ההליך 1. מדובר בעתירה, בה ביקשו העותרים להורות למשיבים להעניק לעותרת 2 רישיון לישיבה ארעית בישראל מסוג א/5 ולהחיל עליה את הוראות החלטת הממשלה מיום 3.11.02 בעניין מתן אשרות שהייה בישראל להורים של חיילים בודדים. העובדות המוסכמות 2. העותר 1 הוא יליד 1981, רווק, בן לאב יהודי ולאם לא יהודיה, שעלה לפי חוק השבות לישראל במסגרת תכנית "נעלה" לעליית נוער במרץ 2001, שירת בצה"ל והתאים להגדרת "חייל בודד" לפי ההגדרה בהחלטת הממשלה מיום 3.11.02. העותרת 2 היא אמו, שהגיעה לישראל תשעה חודשים אחריו, גילתה כי הוא הסתבך בחובות ובשימוש בסמים ונותרה בארץ לצידו. יחד עם העותרת 2 הגיעה לישראל העותרת 3, אחותו למחצה של העותר 1, מאמו, שאינה יהודיה, ומאב אחר לא יהודי, בת 15, שקשרה עם אביה נותק. 3. העותרת 2 הגיעה לארץ באשרת תייר לתקופה של שלושה חודשים בשנת 2001. בתום תקופה זו היא פנתה למשיבים והאשרה הוארכה על ידם מספר פעמים ותוקפה פג ביום 29.4.02. משסורבה בקשתה להארכה נוספת, פנתה לפי מודעה בעיתון בשפה הרוסית למתן שירותי משרד עורכי דין לכאורה, לצורך קבלת אשרת שהייה בישראל לה ולבתה. לאחר שמסרה את דרכונה ושילמה עבור כך, הוחזר לה הדרכון כשהוא מוחתם בחותמת אשרת שהייה לה ולבתה, והן המשיכו לשהות בישראל. לאחר מכן העותרים חזרו על כך, והאשרה הוארכה מספר פעמים באותו אופן. 4. כשפנו העותרים למשיבים בשנת 2004 וביקשו לקבל עבור העותרת 2 אשרת שהייה מסוג א/5, נדחתה בקשתם והעותרות 2 ו-3 נדרשו לעזוב את הארץ תוך 30 יום. בהחלטה נכתב כי "לאחר דיון בבקשתך לשינוי מעמד ע"ש אמך ויקטוריה בעקבות היותך חייל בשירות סדיר, הוחלט כי, מאחר שאמך שהתה בארץ משנת 2001 ובדרכונה נמצאו ויזות מזויפות לא ניתן לאשר את הבקשה". 5. העותרים פנו למשיבים במכתב, בו הבהירו כי לא נטלו כל חלק במעשה הזיוף של האשרה, אלא פעלו בתום לב והיו משוכנעים כי האשרה הוארכה כדין. העותרים פנו לבית המשפט בעתירה (עת"מ 357/05) שהוגשה ביום 16.11.05. בתגובתם הגיבו המשיבים, כי הם נכונים לדון בבקשת העותרת 2 לאשרה "לאחר שיפנו למשטרה בתלונה על מעשה ההונאה, לו הם טוענים". 6. העתירה נמחקה בהסכמה והעותרים פנו למשטרת אשדוד, ללא הועיל. העותרים פנו למשטרת ההגירה ונגבו מהם הודעות. ביום 20.3.06 נתנו המשיבים את תשובתם הסופית בעניין, ודחו את הבקשה בדברים כי: "בשימוע שנערך ביום 6.3.06 התרשמנו מעל לכל ספק, כי אין כל כוונה מצידה של הגב' אוז'קינה להיפרד מבתה (השוהה כאן שלא כחוק ואינה זכאית למעמד בישראל) והיא מבקשת מצד אחד לקבל מעמד כאם לחייל על-פי הנוהל ומצד שני להשאיר כאן את בתה לצידה לפחות עד שימלאו לה שמונה עשרה שנים. אותו נוהל הורים שמכוחו מבקשת אוז'קינה מעמד לא מאפשר מעמד לבת. לכן, משהתברר כי מתן מעמד לגב' אוז'קינה יגרום לכך שהבת אלכסנדרה תישאר בישראל עם אמה "תלויה באוויר" וללא מעמד ותמשיך למעשה לשהות כאן שלא כחוק, הוחלט לסרב את הבקשה. יש לציין עוד כפי שנמסר ממשטרת ישראל מינהלת ההגירה מחוז דרום, לאחר שנחקרה הגב' אוז'קינה התברר כי רכישת האשרות שהוחתמו בדרכונה נעשתה שלא בתום לב. לפיכך על הגב' אוז'קינה לצאת מישראל עם הבת אלכסנדרה עד ליום 14.4.06". 7. העותרים פנו למשיבים לקבלת חומר החקירה ונענו ביום 26.3.06, כי עליהם לפנות בעניין זה למשטרת ישראל, מינהלת ההגירה דרום. לאחר מכן פנו לבית המשפט בעתירה זו. 8. העותרים טענו כי מחד גיסא, העותרת 2 אינה יכולה לעזוב את הארץ ולהשאיר את העותר לבד על בעיותיו, ומאידך גיסא, אינה יכולה להישאר בארץ ללא הסדר הולם לבתה הקטינה. כמו כן טענו העותרים כי שקלו לצאת בצוותא מהארץ, אך הדבר אינו אפשרי מאחר שיציאתו של העותר מהארץ מעוכבת בשל חובותיו. העותרים טענו שמדובר במצב מיוחד שמצדיק סטייה מנהלים והתחייבו כי בהגיעה של העותרת 3 לגיל 18 לא יבקשו עבורה המשך שהייה בישראל ויפעלו לעזיבתה את הארץ. 9. לאור טענות אלה וכאמור בפרוטוקול מיום 7.5.06, הובא העניין לדיון נוסף אצל המשיבים, שהודיעו לעותרים ביום 23.8.06 כי: "המקרה נדון בפני הוועדה הבינמשרדית בהרחבה מאחר ויש שימוש באשרות שהייה מזויפות ע"י ויקטוריה ולא נמצאו טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים אישור מעמד לה ולבתה. יהיה עליהן לצאת בתוך חודשיים ימים". טענות העותרים 10. העותרים טענו כי לפי הנוהל לעניין חייל בודד, רשאית הייתה העותרת 2 לשהות בארץ כתושבת ארעית בתקופת שירותו הצבאי הסדיר ועד למלאת ארבע שנים לשהותו בארץ, אז זכאי ההורה לקבל מעמד של תושב קבע. 11. העותרים טענו לחוסר סבירות קיצוני בהחלטת המשיבים לגביהם, לפגיעה בעקרון המידתיות, שרירות לב וחוסר תום לב וטענו כי דינה של ההחלטה להתבטל. לעומת זאת טענו, כי הם פעלו בתום לב, וכי כחסרי ניסיון בישראל נתנו אמון בגורם שהציג עצמו כמשרד עורכי דין הפועל בתחום מתן האשרות והמקושר בתחום זה. לטענתם, הנימוקים לדחיית בקשת העותרים היו שימוש בויזות מזויפות והעדר טעמים הומניטאריים, כאשר הובהר כי הנימוק הראשון אינו מבוסס בעובדות ודינו להידחות. 12. כמו כן טענו, שיש ליתן משקל להתחייבותם לפעול לעזיבתה של העותרת 3 את הארץ עם הגיעה לגיל 18, כך שהמשיבים יוכלו לדחות כל בקשה בעניין המשך שהייתה בארץ בבוא הזמן, וכי העותרת 2 תמכה כמיטב יכולתה בעותר, הצליחה לשקמו, גרמה לו למצוא עבודה סדירה והיוותה עבורו גורם משגיח, והודות למאמציה התגייס העותר לצה"ל כלוחם ביחידה קרבית וסיים את שירותו הצבאי בהצלחה. על אף מאמציה הרבים של העותרת 2, מעת לעת חוזר העותר להשתמש בסמים וכן בעיית חובותיו לא נפתרה, ובמצב זה אין העותרת 2 יכולה לעזוב את הארץ ולהשאיר את בנה לבד בישראל. 13. לעניינה של העותרת 3 טענו כי היא תלמידה בבית ספר באשדוד, ילדה נורמטיבית וחרוצה, ששהייתה הזמנית בישראל אינה מהווה איום דמוגראפי על הרוב היהודי או אחר, מה גם שלאור קישורה המשפחתי מדובר על אוכלוסיה שחולקת את הערכים הציוניים עם הרוב היהודי במדינה. טענות המשיבים 14. מנגד טענו המשיבים, כי העותרת 3 איננה הורה של חייל ולא ניתן לדון בעניינה במסגרת הנוהל למעמד הורים, ולכן ההחלטה שעומדת כעת לביקורתו של בית המשפט לא ניתנה לפי נוהל זה. דהיינו, אפשר לשקול רק את עניינה של העותרת 2 לפי הנוהל, אך אז על העותרת 3 לעזוב את הארץ, שכן בנוהל נקבע במפורש "ההורים לא יהיו זכאים לגרור בני משפחה נוספים בכל עת ובשום דרך". 15. לטענת המשיבים, מהעתירה עולה כי העותר הגיע לארץ ללא מטרה מפורשת להתגייס לצה"ל (שכן רק לאחר שהעותרת 2 הגיעה לארץ והודות למאמציה התגייס העותר). העותר הגיע לארץ במרץ 2001 והעותרת 2 נכנסה לארץ בנובמבר 2001 וכבר אז מצאה אותו מסובך בחובות וסמים, והיא החליטה להישאר בארץ ללא קשר להיותו חייל והרבה לפני כן שהתה בארץ עם העותרת 3 שלא כדין. 16. המשיבים טענו, כי גם אם נתעלם מבעיית האשרות המזויפות, העותרת הייתה זכאית לכל היותר שעניינה ייבחן בהתאם לנוהל, אשר הוא בגדר חריג ואין על פיו זכאות אוטומטית. משהבהירה העותרת 2 שבכוונתה לגרור אחריה את העותרת 3, הוציאה עצמה מתחולת הנוהל. 17. בעניין האשרות המזויפות, המשיבים טענו כי אינם מאשימים את העותרת 2 כיוזמת מעשה המרמה, אך טענו כי העותרת 2 לא נהגה בתום לב, שכן לאחר שבקשתה סורבה על ידי המשיבים, פנתה לגורמים כלשהם, שילמה להם כספים וקיבלה אשרה, וכך עשתה ארבע פעמים. רק בסיכומי העותרים נטען כי מדובר היה במשרד עורכי דין כביכול שהיה "מקושר" היטב, ולא ברור למשיבים אילו "קשרים" נדרשים, כשמשולם תשלום של 500$ לכל אשרה. כמו כן טענו המשיבים, כי העותרים לא עשו כל שהתבקש מהם כדי לעזור למשיבים לעלות על עקבות הזייפנים, לא זכרו את שם העיתון ופרטים על אותו "משרד" או שליחים שהגיעו לביתה של העותרת 2, מלבד מספר טלפון נייד שמסרו. 18. באשר לטענת העותרים כי לא יבקשו דבר עם הגיעה של העותרת 3 לגיל 18, טענו המשיבים כי העותרת 3 תוכל לטעון לעצמה בגיל 18 ולא תיזקק עוד לאמה לטעון בשמה, ואז יקשה עוד יותר לשלוח אותה לבדה לחו"ל ללא משפחה שם ולאחר שנים של שהות בארץ. לעומת זאת טענו המשיבים לגבי העותר, כי הוא בגיר וכשיר לדאוג לעצמו, וכי הטענה לגבי עיכוב יציאתו מהארץ בשל חובות לא גובתה במסמך כלשהו להבדיל מעצם קיומם של חובות. 19. המשיבים הפנו לעת"מ 1424/05 איגור נ' שר הפנים, תק-מח 2006(1) 8610, שם מדובר היה בעותר, שאשתו הראשונה חיה בארץ עם שני ילדים, שלטענתו היו ילדיו, תחילה קיבל מעמד מכוח נישואיו השניים לזכאית שבות, אולם יחסים אלה עלו על שרטון ורישיון זה בוטל, העותר ביקש מעמד על סמך חיים משותפים עם אשתו הראשונה בעת ששהה בארץ באופן בלתי חוקי והעתירה נדחתה למרות התוצאה הקשה של גירוש העותר, שגררה את ניתוקו ממשפחתו, משלא נמצאו טעמים הומניטאריים מיוחדים. דיון 20. לעניין טענת המשיבים לחוסר תום לב של העותרים בקשר לנושא הויזות המזויפות, נראה לי כי אין ראיות בעניין התנהגות העותרים המצביעות על חוסר תום לב במידה המצדיקה את דחיית העתירה. אמנם העותרות 2 ו-3 שהו בארץ שלא כחוק, ואולם מהשתלשלות העניינים לא הוכח כי הדברים נעשו במטרה להונות את רשויות אכיפת החוק. על כן הדבר לא יכול להוות נימוק בעל משקל לדחיית בקשתם של העותרים. דהיינו, לא ניתן לשלול את גרסתם של העותרים, כי כעולים חדשים האמינו כי הדרך אותה נקטו להארכת אשרות השהייה בישראל היא חוקית. 21. בהחלטת הממשלה מיום 3.11.02 נקבע: "1. על-פי בקשתו של חייל בודד רשאי הורה אחד של החייל לשהות בישראל כתושב ארעי בתקופת השירות הסדיר של החייל וכל עוד הוא משרת. 2. השלים החייל את השירות הסדיר, רשאי ההורה להמשיך להישאר בארץ כתושב ארעי, וזאת עד למלאות ארבע שנים לשהותו בארץ. אז יהיה ההורה זכאי לקבל מעמד של תושב קבע, אם יגיש בקשה כזו. במלאות חמש שנים לשהותו של ההורה בארץ יהיה ההורה זכאי להתאזרח, אם ביקש זאת... התאזרחותו לא תותנה בוויתור על אזרחותו הקודמת או בהוכחה שיחדל מהיות אזרח חוץ לאחר שיקבל אזרחות ישראלית. 3. ההורה לא יוכל לזכות מכוחו כל קרובי משפחה, בכל עת, בכל רשיון ישיבה על-פי חוק הכניסה לישראל, ולא יוכל לזכותם מכוחו באזרחות. 4. האמור לעיל כפוף לכך שמרכז החיים של ההורה ושל החייל הם בישראל, מוסיף להתקיים ביניהם קשר, אין מניעה פלילית או ביטחונית והענקת המעמד בין על-פי חוק הכניסה לישראל בין בהתאזרחות אינה בניגוד לתקנת הציבור בישראל. 5. (א) הסדר זה לא יחול על מי שכניסתו לארץ נעשתה על סמך ידיעות כוזבות. 6. (ב)... 7. ההסדר יחול כהוראת שעה לתקופה בת חמש שנים. ...משרד הפנים יכין תזכיר לתיקון החוקים הרלוונטיים בכל עניין המצריך שינוי חקיקה לפי החלטה זו". 22. בנוהל הנ"ל נקבע כאמור כי "על-פי בקשתו של חייל בודד רשאי הורה אחד של החייל לשהות בישראל כתושב ארעי" וכי "ההורה לא יוכל לזכות מכוחו כל קרובי משפחה, בכל עת, בכל רשיון ישיבה על-פי חוק הכניסה לישראל, ולא יוכל לזכותם מכוחו באזרחות". מכאן עולה כי הרציונל הוא להטיב עם החייל הבודד שעלה לארץ ומשרת בצה"ל, בכך שמכוח שירותו הצבאי בתנאי הנוהל, זכאי אחד מהוריו לשהות בארץ כתושב ארעי. דהיינו, אין המדובר במתן אפשרות לכל משפחת החייל מקרבה ראשונה לשהות בארץ, אלא להורה אחד, שלא יוכל לזכות מכוחו בן משפחה אחר, לרבות בן או בת של אותו הורה. 23. לאור האמור יכולים היו המשיבים לזכות את העותרת 2 באשרת שהייה בהתאם לתנאי הנוהל, אולם משהובהר על ידי העותרים כי רצונם לזכות באשרת שהייה גם עבור העותרת 3, שאינה זכאית לכך, רשאים היו המשיבים לסרב לבקשה כזו, ותוצאה זו עולה בקנה אחד עם לשון הנוהל ותכליתו. 24. לפיכך טענו העותרים כי יש לקבל את עתירתם מטעמים הומאניטאריים. בבג"ץ 2828/00 סבטלנה קובלבסקי ואח' נ' שר הפנים ואח', תק-על 2003(1) 396 (להלן: "עניין קובלבסקי"), נקבע כי מדובר במקרים חריגים מסיבות הומאניטריות או כשיש למדינת ישראל אינטרס מיוחד בכך. בעת"מ (חיפה) 1424/05 גבידולין איגור נ' שר הפנים, תק-מח 2006(1) 8610, עמ' 8613, נקבע: "גם המשפט העברי, שהוא חלק ממקורות המשפט בישראל ומקור לפרשנות הוראות החוק מכוח חוק יסודות המשפט, התש"ם - 1980, מכיר בשמירת התא המשפחתי כשיקול הומניטארי, שיש לו משקל רב המעניק "פטור" מחובות אחרות החלות על פי דינים שונים (ראה לעניין זה דברים שכתבתי בעת"מ (חיפה) 1060/05 פלונית ואח' נ' שר הפנים, תק-מח 2005(3), 1954). עם זאת, כשאר הערכים, אף הערך של שמירה על שלמות משפחות אינו ערך מוחלט ולעיתים הוא יידחה מפני ערכים אחרים. במישור היחסים בין אדם לחברו, ניתן לערך זה משקל ובהתאם, שמירה על שלמות המשפחה גוברת על צרכים בעלי אופי פרטי. ואולם, כאשר מתנגש הצורך לשמירה על שלמות המשפחה עם צורך ציבורי אחר, נדחה הצורך האישי מפני צרכים אחרים, ובהם אלו שעניינם שמירה על מסגרת חברתית/לאומית. אכן התוצאה של גירוש העותר הינה תוצאה קשה אשר גוררת עמה את ניתוקו ממשפחתו והגלייתו למדינה אשר בה אין לו משפחה. שמירה על תא משפחתי הוא אמנם ערך הזוכה להגנה בשיטת המשפט בארץ וכן על פי המשפט העברי המנחה את בית המשפט בבואו לפרש תכלית חקיקה שעניינה שמירה על אופייה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. יחד עם זאת, ועם כל הקושי, נקבע בפסיקה כי אין לראות במקרה כפי זה שבפני טעם הומניטארי המצדיק חריגה מהמדיניות ומהנהלים כפי שגובשו ע"י שר הפנים בהתאם לסמכותו". 25. בסופו של יום נראה לי כי אין מקום להתערב ולשנות את החלטת המשיבים. יישום מדיניות משרד הפנים על עובדות המקרה אינו מעלה פגם המצדיק התערבות של בית המשפט. הבאתי בחשבון לעניין זה את ישיבתן של העותרות שלא כדין מאז 2002 אפילו נעשה הדבר בתום לב, ואת ההבחנה לפי הנוהל בין האם (העותרת 2) ובין בתה (העותרת 3), לאחר שהוברר שהאפשרות שהאם תישאר בארץ והבת תשוב לחו"ל אינה עומדת על הפרק, ונראה לי כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת שהפעילו המשיבים במקרה זה, המצוי בתחום הסבירות. 26. בעניין קובלבסקי הנ"ל נקבע: "נטען לפנינו עוד מטעם המדינה, כי עניינו של העותר אינו שונה מעניינם של זרים רבים אשר להם הורה שעלה לישראל, והם מבקשים להצטרף אליו. ביניהם, על-פי הטענה, עשרות אלפי מקרים של אנשים הנשואים בשנית, שחוק השבות אינו חל על ילדיהם מנישואין קודמים. כן מוגשות בקשות רבות כאלה לילדים הבגירים של עובדים זרים שנישאו לישראלים, וכן קרוב מבקש למען קרוב, וגדלה השרשרת של המבקשים לבוא בשערי הארץ ולהשתקע בה כי ראו בה טוב. לטענת המשיב, החלטה להתיר חריגים כאלה עלולה ליצור סחף וכרסום שאינם תואמים את המדיניות הכללית בעניין זה. לאחר שבחנו את הטענות הפרטניות והכלליות האמורות, שוכנעו כי בהחלטת שר הפנים שלפיה אין העותר נכלל בגדר מקרה חריג ומיוחד למדיניות הכללית, לא נפל כל פגם המצדיק התערבותנו". 27. הוא הדבר בענייננו. בקשות רבות מוגשות גם לעניין גרירת בני משפחה נוספים מכוח הנוהל למעמד הורים לחייל, אם לעניין בן או בת של ההורה כבענייננו ואם לעניין ההורה השני או בן משפחה קרוב אחר. נראה לי, כי החלטה להתיר חריגים מטעמים הומאניטאריים, כאשר במקרים רבים ניתן לטעון לטעמים הומאניטאריים לגופו של עניין, ולו מהטעם של פיצול משפחות, עלולה ליצור סחף וכרסום שאינם תואמים את מדיניות משרד הפנים בעניין זה. 28. כמו כן נראה לי, כי אף כי תרומתה של העותרת 2 לעותר אינה נתונה בספק בעיני, לטענת העותרים חוזר העותר להשתמש בסמים מעת לעת ועדיין מצוי בחובות כספיים. שיקול זה אינו יכול להוות טעם של ממש לקבלת העתירה, מאחר שהעותר אינו ראוי להטבה לפנים משורת הדין עקב התנהגותו זו. כמו כן, אף כי תוצאת גירושן של העותרות אינה קלה, בבואי לשקול את צרכיו של העותר, בן 26, הנמצא בארץ מזה כשש שנים, שירת בצה"ל והכיר אנשים בני גילו ולו בתקופת שירות הצבאי, לעומת צרכיה של העותרת 3 שהיא ילדה קטינה בת 15, נראה לי כי העותרת 3 היא אשר אינה עומדת ברשות עצמה בשלב זה. בקשר לכך נראה לי, כי לא יכול להיות תוקף מחייב להתחייבות העותרים לפעול לחזרתה של העותרת 3 לחו"ל בהגיעה לגיל 18, שכן אז יעמדו העותרים במצב שלא יהיה קל יותר מהמצב כיום, בו העותרת 3, שתתחנך בארץ ותסיים את לימודיה התיכוניים בארץ ותשהה בה כתשע שנים תאלץ לעזוב את אמה ואת אחיה ולחזור לחו"ל ללא משפחה שם, ואז תוכל לטעון לעצמה לעניין הישארותה בארץ מטעמים כאלה או אחרים שיהיו רלוונטיים באותה עת. 29. לסיכום, מדובר בעותרות ששהו בארץ מספר שנים שלא כדין ובעותרים שמיצו את ההליכים האפשריים מול המשיבים בעניינם, לרבות פניה לוועדה הבין משרדית לחריגים להסדר מעמדם מטעמים הומאניטאריים. לא מצאתי כי החלטתם של המשיבים חרגה מסמכותם באופן המצדיק התערבותה של ערכאה זו. אשר על כן העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. צבאאשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת שהייהחיילים