מבוא 1. זוהי תביעת נזקי גוף עקב נפילה במדרכה. בכתב התביעה טען התובע, יליד 1968, כי ביום 18.3.04 בבוקר, עת צעד ברחוב המרכבה בחולון בסמוך לסניף סופר יוניברס קלאב, נתקל לפתע במכסה ביוב שלא היה סגור כהלכה, נפל והשתטח לכל אורך גופו על הרצפה (להלן: "התאונה"). 2. הוסכם בין הצדדים כי נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה, הנובעת עקב פגיעה בברכו השמאלית, תועמד על 7.5% (מיצוע הנכויות הרפואיות שבחוות דעת הצדדים). חבות 3. הנתבעת (להלן: "העירייה") חולקת על נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובע ומצביעה על גרסאות שונות שמסר כדלקמן: א. גרסתו של התובע בכתב התביעה הובאה לעיל. ב. ברישום פניית התובע למוקד העירוני סמוך לאחר אירוע התאונה נרשם בכלליות כי התובע נפל לבור ונפגע. ג. בטופס מוקד "מכבי" נרשם "במהלך הליכה ברחוב נחבל בהליכה במדרכה ממכסה ביוב שהתרומם". ד. במכתבה של ב"כ התובע, עו"ד מורסקי, מיום 7.6.04 (נ/6) נכתב כי "....נפגע מרשי ממכסה ביוב שלא היה סגור כהלכה, והיווה מפגע בטיחותי חמור...מרשי...נתקל במכסה הביוב ובחריץ שיצר והשתטח לכל אורך גופו על הרצפה...". ה. בחוו"ד מומחה התובע, ד"ר קוארטלר, נכתב כי "...תוך כדי הליכה במדרכה ברחוב המרכבה שבחולון, דרך על מכסה של בור ביוב, המכסה התרומם ומר בצלאל נפל לתוך הבור ונפגע בשתי ברכיו...". ו. בתשובות לשאלון (שאלות 51-52) ציין התובע כך: "נתקלתי במכסה ביוב שלא היה סגור כהלכה נפלתי על המדרכה". ז. בעדותו בקד"מ ביום 19.1.10 העיד התובע: "בזמן שהלכתי על המדרכה, נתקלתי ועליתי על מכסה ונפלתי רגל אחת בפנים ורגל שניה על המדרכה. מכסה ביוב סגור, היה אמור להיות סגור. אני נתקלתי במכסה וכתוצאה מההיתקלות המכסה התרומם למעלה, כמו במצב של מוקש נעל...היתה איזשהו בליטה של כמה סנטימטר 2 או 3 ס"מ אבל כתוצאה מכך המכסה התרומם. זה בדיעבד" (עמ' 1 ש' 15-20). ז. בתצהיר התובע נכתב כך: "...במהלך הצעידה דרכתי על מכסה ביוב שהיה לא תקין ולא סגור כהלכה, מעדתי ונפלתי לתוך הבור ונפגעתי ישירות בכל חלקי גופי בצוואר ובברכיים בפרט מהבור ומהמדרכה". ח. בעדות התובע בישיבת ההוכחות מתאר הוא כך את התאונה: "כאשר הלכתי לכיוון הסופר, נתקלתי במכסה של הביוב שהיה כנראה 2-3 ס"מ מעל הגובה שלו הוא היה צריך להיות בגובה המדרכה, מה שקרה ברגע שנתקלתי דרכתי עם הרגל השניה על הביוב שנראה לכאורה סגור, ובאותו רגע התרומם המכסה למעלה כמו מוקש נעל, ואני נפלתי עם הברכיים אחד על המדרכה ואחד הביוב בתוך הבור עצמו". כשנשאל התובע עם איזה רגל נכנס לביוב, השיב "עם רגל שמאל או ימין עם שניהם יחד הברכיים נפלו בתוך ביוב, ואני בלמתי את עצמי עם כפות ידי על הרצפה שליד הבור" (עמ' 6 ש' 29-30' עמ' 7 ש' 1-5). 4. אין ספק כי גרסת התובע לגבי נסיבות התרחשות התאונה איננה אחידה. בחלק מהמקומות הוא מציין היתקלות במכסה ביוב ונפילה על המדרכה, במקומות אחרים הוא מציין נפילה לתוך בור הביוב עקב התרוממות המכסה, כאשר אף בעניין זה, מופיעה לעתים היתקלות במכסה, לעתים דריכה על המכסה, ובעדות האחרונה, היתקלות ולאחר מכן דריכה והתרוממות המכסה. 5. צודקת הנתבעת בטענתה כי כאשר מדובר בתאונה שאירעה במדרכה, ובמיוחד כאשר מדובר בעדות יחידה, מוטל על התובע נטל שאינו קל להוכיח את טענתו בדבר התרחשות התאונה על המדרכה עקב מפגע שהיה קיים שם. בהקשר זה ניתן להסתייע בגרסאות השונות לתיאור התאונה מפי התובע, במועדים שונים, ובוודאי שאם קיימות סתירות ואי התאמות בין גרסאות אלה, יש בכך כדי להוות שיקול רב משקל, התומך באי קבלת גרסת התובע לנסיבות התרחשות התאונה. 6. אלא מאי? גם כאשר קיימות סתירות ואי התאמות כאמור, אין הנתבעת יכולה להסתפק בהצבעה עליהן, בלא לעמת את התובע עימן ולדרוש ממנו הסבר לסתירות האמורות. אם לא נאמר כך, הרי אין כלל צורך בחקירת התובע, והנתבעת יכולה, לכאורה, לוותר על חקירתו ולטעון כי אי ההתאמות יש בהן כדי להביא לדחיית התביעה, אף בלא שיישמעו ראיות בתיק, דבר שאינו מתקבל על הדעת. תמיד קיימת אפשרות כי התובע יוכל ליתן הסבר משביע רצון לסתירות ו/או אי התאמות בגרסאות השונות, ואם לא יתבקש התובע להסבירן, הכיצד נדע אם יש לו הסבר לכך? 7. בענייננו, התבקש התובע בחקירתו הנגדית לתאר איך נפל, מסר את גרסתו, ולא עומת לאחר מכן עם אף אחת מהגרסאות האחרות. למשל, בהקשר של מכתב עורכת הדין נשאל התובע ואישר כי סיפר לה על מה שקרה בתאונה, אך לא נשאל, אם כך, כיצד כתבה במכתבה גרסה השונה מגרסתו. לגבי התצהיר, התבקש לאשר את מה שנכתב בתצהיר, ולא יותר מכך. לגבי יתר המסמכים והתיאורים שנמסרו על ידו לא נשאל התובע דבר. בנסיבות אלה, וכאשר הנתבעת לא עימתה את התובע עם הגרסאות האחרות, לא דרשה ממנו הסברים לאי התאמות בין הגרסאות, ולא ניתנה לו אפשרות ליתן הסבר וליישב בין הסתירות האמורות, אין היא יכולה לסמוך בסיכומיה על אותן סתירות. 8. לכך יש להוסיף כי התובע מסר הודעה על אירוע הנפילה ועל המפגע בזמן אמת למוקד העירוני. ברישומי המוקד נכתב הנושא כ"בור גדול בכביש", דהיינו הבור נזכר כבר אז, ובתאור שנרשם שם צויין כך: "לא הספקתי לקבל מהפונה איזה בור והאם מדובר בכביש או במדרכה. כ"כ טען שנפל שם ונפגע, הזדרז לקבל את שמי, כנראה לצורך הגשת תביעה וניתק מיוזמתו בלא לאפשר לי לברר פרטים" עוד צויין בפניה כי המיקום הוא "מול היוניברס. ניתן לפנות לשלום נמני מנהל אחזקה של יוניברס". כמו כן צויינו בהודעה פרטי התובע ושני מספרי טלפון שלו. לא אוכל להתייחס להתרשמות מקבל ההודעה, עובד המוקד העירוני, בדבר רצונו של התובע להגיש תביעה ואי מסירת פרטים מספיקים, שכן מקבל ההודעה לא זומן לעדות על ידי העירייה, אך אין ספק שהתובע מסר פרטים מספיקים לזיהוי. בנוסף ניתנה הפניה למנהל האחזקה של היוניברס, וכן שני מספרי טלפון של התובע, כך שניתן היה להתקשר אליו ולהשלים פרטים, אם היה צורך בכך. היתה, אפוא, פניה של התובע בזמן אמת לעירייה עם הודעה על המפגע ועל נפילתו, ובכך יש חיזוק לגרסתו. גם במוקד הרפואי של מכבי, סמוך לאחר התאונה, מסר התובע כי מדובר במכסה ביוב שהתרומם. 9. יותר מכך, אין גם מחלוקת בין הצדדים כי במקום היה מפגע, שכן הפניה טופלה על ידי העירייה, והמפגע תוקן בסופו של דבר. העד מטעם העירייה, מר אוזן, מציין בעדותו כי נציג העירייה בשם יובל הגיע למקום האירוע תוך 13 דקות מעת הפניה והניח סרטי סימון כטיפול ראשוני במפגע ועל מנת להזהיר מפני המפגע, כאשר כשבועיים לאחר מכן, ביום 31.3.04 המפגע תוקן. התובע הגיש גם תמונות שצולמו על ידו כשבועיים-שלושה לאחר האירוע ובהן נראים סרטי הסימון מסביב למכסה הביוב, וכן מונח עליו צמיג, דבר המאשר כי היה מפגע במקום. והנה, העירייה בחרה שלא לציין מה היה המפגע, ובאיזה מצב מצא עובד העירייה את המקום 13 דקות לאחר מסירת ההודעה על ידי התובע. בתצהיר מר אוזן מטעם העירייה, מנהל עבודה בצוות דרכים באגף התשתיות, מציין הוא כי "כנהוג במקרים כגון אלה, העברתי לקבלן מטעם העירייה הוראת ביצוע, וביום 31.3.2004 המקום טופל על ידי קבלן מטעם העירייה". מר אוזן אינו מציין מה היה הטיפול שנדרש, ואף לא מצרף את הוראת הביצוע לקבלן. גם בעדותו, אין מר אוזן מסתמך על הוראת הביצוע אלא מעלה השערות על מה שנראה בתמונות, ואינו מציין מה היה המפגע, באיזה מצב נמצא הוא על ידי עובדי העירייה, ומה היו הפעולות שנדרשו לתיקונו. זאת ועוד, נראה כי הדרך הפשוטה והראויה ביותר היתה להעיד את עובד העירייה שהגיע למקום מייד לאחר הדיווח, אך הדבר לא נעשה על ידי העירייה. 10. לא ניתן לזקוף לחובתו של התובע אי הבאת עדים שסייעו לו לצאת מבור הביוב, שכן אין כל אינדיקציה לכך שהיו מוכרים לתובע או שפרטיהם נלקחו על ידי התובע. לגבי מנהל התחזוקה של היוניברס, לא נכח הוא בתאונה, אלא התובע שהגיע לאחר מכו לסופר, סיפר לו עליה, לדבריו, ואינני רואה בעדות משנית זו עדות הכרחית שהיה על התובע להביאה, כאשר קיימות הראיות האחרות שצויינו לעיל. 11. בפנינו, אפוא, גרסתו של התובע כפי שנשמעה בעדות בפני, שעל פניה נשמעה אמינה, כשהתובע מעיד בבטחון ומעורר אמון. בנוסף, עמדו בפני דיווח מיידי של התובע לעירייה על האירוע ועל המפגע, תיאור מכסה הביוב שהתרומם ברישום מוקד "מכבי" אליו פנה התובע סמוך לאחר התאונה, טיפול של העירייה במפגע ובתיקונו, ואי הבאת תיאור של העירייה לגבי המפגע והאופן בו נמצא על ידי עובד העירייה סמוך לאחר האירוע. בכך יש כדי להוות חיזוק וסיוע מספיקים לעדות התובע לגבי נסיבות התאונה. בהסתמך על האמור לעיל, משנקבע אשר נקבע לגבי אי ההתאמות הלכאוריות הקיימות בין גרסאות התובע (סעיפים 6-7 לעיל), מצאתי מקום לקבל את גרסת התובע, כפי שנשמעה בפני, כאמינה וכמשקפת את נסיבות התרחשות התאונה. 12. אחריותה של רשות מקומית לדאוג לבטיחות ולתקינות מקרקעין המצויים בתחומה אינה שנויה במחלוקת. מכוח פקודת העיריות (נוסח חדש) קמה חובת הרשות לדאוג לתקינות המקרקעין שבתחומה ולהסיר מכשולים, וכשבמדרכות המיועדות להולכי רגל עסקינן, ודאי כי חובה זו קיימת (ר' סעיפים 235, 249(11) ו-249(12) לפקודת העיריות). לפיכך, קיימת חובת זהירות מושגית של רשות מקומית כלפי הולכי הרגל המחייבת אותה לטפל במפגעי בטיחות המצויים במדרכות הנמצאות בטיפולה ואחזקתה [ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757 (1983)]. 13. חובת זהירות קונקרטית איננה קיימת למניעת כל סיכון וסיכון אלא רק לגבי סיכון שהוא "בלתי סביר" דהיינו אותו סיכון שהחברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו [ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(3) 113 (1982)]. 14. בענייננו, משמדובר במכסה ביוב בלתי תקין שהולך רגל דורך עליו ומוצא עצמו בתוך בור ביוב, אין ספק כי מדובר בסיכון בלתי סביר שעל העירייה מוטלת החובה לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למונעו. אינני מתייחס כאן דווקא לבליטת מכסה הביוב מעל פני המדרכה (שלגביה יש צורך לברר פרמטרים נוספים, כגון מידת הבולטות של המכסה לעומת פני המדרכה), אלא לדריכת התובע על המכסה, לאחר ההיתקלות בו, שהיא שהביאה להתרוממות המכסה ולנפילת התובע לבור. 15. אינני יכול לקבל את טענת העירייה כי מדובר בתאונה שלא ניתן לצפותה ולמונעה מראש. מר אוזן מתאר בתצהירו את האמצעים בהם נוקטת העירייה על מנת לטפל במפגעים שונים בתחום העירייה. אין ספק כי מדובר באמצעים מרשימים הכוללים תפעול של מחלקת דרכים ותאורה, יחידת אחזקה, מוקד עירוני לקבלת הודעות על מפגעים וסיירת מוקד המסיירת ברובעים שונים של העיר ועורכת ביקורות, כשגם אנשי אגף התשתיות עושים זאת, ואליהם מצטרפים עובדי הנקיון המנקים מדי יום את רחובות העיר. עם זאת, בעדותו, ומשנשאל מר אוזן ספציפית לגבי מכסי הביוב הוא משיב: "אנו בודקים את מדרכה ולא מכסה הביוב הוא נמצא מעל המדרכה" (עמ' 13 ש' 6). קודם לכן נשאל מר אוזן מדוע אין העירייה מבצעת בדיקות תקופתיות של בור ביוב והוא משיב "לא אמורים לבדוק בורות ביוב יש אלפים, לצורך מה אני אמור לבדוק אותם" (עמ' 12 ש' 33). סבורני, כי כשם שנבדקות המדרכות יש לבדוק גם את מכסי הביוב שהינם מועדים לפורענות, הן מבחינת בלאי ושחיקה שיכולים להביא לעתים למקרים של התרוממות המכסה או תזוזתו לאחר דריכה עליו [ר' מקרים דומים בת"א (נתניה) 2369/05 מלכה נ' עריית נתניה (21.5.07); ת"א (שלום ת"א) 22445/06 דויקו נ' עיריית תל אביב (16.3.10); ת"א (שלום ת"א) 59792/06 אלון נ' עיריית קרית גת (16.6.10)], והן מבחינת הפרשי גבהים הנוצרים לעתים בין פני המכסה לבין פני המדרכה. אם בוחרת העירייה שלא לעשות זאת, מפרה היא חובת זהירות המוטלת עליה, ונוטלת על עצמה את הסיכון של חיוב באחריות נזיקית במקרה של מפגע הקשור במכסה הביוב. ברור כי פקחי העירייה אינם יכולים להימצא ליד כל מכסה ביוב בכל רגע על מנת לבדוק את תקינותו, אך פועלי נקיון הנתקלים במפגע חייבים כמובן לדווח עליו, וגם בדיקות יזומות המתקיימות ברובעים השונים, אמורות לגלות מפגע מעין זה. על אחת כמה וכמה שכך הדבר, כאשר מהתמונות נראה, וגם מר אוזן מעיד על כך שקיימת בעייתיות בריצוף שמסביב למכסה הביוב. מר אוזן העלה השערה כי כלי כבד עלה על מכסה הביוב ומעך את האזור, "וזה גרם להרים את המכסה את כל הטבעת עם הרינגים והפקק" (עמ' 13 ש' 14-15). מר אוזן גם טוען כי דריכה על מכסה איננה יכולה להרים אותו. מר אוזן טען עוד כי עוברים במקום פועלים וסיירים, וכי אם היו מבחינים במפגע היו מודיעים, ואם לא הודיעו כנראה שלא היה מפגע (עמ' 13 ש' 4-5). אינני יכול לקבל דברים אלה כמסירים אחריות מהעירייה. בראש ובראשונה נעוץ הדבר בכך שהעירייה לא דאגה למסור את המידע שהיה בידיה לגבי מצב אותו מכסה ביוב וסביבתו. כאמור, לא הובא לעדות עובד העירייה שהגיע למקום 13 דקות לאחר קבלת הדיווח, לא הוצגה גם הוראת העבודה לגבי התיקון. בנוסף, ואם מבוקש לטעון כי ביקורת התקיימה במקום במועד כלשהו (למרות שנטען קודם כי מכסי ביוב אינם נבדקים), מן הראוי להביא אסמכתא כלשהי לכך. יתרה מזו, הדברים לא נטענו בתצהירו של מר אוזן אלא רק בחקירתו הנגדית. לא ניתן לקבל את ההשערות ואת ההערכות של מר אוזן שנטענו בחקירתו הנגדית. מצב מכסה הביוב, והפגמים בריצוף סביבו איפשרו לעירייה לגלות את המפגע בעצמה, ולא היה עליה להמתין לדיווח בקשר לכך. העירייה לא איתרה את המפגע, ומהאמור לעיל עולה כי לא נקטה גם די פעולות על מנת לגלות זאת, ובוודאי שלא הראתה כי המפגע נוצר זמן קצר לפני התאונה, ואין לקבל את טענתה כי המכסה נפגם דקות או שעות פני התאונה. אציין עוד כי הגשת התביעה למעלה מ-4 שנים לאחר התאונה לא גרמה לנזק ראייתי כלשהו לעירייה, שכן התובע דיווח בו ביום על המפגע ועל נפילתו ופגיעתו, וכשלושה חודשים לאחר התאונה קיבלה העירייה מכתב דרישה מב"כ התובע, כך שלא היתה מניעה כי תברר את כל הפרטים הדרושים בזמן אמת. 16. לפיכך, אני קובע כי העירייה הפרה את חובות הזהירות המוטלות עליה והינה אחראית להתרחשות התאונה וחבה בתוצאותיה. אשם תורם 17. אני סבור כי יש לייחס לתובע אשם תורם להתרחשות התאונה. כאמור, המצב סביב מכסה הביוב הראה כי קיימת אי תקינות במקום. המדרכה באותו איזור רחבה דיה כדי לא להגיע למצב בו הולך רגל יעבור דווקא באזור מכסה הביוב הפגום ואף ידרוך עליו. התובע נשאל בעניין זה והשיב כי הוא רגיל ללכת במקום מדי שבוע ולא תיאר לעצמו שהמכסה אינו תקין. עם זאת, כאמור סביבת מכסה הביוב נראתה בלתי תקינה, ובזהירות רבה יותר היה התובע נמנע מלעבור בקרבתו. יש מקום לייחס, אפוא לתובע אשם תורם בשיעור של 25%. נזק 18. מומחה התובע מציין כי קבע את נכותו הצמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה בכיפוף הברך השמאלית, עם כאב המחמיר במאמץ ומלווה בחולשת שרירי הירך שמאלית. מומחה הנתבע מציין כי התובע נותר עם כאבי פיקה והגבלות בעליה במדרגות ובכריעה, אך ברוב התיקים הרפואיים לא נמצאה הגבלה בתנועות הברך וההליכה תקינה ללא צליעה. נכותו הצמיתה של התובע נקבעה על ידו בשיעור של 5%. מיצוע הנכויות הינו 7.5%, וכמוסכם מהווה נכות זו את נכותו הרפואית של התובע. במקצועו של התובע שהינו חוקר פרטי, אני רואה בנכות זו גם נכות תפקודית של התובע. הפסדי השתכרות לעבר 19. התובע הינו עצמאי שעיסוקו חוקר פרטי והוא רשום מ-1993 כחוקר פרטי במשרד המשפטים. משנת 2000 התובע חבר בלשכת החוקרים הפרטיים. בשנת 2003 קיבל התובע רשיון למשרד חקירות פרטיות. התובע טען כי בעקבות פגיעותיו הוא מוגבל בעמידה ממושכת, עליה במדרגות, טיפוס בסולם, כריעה או כיפוף ברכים ורכיבה על אופניים, מגבלות המקשות עליו מאד בביצוע עבודתו כחוקר פרטי. עוד טען כי מאחר וקיבל רשיון למשרד חקירות פרטי רק בשנת 2003, יכול היה לעבוד עם לקוחות פרטיים רק משנת 2004 ואילך, והכנסותיו היו אמורות לגדול באופן משמעותי, דבר שלא קרה בפועל, מאחר ונמנע לקחת עבודות שהיו כרוכות בפעולות בהן הוא מוגבל, כפי שציין לעיל. 20. כפי שציינתי לעיל, ובהתחשב במקצועו של התובע, יש במגבלותיו, כפי שצויינו בחוות הדעת הרפואיות, גם אם אינן כוללות את כל המגבלות שצויינו לעיל בתצהיר התובע, כדי להשפיע על תפקודו של התובע בעבודתו כחוקר פרטי, הכרוכה גם בפעילות פיזית ולאו דווקא משרדית. 21. עם זאת, על מנת להוכיח הפסדי השתכרות לעבר על התובע להמציא אסמכתאות להפסדים אלה. כל שהמציא התובע הינו תדפיס של ריכוז דוחות מע"מ לשנים 2002-2009, וזאת תחת להמציא דוחות מס הכנסה מהם ניתן היה ללמוד על הכנסותיו והוצאותיו של התובע, כעצמאי בשנים הנ"ל. באותו ריכוז דוחות מע"מ ניתן לראות עובדה בולטת אחת, והיא שמחזור העסקאות של התובע גדל בצורה ניכרת מהמועד שלפני התאונה ובשנים שחלפו מאז. כך, למשל, בשנת 2003 שהיא השנה שקדמה לתאונה הסתכם מחזור עסקאות התובע ב-50,688 ₪, בעוד בשנה שלאחריה, שנת 2004, עלה המחזור בצורה ניכרת ל-86,488 ₪. גם בשנים שלאחר מכן עלה המחזור באחוזים ניכרים, כך בשנים 2006-2008, בעוד שלגבי 2009, הובאו נתונים לגבי חלק מהשנה בלבד. בנוסף לכך, לא הביא התובע ולו דוגמא אחת לעבודה שסירב לקבל עקב מגבלותיו, ולא הציג כל אסמכתא בהקשר לטענה זו. זאת ועוד, בעדותו בישיבת קד"מ העיד התובע כי עובר לתאונה העסיק פרילנסר, וכי הוא מעסיק עובד בשלוש השנים האחרונות (עמ' 2 ש' 13-14), כך שברי כי לגבי עבודות אותן מרגיש התובע שאינו יכול לבצע בעצמו, יכול הוא להשתמש בשירותי פרילנסר, כפי שעשה בעבר לפני התאונה, או בשירותי העובד המועסק על ידו. 22. בהעדר ראיות להפסד השתכרות לעבר, לא ייפסק, אפוא, לתובע פיצוי ברכיב נזק זה. אובדן כושר השתכרות לעתיד 23. לאמור לעיל, יש השלכה גם על אבדן כושר השתכרותו העתידי של התובע. אי הוכחת הפסדי השתכרות בתקופה של קרוב ל-8 שנים לאחר התאונה, מביאה למסקנה, כי הנכות התפקודית איננה שוות ערך לפגיעה ביכולת ההשתכרות של התובע במקצועו, ובוודאי שאין לערוך את החישוב האקטוארי המלא בקשר לכך. מצאתי מקום בנסיבות אלה להעמיד את אבדן כושר השתכרותו העתידי של התובע על סך גלובלי של 60,000 ₪. עזרת צד ג' 24. לתובע אישורים על חופשת מחלה לתקופה של חודש וחצי לאחר התאונה והוא טען כי נזקק בתקופה הנ"ל לעזרת בני משפחתו, ובעיקר אשתו, לביצוע פעולות היום יום. מצאתי מקום לפסוק לתובע סך של 2,000 ₪ בערכי היום בגין עזרת העבר. 25. לא נתבעה בסיכומי התובע עזרת עתיד, ואף אינני סבור כי בשיעור נכות זה, ובמגבלות שצויינו, מגיע לתובע פיצוי בגין רכיב נזק זה. הוצאות 26. התובע טען כי בעקבות התאונה נגרמו לו הוצאות לנסיעות במוניות לפיזיוטרפיה ולסידורים פרטיים וכן הוצאות לרכישת תרופות, גרביים אלסטיות ולחוות דעת רפואית. ההוצאות לחוו"ד רפואית נכללות בהוצאות המשפט, ואילו לגבי יתר ההוצאות לא צורפו קבלות, למעט קבלה בגין ייעוץ רפואי בסך 500 ₪ משנת 2007. יש לציין כי התובע אכן הופנה לקבלת טיפולי פיזיוטרפיה. בהתחשב באמור לעיל אני קובע את החזר ההוצאות המגיע לתובע בגין הוצאות שהוצאו עקב התאונה בסך של 1,500 ₪ בערכי היום. כאב וסבל 27. לאחר בחינת שיעור נכותו של התובע, ותוך התחשבות בכך שהתאונה אירעה ב-2004 מחד, אך התובע הגיש את תביעתו רק בשנת 2008 מאידך, אני קובע את הפיצוי בגין כאב וסבל בסך 32,000 ₪ בערכי היום. סיכום 28. סך כל הסכומים שנפסקו לזכות התובע מסתכם ב-95,500 ₪ בערכי היום. מסכום זה יש לנכות 25% בגין אשם תורם של התובע וסכום הפיצוי לאחר הניכוי מסתכם ב-71,625 ₪. 29. אני מחייב, אפוא, את הנתבעת לשלם לתובע סך של 71,625 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 23.2% מהסך הנ"ל. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל. בכלל הוצאות אלה נכלל סך של 2,000 ₪ ששולם על ידי התובע למומחה הרפואי מטעמו (צורפו שתי קבלות בסך 2,000 ₪ כל אחת, אך שתיהן מתייחסות לאותו תשלום), כשהמועד הקבוע לחישוב הפרשי ההצמדה והריבית הוא 30.3.09. תאונות עקב מכסה ביובביוב