1. התובע יליד 1929, הגיש תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים בגין אירוע תקיפה מיום 15.5.09. כנגד הנתבע דורון טמיר הוגש כתב אישום בתיק ת.פ. 30162-02-10 בימ"ש שלום נתניה. תמצית עובדות כתב האישום: בתאריך 15.5.09 הגיע יצחק עצמון, יליד 1929 (המתלונן) לסופר בנתניה לערוך קניות ובאותה שעת הגיע גם הנאשם למקום. מפאת עומס לקוחות והעדר עגלות פנויות, המתין המתלונן לעגלת קניות שהיתה בשמוש לקוחה ומזו התפנתה, נטל אותה הנאשם ומשך אותה לכיוונו. המתלונן הביע תרעומת על כך ובתגובה דחף אותו הנאשם בחוזקה והפילו ארצה. לאחר מכן עזב את המקום מבלי לסייע. כתוצאה ממעשה הנאשם נגרמו למתלונן שבר באגן וחבלות גוף בגינן נזקק לטיפול רפואי ושיקומי ממושך. בהתאם להכרעת דין מיום 30.3.11, הורשע בעבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה בניגוד לסעיף 368 ו' (ב) לחוק העונשין. בגזר הדין שניתן ביום 29.6.11, קבע בית המשפט: "על רקע ויכוח של מה בכך על שימוש בעגלת סופר דחף את המתלונן, קשיש כבן 80 בקירוב במועד הארוע, וגרם לו לשבר באגן. שבר בעטיו נזקק לטיפולים קשים בביה"ח ולתהליך שיקום ממושך עליו עמדתי בהכרעת הדין, בהתבסס על דבריו ועל התעוד הרפואי בעניינו. אליו התייחס גם הבן תוך הפניה למסמכים עדכניים ולכמות הטיפולים אותם עבר ולהם ידרש גם בעתיד. אישור רפואי מאוגוסט 2010 מדבר על הערכת נכות אורתופדית עקב קיצור גפה תחתונה שמאל ב - 3.2 ס"מ של 10% והגבלת תנועות רוטציה של פרק ירך שמאל - 20%." (ראה עמ' 111 לפרו'). 2. לכתב התביעה צורפה חוות דעת אורטופדית של ד"ר רמי דוד הקובעת נכויות זמניות ונכות צמיתה של 5% + 20% (קיצור גפה והגבלה בתנועות), כמו כן נטען לפיצוי בגין נזקים מיוחדים בסך 214,000 ש"ח (הוצאות, עזרת צד ג') ועתירה לפיצוי בגין נזקים כלליים: "על פי הראיות כפי שיובאו בפני בימ"ש הנכבד" (ראה סעיף 16 לכתב התביעה). 3. בית המשפט המליץ לצדדים לשקול הסדר פשרה בתיק, אך הדבר לא צלח. הוגשה בקשה להימנע מהעדת התובע בגין טענה להחמרה במצבו הנפשי ומנגד הוחלף ייצוגו של הנתבע, בנסיבות נקבע מועד קרוב לשמיעת ראיות בהתאם למסגרת וגדר המחלוקת. 4. ראיות התביעה: ע.ת/1 ד"ר רמי דוד, נחקר על חוות הדעת מיום 7.3.12 שהוגשה וסומנה ת/1. במהלך החקירה הנגדית נדרש ועומת עם רקע רפואי קודם, לרבות אירועים של סחרחורת ונפילה אשר רק לגבי חלקם היה בפניו תיעוד (ראה עמ' 11-13 לפרו'). ע.ת/2 גב' חסידה עצמון, אישתו של התובע, תצהירה ת/2 הוגש וסומן. ע.ת/3 אייל עצמון בנו של התובע, תצהירו ת/3 הוגש וסומן. ע.ת./4 אלון עצמון בנו של התובע, תצהירו ת//4 הוגש וסומן. בני המשפחה לא היו עדי ראיה לארוע, התצהירים מתארים את הסיעוד והתמיכה המסורה לתובע מיום הפגיעה, במהלך האשפוז והשיקום, תיפקוד התובע לפני ואחרי הארוע והנזקים הנטענים. ב"כ הנתבע ויתרה על חקירה נגדית של בני המשפחה, בהתאם להודעה בכתב ששוגרה עובר למועד שמיעת הראיות ובשים לב להעדר התייצבות התובע למתן עדות בבית המשפט. 5. מטעם ההגנה הוגש וסומן תצהירו של הנתבע נ/1, אשר התייחס לנסיבות האירוע ביום 15.5.09, הרשעתו בהליך הפלילי, התייחסות לתיעוד הרפואי שצורף, הימנעות התובע להיבדק ע"י רופא מטעם ההגנה. בחקירה נגדית נדרש לסיבה בגינה לא הוגשה חוות דעת נגדית וטען כי מאחר ולא הועבר תיעוד באשר למצבו הקודם של התובע לרבות העובדה כי חלה במחלת האלצהיימר מזה זמן רב, וללא קשר לאירוע נשוא התביעה (ראה עמ' 20 לפרוטוקול). 6. בשלב הסיכומים חזר ב"כ התובע על הטיעונים בתצהירי בני המשפחה לעניין האירוע נשוא התביעה, ההרשעה בפלילים בעבירת תקיפה, הערעור לבית המשפט המחוזי שנדחה ועתר לפיצוי בגין עזרת זולת במשך 90 יום בהם היה התובע מאושפז, הוצאות סיעוד לעתיד, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וכאב וסבל. בסיכומי ב"כ הנתבע נטען כי התשתית העובדתית בהליך הפלילי התייחסה לאירוע קצר ספונטני ובלתי מתוכנן שהחל במשיכת היד מצד התובע והדיפה של הנתבע אשר גרמו לנפילתו של התובע. עוד נטען כי המצב הרפואי של התובע (סחרחורות ואי יציבות) גרמו לנפילה ולא ניתן היה לצפות את היקף הנזק על רקע מצבו הנתון של התובע וכן קיומו של אשם תורם. 7. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 42 ד' לפקודת הראיות [נוסח חדש] מקנה למימצאים ולמסקנות של פסק דין פלילי תוקף של ראיה חלוטה שאינה ניתנת לסתירה בקובעו: "בדיון בתביעה אזרחית לפי סעיף 35 א' לחוק בתי המשפט, תשי"ז - 1957 יראו את המימצאים והמסקנות שנקבעו במשפט הפלילי כאילו נקבעו במשפט אזרחי." סעיף 35 א' לחוק בתי המשפט הוחלף בסעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש]. סעיף 77 (א) לחוק בתי המשפט: "הורשע אדם בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי והוגשה נגדו - ונגדו בלבד - תביעה אזרחית בשל העובדות המהוות את העבירה שבה הורשע, מוסמך השופט או המותב שהרשיעו, לאחר שפסק הדין בפלילי הפך לחלוט, לדון בתביעה האזרחית, אם ביקש זאת מגיש התביעה; ..." תכלית הוראה זו למנוע כפילות הליכים ולחסוך מזמנו של בית משפט בדרך של העברת תביעה אזרחית שנתגבשה לאחר שניתן גזר דין חלוט ובתביעה נגררת אין צורך לדון מחדש בקביעות ששימשו בסיס להרשעה בפלילים. 8. העובדות המפורטות בכתב האישום מהוות את המימצאים העובדתיים המבססים את אחריות הנתבע, הן לאירוע התקיפה והן לתוצאותיה. בהעדר עדות ישירה של התובע בהליך כאן, הטענה לאשם תורם ו/או העדר אפשרות לצפות את היקף הנזק בגין מצבו הרפואי של התובע ללא קשר לאירוע נשוא התביעה, לא נבחנה אל מול גירסה נגדית. הנתבע העיד באשר לנסיבות שקדמו לאירוע נפילת התובע: "אני הגעתי לסופר חיפשתי עגלה, התובע החליט שמגיעה לו עגלה הוא אחז בחולצה שלי תפס אותי בחולצה ואני שיחררתי את היד בעדינות מירבית. כל הנושא הזה לא היה קורה אילמלא התובע, לא עשיתי שום דבר שבן אדם סביר לא היה עושה." (עמ' 19 לפרו' שורות 1-3). אין בכך תחליף למימצאים בהליך הפלילי, "קביעת מימצאים עובדתיים" בהכרעת הדין, שם נקבע כי אפילו אם תתקבל גירסת ההגנה "לפיה אחז בדש הבגד, עדיין אסור היה לנאשם להשתחרר מאחיזתו באופן בו השתחרר ... הליכה לאחור, משיכת היד והדיפת המתלונן הם אלו שגרמו לנפילה ולא משיכת העגלה ... היה ברור מלכתחילה שיחסי הכוחות בין השניים אינם שווים. מחד הנאשם בחור גובה בריא חזק כבן 50 ומאידך המתלונן, כבן 80 נמוך ממנו. פעולתו הנמרצת ודחיפתו הם אשר גרמו לנפילתו ולחבלות שעל גופו ..." (עמ' 97, 98 לפרו'). בהתאם להכרעת הדין הורשע הנאשם בתקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה. פסק הדין חלוט (לאחר שהערעור נדחה). התובע לא הובא לעדות. לא נשמעה בהליך כאן התייחסות לטענת האשם התורם ולמצער לא באה גירסה עובדתית מפי בעל דין ו/או עד ראיה ישיר לארועים. לציין כי כבר בהכרעת הדין שניתנה ביום 30.3.11, מתייחס בית המשפט לקשיי זכרון מהם סבל התובע והעדיף בהתאם לסעיף 10 א' לפקודת הראיות לקבל את הגירסה שנמסרה מפיו מיידית לאחר האירוע. מטעמים אלה הבקשה שלא להעיד את התובע מבלי שנתמכה בראיה (הרופא החתום על המסמך המתייחס למצבו הרפואי) לא הובא לעדות - אין בה די. בחינה מושכלת של מעשיו ומחדליו של כל צד המהווה את המבחן לשיעור האשם התורם, בהעדר התייצבות התובע לעדות, מוביל למסקנה כי ניתן לשקול קיומו של אשם תורם בגבולות 20%. 9. הערכת הנזק: לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה רפואי בתחום האורטופדי, ד"ר רמי דוד הקובע בפרק הדיון והמסקנות כי התובע פונה לחדר המיון בבי"ח לניאדו, שם אובחן כי הוא סובל משבר באגן, אושפז במחלקה האורטופדית מיום האירוע 15.5.09 עד ליום 7.6.09, הועבר למרכז גריאטרי לטיפול שיקומי משם השתחרר לביתו ביום 13.8.09. המומחה קובע את הנכות האורטופדית הצמיתה: בגין קיצור גפה תחתונה ברגל שמאל - 5% נכות. בגין הגבלה בתנועות פרק ירך שמאל - 20%. כמו כן נקבעו נכויות זמניות מיום התאונה ועד סוף שנת 2009. מימצאי חוות הדעת לא נסתרו בחקירה נגדית. ההשלכה התפקודית של שיעור הנכות הרפואית מסורה לשיקול דעת בית משפט. התוצאה הקשה של הפגיעה, תקופת הטיפול הרפואי והשיקומי נלמדת מתצהירי בני המשפחה, אך אינה באה במנותק מהעדר אפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתובע, כמו גם מצב רפואי קודם שאינו קשור לפגיעה האורטופדית נשוא התביעה. 10. בדקתי ובחנתי את מלוא הנתונים, לרבות התיעוד הרפואי עב הכרס שהוגש בעניינו של התובע, ממצאי חוות הדעת הרפואית ותצהירי בני המשפחה לעניין תוצאות הארוע, קו השבר והפגיעה הנטענת בתפקודו של התובע, על רקע גילו ומצבו הרפואי. לתצהירי בני משפחה, המשקפים מטבע הדברים את נקודת המבט הסובייקטיבית והכואבת של מי שיקירם נפגע - לא צורפו ראיות קבילות. תצהיר התובע על נספחיו לא הוגש ולא סומן כראיה. לא נשכרה עזרה בשכר, הנזק הנטען טעון הוכחה מיוחדת, קרי החובה להוכיח לא רק שאכן נגרם נזק, אלא גם את היקפו שיעורו ודרך ביסוסו. יחד עם זאת, בהתאם להלכה פסוקה (ראה ספרו של דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף מהדורה רביעית עמ' 574 והאסמכתאות שם): "כאשר בן משפחה נקלע למצוקה, יש לצפות מבן זוגו ואולי אף מבני משפחה אחרים, לעזור ולסייע לו ככל יכולתם. כאשר עזרה זו אינה חריגה מבחינת היקפה ומהותה מהעזרה המושטת על ידי בן זוג אחד לרעהו או בין בן משפחה אחד למשנהו, במהלך חיי היום יום על תהפוכותיהם, ייתכן שאז אין לתרגם זאת למונחים כספיים ...". באותה מידה, כאשר העזרה חורגת ומצופה כי בני המשפחה יתגייסו לסיוע וסיעוד כפי שהדבר נלמד ומשתקף מהראיות בתיק זה, יש מקום לפסוק פיצוי בסכום גלובלי בגין ראש נזק של עזרה וסיעוד. 11. עקרונות דיני הנזיקין לרבות השבת המצב לקדמותו והעקרון לפיו אין המזיק אחראי אלא לנזק שהוא גרם והוא מוצא את המזיק כמו שהוא, מנחים את מתווה ראשי הנזק בהלימה לשיקולים המייחדים את נתוני ההליך כאן. העובדה שהתובע לא התייצב להעיד על נזקיו, בשים לב לטיב הפגיעה בזכות יסוד (תקיפה) אין בה כדי למנוע פיצוי בגין נזק לא ממוני בהתאם לראיות שהוגשו (ראה בין השאר ת.א. 2727/06 מחוזי תל-אביב וע.א. עליון 3806/06). בסופו של יום, שוכנעתי כי התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל, הוצאות וסיעוד בגין עזרה החורגת מעזרת בני משפחה רגילה. בגזר הדין חוייב הנתבע לתשלום פיצויים בסך 30,000 ש"ח. בהתאם למארג הראיות, באיזון הראוי, בהינתן קביעת אשם תורם (לאחר ניכוי שיעורו),ובנוסף לסכום הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי - מצאתי לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 60,000 ש"ח ופיצוי גלובלי על דרך האומדנה בגין הוצאות ועזרת צד ג' בסך של 50,000 ש"ח. 12. אשר על כן, מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 110,000 ₪ בצרוף הוצאות משפט,כמו כן ישא הנתבע בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪. זכות ערעור כחוק. משפט פליליאשם תורםתביעה אזרחית נגררת לפליליםתביעה אזרחית