1. האם פסק הבוררות, אשר ניתן מתוקף תנית יישוב סכסוכים הקבועה בהסכם הקיבוצי בין הצדדים, מוגבל ותלוי בתוקפו של ההסכם הקיבוצי אשר נחתם בין הצדדים? זוהי השאלה הניצבת במוקד הדיון שלפני. הרקע לבקשה: 2. המבקש הינו ארגון העובדים היציג של עובדי הבנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "המבקש"). המשיב הינו תאגיד בנקאי וחברה בע"מ. 3. בין הצדדים קיים הסכם קיבוצי מיום 11/4/06 (להלן: "ההסכם הקיבוצי") המאגד את מירב זכויות העובדים. במסגרת הסכם זה נקבע מנגנון ליישוב חילוקי דעות על דרך גישור ובוררות. 4. על רקע מחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ועניינן בקיום תקשורת אפקטיבית בין המבקש לעובדי המשיב, ניתן ביום 09/07/09 פסק בוררות על ידי פרופ' ג. מונדלק בעניין הנוהל אשר קבע המשיב בשנת 2005 (להלן: "נוהל 2005") בדבר שימוש באינטרנט ובדואר האלקטרוני לרבות איסור גישת המבקש לרשימת התפוצה של המשיב. בפסק הבורר נקבע, בין היתר, כי הנוהל כפי שיושם במהלך השנים, אינו חוקי על כן, בוטל הוא. 5. ביום 19/01/10 הגיש המבקש בקשה סטנדרטית לאישור פסק הבוררות, בהתאם לסעיף 23 לחוק הבוררות, תשכ"ח -1968 (להלן: "חוק הבוררות") , סעיף 8 לתקנות סדרי הדין בעינייני בוררות, תשכ"ט- 1968, סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969 וסעיף 60 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991. 6. המשיב הגיב לבקשה ביום 03/02/10 וטען כי יש לדחות הבקשה לאישור פסק הבוררות ולחילופין לאשר הפסק תוך הגבלת תוקפו. 7. בדיון אשר התקיים ביום 28/6/10 בו הודיע המשיב כי הוא מצמצם בקשתו לדרישתו החלופית, לאישור פסק הבוררות כפוף להגבלת תוקפו לתוקף ההסכם הקיבוצי. טענות המבקש: 8. על פי הוראות חוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), בית הדין אינו מוסמך לאשר פסק בוררות, תוך הגבלת תוקפו, ועליו לאשרו ככתבו וכלשונו. 9. עוד נטען כי פסק בוררות מחייב את הצדדים כמעשה בית דין ומשמעותו של מעשה בית דין הוא כי לא ניתן יהיה לשוב ולדון באותו הנושא, קרי פסק הבוררות הינו בעל תוקף בלתי מוגבל. על כן, כל פעולה של בית הדין אשר תגביל את תוקף פסק הבוררות, תהא מנוגדת לחוק הבוררות. 10. בנוסף, כעולה מהוראות חוק הבוררות, משאושר פסק דין, דינו כפסק דין של בית המשפט וכידוע פסק דין חלוט אינו מוגבל ותקף היא לעד. 11. הוסיף וטען המבקש כי בהתאם להלכה הפסוקה משהבוררות נתכוננה, חיה היא את חייה העצמאיים וכפופה להוראות חוק הבוררות ולא לחוק החוזים. מקל וחומר, נכון הדבר לעניין פסק הבוררות, אשר אינו כפוף להסכם הקיבוצי ואינו מוגבל לפרק הזמן בו תקף הוא, אלא לחוק הבוררות בלבד. 12. לטענת המבקש פסק דין ופסק בוררות גוברים על האמור בהסכם הקיבוצי, ובעלי מעמד נורמטיבי רם יותר על כן לא ניתן להגביל תוקפם. 13. עוד נטען כי פסק הבוררות אינו מפרש הוראה בהסכם הקיבוצי, שכן אין כל הוראה בהסכם הקיבוצי הנוגעת לשימוש בדואר אלקטרוני. פסק הבוררות קבע קביעות עקרוניות משפטיות, ולא דן בהסכם הספציפי בין הצדדים בכל הקשור לשימוש בדואר אלקטרוני על ידי המבקש, כפי שהודגש גם על ידי הבורר, אשר הבהיר כי ההסדר הספציפי יוסדר בהסכמה בין הצדדים. אולם, כל הסכמה מסוג זה תהא כפופה לעקרונות העל עליהם עמד הבורר. טענות המשיב: 14. הסכם בוררות ביחסי עבודה קיבוציים מעביר לפסק הבוררות את הכח להגיע להסכם וככזה הוא מחליף את הצדדים אשר כשלו מלהגיע להסכם. על כן, פסק הבוררות אינו יכול לקבל מעמד גבוה מההסכם הקיבוצי אלא חי הוא בתוך המסגרת אשר מכוחה הוא "בא לאויר העולם" כל עוד מסגרת זו ממשיכה להתקיים. 15. עוד טען המשיב כי מכוח ההסכם הקיבוצי ניתן פסק בוררות אשר יצר נורמה כללית, בעניין שימוש המבקש ברשימת התפוצה של המשיב ברשת. נורמה זו אמורה להיות מיושמת בכל הסדר עתידי באותו עניין, על פי הוראות פסק הבוררות. על כן, משיגיעו הצדדים להסדר זה, יפעילו הם מחדש את הסכמתם להכרעת המחלוקת ביניהם בבוררות. אולם יישום ההסכמה תקף כל עוד ההסכם הקיבוצי עודנו בתוקף, וזאת משההסכם הקיבוצי הינו מקור ההסכמה. 16. לטענת המשיב כוחו של פסק הבוררות ככוחו של צו הרחבה המרחיב הוראותיו של הסכם קיבוצי, אשר מתקיים כל זמן שההסכם הקיבוצי, מתקיים, כקבוע בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים"). על כן, פסק הבוררות יעמוד בעינו כל עוד ההסכם הקיבוצי לא בוטל, ולאחר מכן, כל עוד הצדדים לא גבשו הסכמה חדשה. 17. עוד נטען כי דוקטרינת "מעשה בית דין" רלבנטית לפסק בוררות שהוא חד פעמי, שעה שבפסק בוררות השורר ביחסים נמשכים, הדוקטרינה מתקיימת מקום בו ההסכמה העומדת בבסיסו לא השתנתה. 18. לפיכך, טען המשיב כי במסגרת אישור הפסק, וכחלק ממנו, יחייב הפסק את הצדדים רק בהסדרי אינטרנט אשר יגובשו בין הצדדים, כל עוד ההסכם הקיבוצי עומד בתוקפו. דיון והכרעה: 19. סעיף 23 לחוק הבוררות קובע כי: "(א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, לאשר פסק בוררות; אושר הפסק - דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט. (ב) לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו או במסגרת ערעור על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב." מיום 12.11.2008 תיקון מס' 2 ס"ח תשס"ט מס' 2186 מיום 12.11.2008 עמ' 22 (ה"ח 191) (ב) לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו או במסגרת ערעור על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב. 20. סעיף 24 משלים הוראה זו וקובע כי: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה: (1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף; (2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין; (3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; (4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; (5) הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו; (6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן; (7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן; (8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו; (9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור; (10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". 21. הנה כי כן, בית המשפט רשאי לאשר פסק בוררות וליתן לו תוקף של פסק דין וכן רשאי בית המשפט להתערב בפסק הבוררות בהתקיים אחת מהעילות המנויות בחוק. ההלכה הפסוקה קבעה כי ככלל, לא יטה בית המשפט להתערב בתוכנו של פסק הבוררות בבואו לאשרו. לעניין זה נקבעו הדברים הבאים: "מושכלות יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב... מקומה החשוב של הבוררות כאמצעי להכרעה בסכסוך אינו מייתר את הצורך בפיקוח שיפוטי על הבוררות, המותווה בחוק הבוררות. פיקוח זה מבקש להשיג איזון ראוי בין מתן עצמאות מרבית לבורר ולצדדים לעצב את מסגרת הדיון וההכרעה במחלוקת ביניהם, לבין הצורך לשמור עין שיפוטית בוחנת אשר תבטיח את תקינותם וטוהרם של הליכי הבוררות, את הפעלתם בדרך דיונית יעילה ואת ביסוס פסק הבורר על אמות מידה התואמות מושגי יסוד שבתקנת הציבור. פועל יוצא מאיזון זה הוא כי התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול...על אחת כמה וכמה אין הוא בוחן שאלות אלה מקום שהבורר משוחרר מן הדין המהותי ואף מסדרי הדין והראיות. בית-המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא - אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו. עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן, בעיקרן, בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות - קיומו של הסכם בוררות בר-תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור ועוד שורה של עניינים. גלישת הביקורת השיפוטית על פסק הבורר אל מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות וחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות". (רע"א 3680/00, גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6)605). 22. מהאמור לעיל עולה כי ככלל לא יתערב בית המשפט בבואו לאשר פסק בוררות, בהעדר עילה מהעילות המנויות בחוק הבוררות. עתה לאחר שבחנו את הוראות החוק וההלכה הפסוקה בעניין, נפנה לבחינת המקרה שלפנינו. 23. בענייננו לא הועלתה כל טענה מצד המשיב לקיום עילה מבין העילות המנויות בחוק, בעטיה יש להתערב בפסק הבוררות ולדחות הבקשה. אולם, מעבר לדרוש, ולאור מכלול הטענות שהועלו במסגרת בקשה זו, נתייחס בקצרה לטענות הצדדים. 24. הצדדים הפנו ההליך לבוררות בפני פרופ' ג. מונדלק לאור הוראת סעיף 21 להסכם הקיבוצי בה נקבע כי: "כל חילוקי הדעות בין הצדדים לגבי פירוש ויישום הוראות ההסכם הקיבוצי והוראות הסכם זה (ולמעט בכל הנוגע להסדר השיבוץ ולפיטורי אי התאמה) וכן כל המקרים בהם, על פי כל דין, נדרש לקיים מו"מ ולהגיע להסכמה בין הצדדים, לרבות בסכסוכים כלכליים כגון המו"מ בנושא הסכם שכר, יישובו בתקופת ההסכם בהליך דו שלבי, כמפורט להלן...". בהמשך הסעיף נקבע כי ההסכמה לבוררות מתייחסת לסכסוכים משפטיים ולסכסוכים כלכליים. 25. לטענת המבקש, משאושר פסק בוררות זוכה הוא לתוקף נורמטיבי גבוהה מתוקפו של ההסכם הקיבוצי על כן, אין הוא מוגבל לקיום ההסכם הקיבוצי. מנגד, טען המשיב כי משפסק הבוררות שואב קיומו מההסכם הקיבוצי, תוקפו מוגבל לתוקף ההסכם הקיבוצי. 26. במשפט העבודה קיימות הוראות בעלות מדרג נורמטיבי שונה. כך למשל, ברור לכל כי אין בכוחו של חוזה עבודה לגבור על חקיקת המגן. כמו כן, אין הוראות החוזה יכולות לגבור על הוראותיו של ההסכם הקיבוצי החל בין הצדדים שכן הוראות ההסכם הקיבוצי הן כ"חוק" בין הצדדים. לעניין זה יפים דברי כב' השופט זוסמן בפסק דין צרי: "בדין סוברים הפרשנים כי חלק זה של הסכם קיבוצי קרוב במהותו לחוק יותר מאשר לחוזה, שכן מן ההסכם שנעשה בין שני הארגונים נובע חיוב בין מעביד ועובד שכלל לא היה בגדר מוסכמות בין שניים אלה. משל למה הדבר דומה: לשכירות מטעם החוק, שאף היא אינה קשר חוזי אלא קיימת על אפו של המשכיר ועל חמתו. אך מה טבעו של החיוב הנובע מסעיף 19 לחוק? הוראה מהוראות אישיות בהסכם קיבוצי יכולה להשלים את התנאים של חוזה העבודה האינדיבידואלי אף דוחה הוראה נוגדת בהסכם אינדיבידואלי שהוסכם עליה, אך מצוות המחוקק בסעיף 19 הנ"ל היא, שיהיו "רואים אותן כחוזה עבודה בין כל מעביד וכל עובד", ממש כאילו הסכימו הם ביניהם עליהן, ראה ע"א 256/63, [5]. נמצא, אף אם הוראה אישית שכזאת נכפתה על הצדדים, והיא מעין דין שנגזר, החוק רואה את החיוב כחיוב חוזי, ובית-המשפט חייב לנהוג בו כבכל חיוב חוזי אחר הנובע מרצון הצדדים. לפיכך אין נפקא מינה בכך, אם הוראה המגבילה פיטורין כלולה בהסכם קיבוצי ונעשתה מכוח סעיף 19 הנ"ל לחלק מחוזה העבודה של עובד פלוני, או אם הוסכם עליה בחוזה העבודה גופו. דין אחד נקבע לשתיהן, ובשתיהן ההלכה היא כמו שנתבאר לעיל." (בגץ 254/73, צרי חברה פרמצבטית וכימית בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"מ כח(1)372). תוצאת הדברים היא כי, בכוחו של ההסכם הקיבוצי לקבוע הוראות אישיות בהסכם האישי של כל עובד ועובד גם אם לא צוינו במפורש בהסכם ואף אם הן סותרות הוראות קיימות בחוזה האישי משמע, היו הן הוראות חוק לכל דבר ועניין, כעולה מנוסחו של סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים. 27. אם לא די בכך הרי שתחולת ההסכם הקיבוצי אינה מוגבלת אך לצדדים החתומים עליו והוא למעשה מהווה מקור משפט אוטונומי בתחום העבודה, אשר מטיל חובות ומעניק זכויות מעבר לצדדים להסכם (ע"ע 300031/98, התעשיה האוירית לישראל נ' יהודה מורג ואח', פד"ע לה 281). בנוסף, נקבע כי בית הדין יטה שלא להתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי שכן הצדדים לו פועלים לא כקובעי נורמות כי אם כ"מחוקק" ראשי, ועל כן אל לו למחוקק הראשי להתערב בו (דב"ע מו/73-3, נעמי נבו נ' הסוכנות היהודית, פד"ע יח 197). 28. בהקשר זה, נקבעו מספר הלכות בדבר תחולת עקרונות על נורמטיביים דוגמת הזכות לשוויון, אשר יש בכוחם לגבור על הוראות הסכמים קיבוציים ולעיתים לשנותם במידת הצורך. לעניין זה יפים הדברים אשר נקבעו בבג"ץ דנילוביץ: "תרופות אלה - אשר פותחו במישור החוקתי - ראויות הן לתחולה בתחום ההסכם הקיבוצי וההסדר הקיבוצי. אלה קובעים משטר חוזי, הכפוף לעיקרון נורמאטיבי עליון בדבר שוויון. עיקרון זה יונק עליונותו (באשר להסכמים ולהסדרים הקיבוציים) מתוך חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. עיקרון זה של שוויון חל מכוח הוראותיו המפורשות של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה - גם במשפט הפרטי. אין הוא אך עיקרון של משפט ציבורי. הוא מחייב כל מעביד שלא להפלות בין עובדיו, בתחומי המשפט הפרטי. אכן, בכל הנוגע לאיסור ההפליה בגין נטייה מינית - כמו גם סוגי ההפליה האחרים - קיים ציווי מטעם החוק המחייב את המעביד. מכוח ציווי נורמאטיבי זה - שהוא בעל מעמד עליון ביחס להסכם ולהסדר הקיבוצי - מוטלת החובה על המעביד שלא להפלות בין עובדיו בכל הנוגע לתנאי העבודה" (בגץ 721/94, אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' יונתן דנילוביץ, פ"ד מח(5)749). 29. עניינו הרואות כי ישנן הוראות בעלות תוקף נורמטיבי רם יותר במשפט העבודה כך לדוגמא כוחו של חוק מגן והסכם קיבוצי לגבור על הוראות חוזה עבודה אישי ובכוחם של נורמות חוקתיות דוגמת הזכות לשוויון לגבור על הוראות בהסכמים ובהסדרים קיבוציים. אולם, האם פסק בוררות חי וקיים במדרג נורמטיבי רם יותר ממעמדו של הסכם קיבוצי מכוחו נוצר? מחד, כפי שקובעות הוראות חוק הבוררות, פסק בורר שאושר הינו פסק דין לכל דבר ועניין וכפוף הוא לחוק הבוררות בלבד, על כן איו להגביל תוקפו. מאידך, לכאורה יונק פסק הבורר את כוחו מהוראות ההסכם הקיבוצי המעגן את הסכמות הצדדים וכפועל יוצא מכך יש להגביל תוקפו ל"יוצרו", הוא הסכם הקיבוצי . 30. יצוין כי ההסכם הקיבוצי לא הגדיר באופן כלשהו מעמדו של פסק בורר אשר בא לאוויר העולם מכח ההסכם הקיבוצי החל בין הצדדים.מנגד לו סברו הצדדים כי יש להגביל תוקף פסק הבורר היו מעלים הסכמה זו על הכתוב כדוגמת סעיף 31 (ג) לחוק יישוב סכסוכי עבודה,תשי"ז-1957 הקובע כדלקמן: "דינו של פסק-בוררים כדין חוזה בין הצדדים לבוררות או כדין הסכם קיבוצי ביניהם, הכל לפי הענין; פסק-בוררים בקשר להסכם קיבוצי בר-תוקף דינו כדין אותו הסכם קיבוצי". לחילופין וככל שנשמט הדבר מעיני הצדדים כך שמצויים אנו בפני לאקונה בהסכם הקיבוצי יש לפרשה באופן אשר הולם את תכלית חוק הבוררות והוראותיו קרי, אישור פסק הבורר מקום בו לא קיימת עילה שלא לאשר הפסק. 31. לסיום אציין כי משפסק הבורר קבע כי הנוהג אשר הנהיג המשיב בטל הוא, והתווה דרך להסדרת השימוש ברשת האינטרנט ממילא ידרשו הצדדים להגיע להסכמות באשר לסוגיה זו. הסכמות עתידיות אלה יתווספו להסכם הקיבוצי אשר נחתם בין הצדדים. על כן,משבית הדין אינו נדרש לשאלות בעלות אופי עתידי תיאורטי (ראו: עס"ק 1051/01 פרוירטונגר תעשיות אשדוד (1994) בע"מ - הסתדרות הכללית החדשה, מכתב אשדוד, פד"ע לז 193) אשר עניינן בנוהל העתידי אשר יגובש בין הצדדים, לא מצאתי מקום להרחיב הדיון בסוגיה זו. 32. לאור האמור לעיל ובשם לב להוראות חוק הבוררות, אין כל סיבה בעטיה לא יאושר פסק הבורר. 33. אשר על כן, הנני מאשרת את פסק הבורר בהתאם לסעיף 23 לחוק הבוררות. המשיב ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד המבקש בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. יישוב סכסוכיםיחסי עבודהבוררות