בפנינו בקשה למינוי בורר ולמתן סעדים זמניים בתיק. לטענת המבקשים המשיב מפר הסכמים קיבוציים המטילים מגבלות על קליטת עובדים בחוזים אישיים, ובשל כך, ובהתאם למנגנון ישוב הסכסוכים שהוסכם בין הצדדים, יש להעביר את המחלוקת להכרעה בבוררות. המשיב טוען כי לא קיימת מחלוקת אמיתית בנוגע לקליטת עובדים חדשים, באשר המבקשים מבינים כי העסקה בהסכמים אישים "נכפתה" על המשיב לנוכח עמדת הממונה על השכר בעניין, ואף הסכימו לכך. אשר למנגנון לישוב הסכסוך טוען המשיב כי בנסיבות שנוצרו, ואשר יפורטו להלן, לא ניתן לקיים את הסכמת הצדדים בדבר העברת הסכסוך להכרעה בבוררות, וככל שיש מחלוקת בין הצדדים הרי שמי שמוסמך להכריע בה הוא בית הדין לעבודה. יובהר מיד, כי להליך דנן קדמה בקשה דומה, שהוגשה לבית הדין על ידי המבקשים בחודש אוגוסט 2010 (תיק ס"ק 8986-08-10). אותו הליך נמחק לאחר שהוברר כי הצדדים מסכימים כי הסכסוך יועבר להכרעה בבוררות שתתקיים בפני הממונה על יחסי עבודה. על יסוד האמור, ביום 29/11/10 התיצבו הצדדים לישיבת בוררות ראשונה, שהתקיימה בפני הממונה על יחסי עבודה באזור תל אביב, גב' ליליאן פרגמנט, אשר בסיומה נקבע מועד לשמיעת הוכחות הצדדים ביום 26/12/10. אין בידינו פרוטוקול של הדיון מיום 26 דצמבר, ומכל מקום בסמוך לאחריו, במכתב מיום 11/1/11, הודיעה גב' פרגמנט לצדדים כדלקמן: "הואיל והצדדים מבקשים אמצעים טכניים שאין ידינו משגת אותם והואיל ולאחר 2 ישיבות בוררות, מלוות בהתנצחויות, לא הושגה התקדמות, הריני מודיעה על בטול הליך הבוררות בפנינו." לנוכח עמדתה של הגב' פרגמנט, פנו המבקשים למשיב בהצעה כי כב' השופטת בדימוס דינה אפרתי, תשמש כבוררת בהליך, ומאחר שלא התקבלה הסכמת המשיב, שבו המבקשים ופנו לבית הדין בבקשה למינוי בורר. ביום 22/2/11 קיימנו דיון בבקשה במעמד הצדדים, המבקשים ביקשו להשלים את טיעוניהם בכתב, המשיב הגיב לבקשה, ולאחר שעיינו בכל אלה אנו קובעים כדלקמן: סעיף 8 להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 2/2/92 [להלן : "הסכם 92"] קובע, תחת הכותרת "יישוב חילוקי דעות" כדלקמן: " א. חילוקי דעות בין ועד העובדים לבין ההנהלה יועברו לבירור בין ההנהלה לבין ההסתדרות. ב. במקרה שהצדדים לא יגיעו, תוך חודש ימים, להסדר, רשאי כל צד לפנות לממונה על יחסי העבודה במשרד העבודה והרווחה כדי שישמש כבורר יחיד. ג. ביצוע נשוא חלוקי הדעות יעוכב עד להכרעה בהתאם לנ"ל. " אין חולק כי על יסוד סעיף 8 הנ"ל הצדדים הסכימו על קיום בוררות בפני הממונה האזורית על יחסי העבודה, גב' פרגמנט, ובכך כבר גילו דעתם כי מבחינת סוג המחלוקת - מדובר בסכסוך שראוי לדון בו בבוררות. אך מן הטעם הזה, דין טענת המשיב כי המדובר בסכסוך מדומה - להדחות. למרבה הצער, החלטתה של הגברת פרגמנט מיום 11/1/11 יצרה קושי מסויים ביכולת של הצדדים ליישם את הוראות הסכם 92. הגם שאנו יכולים לגלות אמפטיה, בהביננו את הקשיים בהם נתקלה הממונה בניהול הבוררות בין הצדדים בתיק דנן, מצאנו לציין כי ספק בעיננו אם בנסיבות העניין, היה מקום לפעול באופן שבו פעלה גב' פרגמנט, אשר בהחלטתה "גילגלה" את הצדדים לפתחו של בית הדין, ואולם מאחר שאיננה צד בהליך זה, לא נקבע מסמרות בעניין. מכל מקום, בנסיבות שנוצרו מחמת סירובה של גב' פרגמנט לדון בהליך, עלינו להכריע לעניין פרשנותו של הסכם הבוררות הקבוע בסעיף 8 להסכם 92. האם כטענת המבקשים, מאחר שאין בהסכם הוראה מפורשת המונעת מינוי "בורר חליף" - אין מניעה להעביר את ההחלטה בבוררות לכל בורר אחר, לרבות כב' השופטת בדימוס אפרתי, או שמא, כטענת המשיב, מקום שגב' פרגמנט, שהיא הממונה על אזור תל אביב, הודיעה כי אין בדעתה להכריע בסכסוך, הרי שאין עוד תוקף לתניית הבוררות, ורק בית הדין לעבודה יוכל להכריע בסכסוך. בתניית הבוררות הקבועה בהסכם 92 נכתב כי במקרה של סכסוך יקיימו הצדדים בוררות בפני "הממונה על יחסי העבודה במשרד העבודה והרווחה". הצדדים מסכימים, כי אין המדובר בהסכמה כי הגב' פרגמנט (אישית) תדון בעניין כבוררת, שהרי שמה כלל לא נזכר בהסכם (אשר נוסח בלשון זכר), ואולם, לטענת המשיב כוונת הצדדים היתה להסמיך כבורר את מי שיכהן כממונה על יחסי עבודה באיזור תל אביב. על פי הנטען, לממונה האזורי יש את הנסיון והמקצועיות הנדרשת על מנת לנסות ולתווך בין הצדדים ולא בהכרח להכריע בבוררות, וכן בידו הידע המקצועי הנדרש, וכן ההיכרות עם הסכסוך הקונקרטי, כפי שהתפתח במשך השנים. לטענת המשיב, על רקע יחודיות התפקיד שממלא הממונה על יחסי העבודה האזורי, יש ליתן פרשנות דווקנית, להסכמת הצדדים בדבר העברת הסכסוך להכרעתו. המבקשים לעומת זאת מפנים לפסיקה אשר לפיה מקום שהצדדים לא ציינו במפורש כי הם אינם מסכימים להעביר את הסכסוך לבורר אחר, הרי שאין כל מניעה למנות בורר חליף, ומקל וחומר, כאשר מדובר בבקשה למנות שופט בדימוס, אשר אין חולק על כישוריו ועל מקצועיותו. לאחר שעיינו בטענות הצדדים אנו קובעים כדלקמן: כידוע, שר העבודה והרווחה הוסמך לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז 1957 למנות ממונים על יחסי עבודה (ממונים האזוריים וממונה הראשי), אשר מוסמכים לשמש כמתווכים וכבוררים בסכסוכי עבודה, בהתאם לסמכויותיהם המפורטות בחוק. בנסיבות דנן הסכימו הצדדים כי במקרה של מחלוקת, יועבר הסכסוך ביניהם להכרעה של "הממונה על יחסי עבודה במשרד העבודה והרווחה", מבלי שציינו בלשון ההסכם כי המדובר בממונה על אזור תל אביב, ומבלי שהתנו את ההעברה בכך שיהיה זה דווקא ממונה המכיר את הסכסוך בין הצדדים במשך שנים. המדובר לטעמנו בהעברת הסכסוך להכרעה של הממונה על יחסי עבודה כמוסד. אין לכחד, וכך פעלו הצדדים מלכתחילה, כי באופן טבעי, משהתגלע סכסוך הוא הועבר להכרעה בפני הממונה על יחסי עבודה באיזור תל אביב, ואולם לדידינו, בנסיבות העניין, מקום שהממונה על איזור תל אביב מצאה כי אין בידיה להכריע בסכסוך, אין מניעה כי ימונה לעניין בורר אחר מבין הממונים על יחסי עבודה (ממונה ארצי או ממונה אזורי), באשר מינוי כאמור עולה בקנה אחד עם לשון תנית הבוררות, ועם תכליתה. עמדתנו היא כי בנסיבות דנן, משמדובר בהסכמה על מינויו של נושא משרה על פי דין כבורר, להבדיל מהסכמה על מינוי בורר על בסיס פרסונלי, ובפרט בנסיבות בהן מלשון התניה אין הגבלה על כך שיהיה זה ממונה אזורי ולא ממונה ארצי, או שיהיה זה ממונה על אזור א' ולא על אזור ב', הרי שיש לקרוא אל תוך הסכמת הצדדים לבוררות גם הסכמה לכך שאם נבצר מהממונה "הטבעי" (בנסיבות דנן הממונה על אזור תל אביב) לדון בעניין, הרי שיוכל לדון בו הממונה הארצי או כל ממונה אחר. מסקנתנו זו נשענת על כך שכל הממונים על יחסי עבודה במשרד התמ"ת כולם כפופים לאותה מערכת של דינים, ובפרט אלה שנקבעו בחוק ישוב סכסוכי עבודה, ואשר נגזרים ממעמדם כעובדי מדינה וכעובדי ציבור. אפשר אמנם כי לממונה האזורי של אזור תל אביב תהיה היכרות מוקדמת עם הסכסוך / עם הצדדים אשר עשויה להוות יתרון ואולם אין כל הכרח בכך. כשם שהצדדים היו עשויים למצוא עצמם בבוררות בפני אדם שמונה לתפקיד ממונה אזורי בתל אביב, זמן קצר לפני שיכריע בבוררות, מבלי שיש לו היכרות קודמת עם מי מהצדדים, כך גם אין מניעה כי מי שידון בעניין יהיה הממונה הראשי כמו גם ממונה על אזור אחר, עיקרו של דבר הוא שהדיון יתקיים בפני מי שמבחינת נתוניו האישיים והכשרתו הוא כשיר לכהן כממונה על יחסי עבודה, וכי הליך הבוררות יתקיים בהתאם למערכת הדינים ההנחיות וההוראות החלה על כלל הממונים על יחסי עבודה, כפי שנגזר ממעמדם כעובדי מדינה / עובדי ציבור וממינויים לתפקיד. מערכת הדינים החלה על הממונים על יחסי עבודה על פי דין, איננה חלה על מי שלא מונה כאמור, ומן הטעם הזה, אנו נוטים לחשוב שבנסיבות בהן הוסכם על מינוי "מוסד" הממונה על יחסי עבודה כבורר, יש קושי לחייב מי מהצדדים לסכסוך עבודה, להביא את עניינו בפני בורר שאיננו ממונה על יחסי עבודה, ואולם, בנסיבות דנן אין הכרח להכריע בשאלה זו, באשר ניתן להעביר את הסכסוך להכרעה בפני ממונה אחר במשרד התמ"ת. לנוכח האמור, אנו מורים לממונה הראשי לקבוע מי מבין הממונים על יחסי עבודה יכריע במחלוקת שבין הצדדים, באופן שהבוררות תתקיים בפניו. עד למינוי בורר אחר, החלטת גב' פרגמנט בדבר הסעדים הזמניים תעמוד על כנה. יישוב סכסוכיםיחסי עבודהבוררות