עתירה להורות למשיב לנמק מדוע לא יאפשר לעותרת להמשיך הליך התאזרחות מכוח נוהל הטיפול בבני זוג שנפלו קרבן לאלימות מצד בן הזוג הישראלי, וכן להורות למשיב לאפשר לעותרת המשך הליך התאזרחות מכוח נוהל זה. 1. העותרת, אזרחית רוסיה, ילידת 1950, עלתה לארץ בשנת 2006 באשרת תייר כדי לבקר את בתה, שהינה אזרחית ישראלית ואת נכדה. העותרת נשארה בישראל במשך חצי שנה ובתום מועד אשרת שהייתה, עזבה את ישראל כדין. בעת ביקורה של העותרת בישראל, הכירה את מי שלימים הפך לבעלה, שהינו אזרח ישראלי, מר ד' ב' (להלן: "הבעל"). ביום 24.6.07 יצא הבעל מישראל וביום 4.7.07 נישאו בני הזוג בחו"ל. העותרת חזרה לישראל ביום 8.7.07 בהזמנת בעלה. ביום 17.1.08 קיבלה העותרת אשרת שהייה מסוג ב/1, וביום 7.9.08 אושרה בקשתה להתחיל את ההליך המדורג לקבלת מעמד והעותרת קבלה אשרת שהייה מסוג א/5. אשרה זו הוארכה לשנה נוספת. 2. חייהם של בני הזוג עלו על שרטון. העותרת טוענת כי הבעל הפך להיות תוקפני ואגרסיבי כלפיה, עד שנאלצה "לברוח", כלשונה, לדירת בתה בראשון לציון. לטענתה, הבעל המשיך להציק לה ולאיים עליה ולפיכך הוגשה על ידה תלונה במשטרה. 3. ביום 26.1.10 פנתה העותרת במכתב למשיב, באמצעות בא כוחה, בו צויין כי העותרת נאלצה לעזוב את דירת מגוריה בחיפה נוכח התנהגותו של הבעל, והיא מתגוררת בדירת בתה בראשון לציון. העותרת ביקשה במכתבה להעביר את תיק הטיפול הנמצא במשרד הפנים בחיפה, למשרד הפנים בראשון לציון, מקום מגוריה הנוכחיים. 4. ביום 18.2.10 הגישה העותרת בקשה לקבלת מעמד, מכוח נוהל מתן מעמד לבני זוג של ישראלים שנפלו לאלימות מצד בן הזוג הישראלי (להלן: "הנוהל"). במועד זה נערך לעותרת שימוע אצל המשיב. ביום 24.3.10 החליט המשיב על דחיית הבקשה. בין היתר נכתב בהחלטה כדלקמן: "הבקשה להסדר מעמד בארץ לגב' ב' מטעמים הומניטריים הועברה להחלטת מטה הרשות בירושלים ולאור העובדה כי מעמד הארעי א/1 אושר לה ב-7.9.08, לבני הזוג אין ילדים משותפים ולא עברה מחצית מתקופת ההליך המדורג, הרי שאינה עונה על התנאים שנקבעו בנוהל להעברת התיק לדיון בוועדה הבינמשרדית ולכן גם לא נמצא מקום להעלות עניינה בפניהם. כמו כן, הגב' ב', גם אינה עונה על תנאיי נוהל הורה קשיש מפאת גילה". כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו. 5. העותרת טוענת כי החלטת המשיב הינה שרירותית, ובלתי סבירה. לטענתה, בהתאם לנוהל, בהתקיים ארבעה תנאים, יש להעביר את עניינו של בן הזוג הזר לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית. העותרת טוענת כי היא עומדת בכל ארבעת התנאים שנקבעו, ולפיכך, לא היה מקום לדחות את בקשתה להמשך בירור הנוהל . 6. העותרת מוסיפה וטוענת כי היא מבקשת לבלות את שארית ימיה במחיצת משפחתה, הנמצאת בישראל. לטענתה, היא מתגוררת כיום בדירת בתה ועוזרת לה לגדל את נכדה היחיד, ומאפשרת בכך לבתה לעבוד ולפרנס את משפחתה. 7. המשיב טוען כי דין העתירה להידחות, בהיות ההחלטה נכונה, ראויה וסבירה ותואמת את הנהלים ואת שיקול הדעת המסור למשיב. המשיב מוסיף ומציין כי העותרת אינה עומדת בתנאים ובקריטריונים שנקבעו למתן מעמד בהתאם לנוהל המדורג, וכן אינה עומדת בתנאים למתן מעמד על ידי הוועדה לעניינים הומניטריים, לא באשר ליישום נוהל אלימות במשפחה ולא באשר לנוהל הורה קשיש. 8. בהקשר זה טוען המשיב כי העותרת לא עברה מחצית מתקופת ההליך המדורג; לא הוכחה אלימות בן הזוג הישראלי, וכן היא אינה עונה על תנאי נוהל הורה קשיש, שגילו מעל 60 שנה ואשר נותר ערירי בחו"ל וכל משפחתו חיה בישראל. המשיב מדגיש כי העותרת ילידת 1960, ועל כן אינה עונה על התנאים הנדרשים לצורך נוהל הורה קשיש. דיון והכרעה 9. דין העתירה להידחות. סעיף ד.2 לנוהל, שהוא הרלוונטי לענייננו, קובע כדלקמן: "במקרה בו פקע קשר הנישואין, ובן הזוג הזר טען כי סבל מאלימות מצד בן הזוג הישראלי עובר לפקיעת הקשר הזוגי ולבני הזוג אין ילדים משותפים, יועבר התיק לדון בוועדה הבינמשרדית בהתקיימות התנאים המפורטים להלן:". התנאים שנקבעו בסעיפים ד.2 1-4 הם בקצרה אלה: בן הזוג הזר קיבל רישיון שהייה בישראל מסוג א/5 במסגרת ההליך המדורג; עבר מחצית מתקופת ההליך המדורג (היינו שנתיים); סבל מאלימות מצד בן הזוג הישראלי, הוגשה תלונה במשטרה, ונמצא כי יש ממש בתלונה; ובדיקת נסיבות העניין הצביעה על זיקה ממשית וחזקה של המבקש למדינת ישראל. 10. העותרת טוענת, כאמור, כי היא עומדת בכל ארבעת התנאים הנ"ל. אשר לתנאי של חלוף מחצית מתקופת ההליך המדורג, טוענת העותרת כי היא עומדת בתנאי זה מאחר וההליך המדורג מתחיל לשיטתה, עם קבלת אשרה ב/1 ולא אשרה א/5. 11. המשיב בתגובתו טוען אומנם כי העותרת אינה עומדת בתנאים הקבועים בנוהל, ובין היתר נטען כי העותרת לא הוכיחה את תנאי האלימות, זאת בהסתמך על מכתב הנחזה להיות מכתבו של הבעל המכחיש דברים אלה, ואולם נוכח הצהרת ב"כ המשיב בדיון שהתקיים ביום 3.2.11 כי "הנימוק היחידי שבגינו לא מאפשרים לעותרת להמשיך את הנוכל הוא כי לא חלפו שנתיים ממועד תחילת ההליך, היינו מהמועד שאושר לה א/5…", מתייתר הצורך להידרש לסוגיה זו, והדיון יתמקד בתנאי האחד - האם עומדת העותרת בתנאי הקבוע בסעיף ד2.2 לנוהל הקובע כי עליה לעבור מחצית מהתקופה של הנוהל המדורג? 12. בחינת המועדים הרלוונטים מעלה כי העותרת אינה עומדת בתנאי זה. כאמור, ההליך המדורג החל ביום 7.9.08, שאז ניתנה לעותרת אשרת שהייה מסוג א/5. פקיעת הקשר הזוגי אירע, לכל המאוחר ביום 26.1.10, הוא המועד שבו פנתה העותרת במכתבה למשיב ושם ציינה כי עזבה את ביתו של הבעל עקב האלימות שנקט כלפיה ועברה להתגורר בדירת בתה בראשון לציון. משכך, ביום פקיעת הקשר, טרם חלפו שנתיים. 13. טענת העותרת כי יש למנות את תקופת השנתיים מהמועד בו ניתנה לה אשרת שהייה מסוג ב/1, היינו מיום 17.1.08, נעדרת כל בסיס. בסעיף ה.13 לנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי - נקבע בהקשר של ההליך המדורג, כדלקמן: "אין לאשר את תחילת ההליך המדורג (מעבר ל-א/5) ללא תעודת יושר". כלומר, תחילת ההליך המדורג הוא מעבר לאשרת שהייה א/5. זאת ועוד, בסיפא של סעיף ה.13 נרשם כדלקמן: "לאחר עמידה בכל התנאים המפורטים לעיל והמצאת כל המסמכים הדרושים... - הבקשה לתחילת הליך מדורג תאושר ויינתן רשיון א/5 לשנה". גם מנוסח זה עולה באופן ברור כי מתן אשרה א/5 הוא המסמן את תחילת ההליך המדורג. 14. משאלה הם פני הדברים, אין מנוס מלקבוע כי העותרת לא עברה מחצית מתקופת ההליך המדורג, כאמור בסעיף ד.2.2 לנוהל, וממילא לא מתקיים לגביה תנאי הכרחי על מנת שבקשתה תידון על ידי הועדה הבינמישרדית. 15. זאת ועוד, לא עלה בידי העותרת להראות קיומם של טעמים מיוחדים, חריגים, שיצדיקו סטייה וחריגה מהנוהל הקיים. כך, לא נטען להעדר כל משפחה בחו"ל, חיסול רכושה של העותרת ועיסוקיה בחו"ל, מצב רפואי, גיל מבוגר ועוד - נימוקים הומניטאריים, שבהתקיימם, היה מקום להורות לועדה הבינמשרדית לשקול את בקשתה של העותרת, אף שאינה עומדת בתנאי הנוהל. 16. בנסיבות אלה, אין לומר כי המשיב חרג מסמכותו או כי החלטתו היא כה בלתי סבירה עד שהיא מצדיקה התערבות הערכאה המינהלית. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות, אין צו להוצאות. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת שהייה