לפניי בקשה להורות על ביטול פסילה מנהלית של רשיון הנהיגה של המבקשת. על פי טופס השימוע וההחלטה על פסילה מנהלית עולה, כי למבקשת מיוחסת עבירה של נהיגה בשכרות, בשל כך שסירבה להיבדק בדיקת נשיפה על-פי דרישת שוטר. רשיונה של המבקשת נפסל לתקופה של 30 יום. כמו כן, ובנוסף, ניתנה על הרכב אשר בו נהגה המבקשת במועד ביצוע העבירה המיוחסת לה הודעת איסור על שימוש ברכב, לתקופה של 30 יום. לעניין זה הוגשה בקשה נפרדת על ידי בנה של המבקשת, הרשום כבעל הרכב. התנאים להפעלת הסמכות לפסילה מנהלית בנויים משני מרכיבים: האחד - מרכיב הראיות לכאורה, המבקש לבחון אם קיימות ראיות לכאורה המצביעות על כך שהנהג עבר עבירה המופיעה ברשימת העבירות המצדיקות פסילה מנהלית. המרכיב השני עניינו בשאלה אם קיימת מסוכנות לציבור בהמשך נהיגתו של הנהג בכביש. עיקרו של תנאי זה בכך שהוא משתית את הפסילה המנהלית על שיקול של מניעת סכנה לציבור מהמשך נהיגתו של הנהג, ואין הוא סממן של ענישה בטרם משפט. ראה לעניין זה: פסק דינו של בית המשפט העליון (כב' השופט א' גולדברג) בבש"פ 1661/91 צישינסקי נ' מ"י, פ"ד מה(3) 145. באשר לקיומן של ראיות לכאורה: המבקשת פרטה בבקשתה את גרסתה ביחס לנסיבותיו של האירוע הנדון, ובתמצית יצוין, כי לפי גרסתה של המבקשת, שוטר הסיור אשר ביקש ממנה, בעת בדיקה שגרתית של הרכב, להציג רשיונות, סבר בטעות כי היא מתעלמת ממנו, והחל לקלל אותה קללות חריפות. בהמשך, החל בין השניים דין ודברים, ותוך כדי ויכוח, ביקש השוטר מהמבקשת לערוך בדיקת שכרות. המבקשת, לגרסתה, השיבה, בשל סערת הרגשות שהיתה נתונה בה לנוכח התנהגותו של השוטר כלפיה, כי לא תסכים לביצוע הבדיקה אם ימשיך להתנהג אליה בגסות. המבקשת מדגישה בבקשתה את טענתה, לפיה לא הסביר לה השוטר כי עצם סירובה להיבדק מהווה עבירה בפני עצמה ויכול לשמש לחובתה, שכן באם היה עושה כן, הרי שלמרות העלבון וסערת הרגשות היתה מוחלת על כבודה ועורכת הבדיקה. למרבה הצער, הויכוח המילולי בין שוטר הסיור למבקשת החריף לכדי עימות פיזי, כאשר לגרסתה של המבקשת, אותו שוטר ואחרים, תקפו אותה וגרמו לה לחבלות. בהקשר זה הוצג תיעוד רפואי על חבלות שנגרמו למבקשת. הנה כי כן, המבקשת מודה כי סירבה להיבדק בדיקת שכרות, אולם לטענתה, עשתה כן רק לנוכח התייחסותו של שוטר הסיור ושוטרים נוספים כלפיה, אשר כללה קללות ואלימות פיזית. עוד טוענת המבקשת, כמפורט לעיל, כי לא הוסברה לה מהות הבדיקה ומשמעות סירובה להיבדק. ב"כ המשיבה טענה, כי על-פי חומר החקירה המצוי בידיה, המבקשת נחשדה כמי שביצעה עבירת תנועה, רכבה נעצר, והיא החלה לקלל את שוטר הסיור, ובהמשך לכך אף תקפה אותו. לעמדת המשיבה, יש בחומר החקירה ראיות מספקות לביסוס האישום נגד המבקשת בעבירה המיוחסת לה. בדיון שנערך בשעות הערב לא היה בידי ב"כ המבקשת מלוא חומר החקירה. אפשרתי למשיבה להציג בפני את חומר החקירה במלואו, ובלבד שהדבר יעשה בטרם תינתן ההחלטה, והודעתי כי אין בכוונתי לעכב מתן ההחלטה לשם כך. למחרת עם בוקר, אמנם הוגש חומר החקירה במלואו, כשהוא כולל שני תיקי חקירה המתנהלים נגד המבקשת, האחד לגבי העבירות המיוחסות לה בקשר לתקיפת השוטר והשני לגבי העבירה המיוחסת לה של נהיגה בשכרות וסירוב להיבדק בדיקת שכרות. עיינתי בחומר החקירה הכולל מזכרים ועדויות של מספר שוטרים וקצינים, ובכלל זאת של שוטר הסיור שעצר את רכבה של המבקשת, שוטר נוסף שהיה עמו בניידת, ושוטרים נוספים שמסרו עדות או מזכר ביחס להתפתחויות שאירעו בתחנת המשטרה, עת הובאה לשם המבקשת. כמו כן, מצויה בתיק החקירה עדותה של המבקשת, אשר תואמת באופן כללי את גרסתה כפי שפורטה בבקשה שבפני. במזכר של שוטר הסיור שעצר את רכבה של המבקשת, הוא מפרט גרסתו ביחס לאירוע, ומציין כי המבקשת היא זו שקיללה אותו בעת שביקש ממנה להציג רשיונות, ובהמשך לכך אף ניסתה לנסוע מהמקום, וכאשר ניסה למנוע ממנה זאת, היא תקפה אותו. לעניין זה מצוי בתיק החקירה מסמך רפואי ביחס לחבלות שנמצאו על גופו של השוטר. השוטר מציין, כי מפיה של המבקשת נדף ריח אלכוהול, והוא ביקש מהמבקשת לערוך בדיקת שכרות, אך היא סירבה. גם מזכרים ועדויות נוספים, של שוטרים אחרים, מציינים כי המבקשת קיללה וצעקה גם בדרך לתחנת המשטרה וכן בתחנת המשטרה. אין מחלוקת, כי באותו ערב שתתה המבקשת אלכוהול. כמפורט לעיל, השוטרים ציינו כי מפיה נדף ריח אלכוהול. גם מזכרים ועדויות של שוטרים נוספים, בתחנת המשטרה, מציינים כי נדף מהמבקשת ריח אלכוהול. המבקשת מודה כי שתתה, ועל פי גרסתה בפני הקצין במהלך השימוע שנערך לה בטרם נשלל רשיונה, היא שתתה רק שתי כוסות יין. בבקשתה הדגישה, כי לא שתתה בסמוך ממש למקרה. בעדותה בתחנת המשטרה (שנגבתה על ידי שוטר נוסף, שלא היה מעורב בתקרית מעצרה של המבקשת) הוזהרה המבקשת, כי הינה חשודה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול והיא התבקשה לבצע בדיקות נשיפה או דם וסירבה למסור בדיקות כאמור ולכן חשודה שנהגה תחת השפעת אלכוהול. בעדות זו חזרה המבקשת על גרסתה ביחס להתנהגות השוטרים בעת שעצרו את רכבה. לגבי שתיית אלכוהול טענה בעדותה, כי שתתה קולה ובקבוק בירה נוסף, כחצי שעה לפני האירוע המתואר. יצוין, כי בעדות נוספת, שנגבתה מאוחר יותר, אמרה כי שתתה בקבוק בירה. כן טענה, כי לא ביקשו ממנה למסור דם ולא בדיקת נשיפה. בתגובה לטענה זו, מסר לה החוקר, כי כעת הוא מבקש ממנה למסור בדיקת דם או בדיקת נשיפה. תשובתה של המבקשת לדרישה זו היתה, כי היא רוצה להתלונן על המכות שהרביצו לה. החוקר שב ומציין בפניה, כי הוא דורש ממנה למסור בדיקת נשיפה ודם, ואילו המתלוננת חוזרת על עמדתה ומשיבה, כי קודם היא רוצה להתלונן על המכות ואח"כ תיתן בדיקת דם לאלכוהול. בשלב זה הסביר החוקר למבקשת, כי עליה להבין שהיא מסרבת למסור בדיקה, וכי מדובר בעבירה פלילית ובית המשפט יראה אותה כנוהגת תחת השפעת אלכוהול. תשובתה של המבקשת היתה, כי היא לא מבינה ולא מאמינה במה שכותב החוקר. אין לה יותר מה לומר. בשלב זה, בו מונחת בקשה לביטול פסילה מנהלית של רשיון הנהיגה, אין בידי בית המשפט להיכנס לבחינת מכלול הראיות ובפרט אין בידיו לבחון את משקלן של הראיות ולהכריע בין הגרסאות השונות של המבקשת והשוטרים. עניין זה ייבחן בבוא העת במסגרת ההליך העיקרי. כך גם הדבר ביחס לטענתה של המבקשת, לפיה סירובה להיבדק נבע מהתנהגות השוטרים כלפיה. בשלב זה, אין בידי בית המשפט להכריע בשאלה האם היה זה סירוב הנובע כולו מסערת הרגשות אליה נקלעה המבקשת, לנוכח התקרית בינה לבין השוטרים, כפי טענתה. כמפורט לעיל, על בית המשפט לבחון בשלב זה את קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישום נגד המבקשת. העבירה המיוחסת למבקשת היא עבירה של נהיגה בשכרות לנוכח סירובה להיבדק. סעיף 64ד' לפקודת התעבורה קובע, ביחס ל"סירוב לבדיקת שכרות", כי אם סירב נוהג ברכב לתת דגימה לפי דרישת שוטר כאמור בסעיף 64ב' לפקודת התעבורה, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3), היינו, כי "הוא שיכור בהיותו נוהג של רכב". מהמכלול המפורט לעיל עולה, כי אף שמדובר בגרסאות סותרות עדיין ניתן לומר כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה לביסוס העבירה המיוחסת למבקשת. די אם נזכיר, כי המבקשת עצמה מודה כי שתתה אלכוהול באותו ערב, וכי מודה כי סירבה להיבדק בדיקות שכרות. על הסירוב שנמסר לשוטר הסיור שעצר את רכבה, חזרה המבקשת גם בפני החוקר בתחנת המשטרה, וגם לאחר שהוסבר לה על ידיו משמעות סירובה. באשר למידת המסוכנות: על פי פסיקת בית המשפט העליון (ראה, לדוגמא: בש"פ 8545/02 רשיד אבו מדיעם נ' מ"י, פ"ד נז (1) 57) בקשר לבחינת המסוכנות, יש לבחון כל מקרה לגופו ולברר אם נסיבות העבירה לכאורה ועברו התעבורתי של הנהג מצביעים על קיום סיכון בהמשך נהיגתו בכביש. כיוצא מכך, לא רק נסיבות העבירה לכאורה הן המלמדות על מידת מסוכנתו של הנהג, אלא גם עברו התעבורתי. עם זאת, המסוכנות אינה נלמדת אך ורק מעברו התעבורתי של הנהג ועל בית המשפט להתרשם הן מנסיבות העבירה לכאורה והן מעברו התעבורתי של הנהג. במקרה זה, המבקשת מחזיקה ברישיון נהיגה משנת 1988 ולחובתה 12 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה. בחינת העבירות לנוכח ותק הנהיגה מעלה, כי עברה התעבורתי אינו מכביד במיוחד. עברה התעבורתי של המבקשת, כשלעצמו, אינו מלמד על מסוכנות, אולם מנגד, נסיבות המקרה והעבירה המיוחסת לה, שכאמור חרף הגרסאות הסותרות עדיין נמצאו ראיות המספיקות לביסוס קיומן של ראיות לכאורה, אמנם מלמדים על מסוכנות בנהיגה. משעה שקבע המחוקק את החזקה, לפיה מי שסרב להיבדק בדיקת שכרות, הרי שיש לראותו כמי שנהג בשכרות, הרי שגם בעת בחינת המסוכנות מצד נהג כזה, על בית המשפט לצאת מנקודת הנחה, לפיה מדובר במי שנהג כשהוא שיכור. אין צורך להרחיב בקשר לחומרתה ומסוכנותו של העבירה של נהיגה בשכרות, ועל רקע המסוכנות העולה מהעבירה, עולה גם המסקנה, כי אמנם קיימת מידת המסוכנות בנהיגתה של המבקשת, שהיה בה להצדיק החלטת הקצין בדבר פסילת רשיונה. לפיכך, לא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטה על פסילת רישיונה של המבקשת, ועל כן הבקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחית. יש לשלוח החלטה זו לב"כ הצדדים בדחיפות. כמו כן, המזכירות תוודא החזרת חומר החקירה שהועמד לעיוני והמצוי בתיק בית המשפט לידי נציג המשיבה. משפט תעבורהשכרותשלילת רישיון נהיגהבדיקת שכרות (אלכוהול)