בפני ערעור לפי סעיף12א (א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים") הערעור מופנה כנגד החלטת הועדה הרפואית העליונה שניתנה ביום 6.4.2010 וזאת כנגד קביעתה כי למערער נותרה נכות צמיתה בשיעור 50% בלבד בגין מחלת הסכיזופרניה ממנה הוא סובל. רקע עובדתי: המערער יליד 1982 התגייס לשרות צבאי בחודש מאי 2000, עבר טירונות קרבית והוצב לשירות ביחידה קרבית בגזירת עזה. המערער טען כי במשך כשנתיים תפקד באופן מקצועי ולשביעות רצון מפקדיו, אך בעקבות אירוע שהתרחש בסוף שנת 2002 בבסיסו, חל שינוי מהותי בחייו. המדובר בנפילת פצצת מרגמה בסמוך למקום בו היה המערער, אירוע שגרם לו לפגיעה נפשית קשה שהוגדרה כתגובה פוסט טראומטית ולכן הומלץ לשחררו מהשירות הצבאי. לאחר שחרורו של המערער, מצבו הלך והחמיר ואף אושפז לצורך קבלת טיפול רפואי במוסדות רפואיים לטיפול בחולי נפש. בשנת 2005 אושפז למשך חודשיים בבית חולים מזרע ואובחן כמי שסובל מסכיזופרניה בלתי מאורגנת. המערער סובל ממצבו הנפשי ונבדק ע"י מומחה מטעמו (ד"ר חיים קנובלר) אשר הגיש חוות דעת רפואית והעריך את נכותו של המערער בשיעור של 100%. המשיב החליט ביום 20.10.09 כי דרגת נכותו של המערער היא בשיעור 30%. הועדה הרפואית בדקה את המערער ביום 4.3.10 ונתנה את החלטתה ביום 6.4.10 תוך שהיא קובעת את הנכות הצמיתה בשיעור 50%. על החלטה זו מופנה הערעור שבפניי. טענות המערער: המערער טוען כי הבדיקה הקלינית של הועדה הייתה קצרה ביותר (כ-15 דקות), לא מקצועית ומבלי לבחון ביסודיות, ואף בפרק הזמן הקצר של הבדיקה אינה יכולה לבחון ביסודיות, את המגבלות התפקודיות שהן הבסיס לקביעת דרגת הנכות הפסיכיאטרית. עוד טען המערער כי משדחתה הועדה את חוות הדעת מטעמו היה עליה להפנותו לאבחון ו/או להסתכלות לפרק זמן סביר ולא לערוך בדיקה קצרה במשך מספר דקות, כפי שפעלה הועדה. המערער הפנה לפסק הדין שניתן בע"א (ת"א) 1076/00 ענקי יוסף נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 11.9.00), שם נאמר: "הבעיה של קביעת דרגת נכות להפרעות נפשיות היא בעיה לא קלה. הרבה תלונות היו נגד הועדות הרפואיות אשר מתיימרות לאחר הסתכלות בבדיקה משך ישיבה אחת שמתקיימת ואורכת למירב חצי שעה לקבוע דרגת נכות מדויקת למי שסובל מהפרעות נפשיות. למעשה גם בקרב הפסיכיאטרים עצמם היתה תרעומת על מיעוט האפשרויות והאמצעים לקבוע בדייקנות דרגת נכות נפשית נוכח הצמצום בזמן הבדיקה והיקף הבדיקה (בועדות הרפואיות לא נכללים פסיכולוגים אלא פסיכיאטרים בלבד). לפיכך, רווחת תופעה, שלדעתי היא מבורכת, - פנייה למרכז ההערכה שהוא צוות רב דיסיפלינרי שמרוכז ע"י פסיכיאטר כיו"ר המרכז, הנכה נבדק שעות ארוכות, ואפילו ארוכות מאד, ע"י בודקים מדיסיפלינות שונות, לרבות פסיכולוג, מרפא בעיסוק, עובד פסיכוסוציאלי - נוירופסיכולוג, פסיכיאטר, וכל אלו מספקים דוחות על התוצאות של המבחנים, לעיתים ביחד עם ניירות העבודה לגבי המבחנים השונים שנערכו והתצפיות השונות שנצפו, וכך משתכללת חוו"ד אחת מסכמת לגבי התפקוד הנפשי בכללותו, לרבות האפשרות של פגיעה מוחית שמתגלה והיקפה כפי שמתגלים במבדקים השונים". עוד טען המערער, כי החלטת הועדה הרפואית לוקה בהעדר הנמקה שבפועל לא התייחסה באופן ממשי לתקנות ומכאן הצורך בהתערבות בית המשפט בהחלטתה. לענין חובת ההנמקה הפנה המערער לרע"א 7919/06 כפיר חגי נ' קצין התגמולים, (נתנה ביום 13.3.07). עוד הלין המערער על כך שהועדה לא אפשרה למערער להביא בפניה את נימוקיו ואת עמדתו ולהציג בפניה טעונים רפואיים לרבות חוות דעת של מומחים. הועדה מקיימת את דיוניה בהעדר המערער ובא כוחו, בכך היא פוגעת בכללי הצדק הטבעי של המערער. נימוקים אלה הינם נימוקים משפטיים הראויים לבחינה על ידי ערכאת הערעור, לטעמו. המערער טען ביחס לאחוזי הנכות שנקבעו לו, תוך שהוא מפנה לתקנות ולתעוד הרפואי שעמד בפני הועדה הרפואית מדרג ראשון והועדה העליונה לרבות חוות הדעת הערוכות על ידי ד"ר קנובלר. המערער כבן העדה הדרוזית, זוכה לתמיכת משפחתו, מטופל על ידה ומתגורר בקרבת בני משפחתו התומכת. עובדה זו הודגשה ע"י המומחה ד"ר קנובלר אשר הגדיר את הטיפול כטיפול בתנאי אשפוז בית ולו תנאים אלו לא היו קיימים, היה צורך באשפוז המערער בבית חולים פסיכיאטרי, או בהוסטל מתוגבר. המערער טען כי הפער בין הערכת הועדה ובין מצבו האמיתי על פי התיעוד שהניח בפניה הוא בלתי סביר באופן קיצוני ולכן יש מקום להתערב בהחלטותיה. המערער הפנה בענין זה לע"א 1020/07 זאדה משה יעקב נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 30.7.07), שם נקבע כי: "לעיתים יתערב בית המשפט אף בסוגיה רפואית, בהינתן פער בלתי מתקבל על הדעת בין קביעת הועדה לבין תיעוד רפואי המוגש לה, בעיקר ע"י הגורמים המטפלים בנכה באורח קבע. במקרה חריג זה, יתערב בית המשפט ויחזיר התיק לבדיקה מחודשת על ידי הועדה הרפואית". המערער סבור כי מקרהו דומה למקרה הנ"ל ועל כן ביקש שבית המשפט יקבל את הערעור ויקבע שנכותו הינה בשיעור 100% ולחילופין להחזיר את התיק לוועדה רפואית לצורך בדיקתו מחדש לאחר הפנייתו להערכה פסיכיאטרית ו/או אבחון פסיכו דיאגנוסטי. טענות המשיב: המשיב סבור כי אין כל ממש בערעור. המערער מעלה טענות רפואיות בלבד ללא כל טענה משפטית שמצדיקה התערבות בית משפט זה. המערער הוכר כנכה עקב אירוע של נפילת פצמ"ר במהלך שרותו הצבאי וכתוצאה מכך נגרמה לו מחלת סכיזופרניה. הועדה הרפואית היא זו שמוסמכת לקבוע את דרגת הנכות ועל כן אין כל מקום להתערב בקביעתה זו. אין כל הצדקה להתערבות בית משפט זה גם אם קיים פער משמעותי בין קביעת הועדה לבין קביעת מומחה מטעמו של המערער. גם קביעה זו הינה קביעה רפואית שאינה מעלה כל נקודה משפטית. הועדה הרפואית סברה כי יש להחיל על עניינו של המערער תקנה 34 א (ג) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות-נכות), תש"ל-1969 (להלן: "התקנות"), שלפיה קיימת אצלו הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר תפקודי לעומת זאת המומחה מטעמו סבר כי יש להחיל תקנה 34 א (ה) לתקנות שקובעת כי קיימת: "הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים קשים בקיום קשרים בין אישיים תקינים ובצירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעה בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה". קביעות אלה הינן קביעות רפואיות שאין דרכו של בית משפט זה להתערב בהן. דרגת הנכות שנקבעה על ידי הועדה מבטאת את הנכות ההולמת את מצבו של המערער. הועדה שקלה את חוות הדעת הפרטית ומצאה כי המערער שיתף פעולה באופן מלא ולא נצפו אילוצי נציות וכי קיימת תובנה למצבו והוא מבין כי הוא זקוק לטיפול. על כן אין כל מקום להתערב בהחלטתה. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בתיק הרפואי, בתגובת המשיב, בחוות הדעת מטעם המערער, בהחלטת הועדה ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור. שיקולי הועדה הרפואית העליונה לעניין מצבו הרפואי של המערער לדרגת הנכות, הינם שיקולים רפואיים מקצועיים השמורים לועדה הרפואית העליונה ולא עולה כאן טענה משפטית כלשהיא המלמדת כי נפל פגם בעבודת הועדה - ראו לעיין זה רע"א 4652/04 אואקנין נגד משרד הביטחון (ניתנה ביום 15.6.05). זאת ועוד, קביעת הועדה לגבי מצבו הנפשי של המערער הינה קביעה רפואית מקצועית הנתונה לשיקול דעתה של הועדה הרפואית העליונה ואין דרכו של בית משפט זה להתערב בה - ראו לעניין זה רע"א 7481/08 פלוני נגד קצין התגמולים, (ניתנה ביום 24.9.08); ראו גם רע"א 10746/06 פלוני נגד הועדה הרפואית העליונה (ניתנה ביום 13.3.06). ייתכן והיה מקום שהבדיקה הרפואית של הועדה תיערך לאחר שהמערער עבר בדיקות אחרות ונוספות גם מיוזמתו, הרי הועדה אמורה לבחון את התיעוד הרפואי שהמערער מציג בפניה וכי הבדיקה הקלינית היא חלק מתהליך גיבוש החלטתה של הועדה הרפואית אם כי אינה הבסיס הבלעדי ויש להניח כי אורך הבדיקה נקבע על פי הצרכים ועל פי החלטת הרופאים החברים של הועדה. קיימים מקרים שבהם הבדיקה תארך למעשה מספר דקות ובדיקה אחרת תהיה ארוכה יותר, אך אין לדרוש מהועדה לקיים בפניה את תהליך ההסתכלות והבדיקות הפסיכולוגיות והפסיכו דיאגנוסטיות שמציע המערער גם באופן מעשי לא ניתן לקיים בדיקות אלו במהלך הדיון של הועדה בעניינו של הנכה, ובמקרה דנן, בעניינו של המערער. המערער היה יכול להציג בפני הועדה בדיקות פסיכולוגיות ואחרות שעבר לפני הדיון בעניינו, כפי שעשה זאת כאשר הגיש חוות דעת מטעמו. אולם, אין בכל אלה כדי לבטל את חובתה של הועדה לבדוק את מצבו של הנכה לאמתו של דבר ואם לצורך זה יהיה עליה לשלוח אותו לבדיקות אחרות כגון הסתכלות, מבחנים פסיכו דיאגנוסטיים ואחרים, ראוי שתעשה זאת ולטעמי חובתה החוקית והמוסרית לעשות זאת, גם ביוזמתה, בעיקר כשעסקינן בנכות פסיכיאטרית. בעניינו של המערער לא מצאתי פגם בכך שהועדה לא יזמה בדיקות ותהליכים אחרים, כי הרי המערער עצמו פנה לרופא מומחה שהגיש חוות דעת ואותו מומחה רשאי היה לשלוח את המערער לאותן בדיקות ומבחנים, במידה והיה צורך בכך, ואם הוא לא עשה כן, אין לבוא בטרוניה לועדה שלא עשתה זאת ביוזמתה, מה גם שהיא סברה שאין צורך בכך. בנסיבות הענין ומשלא מצאתי טעות או פגם בהליך שהתקיים בפני הועדה אני מחליט לדחות את הערעור. גם הטענה להעדר הנמקה דינה להדחות. הועדה נמקה במידה מספקת את המצב הרפואי של המערער ואת מסקנותיה ולא מצאתי כי המדובר בהנמקה לקויה שמחייבת הבהרות נוספות. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל אני מחליט לדחות את הערעור. התחום הנפשיצבארפואהקצין התגמוליםפסיכיאטריהבית חולים