1. בפני בקשה למתן סעד זמני במסגרת בקשת צד בסכסוך קיבוצי בין המבקשת 2 למשיבה. בבקשתם עותרים המבקשים 1 ו-2 כי בית הדין ייתן צווי עשה וצווי מניעה כנגד המשיבה וזאת על רקע הפרת הוראות בהסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין הצדדים, אשר עניינם הליכים בירור משמעתיים. 2. במוקד הבקשה עומד הליך משמעתי שננקט כנגד המבקש 1 (להלן:"מר שגב"), אשר במסגרתו הוטל עליו עונש הכולל קנס והורדה בדרגה (להלן: "האירוע המשמעתי"). 3. הליך זה הינו סכסוך אשר הוצג בפני בית הדין במסגרת צ"ו 2487-10-10 (להלן:"תובענה קודמת") ובו נקבע כי ההליך המשמעתי יידון במסגרת ועדה פריטטית. עוד הובהר כי למבקש קיימת זכות לשוב לבית הדין ולבקש סעדים נוספים ככל שהדבר יידרש. הרקע להגשת הבקשה 4. המבקש 1 הינו חובל גוררת אשר משמש כקברניט כלי שיט בשירותה של המשיבה. 5. ביום 6/7/10 התעורר עימות בגוררת "דלילה" (להלן:"העימות"), בין המלחים מר לוי ומר הר צבי, אשר בעטיו נטען כי מר שגב אשר שימש כקברניט הגוררת, נהג באופן אלים כלפי מר לוי (להלן: "המתלונן"). 6. לנוכח האשמה אשר יוחסה למר שגב, זומן הוא לבירור משמעתי אשר התקיים ביום 14/7/10, (להלן גם: "שלב א'1") בראשות רמ"ח ים מר כפיר. 7. במהלך בירור שלב א1 נטען כנגד מר שגב כי במהלך העימות איים על המתלונן. מר שגב מסר את גרסתו, אולם הסבריו לאירוע לא התקבלו והושת עליו עונש שכלל קנס בסך 4,000 ₪ ואזהרה חמורה לגבי כל עבירת משמעת. 8. לצורך המשך בדיקת הטענות כנגד מר שגב ובטרם קיום בירור בפני ערכאת בירור גבוהה יותר, התבקשו המתלונן ומר שגב לעבור בדיקת פוליגרף, במכון מטעם המשיבה. המתלונן הסכים לעבור בדיקת פוליגרף לאלתר, אולם מר שגב התנגד לביצוע הבדיקה במכון מטעם המשיבה ומאוחר יותר ביצע בדיקת פוליגרף באופן עצמאי. 9. בהמשך לבירור המשמעתי שלב א'1, התקיים כאמור ביום 2/8/10, בירור משמעתי בפני ערכאה גבוהה יותר (להלן: "שלב ב'1") ובו נטען כנגד מר שגב כי מעבר לאלימות מילולית שהופנתה על ידו כלפי המתלונן, נקט הוא גם באלימות פיזית כלפי המתלונן. 10. בתחילת הדיון בשלב ב1 טען מר שגב באמצעות ב"כ לפסילתו של מר עובדיה כהן, יו"ר וועדת הבירורים בשלב ב1 (להלן:"מר כהן"), וזאת לאור פעילותו במשך התקופה שחלפה ממועד הבירור המשמעתי שלב א1 ועד למועד הבירור המשמעתי שלב ב1, לרבות גביית עדויות, ושיחות עם עדים שבוצעו על ידו. 11. כמו כן טען מר שגב בפני וועדת הבירורים כי נושא של אלימות פיזית לא נטען כלל בשלב הבירור המשמעתי שלב א1, וממילא ועדת הבירורים שם לא נזקקה לכך, ולכן אין מקום לדון בכך בבירור המשמעתי שלב ב1. 12. לאור טענותיו של מר שגב בנוגע לייחוס עבירת האלימות הפיזית בערכאה גבוהה בלבד בטרם דנה בכך ערכאה נמוכה יותר, החליט יו"ר וועדת הבירורים אשר דן בבירור המשמעתי שלב ב2 לפתוח את ההליך המשמעתי שלב א1 מחדש בהרכב וועדת בירור חדשה, ולהעמיד במרכזו אלימות פיזית ואלימות מילולית, לאור החלטתו נמנע מר כהן מלהתייחס לטענת פסילתו, תוך כדי ציון כי הינו פועל מתוקף תפקידו וללא משוא פנים ודעה קדומה ולפיכך אין מקום להחליפו. 13. ביום 3/10/10 הגיש מר שגב לבית הדין במסגרת התובענה הקודמת בקשה למתן צו מניעה למנוע קיומו של בירור משמעתי שלב א' חדש וכן עתר לקיומו של שלב בירור משמעתי בשלב ב'1, שבו לא ישמש מר כהן כנציג ההנהלה בוועדת הבירורים. 14. בהחלטת בית הדין אשר ניתנה בהתאם להסכמת הצדדים נקבע כי למר שגב יתקיים בירור משמעתי חדש בפני ועדה פריטטית. 15. לנוכח החלטת בית הדין, התקיים ביום 27/10/10, הליך בירור משמעתי נוסף (להלן: "שלב א'2), בפני הרכב וועדה פרטטית. בבירור זה מר שגב ועדיו נתנו עדויותיהם בכתב ומנגד המתלונן העיד בעל פה בעצמו ואף הביא עד מטעמו את מר צביקה כפיר, אשר ישב בהרכב הוועדה בהליך המשמעתי שלב א'1. 16. לנוכח אי הסכמה בין נציגי הוועדה הפריטטית בהליך המשמעתי בשלב א'2, הוחלט על העברת העניין לבירור ולדיון בפני הליך משמעתי בפני ערכאה גבוהה יותר (להלן: "בירור שלב ב'2"). 17. עם זו עתרו מר שגב ובא כוחו לשנות את הרכב וועדת הבירורים באופן שבו מר כהן לא יישב כיו"ר הוועדה בבירור שלב ב2, אולם בקשותיהם נדחו על ידי החברה ומר כהן ישב כיו"ר וועדת הבירורים בשלב ב'2 ולצידו ישבו בוועדה נציג המבקש 2 ונציג נוסף מההנהלה. 18. במסגרת הליך משמעתי שלב ב'2, התקיימו שלוש ישיבות בהן נשמעו מספר עדים, ובסופו של יום, החליטה וועדת הבירורים בשלב ב2 להרשיע את מר שגב בעבירות אלימות פיזית ומילולית כלפי המתלונן ובהתאם לכך להטיל על מר שגב עונשים שכללו קנס בסך 10,000 ₪ וכן הורדה בדרגה אחת למשך תקופה של שנה. טענות המבקשים: 19. המבקשים טענו כי מכלול עובדות האירוע עליו התבסס כל ההליך המשמעתי "נתפרו" למר שגב על מנת שיובילו ל"מידותיו" של עונש עליו הוחלט מראש, שעה שעובדות אלו אשר הוצגו בפני הרכב וועדות המשמעת אינן מקימות הרשעה משמעתית כלל וכלל. 20. עוד טענו המבקשים, כי ההליך המשמעתי שננקט כלפי מר שגב, על כל פרטיו, הינו רדיפה והתעמרות במר שגב על רקע מעורבותו בוועד עובדים. 21. המבקשים הוסיפו וטענו כי ההליך המשמעתי אשר ננקט כנגד מר שגב, הינו הפרה של "ההסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי רשות הנמלים" (להלן: "הסכם קיבוצי מיוחד"), אשר הוראותיו אומצו במסגרת הסכם שנחתם עם הפיכת נמל אשדוד לחברה ממשלתית. 22. המבקשים טענו, כי ההליך המשמעתי אשר ננקט כנגד מר שגב, אשר הינו פעיל מרכזי בוועד העובדים, הינו חוליה אחת מתוך שרשרת ארוכה של הליכים אשר ננקטו על ידי המשיבה כנגד עובדים המעורבים ביחסי עבודה קיבוציים וזאת כאמור בניגוד להסכם הקיבוצי המיוחד. 23. המבקשים ציינו, כי המקרה דנא, קרי האירוע המשמעתי אשר ננקט כנגד מר שגב, הגדיש את הסאה, שעה שמדובר בהליך פסול והליך זה אינו אלא רשת הסוואה לפעולה המשיבה לפעול תחת הסכמים קיבוציים, אשר נחתמו בין החברה לוועד העובדים. 24. המבקשים הוסיפו כי רצון המשיבה להלך אימים על עובדים בשרותה ואשר פעילים בוועד העובדים, הוא זה אשר הוביל את המשיבה לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד מר שגב. 25. ואלה עיקרי הטענות אשר טענו המבקשים כנגד ההליך המשמעתי שנערך למר שגב: א. הבירור המשמעתי שלב א' 1 החל ללא כתב תלונה וההליך עצמו ייחס למר שגב איומים בלבד כלפי המתלונן ולא נטען ואף לא נרמז כי מר שגב נקט באלימות פיזית כלפי המתלונן, דבר שלכאורה עלה למעשה על ידי המשיבה עצמה ש"סימנה" את מר שגב. ב. הפניית החברה למכון פוליגרף מטעמה וחוסר הסתפקות בבדיקת פוליגרף שביצע מר שגב באופן עצמאי מעידה, כי המשיבה אינה חפצה בהליך שיוביל לגילוי האמת, אלא מעוניינת היא ברדיפתו של מר שגב. ג. אי קבלת מסמכים שונים שהינם בגדר חומר העשוי לשמש להגנתו של מר שגב בהליכים המשמעתיים אשר ננקטו נגדו. ד. חקירת עדים מוקדמת שבוצעה על ידי מר עובדיה כהן יושב ראש המותב, שדן בבירור המשמעתי בשלב ב' פוסלת אותו מלשמש חבר בהרכב ועדת המשמעת ולפיכך יש לבטל את ההחלטה שניתנה בבירור משמעתי זה. טענות המשיבה 26. המשיבה טענה כי הבקשה לסכסוך קיבוצי, אינה אלא סכסוך פרטי על רקע הליך משמעתי שבוצע למר שגב ובו מר שגב נמצא אשם בתקיפה ואיומים אשר הופנו על ידו כנגד עובד זוטר ששירת תחת פיקודו בספינה גוררת עליה הוא מופקד. 27. עוד טענה המשיבה, כי הבירור המשמעתי בוצע בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד אשר חל על עובדי המשיבה עליהם נמנה מר שגב ובהשתתפות נציגות העובדים ובליווי באי כוחו של מר שגב, וממילא החברה לא הפרה כל הסכם קיבוצי שהוא. 28. המשיבה ציינה כי ההליכים בשלבי הבירור המשמעתי שלב א'2 ושלב ב'2, אשר נוהלו כנגד מר שגב, נעשו בהסכמת הצדדים כפי שנקבע בהחלטת בית הדין במסגרת התובענה הקודמת שאף היא עסקה באותו הליך משמעתי. דבר זה מצביע על כך שהליך זה הינו זהה להליך בתובענה הקודמת ולפיכך אין מדובר בסכסוך קיבוצי, כי אם בתביעה אישית לפגמים בהליך משמעתי ותו לא. 29. המשיבה טענה כי מר שגב אינו ולא היה חבר בוועד עובדים בחברה ואף אם היה חבר וועד, הרי שאין לו כל זכות יתרה מקום בו מוגשת תלונה כנגדו על הכאת עובד הנתון למרותו. 30. המשיבה ציינה, כי ההליך המשמעתי נשוא הבקשה, קוים מלכתחילה בהסכמה ובשיתוף מלא של נציגות העובדים ולפיכך אין כל מקום לטעון כי התקיימותו מפרה הסכמים קיבוציים להם הצדדים מחויבים. 31. המשיבה טענה כי אין כל עילה משפטית או כל עילה אחרת להתערבות בהחלטת וועדת המשמעת במסגרת הליך קיבוצי ובוודאי שלא במסגרת הליך זמני, שכן הליך זה התבצע על רקע הסכמת הצדדים, כאשר שני הצדדים נטלו בו חלק פעיל ויש טעם לפגם בטענת המבקשים שעה שהמתינו עד לקבלת תוצאות ההליך המשמעתי ואז עתרו לבית הדין לפסילת ההליכים המשמעתיים. 32. עוד ציינה המשיבה, כי ככל שנפל פגם בהליך משמעתי בשלבים א1 וב1 הרי משבוטלו אותם הליכים קודמים, נרפא אותו פגם, בקיומם של הליכים חדשים שהתקיימו בהסכמת הצדדים כאמור. 33. המשיבה טענה כי ההחלטה הסופית בעניינו של מר שגב, התקבלה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בסבירות וברוב דעות וזאת לאור הנתונים שהיו בפני חברי הוועדה ולאחר שהתרשמה מהעדים אשר הופיעו בפניה במשך שלושה דיונים. 34. בנוגע למעורבותו של מר עובדיה כהן בהליך חקירת העדים, טענה המשיבה, כי בחברה נהוג במקרים מסוימים לערוך בירור עם עדים לאירוע משמעת, על מנת לוודא כי יש מקום בכלל להעמדה לדין משמעתי ולפיכך לא היה כל דופי בהתנהגותו של מר עובדיה כהן סמנכ"ל המשיבה. 35. יריעת המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלות הבאות: א. האם הסכסוך בין הצדדים הינו סכסוך קיבוצי? ב. האם מר שגב היה פעיל בוועד עובדים? ג. האם ההליך המשמעתי שנוקט כנגד מר שגב היה הליך תקין ללא פגמים? דיון והכרעה 36. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), אשר חלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, התשכ"ח - 1969, קובעת כדלקמן: "(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכל נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". 37. בפתח הדברים נציין כי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, בפסיקה נקבעו התנאים המצטברים למתן סעד זמני כדלקמן: "שלושה הם התנאים העיקריים הנדרשים לשם מתן הסעד הזמני: א. על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. למותר לציין כי לצורך מתן סעד זמני, די בראיות לכאורה לצורך הוכחת העובדות השנויות המחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה בהליך. ב. על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובת מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי. ג. על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו אם לאו והשוואתם זה לזה". (ראה דב"ע 3-77/98 ג'אסר אבו עראר - המועצה המקומית ערערה, עבודה ארצי, ל"א (2), 149). 38. נבחן את יריעת המחלוקת בין הצדדים בהתייחס לכתבי הטענות והעדויות אשר נשמעו בפנינו, והתקיימותם של התנאים למתן סעד זמני . א. קיומו של סכסוך קיבוצי 39. בהתאם לסעיף 24 (א) (2) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969 ולתקנה 1 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי) התשכ"ט - 1969, תובענות בעניין "קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר, או בכל עניין אחר הנובע מהם, או בעניין תחולתו פירושו, ביצועו, או הפרתו של כל דין", תידונה כסכסוך קיבוצי. 40. שאלת קיומו של סכסוך קיבוצי בין הצדדים הינה שאלה מכרעת בנוגע לקבלת הסעדים הזמניים או דחייתם. 41. אליבא דמבקשים, מדובר בסכסוך קיבוצי מאחר וההליכים המשמעתיים אשר ננקטו כנגד מר שגב היו על רקע פעילותו של מר שגב בוועד עובדים והתנגדותו למהלכים אותם ביקשה המשיבה לבצע, ובכך הפרה המשיבה את ההסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי הנמל. בין היתר, נטען על ידי המבקשים כי מר שגב סיכל ניסיון של המשיבה להגיע להסכם עם וועד העובדים (להלן: "הסכם קיבוצי חדש") אשר עשוי היה להועיל למשיבה אך לפגוע בעובדים. 42. המבקשים טענו כי התנהלות המשיבה כנגד מר שגב, הינה התנהגות שמטרתה הייתה להלך אימים על העובדים ובכך להשפיע עליהם לחתום על הסכמים הפוגעים בזכויותיהם ולכך התנגד מר שגב. 43. המבקשים טענו, כי בהתנהגות זו של המשיבה יש משום הפרה של הוראות הסכמים קיבוציים המתייחסים לנושא (להלן:"הוראות המשמעת") שכן הנהלת המשיבה עשתה שימוש בהוראות המשמעת על מנת לפגוע בעובדים אשר סברו כי נציגם בוועד אינו פועל בצורה ראויה והולמת, בכדי להבטיח את זכויותיהם. 44. המשיבה מנגד טענה, כי אין מדובר בסכסוך קיבוצי כלל, אלא לכל היותר ניתן לראות בהליך זה כתביעה להכרה בפגמים שנפלו בהליך משמעתי שהתקיים למר שגב, ותביעה שכזו חשופה אמנם לביקורת מנהלית של בית הדין אך אין מקומה בהליך זמני כפי שנתבקש בתובענה זו. 45. המשיבה טענה, כי הבקשה כולה עוסקת בהליך משמעתי, אשר במהותו ובאופיו אינו סכסוך קיבוצי ודבר זה אף נלמד מהסעדים המבוקשים בבקשה. 46. בפנינו הופיעו עדים רבים ומשמיעת העדויות ומעיון בכתבי הטענות והמסמכים אשר צורפו אליהם, הגענו לכלל מסקנה, כי אין מדובר בסכסוך קיבוצי בין הצדדים. מבחינת מכלול העובדות הרינו סבורים כי המבקשים לא עמדו בסף הראשון להוכחת קיומו של הליך קיבוצי ולא הצליחו להוכיח ולו לכאורה כי בפנינו ישנו "אינטרס קיבוצי" בסכסוך בין הצדדים. כך גם, בנוגע לשאלת חברותו של מר שגב בוועד העובדים, הרי שהגענו לכלל מסקנה כי מר שגב לא היה חבר בוועד העובדים כפי שנפרט להלן. 47. בשים לב לאמור הגענו למסקנה כי הסכסוך בין הצדדים הינו סכסוך פרטי בין עובד למעביד אשר הינו הליך המשך לתובענה הקודמת אשר בו ארגון העובדים לא היה צד בהליך. למסקנה זו הגענו מן הנימוקים הבאים: א. חברותו ופועלו של מר שגב בוועד עובדים סעיף 33 לחוק הסכמים קיבוציים, התש"ז - 1957 (להלן: "החוק") , קובע כי: "33י. (א) מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה: (1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים; (2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים; (3) הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים; (4) חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לענין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת; (5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים. (ב) בסעיף זה, "תנאי עבודה" - לרבות קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה." סעיף 33י לחוק מגן על עובד מפני פיטורין או פגיעה בתנאי עבודתו, באם מבצע אותו עובד, אחת מרשימת הפעולות המנויות בסעיף, על רקע חברותו בוועד עובדים. כפי שקובעות הוראות החוק וההלכה הפסוקה, ההגנה הניתנת לעובד בכל הנוגע לפעילותו או חברותו בוועד העובדים היא מפני פגיעה בהעסקתו או בתנאיה בשל חברותו או פעילותו בוועד העובדים. 48. מהעדויות אשר נשמעו בפנינו, לרבות עדותו של מר שגב עצמו, לא מצאנו ראשית ראיה לכך, שמר שגב היה חבר בוועד העובדים בעת הרלוונטית למועד האירוע נשוא תיק זה. מר שגב העיד כי היה חבר בוועד עובדים רק בשנת 1999 והרקע לרדיפתו לכאורה במסגרת סכסוך זה הינו על רקע היותו אופוזיציה לוועד (ראה פרוטוקול מיום 22/7/11 עמ' 10). ומכאן נובע שבמועד האירוע נשוא הבירור המשמעתי, מר שגב לא היה חבר בוועד כלל. 49. חיזוק ותמיכה נוספת לקביעה כי מר שגב לא היה חבר בוועד מצאנו בדבריו של העד מר וינר (ע.ת. 3) אשר העיד, כי ההליך המשמעתי אשר נוהל כנגד מר שגב, היה על רקע היותו אופוזיציה לחברי הוועד ולא חבר בוועד. 50. אין בידינו לקבל את טענת המבקשים לפיה יש לראות בפעילות במסגרת אופוזיציה לוועד כפעילות בתוך ארגון עובדים המוגנת מכוח סעיף 33י לחוק, שכן מצב שכזה עשוי להוביל לאנרכיה בתוך מפעלו של המעסיק, שעה שכל אחד מעובדיו עשוי לראות עצמו כאופוזיציה לארגון העובדים. בכך, אין להעניק לכל עובד שרואה עצמו כאופוזיציה לוועד "חסינות" מפני הליך משמעתי. 51. ארגון העובדים הוא הגוף המוסמך לייצג את העובדים הנמנים על שורותיו, הוא המייצג את העובדים ודואג לרווחתם ופעילות במסגרתו, היא הפעילות המוגנת בסעיף 33י לחוק. 52. לנוכח האמור לעיל, הרי שאין לראות במר שגב כחבר בארגון העובדים. ב. ידיעה של המשיבה על פעילותו של מר שגב 53. המבקשים טענו כי פעילותו של מר שגב הייתה בעיקרה כאופוזיציה לוועד העובדים, וזאת מאחר וועד העובדים היה מוכן לחתום על הסכם קיבוצי חדש אשר ישמש את המשיבה וישמש לרועץ לעובדים. פעילות זו, היא לטענת המבקשים אשר הובילה להתנכלות של המשיבה כלפי מר שגב. יחד עם זאת, ממכלול הנתונים העובדתיים אשר הוצגו בפנינו, לא מצאנו ראיות לכך שפעולתו של מר שגב והתנגדותו להסכם הקיבוצי החדש בין המשיבה לוועד העובדים, הסכם אליו התנגד מר שגב כאמור, אכן הובא בפני המשיבה. לא מצאנו כי המשיבה ידעה על התנגדותו ופעולתו של מר שגב "לסיכול" הסכם שנרקם בין המשיבה לארגון העובדים. וכך העיד מר שגב בעניין זה: "ת. ההתנכלות אלי היא תהליך... שורש העניין הוא הפעילות שלי מבחינה פוליטית כאופוזיציה לוועד העובדים והיא נסמכת על פרוטוקולים של הוועד שלנו, שבהם מופיע שמי באופן מפורש בכמה סיכומי דיון כמתנגד נחרץ לוועד וכמסומן כעושה צרות לוועד המקומי. ש. את הפרוטוקולים האלה העברת להנהלה? ת. אני לא חושב שזה מתפקידי. ש. האם ידוע לך שמישהו אחר העביר את הפרוטוקולים האלה להנהלה? ת. מה שכן ידוע לי שמשה סבג, הבהיר באופן חד משמעי להנהלת הנמל, שאני מתנגד להסכם ואני מהווה אופוזיציה נגדו ומנסה לפסול את הוועד הזה לבחירות מחודשות." (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 4-7). מר שגב בעדותו לא הצביע על כל ראיה לכך שהנהלת המשיבה ידעה על כך שהינו "אופוזיציה" לחברי הוועד ולא מצאנו כל בסיס לטענתו כי נרדף בשל היותו אופוזיציונר לוועד. 54. גם בטענות המבקש 2 לא מצאנו ראיות לכאורה כי המשיבה ידעה על התנגדותו של מר שגב להסכם קיבוצי חדש, ואף לא מצאנו ראשית ראיה לכך שהוועד אליו התנגד מר שגב תמך בהנהלה ולכאורה, לא ייצג את העובדים באופן ראוי ואחראי, דבר שחיזק את הרושם כי ממילא התנגדותו לא שינתה דבר. חיזוק לכך מצאנו בעדותו של יו"ר הארגון איגוד קציני הים, מר אבי לוי (ע.ת. 1). יושב ראש האיגוד העיד בפנינו כי לא שמע דבר מהנהלת המשיבה על התנגדותו של מר שגב להסכם הקיבוצי החדש. וכך העיד בפנינו מר אבי לוי בעניין זה:- "ש. ממתי אתה יודע שההתנכלות לשגב על רקע התנגדותו להסכם הקיבוצי? ת. מההנהלה לא שמעתי. ממשה סבג שמעתי שאת שגב ואת וינר מחפשים. ש. מתי זה היה, מתי אמר לך סבג את הדברים האלה? ת. להערכתי, אולי חודש לאחר הדיונים. ש. ומה אתה עשית בתור יו"ר איגוד מקצועי? ת. אני לא חושב שצריך לפעול על שמועות...". (פרוטוקול מיום 22/7/11, עמ' 5, שורות 21-27). 55. משלא הונחה בפנינו תשתית ראייתית לידיעה של המשיבה אודות פעולותיו של מר שגב כנגד קבלת ההסכם, הרי שטענתו של שגב בדבר רדיפה אישית עומדת על יסודות רעועים ולוקה לכאורה בחוסר ביסוס ראוי. התובע לא הרים בשלב זה את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח כי ההליך המשמעתי נעשה עקב פעילותו כאופוזיציונר לוועד. ג. קיומה של תובענה קודמת הנוגעת לסכסוך 56. מוקד הסכסוך בין הצדדים הלא הוא ההליך המשמעתי שננקט כנגד מר שגב, כפי שהצגנו ברקע להגשת התובענה. 57. מוקד סכסוך זה, אינו חדש לבית הדין כפי שכל צד ציין זאת בכתבי טענותיו, אלא עמד ביסודה של תובענה תלויה ועומדת בבית הדין כפי שהבהרנו בפתח הדברים. במסגרת התובענה הקודמת טען מר שגב, כי נפלו פגמים משמעותיים בהליך המשמעתי, דבר המצדיק ביטולו של ההליך. יחד עם זו בתובענה הקודמת מר שגב לא טען שנקיטת ההליך המשמעתי נגדו הינו חלק מסכסוך קיבוצי ואף המבקשת 2 כלל לא הצטרפה להליך במסגרת התובענה הקודמת. 58. אי שיתוף המבקשת 2 במסגרת התובענה הקודמת, מביאה אותנו לכלל מסקנה, כי אין מדובר בסכסוך קיבוצי, שאלמלא כן, מר שגב היה טוען לכך בהזדמנות הראשונה בתובענה הקודמת והיינו מצפים לראות את המשיבה 2 מצטרפת להליך הקודם. 59. כשנשאל על כך מר שגב, השיב כדלקמן: "ש. יש כאן תביעה בבית הדין לעבודה בשעתו לאחר השלב הראשון של ההליך המשמעתי האם אתה זוכר את זה? ת.כן. ש.מה נגמר עם התביעה הזאת אתה יודע? ת.השופט הכריע ששולחים את זה לשלב א' וב' מחדש. ש.אתה מודע לזה שהתביעה עדיין קיימת? ש.אם אראה לך מספר בקשות שהוגשו בשמך לבית הדין, אתה יודע במה מדובר? ת.אני בעיון מרופרף .... זה כתוב בשפה משפטית ואני לא בקי, ודרוש לי זמן להתעמק בזה כדי להבין מה כתוב. ש.אתה לא בקשר עם עורכי הדין בקשר לזה? ת.אני תמיד בקשר איתם." (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 15-26). עדות זו של מר שגב הייתה מתחמקת ולוקה בחוסר קוהרנטיות, דבר שעדיין הותיר את השאלה בנוגע להצטרפות המבקשת 2 להליך הקודם כשאלה פתוחה ללא תשובה. 60. מתשובותיו של מר שגב לשאלות אליו הפנה ב"כ המשיבה, למדנו כי בתביעה זו של מר שגב בשילוב המבקשת 2, יש משום "מקצה שיפורים" לתובענה הקודמת, שכן האירוע המשמעתי וטענת הרדיפה וההתעמרות מצד המשיבה קדמה להגשת התובענה הקודמת, כפי שהבהיר זאת מר שגב בעצמו במהלך הדיון עת ענה לשאלות ב"כ המשיבה ולשאלות בית הדין: ש. משלב א' אצל כפיר ועד שלב ב' הסופי, כל מה שאמרת זה פרי ההתנכלות הזאת? ת.אני אומר שזה היה שילוב של גורמים שהביאו לכל המצב האומלל הזה. ש.לשאלת בית הדין - ממתי החלה ההתנכלות? ת.ההתנכלות החלה עוד לפני האירוע, ההתנכלות הייתה באווירה. עוד הרבה לפני כן.." (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 22-25). 61. מההליכים המשפטיים בהם נקט מר שגב עצמו, נראה על פניו, לכאורה בלבד, מבלי לקבוע מסמרות בתובענה העיקרית, כי אין המדובר בסכסוך קיבוצי, אלא בסכסוך פרטי, כאשר הצדדים לו הינם מר שגב והמשיבה. 62. ככל שסבר המבקש 2 איגוד קציני הים שיש יסודות איתנים לסכסוך קיבוצי בסכסוך שבין מר שגב למשיבה, היה עליו להצטרף להליכים שנפתחו קודם לכן במסגרת התובענה הקודמת. ד. שיתוף פעולה בין המבקשת 2 לבין המשיבה 63. לא די בכך שארגון העובדים לא הצטרף כצד בתובענה הקודמת, אלא המבקש 2 היה שותף באופן מלא בכל השלבים של ההליך המשמעתי שנוהלו בבירורים המשמעתיים שלב א'1 ושלב ב'2. במסגרת דיון בתובענה הקודמת, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יתקיים דיון בבירור משמעתי נוסף במסגרת שלב א'2, בהליך המשמעתי במעמד ועדה פריטטית. מתוך כתבי הטענות למדנו, שהליך זה אכן התקיים בהסכמה ובשיתוף פעולה מלא של נציגות העובדים, לרבות נציגות של המבקש 2 בהרכב הוועדות שישבו בבירור המשמעתי בשלב ב'2 של ההליך המשמעתי. חרף הטענות הנשמעות כעת כנגד ההליך, בחרו המבקשים להשתתף בהליך באופן פעיל, לרבות העדת עדים, הגשת בקשות לקבלת חומר הנוגע לאירוע שנושא ההליך המשמעתי, לרבות בקשות לשליחה לפוליגרף. משפעלו הצדדים בשיתוף פעולה בהליכים המשמעתיים, לאחר הדיון בתובענה הקודמת שהגיש מר שגב, הרי שאנו סבורים, כי אין מקום להעלות בשלב זה טענות כנגד קיומו של ההליך המשמעתי בהיותו משמש לניגוח עובדים לשווא בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי ולאור זאת איננו רואים לקבוע כי הוראות ההסכם הקיבוצי הופרו לכאורה. 64. זאת ועוד, שותפות הצדדים להליך המשמעתי בשלבים א'2 ו-ב'2 והגשת הבקשה לקבל סעד רק לאחר קבלת תוצאות ההליך המשמעתי, מצביעה על טעם לפגם בעצם הגשת הבקשה. 65. פגם זה בבקשה יורד לשורש קיומו של הסכסוך הקיבוצי אליו נטען בבקשה ומותיר ספק רב בשאלות עצם קיומו של סכסוך קיבוצי ובשלב זה, בשים לב שמדובר בבקשה לסעד זמני, אין אנו סבורים כי מדובר בסכסוך קיבוצי. מכל האמור עד כה, הגענו לכלל מסקנה, כי אין מדובר בסכסוך קיבוצי, אלא בדיון המשך לדיון בתובענה הקודמת, שהגיש מר שגב. 66. תנא דמסייע, מצאנו בדברים אשר נרשמו בגוף הבקשה עצמה על ידי המשיבים: "מאחר שעניינו של סכסוך זה כבר הובא כבר בעבר הלא רחוק... יוער כי כב' השופט כהן, ציין בדיון שהתקים בפניו כי הצדדים יוכלו לשוב אליו בהמשך בעניין שבמחלוקת". העניין שבמחלוקת הינו הסכסוך בין מר שגב, לבין המשיבה כאמור ואין אנו רואים בשלב זה ראיות לכאורה לקיומו של סכסוך קיבוצי. ההליך המשמעתי כנגד מר שגב 67. למעלה מן הדרוש, וחרף מסקנתנו כי אין המדובר בסכסוך קיבוצי, מצאנו לנכון להזכיר מושכלות ראשונים, את ההלכה העקרונית שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, בעניין סעדים זמניים, אשר אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה והובאה כבר בפסק הדין, דב"ע ל"ג/3-3 מדינת ישראל - מרדכי גנץ, פד"ע ד' 161, 164, וכך היא סוכמה: "עיקר תכליתן של צווי מניעה זמניים כגון אלה הוא לשמור, כל עוד תלויה בבית המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים כפי שהוא היה קיים בעת הגשתה; אין בית המשפט מרשה לאחד מבעלי הדין להביא שינויים במצב ההוא אשר עלול להיות בהן משום השפעה עניינית, כלכלית או משפטית על הדיון בתובענה או על תוצאותיו". השאלה הראשונה אליה נידרש הינה, האם הצו המבוקש הינו צו עשה זמני. אין ספק כי בפנינו בקשה לצו עשה זמני - להורות על ביטול ההחלטה בהליך המשמעתי. המבוקש איפוא בבקשה לשנות מצב קיים מעיקרא ולא לשמר את המצב הקיים ולכן יש לראות בכך צו עשה. 68. בקשתו של המבקש הינה למעשה שבית הדין יפסוק סופית בפלוגתא שבין הצדדים, אם כי לתקופה מוגבלת, וזאת במסגרת צו הצהרתי זמני. על כגון דא, מתן צו עשה זמני, אמר בית הדין הארצי לעבודה: "צריכות להיות נסיבות יוצאות מן הכלל כדי להביא בית משפט להיעתר לבקשה כזו וצריכות להיות בפניו הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של מבקש ולא רק הוכחות על זכות לכאורה". הלכה זו חזרה ואושרה בפסקי דין רבים של בית הדין הארצי לעבודה וראה דב"ע נא/3-195 תובנה נכונות תרגום בע"מ - עמיחי סגל, פד"ע כג' 274, 275. 69. ההלכה בעניין זה ברורה. אמות המידה למתן צו עשה זמני נוקשות יותר מאלו שבנתינת צו מניעה זמני, מאחר וזוהי אינה בקשה לשמור על מצב קיים, אלא לשנותו מעיקר, ולהחזיר את המצב לקדמותו. דהיינו, הבקשה למעשה שבית הדין יפסוק סופית בפלוגתא שבין הצדדים, אם כי לתקופה מוגבלת. בין כך ובין כך, אף אם נראה בכך הליך של צו מניעה, מסקנתנו היא כי אין הצדקה במקרה זה ליתן למבקש את כל הסעדים המבוקשים על ידו, וזאת למעלה מן הדרוש, חרף מסקנתנו כי אין המדובר בסכסוך קיבוצי. 70. נטל ההוכחה מוטל כמובן על המבקש להראות כי הוא זכאי לסעדים המבוקשים וכפי שנראה להלן הוא לא הרים נטל זה להראות שהוא זכאי למרבית הסעדים המבוקשים, ולו אף לא לכאורה. 71. לעניין זה יש להזכיר כי אין זה מתפקידו של בית הדין לבחון לגופן את עבירות המשמעת המיוחסות למבקש, והוא אינו נדרש לבירור עובדתי לגופם של האישומים המופיעים בהליך המשמעתי, שהרי על אלה מופקד בית הדין המשמעתי (דב"ע נו/4-23 מועצת פועלי ירושלים - מדינת ישראל, פד"ע כג' 160). תפקידו של בית הדין מתמצה בבחינת השאלה - האם נפלו פגמים מנהליים בהחלטה שנקבעה בהליך המשמעתי. 72. מקובלת עלי עמדת המשיבה, לפיה במקרה זה היו ראיות לכאורה לעבירת משמעת, ורשאית הייתה המשיבה להעמיד את המבקש להליך משמעתי. ההליך המשמעתי התקיים לאור טענות שנשמעו כנגד מר שגב, לפיהם נקט באלימות כלפי אחד המלחים - מר לוי, טענות אלו מקימות עילה לקיום בירור משמעתי. ההליך המשמעתי נעשה כדין ולא מצאנו שנפלו פגמים בהליך המשמעתי המצדיקים התערבות בית הדין. יש לזכור, כי הצדדים ליחסים הקיבוציים הסכימו על מסגרת לבירור הליכי משמעת מעין אלה. במקרה דנן, לכאורה פעלה המשיבה בהתאם לאותם הליכים. מסקנת וועדת המשמעת (בירורים שלב ב'2) הייתה כמפורט בהחלטה שניתנה בעניינו של המבקש. יש לזכור כי בוועדה חבר אף נציג מטעם איגוד קציני הים (המבקשת 2). בנסיבות אלה, לא מצאנו שנפל פגם בהליך המשמעתי שהתנהל. ההליך נעשה על פניו בהרכב הנכון. ההחלטה התקבלה לאחר שהמבקש שטח את התייחסותו באופן מפורט. מעיון בפרוטוקול הדיונים עולה כי זה משתרע על פני 34 עמודים וממנו עולה, כי ניתן למבקש להסביר עצמו באופן מפורט. 73. אין בידינו לקבל את טענת המבקשים, כי תוצאות ההליך המשמעתי היו ידועות מראש לאור סירובו של מר שגב לעבור בדיקת פוליגרף במכון מטעם המשיבה, שאילו סברו כן המבקשים, הרי שהיה עליהם לפנות בשלבים מוקדמים יותר לבית הדין ולא להמתין עד לקבלת תוצאות ההליך המשמעתי ולבחון האם הינם לשביעות רצונם, ובהתאם לכך לעתור לבית הדין. 74. לא ניתן לומר כי מדובר בחוסר סבירות המצדיק התערבות בהחלטה של ועדת המשמעת. כאשר מדובר בהליך משמעתי הסכמי, דוגמת זה שהיה בפסק הדין דב"ע נה/3-247 שערי צדק - ד"ר אורלי פרת, פד"ע כ"ט 244, 253, הרי שבית הדין לעבודה יתערב באופן מוגבל ויעשה כן רק במקרים קיצוניים. יודגש, כי בית הדין אינו משמש כערכאת ערעור על ההליך המשמעתי. כאמור, הסכימו הצדדים ליחסים הקיבוציים על כי בירור הליכים משמעתיים ייעשה בפני ועדת משמעת. זו כאמור פעלה בהתאם להליכים המקובלים, ולא מצאנו שיש הצדקה להתערב בהחלטתה. 75. נציין כי הטענות שיש למבקש כנגד הליך המשמעת, יכול שיתבררו בהליך העיקרי בינו לבין המשיבה בבוא העת, ובוודאי שאין מקום לתת לו את הסעד הזמני המבוקש כעת, ביחס להחלטות הוועדה. אפשרות פיצוי כספי 76. לא הוכח, ולו לכאורה, כי נזקיו של המבקש (בקשר להחלטת ועדת המשמעת) אינם ניתנים לפיצויי בכסף אם יזכה בתביעתו. נטל השיכנוע, גם בעניין זה, מוטל על כתפי המבקש, והוא לא הרים אותו. נהפוך הוא, במקרה זה נראה כי אם יזכה המבקש בתביעתו, ניתן יהיה, על נקלה, לפצותו בכסף. 77. ענייננו, על פניו, מאפשר פיצוי כספי, אם אכן יוכיח המבקש את תביעתו. אין לומר איפוא כי מדובר בסעד כה הכרחי שיצדיק את התערבות בית הדין בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה. מהפסיקה עולה, כי מקום שבו ניתן לפצות צד נפגע בתשלום כסף, לא יינתן צו מניעה זמני או צו עשה זמני. בעניין זה ראה תובנה - סגל המוזכר לעיל בעמ' 280, דב"ע לח/0-16 פד"ע ט' 338, 344. מאזן הנוחות 78. לית מאן דפליג כי למבקש תגרם אי-נוחות מאי מתן הסעד המבוקש בקשר להחלטת ועדת המשמעת, אך לאור כל האמור לעיל, ברור שהמבקש לא הוכיח כי מדובר בסכסוך קיבוצי, כי אי הענות תגרום לנזק שאינו ניתן לפיצוי כספי הולם, ושהינו גבוה מהנזק שעלול להיגרם למשיבה, אם יינתן כנגדה הסעד הזמני. בשלב זה לפחות, לא הוכיח המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. סוף דבר 79. לאור האמור לעיל, שוכנענו על פי הראיות לכאורה, כי אין למבקשים עילת תביעה במסגרת סכסוך קיבוצי וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה ולפיכך, אין אנו נעתרים לבקשת המבקשים להוצאת צווי עשה וצווי מניעה, לרבות ביטול תוצאות החלטת ועדת הבירורים שלב ב'2 שהתקבלה במסגרת ההליך המשמעתי שננקט כנגד מר שגב. 80. עם זאת, אנו שבים ומציינים, כי התובענה הקודמת אשר הגיש מר שגב, תלויה ועומדת ובמסגרתה יבחנו הראיות באופן מעמיק ואין בתוצאה בהליך זה בכדי לקבוע מסמרות בהליך שם. 81. לאור התוצאה כאמור - אין צו להוצאות. חוזההסכם קיבוציפוליגרף (מכונת אמת)