הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי, במשקה מקולקל מסוג "תפוזינה אקטיב", המיוצר ומשווק על ידי יפאורה תבורי בע"מ ויפאורה שותפות מוגבלת לשיווק (להלן ביחד: "הנתבעות"). לטענת התובעים, הם שתו משקה בטעם "הדרים" מסדרת "תפוזינה אקטיב" מקרטונית, בה היה מצוי "גוש עובש", דבר שלטענתם הסב להם לנזקים. התובעים עתרו להשתת פיצוי על הנתבעות הן מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים והן מכוח פקודת הנזיקין. סכום התביעה הועמד על סך 50,000 ₪. טענות התובעים: 2. בסוף חודש יולי 2005 רכשו התובעים שש קרטוניות משקה מסדרת תפוזינה אקטיב בטעמים שונים. בתאריך 5.8.05 שתו התובעים מאחת הקרטוניות שנקנו, משקה בטעם "הדרים" (להלן: "המשקה"). 3. במהלך שתיית המשקה, הבחינו התובעים בחלקיקים שחורים ובשאריות עובש באחת מכוסות השתייה. משכך גזרו את דפנות הקרטון של מיכל המשקה וגילו בתוכו "גוש" גדול מאוד. 4.אליבא התובעים, הימצאות "הגוש" במשקה ושתייה מהמשקה "הנגוע" הסבה להם לנזקים. גילוי הגוש הוביל לתחושת גועל ובחילה של תובע 3, שמיד לאחר מכן הקיא. שעות ספורות לאחר שתיית המשקה החלו תובעים 1 ו-2 לסבול מ"שלשולים" ומכאבי בטן. תובעת 4, תינוקת כבת 11 חודשים, שינקה באותו הזמן החלה לפנות בוקר להקיא ו"לשלשל" וחום גופה עלה. בעקבות זאת, פנו עימה התובעים לטיפול רפואי. מצבה של התובעת 4 לא שפר, כך שבו לטיפול רפואי ביום 09.08.05. 5. בתאריך 9.8.05 הודיעו התובעים לנתבעות על קרות האירוע והנזק. משכך, הם הוזמנו על ידי נציגי הנתבעות לפגישה. במהלך הפגישה, מסרו התובעים את מיכל משקה "ההדרים" לידי נציגי הנתבעות, לצורך בדיקתו. 6. ביום 16.10.05 הגישה התובעת תלונה במשרד הבריאות ואף מסרה להם שניים מקרטוניות המיץ האחרות שנקנו, לצורך בדיקה. מבדיקת המעבדה של משרד הבריאות עלו ממצאים זהים לזה שנמצאו במיכל ממנו שתו התובעים. 7. הואיל והנתבעות הינן יצרניות ועסקינן במוצר פגום חבות הן פיצוי מכוח החוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980 (להלן: "חוק האחריות למוצרים פגומים") . 8. הנתבעות אף נהגו ברשלנות שהובילה לנזקיהם של התובעים ולפיכך חבות הן לפי פקודת הנזיקין. טענות הנתבעות: 9. הנתבעות דחו את אחריותן על פי חוק האחריות למוצרים פגומים, בשל כך שאין עסקינן ב"נזק גוף", כהגדרתו בחוק. 10. המוצר יצא ממפעלן כשהוא תקין וטרי וללא כל פגם באיכותו וזאת לאחר שעבר בדיקה קפדנית ומדוקדקת בכל הקשור לאיכות המוצר. 11. נציגי הנתבעות הצביעו על ניתוק הקשר הסיבתי. לטענתן, אם קיים פגם במוצר, זה נוצר מפגיעה במעטפת הפנימית של מיכל המשקה במהלך אחסונו, זאת לאחר שהמוצר יצא מאחריותן. כך שהאחריות חלה על התובעים או על מוכר המיצים, שנהגו ברשלנות כאשר אחסנו את המיכליות בצורה לא נאותה ובניגוד להוראות שעל גבי הקרטוניות. 12. הואיל והפגם נוצר לאחר שיצא המוצר משליטת הנתבעות, קמה הגנת סעיף 4(א)(1) לחוק האחריות למכירת מוצרים פגומים. 13. לעניין הנזק, התיעוד הרפואי נוגע רק לתובעת 3 ואף הוא התבצע חמישה ימים לאחר השתייה ממיכל "ההדרים". מכל האמור לא רק שליתר התובעים לא נגרם נזק רפואי אלא הזמן בו נעשה התיעוד הרפואי מעיד על ניתוק הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לבין שתיית המשקה. 14. הואיל ומיכל "ההדרים" נמסר לבדיקה כשהוא פתוח, לא ניתן לקבוע היכן נוצר "העובש", שכן ייתכן ונוצר בעקבות אחסנה בתנאים שאינם מתאימים. לגביי שאר הקרטוניות, אלה לא נמסרו לבדיקת הנתבעת, כך שלא נעשתה בדיקה לגביי קרטוניות סגורות. הבדיקה שנעשתה על ידי המעבדה של משרד הבריאות נעשתה למעלה משלושה חודשים לאחר רכישת המוצר, כך שחלה הגנת סעיף 4 לחוק האחריות על מוצרים פגומים. 15. הנתבעות שטחו בכתב הגנתן את תהליך בקרת איכות המוצר הנעשית במפעל ייצור המיצים. הנתבעות הדגישו, שסדרות הייצור של הקרטוניות נשוא התביעה נמצאו תקינות בבדיקות המדגמיות שערכו. 16. בדיון שנערך לפניי העידו: מטעם התובעים - תובעת 1, גב' א' א' (להלן: "א'"), תובע 2, מר ס'י א' (להלן: "ס'י"), ד"ר ברויאר רנטה, (נחקרה על ממצאיי חוות דעתה) (להלן: "ד"ר ברויאר"). מטעם הנתבעות - מר רזי אקסנפלד (סמנכ"ל הייצור בנתבעות) (להלן: "רזי"), גב' לינה גרגרוט (מנהל המעבדה בנתבעות) (להלן: "לינה"). דיון: המשקאות וממצאי הבדיקות שנערכו: 17. התובעים הינם כולם בני משפחה אחת (להלן: "התובעים") - ההורים: א' וס'י וא.ס. וא.מ., שהינם שניים מילדי התובעים. בעת האירוע נשוא התביעה, גילו של א.ס. היה 11.5 שנים ואילו גילה של א.מ. היה 11 חודשים. 18. הנתבעות הינן מייצרות ומשווקות את המשקה הידוע בכינויו "תפוזינה אקטיב". תפוזינה אקטיב מיוצר בטעמים שונים ומשווק ברחבי הארץ. 19. בסוף חודש יולי 2005 רכשו א' וס'י שש קרטוניות משקה מסדרת תפוזינה אקטיב בטעמים שונים (להלן: "המשקאות"). 20. בתאריך 5.8.05 פתחו התובעים את הפקק של אחת מקרטונית המשקאות, בטעם "הדרים" (להלן: "המשקה") ומזגו מן המשקה לכוסות. לאחר שהחלו בשתיית המשקה הבחינו לפתע בחלקיקים שחורים ובעובש שהיה באחת מהכוסות. לנוכח הגילוי, גזרו התובעים את חלקה העליון של הקרטונייה והבחינו ב"גוש עובש" בתוכה [ס' 6-11 לת/2, ת/3]. 21. הנני מקבל את גרסת התובעים לפיה, בתוך קרטוניית משקה "ההדרים" ממנו שתו היה גוש "עובש". התובעים הציגו בפניי את תמונות קרטונית המשקה [נספחים 1 א', 1ב', 1ג' לכתב התביעה, המהווים חלק מהראיות שהובאו לפני - החלטה מיום 30.5.10 פר' עמ' 7]. מהתמונות ניתן להבחין בקרטונית מסדרת "תפוזינה" בטעם "נקטר הדרים" שיוצרה ביום 19.05.05 ותאריך תפוגתה 19.11.05. התמונות תואמות את התיאור שהציגו התובעים לפיה, "גזרו את דפנות המיכל וגילו בתוכו עובש גדול" [ס' 11 לת/1 ות/2]. התמונות שצרפו התובעים, נספחים 1א', 1ב', 1ג' לכתב התביעה, הינן ראיות בעלות משקל רב, להימצאות גוש גדול ובלתי מזוהה ויש בהן לחזק מאוד את גרסת התובעים. 22. גרסתם של התובעים, שהקרטוניות היו אטומות ולכן לא ניתן היה לראות דרכם את המשקה או מרקמו, עולה בקנה אחד עם תמונות הקרטוניות שהוצגו לפניי. על פי התמונות, המשקאות מאוחסנים בתוך מיכל אטום, שחלקו הפנימי עשוי מחומר מתכתי מסוים וחלקו החיצוני עשוי מקרטון. על גבי הקרטונייה מופיע תמונת הפרי ואיור של המותג "תפוזינה". גם איזור הפקק של המיכל והפקק עצמו, עשויים פלסטיק אטום. משכך, אני מקבל את גרסת התובעים כי הם לא הבחינו בפגם במשקה, טרם לגימתו. 23. זאת ועוד, על פי חוות דעתה של ד"ר ברויאר ממשרד הבריאות [ת/1] עולה, שנמסרו לידיה בתאריך 16.10.05 קרטוניות בטעם "נקטר תפוז עם גזר" ו"נקטר תפוז אדום ללא סוכר". קרטוניות משקה אלו הינן חלק מהקרטוניות שרכשו התובעים [ס' 29 לת/2]. בחוות הדעת שנערכה לאחר בדיקת תכולת הקרטוניות של משקה ה"נקטר תפוז עם גזר" נקבע על ידי ד"ר ברויאר בזו הלשון: "קרטון מקורי סגור, נפוח. טעם מאוד לא נעים צורב ומקולקל, לא אופייני למוצר. בתוך המוצר נמצאו גופים קטנים רבים בצבע ירוק/שחור שזוהו כעובש". [ת/1] על פי ממצאי חוות הדעת, במשקה מסוג נקטר תפוז עם גזר התגלו יותר מ - 3,000 מושבות של מיקרואורגניזמים, בהם יותר מ - 1,500 מושבות עובש. לעומת זאת, במשקה נקטר תפוז אדום ללא סוכר, הספירה כללית של מושבות מיקרואורגניזמים היתה פחות מ-30, אם כי גם שם צוין שהקרטוניה נפוחה ולמשקה טעם לא נעים. 24. הנתבעות טענו בכתב הגנתן, שהממצאים בחוות דעתה של ד"ר ברויאר אינם מתייחסים לקרטונית משקה "ההדרים" [ס' 11 לכתב ההגנה], על כן אין לייחס לחוות דעתה משקל רב. אין בידי לקבל טענה זו. הממצאים שעלו בחוות דעתה של ד"ר ברויאר, ביחס לנקטר תפוז עם גזר דומים מאוד לתיאור של התובעים את שנגלה לעיניהם, לאחר לגימת המשקה: "לפתע הבחינו התובעים בחלקיקים שחורים ובעובש שהיו במשקה אשר באחת הכוסות שלתוכה נמזג המשקה". [ס' 10 לת/2, ת/3]. ממצאיה של ד"ר ברויאר תואמים אף לתמונות בנספחים 1א', 1ב', 1ג' לכתב התביעה. 25. לא זו אף זאת, התובעים מסרו לנתבעות את הקרטון של משקה ההדרים ממנו לגמו [ראו אישור קבלת המשקה לבדיקה מתאריך 9.8.05 [נספח 4 לכתב התביעה]. הנתבעות לא הציגו את ממצאי הבדיקה של המשקה, הגם המשקה נמסר להם לתכלית זו בלבד. משלא הציגו הנתבעות את ממצאי הבדיקה של המשקה, קמה חזקה שממצאי הבדיקה של משקה ההדרים מהווים ראיה לחובתן של התובעות, כי משקה ההדרים אכן היה פגום ונשא מושבות של עובש, כפי שתארו התובעים. 26. על יסוד כל אלה, הנני קובע, שמשקה ההדרים, משקה התפוז-גזר ומשקה התפוז האדום, היו פגומים. מטעמים אלה, אני קובע שהתובעים אכן שתו ממשקה מקולקל, המכיל מושבות עובש רבות, בעל טעם "מאוד לא נעים צורב ומקולקל". עוד אני קובע, שבתוך מיכל המשקה היה "גוש" עובש גדול, כמתואר בתמונות שצרפו התובעים לכתב התביעה. עילת התביעה מכוח החוק האחריות למוצרים פגומים: 27. התובעים עתרו לפיצוי מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים. מנגד, טענו הנתבעות שאין החוק חל על המקרה דנן, הואיל ולא נגרם לתובעים "נזק גוף" [ס' 8 לכתב ההגנה]. 28. על פי סעיף 2 לחוק, יצרן חייב לפצות את שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר. בענייננו, הנתבעות הינן יצרניות של המשקה בטעם "הדרים", מסדרת "תפוזינה אקטיב". כפי שכבר קבעתי, המשקה שנמכר לתובעים היה "מוצר פגום", הן לנוכח ריבוי מושבות עובש במשקה והן לנוכח ממצאי חוות הדעת של ד"ר ברויאר. גם לנוכח עדויות התובעים, שתאירו את מרקמו של המשקה ואת הגופים השחורים שצפו בו, קמה החזקה הקבועה בסעיף 3(ב) לחוק, שעסקינן במוצר פגום. 29. אלא שסעיף 2 לחוק מטיל על יצרן את האחריות לפצות "מי שנגרם לו נזק גוף". סעיף 1 לחוק מגדיר נזק גוף כדלקמן: "נזק גוף- מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי". 30. התובעים הציגו מסמכים רפואיים רק לגבי התינוקת, א.מ.. ממסמכים אלה עולה, שבסמוך לאחר אירוע השתייה של המשקה היא נתקפה ב"שלשולים" והקיאה פעם אחת. אחת מהאבחנות של הרופאה המטפלת (לצד חשד למחלה ויראלית) היתה: “FOOD POISONING UNS BACTERIA Suspected”. [נספח 2 לכתב התביעה] 31. גם על פי עדותה של א' עולה, שהתינוקת א.מ. סבלה "ממחלה": נזק גוף בעקבות שתיית המשקה [פר' עמ' 10 ש' 13-27]. לעומת התינוקת א.מ., לגביה קיים תיעוד רפואי אודות מחלה, אין בידי התובעים האחרים, כל תיעוד לגבי מחלה בה לקו, זולת טענתם הכללית ל"שלשולים", כאבי בטן והקאה של הבן א.ס.. 32. ברע"א 5237/06 מדינת ישראל נ' מנסור, (ט.פ.) (2008), נדרש בית המשפט העליון לפרשנות המונח "נזק גוף" שבתקנות בתי המשפט (אגרות). בפסק דינם הדגישו השופטים את הצורך בפרשנות אחידה וקוהרנטית של מושג זה. בהמשך, קבע כבוד השופט י. אלון את האבחנה הבאה: "פיצויים הנתבעים בשל "עוגמת נפש", "צער", "השפלה", "ביזוי" וכיוצא באלה הנגרמים לאדם כתוצאה מעוולה נטענת שעול בו פלוני, ואשר לא גרמה לניזוק לליקוי או נכות בגופו או בנפשו, אינם באים בגדרם של פיצויים הנתבעים בשל "נזק גוף". שאם לא נאמר כן, נמצאנו הופכים רבים מנזקי הממון והרכוש ל"נזקי גוף". זאת, בניגוד לפיצויים הנתבעים בשל כאב וסבל שנגרמו לניזוק כתוצאה מהנכות או הליקוי הגופני או הנפשי שנגרמו לו במעשה העוולה - שאלה יבואו בגידרם של פיצויים הנתבעים בשל נזק גוף". 33. במוקד האבחנה אותה ערך השופט אלון, אליו הצטרפו יתר חברי ההרכב, מצוי הגורם לעוגמת הנפש או לכאב ולסבל. ככל שהגורם נעוץ במחלה או ליקוי פיזי או נפשי של הגוף, אזי יוגדר נזק זה כ"נזק גוף". אם הגורם לאותה עוגמת נפש או אותו כאב וסבל הוא מעשה עוולה של הזולת שלא גרם לליקוי או נכות בגוף או בנפש הניזוק, אזי אין הוא בגדר "נזק גוף". על יסוד אותה אבחנה, נקבע כי הליך מאסר שהסתיים בזיכוי, וגרם לאובדן חירות, פגיעה בכבוד וכן ל"כאב וסבל", אינו בגדר "נזק גוף". הלכה זו שבה ואושרה ברע"א 7644/09 תרכובות ברום בע"מ ואח' נ' פרופ' שאול לדני ואח', (ט.פ.) (2010). 34. בענייננו, עתרו התובעים לפיצוי בגין "כאב וסבל לעבר ולעתיד ועוגמת נפש". א' וס', ציינו בתצהיריהם כי מייד לאחר שתיית המשקה נתקפו בשלשולים וכאבי בטן. הבן א.ס., החל להקיא מייד לאחר שתיית המשקה עקב תחושת "גועל ובחילה". התינוקת, שאותה הניקה א', החלה להקיא ולשלשל לפנות בוקר וכן פיתחה חום גבוה. תופעות אלה מהוות תופעות פיזיות שאירעו לכל אחד מהתובעים. 35. כעולה מעדויות אלה, בסמוך לאחר שתייה המשקה הפגום נגרמו להם תופעות גופניות, של כאבי בטן ושלשולים. סמיכות הזמנים לאחר שתיית המשקה הפגום מתיישב עם קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי, בין אירוע שתיית המשקה הפגום עם הנזק הפיזי שנגרם לתובעים. לראייה, גם המסמך הרפואי שהוצג מצד התובעים, לגבי התינוקת א.מ., מלמד כי הרופאה סברה שקיים חשש להרעלת מזון, שגרמה לחום לשלשולים. 36. בנסיבות אלה, אני קובע שהנזק שנגרם לתובעים, הקאות שלשולים, כאבי בטן וחום גבוה (לתינוקת) מהווה "נזק גוף", הן על פי הפרשנות שנתן בית המשפט העליון למונח והן על פי המשמעות הנקובה בחוק וכוללת גם "מחלה" בגדר הגדרת "נזק גוף". 37. הנתבעות העלו את טענת ההגנה שבסעיף 4(א)(1) ו4(א)(4) לחוק. כשעיקר טענת ההגנה הסתמכה על סעיף 4(א)(1) לחוק, הקובע בזו הלשון: "הגנות (א) בתובענה לפי חוק זה לא תהא ליצרן הגנה אלא באחת מאלה: (1) הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו; הוכיח היצרן שהמוצר המסוים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו, חזקה שהנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר לאחר מכן." 38. בהקשר להגנות שבחוק, נקבע מפי כבוד השופטת נתניהו בע"א 804/80 sidaar tanker corporation נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ, פ"ד לט(1)393, 418 (1985): "חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם- 1980מורה (בסעיף 2), כי האחריות על-פיו היא ללא אשם. סעיף 4 מפרט את ההגנות העומדות ליצרן, שניתן לסווגן לסוגים. הקבוצה שבסעיפים 4(א)(1), (2) ו-(3) נוגעת להתנהגות היצרן, והיסודות הבולטים בה הם בטיחות סבירה ונקיטת אמצעים סבירים. בכך הכניס המחוקק אלמנטים של אשם לאחריות, האמורה להיות ללא אשם. הוראות אלה יש בהן יותר מהגדרת האחריות על דרך השלילה מאשר הגנות...". 39. על מנת לבסס את הגנת סעיף 4(א)(1) לחוק, פרטו הנתבעות בסעיף 12 לכתב הגנתן, את תהליך בקרת האיכות והבדיקה של יצור המשקאות, בטרם שיווקם לחנויות. סעיף זה, אומת באמצעות תצהיריהם של רזי ולינה [נ/1, נ/2]. וכך מתואר התהליך: א. כל תהליך הייצור של המוצר הנדון נעשה באמצעות אוטומטיזציה מלאה וללא מגע יד אדם על פי הסטנדרטים הגבוהים המקובלים בעולם, מה שמגדיל את רמת איכותו. ב. בסט ייצור אחד נכללים כ- 60,000- 50,000 ליטר מיץ בפס ייצור אחד. ג. המיץ של המוצר הנדון נבדק במהלך כל שלבי הכנתו: בהתחלה במהלך תהליך ייצור המיץ נבדק המיץ ונשלח לבדיקות מעבדה. הבדיקה נעשית באמצעות לקיחת דגימה אחת ל-40 לבדיקת מעבדה. ד. לאחר מכן, המוצר לרבות הקרטונית נבדק ויזואלית על "הליין" של מכונות הייצור. במהלך הבדיקה נבדקת הקרטונית ושלמותה, טיב הסגירה, הטבעת תאריך הייצור וכו'. ה. על כל קרטונית יש הדפסה של תאריך ושעת הייצור. ו. כמו כן נעשית בדיקת טעימה באמצעות פתיחה של קרטונית וזאת לצורך בדיקת איכות הטעם והצבע של המיץ. ז. כמו כן בכל מהלך הייצור נעשות בדיקות כימיות במעבדה של הנתבעות ובין השאר נבדקות התכונות הבאות של המיץ: מתיקות, חמיצות, טע, חומציות ועוד. ח. בנוסף, בסוף תהליך הייצור נעשית בדיקה מיקרוביולוגית של המיץ במסגרת המעבדה. תוצאות בדיקות אלו מתקבלות לאחר 48 שעות ועד אז המיץ לא יוצא לשיווק אלא רק לאחר שהתקבלו תוצאות מעבדה תקינות. רק אז ניתן אישור למחסן להוציא את המיץ לשיווק. הנתבעות הצביעו על כך, שבדיקות המעבדה מתאריך הייצור של הקרטוניות שנרכשו על ידי התובעים, היו תקינות. 40. הנתבעות פרטו בכתב הגנתן את בדיקות הבטיחות שעובר פס ייצור בטרם יציאתו לשיווק. אלא שעסקינן בבדיקות מדגמיות בלבד. לא הוכח לפניי שמשקה "ההדרים" "המסוים" עבר בדיקת בטיחות איכות, לפני שיצא משליטת הנתבעות. אף לא הובא לעדות, מצד הנתבעות, העובד שמפעיל את קו הייצור בו יוצר המשקה ונארז בקרטונייה, על מנת לסתור כל אפשרות של פגם במשקה או בקרטונייה. 41. כך, במקרה דומה, אימץ בית המשפט העליון גישה מחמירה לצורך הקניית ההגנה שבסעיף 4(א)(1) לחוק. וכך נקבע בע"א 166/88 פניציה בע"מ נ' עמר, פ"ד מה(2)457, 464-465 (1991): "בית המשפט קמא התייחס לטענה זו ודחה אותה במלים אלה: ... "ואולם השאלה היא לא אם, בדרך כלל, נוקטת פניציה אמצעי בקרה ובטיחות סבירים, אלא אם 'המוצר המסויים', דהיינו הבקבוק שגרם לנזק ואשר חזקה שהוא פגום, 'עבר בדיקות בטיחות סבירות' קודם ששווק ע"י פניציה..." החזקה הנוצרת על-ידי סעיף 4(א)(1) הנ"ל איננה יותר מאשר אמצעי הוכחה לכאורה, שבכוחו להסיר מעל פניציה את נטל השכנוע בשאלה אם הבקבוק היה פגום כשיצא משליטתה, אם לאו. מה שהראו הראיות שהובאו הוא, שפניציה עצמה לא ראתה בבדיקות של המכונות האלקטרוניות שיטה בדוקה ומהימנה שתמנע יציאת בקבוקים פגומים ממפעלה, שכן היא עצמה קבעה עוד מספר בדיקות נוספות, אם כי מידגמיות, כדי לבדוק אם לא חלו שיבושים בבדיקות האלקטרוניות. אין ראיה שהבקבוק הנדון עבר בדיקות נוספות כאלה" 42. אף בענייננו, הבדיקות המתוארות בעדויותיהם של רזי ולינה הינן אך בדיקות מדגמיות. ממצא זה עולה מסעיף 12 (ג) לכתב ההגנה, אך גם מטפסי בקרת האיכות שצרפו הנתבעות לכתב הגנתן. מאותם טפסים עולה, שבדיקת הלחמה הקרטונייה והפיקוק נעשות אף הם באופן מדגמי, בדומה למבחני הטעימה, המשקל והטמפרטורה. 43. סיכומו של דבר, אני קובע שהבדיקות שביצעו הנתבעות בפס הייצור של המשקאות הינן בדיקות מדגמיות. על כן, לא הוכח לפניי שהקרטונייה נשאו התביעה, שגרמה לנזק הגוף עברה בדיקת איכות. משכך, אין התובעות חוסות תחת הגנת סעיף 4(א)(1) לחוק. 44. הנתבעות העלו להגנתן את הטענה שהתובעים חשפו עצמם מרצון לסיכון שבמוצר [ס' 13 לכתב ההגנה]. דין טענה זו להידחות. המשקה שמייצרות ומשווקות הנתבעות אינו אמור להיות מוצר מסוכן וממילא שוכנעתי מגרסת התובעים כי הם הופתעו מתוכן המשקה וטעמו, שכן הוא אוחסן באריזה אטומה. 45. בהתחשב בכך שלתובעים נגרם נזק גוף שאין לצידו נכות צמיתה, הנני מחייב את הנתבעות לפצות את התובעים, על דרך האומדנה, כדלקמן: סך 750 ₪ לכל אחד מהנתבעים 1-2, אשר סבלו ממחלת שלשולים וכאבי בטן. סך 400 ₪ לזכות הבן א.ס. שסבל מהקאה. סך 1,000 ₪ לזכות התינוקת א.מ. שסבלה ממחלת שלשולים וחום גבוה, במשך כמספר ימים. כל הסכומים הינם ליום מתן פסק הדין. עילת התביעה מכוח פקודת הנזיקין: 46. התובעים עתרו להשתת נזקיהם על הנתבעות לפי פקודת הנזיקין לטענתם, הנתבעות כמי שייצרו ושווקו את המשקה, נחשבות כמי שאחסון המשקה והליך הבדיקה והפיקוח על תקינותו היו באחריותן ועל כן הן חבות בכל נזק שנגרם כתוצאה מצריכת המשקה על ידי התובעים. עוד טענו התובעים, שבמקרה זה חל הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו, מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין [סעיף 4 לכתב התביעה]. 47. הנתבעות חלקו על טענות התובעים. לטענתם הם פעלו כמצופה מכל יצרן סביר כדוגמתם. בין היתר הדגישו הנתבעות, שהמוצר יצא מהמפעל כשהוא תקין. ככל שהמוצר התקלקל, היה זה כתוצאה מאחסון לא נאות של התובעים. 48. חובת הזהירות המושגית של יצרן כלפי צרכניו גובשה עוד בפסק-הדין של בית הלורדים באנגליה, מפיו של הלורד אטקין בפרשתDONOGHUE V. STEVENSON [1932] A.C. 562, 599 [1932] ;ALL ER REP. I על פי הלכה זו, שאף היא נסובה סביב נזק שנגרם לצרכן של משקה, חייב היצרן לנהוג בזהירות סבירה, שלא להוציא לשוק מוצר פגום כשהפגם שבו עלול לסכן את בריאותו או את רכושו של המשתמש. 49. על היקפה של חובת הזהירות עמד כבוד השופט אשר בע"א 557/77 שפס נ' פריזנר ושות' בע"מ, לב(3) 119, 124 (1978): "חובה זאת אינה חובה אבסולוטית (כדוגמת החובה המוטלת היום על יצרנים במספר מדינות של ארצות-הברית והנהוגה שם לרוב בפסיקה) והסטנדרד הדרוש הוא זה הנהוג כרגיל בעוולת רשלנות, היינו הסטנדרד של זהירות סבירה. במילים אחרות, היצרן נדרש לנהוג בזהירות סבירה שלא להוציא לחוק מוצר פגום כשהפגם שבו עלול לסכן את בריאותו או את רכושו של המשתמש". 50. בענייננו, האפשרות הסבירה שהפגם במשקאות נגרם לא כתוצאה מהמיץ עצמו, שעובר הליך של פסטור, אלא מכשל כלשהו בקרטונייה, באריזת המשקה. בעניין זה היתה תמימות דעים בין ד"ר ברויאר ממשרד הבריאות לבין רזי מצד הנתבעות. 51. על פי עדותה של ד"ר ברויאר, העובש נוצר מחדירת אוויר לקרטונית [פר' עמ' 3 ש' 22, עמ' 4 ש' 1]. רזי הצביע בעדותו על כך שהסיבה העיקרית ליצירת עובש הינה חדירת אוויר לקרטונית. לטענתו, הדבר עלול להיגרם מתנאי אחסון שאינם נאותים [פר' עמ' 18 ש' 1- 5]. אליבא רזי, הדבר עלול להיגרם אף "אם במידה מסויימת הקרטונית נפלה או היה לו עומס כתוצאה מעומס יתר כתוצאה ממשקל יתר" [פר' עמ' 18 ש' 13-14]. 52. בעדותו לפניי, הצביע רזי על שלוש פעולות בהן נוקטות הנתבעות, על מנת להימנע מפגימת הקרטוניות: האחת- צורת השיווק, הקרטוניות משווקות בארבע שכבות, כאשר המלצת יצרן הציוד הינה לסידור בחמש שכבות [פר' עמ' 18 ש' 14]. השנייה- סידור המדפים, "... במערכת קיימים סדרנים אשר נמצאים ומסבירים באופן שוטף מעבר למעמדים שאני ציינתי". [פר' עמ' 18 ש' 10-11]. השלישית- סידור הקרטונית במדף, "... אנחנו לא מאחסנים בנקודת המכירה מעבר לקרטונית בודדת". [פר' עמ' 18 ש' 21] 53. על פי תצהיריהם של ס'י וא', הם רכשו את המשקאות בחנות "סופר סנטר" המצויה ברח' עוזיאל 5 בבת ים. משנשאל רזי אודות חנות זו בחקירתו הנגדית, הודה שאינו מכיר את החנות הספציפית בה רכשו התובעים את המשקאות. 54. משמעות הדברים הינה, שהנתבעות היו מודעות לצורך במתן הנחיות באשר לאחסנת הקרטוניות, אולם לא הוצגה לפניי כל ראיה פוזיטיבית לכך שהנחיות אלה אכן ניתנו גם למנהלי "סופר סנטר" בבת ים. 55. יתירה מכך, לא הובאו לפניי ראיות כלשהן שהנתבעות מעסיקות סדרנים שסייעו בסידור הקרטוניות בסופר סנטר. אף לא הוצגו לפניי הנחיות בכתב של הנתבעות, אשר נשלחו לבעלי חנויות, שבהן לא מועסקים סדרנים של הנתבעות, בהן מפורטות הוראות או הנחיות בדבר תנאי האחסון של הקרטוניות או נהלי החזרה של קרטוניות שנפלו מן המדף בחנות. 56. הנתבעות ידעו שכניסת אוויר לקרטונית עלולה לפגום במשקה ולהוביל לנזק בשתייתו. אלא, שהנתבעות לא נקטו, הלכה למעשה, כל אמצעים סבירים על מנת למנוע נזק צפוי זה. על הנתבעות היה לצפות שאי נקיטת זהירות בשמירה על הקרטונית תוביל לחדירת אוויר לתוכה. לא התרשמתי מעדותו של רזי, שההנחיות הכלליות שאותן פירט בעדותו יושמו לגבי כל החנויות ולגבי חנות "סופר סנטר" בפרט. בנסיבות אלה, אני קובע שהנתבעות הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית, בכך שלא יישמו את ההנחיות והפעולות המתבקשות, לצורך אבטחת תנאי אחסנה נאותים, בנקודות המכירה של מוצרי הנתבעות. 57. אינני רואה לנכון לייחס לתובעים אשם תורם להתפתחות העובש גרימת הנזק למוצר. התרשמתי מעדותה של א' לפיה, המשקאות אוחסנו בצורה נאותה בארונות המטבח בביתה [פר' עמ' 9 ש' 1]. אף הסמיכות שבין יום רכישת המוצר לבין יום קרות הנזק הנטען מתיישבת יותר עם המסקנה לפיה העובש נוצר בטרם פתחו התובעים את אריזת המשקה. עוד יש לציין, שהמשקה נפתח זמן רב בטרם פג התוקף לשיווקו. כל אלה שוללים אפשרות שהמשקה התקלקל לאחר שהתובעים רכשו אותו מהחנות. 58. סמוך לאחר צריכת המשקה, סבלו התובעים מנזק גוף. כפי שקבעתי, סמיכות זמנים זו, עדויות התובעים והמסמכים רפואיים, מקימים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין צריכת המשקה המקולקל לנזקים שנגרמו לתובעים. 59. התובעים טענו לנזקים לא ממוניים, שכן כתוצאה משתיית המשקה "... נתקפנו בעלי ואני בהרגשת גועל, אולם בני נתקף בהרגשת גועל חזקה משלנו עד כדי כך שהוא החל להקיא מייד לאחר שראה את גוש העובש" [ס' 13 לת/2, ת/3]. 60. סעיף 2 לפקודת הנזיקין, מגדיר "נזק", בזו הלשון: "נזק' - אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה". 61. בעניין יסוד הנזק שבסעיף 2 לחוק, קבע בית המשפט בע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1)113, 139 (1985) את הדברים הבאים: "...הגדרה זו רחבה היא הן לעניין הפגיעות הנזכרות ברישא והן לעניין אלה הנזכרות בסיפא (ראה המ' 106/54 [25], בעמ' 1334). היא כוללת את כל סוגי הנזק, בין פיסי ובין שאינו פיסי, בין ממוני ובין שאינו ממוני. ביסוד ההגדרה עומדת המציאות המוחשית. היא משתרעת הן על נזק פיסי והן על נזק כספי; הן על פגיעה בתחושות גופניות ונוחות, שיש להן ביטוי פיסי, והן על פגיעה בתחושות גופניות ונוחות, שיש להן ביטוי פיסי. לא היה מקום, על-כן, מבחינת היקפו של המושג "נזק", שלא לכלול בחובו שלילת נוחות גופנית, סבל נפשי ופחד, שאין להם ביטוי פיסי". 62. בע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ"ד נז(4)673, 682 (2003) הכירה כבוד השופטת נאור בנזק של "תחושת גועל" כפגיעה באוטונומיה שמהווה נזק בר פיצוי: "...הנזק הלא ממוני לו טוען התובע, מאופיין בתחושת הגועל הנובעת מכך שמדובר בסיליקון, על כל המטען האסוציאטיבי המלווה חומר זה. לדעתי, נזק מסוג זה הוא לכאורה נזק בר-פיצוי... זכותם של צרכנים היא לקבוע מה יכניסו לפיהם ולגופם וממה יימנעו". 63. בענייננו נפגעה האוטונומיה של התובעים בכך, שנאלצו לשתות משקה בו היה מצוי עובש וזאת בניגוד לרצונם, דבר שהוביל לחוסר נוחות ולתחושת גועל. אין מדובר בנזק גוף, בגינו פוצו התובעים, מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים, אלא פיצוי בגין נזק לא ממוני ("עגמת נפש"), נזק שהוכר כבר-פיצוי בפסיקת בית המשפט העליון. 64. לאחר ששקלתי את עדויות התובעים, לאחר שהבאתי בחשבון את תמונות הקרטונייה עם המשקה ובתוכה גוש העובש, אני קובע, על דרך האומדנה, שלכל אחד מן התובעים 1-3, אשר לגמו מהמשקה (התינוקת א.מ. לא לגמה מן המשקה אלא ינקה מאמהּ), נגרם נזק לא ממוני בסך 1,200 ₪ ליום מתן פסק הדין. 65. התובעים טענו לנזקים ממוניים: הוצאות רפואיות בסך 1,000 ₪, נסיעות בסך 476 ₪, מחירי המשקאות 24 ₪ [ס' 7 לכתב התביעה]. התובעים לא הציגו כל ראיה בדבר נזקים אלה. משכך, אין בידי להיעתר לטענות התובעים בגין נזקים ממוניים, זולת החזר עלויות רכישת המשקאות בסך 24 ₪ והוצאות נסיעה כלליות על דרך האומדנה בסך 150 ש"ח. 66. בתצהירו טען ס'י להפסד שכר לעבר, בגין אי התייצבות לעבודה עקב כאבי הבטן שפקדו אותו. ראש נזק זה לא נתבע בכתב התביעה ועל כן אין בידי להיעתר לו. 67. הנתבעות טענו להרחבת חזית מצד התובעים, בקשר עם ראשי הנזק שנדרשו בגין כאב וסבל ועגמת נפש. אין בידי לקבל טענה זו. התובעים לא חרגו מתיאור המקרה בכתב התביעה ואף טענתם לפיצוי בגין נזקיהם כללה הן כאב וסבל והן עוגמת נפש [ס' 7 לכתב התביעה]. 68. התובעים עתרו לפסיקת פיצויים עונשים. דין הטענה להידחות. שוכנעתי שהפגם במשקה אינו אלא תוצאה של התרשלות הנתבעות ולא נפלה אצלן כוונת זדון. 69. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות. 70. סוף דבר - הנני מקבל את התביעה בחלקה. הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: א. סך 750 ₪ לכל אחד מהנתבעים 1-2, אשר סבלו ממחלת שלשולים וכאבי בטן. סך 400 סל לזכות הבן א.ס. שסבל מהקאה. סך 1,000 ₪ לזכות התינוקת א.מ. שסבלה ממחלת שלשולים וחום גבוה. כל הסכומים הינם ליום מתן פסק הדין. ב. סך 1,200 ₪ ליום מתן פסק הדין לכל אחד משלושת התובעים, בגין נזק לא ממוני. ג. סך 194 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, בגין החזר הוצאות עבר. 71. בהתחשב בהליך המורכב ומספר הדיונים, הנני מחייב את הנתבעות בהוצאות משפט: אגרת בית משפט ושכר העדה, ד"ר ברויאר, כפי שנפסק על ידי. בנוסף יישאו הנתבעות בשכ"ט ב"כ התובעים בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ. סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 7.11.10. אחריות על מוצרים פגומיםמוצר