התובעת עותרת לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבה כתוצאה מהתרוממות מכסה ביוב בתחת רכבה, בעודה נוסעת ברחוב מרחובות העיר חיפה. טענות התובעת התובעת טוענת כי ביום 31.12.08, יום גשום במיוחד, נסעה ברכבה. מהירות נסיעתה היתה כ- 50 קמ"ש. בכביש היו שלושה נתיבים. בנתיב האמצעי נסעה משאית והתובעת יצאה לעקפה. עקב הראות הלקויה, לא הספיקה להבחין במכסה ביוב שהיה בנתיב נסיעתה וממנו יצאה "מזרקת מים". התובעת לא הספיקה לעצור ואף לא יכלה לסטות עקב התנועה בנתיבים שסביבה וכך עלה ריכבה על מכסה ביוב וניזוק. התובעת טוענת כי פוצתה ע"י חברת הביטוח בגין חלק מהנזק שנגרם לרכב והיא עותרת לפיצוי עבור כלל נזקיה. טענות הנתבעת הנתבעת אינה חולקת על גובה הנזק, אלא טוענת כי ככל שהתרחשה תאונה כנטען, הרי שזו נגרמה עקב נהיגתה הרשלנית של התובעת ובכל מקרה אין הנתבעת יכולה, מעשית וכלכלית ואין זה מחובתה לוודא כי בכל רגע ורגע לא יהיו מכשולים בכבישים שבתחומה. דיון סעיף 235 לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע כך: "בעניין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: (1)... (2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; (3) תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;" כלומר, האחריות באשר לתחזוקת רחובות ומניעת מפגעים ומכשולים לעוברי הדרך, הינה על הנתבעת. שורה של פסקי דין עסקה בשאלת חובתה של העירייה לדאוג לתקינות ובטיחות המקרקעין שבתחומה ובאופן ספציפי לנזק שנגרם להולכי רגל ומכוניות כתוצאה ממכסי ביוב/ניקוז (ת"א 29702/07 דומיקאר נ' עירית ת"א תק- 2007 (4), 12254, ת"א 2369/05 רחל נ' עירית נתניה תק-של 2007(2), 15323, ת"א 11311/05 הראל נ' עירית חיפה תק-של 2007(1), 4095. אין חולק כי הנתבעת אחראית לתחזוקת הכבישים ועליה לדאוג, בין היתר, כי מכסי בורות הביוב/ניקוז שנמצאים במרכז נתיבי הנסיעה, לא יינתקו ממקומם ולא יהוו מפגע למכוניות החולפות עליהם. ברור כי מכסה בור ביוב/ניקוז אינו אמור להתרומם ממקומו כאשר כלי רכב עובר מעליו, שהרי יש לצפות כי אם יתרומם, יגרום נזק לרכב. טוען נציג העיריה כי במועד התאונה היה יום גשום ומבחינה טופוגרפית המים מתנקזים לעיר, כך שנוצר עומס על המערכת והיא לא יכולה לקלוט את כמות המים (עמ' 1, שורה 17). מדבריו ניתן ללמוד כי בעיית התרוממות המכסים ידועה לעירייה: "אין מה לעשות, המכסים האלה קופצים ויש צוותים שמסתובבים ומטפלים. הם מחזירים את המכסים למקומם, או מגדרים, אם לא ניתן להחזיר את המכסה למקומו" (עמ' 2, שורה 2) ברור שאין לצפות מרשות מקומית להעמיד פקח ליד כל בור ניקוז אולם משהוברר כי המכסים עשויים להתרומם, יש למצוא דרך ראויה שתביא לכך שלא יתרוממו. ועוד, בת"א 29168/04 רבינוביץ' נ' מרכז הקונגרסים הבינלאומי נקבע: "כידוע, הרשות המקומית אינה חייבת להימצא בכל אתר ואתר, ולא כל פגם ברשות הרבים מקים עליה חבות, אולם עליה להראות שהיא נוהגת ונוקטת באמצעים סבירים כדי לבקר קיומם של פגמים כאמור ולתקנם." (תק-של 2007(2), 798). בענייננו, לא הוצגו כל אמצעי זהירות לטיפול בבעיה הידועה. כל שאמר הנציג, הוא כי "יש צוותים שמסתובבים ומטפלים" (עמ' 2, שורה 3) מבלי לפרט מתי וידאו לאחרונה כי המכסה תקין. עוד טען הנציג, כאמור לעיל, כי "אין מה לעשות" (שם, שורה 2). ואכן לא הובאה כל ראיה בדבר פעולות ממשיות שנעשות לצורך מניעת אירועים שכאלה של התרוממות מכסי ביוב בעונת הגשמים. עם זאת, לא ניתן שלא לייחס גם לתובעת אחריות במידה מסוימת לאירוע. ביום כה סוער וגשום שבו, כהגדרת התובעת "הראות לקויה" (כתב התביעה), יש לנקוט בכל אמצעי הזהירות ולנסוע בהתאם לתנאי הדרך, כך שניתן יהיה לבלום את הרכב ברגע המתאים. נסיעה במהירות של 50 קמ"ש בתוך העיר, עלולה להיות שלא בהתאם לתנאי הדרך ביום גשום שכזה. כך גם יציאה לעקיפה של משאית. משכך, הריני קובעת את רשלנותה התורמת של התובעת בגובה 10%. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,637 ₪. סכום זה ישולם לתובעת בתוך 30 יום, זאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 ימים. כבישרכבניקוזנזק לרכב