1. הנאשם הואשם בכך שבתאריך 1.6.04, שעה 21:30 בערך, הוא נהג במכונית פולקסווגן גולף, בקלות ראש ובשכרות ברחוב פנחס רוזן, בתל-אביב, מצפון לדרום. בהגיעו לצומת עם רחוב קהילת יאסי, הוא פנה ימינה במהירות, אח"כ סטה שמאלה למסלול הנסיעה הנגדי ופגע במכונית שברולט שעמדה שם לפני הצומת באור אדום ברמזור. כתוצאה מהתאונה נחבלו שתי נוסעות מכונית השברולט ושני כלי הרכב ניזוקו. לאחר התאונה עזב הנאשם את מקום התאונה וחזר למקום רק לאחר זמן מה. לאחר התאונה סרב הנאשם לדרישת שוטר לבצע בדיקת דם, או נשיפה. הוראות החיקוק אשר יוחסו לנאשם הן: נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, סירוב לבצע בדיקת שכרות וסטיה בחוסר זהירות, עבירות בנגוד לסעיפים 62(2) ו-(3), 64ב(ב), 38(1)ו-(2) לפקודת התעבורה ותקנות 26(2) ו-41 לתקנות התעבורה. 2. הנאשם כפר בכך שהיה שיכור בעת קרות התאונה. 3. שמעתי את עדותו של עד ראיה שנהג ברכב וראה את הרכב בו נהג הנאשם חולף על פניו במהירות "אדירה". העד, תומר אקרמן (עת/1) הוסיף שבשל מהירות הנסיעה לא הצליח הנאשם להשלים את בצוע הפניה ימינה, סטה שמאלה למסלול הנסיעה הנגדי והתנגש ברכב שעמד שם באור אדום ברמזור. לאחר התאונה יצאו הנאשם וחברו מהרכב, אנשים נאספו במקום, התעורר ויכוח ביניהם, אחריו נכנס הנאשם לרכב ונסע מהמקום בהותירו את חברו במקום התאונה. העד סיפר שהוא אמר לחברו של הנאשם שמוטב שיתקשר לחברו ויגיד לו לחזור למקום התאונה, כי מספר רכבו נרשם. 4. העד יאיר בורנשטיין (ת/3) העיד שבעודו הולך ברגל בסמוך למקום התאונה, הוא שמע את קול התאונה. כשניגש למקום התאונה, הרכב הפוגע לא היה במקום. 5. עד ראיה נוסף שהיה במקום התאונה וראה אותה, היה תת אלוף נועם תיבון (ת/6). הוא נהג ברכב ועצר לפני הצומת הנ"ל, ברח' קהילת יאסי, אחרי הרכב שנפגע בתאונה. הוא ראה, לדבריו, את הרכב בו נהג הנאשם נוסע במהירות גבוהה מאד ובפראות, ברחוב רוזן, פונה ימינה בצומת לרח' קהילת יאסי ומתנגש במכונית שעמדה לפניו. הוא ירד מרכבו ונגש לעזור. אנשים התקהלו במקום. מהנאשם וחברו, נדף ריח של אלכוהול והם התנהגו באלימות ובגסות, כלפיו וכלפי נהגת הרכב הנפגע. הוא הזדהה בפניהם כקצין צבא בכיר ובקש מהם להזדהות בפניו, אך הם סרבו. אח"כ הנאשם נכנס לרכב ונסע מהמקום בהשאירו במקום את חברו. הוא הסביר לחברו של הנאשם שאם הנאשם לא יחזור למקום התאונה, זו תהיה תאונת פגע וברח. הנאשם חזר עם הרכב למקום התאונה כעבור כ-20 דקות. 6. נהגת הרכב המעורב בתאונה, שמואל ציונה (עת/7), העידה על אופן קרות התאונה ועל מה שארע לאחר מכן. היא חזרה ותארה את אופן קרות התאונה והשתלשלות העינינים לאחר מכן ואת ריח האלכוהול שנדף מהנאשם וחברו. לאחר התאונה פנה אליה הנאשם בתחילה בצורה נחמדה ושאל אותה אם הכל בסדר והתנצל על כך שפגע בה, היא בכתה ובקשה שיניח לה מספר דקות להתאושש, כי היתה בהלם, אלא שהנאשם נסע מהמקום מבלי למסור לה את פרטיו. 7. חברתה של נהגת הרכב שנפגעה - אייזמן אנה (עת/8) תיארה את אופן קרות התאונה ואת התנהגותו של הנאשם לאחר התאונה, כשל אדם "שיכור כלוט", כולל אלימות פיזית ומילולית. 8. שוטר מתנדב שהגיע למקום התאונה, ג'פרי דנוביץ (עת/5) כתב דו"חות פעולה (ת/10 ו-ת/11) ומילא טופס מאפיינים לחשוד בנהיגה בשכרות. המעורבים והעדים סיפרו לו על אופן קרות התאונה. הוא שמע שהבוחן בקש מהנאשם לעבור בדיקת שכרות והנאשם סרב. הוא ציין את ווכחנותו המרובה של הנאשם וריח האלכוהול שנדף מפיו. הנאשם הודה בפניו שהוא שתה וודקה לפני שנהג ודיבר שלא לענין. בדו"ח עיכוב (ת/12) כתב את תגובת הנאשם דכדלקמן: "רק עשיתי תאונה, לא ברחתי, ניסיתי לעזור לכם, לא שתיתי, כן שתיתי כוס או שתיים של אבסולוט-זה כמו בירה, אני חייל ספורטאי-אני לא מדריך". 9. בוחן המשטרה שהגיע למקום התאונה, רס"מ ניסים חורי (עת/4), פגש את הנאשם במקום התאונה. הוא הריח מפיו ריח חריף של אלכוהול וכתב זאת בטופס מאפיינים לחשוד בנהיגה בשכרות (ת/4) ובמזכר (ת/6). הבוחן בקש מהנאשם לעבור בדיקת שכרות: דם, או נשיפה, אך הנאשם סרב בטענה שהוא מפחד ממחטים ויש לו אסטמה. הנאשם הודה בפניו שהוא שתה 2 כוסות וודקה לפני שנהג. התנהגותו של הנאשם היתה פרועה, דיבורו לא טבעי, הוא התקשה להבין את שנאמר לו והיה צורך להסביר לו כל דבר מספר פעמים. הנאשם צעק, התווכח וחזר כל הזמן על כך שהוא חייל ומשרת את המדינה. בדו"ח הבוחן (ת/5) כתב הבוחן, בין היתר, שמזג האוויר היה נאה, הראות היתה טובה ותאורת רחוב פעלה במקום. שדה הראייה שהיה לנאשם לפנים היה למרחק של 100 מטר לפחות ולימין בצומת - 50 מטר. 10. בוחן משטרה, רס"ר שימרון (ע/ת2) פגש את הנאשם בתחנת המשטרה, לאחר שהנאשם הובא לשם ע"י ניידת סיור כחשוד בנהיגה בשכרות. הוא בקש מהנאשם לבצע בדיקת נשיפה, הנאשם סרב בטענה שלפני כן הוא רוצה לדבר עם עו"ד או אחיו. הבוחן תאר את התנהגותו של הנאשם במזכר (ת/2) כדלקמן: מפיו של הנאשם נדף ריח חריף של אלכוהול, הוא דיבר בקול רם ולא לענין. הבוחן, שהעיד על עצמו שהוא בעל ניסיון רב שנים בטיפול בנהגים אמר שהוא התרשם שהנאשם נמצא תחת השפעת אלכוהול כבדה. 11. הנאשם מסר עדות במשטרה (ת/3) והעיד בבימ"ש. הנאשם הודה באחריותו לתאונה בה פגע ברכב שעמד באור אדום לפני הצומת. לאחר התאונה הוא שאל, לדבריו, את נהגת הרכב לשלומה והיא אמרה לו שהכל בסדר. כשנשאל כיצד פגע ברכב האחר השיב: "האוטו לא עצר בפניה ימינה והתנגשנו..." לאחר התאונה נהגים צפרו לו, לדבריו, כדי שיפנה את הדרך, לכן הוא נסע מהמקום, החנה את הרכב במקום אחר וחזר למקום התאונה. הנאשם הודה בכך שהוא שתה 2 כוסות של וודקה אצל חברו וטען שהן היו קטנות. הנאשם סרב לבצע בדיקת שכרות בטענה שהוא מפחד ממחטים ויש לו אסטמה. בעדותו בבימ"ש הוסיף הנאשם, שהאסטמה שיש לו, אינה חמורה מכיוון שהוא אינו סובל ממנה יום יום. לפני התאונה היה לו התקף קל והיו לו קשיי נשימה וחרחורים, אך הוא לקח עמו משאף, כי ההתקף לא היה קשה. הנאשם הודה בכך שסרב לבקשת בוחן התנועה לעבור בדיקת אלכוהול, כי הוא רצה לדבר עם אחיו או עם עו"ד. הנאשם הכחיש שהוא היה שיכור בעת שנהג וטען שחברו היה שיכור, לכן הוא נהג ברכב של חברו. 12. חברו של הנאשם, יריב חכשורי, העיד בבימ"ש וחזר על גירסת הנאשם לגבי אופן קרות התאונה וסיבתה. לגבי עזיבת הנאשם את מקום התאונה, חזר גם הוא על גירסת הנאשם שאנשים צפרו לו לזוז מהמקום, לכן נסע מהמקום וחזר,לדבריו, כעבור 3-4 דקות. העד אמר שהוא היה שיכור, לכן הוא לא נהג, אלא הנאשם. 13. אחיו של הנאשם, נתן וולק, העיד בבימ"ש ואמר שהוא הגיע למקום התאונה לאחר שהנאשם טלפן אליו ובקש שיגיע למקום, כי הוא היה מעורב בתאונה. כשהגיע למקום התאונה, הוא ראה את אחיו רגוע כרגיל. הנאשם לא בקש ממנו בשיחה הטלפונית להביא לו את המשאף והוא לא נראה לו בהתקף של אסטמה, אבל כשהגיעה המשטרה, היה לנאשם התקף אסטמה: "הוא לא נשם כמו שצריך, אני לא יודע איך זה מתבטא". אח"כ מיד תיקן את עצמו ואמר: "אני יודע איך זה מתבטא, יש לו קוצר נשימה". 14. גם אמו של הנאשם העידה בבימ"ש וסיפרה שהיא הגיעה לתחנת המשטרה לאחר שבנה טלפן אליה ובקש שתגיע לשם. הנאשם לא הסכים, לדבריה, שהיא תחתום על ערבות עבורו, "אלא קרא את כל הדו"ח ושאל והתעניין מה אומר כל דבר". בנה לא נראה לה שיכור, לדבריה. אמו של הנאשם לא העידה ולא נשאלה בחקירה ראשית אם בנה היה בהתקף של אסטמה כשראתה אותו במשטרה ורק בחקירה הנגדית אמרה זאת, אך לטענתה, בנה לא ביקש ממנה, להביא לו את המשאף. 15. לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, מצאתי שעובדות כתב האישום הוכחו בפני מעל לכל ספק סביר. זאת עשיתי לאחר שהזהרתי את עצמי שמדובר בעדות יחידה במשפט פלילי. 16. אין מחלוקת על כך שהנאשם גרם לתאונה עקב נהיגתו הרשלנית וקלת הדעת. הנאשם עצמו הודה באחריותו לתאונה, הן בהודעתו במשטרה ("האוטו לא עצר מספיק בפניה ימינה" שורה 24 בת/3) והן בעדותו בבימ"ש (לקחתי את הסיבוב מהר מידי, כנראה והאוטו שבו נהגתי לא עצר בזמן, או שלא בלמתי בזמן". שורה 12 בעמ' 15 לפרוטוקול). היינו, גם לגרסתו הוא גרם לתאונה בשל המהירות המופרזת בה נסע ופנה ימינה בצומת, עד כדי כך שלא יכל לעצור, עבר למסלול הנגדי והתנגש ברכב שעמד שם. גם עדי הראיה לתאונה העידו על נהיגתו הפרועה והמהירה. הנאשם גם הודה בכך שלאחר התאונה הוא נסע מהמקום לפני מסר את פרטיו לנהגת שנפגעה בתאונה, התרוץ שנתן לכך הנאשם אינו אמין עלי. אינני מאמינה לו שנהגים צפרו לו שיפנה את הדרך, כי אף אחד מהעדים האחרים לא העיד על כך. ואולם גם אם היה כך, אינני מאמינה שהיה עליו לנסוע כה רחוק ולחזור למקום התאונה אחרי זמן רב יחסית, כחצי שעה, כפי שתארו עדי הראיה לתאונה. עת/1 העיד שאחרי התאונה הנאשם עצר בצד ימין (שורה 1 בעמ' 2 לפרוטוקול ושורה 9 בהודעתו-ת/1) ולא הזכיר דבר בענין ההפרעה לתנועה שהיווה הרכב לאחר התאונה וגם לא נחקר על כך בחקירה נגדית, ההיפך מכך, עת/1 העיד שהוא אמר לחברו של הנאשם שיתקשר לנאשם ויאמר לו לחזור למקום התאונה כי מספר הרכב נרשם, ואמנם חברו של הנאשם התקשר אליו ואמר לו לחזור, רק אז הנאשם חזר למקום (עמ' 2 לפרוטוקול משורה 22). אותה גירסה בדיוק מסר תת אלוף תיבון (עת/6) (עמ' 9 לפרוטוקול משורה 12 ושורה 18). העד הדגיש שלאחר התאונה הרכב הפוגע המשיך בנסיעה כמה מטרים ואח"כ נעצר וזאת לפני עזיבתו את המקום, היינו, לא כטענת הנאשם שרכבו הפריע לתנועה ומשום כך נסע מהמקום. יתירה מזאת, עד זה העיד שהוא הזדהה בפני הנאשם וחברו כקצין צבא בכיר ולמרות שהנאשם וחברו היו חיילים אותו זמן, הם סרבו לדרישתו להזדהות בפניו ולמסור לו את פרטיהם. אין ספק שיש בהתנהגות זו כדי להוכיח פגם חמור בשיקול הדעת. שני עדי הראיה הנ"ל (עת/1 ו-עת/6) אינם מכירים איש מהמעורבים בתאונה ואף לא זה את זה. הם עשו עלי רושם אמין ביותר, עדותם אמינה עלי ועדיפה על פני גירסת הנאשם ועדיו. 17. שכרותו של הנאשם - אין מחלוקת על כך שהנאשם שתה משקאות אלכוהוליים לפני שנהג. הנאשם הודה בכך הן בפני השוטרים שראו אותו וחקרו אותו לאחר התאונה והן בעדותו בבימ"ש. שבעת עדי התביעה שראו את הנאשם לאחר התאונה העידו על ריח חריף של אלכוהול שנדף מפיו של הנאשם גם על כך לא היתה מחלוקת. אלא שבנוסף לריח האלכוהול שנדף מפיו של הנאשם תארו עדי התביעה, התנהגות המצביעה על שכרות. הנאשם התקשה להבין את דברי השוטרים והם נדרשו להסביר לו כל דבר מספר פעמים עד שהבין, הנאשם דיבר הרבה שלא לעניין והתווכח על כל דבר בקול רם, הנאשם לא מסר את פרטיו לעת/6, תת אלוף תיבון, למרות שהוא הציג את עצמו בפניו בשמו ודרגתו ולמרות שהנאשם היה חייל בשרות סדיר, אותה שעה. עת/6 העיד על התפרעותו של הנאשם במקום התאונה ואלימותו כלפיו וכלפי הנהגת שנפגעה בתאונה (עמ' 9 לפרוטוקול משורה 15). כך גם העידו שתי הנוסעות ברכבו בו פגע הנאשם. 18. הנאשם ועדי ההגנה מטעמו עשו עלי רושם בלתי אמין. עדי ההגנה היו חברו של הנאשם, שהיה עמו בעת קרות התאונה, אחיו ואמו. עדותם היתה מגמתית ונועדה לעזור לנאשם גם במחיר האמת. אינני מאמינה לנאשם שהוא לא הסכים לבצע בדיקת נשיפה בשל התקף אסטמה שהיה לו אותה שעה. לא הומצאה בפני כל תעודה רפואית על כך שהוא חולה אסטמה, או שהיה לו התקף אסטמה אותה שעה. אני מאמינה שלו היתה לנאשם מחלה כזו, לא היה כל קושי להוכיחה. אם אמנם היה הנאשם חולה אסטמה ובהתקף אותה שעה, אני מאמינה שהיה מחזיק ברשותו משאף, או שאחיו ובוודאי אמו, היו דואגים להביא לו משאף, או לכל הפחות מתריעים על כך בפני השוטרים במקום. אינני מאמינה לנאשם שהוא פוחד ממחטים ולכן סירב לבדיקת דם. הנאשם העיד על עצמו שהוא חייל וספורטאי, לכן לא נראה לי סביר שיפחד ממחטים. אני מאמינה שהנאשם סרב לעבור בדיקת שכרות בכל צורה שהיא: נשיפה או דם, על מנת שלא תתגלה שכרותו ורמתה. סרובו לבצע בדיקת שכרות אינה עולה בקנה אחד עם רצונו שיאמינו לו שהוא לא היה שיכור בעת שנהג. 19. כל הסימנים יחדיו מוכיחים שהנאשם היה שיכור בעת שנהג וגרם לתאונה:- נהיגתו המהירה והפרועה, כפי שהעיד עת/1 והנאשם עצמו, אי יכולתו לעצור ולבלום בעת הפניה שמאלה בצומת, סטיתו לעבר המסלול הנגדי ופגיעתו ברכב שעמד שם, בריחתו ממקום התאונה, סרובו למסור את פרטיו לקצין בכיר של צה"ל שדרש זאת ממנו למרות היותו חייל בשרות סדיר באותה עת, ריח האלכוהול החריף שנדף מפיו, הודאתו בכך ששתה משקה אלכוהולי לפני שנהג, התנהגותו פרועה שהתבטאה בווכחנות יתירה, דיבורו בצעקות ושלא לענין. אפילו כשהגיעה אמו לתחנת המשטרה ע"מ לשחרר אותו בערבות, היא התווכח עם השוטרים, לא נתן לה לחתום עד שיסבירו לו על מה היא חותמת וזאת למרות שאני מניחה שאמו, שהיא מורה במקצועה, ידעה לקרוא על מה התבקשה לחתום. רצונו של הנאשם לדבר עם עו"ד, או אחיו בטרם יעשה בדיקת שכרות, מעלה חשד כבד בלבי שהנאשם בקש הדרכה ממישהו שיוכל לשחרר אותו מהבדיקה על מנת שלא תוכח שכרותו, היינו לנאשם היה בסיס לחשש, אחרת לא היה נזקק ל"יועצים". 20. סיכומו של דבר, מסקנתי היא, שהנאשם היה שיכור בעת שנהג ולכן נהג ברשלנות, במהירות מופרזת, פנה בחוסר זהירות והתנגש ברכב שעמד לפני הצומת באור אדום ברמזור, אשר ישבו בו לתומן הנהגת ונוסעת. כתוצאה מהתאונה נחבלו שתי נוסעות הרכב ופנו לטיפול בבי"ח. 21. אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, סירוב לבצע בדיקת דם, או נשיפה וסטיה בחוסר זהירות, עבירות בנגוד לסעיפים 62(2) ו-(3), 64ב(ב), 38(1)ו-(2) לפקודת התעבורה ותקנות 26(2) ו-41 לתקנות התעבורה. משפט תעבורהשכרותאסטמהבדיקת שכרות (אלכוהול)