רקע והליכים א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ביתן) מיום 25.2.09 בב"ש 20257/09, לפיה נדחה ערר על החלטות בית משפט השלום בבאר שבע (השופט אמוראי) מיום 22.12.09 ומיום 29.1.09 בב"ש 10815/08, בגדרן נעצר העורר עד תום ההליכים. ב.ביום 9.12.09 הוגש נגד העורר בבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום, בו נטען כי בשני אירועים שונים בחודש אפריל 2008 מכר יחד עם אחר סמים לסוכן משטרתי (שוטר) סמוי. עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום 22.12.08 קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. בין היתר התייחס בית המשפט לתיעוד חזותי המאפשר זיהוי של העורר בעסקת הסמים השנייה (מיום 27.4.08) , לתיעוד קולי המאפשר זיהוי חלקי של העסקה הראשונה (מיום 21.4.08), ולעובדה שהסוכן זיהה את העורר כמי שהיה מעורב בעסקה. כן הוזכרה העובדה, שהתיעוד סותר את גרסת העורר לפיה אינו מכיר את האחר שהיה מעורב עמו בעסקות. נקבע, כי מדובר במכירת סמים בכמות מסחרית המקימה עילת מעצר. חרף האמור, ובהתחשב בגילו של העורר (יליד 1986) התבקש תסקיר. ביום 29.1.09 דחה בית המשפט את חלופת המעצר שהוצעה. נאמר, כי תסקיר שירות המבחן נמנע מהמלצה על החלופה, וכי חרף הגיל הצעיר והעדר עבר פלילי אין מקום לסטות מהכלל המורה על מעצרם של סוחרי סמים. ג.ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי, בעיקר בנימוק כי העורר אינו זה הנראה בתיעוד העסקאות, נדחה ביום 25.2.09. נקבע, בין היתר, כי אף אם אין ניתן לזהות בודאות את העורר מתוך התיעוד החזותי - זיההו הסוכן, וכי תיאורי הסוכן עולים בקנה אחד עם תיעוד זה. מעבר לזיהוי הוסף, כי הג'יפ בו הגיעו העורר והאחר למפגשים עם הסוכן רשום על שם העורר; כי הקצין רפ"ק זוהר זיהה את העורר בסרט שצילם הסוכן מספר חודשים לפני מעצרו; כי תיאור העורר שמסר הסוכן בזמן אמת תואם את מראהו של העורר; וכי הוא שב וזיהה אותו בעימות שנערך ביניהם. עוד הוזכר, כי העורר התחמק מהמשטרה ולבסוף נעצר בבדיקה שגרתית. אשר לטענה כי היה על המשטרה לבדוק את פלטי השיחות של העורר כדי לאשש את הטענה בדבר קשר עם האחר - נקבע כי העורר עצמו מסר שהטלפון שנתפס בזמן מעצרו נמצא ברשותו רק שלושה או ארבעה חודשים. נוכח התשתית הראייתית, כנקבע, ההמלצה הלא חיובית של שירות המבחן, והחשש להמשך ביצוען של עסקות סמים בחלופת המעצר - דחה בית המשפט את הערר. ד.בערר דנא נטען, כי אין תשתית לכאורית היכולה להביא להרשעת העורר, מאחר שלא ניתן לזהות את העורר אף באחד מהאירועים המתוארים, הן מן התיעוד המוסרט והן מעדות הסוכן. נטען, כי העורר כלל אינו מופיע בצילומים המתעדים את הפגישה הראשונה והשנייה בין סוחרי הסמים (מתאריכים 21.4.08 ו-26.4.08), ואף בסרט המתעד את הפגישה השלישית (מיום 27.4.08) לא ניתן לקבוע בבירור כי הנראה בתצלום הוא העורר. לעניין עדותו של הסוכן מצביע העורר על העובדה, כי הסוכן לא הכירו ולא ידע לנקוב בשמו, ולכן זיהויו הסופי נעשה רק בעימות שנערך בין השניים. נטען, כי זיהויו של העורר על ידי הסוכן בשלב מאוחר זה של החקירה הוא פסול, ואין לו משקל ראייתי. העורר מוסיף ומצביע על מחדלים של המשטרה, אשר לטענתו פגעו פגיעה קשה בו ובסיכוי לחקר האמת. בין היתר נטען, כי טענות האליבי אותן סיפק העורר כלל לא נבדקו על ידי המשטרה, וכן פרטים שנמסרו על ידיו (כגון מספר הטלפון של העורר וראיות למכירת הג'יפ שנצפה בעת העסקות) -גם הם כלל לא אומתו. בהתייחסו לתסקיר הלא חיובי בעניינו, סובר העורר כי למרות שהתסקיר אינו ממליץ על שחרור לחלופת מעצר, יש להביא בחשבון את הקשיים בהם נתקל שירות המבחן רשויות הרווחה בבואו לרדת לעומק הנסיבות ולמצבו הנפשי המורכב של העורר. נוכח עברו הנקי, מבקש העורר שחרור לחלופה, וכן אפשרות לבדיקת פוליגרף משטרתי או פרטי. ה.בדיון טען עו"ד בן-נתן כדרכו כל הניתן. עיקר טענותיו כוון כלפי זיהויו הלכאורי של העורר בצילומי העסקאות ועל ידי הסוכן המשטרתי. העורר מסתמך על חוות דעת מומחה מטעמו הקובעת, כי פני הדמות הנראית בסרט הוידאו שונים מתוי פניו של העורר. עוד ציין, כי לגבי העורר לא היה מידע מודיעיני קודם ועברו נקי כולו. לשיטתו, התסקיר אינו תקף במובן זה שכיון שהעורר אינו מודה, מדבר התסקיר על "טשטוש" ופער בין דימוי עצמי למעשי עבירה, בעוד שהוצעה חלופה ראויה. לעומתו טענה באת-כוח המדינה, כי אכן קיימות ראיות לכאורה המצביעות על המעשים המיוחסים לעורר והסתמכה בין היתר על זיהויו של העורר על ידי רפ"ק זוהר; עדויות סוכן המשטרה; העובדה שרכבו של העורר זוהה במקום העסקאות; וההסבר המפוקפק לשיטתה שניתן על ידי העורר לכל אלה משהוצגו בפניו. כן הסתייגה מאישור בדיקת פוליגרף, וציינה גם כי הניסיונות לאתר את העורר לא צלחו לאורך זמן. הכרעה ו.לאחר שמיעת הצדדים ועיון בחומר החקירה לרבות התיעוד בוידיאו, נחה דעתי כי ישנן ראיות לכאורה, כפי שקבעו בתי המשפט הקודמים. בית משפט השלום ביסס כאמור את מסכת הראיות הלכאוריות על זיהויו של העורר בצילום עסקת הסמים, עדותו של הסוכן והסבריו הקלושים של העורר לעובדות שנפרסו בפניו. אף בית המשפט המחוזי, אשר לא קבע קטגורית כי העורר נראה בסרט האמור, ציין ש"ניתן בהחלט לומר כי קוי תוארו של הצעיר שנראה בסרט בפרט מתאימים לאלו של העורר". זו בעיקרה גם - בכל הכבוד - דעתי שלי, לאחר הצפיה בסרט, ולפני כן ראיית פני העותר בבית המשפט, אף כי הכרעה בכך תביא שעתה לאחר שמיעת הראיות, והתיחסות לעדות המומחה; גם אם אין ודאות, קשה להתעלם מן הדמיון הנחזה. ועוד, בית המשפט המחוזי קבע כי "התמונה המתקבלת הינה של מארג ראייתי, משולב היטב, היוצר תשתית לכאורית שיש בה להביא להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו". נראה אף לי כי יש בחומר כדי לבסס ראיות לכאורה המצמיחות עילה למעצר. אף אם התעוררו ספקות בקשר לזיהוי המשיב בתיעוד המשטרתי, לטעמי די בעדויות הסוכן המשטרתי ורב פקד זוהר על מנת לבסס ראיות לכאורה לצורך השלב הנוכחי. לעניין הטענה בעניין מחדלי החקירה, לא זה השלב הראוי לדון בהם, ומועדם בפני הערכאה הדיונית בתיק העיקרי (ראו בהיקש בש"פ 998/05 פפיסמדוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אמנם כשלעצמי התרשמתי כי רישומי העדויות של הסוכן המשטרתי מפורטים דיים, ואף כי לא ציין את שמו של העורר, הנה לפחות בשתי הודעותיו של הסוכן (מיום 21.4.08 ומיום 28.4.08) הוזכרה דמותו כגורם בעל תפקיד חשוב בעסקאות הסמים. לא השתכנעתי גם כי טענת האליבי חזקה, וכי לעורר הסבר משכנע דיו להימצאות הג'יפ שבבעלותו במקום בו נעשו עסקאות הסמים, וזאת אף אם מכרו לקרוב משפחה כטענתו (אך לא העביר בעלות). סוף דבר, אין בידי לקבל את הטענה בדבר היעדר ראיות לכאורה, ולדידי מתקיימות דרישות הלכת בש"פ 9087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ (2) 133, (הנשיא ברק). ז.עיינתי אף בתסקיר בעניינו של העורר שהוגש ביום 18.1.09, בו תואר פער בין תמונת חיים תקינה מפי העורר באשר למצב לבין תמונת המיוחס לו, ונוכח הטשטוש שבכך והיעדר ההסבר לפער, לא הומלצה החלופה, ולמעשה גם הוטל ספק ביכולת חלופה כלשהי ליתן מענה הולם למצב העורר. המדיניות השיפוטית נוקטת, כידוע, גם בשלב המעצרים, יד קשה נגד העוסקים בסחר בסמים, נוכח המסוכנות הסטטוטורית, והחשש להישנות העבירות. בשעתו כתב השופט זמיר: "גם מי שלא היה מעורב בעסקי סמים צריך לדעת כי בית המשפט לא יטה לו חסד משנתפס לראשונה בעבירה מסוג זה. להיפך. כדי להרתיע אנשים, שלא יסתבכו ברשת הסמים, עליהם לדעת מראש מה כבד המחיר שיושת על כל מי שנסחף ונתפס ברשת זאת" (בש"פ 2797/94 רבאיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ראו גם בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט (3) 164 (השופט זמיר); בש"פ 59/04 אוסטרובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת נאור); בג"צ 2846/06 מדינת ישראל נ' אלעצם (השופטת נאור). הכלל לענייני סוחרי סמים הוא מעצר מאחורי סורג ובריח. ח.כשהמדובר בבעל עבר נקי, תיתכן נטיה, חרף האמור, לבדוק חלופה, מתוך גישתו של המחוקק באשר למעצר בכלל, שמקומו בהיעדר אפשרות לחלופה. כן עשה בית משפט השלום מלכתחילה. ואולם, משמסקנתו של התסקיר נחרצת למדי שלא לחיוב, יש קושי רב ב"איגוף" שירות המבחן, הסמן ה"שיקומי", והעורר לא סיפק עד הנה תשתית טובה לסטות מן ההמלצה. על כן, איני סבור כי לעת הזאת יש מקום לשחרור. אכן, עו"ד בן-נתן טרח לקבץ אסופה של מקרים שבהם שוחררו עצורים לחלופה חרף המלצה לא חיובית של שירות המבחן, בה עיינתי אחד לאחד, ואולם, לכל אחד מהם זוית משלו שהייתה בסיס להחלטת בית המשפט, ואיני רואה מקום להרבות פירוט. אודה כי נותר בי ספק שמא בכל זאת החלופה שאינה בבית העורר, בפיקוח אדם זר, תצלח - אך בסופו של יום לא ראיתי, על פי כלל הנתונים, לרבות החיפוש אחר העורר, שהמענה לו ("ההודעות לא הגיעו") נראה לי בעייתי - להכריע בכיוון זה. איני נעתר איפוא לערר. ט.מגיעים אנו לנושא הפוליגרף. כאמור, העורר ביקש לעבור בדיקת פוליגרף, ולוא גם על חשבונו. כל עוד אין הדלת נעולה לשימוש בממצאי פוליגרף בהליכי מעצר, יש להיענות לבקשתו של העורר ולאפשר לו להיבדק במכונת הפוליגרף על חשבונו (ראו בש"פ 1000/05 חסיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (6) 385; בש"פ 1171/07 ליאור אלון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); זאת, בגדר זכויותיו לנסות ולמצות דרכים חוקיות לטובתו. אם יתבקש הדבר יש לאפשר איפוא עריכתה של בדיקת פוליגרף בין כתלי מקום המעצר, על מנת שלא יהיה צורך בליווי העורר החוצה שלא לצורך ובהכברת הוצאות (עניין חסיד, בעמ' 396). בהמשך לכך, כאמור בענין אלון, "פשיטא... כי אם יחול שינוי בעובדות ובראיות או בנסיבות, בידי העורר לבקש עיון חוזר לפי סעיף 52 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996". י.אין בידי איפוא להיעתר לערר, בכפוף לאמור בענין בדיקת הפוליגרף. פוליגרף (מכונת אמת)סמים