1. ב-6.7.99 נכרת הסכם בין חברת סאן הצפון יזום ופיתוח בע"מ לבין הנתבע (להלן: "ההסכם השני"). הסכם זה כפי הנראה החליף את ההסכם בין הצדדים מ-4.7.97 (להלן: "ההסכם הראשון"). בהסכם השני שורבב סעיף בוררות בין חלק מבעלי הדין, שלא היו צדדים ישירים להסכם. (להלן: "סעיף הבוררות"). 2. בסעיף הבוררות נאמר: "למען הסר ספק מוסכם כי אין בהסכם זה כדי להכריע בתביעות האישיות של הצדדים, בין דוד מלול ליהודה מלול, ואלה אם תעלנה תועברנה לבירור והכרעה לבורר מוסכם, שיפסוק על פי הוראות חוק הבוררות תשכ"ח 1968, וימונה ע"י עו"ד פנחס נרקיס או מי שיורה". 3. התובעים 2-1 והנתבע הינם אחים. התובע 3 הינו בנו של התובע 2. התובע 1 מקום מושבו בגרמניה. שאר בעלי הדין מקום מושבם בישראל. התובע 1 הוא בעל ההון המשפחתי. עפ"י הסכם הראשון הועברו המניות בחברת הבניה מהנתבע לתובע 1. לאחר מכן העביר התובע 1 ללא תמורה את מניותיו בחברה ע"ש התובע 2, והתובע 3 מונה כמנהל בחברה. 4. על ההסכם הראשון חתמו: החברה, הנתבע, התובע 1, שלמה ולד, דוד שושן, ולורט מלול - אשת הנתבע. על ההסכם השני חתמו: הנתבע, פרקליט הנתבע עו"ד פנחס נרקיס, שלאחר מכן נשלל רשיונו, אשת הנתבע ובתו. לאחר החתימה העביר עו"ד נרקיס את ההסכם לדוד שושן, והחברה חתמה על הסכם ע"י מורשי החתימה: התובע 3 ודוד שושן. על ההסכם השני אין חתימה של התובעים 2-1, ואין חתימה של התובע 3 כאדם פרטי, להבדיל מחתימתו כמורשה של החברה. 5. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלות: האם סעיף הבוררות הוא בגדר הסכם בוררות המחייב את התובעים, גם אם לא צרפו את חתימתם, והאם היה רשאי ב"כ הנתבע עו"ד פנחס נרקיס (שרשיונו נשלל) להפעיל את סמכותו מכוח סעיף הבוררות ולמנות את הבורר, לאחר שנקלע לסכסוך כספי עם התובעים 3-2 בעניין החברה והגיש נגדם תביעה כספית. 6. תוקפו של הסכם בוררות הוא הבסיס לקיום הבוררות. תוקפו נבחן עפ"י דיני החוזים, ועיקרה של השאלה, האם היתה גמירת דעת להתקשר בהסכם הבוררות. דרישת הכתב בסעיף 1 לחוק הבוררות חלה על קיום המסמך בכתב (ההסכם השני) ולא על החתימה. החתימה מהווה גורם ראייתי בלבד, וניתן להכשיר הסכם בוררות גם ללא חתימה אם הוכחה גמירת הדעת של הצדדים. ראו: ע"א 449/73 המועצה המקומית יסוד מעלה נ' מילוסלבסקי פ"ד כה (1) 421. ע"א 345/65 פרנקו נ' ברוקס פ"ד נ (1) 421 ע"א 65/85 עירית נתניה נ' נצ"ב נתניה פ"ד מ (3) 29 עוד השוו, לעניין העדר חתימה בעיסקת מקרקעין הטעונה מסמך בכתב: ע"א 571/79 דירות מקסים נ' גרבי פ"ד לז (1) 589. 7. הנתבע הגיש תביעה לביטול ההסכם השני בו נכלל סעיף הבוררות, וזאת עקב הפרת ההסכם (ראו סעיף 102.1 ב-ת/1). הפרת התחייבויות אחרות בהסכם - אינה מאיינת את הסכם הבוררות. סעיף הבוררות יש לו חיות עצמאית - הוא אינו מטיל התחייבויות על הצדדים אלא מגמתו לקבוע איך ליישב את הסכסוכים בין הצדדים. ראו: ע"א 491/76 גאולים נ' צדוק פ"ד לא (3) 625 ע"א 3/56 סחייק נ' ברנרד פ"ד יא 441 8. עפ"י סעיף הבוררות בהסכם השני - התובעים 3-2 לא היו צד לבוררות, והסכם הבוררות אינו מחייב אותם: (א) התובע 2 לא חתם על ההסכם השני ולא הוכח שהיה מעורב בכריתתו. מר נרקיס העיד שההסכם נמסר לדוד שושן וחתמו עליו מורשי החתימה של החברה דוד שושן והתובע 3. הטענה שהתובע 2 נתן הסכמתו לא גובתה בראיות מהימנות. התובע 3 לא חתם על ההסכם כאדם פרטי אלא כמורשה של החברה. (ב) נוסח סעיף הבוררות מעיד מתוכו, שהצדדים המיועדים לבוררות היו התובע 1 והנתבע ולא התובעים 3-2. נאמר בסעיף הבוררות: "כדי להכריע בתביעות האישיות של הצדדים, בין דוד מלול ליהודה מלול". הסיפא "בין דוד מלול ליהודה מלול" מפרש מי הצדדים המנויים ברישא של הסעיף. לא ניתן לפרש שהמונח "צדדים" בסעיף הבוררות הכוונה לצדדים להסכם: החברה והנתבע, באשר הודגש במבוא וגם בסעיף 4 להסכם, שההתחייבויות שנקבעו מסיימות את מכלול התביעות והסכסוכים. לא ניתן גם לפרש שהמונח "צדדים" בסעיף הבוררות הכוונה לצדדים שלא הוגדרו ולא פורטו. (ג) בסעיף הבוררות נאמר מפורשות שהבוררות תכריע בתביעות האישיות של הצדדים, ולא בעניין החברה. בעניין החברה נקבעו, כאמור, במבוא וגם בסעיף 4 להסכם השני הוראות של העדר תביעות נוספות. גם אם היינו נוקטים בגישה שניתן לקשור בעל מניות להסכם בוררות עליו חתמה החברה, לא ניתן לקשור צדדים אלה כאשר מדובר בתביעות אישיות, כהגדרת סעיף הבוררות. (ד) גם הנתבע בסעיף 2 (ב) לכתב ההגנה מציין, שהתובע 1 הינו נושא סעיף הבוררות. 9. התובע 1 לא היה צד להסכם הבוררות, באשר לא היתה מצידו גמירת דעת להתקשר עם הנתבע בהסכם בוררות, בעניין התביעות האישיות בין הצדדים: (א) הנתבע טרח להחתים את התובע 1 על ההסכם הראשון. על ההסכם השני, בו נכלל סעיף הבוררות, לא חתם התובע 1. הנתבע או פרקליטו דאז עו"ד נרקיס לא שלחו בפקס את ההסכם לתובע 1, המתגורר בגרמניה, ולא טרחו לקבל את חתימתו בפקס, וזאת חרף העובדה שבפי הנתבע היו טענות על הפרת ההסכם הראשון, שקדם בזמן להסכם השני (ראו ת/1 סעיף 35). הנתבע או פרקליטו שניסח את ההסכם השני לא טרחו להחתים את מיופי הכח של התובע 1 בישראל, וזאת חרף העובדה שפרקליט הנתבע הקדיש מחשבה להסכם, ואף טרח להחתים על ההסכם את אשת הנתבע, כדי שלא תטען טענה במישור יחסי הממון בין בני-הזוג (ראו עדות מר נרקיס בעמ'11 שורות 9-7). (ב) לא הוכח שמורשי החתימה של החברה: דוד שושן ויהודה מלול - היו מיופי כח של התובע 1 לחתום על סעיף הבוררות. לא ניתן גם לקשור את חתימת מורשי החתימה של החברה על ההסכם השני לתוקפו של סעיף הבוררות בהתייחס לתובע 1, באשר התובע 1 לא היה במועד כריתת ההסכם השני בעל מניות בחברה, ובאשר נוסח סעיף הבוררות דן בתביעות האישיות בין הצדדים ולא בענין החברה. (ג) יש לזכור שאין המדובר בסעיף בוררות סטנדרטי אלא בנוסח שהסמיך את פרקליט הנתבע לקבוע באופן בלעדי, על דעת עצמו, מי יהיה הבורר. לכך יש ליתן משקל כאשר דנים אנו בשאלה האם היתה גמירת דעת של התובע 1, בהעדר חתימה על הסכם הבוררות. (ד) הנתבע העיד בעמ' 8 שורות 23-21: "דיברתי עם דוד אחי שבוע או כמה ימים לפני חתימת הסכם הבוררות" ובהמשך עדותו העיד בשורה 25: "חתמתי על הסכם הבוררות כשעו"ד נרקיס היה נוכח. הוא הביא לי את הסכם הבוררות". עפ"י עדות הנתבע, נוסח ההסכם הובא לעיונו ולחתימתו, ע"י פרקליטו שניסח את ההסכם, כשבוע לאחר ששוחח עם התובע 1. גמירת הדעת צריכה להתייחס לנוסח הסכם הבוררות ולא לשלב המשא ומתן, ובמיוחד כאשר סעיף הבוררות בחלקו לא סטנדרטי. אין ראשית ראיה בעדות הנתבע, שהנתבע הקריא לתובע 1 את הנוסח הסופי של הסכם הבוררות, שכלל הסמכת פרקליטו למנות את הבורר, ושנתקבלה הסכמת התובע 1. מעדות הנתבע 1 לא ניתן ללמוד על גמירת הדעת של התובע 1. (ה) גם עדות מר נרקיס פנחס, פרקליטו של הנתבע, שבינתיים נשלל רשיונו, אינה מהימנה דיה כדי לקבוע מימצא שהתובע 1 הסכים לסעיף הבוררות בעניינים האישיים, ולכך מר נרקיס ימנה את הבורר. בתצהיר העד הוצהר, שבשם החברה חתמו על ההסכם מקסים מלול ו/או שמעון מלול. העד, שהיה פרקליט הנתבע, ניסח את ההסכם, אישר את חתימת הנתבע על ההסכם, והעביר את ההסכם לדוד שושן לחתימת החברה - לא ידע שבשם החברה חתמו, כמורשי החברה, דוד בן שושן ומקסים מלול ולא מקסים מלול ו/או שמעון מלול. אין איזכור בתצהיר העדות הראשית של מר נרקיס לעדותו בחקירה הנגדית: "היתה שיחה של דוד מלול לדוד שושן ואחרי זה הוא נתן לי את הפלאפון ואני שוחחתי עם דוד מלול". בהקשר זה, נטען מטעם הנתבע, שבשיחה זו נתן התובע 1 את הסכמתו לסעיף הבוררות. המדובר בפרטים מהותיים, שאמורים להכריע בעניין מהימנות במחלוקת נשוא הדיון. מעורבות זו של דוד שושן לא פורטה בתצהיר העדות הראשית של מר נרקיס. גם לא הובאה בתצהיר מר נרקיס גירסה לעניין מועד השיחה, האם השיחה התקיימה בשלב המשא ומתן או לאחר שנוסח הסכם הבוררות. הנתבע לא טרח לזמן לישיבת ההוכחות את מר דוד שושן למתן עדות. (ו) גם אם היתה שיחה בין דוד בן שושן לתובע 1, וגם אם מר נרקיס השתתף בסיומה בשיחה - לא הוכח שהתובע 1 נתן הסכמתו לבוררות בסכסוכים האישיים בינו לבין אחיו, ולכך שמר נרקיס, פרקליטו דאז של הנתבע, הוא אשר ימנה את הבורר. יש גם לזכור שהצדדים הקפידו להחתים את התובע 1 על ההסכם הראשון, ולא החתימו אותו על ההסכם השני, וזאת חרף העובדה שהיו טענות בפי הנתבע על הפרת ההסכם הראשון. 10. כאמור, נקבע שלא נכרת הסכם בוררות תקף, ולפיכך קביעה זו מייתרת את הצורך לדון בהוראה בסעיף הבוררות, המסמיכה את מר נרקיס למנות את הבורר. יחד עם זאת, אפילו היה הסכם הבוררות תקף - הוראה זו דינה בטלות. בין אם נראה בהוראה זו סמכות מעין שיפוטית או סמכות מנוי, שדומה במהותה לסמכות של רשות מנהלית - היה על מר נרקיס להימנע מלהפעיל סמכות זו, משפרץ סכסוך כספי בינו לבין התובעים 3-2, ומשהגיש נגדם תביעה כספית, עוד לפני הפעלת הסמכות שהוקנתה לו. עוד נציין, שעפ"י עדותו וגרסתו, מר נרקיס ראה בתובעים 3-2 כמבצעי דבריו של התובע 1, וכחד מחתא. משאיר בצריך עיון, אם מנוי שניתן לפרקליט של בעל-דין למנות בורר - נשאר בתוקפו כאשר נשלל רשיונו של הפרקליט, שהרי להיותו פרקליט יכול והיה משקל במתן ההסמכה מטעם הצדדים. 11. בשולי הפסק, נביא מספר הערות נוספות: (א) האמירה בסעיף 1 (ג) לכתב ההגנה (נ/1) אינה קושרת את התובע 1, באשר כתב ההגנה לא הוגש מטעמו אלא מטעם בעלי-דין אחרים. (ב) התובעים 2-1 לא העידו במשפט מטעם התובעים. ב"כ התובעים הודיע שנמנע מהעדת התובע 2 עקב כך שהתובע 2 עבר ניתוח מעקפים. באשר לתובע 1 נטען שהוא מאושפז לעיתים תכופות בבי"ח בגרמניה עקב בעיות תפקוד לב, תפקוד מחזור הדם וניתוחים להסרת גדול סרטני (ראו: ס' 12 בבש"א 6985/01 ותעודה רפואית שצורפה). אי העדת התובע 2 היתה בידיעת ב"כ הנתבע עוד בתחילת ההליך, וב"כ הנתבע הודיע שמטעמו יעידו שני עדים. מהעדויות שהובאו הוכח גם שהתובע 2 לא היה מעורב בעניין הסכם הבוררות. הראיות שהובאו בפני בית-המשפט מספיקות כדי לקבוע שהסכם הבוררות, עליו לא חתמו הצדדים, אינו מחייב את התובעים. 12. סוף דבר. מוצהר בזה: (א) לא נכרת הסכם בוררות בין התובעים 3-1 לבין הנתבע. (ב) ההוראה בסעיף הבוררות, המסמיכה את מר נרקיס למנות את הבורר - בטלה, הן מהטעם שפורט בסעיף קטן (א), והן מהטעמים שפורטו בסעיף 10 לפסק, וכל מנוי שנעשה מכוח הוראה זו - בטל. (ג) הנתבע ישלם לתובעים 3-1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ש"ח + מע"מ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל. 13. על הפסק לא יחול צו איסור פרסום. יישוב סכסוכיםבוררות