רקע ועיקרי טענות הצדדים מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) בת"ק 32685-09-10 מיום 22.12.11. עסקינן בתביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבות בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה, לטענתה, באשמתה של משיבה 1, בתאונה שאירעה ביום 31.1.10. על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשת ביקשה להיכנס עם רכבה לחניה מצד ימין, ואולם מאחר שרכבים עברו בנתיב הנגדי, נכנסה המבקשת לחניה באלכסון ועמדה במקום על מנת לאפשר לרכבים שממול לעבור. לפתע, הגיע ממול רכב, שהיה נהוג בידי משיבה 1, וניסה לעבור, כפי שעברו קודם יתר הרכבים, אך פגע ברכבה של המבקשת. כתוצאה מכך טענה המבקשת, כי נגרם לרכבה נזק ישיר בסכום של 4,035 ₪. לטענת המבקשת חברת הביטוח שלה השיבה לה עלות זו בניכוי השתתפות עצמית בסך של 971 ₪. לפיכך עתרה המבקשת במסגרת כתב התביעה להשבת סכום זה; לפיצוי בגין עוגמת נפש ורכיבים נוספים, ובסך הכל - 3,000 ₪. במסגרת כתב ההגנה שהגישו המשיבות, לא הוכחשה העובדה שנוצר מגע בין רכבה של משיבה 1 לבין רכב המבקשת, שעה שמשיבה 1 ניסתה לעבור במעבר הצר שהשאיר רכבה של המבקשת, אלא שלטענתן, כל שיצר מגע זה הוא שריטה קלה בלבד על רכבה של המבקשת והוא לא גרם לנזק לפגוש האחורי של הרכב כפי שטוענת המבקשת. המשיבות הגישו חוות דעת שמאי בתמיכה לטענתן. בדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא ביום 5.6.11 שבו הצדדים על עמדותיהם. במצב דברים זה ולנוכח הסתירות הקיימות בגרסאותיהם, הורה בית משפט קמא, בהסכמת הצדדים, על עריכת בדיקת פוליגרף. בעקבות כך נערכו שתי בדיקות, האחת למבקשת והשנייה למשיבה 1, בהתאם לשאלות שנוסחו על ידי בית משפט קמא. ממצאי הבדיקות העלו, כי לא נתגלו ממצאים המחשידים לאמירת שקר בהתייחס למבקשת. לעומת זאת, אובחנו תגובות המעידות על אמירת שקר בתשובותיה של משיבה 1. בהחלטתו מיום 31.10.11 הורה בית משפט קמא לצדדים להתייחס לממצאי הבדיקות ולהגיש את סיכומי טענותיהם. עוד נקבע, כי פסק הדין יישלח אל הצדדים. בהודעה שהוגשה מטעם המשיבות (באמצעות נציג משיבה 2 - המבטחת של משיבה 1) ביום 9.11.11 נאמר, כי מאחר שהצדדים הסכימו לכך שהתיק יוכרע בהתאם לממצאי בדיקת הפוליגרף, אזי מקבלת משיבה 2 את מסקנות בודק הפוליגרף. עוד צוין, כי משיבה 2 אינה מתנגדת כי פסק הדין יינתן כנגד שתי המשיבות, יחד ולחוד. בהמשך לכך, הגישה המבקשת ביום 10.11.11 את סיכומיה. ביום 22.12.11 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, במסגרתו דחה בית משפט קמא את תביעת המבקשת. הנימוק לדחיית התביעה היה העובדה שהנזק הנטען לרכבה של המבקשת (בפינה השמאלית בפגוש האחורי) אינו עולה בקנה אחד עם תיאור נסיבות התאונה כפי שמסרה המבקשת. במצב דברים זה קבע בית משפט קמא, כי לא ייתכן שהפגיעה לה טוענת המבקשת נגרמה כתוצאה מהתאונה. בשולי פסק הדין ציין בית משפט קמא, כי לטעמו מדובר באחד המקרים בהם בדיקת פוליגרף עלולה להביא לתוצאות מוטעות. בסיכומו של דבר, כאמור, נדחתה תביעת המבקשת, ללא חיוב בהוצאות, וזאת לנוכח הודאתה של משיבה 1 כי היה מגע בין שני כלי הרכב וכי היא נושאת באחריות, ולנוכח העובדה שלא ניתן לדעת מהו גובה הנזק האמיתי שנגרם לרכבה של המבקשת. במסגרת הבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי טעה בית משפט קמא משלא אימץ את מסקנתו של בודק הפוליגרף, לפיה היא דוברת אמת ומשיבה 1 דוברת שקר, ולא קיבל את התביעה. זאת, בייחוד לנוכח העובדה שלאחר שהתקבלו ממצאי הבדיקה הודיעה משיבה 2 במפורש כי היא מקבלת את ממצאי הבדיקה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי על פי הפסיקה, הסכמתם של צדדים כי הכרעה בסכסוך אזרחי תיעשה על פי תוצאות בדיקת פוליגרף היא בעלת תוקף מחייב. המבקשת מדגישה, כי אין מדובר בענייננו בתוצאות שאינן חד משמעיות, אלא מדובר בשתי בדיקות פוליגרף שנעשו, האחת למבקשת והשנייה למשיבה 1 והמסקנה העולה מהן היא, כי גרסתה של המבקשת היא הנכונה. במצב דברים זה טוענת המבקשת, כי היה על בית משפט קמא לכבד את הסכמת הצדדים, לאמץ את ממצאי בדיקת הפוליגרף ולקבל את התביעה. בהחלטתי מיום 15.8.12 קבעתי, כי הבקשה מצריכה את תשובת המשיבות. בתשובתן, טענו המשיבות כי יש לדחות את הבקשה, וכי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר שמע את הצדדים, בחן את הנזקים שנטען כי נגרמו בעקבות התאונה, והגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה, על אף ממצאי בדיקת הפוליגרף. דיון והכרעה 11. לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבות, החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. הטעמים לכך יפורטו להלן. 12. כידוע, תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות הייתה לאפשר דיון מהיר, קצר, פשוט וזול בעניינים בעלי ערך כספי מועט. כפועל יוצא מתכלית זו, קיים שוני בסדרי הדין ובדיני הראיות הנוהגים בבית המשפט לתביעות קטנות בהשוואה לבתי המשפט ה"רגילים", וכן נקבע בחוק כי ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות איננו בזכות אלא טעון קבלת רשות לערער. בפסיקה נקבע, כי לא תתקבל כדבר שבשגרה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, שכן היעתרות לא מבוקרת לבקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההתדיינות. עם זאת נקבע, כי כאשר מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה שאינה דורשת דיונים ארוכים וטענות מקדמיות, תינתן רשות לערעור (ראו בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע נ' קורח, מיום 3.4.08). 13. לטעמי, המקרה דנן נופל בגדר החריג הנ"ל ומצדיק מתן רשות לערעור ואת קבלת הערעור, כפי שיובהר להלן. 14. בע"א 61/84 ביאזי נ' לוי (פ"ד מב (1) 446) נקבעה ההלכה לפיה, על אף המחלוקת הקיימת בדבר אמינותו של מכשיר הפוליגרף, הרי שבהליך אזרחי (בשונה מהליך פלילי), במידה שניתנה הסכמה של הצדדים לעריכת בדיקת פוליגרף, שתוצאותיה יחייבו אותם, על בית המשפט, ככלל, לכבד הסכמה זו ולפסוק בהתאם לתוצאות הבדיקה. זאת, בדומה להסדרי פשרה או הסדרים דיוניים אחרים אליהם מגיעים הצדדים, אשר בדרך כלל בית המשפט יאשרם ולא יתערב בהם. 15. דומה, כי במקרה דנן בית משפט קמא סטה מהלכה זו ובכך, לטעמי, נפלה טעות משפטית בהכרעתו. כאמור לעיל, בענייננו, לנוכח הגרסאות הסותרות של הצדדים מינה בית משפט קמא, בהסכמת הצדדים, מכון פוליגרף אשר יערוך בדיקה למבקשת ולמשיבה 1. הבדיקה נערכה, וממצאיה הצביעו על כך שגרסת המבקשת היא הנכונה. במצב דברים זה, ולאור ההלכה הנ"ל, היה על בית משפט קמא לקבל את התביעה. למעלה מכך, בתגובה שהגישה משיבה 2 לאחר קבלת תוצאות הבדיקה צוין במפורש, כי מאחר שהצדדים הסכימו שהתיק יוכרע בהתאם לממצאי בדיקת הפוליגרף, היא מקבלת את מסקנות הבודק, וכי היא אינה מתנגדת שיינתן פסק דין נגד שתי המשיבות, יחד ולחוד. דהיינו, בענייננו, ניתנה הסכמת המשיבות להכרעה בהתאם לממצאי בדיקת הפוליגרף הן לפני הבדיקה והן לאחריה. בנסיבות אלה, כאמור, היה על בית משפט קמא לפסוק בהתאם לממצאי הבדיקה ולקבל את התביעה. יודגש, כי לנוכח הסכמת הצדדים לערוך בדיקת פוליגרף שתוצאותיה יכריעו את גורל התביעה, לא היה על בית משפט קמא לשוב ולהידרש לראיות שהובאו לפניו, לאחר שהתקבלו ממצאי הבדיקה. זאת משום, שמדובר בהסכמה דיונית, בדומה להסכמות דיוניות אחרות שהצדדים רשאים להגיע אליהן, אשר על בית המשפט לכבדן, בדרך כלל, אף אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם חומר הראיות. כפי שנאמר בעניין ביאזי הנ"ל, הצדדים רשאים, בהסכמה, להודיע על עובדות מוסכמות, אף אם הדבר עומד בניגוד לראיות, ואין בית המשפט, ככלל, מתערב בהסכמה זו. הדבר נכון שבעתיים לנוכח העובדה שכאמור, משיבה 2 עצמה קיבלה את ממצאי הבודק והסכימה למתן פסק דין נגד המשיבות. 16. יוער עוד בעניין זה, כי בפסק דינו, פירט בית משפט קמא את גרסאות הצדדים באשר לנסיבות התאונה, העלה תמיהות באשר לגרסתה של המבקשת, וסבר כי הראיות מובילות למבוי סתום. בהקשר זה ראוי לציין, כי מהתשריט שצירפה המבקשת לכתב התביעה עולה, לכאורה, כי הפגיעה ברכבה נעשתה על ידי חלקו הקדמי של רכב המשיבה ולא חלקו האחורי. סוף דבר 17. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, וכפועל יוצא מכך אני מחליט לקבל את תביעתה של המערערת. 18. באשר לנזק. בכתב התביעה עתרה המבקשת לפיצוי בסך של 3,000 ₪ הנשען על הרכיבים הבאים: השתתפות עצמית ששילמה המבקשת לחברת הביטוח; אגרת בית משפט; הפסד פרמיה ועוגמת נפש. בסיכומים שהגישה לאחר שהתקבלה חוות הדעת של בודק הפוליגרף, עתרה המבקשת גם להחזר הוצאות בדיקת הפוליגרף בסך של 1,044 ₪, ולפיצוי בגין הפסד 4 ימי עבודה. טענה זו בדבר הפסד ימי עבודה לא גובתה בכל אסמכתא. בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום לפסוק למבקשת את מלוא הפיצוי לו עתרה. 19. לאחר שנתתי את דעתי למכלול נסיבות העניין, אני קובע כי המשיבות יפצו, ביחד ולחוד, את המבקשת בסך של 2,500 ₪, כאשר סכום זה כולל גם את הוצאות הבקשה. בנוסף, ישיבו המשיבות למבקשת את עלות בדיקת הפוליגרף, בתוספת ריבית והצמדה מיום ההוצאה ועד יום התשלום בפועל. סכומים אלה ישולמו למבקשת בתוך 30 ימים. 20.תביעות קטנותפוליגרף (מכונת אמת)