הסכם בוררות (שנחתם כהסכם קיבוצי וקיבל תוקף של פסק-דין; להלן ייקרא: "בוררות צדוק"), העניק לקבוצת עובדים של פרקליטי המדינה זכויות פנסיה עדיפות. אולם הסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 (להלן: "הסכם המעבר" - נ/1) וחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002), התשס"ב- 2002 (להלן: "חוק ההסדרים" - נ/2) יכול ששינה את ההסדר שהונהג בעקבות בוררות צדוק. השאלה העומדת במרכז הבקשה הנוכחית היא, מה דין הוראות בוררות צדוק בהתחשב עם הסכם המעבר וחוק ההסדרים. האם ימשיכו הפרקליטים או מי מהם להנות מההטבות הפנסיוניות שהוענקה להם בבוררות צדוק? להלן עיקרי העובדות הצריכות לעניין: 1. המבקש מספר 1 (להלן: "ארגון הפרקליטים") הינו ארגון שעם חבריו נמנים פרקליטים העובדים בשירות המדינה, היא המשיבה בהליך דנן (שאלת יציגותו של המבקש ומעמדו ביחס למבקשת 2, הסתדרות העובדים הכללית החדשה-האגף לאיגוד מקצועי (להלן: "ההסתדרות") תזכה להתייחסות להלן). 2. ביום 23.8.1984 בעקבות סכסוך שנתגלע בין ארגון הפרקליטים למדינה על רקע תנאי עבודתם ופרישתם של הפרקליטים, ושהופנה לבוררות בפני עו"ד חיים צדוק ז"ל, ניתן פסק הבורר ובו נקבע, בין היתר, כי הפרקליטים יזכו לגמלה בשעור 3% לכל שנת עבודה, במקום זו של 2% לה היו זכאים עד לאותה העת (ראה סעיף 7.10.2.1 לפסק הבורר, צורף כנספח ע/1 לבקשה). פסק הבוררות נחתם ואושר גם כהסכם קיבוצי ואף אושר וקיבל תוקף של פסק דין ( המ' 263/85 ארגון פרקליטי המדינה- מדינת ישראל, מיום 3.6.85 נספח ע/2 לבקשה, כאמור נקרא להלן: "בוררות צדוק"). 3. ביום 3.3.99 נחתם בין ההסתדרות למשיבה (ולמעסיקים נוספים במגזר הציבורי) הסכם המעבר (נספח ע/4 לבקשה), שנועד להביא לשינוי מהותי בשיטת הפנסיה שהונהגה עד אז במגזר הציבורי, והמעבר משיטת הפנסיה התקציבית לשיטת הפנסיה הצוברת. 4. במסגרת הסכם המעבר נקבע כי עובדי מדינה שקיבלו כתב מינוי או כתב הרשאה לקראת מינוי קבוע לפי חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט- 1959 (להלן: "חוק המינויים") לפני "המועד הקובע", כפי שייקבע בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל- 1970 (להלן: "חוק הגמלאות"), ימשיכו להנות מהסדר הפנסיה התקציבית כפי שהיה נהוג עד לאותה העת. לעומת זאת, עובדים המועסקים בשירות המדינה במועד הקובע, שאינם עובדים קבועים, קרי, שלא קיבלו כתב מינוי (או כתב הרשאה למינוי קבוע) ועובדים שהתקבלו לשירות המדינה לאחר המועד הקובע, יהיו מבוטחים בהסדר "פנסיה צוברת" (להלן גם: "הפנסיה הצוברת"). עוד נקבע בהסכם המעבר, כי הצדדים יפעלו ויתמכו בהליכים הדרושים לצורך הסדרת הליכי חקיקה ליישום ההסכם, כאשר להסכם צורף נוסח מוסכם לתיקון חוק הגמלאות. 5. ואכן, בשנת 2002 חוקק חוק ההסדרים במשק במסגרתו תוקן חוק הגמלאות באמצעות הוספת סעיפים 107א., 107ב. ו- 108א. סעיף 107א. למעשה הוציא מתחולת חוק הגמלאות את כל אותם עובדים שהתמנו לפי חוק המינויים ביום הקובע או לאחריו, וקבע כי עובדים אלה יבוטחו בפנסיה צוברת. 6. בהתאם להודעה שפורסמה בילקוט הפרסומים ביום 9.4.02 (ילקוט פרסומים 5065, כ"ז בניסן התשס"ב, צורף כנספח ט לתשובת המדינה), נקבע כי היום הקובע יהיה ה- 1.4.02 (להלן גם: "היום הקובע"). 7. הסכם המעבר וחוק ההסדרים למעשה הביאו ליצירת שלושה דורות של פרקליטים: האחד - פרקליטים שקיבלו כתב מינוי (או כתב הרשאה לקראת מינוי קבוע) לפני היום הקובע - המשיכו להנות מהסדר הפנסיה התקציבית, כמו גם זכות הפנסיה העדיפה שהוענקה להם בהתאם לבוררות צדוק (להלן ייקראו: "הפרקליטים הוותיקים"). השני - פרקליטים שהועסקו בהסדרים שונים בפרקליטות לפני היום הקובע ובפרקי זמן שונים, אך קיבלו כתב מינוי קבוע (ו/או כתב הרשאה לקראת מינוי קבוע) לאחריו; או כאלה שטרם קיבלו כתב מינוי או כתב הרשאה למינוי קבע (להלן ייקראו: "פרקליטי הביניים"). פרקליטים אלה מבוטחים בפנסיה צוברת, ככלל עובדי המדינה ואינם נהנים מזכות הפנסיה העדיפה, כפי שהוקנתה בבוררות צדוק. השלישי - פרקליטים שהתקבלו לעבודה בפרקליטות לאחר היום הקובע (להלן ייקראו: "הפרקליטים החדשים"). גם פרקליטים אלה מבוטחים בהסדר פנסיה צוברת, ככלל עובדי המדינה ואינם נהנים מזכות הפנסיה העדיפה המוקנית בהתאם לבוררות צדוק. עד כאן עיקרי העובדות. טיעוני הצדדים בתמצית: במסגרת ההליך הנוכחי, ארגון הפרקליטים מבקש מביה"ד שיצהיר, כי הגם שהסכם המעבר וחוק ההסדרים הביאו לשינוי שיטת הפנסיה מפנסיה תקציבית לצוברת, עדיין זכאים פרקליטי הביניים והפרקליטים החדשים להנות מזכות הפנסיה העדיפה שהוקנתה להם בהתאם לבוררות צדוק. זאת כפי שזוכים לה הפרקליטים הוותיקים. ארגון הפרקליטים מודע לעובדה שבוררות צדוק אשר איפשרה צבירה עדיפה של 3% לשנה אינה ניתנת ליישום בשיטת הפנסיה הצוברת הנהוגה כיום. ואולם, הפרקליטים מבקשים מבית הדין שיחייב את המדינה לנהל עמם משא ומתן שיוביל למציאת פתרון ישים אחר, שיביא לידי ביטוי את זכות הפנסיה העדיפה לה הם זכאים מכוח בוררות צדוק. לגישתו של ארגון הפרקליטים, סעיף 107 א' לחוק הגמלאות לא ציין דבר בקשר לביטול הזכויות שהוקנו להם מכוח בוררות צדוק, ועל כן בוררות צדוק בעינה עומדת. ארגון הפרקליטים אף מסתמך על פרק יד' להסכם המעבר שכותרתו "שמירת זכויות", אשר קובע כי ההסכם אינו גורע מזכויות שהוקנו בעבר בין הצדדים, בין היתר מכוח הסכמים קיבוציים. עוד נטען, כי בוררות צדוק הקנתה לפרקליטים זכויות עודפות, וביניהן הזכות לפנסיה עדיפה, זאת על רקע התייחסות לציבור הפרקליטים כאוכלוסיית עובדים ייחודית שזכאית לפיצוי בגין עבודתם הקשה והשוחקת. תכלית זו, טוענים המבקשים יש לקיימה גם לגבי פרקליטי הביניים והפרקליטים החדשים, שהרי אם לא כן יביא הדבר לפגיעה בעקרון השוויון מול עמיתיהם הוותיקים המבצעים את אותה עבודה. המדינה טוענת מנגד, כי הסכם המעבר וחוק ההסדרים שהביאו להוצאת פרקליטי הביניים והפרקליטים החדשים מתחולתו של חוק הגמלאות, משמעה בהכרח גם ביטול הזכות לפנסיה עדיפה בשיעור 3% לשנה. לטענת המדינה, סעיף שמירת הזכויות שבהסכם המעבר, אינו חל לגבי פרקליטי הביניים והפרקליטים החדשים, שזכויותיהם לפנסיה תקציבית, לרבות הזכות העדיפה של 3% לשנה, בוטלו מפורשות בהסכם המעבר וחוק ההסדרים. המדינה מדגישה, כי בהליך משפטי שהתנהל בין ארגון הפרקליטים למדינה עובר לחתימתו של הסכם המעבר (ראה ס"א/ 99-1 ארגון פרקליטי המדינה נ' הסתדרות העובדים החדשה ומדינת ישראל, נ/8) ארגון הפרקליטים היה מודע לכך שהסכם המעבר ישפיע על זכויותיהם של הפרקליטים החדשים, כאשר באותו הליך הציגו ההסתדרות והמדינה חזית אחידה, לפיה, הסכם המעבר יביא לביטול ההסדר הייחודי של 3% לשנה ביחס לפרקליטים החדשים. באותו הליך, בית הדין הארצי אף אימץ את עמדת המדינה וההסתדרות, ודחה את בקשת ארגון הפרקליטים למנוע את חתימתו של הסכם המעבר. המדינה מוסיפה וטוענת, כי המקור הנורמטיבי ממנו נשאבת זכותם של הפרקליטים לפנסיה עדיפה של 3% לשנה, הינו החלטת הממשלה שניתנה על פי סעיף 100 לחוק הגמלאות. כך קבע בית הדין הארצי מפורשות בהליך שנתקיים בפניו (דב"ע נה/12-6 שמחה גולדשטיין ואח'- מדינת ישראל, דינים ארצי כח(1) 269). על כן, מאחר והחל מהיום הקובע, אין תחולה לחוק הגמלאות על פרקליטי הביניים והפרקליטים החדשים, אין גם כל תשתית חוקית לקבלת הזכות לפנסיה עדיפה. כך נטען גם, כי התכלית שעמדה ביסוד שינוי שיטת הפנסיה, היתה החלת הסדר פנסיוני אחיד ושיוויוני על כלל העובדים החדשים במגזר הציבורי. לפיכך, כל קביעה כי הפרקליטים החדשים ימשיכו לזכות בתנאי פנסיה עדיפים, תהא מנוגדת למדיניות עליה הצהירה ההסתדרות בעבר, של ביטול הטבות ייחודיות לקבוצות עובדים שונות. אלה עיקרי הטענות שהועלו על ידי הצדדים. הכרעה: בפתח הכרעתנו, ובטרם נפנה לדיון המהותי לגופה של הבקשה, עלינו להידרש ולהתייחס למספר טענות מקדמיות שהועלו על ידי המדינה: באשר לשאלת יציגותו של ארגון הפרקליטים: המדינה טוענת כי ארגון הפרקליטים אינו "ארגון עובדים יציג", קל וחומר לעניינו של הסכם המעבר, העומד בלב ליבה של הבקשה דנן. לטענת המדינה, כל התייחסות לארגון הפרקליטים כארגון נפרד ועצמאי, ולא כאורגן הפועל במסגרת ההסתדרות, הינה מלאכותית ומטעה, שכן המדובר בגוף אחד לכל דבר ועניין. שאלה זו זכתה להתייחסותו של בית הדין הארצי כבר בהליך קודם שנוהל בין צדדים (ראה לעיל ס"א/99-1, נ/8). באותו הליך, הגיש ארגון הפרקליטים בקשה לצו מניעה זמני שמטרתו היתה למנוע את חתימתו של הסכם המעבר. שם, ארגון פרקליטים וההסתדרות עמדו כל אחד משני צידי המתרס, כאשר ההסתדרות הציגה חזית אחת עם המדינה. ביה"ד הארצי העלה את שאלת יציגותו של ארגון הפרקליטים, אך הותירה בצריך עיון מבלי הכריע בה. מכל מקום, סוגיה זו לא צריכה הכרעה בהליך הנוכחי. זאת משני טעמים עיקריים: האחד - בהליך דנן עומדים הן ארגון הפרקליטים והן ההסתדרות מאותו צד של המתרס ומציגים עמדה אחת אחידה. גם אם פורמלית, ארגון הפרקליטים וההסתדרות מופיעים כשני מבקשים נפרדים בהליך, כתבי בית הדין שהוגשו מטעמם, הוגשו יחדיו. השני - ארגון הפרקליטים קיבל על עצמו את העובדה שהסכם המעבר וחוק ההסדרים חלים על חבריו ואינו טוען בהליך הנוכחי כנגד חלותם עליו, אלא מבקש ליישם את בוררות צדוק לאורם. לפיכך, אין עוד רלוונטיות לשאלה שהועלתה בהליך ס"א/99-1 לעיל, שם ציין ביה"ד הארצי כי ככל שארגון הפרקליטים הוא ארגון עצמאי ונפרד, אזי הסכם המעבר אינו חל הפרקליטים, משום שאינם נכללים ב"יחידת המיקוח". לאור האמור, אנו לא מוצאים מקום להידרש לשאלת יציגותו של ארגון הפרקליטים. עם זאת, לא נשלים את מלאכתנו בעניין זה, אם לא נציין כי ראוי ששני הארגונים יפעלו כל אחד לחוד ויחדיו, להסדרת עניין ייצוגם של הפרקליטים עובדי המשיבה באופן ברור. גם טענות המדינה בנוגע להשתק שיפוטי, ויתור, מניעות ושיהוי דינן להידחות: המדינה טוענת כי על פי דוקטרינת ההשתק השיפוטי או המניעות, הפרקליטים מנועים מלהעלות כל טענה ו/או דרישה הנוגעת לחלות הסכם המעבר ובטלות ההסדר של פנסיה עדיפה בשיעור 3%. לטענתה, בהליך משפטי קודם (ס"א/99-1 לעיל), העלה ארגון הפרקליטים טענות הסותרות את הטענות המועלות על ידם בהליך הנוכחי. על פי תורת ההשתק השיפוטי או המניעה השיפוטית, בעל דין מנוע מלהעלות טענות עובדתיות או משפטיות סותרות בין במסגרת אותו הליך שיפוטי, ובין בשני הליכים שונים (ע"א 158/03 פינקל נ' נוימן, פ"ד לח(1)17; רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פד"י נט(6)625, 633, להלן: "עניין בן ששון", רע"א 3640/03 יקירה דקל נ' שוקי (יהושוע) דקל, מיום 16.12.07). התכלית העומדת מאחורי תורת ההשתק השיפוטי, היא שמירת טוהר ההליך השיפוטי ואמון הציבור במערכת המשפט, וכן למנוע מבעלי דין מלנצל לרעה את מערכת המשפט. תחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים שבו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר, ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה" (ראה עניין בית ששון, בעמ' 633). עם זאת, השתק שיפוטי מתקיים רק מקום שצד הצליח בטענתו, כפי שהועלתה בהליך קודם ומכוחה אף זכה בתביעתו (ר' ע"א 513/89 - S/interlego a..lines bros. S.a-exi, פד"י כו(4)133). לאחרונה מועלות השגות בעניין תחולת התנאי של "הצלחה קודמת", ומוצע לבחון את סוגיית ההשתק השיפוטי אך באספקלריה של חובת תום הלב (ר' ע"ע (ארצי) 255/08 אור ליסקר נ' טיולי תמר בע"מ, ניתן ביום 8.7.09). דומה, כי המקרה דנן אינו נופל בין המקרים בהם יש להפעיל את "תורת ההשתק". אין חולק כי בקשתו של ארגון הפרקליטים בהליך הקודם למתן צו מניעה כנגד חתימתו של הסכם המעבר (ראה נספחים ו- ח לתשובת המדינה), נדחתה מכל וכל על ידי בית הדין הארצי. לאור האמור, הרי שעל פני הדברים לא התקיים בנסיבות העניין, התנאי בדבר "הצלחה קודמת", שעל פי ההלכה הפסוקה (הנמצאת במובן מסוים "בצריך עיון") הוא תנאי הכרחי לקיומו של "השתק שיפוטי", כנגדו. לא למותר לציין, כי טענתו של ארגון הפרקליטים בעניין המשך התחולה של בוררות צדוק, והזכות לפנסיה עדיפה של הפרקליטים גם לאור שינוי שיטת הפנסיה, כלל לא נדונה על ידי בית הדין הארצי בהליך הקודם, ולא ניתן לומר כי בוזבז בעניין זה זמן מיותר. באשר לשיהוי - אכן נראה כי קיים שיהוי רב וניכר בהגשת הבקשה הנוכחית של ארגון הפרקליטים. זאת שעה שהבקשה הוגשה בחודש 3/06, קרי בחלוף כ- 7 שנים מיום החתימה על הסכם המעבר וכ- 4 שנים ממועד יישומו של חוק ההסדרים, והמעבר לשיטת הפנסיה הצוברת. ואולם, משקילת מכלול השיקולים ובמאזן הנוחות, גובר לטעמי האינטרס של המבקש כי עניינם של ציבור הפרקליטים יידון ויוכרע לגופו. שהרי עסקינן בזכות לפנסיה, שהיא זכות מהותית, מן הבטחון הסוציאלי, ובעלת השלכה כלכלית רחבה על העובד ובני משפחתו. ולגופה של הבקשה: אין חולק בין הצדדים, כי עם שינוי שיטת הפנסיה הנוהגת במגזר הציבורי, מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, אין עוד אפשרות ליישם את בוררות צדוק כלשונה. כלומר, אין אפשרות לצבירת שיעור פנסיה עדיפה של 3%. ואולם, לטענת ארגון הפרקליטים, שינוי שיטת הפנסיה, לא ביטלה את זכותם המהותית של הפרקליטים להנות מפנסיה עדיפה. זאת לאור בוררות צדוק, שהכירה בייחוד הפרסונאלי המאפיין את עבודת הפרקליטים, הקשה והשוחקת. על כן מבקשים הפרקליטים מבית הדין, לחייב את המדינה להיכנס עמם למו"מ שיוביל ליישום "בוררות צדוק" בשינויים המחוייבים לשיטת הפנסיה הצוברת, וזו בקשתם נשוא הדיון הנוכחי. המדינה לעומת זאת טענה כי שינוי שיטת הפנסיה מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, בהכרח הביאה גם לביטול זכותם של הפרקליטים לפנסיה עדיפה מכוח בוררות צדוק. שהרי כל מטרת הסכם המעבר וחוק ההסדרים הייתה הנהגת שיטת פנסיה אחידה ושיוויונית אצל כלל עובדי המדינה, מבלי להעניק זכויות מיוחדות אחרות לקבוצות עובדים שונות. הסכם המעבר לפנסיה צוברת ערך אבחנה בין העובדים. עקרון היסוד כפי שנקבע בהסכם המעבר הוא, כי רק עובדי מדינה שקיבלו בפועל כתב מינוי או כתב הרשאה במסלול לקבלת כתב מינוי, קרי- עובדים קבועים, לפני היום הקובע (ובענייננו-הפרקליטים הוותיקים), ימשיכו להיות מבוטחים בהסדר הפנסיה התקציבית. בעוד שעובדים אחרים יבוטחו בהסדר פנסיה צוברת (ובענייננו פרקליטי הביניים והפרקליטים החדשים) (ראה פרק ג, סעיף 1.א. להסכם המעבר, פרק ה סעיפים 1-2). הסכם המעבר, על פניו לא כלל התייחסות מפורשת הנוגעת לציבור הפרקליטים ו/או בקשר לזכותם לפנסיה עדיפה של 3% מכוח "בוררות צדוק". הפרקליטים מצידם נתלים בסעיף "שמירת הזכויות" שבפרק יד' להסכם, הקובע לאמור: "תנאים ותניות של עובדים שנקבעו בעבר בין הצדדים, לרבות בהסכמים קיבוציים ו/או בהסדרים קיבוציים, אין בהסכם זה כדי להוסיף עליהם או לגרוע מהם ו/או מתוקפם, אלא אם הם שונו או בוטלו בהוראה מהוראות הסכם זה". ארגון הפרקליטים טוען, כי לאור הסעיף הנ"ל, הסכם בוררות צדוק עומד בעיינו ונלמד ממנו כי כוונת הצדדים המפורשת היתה לשמור על זכויות מוקנות שנקבעו מכוח הסכמים קיבוציים אחרים. המדינה נתלית מנגד בסעיף מיצוי התביעות שבפרק יח' להסכם, הקובע כדלקמן: "עם חתימת הסכם זה מוצו תביעות הצדדים בכל הקשור במעבר עובדים מפנסיה תקציבית לצוברת אצל המעסיקים, בכפוף להשוואת זכויות כאמור בפרק י"ג". המדינה טוענת כי לאור סעיף זה, מנועים הפרקליטים מלהגיש תביעה לפיצוי בגין המעבר לפנסיה צוברת, ובכלל זה לפיצוי בגין זכותם להגדלת "תקופת השרות" על פי סעיף 100(א) לחוק הגמלאות. עיון בסעיפים הנ"ל מעלה כי כל אחד מהם מהווה חיזוק לעמדה בה נוקט כל צד. משכך נדרש להליך קודם שהתנהל בין הצדדים (ס"א/99-1 לעיל; נספחים ו-ח לתשובת המדינה) , על מנת להתחקות אחר אומד דעתם בקשר לסוגייה. עיון בבקשה לסעד זמני שהגיש ארגון הפרקליטים באותו הליך, מעלה כי הארגון היה מודע לכך שהסכם המעבר עתיד לפגוע בזכותם של הפרקליטים לפנסיה עדיפה מכוח בוררות צדוק, ואף ביקש למנוע את חתימתו של הסכם המעבר, שמא הדבר יגרום להפרת פסק הדין שאישר את בוררות צדוק. גם בפרוטוקול הדיון של אותו הליך הייתה התייחסות מפורשת של הצדדים לפגיעה הצפויה בהסדר הפנסיה העדיפה עם השינוי העתיד לבוא בשיטת הפנסיה. להלן ציטוט מאותו פרוטוקול (נספח ז לתשובת המדינה): "עו"ד ניסן כהן: ההסכם קובע כלל גורף, שהחל ממועד חקיקת החוק, העובדים החדשים יעברו לפנסיה צוברת. במסגרת מעבר כזה, גם במסגרת ראיה כוללת, וגם במסגרת כללי הפנסיה החלים היום, כלומר תקנות הפנסיה, לא ניתן ואין מקום לדעתנו גם לאבחן בין קבוצות עובדים, הכוונה לנבחרים וגם לעובדים מן השורה. זה למעשה הליך מקרו, שבו ההסתדרות נוטלת חלק תוך ראיה כוללת ואחריות חברתית, שבו עוברים לעולם חדש פנסיוני. ההטבות שהיו קיימות לטוב ולרע, לקבוצות עובדים בהסתדרות ומחוצה לה הפסיקו להיות קיימות, ויש לקחת בחשבון שהחקיקה תחול לבסוף גם על ארגוני עובדים אחרים. עו"ד פיינברג: לשאלת בית המשפט אם לגבי ארגונים אחרים אין פנסיה מוגדלת- אני משיב כי אכן במצב דהיום אוכלוסיית הפרקליטים היא אוכלוסייה מיוחדת שמקבלת 3 אחוז, מבוססת על פסק בוררות שקיבל ביטוי בחקיקת משנה. ... עו"ד לין:... 3 האחוז ניתנו בגלל השחיקה של הפרקליטים, לכן הארגון רוצה לדעת מה יקרה לדור הבא של הארגון." בסופו של יום, ביה"ד הארצי (בהליך שם) לא דן והכריע בסוגיית תוקפו של הסכם בוררות צדוק לאור שינוי שיטת הפנסיה. ואולם, העולה מפני הדברים הוא, שכל הצדדים הנוגעים בדבר הבינו ששינוי שיטת הפנסיה תביא בהכרח גם לביטול הזכות לפנסיה עדיפה של 3% לשנה. הביטול האמור אינו רק מן הפן הטכני שלפיו מוסכם כי הזכות לפנסיה עדיפה (של 3%) אינה ישימה כפי שהיא בשיטת הפנסיה הצוברת, אלא גם מן הפן המהותי, ולפיו שינוי שיטת הפנסיה נבע מן הצורך והרצון להחיל מדיניות פנסיה אחידה ושיוויונית על כלל הסקטורים במגזר הציבורי. אם לא די בכך, בא חוק ההסדרים ועיגן את ההסדר הפנסיוני החדש בדבר חקיקה. סעיף 107א. לחוק הגמלאות הוציא מגדר תחולתו את כל הפרקליטים שנתמנו לפי חוק המינויים החל מהיום הקובע (1.4.02). לטענת ארגון הפרקליטים, הגם שחוק ההסדרים ביטל את תחולתו של חוק הגמלאות, עדיין זכאים הם לפנסיה עדיפה מכוח בוררות צדוק. בעניין זה מקובלת עלינו הפרשנות שהוצעה על ידי המדינה. סעיף 7.10.2.1 להסכם הבוררות (נספח ע/1 לבקשה) קבע כי: פרקליט יהיה זכאי לגמלה בשיעור של 3% לכל שנת שרות, במקום גמלה בשעור של 2% לכל שנת שרות לה הוא זכאי כיום. לצורך זה יפעילו הרשויות המוסמכות את הסמכות לפי סעיף 100 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל- 1970. ..." (הדגשה הוספה). בסעיף 100(א) לחוק הגימלאות (הנזכר בפיסקה 7.10.2.1לפסק הבוררות), נקבע כדלקמן: "100(א) עובד המועסק בתנאי עבודה שקבעה הממשלה כתנאים מיוחדים לענין סעיף זה, רשאי נציב השירות להורות בהודעה ברשומות ובתנאים שקבעה הממשלה, כי לצורך קביעת זכויותיו של אותו עובד לפי חוק זה, כולן או מקצתן, תחושב תקופת שירותו, כולה או מקצתה, כתקופה גדולה משהיתה למעשה, ובשיעור שקבעה הממשלה". בדב"ע נה/12-6 שמחה גולדשטיין ואח' נ' מדינת ישראל (מיום 13.9.95, להלן: "עניין גולדשטיין"), קבע בית הדין הארצי כי: "פסק הבוררות קבע אמנם את הזכאות של פרקליט לגימלה בשיעור של 3% לכל שנת שירות, במקום % 2(כלומר, הגדלת השירות במחצית). אולם, הסמכות המשפטית לקבוע את זכות ההגדלה אינה נובעת במישרין מפסק הבוררות שנרשם כהסכם קיבוצי, אלא מהחלטת הממשלה, אשר ניתנה לאור פסק הבוררות. בהחלטת הממשלה (ר' פיסקה 5לעיל) נקבע כי הגדלת השירות של הפרקליטים תיעשה לגבי פרקליט אשר פרש מעבודתו כפרקליט לאחר .1.4.1984הקביעה בדבר תחילת ותחולת ההחלטה היא במסגרת סמכותה המפורשת של הממשלה ("ובתנאים שקבעה הממשלה"), והיא נעשתה מתוך כיבוד פסק הבוררות, אשר המדינה היתה צד לה.." (ההדגשות לא במקור). לאור פסק הדין בעניין גולדשטיין, הרי שהסמכות לשנות ו/או לבטל את זכאותם של הפרקליטים לפנסיה עדיפה, נתונה לממשלה. על כן, משנקבע בסעיף 107 לחוק הגמלאות כי החל מהיום הקובע, לא יחול עוד החוק על עובדים חדשים, ובכללם הפרקליטים, נשמט למעשה הבסיס החוקי להענקת הפנסיה העדיפה לאותם פרקליטים. כפי שכבר הוזכר לעיל, פרשנות זו אף מתיישבת עם התכלית שעמדה לנגד עיניהם של כל הצדדים הנוגעים בדבר, בפעולותיהם לשינוי שיטת הפנסיה הנוהגת (ראה ס"א/99-1 לעיל, נספחים ז-ח לתשובת המדינה) והיא - צמצום ההתחייבויות האקטואריות הנובעות מהחלת הסדרי הפנסיה התקציבית, המאיימות על יציבות קרנות הפנסיה הותיקות; ובמקומם, החלת הסדר פנסיוני חדש אחיד ושוויוני על כלל העובדים במגזר הציבורי, תוך ביטולם של הסדרים מהעבר. גם ביה"ד הארצי בהליך שם, ציין כי: "אין זה ראוי כי בית דין זה ימנע בצו זמני מהמדינה כמעבידה ומהארגון היציג של מרבית עובדי המדינה ועובדים נוספים בשירות המדינה, לעגן בהסכם קיבוצי מדיניות פנסיונית חדשה המבוססת על שוויון" (הדגשה הוספה). לשיטתנו - בוררות צדוק העניקה לפרקליטים זכויות יתר מפליגות ועל כן יש לפרשה בצמצום ובדווקנות. זאת, כאשר המדינה (בשיתוף ארגוני העובדים) מצאה לנכון, משיקולים אלו ואחרים, לשנות באופן דרמטי את משטר הפנסיה של עובדי המדינה, שנהג עד לאותה העת. לפיכך, הסכם בוררות צדוק אינו יכול לעמוד עוד באשר לפרקליטים החדשים שהתקבלו לאחר היום הקובע, או אלה שנתקבלו לפרקליטות לפני היום הקובע, ולא נתמלאו בהם התנאים המהותיים לקבלת כתב מינוי או הרשאה לקראת מינוי קבוע עד ליום הקובע. ועם כל זאת - בהתייחס לפרקליטי הביניים - כאן מצאנו כי יהא נכון וצודק להורות למדינה לנהל בקשר לחלק מהם מו"מ לשם מתן פיצוי ממוני הולם שלוקח בחשבון את שינוי מצבם לרעה בהשוואה למצב הדברים שהיה ערב שינוי ההסדר הפנסיוני. וזאת ייעשה באופן הבא, ומהנימוקים שלהלן: בהתאם להוראות תקנון שירות המדינה (להלן: "התקשי"ר) התקופה הרגילה והמקובלת שבסיומה (ובהיעדר כל מניעה מיוחדת ובכפוף לחריגים שגם הם מוזכרים בתקשי"ר) יש למנות עובד בכתב מינוי קבוע הינה עד שנתיים ממועד תחילת העסקתו לכל המאוחר (לדוגמא: ראה סעיף 13.831 ו- 2.243 לתקשי"ר). פירוש חוזה עבודה והשלמתו הם פעולות המסורות בידי בית הדין. לעיתים נדרשת השלמת חוזה על מנת להגשים את התכלית האובייקטיבית של החוזה. פעמים אחרות תשונה לשון החוזה מכח עקרון תום הלב (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים בע"מ, פ מט(2)265; ר' גם פרופ' אהרון ברק "פרשנות במשפט", כרך רביעי, פרשנות החוזה, עמ' 95, הוצאת נבו 2001). תום לב מהווה אמת מידה כללית, העוטפת את החוזה ומלווה אותו ועל פיו יש לפרש את חוזה העבודה. בתי הדין לעבודה ייחסו משקל רב לעקרון תום הלב בעת משא ומתן לכריתתו של חוזה עבודה ולביצועו (דב"ע נג/102-3 לדברוק הולידייס (ישראל) בע"מ נ' הדר גולן, עמ' 3 לפסה"ד מיום 16.5.93). יישום עקרון תום הלב בפרשנותו של חוזה עבודה מקבל משנה תוקף, כך נראה, בהתחשב עם חובת הנאמנות המיוחדת בין הצדדים לחוזה עבודה. כשמדובר במעביד ציבורי, קיימת חובת נאמנות והגינות מוגברת, לפעול בדרך מקובלת ובתום לב ביחסו עם עובדיו. כפי שנאמר לעיל, הדרך המקובלת בשירות המדינה, היא זו לפיה עובד שהתקבל במכרז (או בדרך אחרת לפי תקן) צריך שיקבל "כתב מינוי" קבוע בתום שנתיים מתחילת תקופת העסקתו לפי תקן. לפיכך, הראוי לטעמנו הוא, כי פירוש והשלמת הסכם העבודה בנוגע לפרקליטים כאלו ייעשה בדרך מקובלת ובתום לב. זאת באופן שיש לראות בכל פרקליט שמילא אחר התנאים המהותיים לקבלת כתב מינוי קבוע או כתב הרשאה למינוי קבוע לפני היום הקובע, כמי שהיה צריך לזכות בקבלת קביעות, גם אם מטעמים טכניים לא קיבל בפועל את המינוי או ההרשאה לפני היום הקובע (לא נמסרו לביה"ד פרטים בכמה פרקליטים מדובר, אם בכלל) (להלן גם: "פרליטי המעבר"). כלומר, ככל שיש פרקליטים שלא קיבלו "פנסיה תקציבית" (הכוללת את הזכויות לפי "בוררות צדוק") בשל השתהות בקבלת כתב המינוי או כתב ההרשאה לקראת מינוי קבוע, וההשתהות אינה באשמתם, יש לפצותם בקשר לאובדן הזכויות פרי בוררות צדוק. באשר לאלה, הגם שאין מקום להעניק לאותם פרקליטים פנסיה תקציבית, זאת לאור לשונו הברורה של החוק ועקרון "קו פרשת המים" שנקבע בעס"ק (ארצי) 21/06 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' עיריית מודיעין (מיום 13.5.07), ניתן לחייב את המדינה להעניק להם פיצוי כספי מסויים בהתחשב בעוול שנגרם להם בעקבות הקיפוח בזכויותיהם הפנסיוניות, ושוב בהנחה כי העיכוב בהוצאת "כתב המינוי" (או "כתב ההרשאה" לקראת המינוי בהתאמה) נגרם לאותם פרקליטי המעבר שלא באשמתם. כל תוצאה אחרת, עלולה להביא לכך שהמדינה תיראה כמי שנהגה באותם פרקליטים בחוסר תום לב. שהרי, המעבר הצפוי (של כלל המשק) מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, היה ידוע כבר תקופה ממושכת קודם להחלת ההסדר הפנסיוני החדש. בין השורות של טיעוני המבקשים בביה"ד עולה החשש, כי העיכוב במתן כתב המינוי (או ההרשאה בהתאמה) לפרקליטי המעבר, ארך זמן רב מידי (מעבר לקבוע בתקשי"ר), ביד מכוונת (סמויה או גלויה), בהנחה שהעיכוב ייטיב עם המעביד הציבורי על חשבון עובדיו "החדשים" (ככל הנראה מדובר בחלק מהפרקליטים שגוייסו לשורות הפרקליטות עד שנת 2001 ...). אם לא נראה את אותם פרקליטי המעבר, שכתב המינוי (או ההרשאה) התעכב שלא באשמתם, כמי שזכאים לפיצוי, אזי תימצא המדינה חשודה כלפיהם בהתנהגות חסרת תום לב. על כן, התוצאה הנכונה והרצויה במקרה דנן היא, כי לגבי אותם פרקליטי המעבר (ושוב, אם יש כאלו בפועל) ולגביהם בלבד, תהא המדינה מחוייבת לנהל עם המבקשים משא ומתן, באופן שהפרקליטים הללו יזכו לפיצוי ממוני כל-שהוא, הלוקח בחשבון את העובדה שבשל כך שלא זכו לקבל כתב מינוי או הרשאה קבועה "מטעמים טכניים" עד לתאריך הקובע, לא זכו להנות משיעור הפנסיה העדיפה שהוקנתה ל"פרקליטים הוותיקים" בהתאם לבוררות צדוק. היה והצדדים לא יגיעו לעמק השווה לעניין שיעור הפיצוי המגיע לאותה קבוצת "פרקליטי המעבר", או זהותם הפרטנית, ממילא פתוחים שערי בית הדין, לתביעה חדשה בעניין זה (יצויין כי לא מן הנמנע שהסדרת הפיצוי יכול שתקבע גם בתובענה ל"מוסד לבוררות מוסכמת"). בפסיקתנו הנוכחית אנו לא מתעלמים מהעובדה שהסכם המעבר וחוק ההסדרים כפשוטם, אכן הביאו לביטול הזכות לפנסיה מועדפת מכוח בוררות צדוק, כפי שנדון בהרחבה לעיל. ואולם איננו רואים בכך כדי לבטל את הזכות הבסיסית של אותה קבוצת פרקליטי מעבר (שהמדינה חשודה כי לא נהגה עמם בדרך מקובלת ובתום לב), לזכות לפיצוי בגין כך, והכל אם אכן קיימת קבוצה כזאת (בשל היות ההליך הנוכחי הליך קיבוצי, לא הוגשו ראיות פרטניות המצביעות על פרקליטים מסויימים שיכולים להשתייך ל"פרקליטי המעבר" כהגדרתם לעיל). סוף דבר: הבקשה נדחית בהתייחס לקבוצת הפרקליטים החדשים שהחלו עבודתם בשרות המדינה לאחר היום הקובע (1.4.02). באשר לפרקליטי המעבר (אם יש כאלו שלא הוכרו כבעלי זכות ל"פנסיה תקציבית"), אנו מורים לצדדים לשוב אל שולחן המשא ומתן לשם מציאת פתרון ופיצוי הולם, שתיתן המדינה לכל אותם פרקליטים שעל פי הדרך והזמן המקובלים בשירות המדינה היו צריכים בשיגרה לקבל "כתב מינוי" או "כתב הרשאה" לקראת מינוי קבוע עוד לפני היום הקובע, ולא קיבלו אותו מטעמים שלא היו תלויים בהם. הוצאות: מדובר בהליך בעל אופי קיבוצי, הנוגע לפרשנות הסכמים ודברי חקיקה שיצרו מחלוקת לגיטימית. בסופו של יום, הבקשה התקבלה בחלקה הקטן בלבד. לפיכך, כל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור: תוך 30 יום. יישוב סכסוכיםפרקליטיםבוררות