תביעת פיצויים, לפי פקודת הנזיקין, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 עקב נפילה במדרכה שהינה בתחום שיפוטה של הנתבעת 1. התובע 2, המוסד לביטוח לאומי [להלן - המל"ל], תובע את שיבוב סך הגמלאות אשר שילם, ועתיד לשלם לתובע, בגין התאונה, כפי שיפורט להלן. תמצית טיעוני התובע 1. התובע, יליד 27.3.48, נהג מונית במקצועו ובעיסוקו, הסיע ביום 17.10.03 נוסע, במוניתו, לבית הכנסת שברחוב חובבי ציון בפתח תקווה. כאשר הגיע ליעדו, יצא מן המונית ללוות הנוסע, כשהוא סוחב עבורו משלוח, ועלה בגרם המדרגות המובילות מן המדרכה הסמוכה לכביש, אל מדרכת הרחבה המצויה לפני בית הכנסת. 2. במהלך חזרתו לעבר המונית, כך על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, ובעת שהתהלך ברחוב חובבי ציון, נתקל בבור במדרכה, מעד ונחבל קשות במרפק ויד שמאל, כתף שמאל ורגל שמאל [להלן - התאונה]. 3. טוען התובע כי התאונה ארעה עקב מעשיה הרשלניים ו/או מחדליה של הנתבעת 1, אשר גרמה להימצאותו של מכשול בטיחותי במדרכה, לא התריעה בפניו ולא הביאה לתיקונו ו/או הסרתו. 4. לאחר קרות התאונה, פונה התובע למיון בית חולים השרון. צילום שבוצע לו הדגים פריקת מרפק שמאל, ושבר בראש רדיוס L בברך שמאל. ביום 20.10.03, ובהרדמה כללית, נותח התובע, בגין דיסלוקציה של המרפק. ביום 11.1.04, אושפז לביצוע שחזור סגור של המרפק, וביום 22.2.04 אושפז להוצאת תותבת וסנובקטומיה של המרפק. 5. התאונה הוכרה במל"ל כתאונת עבודה, התובע נבדק על ידי וועדות המל"ל ונכותו הצמיתה נקבעה בשיעור של 45% החל מיום 1.4.05. 6. התובע 2, תובע את שיפוי הסכומים ששילם וישלם לתובע 1, בגין התאונה, מאת הנתבעים. טיעוני הנתבעות 7. הטענה העיקרית עליהן סומכות הנתבעות הינה, כי דין התביעה כנגדן להידחות, באשר המדובר בעדות יחיד מטעם התובע, שגרסותיו היו מלאות סתירות, וכי גרסתו לפיה נפל בבור במדרכה לא הוכחה. 8. הנתבעות סבורות היו, כי ככל שארעה תאונה, היה זאת עקב רשלנות החברה הקבלנית אשר במועד התאונה ביצעה ברחוב עבודות פיתוח. בשל כך, הגישו הן ביום 12.6.07 הודעת צד ג' כנגד קבלן הבניין מר יורם ששון, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עבד במדרכה שברחוב חובבי ציון, ואילו התובע מצידו לא טען כי כלל לא נפל במדרכה זו. מצופה היה ממנו, כך לטענתן, כי יתקן תביעתו ויטען נכונה, כי נפל במקום אחר ולא במדרכה כפי שטען בראשית הדרך, כך שלא תוגש לשווא הודעה כנגד אותו צד שלישי. 9. רק לאחר שהליכי הפשרה בין הצדדים לא צלחו, כך לטענת הנתבעות, שינה התובע גרסתו המקורית, לפיה טען לקיומו של בור במדרכה, ועבר לטענה לפיה מעד בבור הפעור לרוחב המרצפות, והמצוי בסמוך לקראת הירידה במדרגות. או אז התברר להן כי כלל אין המדובר בנפילה במדרכה, ואין המדובר בבור, כי אם בחריץ ברחבת בית הכנסת, שאין לו כל קשר לטענת הבור במדרכה. משכך, לא היה מנוס אלא לשחרר את צד ג', אשר עבד במקום מטעם הנתבעות, ונתבקש לעבוד רק במדרכות הרחוב ולא ברחבת בית הכנסת. 10. הנתבעות סבורות כי טענותיו של התובע תמוהות ביותר, באשר לכל אורך הדרך טען כי נפל במדרכה ברחוב חובבי ציון, ולא אזכר כלל וכלל כי מדובר היה בנפילה במדרגות, כפי שלאחר מכן טען בעת עדותו בבית המשפט. ראייה לכך, לשיטתן, הינה תעודת חדר המיון, שם נכתב "נפל במדרכה בזמן עבודתו בדרך למונית". 11. לטענת הנתבעות, לא יעלה על הדעת לקבל את טענת התובע לפיה החריץ במרצפת רחבת בית הכנסת הינו בור במדרכת הרחוב חובבי ציון. ממילא, כך לטענתן, סתימת החריץ נעשתה על ידי עמותת בית הכנסת הסמוך, שזירת התאונה משמשת לו לרחבה, ולא על ידי העירייה או צד ג' שעבד מטעמה במדרכה בלבד. ללמדך, לטענתן, כי אין להטיל עליהן כל חבות בגין האירוע הנטען. דיון והכרעה 12. בשל העובדה כי עדותו של התובע הינה עדות יחיד, ולא הובא כל עד מטעמו על מנת לחזק גרסתו ולתמוך בה, יש לבחון לפרטים את עדותו וגרסתו, כפי שהובאו ופורטו בכתבי טענותיו, תצהירו, ועדותו בפניי. בכתב התביעה המתוקן הובאה הגרסה כדלקמן: "...במהלך חזרתו של התובע 1 למונית לאחר הורדת נוסע ומשלוח, בעת שהלך ברחוב חובבי ציון, נתקל בבור במדרכה, מעד ונחבל..." בתחשיב הנזק מטעם התובע, חזר הוא על גרסתו, כפי שהובאה בכתב התביעה המתוקן כאמור לעיל. בתצהיר תשובותיו לשאלון מטעם הנתבעות [נ/1], הובאה שוב גרסה זו: "אני זוכר את פרטי האירוע. בתאריך 17.10.03 במהלך חזרתי למונית לאחר הורדת נוסע ומשלוח, בעת שהלכתי ברחוב חובבי ציון, נתקלתי בבור במדרכה, מעדתי ונחבלתי באופן קשה..." בתצהיר עדותו הראשית של התובע הובאה הגרסה הבאה: "במהלך חזרתי למונית לאחר הורדת נוסע ומשלוח, בעת שהלכתי ברחוב חובבי ציון, נתקלתי בבור שהיה פעור לרוחב המרצפות, מעדתי ונחבלתי...חשוב לציין כי הבור שהיה פעור לרוחב המרצפות מצוי ממש בסמוך לקראת הירידה במדרגות, דבר שהופך אותו למסוכן ביותר, שכן הוא לא נגלה בקלות לעיני האנשים החוצים את המקום ואשר באופן טבעי מתמקדים במדרגות. דבר זה מעצים את הסיכון הרב בקיום הבור בו נתקלתי...". בעדותו בבית המשפט העיד כך: ש. המונית חנתה ברחוב חובבי ציון ת. כן ש. שאתה אומר שני מטר, אתה מתכוון מול הרחבה, של הכניסה, של בית הכנסת הגדול? ת. זה לא מול בדיוק, על ידו. ... ש. למה יצאת מהמונית.. אתה הלכת יחד עם הנוסע? ת. כן [עמ' 12 ש' 20-32]. ... ש. זאת אומרת שאתה נכנסת יחד עם הנוסע לתוך בית הכנסת הגדול ושם הנחת את החבילה? ת. לא לא לא. לא בתוך בית הכנסת...שמתי שמה ברחבה. הייתה שמה סוכה. הוא נכנס, שם את הדברים ושלום על ישראל. באתי בחזרה, שבאתי לרדת, נתקלתי בבור והתגלגלתי, נפלתי בתוך הזה. [עמ' 12 ש' 10-16]. ... ש. אני רוצה שתאשר לי, עוד פעם, אחרי שהנחת את החבילה, הלכת מכיוון הרחבה לכיוון חובבי ציון, זה נכון? ת. אתה מסיים את המדרגות, את הארבע מדרגות, יש רחוב...אני הרגשתי שנכנסתי בבור והתגלגלתי... ש. זאת אומרת שהרגשת שהרגל שלך נתקעה בתוך בור ת. כן [עמ' 13 ש' 27-32] ... לא התגלגלתי, נכנסתי בבור והתגלגלתי כי יש כמה מדרגות, זה חמש מטר. עכשיו, אחרי שנפלתי, לא נפלתי ונשארתי באוויר. נפלתי על הרצפה...בסוף המדרגות. בסוף על המדרכה... איפה המדרגות, הבור היה בגבול של המדרגות. אני נתקלתי בבור, התגלגלתי ומצאתי את עצמי על הרצפה. זה רחוב חובבי ציון זה ברור". [עמ' 17 ש' 28-29]. בסיכומיו הובאה הגרסה כדלקמן: "...התובע החנה את המונית ברחוב חובבי ציון, יצא מהמונית עם הנוסע כשהוא סוחב עבורו משלוח, ועלה במדרגות המובילות מהמדרכה הסמוכה לכביש, אל מדרכת הרחבה המצויה לפני בית הכנסת. התובע עלה בצד אחד של גרם המדרגות, בו לא היה מכשול במדרכה, והניח את המשלוח על המדרכה ברחבת בית הכנסת. לאחר מכן הסתובב התובע והתכוון לרדת במדרגות מצידו השני של מעקה גרם המדרגות כדי לחזור למוניתו. בהגעתו לגרם המדרגות, נתקל לפתע בבור שהיה פעור לרוחב המרצפות, מעד ונחבל...יודגש כי הבור שהיה פעור לרוחב המרצפות מצוי ממש בסמוך לקראת הירידה במדרגות, דבר שהופך אותו למסוכן ביותר, שכן הוא לא נגלה בקלות לעיני החוצים את המקום ואשר באופן טבעי מתמקדים במדרגות. המדרגות אף צבועות באותו צבע של קצה המדרכה ברחבה שלפני בית הכנסת, כאשר ביניהן מצוי הבור לרוחב" 13. בחקירתו, נשאל התובע מדוע גרם המדרגות לגביו טוען הוא כי נפל, לא הופיע בכתבי טענותיו ותצהיר תשובותיו לשאלון מטעם הנתבעות, ובמקום המדרגות חזרה על עצמה הגרסה לפיה מעד במדרכה. לכך השיב התובע "אני אמרתי כל הזמן, נפלתי בבור. בור. עכשיו אתה שואל אותי משהו, מדרגות, מדרגות. בור, נפלתי, מצאתי את עצמי על הרצפה. איפה אמרתי משהו לא נכון?". 14. התובע הסביר בעדותו, כי גרם המדרגות, המתפרש לרוחב, מאפשר עליה מצידו האחד וירידה מצידו האחר [כפי שאכן ניתן להתרשם מן התמונות אשר צורפו לתצהיר עדותו], כך שכאשר עלה בגרם על מנת ללוות את הנוסע, עלה מצידו הימני של הגרם, וכאשר ירד, ירד מצידו השמאלי; ולטענתו, וכפי שאכן ניתן להתרשם מן התמונות שצורפו על ידו, הבור מצוי בחיבור שבין סיום רחבת בית הכנסת ותחילת גרם המדרגות, בצידו השמאלי, היינו, בכיוון ירידת התובע, ואילו בכיוון עלייתו, היינו, בצידו הימני, מפלסי משטחי ההליכה זהים ואין כל שקערורית או בור בהם עלולה רגל ההולך להיתקל. 15. ראה לעניין זה בעדותו של התובע: "ת. אני קודם כל עליתי בצד השני וירדתי מצד זה. ש. מה הכוונה צד שני? בוא תסביר לנו שנוכל להבין. לא יודע אם רואים פה את כל המדרגות ת. לא ש. לא רואים. כשאתה מתכוון צד שני, מה אתה מתכוון? ת. בוא נגיד, עליתי ככה וירדתי ככה... כמו בכל מקום יש מדרגות. עולה מצד ימין, יורד מצד שמאל. עולה מצד שמאל יורד מצד.. ש. זאת אומרת אתה אומר שבכלל לא עלית מאותו מקום שירדת ת. כן ש. איך אתה זוכר את זה? ת. כי אני זוכר. אני בטוח. כי האוטו עמד פה. פה, פה. עליתי ככה ירדתי ככה. ... עו"ד הרשקוביץ: הוא מסביר שהאוטו עמד יותר לכיוון הצד הימני של התמונה. שהוא ירד, הוא ירד בצד השמאלי". 16. מן התמונות אשר צורפו לתצהירו של התובע [ראה נספח א' לתצהירו] עולה בבירור כי ה"בור" בו טוען התובע כי מעד, הינו אכן מפגע בטיחותי, בעיקר בשל מיקומו; המדובר בשינויים משמעותיים במפלס וגובה המדרכה, בתפר שבין הנקודה שבה מסתיימת רחבת בין הכנסת, לבין הנקודה בה מתחיל גרם המדרגות [בירידה], ולהפך, בהתאמה, בעלייה בגרם. 17. המחלוקת אם כן, שבין הצדדים לעניין זה, הינה האם אכן נפל התובע באותו מפגע בעת ירידתו בגרם המדרגות, כטענתו, או שמא אין כך הדבר, מאחר שאותן מדרגות כלל לא אוזכרו על ידו בראשית טענותיו, ורק בעדותו עלתה לראשונה טענתו כי מעד לפני הירידה בגרם, התגלגל במדרגות, ונחת במדרכה של רחוב חובבי ציון. 18. מחלוקת נוספת בין הצדדים, ואשר מקורה בטענה אשר הועלתה על ידי הנתבעות, הינה מיהו הגוף האחראי לשטח בו נפל התובע לטענתו. כאמור לעיל, הנתבעת טוענת כי מאחר שאותו חריץ / בור תוקן על ידי בית הכנסת, הרי שאין לייחס לה כל אשם וכל אחריות בגין כך. 19. אומר כבר עתה, כי אין לטענה זו מטעם הנתבעות על מה שתסמוך, לא כל שכן כאשר הנתבעות לא הביאו כל ראייה לתמוך בטענה זו. גם אם אקבל את טענת הנתבעות לפיהן התובע נפל לפני שהחל בירידתו בגרם, וכי אותו שטח אינו מהווה חלק מן המדרכה של רחוב חובבי ציון בפתח תקווה, הרי שאין כל רבותא בכך. שהרי גם אותן מדרגות ספורות אשר מוליכות מן המדרכה אל רחבת בית הכנסת ומשם אל בית הכנסת, מצויות בתחום שיפוטה ובתחום אחריותה של העירייה. לא יעלה על הדעת לקבל את הטענה לפיה אותן מדרגות והשטח הסובב אותן, מצויות בתחום שיפוטו של בית הכנסת, וכי האחריות לתחזוקת המדרכה הינה עליו. משכך, טענה זו נדחית כבר בשלב זה. האירוע, ככל שאקבע כי ארע כפי גרסת התובע, ארע בשטח שהינו תחום שיפוטה של הנתבעת, ומשכך, נושאת היא באחריות ובחובת הזהירות לדאוג לתקינותו ובטיחות העוברים והשבים במקום. 20. כעת לתאונה ונסיבות התרחשותה; סבורני כי אין לקבל את טענת הנתבעות לפיהן התובע לא דבק בגרסותיו ומסר מספר גרסאות סותרות, ובראשית טענותיו אף לא אזכר כי מדובר היה בנפילה בגרם מדרגות. מטענות התובע, תצהירו, עדותו, והתמונות שצורפו מזירת התאונה, עולה כי אכן, כטענתו, התאונה ארעה ברחוב חובבי ציון, שכן, שלא כטענת הנתבעות, המדרגות הספורות אשר מובילות ממדרכת רחוב חובבי ציון אל רחבת בית הכנסת, מצויות אף הן ברחוב חובבי ציון, ולא הובאה כל ראייה מטעם הנתבעות אשר הוכיחה כי אין כך הדבר. 21. זאת ועוד. התובע טען לכל אורך הדרך כי נפל במדרכה ונחבל. הגם שלא פירט בראשית טענותיו כי מעד בסמוך לחלקו העליון של גרם המדרגות, עת ביקש לרדת למטה במדרגות, סבורני כי אין הדבר משמיט הקרקע תחת טענתו לפיה מעד באותו "בור" בסמוך לגרם המדרגות, נפל במדרגות ונחבל. 22. עדותו של התובע הותירה בי הרושם כי המדובר בעדות אמינה; לא מצאתי בעדותו את אותן סתירות שהנתבעת מבקשת לייחס לתובע, וממילא, הנתבעת לא הביאה כל ראייה שיש בה כדי לתמוך בטענותיה לפיהן התאונה לא התרחשה כפי טענתו של התובע. לכך יש לצרף את העובדה כי לאחר קרות התאונה, תוקן אותו מפגע, כך שה"בור" כוסה לחלוטין. המצב המשפטי; שאלת האחריות 23. משקבלתי את גרסתו של התובע לאופן התרחשות התאונה, יש לבחון את שאלת אחריותה של הנתבעת לאירוע. 24. הלכה ידועה הינה כי על העירייה מוטלת חובת זהירות מושגית ביחס למשתמשים בדרך ציבורית, ובכללם התובע. משכך, יש לבחון קיומה של חובת זהירות קונקרטית, וזאת לאור קביעת ההלכה כי אחריותה של העירייה איננה אחריות מוחלטת. מבחן הסבירות בעניין זה, מטיל על העירייה את הנטל להוכיח קיומו של מנגנון תחזוקה סביר, לאיתור המפגעים ברחובות, ולתיקונם. ואמנם, וכפי שנפסק זה מכבר [ע"א 4344/97 כהן ג'ני נ. עיריית רמת גן], כבישים ומדרכות אינם שטח סטרילי, אך אין בכך משום הענקת פטור לרשות להימנע מלנקוט אמצעים סבירים העומדים לרשותה, על מנת למנוע הישנות מקרים מעין אלו, בדמות אותם מפגעים הגורמים לנזקים ופציעות של ממש. 25. כאמור לעיל, התרשמתי כי במקרה דנא, המדובר במפגע של ממש. כפי שפורט לעיל, מדובר היה בשקע והבדל גבהים משמעותי במשטח ההליכה, שהפך מסוכן עוד יותר בשל מיקומו - בתפר שבין סיום גרם המדרגות לתחילת משטח ההליכה [ולהפך בירידה בגרם], ולרוע מזלו של התובע, נתקלה רגלו בבור בטרם ירידתו בגרם, מה שגרם למעידתו ונפילתו במדרגות. 26. כפי שציינתי לעיל זה מכבר, התרשמתי מעדותו של התובע כי ידע לציין את מיקומו המדויק של המקום בו נפל, וכי תיאר את נסיבות התרחשות התאונה באופן קוהרנטי ורציף, וכי עדותו אמינה. 27. לעניין אשמו התורם של התובע; התובע הודה בעדותו כי ביקר בבית הכנסת בעבר, כי המקום אינו זר לו לחלוטין, וכי התאונה ארעה באור יום. משכך, מצאתי לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 10%. 28. כעת לאומדן הנזקים; נכות רפואית: עקב התאונה ולאחריה, פונה התובע לבית חולים השרון, שם הודגם שבר פריקה במרפק שמאל, עם חוסר יציבות בולטת ופגיעה קשה ברצועות המפרק. בהיות התאונה תאונת עבודה, קבעה וועדה רפואית מטעם המל"ל את נכותו הצמיתה בשיעור 30%, לפי סעיף 41[6][ב], החל מיום 1.4.05. תקנה 15 הופעלה במלואה, ונכותו הצמיתה של התובע הועמדה על 45% לצמיתות. נכותו הזמנית הועמדה בשיעור 100% מיום התאונה ועד ליום 31.3.05 29. התובע נבדק על ידי מומחה רפואי מטעמו, ד"ר ויסבורט, ועל ידי מומחה רפואי מטעם הנתבעות, ד"ר ולן, אשר היו תמימי דעים באשר לנכותו הרפואית, בשיעור 30% לצמיתות. הנכות התפקודית 30. התובע טוען כי נכותו התפקודית עולה לאין שיעור על נכותו הרפואית, והפגיעה בכושר עבודתו הינה משמעותית ביותר. לטענתו, סובל הוא מחוסר יציבות והגבלות קשות במרפק שמאל, כאבים חזקים, הגבלה משמעותית בתנועות המרפק, והדבר מביא לכך שאינו מסוגל עוד לנהוג, ולקושי רב בביצוע פעולות היומיום כגון נעילת נעליים עם שרוכים, גריבת גרביים, גילוח וכיוצא באלה. 31. התובע טוען כי יש להתחשב בגילו כיום, ובעובדה כי נותרו לו שנות עבודה ספורות טרם יציאתו לפנסיה, וכי אין זה סביר כי בגיל זה ילמד מקצוע חדש או ימצא מקום עבודה חלופי, בעיקר לאור העובדה כי הינו חסר השכלה, ובעל 10 שנות לימוד בלבד. התובע חסר השכלה מקצועית פורמלית כלשהי, ולדבריו משך כל שנות עבודתו, עבד כנהג. לעניין זה טוען הוא כי אין ביכולתו לשוב לעבודתו כנהג בשל הצורך בהפעלת הגפיים העליונות והתחתונות משך כל שעות היום, ולטענתו לא חזר לנהוג כלל לאחר התאונה, ואף לא חידש את רישיון הנהיגה. 32. הוועדה הרפואית מטעם המל"ל קבעה כי מדובר ב"מצב אחרי פריקת מרפק ושבר מרוסק, קרע רצועה צדדית בראש הרדיוס, נותח 3 פעמים...הוועדה מקבלת את חוו"ד ועדת הרשות כי מאחר והפסיק התובע עבודתו בעקבות הפגיעה, יש להפעיל תקנה 15 במלואה". 33. מאישורי המחלה שצירף התובע עולות תלונות קבועות, חוזרות ונשנות של כאבים במרפק, הגבלה בתפקוד המרפק, החמרה בכאבים, ממצאי בדיקות בגין אי יציבות קשה במרפק שמאל, רגישות רבה סביב המרפק, סימני Flail Elbow, והגבלת תנועות קשה. 34. בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי עובר לתאונה עבד במשך כ- 23 שנים כנהג, ובשנתיים שעובר לתאונה, החל לעבוד כנהג מונית עצמאי. מאז התאונה ובעקבותיה, לא שב לכל עבודה, זאת לטענתו בשל מצבו הרפואי הרעוע עקב התאונה. התובע טען עוד כי הכנסותיו לאחר התאונה הסתכמו מדמי השכרת מוניתו, וזאת עד ליום 10.1.05, או אז נגנבה המונית, והוא החל לחיות מקצבת המל"ל וביטוחים פרטיים. אומדן הנזקים 35. כאב וסבל; על בסיס נכות רפואית בשיעור 30%, 17 ימי אשפוז - 170,343 ₪. 36. אובדן שכר לעבר; שכרו החודשי של התובע, משך מרבית שנות עבודתו [23 מתוך 25 שנים] עובר לתאונה, הינו בסך של 4,413 ₪, [שכר רבע שנתי במלל - 13,239 ₪], משוערך להיום 6,428 ₪. לתקופה הראשונה - התובע קיבל דמי פגיעה לתקופה שמיום 18.10.03 - 16.1.04, משוערכים בסך כולל של 13,447 ₪. על כן, בגין תקופה זו - סך משוערך של 4,482 ₪. לתקופה השניה - לתובע נקבעה נכות זמנית מיום 17.1.04 - 31.3.05 שהינם 14 חודשים, בסך של 89,992 ₪. לתקופה השלישית - נכותו הצמיתה במלל נקבעה החל מיום 1.4.05, היינו התובע לא עבד מאז ועד היום במשך 80 חודשים. לפיכך יש לפסוק לו 154,272 ₪. סה"כ אובדן השתכרות לעבר בסך 248,746 ₪. 37. אובדן שכר לעתיד; בהסתמך על אחוזי הנכות של התובע, נתוניו האישיים, העובדה כי התובע לא שב לעבודתו מאז התאונה ועד היום, ובהתחשב במגבלותיו הפיסיות עקב התאונה, ראיתי להעמיד את נכותו התפקודית בשיעור של 45%. לפיכך, הפיצוי בגין ראש נזק הינו: 37.1149 X 6,428 X 45% = 107,358.56 ₪. 38. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד; 150,000 ₪. 39. הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה והוצאות אחרות; 25,000 ₪. סה"כ לתביעה זו 531,104.56 ש"ח לפני ניכויים. בניכוי אשם תורם בשיעור 10% = 477,994 ₪. 40. ניכויים בהתאם לסיכומים מטעם התובע 2 [המל"ל] ותעודות עובד ציבור שהוגשו, סך הגמלאות אשר שולם לתובע, נכון לחודש ספטמבר 2010 הינו בסך 261,003 ₪. משוערך להיום - 276,963.12. סה"כ פיצוי בגין התביעה דנא, בניכוי תגמולי מלל - 201,030.88 ₪. 41. סוף דבר; הנתבעות תשלמנה לתובע 1 את הסך של 201,031 ₪ בגין התאונה. לסכום יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן תשלמנה הנתבעות לתובע 2 את הסכומים ששולמו לתובע 1 בסך של 276,963 ₪. וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20%. הנתבעות תשאנה בהוצאות המשפט של התובעים, ובשכר העדים על פי המצוין בפרוטוקולים ובאגרות המשפט. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין.פיצוייםנזיקין