##מהו איגוד המוסכים ?## איגוד המוסכים בישראל הוא אגודה עותומנית שהתאגדה בשנת 1942. הוא משמש כאיגוד המקצועי של מוסכי הרכב בישראל והארגון היציג בענף המוסכים. באיגוד המוסכים חברים כ – 1,700 חברים (מוסכים) המאוגדים בארבעה סניפים: תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע. בכל סניף מכהן יו"ר סניף נבחר. לאיגוד המוסכים תקנון אשר תוקן בשנת 1961, הקובע את מוסדות האיגוד כדלקמן: א. האסיפה הכללית - המורכבת מכלל החברים באיגוד , והיא הרשות העליונה של האיגוד . לכל חבר באיגוד יש זכות דעה אחת באסיפה הכללית. ב. מועצת האיגוד -הכוללת לפי התקנון לא פחות מ- 25 חברים. המועצה הנוכחית כוללת 37 חברים. חברי המועצה נבחרים על ידי האסיפה הכללית. המועצה הנוכחית כוללת קואליציה של 21 חברים מסניף ירושלים בתל אביב ושאר החברים הם מחיפה ובאר שבע. סניפי חיפה ובאר שבע נמצאים לכן במיעוט במועצה. ג. הנהלת האיגוד – לפי התקנון מספר חברי ההנהלה לא יפחת מ-7. חברי ההנהלה נבחרים על ידי המועצה אם לא נקבעו על ידי האסיפה הכללית. המועצה רשאית להוסיף חברים להנהלה לפי החלטה של 2/3 ממספר חברי המועצה באותו זמן. יו"ר סניף יצורף כחבר הנהלה בתנאי שהוא גם חבר במועצה ובתנאי ש חברי האיגוד המשתייכים לאותו סניף הוא לפחות עשירית ממספר חברי האיגוד. בהנהלת האיגוד נמצאים, בין היתר, יו"ר סניף באר שבע, יו"ר סניף חיפה. גם בהנהלת האיגוד יש רוב לקואליציה. ד. ההחלטות בכל אחד מהגופים הנ"ל מתקבלות ברוב רגיל של המשתתפים בהצבעה, ואם מספר הקולות בעד ונגד שווה – יהיה ליו"ר האסיפה או הישיבה זכות דעה מכרעת. ##להלן פסק דין בנושא בוררות איגוד המוסכים:## בפניי בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בשל תניית בוררות החלה על הצדדים. רקע עובדתי 1. הנתבעת היא חברה שעיסוקה בהפעלת מוסך בעיר אשקלון, העוסק בין היתר בתיקוני רכב, מכירת חלפים לרכבים ומכירת רכבים. 2. התובע עבד בנתבעת כמכונאי רכב מיום 8.10.06 ועד לחודש 9/07. 3. על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף המוסכים מיום 13.9.1993 (להלן - "ההסכם הקיבוצי"). 4. ביום 6.2.08 הגיש התובע כתב תביעה, שבו הוא טוען כי עבד אצל הנתבעת משך כמעט שנה, ואז סולק ממקום העבודה ללא כל התראה מוקדמת, ולמעשה פוטר. התובע מבקש כי בית הדין יחייב את הנתבעת לשלם לו שכר עבודה וזכויות סוציאליות שונות בסך כולל של 25,595 ₪, וכן יורה לה למסור לידיו מכתב פיטורים. ביום 8.7.09 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, ובו העמיד את התביעה הכספית על סך של 27,080 ₪. 5. ביום 7.4.08 הגישה הנתבעת את כתב הגנתה, שבו היא מכחישה את הטענה כי התובע פוטר, ומעלה טענות שונות אודות התנהגות התובע בזמנים הרלוונטיים. בפתח כתב ההגנה, ובטרם התייחסותה לגופם של הדברים, טוענת הנתבעת כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, נוכח תניית בוררות בפני ועדה פריטטית החלה על הצדדים מכוחו של ההסכם הקיבוצי. 6. פרק 30 להסכם הקיבוצי, שכותרתו "יישוב חילוקי דעות וועדות פריטטיות", קובע כדלקמן - "א.בתקופת תוקפו של הסכם זה, יקיימו הצדדים את הועדות הפריטטיות המשותפות, שמתפקידן לטפל, לברר ולתווך בחילוקי הדעות שיתעוררו בין הצדדים, לפני הפעלת סעיף בוררות. ... ד. החלטות הועדה יכולות להתקבל רק בהסכמת נציגי שני הצדדים בועדה. הועדה הפריטטית תתכנס לא יאוחר מ-72 שעות מאז הועבר אליה הנושא השנוי במחלוקת. ה. הצדדים להסכם זה ימנו ועדות פריטטיות אזוריות... וכן ועדה פריטטית ארצית. במידה וועדה פריטטית אזורית לא תגיע לסיכום, יועבר העניין לוועדה פריטטית ארצית. ו. לא יושב סכסוך בוועדה פריטטית אזורית או ארצית תוך 72 שעות מאז הדיון הראשון יועבר העניין לבוררות לפי דרישת אחד מהצדדים...". 7. פרק 31 להסכם הקיבוצי, שכותרתו "בוררות" קובע בין היתר את ההוראה הבאה - "א.חילוקי דעות כל שהם שיתעוררו בין הצדדים במשך תקופת הסכם זה, אם שימשו נושא לדיון בועדה הפריטטית ולא יושבו תוך 72 שעות כנ"ל, או באותם מקרים שהוועדה הפריטטית הארצית בהתאם להסכם זה לא הופעלה - יימסרו להכרעת ועדת בוררים, ועליה לתת פסק דינה תוך שבועיים." 8. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי לאור התנהגות התובע ובהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, פנתה אל איגוד המוסכים בבקשה לכנס ועדה פריטטית שתדון במחלוקת בין הצדדים. לדבריה, לאחר מכן העבירה לאיגוד המוסכים, לבקשתו, תלונה בעניין התובע וחומר בעניין, ו"לאחר קבלת החומר מן הצדדים מונתה ועדה פריטטית" (סעיף 8 לכתב ההגנה). הנתבעת טוענת כי הוועדה שלחה הזמנה הן לתובע והן למר חיים פרטוש, מזכיר האיגוד המקצועי, שפנה אליה מטעם התובע, אולם התובע סירב להופיע בפניה והדיון בוטל (סעיף 9 לכתב ההגנה). 9. לכתב התביעה המקורי צירף התובע מכתב ששלח לאיגוד המוסכים ביום 6.11.07, שבו הוא מאשר כי מר פרטוש שוחח עמו בעל פה וביקש ממנו להגיע לישיבה באיגוד המוסכים. כן ביקש התובע במכתב זה, כי יישלחו אליו "חומרים בנושא שבו ידובר אצלכם". לטענת התובע, לא קיבל כל תגובה למכתבו זה (סעיף 15 לכתב התביעה המקורי). 10. במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 20.4.09. חזר ב"כ הנתבעת על הטענה כי יש להעביר התביעה לבוררות באיגוד המוסכים וזאת בהתאם להסכם הקיבוצי. על כך השיב התובע כי אין לו קשר לאיגוד המוסכים, כי היה על האיגוד לשלוח לו הזמנה בכתב ולא בעל פה וכי האיגוד לא שלח לו כל תגובה על הפקס שהתובע שלח (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 21-29). 11. בשאלת החובה להעביר את הדיון בתביעה לבוררות בפני איגוד המוסכים - דנה ההחלטה דנן. המסגרת הנורמטיבית 12. ההוראות הרלוונטיות לענייננו מחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - "חוק הבוררות" או "החוק") הינן - "1. לענין חוק זה - 'הסכם בוררות' - הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקוב בהסכם שמו של בורר ובין אם לאו; 3. אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. 5. (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה. ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות." 13. הלכה פסוקה היא, כי זכויות המוקנות לעובדים מכוח חוקי המגן של משפט העבודה, אינן ניתנות לויתור על ידי מי מהצדדים, והן אינן יכולות לשמש נושא להסכם בין הצדדים. לפיכך נקבע, בהסתמך על סעיף 3 לחוק הבוררות, כי לא ניתן להעביר לבוררות עניינים הדורשים הכרעה בדבר קיומה של זכות מהזכויות האמורות, או בדבר קיומם או העדרם של יחסי עובד ומעביד (ר' למשל ע"ע 163/06 שרה אכשטיין - איגוד ערים לכבאות חולון, בת ים, אזור בע"מ, ניתן ביום 1.7.08, בסעיף 11 לפסק דינה של השופט ארד; ע"ע 1504/04 ד"ר ללה אבין - מכבי שירותי בריאות, פד"ע מ 505). 14. בפסק דין שניתן אך לאחרונה (ע"ע (ארצי) 73/08 יהלומי מסיקה צ'ינו ובניו בע"מ - עראקי יעל, ניתן ביום 14.9.09; להלן - "פרשת יהלומי מסיקה"), חזר בית הדין הארצי על ההלכה האמורה וקבע כי אין לבטל את המגבלות הקיימות בעניין העברת סכסוכי עבודה להליכי בוררות. לגופו של העניין המסוים שעמד להכרעת בית הדין בפרשת יהלומי מסיקה נתפצלו הדעות. התובעת שם תבעה את הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי נסיעות, ביגוד, מענקי חג, אש"ל וותק. לגבי חמשת הרכיבים האחרונים (דמי נסיעות, ביגוד, מענקי חג, אש"ל וותק) הסכימו הצדדים כי ניתן להעבירם לבוררות, ואילו לגבי יתר הרכיבים חלקו הצדדים בשאלה זו. דעת הרוב (הנשיא אדלר והשופט רבינוביץ וכן נציגי הציבור מר ספיר ומר דויטש), סברה כי במקרה שבו נדרשות הכרעות עובדתיות שונות לצורך תשלום הזכויות הקוגנטיות, כמו במקרה שעמד בפני בית הדין, ראוי לבררן בבית הדין ולא במסגרת בוררות. כן נפסק כי על אף שרק חלק מרכיבי התביעה נגעו לזכויות קוגנטיות של משפט העבודה, יש להותיר את הרכיבים כולם להכרעת בית הדין, וזאת על מנת שלא לפצל את הדיון בין ערכאות שיפוטיות שונות. הנשיא אדלר הוסיף כי ייתכן שביום מן הימים יגיע לפתחו של בית הדין המקרה המתאים לשינוי ההלכה, אך פרשת יהלומי מסיקה אינה כזו. 15. השופט צור מסכים עם הנשיא אדלר, כי פרשת יהלומי מסיקה אינה המקרה המצדיק סטייה מההלכה המגבילה העברת סכסוכי עבודה לבוררות. עם זאת, לגופו של עניין, סבר השופט צור בדעת מיעוט כי רוב הרכיבים שנתבעו על ידי התובעת ועמדו במחלוקת - פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה - מצריכים הכרעה עובדתית בלבד באשר לשיעורם (להבדיל מעצם קיומה של הזכות), שאין כל מניעה לעשותה במסגרת של בוררות. הרכיב היחידי שהשופט צור סבר כי יש להותירו להכרעת בית הדין הוא רכיב פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וזאת מן הטעם שלבית הדין נתון שיקול דעת בלעדי להפחתת פיצויי ההלנה. לדידו של השופט צור יש ליתן תוקף להסכמת הצדדים ליחסי העבודה להעביר סכסוכים ביניהם להכרעה בבוררות, ואין למנוע זאת רק בשל האפשרות שהדיון יפוצל. 16. לאור האמור, ההלכה העומדת לעינינו היא אותה ההלכה משכבר הימים, המשתקפת מפסק דינם של הנשיא אדלר ושל השופט רבינוביץ בפרשת יהלומי מסיקה. מן הכלל אל הפרט 17. בענייננו מבקש התובע כי בית הדין יחייב את הנתבעת לשלם לו סכומים שונים בגין הרכיבים הבאים - פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר, דמי הבראה, חופשה שנתית, והפרשי דמי נסיעה. עיקר המחלוקות בפנינו הן עובדתיות, ולאור האמור בפרשת יהלומי מסיקה, המקום הראוי לבררן הוא בית הדין. כמו כן, למעט הרכיבים של דמי הנסיעה ודמי ההבראה, נוגעים יתר רכיבי התביעה בעניין דנן לזכויות קוגנטיות מכוח משפט העבודה, שאינן בנות בוררות. על מנת שלא לפצל את הדיון, יש לקבוע כי הרכיבים כולם יידונו בבית הדין, כולל הרכיבים הנוגעים לדמי הנסיעה ודמי ההבראה. סוף דבר 18. בקשת הנתבעת להעברת העניין לבוררות - נדחית. 19. הנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן עד ליום 29.11.09. נקבע לדיון מוקדם ליום 10.12.09 שעה 13:30. מוסךיישוב סכסוכיםשאלות משפטיותאיגוד המוסכיםאיגודבוררות