תביעה בגין נזק רכוש. התביעה הוגשה כתביעה בסדר דין מהיר, ומכאן שההנמקה תהא תמציתית כאמור בתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984. חבות: ביום 13.6.10 ארעה תאונה בין התובע, שנהג באופנוע, לבין רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") בדרך דניה בחיפה. התובע העיד כי בעת שעלה בדרך דניה, ראה את הנתבע כשהוא יוצא מחניה בנתיב הנגדי ועומד בזוית של 90 מעלות אליו (בנתיב הנגדי). על כן בלם את אופנועו והפעיל צפצפה. מאותו שלב לא זוכר התובע מה ארע מאחר ואיבד הכרתו. הנתבע השלים את תיאור אופן התרחשות האירוע משאישר בעדותו כי אכן יצא מחניה בסמוך לביתו והחל לבצע פניית פרסה, כאשר לפתע (כאשר כבר היה בתוך הנתיב הנגדי) הגיח אופנוע הנהוג על ידי התובע ופגע בו בחלק קדמי ימני. בישיבת הוכחות שהתקיימה נשמעה עדות שני המעורבים (התובע והנתבע). כן הוגש תיק המשטרה המלא בהסכמת הצדדים. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים אשר הדגימו בדגמי מכוניות את אופן התרחשות התאונה (לא היו עדי ראיה לתאונה פרט למעורבים עצמם), ולאחר שעיינתי בכל החומר שהוצג בפני, ובכלל זה הודעת הנתבע בפני חברת הביטוח, תיק המשטרה המלא, חוות דעת השמאי, ותמונות הרכב, אני סבורה כי יש להטיל את עיקר החבות בתיק על הנתבע, שבצע פניית פרסה בחוסר זהירות, וחסם את נתיב הנסיעה בו נהג התובע, זאת מבלי שהוא מבחין בו. להלן נימוקי: 6. אין חולק כי הנתבע ביצע פניית פרסה כאשר לצורך ביצועה נכנס לנתיב הנסיעה בו נסע התובע, ולא הספיק להשלים את הפניה עד התרחשות התאונה, כאשר בעת הפגיעה באופנוע עמד רכבו של הנתבע בתוך נתיב נסיעת התובע, כשהוא בזוית גדולה מעט יותר מ - 90 מעלות, כאשר כל חלקו הקדמי של הרכב כבר נמצא בתוך הנתיב: "כבר סיימתי את הנתיב שלי והתחלתי להיכנס לנתיב שעולה.." - עמ' 4 שר' 22, וכן: "האופנוע פגע בי במצב בו אני נמצא בנתיב העלייה, עוד לא סיימתי להתיישר, אני בערך בזוית של קצת יותר מ-90 מעלות לכיוון למעלה.." - עמ' 4 שר' 28. וכן ראה עדותו במשטרה (מיום 13/6/10): "הגעתי לאמצע הנתיב הנגדי, שמעתי חריקה של בלמים..". 9. מכאן שהנתבע ביצע פניית פרסה כאשר הוא חוסם את נתיב הנסיעה בו נסע התובע ובכך גרם לתאונה. 10. אין בידי לקבל את עדות הנתבע כי בדק היטב לפני ביצוע הפניה ולא ראה את התובע. אין חולק כי במקום היה שדה ראיה פתוח למרחק ניכר מאוד. לפי עדות הנתבע במשטרה - 300 מטר, לפי דו"ח בוחן התנועה - 120 מטרים, וכן ראה עדות הנתבע בבית המשפט: "120-100 או 150 מט'. הכל פתוח שם..במקום בו היתה התאונה היה שדה ראיה" - עמ' 8 שר' 6.. כך או כך מדובר בשדה ראיה ניכר והעובדה כי הנתבע לא ראה את התובע מלמדת כי לא בדק כראוי את השטח טרם החל לבצע את פניית הפרסה. יצוין כי גם בדו"ח בוחן התנועה נקבע כי "האופנוע היה בתחום שדה הראיה של נהג הפרטית בזמן ביצוע הפרסה". 11. רכב המבקש לבצע פניית פרסה חייב לנקוט במשנה זהירות ולוודא כי הוא אינו מפריע לתנועה: "לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה) אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך.." - תקנה 44 לתקנות התעבורה 12. ברור כי טרם ביצוע פניית הפרסה היה על הנתבע לוודא כי אין רכבים בכיוון הנסיעה הנגדי אליו ביקש להיכנס, ומשהוברר, כאמור לעיל, כי במקום היה שדה ראיה למרחק רב, אזי העובדה שלא ראה את האופנוע, בשום שלב, של ביצוע פניית הפרסה, מלמדת כי לא הסתכל כראוי. ודוק - הנתבע העיד כי ראה את האופנוע, לראשונה, רק בסמוך מאוד לפגיעה: "ש. אתה לא ראית בפועל את התובע נוסע לכיוון שלך ? ת. לא ראיתי ש. הפעם הראשונה שכן ראית את האופנוע נכון שהוא היה בלי נהג? ת. הוא היה בכיוון שלי. בלי נהג הוא עף לכיוון שלי" - עמ' 8 שר' 13. 13. לכל האמור לעיל אוסיף את מסקנת בוחן התנועה של המשטרה (אשר חוות דעתו הוגשה בהסכמת הצדדים יחד עם תיק המשטרה המלא) לפיה: "רכב השברולט שעמד מצד ימין של הכביש כלפי מטה ביצע פנית פרסה שמאלה ע"צ לנסוע כלפי מעלה ואז חסם את דרכו של רוכב האופנוע אשר הגיע בנסיעה מלמטה כלפי מעלה. בעקבות הפניה הרוכב בלם כ-10 מטר לאחר מכן החליק הרוכב עף על הכביש והאופנוע המשיך בהחלקה..עד שהוא מגיע לרכב חונה...". יצויין כי על סמך מסקנות הבוחן הוגש כתב אישום כנגד הנתבע (אם כי התיק טרם נשמע). 14. לסיכום האמור עד כה אומר כי יש להטיל החבות העיקרית לתאונה על הנתבע. 15. יחד עם זאת יש מקום לייחס לתובע אשם תורם בשל נסיעה במהירות גבוהה. עוצמת הפגיעה, העובדה כי כתוצאה ממנה התעופף האופנוע באוויר למרחק רב, כאשר קיימים סימני בלימה במרחק מסויים, מלמדת כי התובע נהג את האופנוע במהירות גבוהה. יצוין כי מדובר באופנוע שנפח מנועו 600 סמ"ק - דהיינו אופנוע שיכול להגיע למהירות גבוהה מאוד תוך זמן קצר (וראה את אישור התובע לכך בעדותו בעמ' 3 שר' 16), אשר נקנה על ידי התובע כשבועיים בלבד לפני התאונה (ע"פ האמור בתיק המשטרה נקנה האופנוע 4 ימים בלבד לפני התאונה). 16. אוסיף כי התאונה ארעה בשעה 6:50 כאשר התובע אישר כי היה עליו להגיע למקום עבודתו בעירייה (בשדרות מוריה) עד השעה 7:00, כך שגם מסיבה זו סביר כי מיהר. 17. לו אכן היה נוסע התובע במהירות של 50 קמ"ש כפי שהעיד, סביר כי היה מספיק להאט מהירות נסיעתו, ואף לבלום בזמן שכן העיד כי הבחין ברכב הנתבע שעמד לבצע את פניית הפרסה - "אני ראיתי רק שהוא עמד. אני הבחנתי שהוא יותר גורם לסכנה" - עמ' 2 שר' 17. 18. בהתחשב באמור לעיל הנני מעמידה את שיעור תרומתו לתאונה על 25%. יובהר כי אשם תורם זה של הנתבע אינו יוצר לכשעצמו עילת תביעה ואין הוא "אשם תורם יוצר אחריות" - לענין האבחנה בין השניים ראה האמור בפסק דינה המפורט של כבוד השופטת אברהמי בת.א. 56522/04 הכשרת הישוב נ' ברוך ניתן ביום 14/4/05. 19. הנזק: בתביעה דנן דורש התובע פיצוי בגין הנזק שנגרם לאופנוע שלו בסך 37,200 ₪ (הוגשה חוות דעת שמאי), נזק לקסדה בסך 700 ₪, שכ"ט השמאי בסך 1,100 ₪, והוצאות גרירה בסך 563 ₪. בנוסף נתבע פיצוי בגין עוגמת נפש ועלות נסיעות ברכב חלופי בסך 5,000 ₪. 20. הנתבעים טוענים כי אין מקום לפצות בגין נזק לקסדה משלא הוצגה קבלה. כן הם דוחים את הדרישה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות נוספות שלא הוכחו. 21. לאחר ששקלתי טענות הצדדים יש לאשר את הנזקים הבאים: נזק ישיר לאופנוע - 37,200 ₪ - הוגשה חוות דעת שמאי שלא נסתרה. נזק לקסדה - 700 ₪ - קיימת התייחסות לפריט זה בחוות דעת השמאי ומכאן שיש לאשרו. הוצאות גרירה בסך 563 ₪ - הוצגה קבלה. שכר טרחת שמאי - 1,100 ₪ - הוצג חיוב. 22. סה"כ - 39,563 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום הסכום הינו 40,445 ₪, בניכוי 25% אשם תורם נותר 30,333 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪, והחזר אגרות ששולמו. הסכום שנפסק ישולם תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. משפט תעבורהאשם תורםפניית פרסה