מונחת בפניי תובענה ולפיה מבקש התובע לפצותו בגין תאונה שאירעה לו, לגרסתו, ביום 10/4/98, עת נפל מרכב מספר רישוי 08 - 298- 18 לאחר שדרך על קצה שטיח שכיסה חלק מהמדרגה של הרכב. ביום 16/6/02, הסכים התובע לעבור בדיקת פוליגרף באשר לנסיבות התאונה ובית המשפט רשם, כי שאלת החבות תוכרע על פי תוצאות בדיקת הפוליגרף. ביום 1/7/02, הודיעה הנתבעת מס' 2 כי היא מסכימה לבדיקת פוליגרף בכל הקשור לפן העובדתי ולמען הסר ספק ביקשה להבהיר, כי גם אם ימצא התובע דובר אמת, הרי שעדיין עומדת לנתבעת הטענה המשפטית ולפיה, האירוע אינו מהווה "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד. התובע עבר בדיקת פוליגרף אשר על פי תוצאתה, הוא נמצא דובר אמת בגירסתו. ביום 26/1/03, הודיע ב"כ הנתבעת מס' 2 , כי אין לו בעיה עם תוצאות בדיקת הפוליגרף ומבחינה משפטית , האירוע לא מהווה תאונת דרכים. ביום 20/5/04, הבהירו הצדדים כי בדיון תבחן השאלה אם מדובר בתאונת דרכים אם לאו. באותו מועד, נשמעו ההוכחות לעניין נסיבות האירוע. כיוון שהתובע נמצא דובר אמת ביחס לגרסתו בשאלה, האם לפני כ - 4 שנים וחצי הוא נפגע מנפילה מרכב טרנזיט, בגלל שדרך על קצה שטיח שכיסה חלק מהמדרגה, או שנפגע מדבר אחר, אזי אין לי צורך לדון בשאלה זו. השאלות המונחות בפניי היום הן; האם הנסיבות סביב אותו אירוע תאונה הן כפי שציין התובע, והאם הדבר נכנס לגדר "תאונת דרכים" בהתאם להגדרתה על פי החוק, אם לאו. התובע בתצהירו בסעיף 5 הצהיר : "הנני מצהיר כי לאחר שפורקה ההובלה במפעל עליתי על ההגה ונסעתי ברכב מהמפעל, והגעתי מחוץ לשטח המפעל ועצרתי את הרכב וחניתי בצד כאשר הרכב היה מונע, ירדתי ממנו ופתחתי את הדלתות של הרכב האמצעי והאחורי, ועליתי על הרכב בכדי לסדר את הכיסאות והכל בכדי להמשיך בנסיעה ולאסוף את העובדים למפעל "כרמיפלס" ומשם הייתי אמור לקחת נוסעים לבתיהם". ובסעיף 6 הצהיר : "הנני מצהיר כי לאחר שסידרתי את הכסאות האחוריים ותוך כדי פניה לכיוון הכיסאות הקידמיים, דרכתי על המדרגה האמצעית של הרכב שהיתה מכוסה בשטיח שהיה באותו צבע של רצפת הרכב והיות וחלק מהשטיח היה באוויר מעדתי ונפלתי מהרכב אל מחוץ לו מעל המדרגות". בעדותו ביום 20/5/04, בחקירתו הנגדית, חזר העד על גרסתו ואף אמר בעמוד 13 בין השורות 1 עד 19 לסירוגין: " יצאתי משטח המפעל והחנתי את הרכב מחוץ לשער... חניתי האוטו היה מונע ופתחתי את הדלתות ועליתי על האוטו מאחורה וקיפלתי את הכסאות האחוריים כלפי החלונות שבצדדים, ולאחר מכן הסתובבתי קדימה לקפל את הכיסא הקדמי, השטיח עלה על המדרגה של הדלת האמצעית שחלק מהשטיח עלה על המדרגה וכיסה אותה ואיך שהסתובבתי קדימה על מנת לקפל את הכיסא למקום שלו דרכתי על השטיח, החלקתי ונפלתי מחוץ לאוטו... קודם כל הייתי חייב לקפל את הכיסאות, כי זה מהווה סכנה כי כשמקפלים את הכיסא יש פין שיושב על התושבת של הכיסא ויכול להיות שזה יתנדנד ויהווה סכנה. הכיסא הקדמי מתקפל קדימה וזה חוסם את השדה ראיה. כשהגעתי למפעל היתה לי סחורה . אם יש לך נסיעה אתה לא יכול להכניס סחורה לאוטו מבלי לקפל את הכיסאות. הכיסאות היו מקופלים ובמצב זה שדה הראיה של המראה האמצעית מוגבל והיות וסיימתי את ההובלה. לפני כן לא שלא היה לי שדה ראיה יש לי שתי מראות בצדדים." ובהמשך, בחקירתו החוזרת אמר העד בעמוד 16 לפרוטוקול בין השורות 14 עד 21 : "הכיסאות שמקפלים אותם הצידה כלפי החלונות הכיסא נשען עם כל הכובד שלו על הפין ועל התושבת ואם האוטו ריק זה מתנדנד ויכול להיות שיפול וזה מהווה סכנה לאוטו יכול להיות שישבר הכיסא. יש לי נסיעה אחרי ההובלה הזו, וזה חצי שעה אחרי ואני לא יודע מה אני הולך לעשות אני מחזיר את הכיסאות למצב שהם צריכים להיות. הכיסא שהוא מתקפל עד הסוף הוא חוסם את כל האוטו וכשאני מעמיס סחורה אני לוקח את הכיסא טיפה אחורה, וזה נשען על הכיסא ואם אין סחורה אני חייב לדחוף אותו עד הסוף כי הוא יפול אם אני לא דוחף את הכיסא עד הסוף אי אפשר לנסוע כי הכיסא יפול." עדותו קיבלה חיזוק, לפחות בנושא העובדה כי נפגע, וכי אמור היה להסיע עובדים, הן מטעם עד התביעה מס' 1 מר סולימאני דרוויש, אשר ציין כי התובע עבד אצלו גם ביום 10/4/98 ובאותו יום היה צריך לקחת משמרת צהריים . וגם על פי עדותו של עד התביעה מס' 3 מר דבאח דבאח שהוא אחי התובע, אשר ציין כי לאחר שהגיע התובע לביתו, הוא החליף אותו בהסעה והתובע נסע עם אח נוסף לבית חולים. הנתבעת מצידה, ויתרה על העדתו של החוקר מטעמה מר יהושוע גוטליב אשר התייצב לדיון. הצדדים הגישו את סיכומיהם, כאשר התובע מבקש לאמץ את גירסתו ולקבוע כי מדובר בתאונת דרכים הן על פי הנסיבות בה אירעה התאונה, והן על פי האמור בפסיקה. בעוד אשר הנתבעת מס' 2 ביקשה שלא לאמץ את גרסת התובע ביחס לאופן אירוע התאונה ולקבוע, כי אין מדובר בתאונת דרכים. כפי שנאמר בתחילת פסק הדין, אזי התובע נשלח לבדיקת פוליגרף לעניין נסיבות התאונה בשאלת החבות ונמצא דובר אמת. טוענת הנתבעת 2 כי הנסיבות האופפות את אותו אירוע אינן עולות בקנה אחד עם דברי התובע בתצהירו ובעדותו בפני בית המשפט, והיא פירטה בהרחבה כיצד לא זכר התובע דברים מסויימים, וכיצד השעות אינן תואמות הן את הגעתו לבית החולים בנהריה, והן את העובדה כי נתגלעו סתירות בין השעות אותן ציין בפני בית המשפט, לבין השעות אותן פירט בהודעה לחוקר הביטוח נ/3 . לאחר שבחנתי את העדויות כולן, ולאחר קבלת תוצאות בדיקת הפוליגרף, באתי לכלל מסקנה כי עדותו של התובע באשר לאופן אירוע התאונה לא נסתרה, על אף אי ההתאמות שהתגלעו בעדותו ביחס לשעות האירוע. מדובר בתובע שכאמור עבר בדיקת פוליגרף ונמצא דובר אמת, וגם גרסתו לעניין הנסיבות האופפות את האירוע לא נסתרה. מה גם, שבאופן כללי, גרסתו בתצהיר כמו גם גרסתו בפני בית המשפט, היו דומות במהותן. הנתבעת 2 מטעמיה, בחרה שלא להעיד את החוקר שהתייצב לדיון והדבר עומד לחובתה. השאלה שנותרה לדיון היא, האם אותן נסיבות נכנסות לגדר תאונת דרכים אם לאו. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 בסעיף ההגדרות קובע : "תאונת דרכים"- " מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ; ..." "שימוש ברכב מנועי" - "נסיעה ברכב , כניסה לתוכו ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול - דרך או תיקון - דרך ברכב , שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו שהרכב עומד ;" כבוד הנשיא השופט ברק כתב בע"א 4469/95 חאדר יונס דראושה נ. אררט חברה לביטוח בע"מ נ (3) 475 : "... דומה שהדרך הפרשנית הראויה הינה למצות את הפוטנציאל הפרשני הטמון ברשימה שקבע החוק. רשימה זו אינה בעלת רמת הפשטה אחידה. נראה לנו כי הדיבור "נסיעה ברכב" הוא בעל רמת הפשטה גבוהה למדי , באופן שניתן לכלול בחובו מצבים רבים שעל פי המבחן התעבורתי יש לראותם כשימוש ברכב, בלי שהם יופיעו בפירוט הקזואיסטי של ההגדרה... אפילו נמיין כך את פעולות המערער, הרי הטיפול אינו "טיפול דרך" , אלא הוא מהווה "טיפול בית" . אכן, ה"טיפול" הוא "טיפול דרך" אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי , והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית". במקרה שבפניי, עולה השאלה האם מדובר בטיפול שהיה טיפול דרך אם לאו. גם השופט ריבלין בספרו; "תאונת הדרכים" סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה מעודכנת בעמודים 178 - 182 סבור, כי נראה שראוי להגשים את כוונת המחוקק המשתקפת בתיקון מתשנ"א - 1990 כרוחה וכלשונה ולייחד דרך זו של שימוש ברכב רק לתיקוני פתע, או טיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה. י' אנגלרד בספרו; "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", עדכון משולב תשנ"ו בעמוד 78 סבור כי המבחן הבלעדי לקביעה אם מדובר בתיקון דרך הוא זמן ביצוע התיקון (אגב הנסיעה של הרכב). זהו מבחן ברור שיתרונו בנוחות יישומו וראוי ליתן משקל לשאלה אם התיקון היה אקראי ובלתי מתוכנן מראש ואם הטיפול היה בלתי צפוי. ריבלין בספרו ממשיך ואומר: "הדיבור "תיקון" מצומצם יותר מן הדיבור "טיפול". התיקון מתייחס אל הרכב על חלקיו האינטגרליים ולפעולות המבוצעות בו מחמת תקלה בלבד. הטיפול הוא לאו דווקא תוצאה של תקלה ותחומיו פחות מדוייקים. בפסיקה ניתן למצוא גישה המבקשת להרחיב את גדריו של "טיפול הדרך" וממילא להרחבת גבולות תכולתו של החוק". ישנם פסקי דין הסבורים כי כיסוי המטען בדרך אגב עצירת הרכב עשוי להחשב כ "טיפול דרך". גם במקרה בו עצר התובע את רכבו לשם חיזוק מטען שהתרופף נקבע, כי יש לראות בפעולה חלק מן הנסיעה עצמה. חיזוקו של מטען במהלך נסיעה, גם אם יש צורך לעצור לשם כך את הרכב, אינו בגדר טעינת מטען אלא פעולה כזו מהווה חלק מתהליך הנסיעה. אולם, ספק אם גישה מרחיבה זו אכן משקפת את התפיסה המקובלת בערכאות השונות ובע"א (ב"ש) 87/94 מחמוד נ. ביטוח חקלאי , אגודה שיתופית הדדית בע"מ נדחתה הטענה, כי כיסוי מטען הוא בבחינת "טיפול דרך". גם הטענה כי כיסוי מטען בעת עצירת הרכב בכניסה לשער המפעל הוא בבחינת "תיקון דרך" נדחתה בת"א (שלום חיפה ) 2483/91 סעידה זיאד חאלד נ. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ. כיסוי המטען לפני שהוחל בנסיעה אינו אלה פעולה של טעינה ת"א (שלום ת"א ) 11852/92 בן שבת נ. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ. פסק הדין אושר בערעור ע"א (ת"א ) 819/93 בן שבת נ. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ שם נאמר: " תכליתו של כיסוי המטען היתה לתועלת המטען היינו שמירתו מפני רטיבות ואבק אין לתכליות אלה דבר אם התכלית התחבורתית שלשמה טוען ב"כ המערער בכיסוי הנטען". במקרה שבפניי , אין מדובר ב"תיקון דרך". השאלה היא אם מדובר ב"טיפול דרך", ובעניין זה באתי לכלל מסקנה כי גם ב"טיפול דרך" אין מדובר. משום שגם אם העדפתי את גרסתו של התובע באשר לאופן אירוע הדברים אזי, על פי דבריו בפרוטוקול בעמוד 13 , התאונה קרתה בסביבות השעה 16:00 (שורה 11 לפרוטוקול). לאחר מכן אמר, כי יכול להיות שהתאונה היתה בסביבות השעה 16:30 (שורה 20 לפרוטוקול) ואולם, בעמוד 14 לפרוטוקול אמר בין השורות 2 עד 5 : "האיסוף מתחיל לפני 18:30 . היינו מביאים את העובדים ולאחר כ- 20 דקות העובדים שהיו במשמרת יוצאים והאיסוף היה לפני השעה 18:00 אם היה לי איסוף. אני לא זוכר אם היה לי פיזור או איסוף באותו יום . אם היה איסוף זה היה מתחיל לפני 18:00 ואם היה פיזור הייתי אמור להגיע בשעה 18:30". היינו, כך או אחרת, אם אירעה התאונה בשעה 16:00 או 16:30, והרכב חנה מחוץ לשער המפעל בחניה של המשאיות, והאיסוף נועד לשעה 18:00 או 18:30 אם היה פיזור באותו יום, לא היתה כל סיבה של ממש לתובע להשאיר את הרכב מונע ואין לראות בפעולתו זו גם אם להפחית סיכון תעבורתי, פעולה הנכנסת לגדר "טיפול דרך". שכן, היה מרווח של כשעתיים בין אירוע התאונה לבין מועד האיסוף/ פיזור. גם עד התביעה מס' 3 מר דבאח דבאח ציין בעמוד 18 לפרוטוקול שורה 1 כי : " אם הוא פרק בשעה 16:10 והגעתי אליו בשעה 18:00 הוא הודיע לי בשעה 18:00 על המקרה. מה שאני יודע הוא פרק את הסחורה ויצא החוצה וקיפל את הכיסאות של האוטו כי יש לו סידור אחרי זה". נוכח כל אלה, על אף העובדה כי התובע נמצא דובר אמת בגירסתו, הרי שמבחינה משפטית אין מדובר ב"תיקון דרך" או ב"טיפול דרך" ודין התובענה להידחות. תאונת דרכיםפוליגרף (מכונת אמת)