1. העובדות התובעת, עובדת זרה מרומניה, הועסקה ע"י הנתבעים בעבודות משק בית וכמטפלת סיעודית של המנוח, נתבע מס' 1, אשר נפטר למרבה הצער לאחר הגשת התביעה. בהתאם לחוזה עבודה (נספח ז' לכתב ההגנה) נקבע מועד תחילת עבודתה ליום 1.7.02. התובעת עבדה עד לעזיבתה ביום 9.6.03 בהתאם לאשרת עבודה שהיתה בתוקף עד יום 7.6.03. בתביעתה עותרת התובעת לתשלום שכר עבודה בגין חודש אחרון ופדיון חופשה לתקופת עבודתה, בצירוף פיצויי הלנת שכר או הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בכתב ההגנה טענו הנתבעים באמצעות בנם, ד"ר ראובן עיני, כי ביום 28.5.03 הודיעה לו התובעת על כוונתה להמשיך שנה נוספת בעבודתה. בעקבות כך הוסכם להעלות את שכרה. עם חתימת הסכם עבודה אמור היה ד"ר עיני לפתוח בהליכים הנדרשים לקבלת אשרת עבודה לשנה נוספת במשרד הפנים. ביום 3.6.03 הודיעה התובעת על התפטרותה תוך יומיים. ביום 9.6.03 עזבה את ביתם של הנתבעים תוך גרימת חבלות לנתבעת. מוסכם כי שכרה של התובעת לחדשים מאי-יוני 03' ופדיון החופשה, בכפוף למחלוקת זניחה בענין שיעורם, לא שולמו לתובעת. לטענת הנתבעים יש לקזז מהסכומים המגיעים לתובעת ההוצאות בגין ביטול ימי עבודתו של ד"ר עיני לצורך מציאת עובדת מחליפה לנתבעים וטיפול באימו וכן בגין פיצוי על נזקי הפגיעה בבריאות הנתבעת. שאלת הקיזוז, כפועל יוצא מנסיבות הפסקת עבודתה של התובעת, היא השאלה הטעונה הכרעה בתביעה זו. 2. נסיבות הפסקת העבודה התובעת העידה כי חודש לפני מועד סיום תוקף אשרת העבודה שלה, דיברו הצדדים על הארכתה, ואולם הענין לא טופל ע"י הנתבעים מחוסר זמן, כפי שנאמר לתובעת, כטענתה. עוד נאמר לה ע"י ד"ר עיני כי הוא ממתין לתשובת אימו בענין רצונה להמשיך להעסיקה שנה נוספת. הסיבות לעזיבתה היו העדר אשרה תקפה מצד אחד, ודרישת הנתבעים כי התובעת תלון בחדרו של המטופל, בתמורה לתוספת שכר של 50$, מהצד האחר. מכל מקום, התכוונה התובעת לעזוב עבודתה במועד סיום תוקף אשרת העבודה ביום 7.6.03. לטענתה, ראתה התובעת עוד במהלך עבודתה מטפלת מחליפה אצל הנתבעים. הנתבעת מנגד הכחישה בעדותה שהתובעת הודיעה באופן ברור חודש לפני שפג תוקף אשרת עבודתה על רצונה להמשיך לעבוד. לטענתה היא "היתה מתנדנדת". בהעדר החלטה מצידה, לא טופלה הארכת האשרה שלה, ענין שהיה נתון בידי בנה של הנתבעת. ביום 4.6.03 הודיעה לה התובעת, לתדהמתה, על כוונתה לעזוב את עבודתה למחרת. לאחר שיחה עם חברת הסיעוד שבאמצעותה נשלחה התובעת לעבודה, הובהר לה כי עליה להודיע שבועיים מראש לפחות על הפסקת עבודתה. בעקבות כך הוסכם על המשך עבודתה ברוח טובה במשך שבועיים. אף על פי כן נטשה התובעת במפתיע ביום 9.6.03, שעה שהמנוח היה חולה עם חום גבוה, תוך שתכננה המהלך מראש. בנסיבות אלה, ביקשה הנתבעת למנוע יציאתה מהבית באמצעות משיכת התיק שבו החזיקה התובעת והותקפה לטענתה על ידי התובעת ונאלצה להזמין שירותי מד"א ומשטרת ישראל. יצויין כי התיק שנפתח בעקבות תלונת הנתבעים נסגר בהודעת משטרת ישראל מיום 14.8.03 (ת/1). מטעם הנתבעים העיד בנם, נציגם בדיון, ד"ר עיני. לטענתו התארך הטיפול באשרת עבודתה של התובעת משלא הביעה באופן חיובי את רצונה להמשיך בעבודתה, עד לשיחה שנתקיימה בינו לבין התובעת ביום 28.5.03 במסגרתה הוסכם על העלאת שכרה. באותו מעמד הובהר לתובעת כי יפתחו הליכי קבלת אשרת עבודה עבורה במשרד הפנים. בעקבות כך פנה ד"ר עיני לעמותת "קו לעובד" על מנת להודיע על הצורך בהמתנה של מספר שבועות עד לקבלת האשרה, כמקובל לטענתו במשרד הפנים, ואולם סירבו לשוחח עימו. טענת התובעת בענין מציאת עובדת מחליפה הכחשה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מתקבלת תמונה של עובדת זרה אשר המשך עבודתה אצל מעסיקיה מותנה בשניים: ראשית, רצונה של העובדת בהמשך עבודתה; שנית, קיומה של אשרת עבודה תקפה. אשר לתנאי הראשון - אפילו ניתן להתרשם שהתובעת התלבטה בשלב ראשון בענין המשך עבודתה אצל הנתבעים, אין מחלקת כי ביום 28.5.03 הודיעה חד-משמעית על רצונה להמשיך ולעבוד. אשר לתנאי השני - הסכם העבודה נספח ז' לכתב ההגנה מורה כי על המעסיק לספק לעובדת ויזה לשנה. מועד פקיעת תוקפה של האשרה שקיבלה התובעת היה ידוע למעסיקיה. אף על פי כן הם, או נציגם ד"ר עיני, לא טרחו לנקוט בהליכים בענין הסדר האשרה החדשה ממועד מתן ההודעה של התובעת מיום 28.5.03 על המשך עבודתה, אף לא לאחר קבלת הודעתה מיום 4.6.03 בענין הפסקת עבודתה. טענת ד"ר עיני שמדובר ב"פרוצדורה מתמשכת", כביכול, אינה מצדיקה הימנעותו מפתיחה בהליכים בנסיבות הענין. משלא התקיים התנאי השני, כאמור, הנדרש להמשך עבודתה של התובעת ניתן לראות בכך סיכול חוזה העבודה בין הצדדים לפיו היה עליה להשלים שנת עבודה, ולא היה מקום לדרוש ממנה לעשות כן בהתחשב בסיכונים הכרוכים בעבודתו של עובד זר ללא אשרת עבודה תקפה. משהפסיקה התובעת את עבודתה בפועל ביום 9.6.03, ניתנה למעשה הודעה של חמישה ימים מראש למעסיקיה. 3. ניכוי נזקי הנתבעת ובנה משכרה של התובעת סעיף 25 לחוק הגנת השכר קובע כי כאשר עובד חדל לעבוד אצל מעבידו רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון כל יתרת חוב שהעובד חייב לו, ובלבד שמדובר בסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו, להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב ומדוע חייב ולנכות כל סכום משכרו כישר בעיניו. מעביד הסבור כי נותרו "יתרות חוב", יתכבד ויגיש תביעה נגדית, (דב"ע נד/101-3 יעקוב עמנואל נ. שופרסל בע"מ ואח', פד"ע כח 241). החוב במקרה זה בגין הוצאות ביטול עבודה ונזקי פגיעה הינו מוערך, שנוי במחלקת וטעון הוכחה. הנתבעים לא הביאו תשתית ראייתית כלשהי, אף לא הגישו כתב תביעה שכנגד. התוצאה היא כי דין טענת הקיזוז להדחות. 4. מסקנות (א) זכאות התובעת לשכר עבודה - לאור האמור, ובהעדר מחלקת בענין שיעור השכר לו זכאית התובעת בסך -.4,095 ₪ - הסכום ייפסק לה. (ב) זכאות התובעת לפדיון חופשה - במחלקת בענין שיעורו, האם כטענת התובעת בגין 12 יום, או שמא כטענת הנתבעים בגין 10 ימים, בכרתי את גירסת הנתבעים. התובעת בעדותה בדיון הודתה כי קיבלה חופשת חגים ביתר, שלושה ימים בראש השנה הנוצרי במקום יומיים. משכך, ובשים לב למשך תקופת עבודתה, זכאית התובעת לפדיון 10 ימי חופשה בסך -.1,050 ₪. סכום זה ייפסק לה. (ג) הפיצוי בגין העיכוב בתשלום - בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, עזיבתה של התובעת בלא מתן פרטים על כתובתה, ומשלא נענתה לבקשת הנתבעים במכתבם לעמותת קו לעובד, נספח ו' לכתב ההגנה, בענין הפניית התובעת לחברת הסיעוד על מנת לחתום שם על מסמכי גמר חשבון - נראה לי כי אין להחמיר בנסיבות הענין בפסיקת סנקציה קיצונית של פיצויי הלנת שכר. יש להסתפק במקרה זה בפיצוי בשיעור הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 5. סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעת כדלקמן: (א) שכר עבודה לחודשים 03/ 6-5: סך --.4,095 ₪. (ב) פדיון חופשה:סך --.1,050 ₪. הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבת כחוק מיום 1.7.03 עד מועד התשלום המלא תוך 15 יום. הנתבעים ישאו בהוצאות משפט (שכ"ט עו"ד) בסך -.500 ₪ בצירוף מע"מ כדין אשר ישולמו תוך 15 יום. העתק מפסק הדין יישלח לצדדים בדואר ע"י מזכירות ביה"ד. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת עבודהמטפלת