התובעת, אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ (להלן: "התובעת" או "אלבר") היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה בעלת רכב מסחרי תוצרת פיג'ו מ.ר. 7607310 (להלן: "הפיג'ו"). הנתבעת 1, מיכל אטמור (להלן : "אטמור" או "נתבעת 1") היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה הנהגת של רכב תוצרת פורד מ.ר. 7218519 (להלן: "הפורד"). הנתבעת 2 וצד ג',כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן "כלל" או "הנתבעת 2") היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב הפורד. בתאריך 27.5.03 אירע מפגש בין הרכבים הנ"ל בצומת אליפלט אשר על הדרך שבין ראש פינה לעמיהד (להלן: "התאונה"). בגין תאונה זו הוגש כנגד אטמור כתב אישום בבית משפט לתעבורה בצפת (ת"ד 1053/04) המייחס לה עבירות של נהיגה ברשלנות,גרימת נזק,נהיגה בשכרות ואי מתן זכות קדימה.אטמור הורשעה על פי הודאתה בעובדות כתב האישום בתאריך 16.2.05. יצויין כי אטמור הגישה כנגד כלל הודעת צד ג' בטענה שיש לה כיסוי ביטוחי וזאת לאור טענת כלל בכתב הגנתה כי נשלל מאטמור הכיסוי הביטוחי עקב נהיגתה בגילופין.כלל הסתמכה על האמור בפוליסה שהוציאה בה יש החרגה בעת נהיגה בשכרות.ברם במהלך הדיון בתיק זה חזרה בה כלל מטענתה זו ולאור דין ודברים שהיה עם ב"כ אטמור, והתמקדה בטענה בדבר אשם תורם חוזי. לאור האמור לעיל הדיון שבפני יתמקד בשתי סוגיות.האחת,רשלנות תורמת של נהג הפי'גו -אם קיימת ומה שיעורה.השניה,אשם תורם חוזי ביחסים שבין אטמור לכלל, לאור נהיגתה שעה שהיתה בגילופין - אם קיים - האם חל גם כלפי אלבר ומה שיעורו. רשלנות תורמת "חובתו של כל נהג רכב לצפות את הסיכונים הקיימים בכביש.חובת הצפיות משתרעת הן על סיכונים סביבתיים,כגון: הולך רגל החוצה את הכביש,בעל חיים החוצה את הכביש,מכשולים על הכביש והן על סיכונים הנוצרים מנהיגתם של נהגים אחרים המשתמשים בכביש,ובכללם נהגים רשלניים"(ע"פ (ת"א) 70337/01 ויצמן נ' מדינת ישראל,תק-מח 2002 (1) 1512).בע"א 553/73 אליהו נ' חנחן,פ"ד כט (29 341 נפסק כי "על נהג המתקרב לצומת שאינו מרומזר,אף שניתנה לו זכות קדימה בשל תמרור "עצור" המצוי ברחוב החוצה את דרכו,להיכנס לצומת תוך התאמת מהירות הנסיעה ובירור כי הדרך חפשית".גם כאשר מדובר בצומת מרומזר נפסק שנהג שבכיוון נסיעתו דולק אור ירוק אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים (ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג,פ"ד מג (1) 137). מן העדויות ועל פי הכרעת הדין שאימצה את עובדות כתב האישום עולה כי בהגיע אטמור לצומת היא לא צייתה להוראות תמרור ב-37 - תמרור עצור - המוצב בכיוון נסיעתה,נכנסה אל הצומת מבלי לתת זכות קדימה לפיג'ו,חסמה את דרך נסיעתה של הפיג'ו שנסעה באותה עת משמאל כיוון נסיעת אטמור,וגרמה להתנגשות. נהג הפיג'ו מר רועי קרייף(להלן: "קרייף") ציין בעדותו כי היה במהירות של 40 קמ"ש וכי בשל הפרשי הגובה בין הנתיבים הוא הבחין בפורד לראשונה כשהיה ביניהם מרחק של כ-30 מטר.בעדותו במשטרה שנגבתה ממנו ביום 3.6.03,דהיינו כשבוע לאחר התאונה,ציין כי ראה את רכב הפורד מרחוק אך בסוף הודעתו ציין כי ראה אותו כאשר היה כבר כמעט לפני הצומת.ברם בעדותו בפני אישר את דברי ב"כ אטמור כי מרחוק הבחין בפורד.הוא ציין כי "לא ראיתי כי היא הולכת לעצור בעצור" ובמקום אחר מציין שהוא לא יכול לומר שרכב הפורד לא היה לקראת עצירה.הוא ציין שאטמור לא הגיעה במהירות גבוהה גבוהה. אטמור בעדותה ציינה כי נסעה 80-70 קמ"ש וכי היא לא ראתה את תמרור "העצור" ובכלל "פספסתי את זה שאני מגיעה לצומת" על כן, יש להניח כי לא האטה מהירותה שעה שעמדה לקראת חציית הצומת. במצב דברים זה כאשר יכול היה קרייף להבחין כשהוא במרחק סביר מהצומת שאטמור מגיעה לצומת מבלי להאט במהירות של כ- 70 קמ"ש ישנה רשלנות תורמת מצידו לקרות התאונה והיקפה. לאור הנתונים שבפני הנני מעמיד את רשלנותו התורמת של נהג הפיג'ו על שיעור של 20%. אשם תורם חוזי לטענת כלל, אטמור שתתה אלכוהול ביודעה שעליה לנהוג כברת דרך ארוכה בשעת חשיכה והיה עליה לדעת כנהגת סבירה אחראית וזהירה שנהיגה בתנאים אלה מעלה את הסבירות לקרות תאונה עד כדי ודאות.המדובר לטענתה ברשלנות חמורה,פזיזות והתעלמות מסיכון כתוצאה מאי אכפתיות ועל כן יש לייחס לאטמור אשם תורם חוזי. לטענת ב"כ הנתבעת 1 ניתן להחיל אשם תורם חוזי ביחסים שבין המבוטח למבטח בלבד וכשהמבוטח פעל בחוסר אכפתיות בוטה, התעלמות מסיכון ברמת זדון, וכוונה לבצע את התאונה וזה לטענתו לא המקרה הנדון בתיק זה. ראשית ולמען הסר ספק יאמר כי לטענה זו אין כלל מקום במישור היחסים שבין אלבר לבין כלל. טענת אשם תורם חוזי ענינה חוזי מובהק והיא קשורה,אם בכלל, לקיום התחייבויות הדדיות שבין המבטח למבוטח ולא בין המבטח לצד ג' הניזוק אשר זכאותו לשיפוי מהמבטח של הפוגע קמה מיד עם קרות התאונה "כאילו הוקנו מלכתחילה במישרין לניזוק שלא באמצעות המבטח". (רע"א 5912/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' מצליח, פ"ד מט (3) 265) באשר להחלת דוקטרינת האשם התורם החוזי במישור היחסים שבין אטמור לכלל עקב נהיגה בשכרות של אטמור,יפים דבריה של כב' השופטת חנה פלינר בת"א (שלום ת"א) 37149/04 י.ד. רכב ותחבורה בע"מ נ' וינקובסקי ואח' לאמור: "19.... מוצאת אני קושי רב להחיל את דוקטרינת האשם התורם החוזי - מקום שהפוליסה שותקת במפורש לעניין הגילופין. הראציונל של החלת הדוקטרינה במקרה של נהיגה בשכרות הינו בעצם "הענשת" הנהג, על כך שהוא יצר את הסיכון במו ידיו בעת שנהג בגילופין. האם לא ניתן להעלות טענה זו גם מקום שהנהג עייף? או נוהג במהירות מופרזת? או שנוסע בניגוד לתקנות התעבורה? בכל אחד מהמקרים הללו מכניס עצמו הנהג לסיכון ביודעין - ובכל זאת פוליסת הביטוח, בכפוף לתנאיה, מכסה את מלוא הנזק, הרי לשם כך נועדה הפוליסה. 20. לפיכך, לא ניתן להוסיף חריג או לסייג את הכיסוי בדרך של החלת הדוקטרינה האמורה... 23.... כל עוד הפוליסה התקנית אינה כוללת את החריג של נהיגה בגילופין, על חברות הביטוח להתנהל בהתאם ומן הסתם הפרמיות הנגבות מהמבוטחים כוללות גם את הסיכון הנדון בחשבון. 24. ולסיום - מסכימה אני אם דברי השופטים בפס"ד פגריבצקי כי על מנת לסייע במאבק בתאונת דרכים, יש לנתב את כל המאמצים לשינוי הפוליסה התקנית, כך שחריג המשקאות המשכרים יופיע בה במפורש: רק בדרך זו יהיה ברור לכל כי: "אם שותים לא נוהגים, ובנוסף גם לא מבוטחים". אני מאמץ דברים אלה. מובהר כי ציון ההחרגה במקרה דנן בפוליסה שהוציאה כלל לעניין נהיגה בגילופין נגדה את הפוליסה התקנית ועל כן יש לראות את הפוליסה הנדונה כאילו לא נכללה בה החרגה זו. אוסיף ואדגיש כי שלא כמו בחוזים מסחריים רגילים ומקובלים, חוזה ביטוח אחריות בא במיוחד ליתן כיסוי ביטוחי להתנהגות רשלנית של המבוטח. בהעדר החרגה כדין עקב רשלנות תהא זו פגיעה לא ראויה בחופש החוזים וביציבות בפרשנות חוזים ליצור דרגת רשלנות שבין רשלנות סתם שבעטיה יהא פיצוי מלא מצד המבטחת לבין רשלנות חמורה שבעטיה לא יקבל המבוטח פיצוי מלא אלא חלקי בלבד. יהא בכך כדי להכניס בדלת האחורית את שלא הותר להכניס בדלת הראשית במסגרת הפוליסה התקנית. גם אם אצא מתוך נקודת מוצא כי יש להחיל את הדוקטרינה של אשם תורם חוזי בנסיבות העניין הרי אותו אשם צריך להיות לטעמי ברמה של רשלנות חמורה, חוסר אכפתיות בוטה תוך התעלמות מסיכון כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית משפט שלום (ראה למשל פס"ד של כב' השופט דורון חסדאי בת.א. 521/04 701/04 בבית משפט השלום באשקלון). עדיין במקרה דנן לא נחה דעתי כי מבחן זה מתקיים במקרה דנן. ראשית לא הוכחה מידת ההשפעה של שתיית האלכוהול על נהיגת אטמור במקרה הספציפי.לצערי במחוזותינו מחדל אי הבחנה בתמרור "עצור" הוא נחלתם גם ולרוב של נהגים פיכחים כך שלא ברור כלל עד כמה השפיע האלכוהול על קרות התאונה.אטמור עצמה העידה "הייתי בטוחה שאני יכולה לנהוג" (ע' 7 ש' 16) היא אף ציינה קודם לכן שהיא התרכזה בקונוסים שהיו בצד הכביש ולכן פספסה את הצומת.כלומר היא נהגה בחוסר תשומת לב ועל כך בוודאי שאין לייחס לה אשם תורם חוזי. הנזק התובעת הוכיחה את נזקיה בחוות דעת שצורפה לכתב התביעה ממנה עולה כי רכב הפיג'ו הוכרז כאובדן להלכה ועל כן נזקי התובעת הם שווי הרכב בסך 70,339 ש"ח בניכוי שרידים בסך 8,200 ₪ ובתוספת שכ"ט שמאי בסך 2,070 ₪ ובסה"כ 64,209 ₪ המסתכם לסך של 69,847 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. מתוך הסך הנ"ל על הנתבעת 2,כמבטחת של אטמור לשלם לתובעת 55,877 ₪. סיכום לאור כל האמור לעיל הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת את הסך של 55,877 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת את אגרת בית משפט,הוצאות העד מטעמה בסך 300 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות הענין הנני מוחק את הודעת צד ג' בהיותה מיותרת אולם הנני מחייב את צד ג' לשלם לשולחת ההודעה שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ.אשם תורם