לממצאים בפסק דין המרשיע, לאור הודאת התובע, ניתן לקבוע כי התובע הוא שנכנס לצומת כאשר ברמזור בכיוון נסיעתו דלק אור אדום, ואני דוחה את טענת התובע, כי יש להתעלם מן האמור בעובדות כתב האישום מאחר והוא הודה בהן על מנת לסיים את ההליך הפלילי (ראו עדותו של התובע בעמוד 3 ורות 10 ו- 11 לפרוטוקול). 12. טענה נוספת בפי התובע - ולפיה יש לייחס לנתבע אשם תורם, מאחר והתאונה אירעה בתוך צומת, ועל כן, אף בהנחה והוא - התובע חצה את הצומת באור אדום, על הנתבע רובצת אחריות לוודא , עוד בטרם ייכנס לצומת, כי היא פנויה. החלטתי לדחות טענתו זו של התובע. 13. אמנם, פסק דין פלילי הקובע אחריות צד, אינו קובע את האשם התורם של הצדדים, ואולם במקרה דנן, לא ראיתי כי יש בטענות התובע לשכנעני כי אף לנתבע אשם תורם בקרות התאונה. כאמור לעיל, עפ"י עובדות כתב האישום חסם התובע את דרכו של הנתבע וכתוצאה מכך אירעה ההתנגשות. 14. אינני מתעלם מן הדברים שנקבעו זה מכבר ע"י בית המשפט עליון בע"א 553/73 שלמה אליהו נגד חנחן פ"ד כט(2) 541 ולפיהם "אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכולתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה...". יחד עם זאת ספק רב בעיני אם ניתן לייחס במקרה שבפניי אשם תורם, ולו כלשהו, לנתבע. בענייננו, אין המדובר בצומת עירונית, אלא עסקינן בצומת בין-עירונית, המחברת עורקי תחבורה ראשיים, כאשר ברור, הן לתובע והן לנתבע, כי רכבים נכנסים לצומת במהירות גבוהה יחסית. ואם בכך לא די, התאונה אירעה בשעות הלילה המאוחרות, כאשר התובע החליט לחצות את הצומת באור אדום, ככל הנראה משלא הבחין ברכבים מתקרבים לצומת ובסוברו כי איש אינו רואהו. הנתבע הגיע מכיוון מזרח, ראה כי בכיוון נסיעתו דולק אור ירוק והמשיך בנסיעה, או אז, ראה כי רכב מצוי בצומת קרוב מאד לקו העצירה שלו (ראו נ/1) וכך אירעה ההתנגשות. לא ברור מה ציפה התובע כי הנתבע יעשה, שכן איני סבור כי חלה על התובע חובה לעצור את רכבו לפני קו העצירה מקום שאור הרמזור שלק ירוק, במיוחד לאור העובדה כי נראה, שקשה היה לנתבע למנוע את התאונה מאחר והיא אירעה קרוב מאד לקו העצירה, כפי שהובהר לעיל. 15. אינני סבור כי הנתבע תרם ברשלנותו להתרחשות התאונה, וזאת בשים לב למימדי הצומת, אופייה, שעת אירוע התאונה והמקום שבו אירעה התאונה בתוך בצומת. נראה, כי הנתבע שראה מרחוק כי ניתן להיכנס לצומת עשה זאת, ובכניסה לצומת, הוא התנגש ברכבו של התובע. בנוסף, אני נותן אמון בדברי הנתבע, לפיהם כאשר נכנס לצומת ניסה הוא לברוח מרכב התובע, אולם בשל כיוון נסיעתו של התובע, חסם הלה את דרכו של הנתבע , ועל כן לא יכול היה האחרון למנוע את ההתנגשות (ראו עדותו של הנתבע בעמוד 4 שורות 21-26 לפרוטוקול). 16. לפיכך, אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע סך 500 ₪ בגין הוצאות משפט, סכום שישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 17. לכל אחד מן הצדדים הזכות להגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור על פסק דיני זה תוך 15 ימים מיום קבלתו. משפט תעבורהאשם תורםצומת